Shvi'ite
Daf 29b
משנה: פְּרוֹזְבּוֹל הַמּוּקְדָּם כָּשֵׁר וְהַמְּאוּחָר פָּסוּל. שִׁטְרֵי חוֹב הַמּוּקְדָּמִין פְסוּלִין וְהַמְּאוּחָרִין כְּשֵׁרִין. אֶחָד לֹוֶוה מֵחֲמִשָּׁה כּוֹתְבִין פְּרוֹזְבּוֹל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. חֲמִשָּׁה לֹוִוין מִן אֶחָד אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא פְּרוֹזְבּוֹל אֶחָד לְכוּלָּן. אֵין כּוֹתְבִין פְּרוֹזְבּוֹל אֶלָּא עַל הַקַּרְקַע אִם אֵין לוֹ מְזַכֶּה הוּא בְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כָּל שֶׁהוּא. הָֽיְתָה לוֹ שָׂדֶה מְמוּשְׁכֶּנֶת בָּעִיר כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוֹל. רִבִּי חוּצְפִּית אוֹמֵר כּוֹתְבִין לְאָדָם עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ. וְלִיתוֹמִין עַל נִכְסֵי אֶפִּיטְרוֹפִּין. כַּוֶורֶת דְּבוֹרִים. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הֲרֵי הִיא כְקַרְקַע וְכוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוֹל וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה בִמְקוֹמָהּ. וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בַּשַּׁבָּת חַייָב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין אֵינָהּ כְקַרְקַע וְאֵין כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוֹל וּמְקַבֶּלֶת טוּמְאָה בִמְקוֹמָהּ. וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בַּשַּׁבָּת פָּטוּר. הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית אוֹמֵר לוֹ מְשַׁמֵּט אָנִי. אם אָמַר לוֹ אַף עַל פִּי כֵּן יְקַבֵּל הִימֵּינוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה. כְּיוֹצֵה בּוֹ רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ. יֹאמַר לָהֶן רוֹצֵחַ אָנִי אָֽמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי כֵּן יְקַבֵּל מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר וְזֶה דְּבַר הָרוֹצֵחַ.
Traduction
Si un tel acte est anti-daté, il est valable (382)Car ce serait un désavantage pour les créances postérieures., s’il a une date postérieure à sa rédaction, il est sans valeur (383)La déclaration serait fausse pour les dettes postérieures.; par contre, les actes d’engagement anti-datés n’ont pas de valeur (384)''On craint d'établir ainsi une hypothèque sur des biens vendus plus tard. Comp. Rosh hashana 2b et 8a; Baba Metsia 4a et 72a Baba Batra 154b et 171b; Sanhedrin 32a.'', mais les post-datés sont valables (385)Cf. même série, (Baba Batra 10, 16) ( 17d).. Si quelqu’un emprunte à 5 personnes, il faut que chacune d’elles écrive l’acte de déclaration; mais si 5 personnes empruntent à une seule, il suffit d’un acte (il réclame les diverses sommes dues, par la même pièce). On n’écrit un tel acte qu’en le basant sur des biens du débiteur (servant au besoin à éteindre la dette); si celui-ci n’en a pas, le créancier lui assure une parcelle de son champ (pour la forme). Si le créancier a en ville un champ déjà hypothéqué, on peut pourtant le mentionner dans l’acte de déclaration. Selon R. Houtspit, on peut rédiger cet acte pour un mari, en mettant l’hypothèque sur les biens immeubles de sa femme, et en faveur des orphelins si l’on se base sur les biens immeubles des tuteurs. Une ruche mobile (posée à terre), est considérée, selon R. Eliézer, comme un terrain, et elle peut servir de base à l’acte de même elle n’est pas susceptible d'impureté à la place qu’elle occupe, et, si le samedi, on en retire du miel, on est condamnable pour avoir violé le Shabat (c’est comme si on l’arrachait de la terre). Selon les sages, au contraire, elle n’est pas considérée comme adhérente à la terre, elle ne peut pas servir de base à l’acte, elle est susceptible d’impureté sur place, et ce n’est pas une transgression shabatique d’en enlever du miel. Si un débiteur veut rembourser une dette remise en vertu des lois de la 7e année, le créancier lui dira : ''j’observe la loi de la Shemita'' (j’ajourne). Si celui-ci dit qu’il veut pourtant payer, le créancier peut l’accepter, car il est dit (Dt 15, 2) : Voici la parole de la rémission (il suffit d’avoir dit cette parole). De même, si un meurtrier involontaire s’est enfui dans une ville de refuge et que les habitants de cette ville veulent, à son arrivée, lui rendre des honneurs, il devra leur dire : ''je suis un meurtrier''. Mais s’ils persistent à l’honorer, il peut l’accepter d’eux, car il est dit (Dt 19, 4) : ''c’est la parole du meurtrier'' (la parole suffit).
