Shvi'ite
Daf 30b
משנה: הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ. הַלֹּוֶוה מִן הַגֵּר שֶׁנִּתְגַּייְרוּ בָנָיו עִמּוֹ לֹא יַחֲזִיר לְבָנָיו וְאִם הֶחֱזִיר רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ. כָּל הַמִּיטַּלְטְלִין נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה וְכָל הַמְקַייֵם אֶת דְּבָרוֹ רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ.
Traduction
Celui qui paie ses dettes dans la 7e année (malgré la rémission) est approuvé par les sages. Si l’on a emprunté à un prosélyte dont les fils se sont convertis en même temps que lui (396)Voir (Qidushin 17b.), l’on n’est pas tenu de restituer la dette aux fils en cas de décès du père; mais si on la restitue cependant, on est approuvé par les sages (en principe, même la païen hérite de son père, à l’égard de l’Israélite). Tous les objets mobiliers sont légalement acquis par la possession (à défaut de cette formalité, on peut renoncer au marché); mais, si malgré cela, on tient fidèlement la parole donnée, on est approuvé par les sages (c’est un fait honorable).
Pnei Moshe non traduit
מתני' המחזיר חוב בשביעית. שעברה עליו שביעית רוח חכמים נוחה הימנו שיש להן נחת ממעשיו ודוקא שאמר לו המלוה משמט אני ואומר לו אעפ''כ אני נותן לך במתנה כמפורש בהלכה דלעיל:
הלוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו. ומת הגר לא יחזיר לבניו ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו:
כל המטלטלין נקנין במשיכה וכל זמן שלא משך אע''פ שנתן המעות יכול כל אחד מהן לחזור בו מן המקח אלא דקאי במי שפרע:
וכל המקיים את דברו. שרואה להיות משאו ומתנו באמונה אע''פ שאין שם משיכה ולא נתינת מעות מקיים דיבורו רוח חכמים נוחה הימנו דכך סמכו חכמים על הכתוב איפת צדק והין צדק שיהא הן שלך צדק כשתדבר דבר השלימהו לטוב:
הלכה: רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר וּבִלְבַד לְבָנָיו. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי מַהוּ וּבִלְבַד לְבָנָיו. אִם יֵשׁ לוֹ בָנִים יַחֲזִיר לְבָנָיו. אִם אֵין לוֹ בָנִים יַחֲזִיר לִבְנוֹתָיו. שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְאֵין יְרוּשַׁת הַגֵּר דְּבַר תּוֹרָה יַחֲזִיר לְבָנָיו כְּיוֹצֵא בוֹ מִי שֶׁמֵּת סוֹף מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֵין לוֹ יוֹרֵשׁ אֶלָּא אִמּוֹ לֹא יַחֲזִיר וְאִם הֶחֱזִיר רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ.
Traduction
Si un débiteur veut rembourser une dette remise, le créancier lui offrira l’ajournement. Toutefois, dit R. Houna, pendant que ses lèvres prononceront ces paroles, la main droite pourra être ouverte pour recevoir le montant dû. Cela prouve, dit R. Yossé, que lorsqu’un homme qui a étudié un traité rabbinique, se rend dans une localité où il reçoit des honneurs comme s’il en avait étudié plusieurs (397)Cf. Même série, (Makot 2, 7) (32a)., il doit avertir ceux qui le reçoivent ainsi, qu’il connaît seulement un traité (et ne pas les laisser dans l’erreur, comme pour le meurtrier). La règle pour la restitution d’héritage, dit R. Eliézer, s’applique seulement aux fils. R. Yossé demanda: qu’est-ce que l’on entend par cette restriction?
