Shvi'ite
Daf 28b
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּגִין חֲרִישָׁה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בְּגִין בִּנְייָן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא פּוֹסֶקֶת מֵאֵילֶיהָ. מַה רִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי יוּדָה דְּרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת וּשֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת. 28b וְלֹא רִבִּי יוֹסֵי כְרִבִּי יוּדָה אַף עַל גַּו דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר אֵין דֶּרֶךְ הַשּׁוּלְחָנִי לִהְיוֹת נוֹתֵן אִיסָּר עַד שֶׁיִּטּוֹל דֵּינָר מוֹדֶה הוּא בִּשְׂכַר שָׂכִיר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בְּסוֹף.
Traduction
En parlant de remise de la dette de travaux interdits, la Mishna entend, selon R. Yohanan, les travaux de culture; selon R. Simon ben Lakish, il s’agit de construction. Or, selon R. Yohanan, les travaux dont il est question ici doivent cesser, parce qu’ils sont interdits la 7e année; selon R. Simon ben Lakish, ils cessent parce qu’ils sont achevés (et le paiement de ces travaux étant dû après l’achèvement, on l’ajourne à l’année suivante). Comme se fait-il que R. Juda n’adopte pas l’avis de R. Yossé, parce qu’il dit: ''on remet la dette de tout travail qui cesse en la 7e année, mais non ce qui est dû pour ce qui n’y cesse pas''. -Et pourquoi R. Yossé n’admet-il pas l’avis de R. Juda, bien que ce dernier dise que le changeur n’a pas l’habitude de donner la petite monnaie de l’issar avant d’avoir reçu la pièce dinar? (pourquoi donc, à l’égard de l’ouvrier, établir la distinction pour cessation de travail)? -Il reconnaît, en effet, que le salaire de l’ouvrier (différent de celui du changeur) n’est dû qu’à la fin (il peut donc être constitué en prêt).
Pnei Moshe non traduit
ר' יוחנן אמר בגין חרישה. אדברי ר' יוסי דמתני' קאי דאמר כל מלאכה שהיא פוסקת משמטת וקאמר ר' יוחנן דכוונת ר' יוסי בשביל חרישה כלומר בשביל המלאכה שבשדה כגון חרישה וכיוצא בה שפוסקת בשביעית ומכיון דאין מלאכה זו נוהגת בשביעית אין דרכו של השכיר להמתין עד אחר השביעית מה שחייב לו מקודם ונעשה כמלוה על בעה''ב ומשמטת ור''ל אמר לאו דוקא מלאכה שבשדות קאמר אלא בגין בניין. כלומר אפילו שכרו לעשות לו איזה בנין ונגמר הבנין מקודם שביעית הוי כמלוה ומשמטת ומפרש ואזיל דלדעתי' דר' יוחנן משום דדייק ליה דקתני מלאכה שהיא פוסקת בשביעית דמשמע מחמת השביעית היא פוסקת וזהו מלאכה שבשדה דאילו מלאכת הבנין אינה אסורה בשביעית ולדעתיה דר''ל לאו שפוסקת מחמת שביעית קאמר אלא מלאכה שהיא פוסקת מאליה כלומר שכלתה מלאכת הבנין שלו נגמרה ופסקה בשביעית:
מה ר' יוסי כר' יודה דר' יוסי אמר כל מלאכה וכו' כצ''ל. והכתוב בספרי הדפוס דר' יודא אמר טעות הוא ודברי ר' יודה מייתי ליה לקמיה דאמר (בפ''ז דשבועות בהלכה ז') גבי אמר לשלחני תן לי בדינר מעות ונתן לו אמר ליה תן לי את הדינר וא''ל נתתיו לך ונתתו באנפלי ישבע בעל הבית נתן לו את הדינר אמר לו תן לי את המעות וא''ל נתתים לך והשלכת לתוך כיסך ישבע השלחני ר' יהודה אומר אין דרך השלחני להיות נותן איסר עד שיטול דינרו ושואל הש''ס מה אי נימא דר''י דמתני' כר' יודה דהתם ס''ל דקס''ד דדינא דהכא דמי לדהתם דכמו שאין מדרך השלחני להמתין על הדינר ואינו נותן המעות עד שיטול את הדינר מקודם ה''נ בשכיר כן שאין דרכו להמתין בשכרו אחר שפסקה המלאכה ואע''פ שיש לו עוד לעשות בכעין מלאכה זו אחר שתעבור השביעית ומש''ה הוי כמלוה על הבעה''ב ומשמטת:
ולא ר' יוסי כר' יודה. ודחי לה דלא היא דדברי ר' יוסי לא אזלי כר' יודה ולא ר' יודה כר' יוסי דשאני התם דאע''ג דר' יודה אמר אין דרך השלחני וכו' משום דאין דרכו להקדים את המעות עד שיטול בתחלה את הדינר אבל הכא מודה הוא ר' יודה לרבנן בשכר שכיר שאינו אלא בסוף דשכירות אינה משתלמת אלא בסופה וכיון שהוא יתעסק עוד במלאכה זו אלא שעכשו היא שפסקה אינה נעשית כמלוה בשביעית ואינו משמט:
רִבִּי אוֹמֵר נִיסָן לֹא נִתְעַבֵּר מִיָּמָיו וְהָא תַנִּינָן אִם בָּא חוֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ. אִם בָּא לֹא בָּא. רַב אָמַר תִּשְׁרֵי לֹא נִתְעַבֵּר מִיָּמָיו וְהָא תַנִּינָן אִם הָיָה חוֹדֶשׁ מְעוּבָּר. אִם הָיָה לֹא הָיָה.
Traduction
Selon Rav, le mois de Tishri n’a jamais été embolismique de son temps (par conséquent, l’hypothèse de la Mishna n’a pas lieu d’être). -Mais n’a-t-on pas enseigné (370)Mishna (Sheqalim 4, 4). que si le mois est embolismique, etc.? (cela ne prouve-t-il pas que le cas se présente)? - Non, on dit seulement que si le mois était tel; mais, cela n’arrivait pas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' רבי אמר ניסן לא נתעבר מימיו. לא הוקבע ר''ח ניסן מעולם ביום ל''א לפי שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר הוא:
והא תנינן אם בא החדש בזמנו. עקרא דהאי מילתא בתוספתא (בפ''ק דר''ה) היא שנוייה ניסן ר''ה למלכים וכו' ולתרומת שקלים וכו' כיצד לתרומת שקלים כל קרבנות צבור קרבין בא' בניסן אם בא חדש בזמנו קריבין מן החדשה ואם לאו קריבין מן הישנה וכעין דתנן נמי (בפ''ד דשקלים) מותר הקטורת וכו' אם בא החדש בזמנו וכו' וקס''ד דה''ק אם בא החדש בזמנו כלומר שלא בא תרומה חדשה אלא עד זמנו שהוא יום שלשים קריבין למחר מן החדשה והיינו שעל כרחם היו צריכין לעבר החודש ולקבוע ר''ח ניסן ביום ל''א כדי שיקריבו תמיד של שחר וכן הקטורת באחד בניסן מתרומה חדשה ואם לאו שעדיין לא בא החדשה קריבין מן הישנה לפי שא''א בענין אחר ושמעינן מיהת דלפעמים קובעין ר''ח ניסן ביום ל''א ומשני אם בא קאמר אבל באמת לא בא שלא נזדמן להיות כך לפי שהיו מקדימין להביא שקליהם דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים ומעולם לא נתאחר מלבוא עד שיהיה זמנו לשיצטרכו לעבר משום כך כדי להקריב מן החדש. וגרסי' להא בפ''ק דר''ה ובפ''ו דנדרים ובפ''ק דסנהדרין:
תשרי לא נתעבר מימיו. מעולם לא הוקבע ביום ל''א לפי שאלול לעולם חסר הוא:
והתנינן במתני' אם היה חדש מעובר. ומשני אם היה אבל באמת לא היה שלא נזדמן להיות כך:
וּכְשֶׁקִּידְּשׁוּ אֶת הַשָּׁנָה בְּאוּשָׁה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עָמַד רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אָמַר כְּדִבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן בְּיַבְנֶה. בַּיּוֹם הַשֵׁנִי עָבַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. אָמַר כְדִבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כֵּן הָיִינוּ נוֹהֲגִין בְּיַבְנֶה. וְהָתַנֵּי קִידְּשׁוּהוּ בָרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אוֹתָהּ שָׁנָה נִתְקַלְקְלָה מַה בֵּין הָרִאשׁוֹן וּמַה בֵין הַשֵּׁנִי. רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וְשָׁנָה שְׁנִייָה. וְהָתַנֵּי יוֹם רִאשׁוֹן יוֹם הַשֵּׁנִי.