Pnei Moshe non traduit
מתני' פרוזבול המוקדם כשר. כדמפרש טעמא בגמ' מפני שהוא מרע כחו של המלוה לפי שאין הפרוזבול מועיל אלא להחוב שלפניו שהוא מוסר להב''ד ואינו משמט החוב ולא למה שהלוה לו לאחר כתיבת הפרוזבול ונמצא אם הפרוזבול היה כתוב בניסן והקדים זמנו בתוכו לומר שנכתב באדר אם כן אינו מועיל אלא להלואה שהיא קודם אדר ולא להלואה שהיא לאחר אדר דאותה נשמטת והמאוחר פסול מפני שמייפה כחו של מלוה שלא כדין שהרי אם מסר להב''ד בניסן ונכתב בו זמנו מאוחר שהוא באייר ונמצא כל הלואה שהיא עד אייר אינה נשמטת וזהו שלא כדין שהרי בניסן הוא נכתב כשמסר לפני הב''ד ואינו מועיל להלואה שהיא אחר המסירה לב''ד:
שט''ח המוקדמין. שלוה ממנו בניסן והקדים לכתוב זמנו בתשרי שלפניו:
פסולין. לפי שטורף מהלקוחות של תשרי עד ניסן שלא כדין וקנסו רבנן שלא יטרוף מהלקוחות כלל ואפי' מאותן שלקחו מהלוה מניסן ואילך אבל מבני חורין של הלוה גובה הוא:
והמאוחרין כשרין. שעומד בניסן וכותב הזמן הלואה בתשרי שלאחריו וא''כ הוא מורע כחו של המלוה נגד הלקוחות שמניסן ועד תשרי ולפיכך כשרין:
אחד לוה מחמשה כותבין פרוזבול לכאו''א. מן המלוין לפי שהמלוה הוא שמוסר להב''ד וצריך כל מלוה ומלוה לפרוזבול בפ''ע אבל חמשה לוין ממלוה אחד דיו כשמוסר כל חובותיו להב''ד וא''צ אלא פרוזבול אחד לכל הלוין:
מתני' אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע. שיש לו קרקע להלוה דאז חשיב הוא כגבוי במסירת חובו להב''ד:
אם אין לו. להלוה מזכה הוא המלוה להלווה בתוך שדהו כל שהוא וסגי בכך משום דקרקע כל שהוא ראוי לגבות בה כל חובו דגבי והדר גבי ואע''ג דחוב הוא ללוה תקנת חכמים הוא דכל דהו כותבין פרוזבול:
היתה לו להלוה שדה ממושכנת בעיר משל אחרים כותבין עליה דהשתא הויא כשלו:
על נכסי אשתו. נכסי מלוג שלה לפי שמשועבדין הן לו לפירות:
על נכסי אפוטרופין. שלוו לצורך היתומין ואין להן קרקע כותבין על נכסי האפוטרופין וכן הלכה דליכא מאן דפליג עליה:
מתני' כוורת דבורים וכו'. בגמ' מפרש דלא פליגי אלא כשמונחת ע''ג הקרקע ואינה מחוברת בטיט להקרקע:
הרי היא כקרקע. לענין שיש לה דין קניית קרקע שנקנית בכסף וכו' כשאר הקרקע:
וכותבין עליה פרוזבול. אם יש להלוה כוורת דבורים וקמ''ל דאע''פ שאין המקום שעומד עליו הכוורת של הלוה אלא שהעמידה בתוך שדה של אחר שלא בידיעתו מ''מ כותבין לפי שהכוורת עצמה נחשבת כקרקע:
ואינה מקבלת טומאה במקומה. כקרקע שאינה מקבלת טומאה דסד''א להחמיר בטומאה הואיל והיא מיטלטלת קמ''ל:
והרודה ממנה. דבש בשבת חייב כדדריש בגמ' דכתיב ביערת הדבש מה יער התולש ממנו בשבת חייב אף דבש הרודה ממנו בשבת חייב:
וחכ''א וכו'. והלכה כחכמים והרודה דבש בשבת אסור הוא משום שבות כחכמים דברייתא בפ' המצניע (דף צה):
מתני' המחזיר חוב בשביעית. כלומר חוב שעברה עליו שביעית ואף על פי כן מחזיר לו זה צריך שיאמר לו המלוה משמט אני וכבר נפטרת ממני:
אמר ליה הלוה אף עפ''כ אני רוצה ליתן לך יקבל הימנו שנא' וזה דבר השמיטה בדיבור שאמר משמט אני יוצא הוא ידי חובתו ואחר כך כשיאמר לו אף על פי כן אני רוצה ליתן לך ולא משום החוב אלא בתורת מתנה יקבל הימנו:
כיוצא בו וכו'. וזה דבר הרוצח. שצריך שיאמר בתחלה רוצח אני ואם אמרו לו אעפ''כ אז יקבל מהן:
משנה: 29b פְּרוֹזְבּוֹל אֵינוֹ מְשַׁמֵּט. זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן כְּשֶׁרָאָה שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה וְעוֹבְרִין עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר בִּלְבָֽבְךָ בְּלִיַּעַל לֵאמוֹר וגו'. הִתְקִין הִלֵּל פְּרוֹזְבּוֹל. זֶהוּ גּוּפוֹ שֶׁל פְּרוֹזְבּוֹל מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הַדַּייָנִים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי שֶׁאַגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה וְהַדַּייָנִים חוֹתְמִין לְמַטָּן אוֹ הָעֵדִים.
Traduction
Un emprunt fait sur acte juridique prosboulh n’est pas ajourné (375)''Voir ci-dessus, (Pea 3, 6). Cet acte empêche l'ajournement. Le terme mischnique correspond aux 2 mots grecs pros boulé (déclaration faite) devant le tribunal; Gitin 36a; ib. Mishna 4, 3.''. Voici un des points établis par Hillel l’ancien: lorsqu’il vit que le peuple refusait de se faire des prêts mutuels et qu’il transgressait ce qui est prescrit dans la loi mosaïque (Dt 15, 9): garde-toi de laisser s’élever dans ton cœur quelque pensée honteuse, etc, Hillel établit la garantie de l’hypothèque (restituant ainsi le crédit). Voici le contenu, ou la formule de cet acte (376)(Gitin 32b.): ''Moi tel et tel, je fais la déclaration, en présence des juges de tel endroit, de pouvoir réclamer, en tous temps, et où je le voudrai, toute dette qui m’est due''. Les juges ou les témoins (377)Le même individu pouvait être à la fois juge et témoin. signaient au bas de l’acte pour le légaliser.