Pnei Moshe non traduit
גמ' ובלבד לבניו. הא דקתני ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו ובלבד שיחזיר לבניו כדמפרש לה לקמיה:
ר' יוסי בעי מהו ובלבד לבניו ולאפוקי מאי וקאמר הש''ס דה''ק אם יש לו בנים זכרים יחזיר להם ולא להבנות ואם אין לו בנים אז יחזיר לבנותיו:
שלא תאמר וכו'. כלומר וכ''ת מאי קמ''ל הא לעולם הבנים קודמים להבנות הא קמ''ל שלא תאמר הואיל ואין ירושת הגר לאביו דבר תורה יחזיר לבניו וכלומר לכל בניו בכלל הבנים והבנות דסד''א דוקא בירושת התורה הבן קודם להבת כדכתיב ואם אין לו בן וגו' אבל הכא כיון שאין ירושת תורה כולן שוין הן להכי קמ''ל דאף כאן יחזיר להבנים ואם אין בנים יחזיר להבנות:
כיוצא בו במי שמת סוף משפחתו. מן האב ואין לו יורש כלל מן התורה אלא אמו והאם אינה יורשת את בנה והיה אחד חייב לזה המת אינו מחויב להחזיר לאמו ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו וזהו כיוצא בו לדינא דמתני':
הַגַּזְלָן שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה וּבִיקֵּשׁ לְהַחֲזִיר אֶת הַגְּזֵילָה הַמְּקַבֵּל הִימֶּנּוּ אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ.
Traduction
on entend que si le prosélyte a des fils, on peut restituer la dette aux fils, et s’il n’a pas laissé de fils, on peut la restituer aux filles; et il ne faut pas supposer qu’en raison de la situation nouvelle de ce prosélyte, dont les enfants n’ont pas de droit légal à l’héritage, on peut seulement restituer la dette aux fils, non aux filles (c’est pourquoi il est dit de les payer tous. De même, si quelque prosélyte meurt le dernier de sa famille (sans laisser d’héritiers du côté paternel) et que sa mère hérite de lui (ce qui n’est pas légal), l’on n’est pas tenu de restituer la dette à cette dernière; mais si on le fait pourtant, on est approuvé par les sages. Si un voleur se repentant veut restitué l’objet volé (398)Comp. Babli, Baba Qama 94a., celui qui l’accepte de lui n’est pas approuvé par les sages (il diminue son repentir).
Pnei Moshe non traduit
הגוזל שעשה תשובה. תוספתא היא בסוף מכילתין:
אין רוח חכמים נוחה הימנו שלא ינעול דלת להשבים שיש אחד שאין לו להחזיר את הגזילה:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַנּוֹשֵׂא וְהַנּוֹתֵן בִּדְבָרִים דְּאַתְּ אָמַר אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ. וְזִימְנִין דְּאַתְּ אָמַר אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁפָּרַע.
Traduction
R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: lorsqu’on se livre au commerce de ventes et d’achats sur paroles, il arrive parfois qu’en renonçant à la parole donnée on n’est pas approuvé, et d’autres fois cela ne fait rien, car on ne livre la marchandise qu’à celui qui l’a payée (à la satisfaction de tous). R. Zeira ou R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: si l’on donne en gage à son prochain une bague et que l’on veut revenir sur le marché fait (auquel elle sert de gage), on peut la reprendre (399)''Cf. même série, (Maasser Sheni 4, 7), fin; (Baba Metsia 4, 2) ( 9c).''. -Mais, demanda R. Zeira en présence de R. Abahou: a-t-on les mêmes droits si l’on a déposé de l’or en gage? - Non, fut-il répondu; ce n’est que pour la bague. Pourquoi y a-t-il une différence entre l’or et la bague? C’est que l’on a l’habitude de travailler l’or (de l’échanger); tandis que l’on conserve la bague intacte.
Pnei Moshe non traduit
הנושא והנותן בדברים זימנין דאת אמר אין רוח חכמים נוחה הימנו. בלבד כשאינו מקיים דיבורו וזהו בשאין כאן נתינת מעות:
וזימנין דאת אמר וכו'. והיינו ביש כאן נתינת מעות ולא משך דלחזור יכול הוא אבל מוסרין אותו למי שפרע כדאמרי' בפ''ד דב''מ ומקצת מן הסוגיא דלקמן שנויה שם (בהלכה ב'):
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַנּוֹתֵן עֵירָבוֹן טַבַּעַת לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר בּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ זָהוּב אָמַר לֵיהּ טַבַּעַת. מַה בֵּין זָהוּב וּמַה בֵּין טַבַּעַת. זָהוּב דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּנּוֹת טַבַּעַת בְּעֵיינָהּ הִיא.