Pnei Moshe non traduit
מתני' פרוזבול אינו משמט. פרוז ל' תקנה פורסא דמילתא בול עשירים ושברתי את גאון עוזכם אלו בולאות שביהודה כלומר תקנה לעשירים שלא יעברו על הכתוב השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ונקרא ג''כ פרוסבוטי בוטי הן העניים שהוא ג''כ תקנה לעניים שימצאו להלוות להם וקאמר בגמרא דהואיל והשמטת כספים בזמן הזה דרבנן היה כח ביד הלל לתקן תקנת פרוזבול:
מתני' זהו גופו של פרוזבול. גוף הנוסח שלו איש פ' ופ' הדיינים וכו' הא דנקט תרי לאשמעינן דסגי בב''ד של שנים:
והדיינים חותמין למטה או העדים. להכי קתני הדיינים או העדים לאשמעינן דהעד נעשה דיין הואיל ומדרבנן היא ובמידי דרבנן העד נעשה דיין:
הלכה: מִיכָּן סָֽמְכוּ לִפְרוֹזְבּוֹל שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה. וּפְרוֹזְבּוֹל דְּבַר תּוֹרָה. כְּשֶׁהִתְקִין הִלֵּל סָֽמְכוּהוּ לִדְבַר תּוֹרָה.
Traduction
Le verset invoqué dans la Mishna sert de confirmation textuelle à l’acte juridique. Mais est-ce que cet acte a pour origine la Tora? -Non; seulement lorsque Hillel l’a institué, il l’a basé sur une allusion biblique.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מיכן סמכו וכו' בספרי פ' ראה דריש להא דלעיל ואשר יהיה לך וכו' ולא המוסר שטרותיו לב''ד מיכן אמרו הלל התקין פרוסבול:
ופריך וכי פרוזבול דבר תורה דאמרת מכאן אמרו ומשני דה''ק כשהתקין הלל סמכוהו לד''ת על הכתוב הזה דכמו דהתורה מיעטה להמוסר שטרותיו לב''ד ה''נ נתקין לפרוסבול שאם בתחלה מסר החוב בלבד להב''ד דגם כן אינו משמט:
אָמַר רִבִּי חוּנָא קַשִּׁייְתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כְּמָאן דְּאָמַר מַעְשְׂרוֹת [מִדִּבְרֵיהֶם נִיחָא שֶׁיְּתַקֵּן הִלֵּל פְּרוֹזְבּוֹל בְּרַם מָאן דְּאָמַר מַעְשְׂרוֹת] מִדְּבַר תּוֹרָה. וְהִלֵּל מַתְקִין עַל דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְכִי מִשָּׁעָה שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל לֹא נִפְטְרוּ מִן הַמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ וְהַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּבַר תּוֹרָה [מִשּׁוּם דְּחוֹבַת הַגּוּף הֵן]. חָזַר רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁמִיטָּה נוֹהֶגֶת דְּבַר תּוֹרָה הַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּבַר תּוֹרָה. וּבְשָׁעָה שֶׁהַשְּׁמִיטָּה נוֹהֶגֶת מִדִּבְרֵיהֶן הַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִדִּבְרֵיהֶם. תַּמָּן אָֽמְרִין אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר מַעְשְׂרוֹת דְּבַר תּוֹרָה מוֹדֶה בִשְׁמִיטָּה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶן. דְּתַנֵּי וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט. רִבִּי אוֹמֵר שְׁנֵי שְׁמִיטִּין הַלָּלוּ שְׁמִיטָּה וְיוֹבֵל. בְּשָׁעָה שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג שְׁמִיטָה נוֹהֶגֶת דְּבַר תּוֹרָה. פָּֽסְקוּ יוֹבֵילוֹת שְׁמִיטָּה נוֹהֶגֶּת מִדִּבְרֵיהֶן. אֶימָתַי פָּֽסְקוּ יוֹבֵילוֹת [כָּל] יוֹשְׁבֶיהָ. בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְבֶיהָ עָלֶיהָ לֹא בִזְמַן שֶׁגָּלוּ מִתּוֹכָהּ. הָיוּ עָלֶיהָ אֲבָל הָיוּ מְעוּרְבָבִין שֵׁבֶט יְהוּדָה בְבִנְיָמִין וְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין בִּיהוּדָה יָכוֹל יְהוּ הַיּוֹבֵלוֹת נוֹהֲגִין. תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹשְׁבֶיהָ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּיוָן שֶׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְּנַשֶּׁה בָּֽטְלוּ הַיּוֹבֵלוֹת.
Traduction
R. Houna dit: j’ai présenté une objection à R. Jacob bar Aha: d’après celui qui dit que les dîmes sont dues légalement, pendant l’existence du second temple, les lois relatives à l’année du repos agraire doivent aussi être observées; et comment se fait-il qu’ Hillel en ait abrogé une partie (378)Même série, (Gitin 4, 3) ( 45c).? Or, dit R. Yossé, comment établir une comparaison entre ces deux points? Lorsque les Israélites ont été exilés à Babylone, ils ont été affranchis de toutes les lois relatives au sol, tandis que l’abandon des dettes d’argent est aussi bien applicable en Terre-Sainte qu’au dehors? (Donc si même les dîmes ne sont plus dues légalement, les lois de la 7e année devraient rester intactes)? Cette question a été résolue par R. Yossé lui-même (379)Sifri, section reëh, 111., qui l’explique par ces mots (Dt 15, 2): Voici la question du relâchement; on abandonnera, etc. Or, la redondance de cette seconde expression pléonastique a pour but d’indiquer que lorsque les lois agraires ont lieu d’être appliquées par la loi (avant l’exil), la question de la remise des dettes est également réglée par un texte légal, aussi bien en Terre-Sainte qu’au dehors; mais, à partir du moment où ces prescriptions sont seulement applicables par décision des rabbins, leur décision s’applique aussi à la remise des dettes (et, dès lors, Hillel a pu adopter des modifications). On a enseigné ailleurs (à Babylone): même d’après celui qui admet que les dîmes sont dues légalement pendant l’existence du deuxième temple, on admet que les règles relatives à la septième année sont seulement applicables par décision rabbinique, par suite de la déduction suivante, faite dudit verset: on abandonnera, etc; la redondance des termes a pour but, dit Rabbi de comparer deux sortes de relâchement, celui de la 7e année et celui du jubilé (50e année). Or, lorsque ce dernier est applicable, les lois relatives à la 7e année le sont aussi, en vertu du texte légal; mais, lorsque le jubilé cesse, les lois relatives à la 7e année sont seulement applicables par ordre des rabbins. Pourquoi le jubilé cesse-t-il depuis l’exil? c’est qu’il est dit (Lv 25, 10): Liberté à tous les habitants de ce pays, c’est-à-dire le pays était soumis à toutes les règles légales, aussi longtemps que ses habitants s’y trouvaient, mais non plus à partir du jour de l’exil. Mais, doit-on en conclure que lorsque les Israélites se trouvaient entremêlés, que des membres de la tribu de Juda se trouvaient sur le territoire de Benjamin, et réciproquement, le Jubilé devait être exercé? -Non, car il est dit: ses habitants, que tous ses habitants se trouvent en leur lieu et place. Aussi, dès que les tribus de Ruben et de Gad, et la moitié de Manassé, furent exilées, le jubilé fut aboli (dès lors, il est simplement applicable par décision rabbinique).
Pnei Moshe non traduit
כמ''ד מעשרותיו ד''ת. בזמן בית שני ופלוגתא היא לעיל (בפ''ו בהלכה א') והשתא להאי מ''ד דס''ל דכל המצוות התלויות בארץ היו נוהגות מד''ת בבית שני קשיא והלל מתקין על דבר תורה:
א''ר יוסי. ומאי קשיא ליה וכי משעה שגלו לא נפטרו וגו' ואכתי לא אסיק ר' יוסי למילתיה עד דאקשי ליה ואמאי קרית לה להשמט' כספים מצוה התלויה בארץ הרי חובת הגוף היא ונוהגת בין בארץ בין בח''ל דבר תורה:
חזר ר' יוסי ואמר. דהכי קאמינא דמשעה שגלו נפטרו ממצוות התלויות בארץ ואח''כ אע''פ שחזרו בבית שני לא היו נוהגות אלא מדבריהם והשתא דרשינן מקרא דכפל וזה דבר השמטה שמוט דבשתי שמיטות הכתוב מדבר בשעה וכו' וס''ל לר' יוסי דהאי דהלל לא מיתוקמא אלא כמ''ד לעיל דכל מצות התלויות בארץ לא נהגו בבית שני אלא מדבריהם:
תמן. בבבל אמרין. שאפי' כמ''ד מעשרות מד''ת בבית שני מודה הוא בשמיטה שהיא מדבריהן וכדדריש רבי וזה דבר השמיטה וכו':
אימתי פסקו היובלות. וקאמר דלכל יושביה כתיב ומשמע בזמן שיושבין עליה ולא בזמן שגלו מתוכה ואע''פ שחזרו:
ת''ל יושביה לכל יושביה. מדמצי למיכתב ליושביה וכתב לכל יושביה דרשינן מיושביה פרט למעורבבין ואין כל שבט ושבט ניכר בפ''ע דאין זה מיושבין עליה כתקונן ומלכל דרשינן בזמן שכל יושביה עליה ולא מקצתן נמצאת אומר משגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה שהיו בעבר הירדן בטלו היובלות שאין כל יושביה על הארץ שניתן לכולן ואפי' בבית ראשון לא היה היובל נוהג לאחר שגלו אלו השבטים:
רִבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה וַאֲפִילוּ נְתוּנִּין בְּרוֹמֵי.
Traduction
R. Hiskia, au nom de R. Jérémie dit au sujet de la forme de l’acte: il en est ainsi, si même des Israélites sont à Rome (très-loin).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ואפי' נתונין ברומי. אינו צריך שיהא לפני הבית דין אלא אפי' הן במקום רחוק מוסר להם ע''י הכתב:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן שְׁלֹשָׁה שֶׁדָּנוּ וּמֵת אֶחָד מֵהֶן חוֹתְמִין בִּשְׁנַיִם וְאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁחָתַמְנוּ בִשְׁנָיַם דָּנַנּוּ בִשְׁלֹשָׁה. אָמַר רִבִּי חַגַּיי מַתְנִיתִין אָמַר כֵּן וְהַדַּייָנִים חוֹתְמִין לְמַטָּה אוֹ הָעֵדִים. וּלְמֵידִין מִידַּת הַדִּין מִפְּרוֹזְבּוֹל. אַשְׁכָּח תַּנֵּי הוּא מִידַּת הַדִּין לָמַד מִפְּרוֹזְבּוֹל.