Traduction
Mais, demanda R. Zeira en présence de R. Abahou: a-t-on les mêmes droits si l’on a déposé de l’or en gage? - Non, fut-il répondu; ce n’est que pour la bague. Pourquoi y a-t-il une différence entre l’or et la bague? C’est que l’on a l’habitude de travailler l’or (de l’échanger); tandis que l’on conserve la bague intacte.
Pnei Moshe non traduit
הנותן עירבון טבעת לחבירו. שנתן לו טבעת אחת בשביל עירבון על מקחו לאו כלום הוא ואם בקש לחזור חוזר בו:
ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו זהוב. אם נתן לו דינר זהוב לערבון מהו אם דינו כטבעת:
א''ל טבעת. דוקא כדמפרש ואזיל. מה בין זהוב ומה בין טבעת לפי שהזהוב דרכו להשתנות כלומר דרכו להוציאו ולשנות ליתן לו זהוב אחר כשיביא לו מעות כסף ביד מקחו והוי ליה כמי שנתן מקצת הדמים אבל טבעת נשארת בעינ' שהרי זה אינו יכול להוציא ומתחילה לא לקחה אלא לסימן בעלמא ולא הקנה לזה המקח בשביל הטבעת שאין לו בה הנאה של כלום:
אַף בְּפַת כֵּן מַחְלוֹקֶת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים. דְּבַשׁ גִּידּוּלֵי 30b כַּוֶורֶת. פַּת אֵינוֹ גִידּוּלֵי תַנּוּר.
Traduction
Est-ce que pour enlever le pain du four, au jour du Shabat, il y a la même discussion entre R. Eliézer et les rabbins? (le four est-il un terrain dont il n’est pas permis d’arracher quoi que ce soit en ce jour)? La similitude n’est pas complète: le miel est un produit de la ruche, qui y est né, tandis que le pain, produit au dehors, a été seulement cuit au four.
Pnei Moshe non traduit
אף בפת כן מחלוקת וכו'. בעיא היא אם אף ברידה פת מן התנור בשבת ס''ל נמי לר''א דחייב:
וקאמר הש''ס דלא דמיא דדבש גידולי כוורת הוא והו''ל כעוקר דבר מגידולו אבל פת אינה גידולי תנור ואף ר''א מודה דאינו אסור אלא משום שבות:
הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית וְאוֹמֵר לוֹ מְשַׁמֵּט אָנִי רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ. רַב הוּנָא אָמַר בְּשָׂפָה רָפָה. וְהַיָּמִין פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' המחזיר חוב בשביעית וכו'. וכלומר והא דתנן לקמן המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו היינו בשאומר לו המלוה משמט אני והוא אומר אעפ''כ וכו' כדפרישית במתני' וסמיך התנא במתני' דלקמן על הא דשנה כאן:
רב הונא אמר אומר משמט אני בשפה רפה והימין פשוטה לקבל ומסבב עמו בדברים עד שיאמר לו אעפ''כ ובמתנה אני נותן לך:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָֽמְרָה בַּר נַשׁ דְּתַנֵּי חָדָא מֵיכְלָא וְהוּא אֲזַל לְאָתָר וְאִינּוּן מוֹקְרִין לֵיהּ בְּגִין תַּרְתֵּיי צָרִיךְ מֵימַר לוֹן אֲנָא חָדָא מֵיכְלָא אֲנָא חֲכַם.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
הדא אמרה. ממתני' דצריך הרוצח להודיע להם דשמא אינם יודעים ולפיכך רוצים לכבדו ומכאן לבר נש דתני חדא מיכלא מכילתא ומסכתא אחת ובא לעיר אחת ואינון מכבדין ליה כמו בשביל דתני תרתי מסכתא צריך שיאמר להן אנא חדא מיכלא בלחוד אנא חכם. וגרסינן להא (בפ''ב דמכות) על האי מתניתין כיוצא בו:
Shvi'ite
Daf 31a
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר בּוֹ. קָם רִבִּי יוֹסֵי עִם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי אָמַר לֵיהּ הָהֵן לָאו צֶדֶק וְהִין צֶדֶק אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הִין שֶׁל צֶדֶק הָיָה. רַב פְּלִיג דְּרַב אָמַר כַּד אֲנָא אָמַר לִבְנֵי בֵיתִי לִיתֵּן מַתָּנָה לְבַר נַשׁ לֵינָה חָזַר בִּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב 31a אֵימָתַי אָֽמְרוּ הַמְּטַלְטְלִין נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶן בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ כֵּיוָן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ אוֹ עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ וְיוֹצִא אֶת כֹּל מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים בִּרְשׁוּת זֶה שֶׁהָיוּ מוּפְקָדִים אֶצְלוֹ לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּזִיכֵּינוּ בָהֶן אוֹ עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר לוֹ אֶת מְקוֹמָן. מַה עֲבַד לָהּ רַב כָּאן כְּשֶׁהֶעֱמִידוֹ עִמּוֹ כָּאן כְּשֶׁלֹּא הֶעֱמִידוֹ עִמּוֹ. רַב פְּלִיג דְּרַב אָמַר כַּד אֲנָא אָמַר לִבְנֵי בֵיתִי לִיתֵּן מַתָּנָה לְבַר נַשׁ לֵינָה חָזַר בִּי. תֵּדָע לָךְ חַד בַּר נַשׁ אַפְקִיד עֵירָבוֹן עַל מִילְחָא וְיָֽקְרָת. אָתָא לְגַבֵּי רַב אָמַר לֵיהּ אוֹ יִתֵּן לוֹ אֶת כָּל עֵירָבוֹנוֹ אוֹ יִמְסוֹר לוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא אָמַר כַּד אֲנָא אָמַר לִבְנֵי בֵיתִי לִיתֵּן מִתָּנָה לְבַר נַשׁ לֵינָה חָזַר בִּי. וְכָא הוּא אָמַר הָכֵין. תַּמָּן לְמִידַּת הַדִּין הוּא וּמַה דְרַב נְהִיג לְמִידַּת חֲסִידוּת.
Traduction
R. Jacob bar Zabdi ou R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: lorsque l’on a promis de faire un présent à son prochain et que l’on désire ensuite reprendre sa parole, on le peut. -Quoi, s’écria R. Yossé en se levant devant R. Jacob bar Zabdi, serait-ce là une mesure juste (400)''Allusion au (Lv 19, 36); cf. même série, Schebouôth ( 35d).''? Peut-on autoriser une telle injustice? -Peut-être, répondit-il, au moment de faire la promesse, n’est-il pas revenu sur son assertion (en ce cas, elle est justifiable, car un changement de valeur a motivé la différence d’avis). Rav est d’un avis contraire, car il dit: lorsque j’avais donné l’ordre aux gens de ma maison de faire un présent à quelqu’un, je n’y revenais jamais. Pourtant l’enseignement suivant lui est opposé: Quand est-il dit que les objets mobiliers sont acquis par la prise (401)''Même série, (Qidushin 1, 4) ( 60b); (Gitin 8, 1) ( 49b).''? Sur la voie publique, ou dans une court neutre, qui est ni à l’acquéreur, ni au vendeur; lorsque l’on se trouve dans la propriété de l’acquéreur, la réception suffit; lorsqu’on est dans la propriété du vendeur, il faut, pour qu’il y ait acquisition, avoir soulevé l’objet, ou l’attirer à soi, en enlevant le tout de la maison du possesseur; si les objets se trouvent chez un dépositaire, l’acquisition n’est réelle que lorsque le dépositaire a fait acte de transmission verbale, ou lorsque le déposant a déclaré louer l’emplacement occupé par ces objets. Or, n’en résulte-t-il pas que c’est contraire à l’avis de Rav qui ne permet pas de revenir sur sa parole? Et que répond-il à cette objection? Il dit qu’on ne peut pas y renoncer lorsque la promesse a été faite formellement (par devant les gens de la maison); mais lorsqu’il s’agit d’une simple promesse moins formelle, on peut y renoncer. En effet, Rav n’est d’un avis contraire qu’en disant: lorsque j’avais donné l’ordre aux gens de ma maison de faire un présent à quelqu’un, je ne revenais pas sur ma parole. De même, il arriva à quelqu’un de confier du sel en gage à son prochain (pour une vente future); et comme le sel avait renchéri, le contractant voulut renoncer à l’achat; on consulta Rav qui dit: ou l’on devra remettre à l’acquéreur toute la valeur du gage, ou le livrer à qui l’a payé. Rav ne se contredit-il pas? Plus haut, il dit de ne pas renoncer à sa parole, tandis qu’ici il dit l’inverse et que l’on tient compte de l’augmentation de la valeur du gage? Ici, il énonce la règle, tandis que dans l’autre cas, il expose sa conduite généreuse, au-delà de ce qui est dû.