Traduction
R. Aba dit au nom des rabbins de Babylone: lorsque trois juges ont prononcé une sentence et que l’un d’eux meurt, la signature des deux survivants suffit (380)Même série, (Sanhedrin 5, 6) ( 23a). en ayant soin d’écrire qu’ils n’ont signé qu’à deux, mais qu’ils étaient trois pour prononcer le jugement (ce qui est l’essentiel). En effet, dit R. Hagaï, la Mishna semble l’indiquer en disant: ''Les juges ou les témoins (dont deux suffisent) signaient au bas de l’acte''. Mais peut-on apprendre de l’acte judiciaire du prosbol les règles à observer en droit? On a trouvé un enseignement disant quelles sont les règles que l’on peut déduire du formulaire de cet acte:
Pnei Moshe non traduit
חותמין בשנים ואומרים אע''פ וכו'. כדי שלא יאמרו בשנים ישבו בתחלה לדון וגרסי' להא בסוף (פ''ה) דסנהדרין:
מתני' אמרה כן. מהמתני' שמענו כרבנן דתמן דקתני ברישא הדיינים שבמקום פלוני משמע שבפני ב''ד של שלשה הוא מוסר דבריו וקתני והדיינין חותמין למטה או העדים ש''מ שאע''פ שבתחלה מסר דבריו לפני הב''ד של ג' סגי בחתימת שנים וה''נ בשלשה שדנו כן:
ולמדין מדת הדין מפרוזבול. בתמיה דילמא שאני פרוזבול דאינו אלא מסירת דברים בעלמא אבל היאך נלמד דין ממש ממנו:
אֵין לוֹ קַרְקַע וּלְחַייָבִין לוֹ קַרְקַע כּוֹתְבִין לוֹ פְּרוֹזְבּוֹל. הֵיךְ עֲבִידָא רְאוּבֵן חַייָב לְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי חַייָב לִרְאוּבֵן. רְאוּבֵן אֵין לוֹ קַרְקַע וְלֵוִי יֵשׁ לוֹ קַרְקַע כּוֹתְבִין לְשִׁמְעוֹן עַל נְכָסָיו שֶׁל לֵוִי.
Traduction
Si un débiteur n’a pas de terre, mais que ses créanciers en possèdent, il peut se référer à eux pour rédiger cet acte. -Comment cela se passe-t-il? Si, par exemple, Ruben doit à Simon et Lévi doit à Ruben, Ruben, n’a pas de terre, mais son débiteur Lévi en a; en ce cas, on rédige en faveur de Simon un acte hypothéquant les biens de Lévi (381)On peut voir là l'origine du billet à ordre ou traite..
Pnei Moshe non traduit
אין. מצינו דתני בברייתא דלמדין שאר דיני ממונות מפרוזבול כדלקמיה:
אין לו קרקע וכו'. תוספתא היא (בפ''ח) לפי שאין כותבין פרוזבול אא''כ יש קרקע להלוה כדתנן לקמן ואם אין להלוה קרקע ולחייב לו יש לו קרקע כותבין לו פרוזבול כדמפרש ואזיל היך עבידא וכו' וטעמא דלוי הלוה של ראובן משועבד הוא לשמעון כאלו הוא לוה שלו וכך היא בדיני ממונות אלמא דדין פרוזבול ושאר דיני ממונות דין אחד להם:
Shvi'ite
Daf 30a
הלכה: פְּרוֹזְבּוֹל הַמּוּקְדָּם כָּשֵׁר 30a מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹרַע כּוֹחוֹ. וְהַמְּאוּחָר פָּסוּל מִפְּנֵי שֶׁמְּייַפֶּה כּוֹחוֹ. שִׁטְרֵי חוֹב הַמּוּקְדָּמִין פְסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁמְּייַפֶּה כֹּחָן. וְהַמְּאוּחָרִין כְּשֵׁרִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵירַע כּוֹחָן.
Traduction
L’acte juridique anti-daté est valable, parce que c’est un désavantage pour le créancier (il n’a donc pas intérêt à agir ainsi); s’il a une date postérieure à sa rédaction, il n’est pas valable, parce que ce serait un avantage pour le créancier. Par contre, les actes d’engagement anti-datés n’ont pas de valeur, parce qu’au cas échéant ce serait un avantage pour le créancier; mais ceux qui sont post-datés ont leur valeur, parce que ce serait une perte pour le créancier.
Pnei Moshe non traduit
גמ' פרוזבול המוקדם כשר מפני שהוא מורע כחו וכו'. כדפרישית במתני':
מִי מֵּידַע שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַחֲתוּמִים בַּשְּׁטָר. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עָשׂוּ דִבְרֵי הַחֲתוּמִים כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵידוּתָן בְּבֵית דִּין. תַּמָּן אוֹתָן כְּשֶׁאָֽמְרוּ לֹא חָתַמְנוּ כָּל עִיקָּר. בְּרַם הָכָא אָֽמְרֵי עַל זֶה חָתַמְנוּ וְלֹא חָתַמְנוּ עַל זֶה.
Traduction
Par qui le tribunal sait-il si ces sortes d’actes sont anti-datés ou post-datés? R. Simon bar Wawa répond au nom de R. Yohanan: les signataires de l’acte en font foi. R. Simon b. Lakish ne dit-il pas que l’on considère les paroles des signataires comme une confirmation de témoignage faite par devant tribunal? (Comment donc se fait-il qu’ils peuvent revenir sur leur assertion et l’infirmer)? -C’est qu’au cas dont parle R. Simon ben Lakish il s’agit de témoins qui déclarent n’avoir rien signé du tout, tandis qu’ici ils disent avoir signé tel acte financièrement, non sous un autre rapport (celui du temps: alors, ils ne peuvent pas infirmer leur dire).
Pnei Moshe non traduit
מי מודע. מי מודיע לנו שהשטר מוקדם הוא:
החתומין בשטר. עדים החתומין בשטר הן מודיעין שזמנו מוקדם וכגון שאומרין שבתחלה כשחתמו שלא בכוונה היה שלא השגיחו על הזמן שכתוב בו וחתמו על עיקר המלוה ועכשיו כשרואין הזמן מעידין הן שהמלוה לא נעשית בו ביום אלא מוקדם הוא דאי לאו הכי ודאי פסולין הן להעיד שהרי חתמו שקר ופריך לא כן אמר ר''ל בפ''ד דגיטין (בהלכה ב') ובכמה מקומות שעשו דברי החתומין בשטר כמי שנחקרה עדותן בב''ד ואין יכולין לחזור ולהעיד בענין אחר:
תמן. מיירי אותן בשאמרו לא חתמנו כל עיקר ורוצין להכחיש עדותן בזה אין נאמנין הן דחתימתן כמו שנחקרה עדותן בב''ד וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ברם הכא שאומרין ע''ז חתמנו על עיקר המלוה ועל זה הזמן לא חתמנו שלא השגחנו עליו נאמנין הן:
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר פְּסוּלִין מַמָּשׁ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵינוֹ מוֹנֶה אֶלָּא מִשְּׁעַת הַכְּתָב. וְהָתַנֵּי פְּרוֹזְבּוֹל בֵּין מוּקְדָּם בֵּין מְאוּחָר כָּשֵׁר וְאֵינוֹ מוֹנֶה אֶלָּא מִשְּׁעַת הַכְּתָב. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן בִּשְׁטָרוֹת מַה בֵּין פְּרוֹזְבּוֹל מַה בֵּין שְׁטָר.
Traduction
Selon R. Yohanan, ces sortes d’actes d’engagement sont nuls réellement (de tout temps, même depuis la fausse date); selon R. Simon ben Lakish, cela ne compte qu’à partir de la date réelle du contrat. -Mais on a pourtant enseigné que l’acte juridique du prosbol est valable, qu’il soit anti-daté ou post-daté, et l’on ne se préoccupe que de la date réelle (tandis que la Mishna l’annule en raison de la date)? Or, si, selon l’avis de R. Simon ben Lakish, c’était valable le même pour les actes d’engagement, il n’y aurait pas de différence entre l’acte juridique et l’acte d’engagement? (donc, cet enseignement est conforme à R. Yohanan).
Pnei Moshe non traduit
ר' יוחנן אמר פסולין ממש. על שט''ח המוקדמין דקתני פסולין שפסולין הן לגמרי ואפי' מזמן כתיבת השטר ואילך אינו יכול לטרוף מהלקוחות דקנס קנסו חכמים בזה מפני שהקדים זמנו:
ר''ל אמר לאו פסולין ממש קתני אלא אינו מונה כ''א משעת הכתב של השטר שהוא יום המלוה ואינו יכול לטרוף מזמן הקדימה:
והתני. בברייתא פרוזבול בין מוקדם ובין מאוחר כשר ואינו מונה אלא משעת הכתב כלומר דהברייתא מפרש דהא דקתני במתני' המאוחר פסול לענין זה הוא פסול שאינו גובה בו מזמן המאוחר הכתוב בו אבל כשר הוא למנות מזמן כתיבת הפרוזבול וכל החובות שנעשו מקודם יום הכתיבה אינו משמט והשתא קשיא לר''ל דאם אומר את כן בשטרות המוקדמין א''כ מה בין פרוזבול ומה בין שטר ואמאי קתני לה בברייתא בפרוזבול הא גם בשטר הדין כן ועוד דהא מסתברא לן להחמיר טפי בשטר שנתכוין לגזול את הלקוחות מזמן הקדימה והוא גזל ממש מן התורה מבפרוזבול דלא נתכוין לעבור אלא על מידי דרבנן דהא עיקר תקנת פרוזבול לא נתקן אלא בזמן דהשמטת כספים אינה אלא מדבריהם כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') ולר''ל דאף בשטר לא קנסו אלא שאינה מונה כ''א משעת הכתיבה א''כ מה בין פרוזבול ומה בין שטר:
שְׁטָר שֶׁזְּמַנּוֹ כָּתוּב בְּשַׁבָּת אוֹ בַעֲשָׂרָה בְתִשְׁרֵי. רִבִּי יוּדָה מַכְשִׁיר וְרִבִּי יוֹסֵי פּוֹסֵל. אָמַר לוֹ רִבִּי יוּדָה מַעֲשֶׂה בָּא לְפָנֶיךָ בְצִיפּוֹרִי וְהֶכְשַׁרְתָּה. אָמַר לוֹ אֲנִי לֹא הֶכְשַׁרְתִּי וְאִם הֶכְשַׁרְתִּי הֶכְשַׁרְתִּי. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר מָאן דְּאָמַר פָּסוּל מִשּׁוּם מְאוּחָר. וּמָאן דְּאָמַר כָּשֵׁר מִשּׁוּם מוּקְדָּם אֶלָּא מָאן דְּאָמַר פָּסוּל מִשּׁוּם זִייוּף.