Pnei Moshe non traduit
חוזר בו. ואין בזה משום מחוסר אמנה:
קם ר' יוסי עם ר' יעקב בר זבדי. והקשה לו וכי זה הלאו צדק והין צדק שאמרו חכמים שצריך לקיים דיבורו:
אמרי דבשעת אמירה היה הין של צדק שאמר לו בדעת גמורה ליתן לו ולא דרך כיזוב והיתול:
רב פליג. אהא דר' יוחנן דבזה אינו יוצא י''ח אף שבשעה שאמר היה בדעת גמורה מכל מקום אם אינו מקיים הדיבור הוי כמחוסר אמנה וכך היה נוהג:
לינה. לית אנא חזר בי וצריך שיתנו לו:
מתניתא. הך ברייתא דלקמיה פליגא על רב:
אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה וכו'. תוספתא היא (בפ''ק דקידושין) קתני מיהת שאם הן ברשות המוכר לא קנה הלוקח עד שיגביה דבר שדרכו להגביה או עד שימשוך ויוציא את הכל מרשות הבעלים והשתא אם במוכר ולוקח אמרו כן דלא קנה הלוקח עד שיגביהנו או עד שיוציאנו מרשות הבעלים מכ''ש במקבל מתנה דלא זכה בדיבור לחודיה ואמאי קאמר רב לית אנא חזר בי:
מה עבד לה רב. להאי ברייתא כאן בשהעמידו עמו וכו' רב מוקי להאי ברייתא בשלא העמיד ללוקח עמו במקום שהמטלטלין מונחין בשעת תנאי המקח הלכך לא קנה עד שיקנה בדרכי הקניה והאי דרב גופיה בשהעמיד להמקבל עמו בשעה שאמר ליתן לו והראה לו מה שהוא:
רב פליג וכו'. היינו הא דלעיל דפליג על דרבי יוחנן ומה דהדר מייתי לה משום דבעי עוד למיפרך מהא דלקמן וכמו אמר מר הוא:
תדע לך. מהאי עובדא דלקמיה:
מה רב. קסבר לדינא ואע''ג דקאמר הכי כדמסיק ואזיל:
חד בר נש אפקיד עירבון על מלחא. שעשה מקח עם א' על המלח ונתן לו משכון על המקח:
ולבסוף יקרת. נתייקר המלח ורצה המוכר לחזור בו ואתא לקמיה דרב וא''ל או יתן לו כל ערבונו. כלומר כל מה שהוא נגד ערבונו יתן לו כפי שוויו כך וכך מלח או אם אינו רוצה כלל וכלל במקח ימסור לו למי שפרע דס''ל דבמקצת דמים שקיבל נתחייב מיהת לקבל עליו מי שפרע:
מחלפיה שטתיה דרב וכו'. הא לדידיה בדיבור בלחוד זוכה הוא המקבל והכא הוא אומר הכין דאפילו מוכר שקיבל ערבון על המקצת יכול הוא לחזור בו:
ומשני. תמן בהאי עובדא למדת הדין הוא דלדינא הורה כן ומה דרב נהיג בעצמו למדת חסידות הוא שאע''פ שמדינא לא זכה בה המקבל לפנים משוה''ד עשה ונהג בעצמו מדת חסידות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source