Traduction
–Lorsque la date vulgaire d’un acte d’engagement se rapporte à un samedi, ou au 10 Tishri (jours auxquels on ne peut toucher le montant de la datte), l’acte est valable selon R. Juda; il est sans valeur, selon R. Yossé (386)''Tossefta sur Makot 1; Babli, Baba Batra 171a.''. R. Juda lui dit: un fait de ce genre t’a été exposé à Sephoris, et tu as déclaré l’acte valable. - Quant à moi, répliqua R. Yossé, je ne me souviens pas l’avoir autorisé; mais si c’est fait, il faut l’admettre (387)Il est aisé de voir que la date seule est fausse, et l'acte est valable.. On a cru devoir expliquer les raisons des 2 avis émis, en disant: R. Yossé déclare l’acte sans valeur comme anti-daté (388)Comme il est certain qu'il n'a pas été écrit en un jour de fête, il est évident que la date est fausse., et R. Juda l’autorise comme s’il était post-daté; mais en réalité, le motif de l’interdiction est la crainte que le tout soit un faux.
Pnei Moshe non traduit
שטר שזמנו כתוב בשבת. תוספתא היא (בפ''ק דמכות):
אני לא הכשרתי. לא זכור אני שהכשרתי ואם הכשרתי הכשרתי כלומר מאחר שיצא הדבר בהכשר יצא שאף אני לא אמרתי אלא לחוש בו לכתחילה כדמסיק טעמיה לקמן:
הוון בני הישיבה בעי מימר דבהא פליגי. מ''ד פסול משום מוקדם ומ''ד כשר משום מאוחר. כצ''ל ונתחלפו התיבות כלומר דמר חושש שמא מוקדם הוא הואיל ובודאי לא נכתב בשבת וביוה''כ ומר לא חשיש להא ותולין אנו שטעו ואיחרו הזמן:
אלא מ''ד פסול משום זיוף. הש''ס הוא דמסיק לה על הא דהוון בעי מימר וקאמר דלא היא דלכ''ע יש לתלות להכשיר ולומר דמאוחר אלא מ''ט דמ''ד פסול משום זיוף הוא כלומר דלא פסיל אלא היכא שאין השטר מקויים וחיישינן שמא מזויף הוא מכיון שכתוב בו זמן שאין כותבין בו אבל אם השטר מקוים הוא מודה הוא דתולין לומר שמאוחר הוא וכשר:
רַב אָמַר וְהוּא שֶׁיְּהֵא קַרְקַע לְמַלְוֶה וּלְלֹוֶה. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְמַלְוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְלֹוֶה לְלֹוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְמַלְוֶה. אֵין לוֹ קַרְקַע וּלְחַייָבִין קַרְקַע כּוֹתְבִין לוֹ פְּרוֹזְבּוֹל. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא קֶלַח אֶחָד בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כּוֹתְבִין לוֹ פְּרוֹזְבּוֹל. וְהָתַנֵּי הַשּׁוּתָפִין וְהָאָרִיסִין וְהָאֶפִּיטְרוֹפִּין אֵין לָהֶן פְּרוֹזְבּוֹל. אָֽמְרִין תַּמָּן כָּל קֶלַח וְקֶלַח שֶׁל שׁוּתָפוּת הוּא בְּרַם הָכָא הוּא שֶׁלּוֹ.
Traduction
Selon Rav, il faut que l’emprunter, aussi bien que le prêteur, ait une terre (servant de base au contrat, de part et d’autre); selon R. Yohanan, il suffit que le créancier en ait une, et non le débiteur; ou, à l’inverse, que le débiteur en ait, non le créancier. Si le prêteur n’a pas de terre, mais les débiteurs en ont, on rédige l’acte juridique du prosbol (en se basant sur cette terre). R. Aba dit au nom de Rav: si l’on ne possède qu’une tige d’un plant dans un champ, cela suffit pour constituer l’immeuble et peut servir à la rédaction de l’acte juridique du prosbol. -Mais n’a-t-on pas enseigné que l’on ne peut accorder le bénéfice de cette rédaction, ni à ceux qui ont des biens en association, ni aux fermiers (dont le bien est à d’autres propriétaires), ni aux tuteurs des biens de mineurs? (On voit donc qu’il faut pour cela voir un champ en toute propriété)? -C’est que, fut-il répondu, là, chaque tige est un bien commun à deux personnes, tandis qu’ici, le possesseur n’eut-il qu’une tige, elle est à lui seul.
Pnei Moshe non traduit
גמ' רב אמר. הא דקתני על הקרקע והוא שיש קרקע למלוה וללוה וטעמיה דכי אין לו קרקע להמלוה לא סמיך אקרקע של הלוה דשמא ימכור אותה אבל אם יש קרקע גם להמלוה סמיך עלה ואם ימכרנה יזכה לו בתוך שדהו כל שהוא:
ור' יוחנן אמר אם יש למלוה או ללוה כותבין כדמשמע מסתמא דמתני':
אין לו קרקע ולחייבין לו יש קרקע כותבין. כדקאמר טעמא לעיל (בהלכה ד'):
אלא קלח א'. שמכר כל השדה ושייר לו קלח א' כותבין:
והתני וכו' אין להן פרוזבול. אין כותבין על מה שיש להן משל שותפוח או באריסות לפי שאין הכל שלו ואמאי לא יהא כמי שאין לו אלא קלח א':
ומשני תמן כל קלח וקלח של שותפות (הכא) ואין מבורר לו אפי' קלח א' אבל הכא זה הקלח מבורר שהוא שלו:
מָהוּ לִכְתּוֹב לָאֶפִּיטְרוֹפִּין עִל נִכְסֵי יְתוֹמִין נִיִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא כּוֹתְבִין לְאִישׁ עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ. מָהוּ לִכְתּוֹב לְאִשָּׁה עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא וְכֵן לִיתוֹמִין עַל נִכְסֵי אֶפִּיטְרוֹפִּין.
Traduction
– Est-il permis au tuteur de mentionner les biens des mineurs dans l’acte juridique qu’il écrit à son créancier? On peut conclure affirmativement, de même qu’un homme, en écrivant un tel acte, peut hypothéquer les biens de sa femme. -Est-ce qu’une femme peut réciproquement contracter une dette en hypothéquant les biens du mari? On peut répondre à cette question d’une manière affirmative, de même qu’il est permis à des mineurs d’emprunter, en hypothéquant les biens du tuteur.
Pnei Moshe non traduit
מהו לכתוב לאפטרופין. שלוו לצורך עצמן ואין להם קרקע אם כותבין להן על נכסי יתומים שיש להם קרקע:
נשמעינה מן הדא. דתנן כותבין לאיש על נכסי אשתו והרי הבעל אינו אלא כאפטרופוס על נכסי מלוג שלה וה''נ כותבין:
מהו לכתוב לאשה. שלותה לצורך עצמה אם כותבין לה על נכסי בעלה:
נישמעינה מן הדא. דקתני וכן ליתומין וכו' ולמאי דמחשבינן להבעל כאפטרופוס לאשתו אם היו לה נכסים א''נ שיש לה מטלטלין לנכסי מלוג ולא מכרן הבעל ליקח בהן קרקע והרי הוא כאפטרופס עליהן וכותבין לה על נכסי בעלה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ טַעֲמָא דְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַיַּעַר וְהִנֵּה הֵלֶךְ דְּבָשׁ. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא חוֹרְשָׁא מַפִּיק דְּבָשׁ. וְאִילּוּ אָמַר וַיִּטְבּוֹל אוֹתָהּ בְּיַעֲרַת הַדְּבָשׁ יְאוּת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר שָֽׁמְעָה יַתָהּ כֵּן וַיִּטְבּוֹל אוֹתָהּ בְּיַעֲרַת הַדְּבָשׁ.
Traduction
Voici, dit R. Abahou, au nom de R. Simon ben Lakish, quel est le motif de l’avis de R. Eliézer (393)Cf. Shabat 95a.: le peuple vint, est-il dit, dans la forêt, et le miel coulait (1S 14, 26); or, que signifie ce rapprochement? Est-ce que la forêt, dit R. Mena, donne du miel? (On a voulu indiquer la relation légale entre le bois et le miel, considéré comme terrain). Si cette preuve avait été tirée du verset suivant: il le trempa dans la forêt (rayon) de miel, elle eût été meilleure. En effet, R. Yossé bar R. Aboun dit, au nom de R. Simon ben Lakish, que la déduction a été tirée de ce verset.
Pnei Moshe non traduit
גמ' טעמא דר''א מדכתיב ויבא העם אל היער וגו' ופריך על הא דר' אבהו ומה את שמע מינה מהכתוב הזה דהאי נוכל לומר כדא''ר מנא חורשא מפיק דבש היער הוא הוליך ומוציא הדבש ועדיין לא שמענו דהדבש עצמו נקרא יער:
ואילו אמר וכו'. כלומר ניחא אם היה אומר דיליף מהפסוק דלמטה דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש שפיר הוא דמצי למילף דהדבש הוא כיער אבל מהמקרא דקאמר ר' אבהו בשם ריש לקיש לא שמעיני מידי:
ר' יוסי בר בון קאמר בשם ר''ל דבאמת שמעה אותה כן מזה המקרא ויטבול אותה ביערת הדבש:
מַה נָן קַייָמִין אִם בִּמְחוּבֶּרֶת לְקַרְקַע כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהִיא כְקַרְקַע אִם בִּנְתוּנָה עַל גַּבֵּי שְׁתֵּי יְתֵידוֹת כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵינָן כְּקַרְקַע אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּמוּנַחַת עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וְאַתְייָא כַּיי דָאמַר רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה כּוֹתְבִין פְּרוֹזְבּוֹל עַל מְקוֹמוֹ שֶׁל תַּנּוּר וְעַל מְקוֹמָהּ שֶׁל כִּירָה. רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא אָמַר אַף עַל מְקוֹמוֹ שֶׁל נֵר.
Traduction
Dans quel cas, la Mishna parle-t-elle de la ruche? Si elle est adhérente à la terre par de la chaux, tous sont unanimes à reconnaître qu’elle est considérée comme la terre? Si elle est placée sur des pieux, il va sans dire que, selon tous, elle n’est pas considérée comme le terrain? C’est qu’il s’agit du cas où elle est simplement posée à terre, sans être attachée; en ce cas, conformément à l’avis de R. Zeira au nom de R. Jérémie, on peut rédiger un acte juridique, en hypothéquant l’emplacement que l’on aurait loué, ou que l’on possède, sur lequel il y a un four (394)Babli, Gitin 36a. ou un poêle (c’est considéré comme immeuble). Selon R. Houna bar Ada, la place qu’occupe la lumière a la même valeur.
Pnei Moshe non traduit
מה אנן קיימין. לפלוגתייהו דר''א ורבנן אם במחוברת הכוורת בטיט להקרקע כולי עלמא מודיי שהיא כקרקע ואם בנתונה באויר ועל גבי יתדו' כ''ע מודיי דאינה נחשבת כקרקע אלא כי אנן קיימין במונחת ע''ג קרקע ואינה מחוברת בטיט ובכה''ג הוא דפליגי:
ואתיא ההיא דר''א כהאי דאמר ר''ז וכו'. על מקומו של תנור וכירה שהן של הלוה והשאיל לו אחד מקום להעמיד עליו וה''נ בכוורת אליבא דר''א כן:
אף על מקומו של נר. המנורה של הלוה והשאיל לו אחד מקום להעמיד עליו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source