Traduction
Lorsqu’à Ousha on sanctifia le commencement de l’année, au premier jour R. Ismael fils de R. Yohanan ben Broqa se leva et dit qu’il suivait l’avis de R. Yohanan ben Nouri (pour sonner du Shofar). C’est ainsi, dit R. Simon ben Gamliel, que nous agissions à Yabné. -Mais n’a-t-on pas enseigné que l’on sanctifiait le premier et le 2e nouvel-an? -L’année où cela eut lieu, répondit R. Zeira au nom de R. Hisda, cela se fit par erreur. Quant à l’emploi de premier et second dans l’enseignement précité, ces termes se rapportent à deux années différentes, dit R. Aba au nom de Rav. -Mais n’a-t-on pas enseigné le premier jour et le second jour (ce qui semble se rapporter à la même année)? (L’objection reste non résolue).
Pnei Moshe non traduit
וכשקידשו את השנה באושא. תוספתא היא (בפ''ד דר''ה) ופריך לקמיה. מהא אדאמר רב תשרי לא נתעבר מימיו:
אמר כר' יוחנן בן נורי. דקאמר התם כולל מלכיות עם קדושת השם ואינו תוקע כדברי ר''ע דאמר כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע:
והתני קדשוהו בראשון ובשני. כלומר הא מיהת שמעינן מברייתא זו דעשו שני ימים ר''ה וקשיא לרב:
אותה השנה נתקלקלה. אירע להם איזה קלקול וטעות בחשבון ומחמת טעות עשו שני ימים:
מה בין הראשון וכו'. שינויא אחרינא הוא כלומר ואי בעית אימא דמה בראשון ובשני דקאמר כדאמר ר' בא בשם רב שנה ראשונה ושנה שניה וליום השני בשנה הבאה הוא דהוה ודחי לה הש''ס והתני ביום הראשון וביום השני אלמא דבשנה אחת הוא דהוה אלא מחוורתא כדר' זעירא:
קִדְּשׁוּהוּ קוֹדֶם לִזְמַנּוֹ אוֹ אַחַר עִיבּוּרוֹ יוֹם אֶחָד יָכוֹל יְהֵא מְעוּבָּר. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם אַתֶּם אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. לִפְנֵי זְמַנּוֹ אֵין אֵלֶּה מוֹעֲדָי. לִפְנֵי זְמַנּוֹ עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יוֹם לְאַחַר עִיבּוּרוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם יוֹם. וּמְנַיִין שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל הַגָּלִיּוֹת שֶׁיָּֽצְאוּ וַעֲדַיִין לֹא הַגִּיעוּ תַּלְמוּד לוֹמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מוֹעֲדָי. עֲשֵׂה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָן כָּל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהֵן שֶׁהִגִּיעוּ לִנְהַר פְּרָת.
Traduction
Si la sanctification du mois nouveau a eu lieu trop tôt (le 29 du mois précédent), ou beaucoup trop tard, un jour après l’embolismique (le 32e du mois), est-ce que la néoménie est valable? -Non, car la Tora insiste sur la fixation précise des fêtes en répétant le mot ''eux'', dans le verset (Lv 23, 2): voici mes fêtes; cela signifie que ces fêtes ne peuvent pas avoir lieu avant l’époque déterminée. C’est trop tôt, si l’on prend le 29e jour du mois pour le suivant; c’est trop tard, si l’on ne commence à compter que du 32e jour (cela varie entre le 30 et le 31). -Comment sait-on que l’on doit rendre l’année embolismique, de façon à ce que les Israélites exilés et se trouvant hors de la Terre-Sainte aient le temps d’arriver pour fêter la Pâque, en commun (371)Comp. Torath Cohanim, section Emor, 9.? -On le sait de ce qu’il est dit (ibid.): les enfants d’Israël, … mes fêtes, c’est-à-dire les fêtes ont été instituées par le législateur, de telle sorte que tout Israël puisse les célébrer. Toutefois, dit R. Samuel bar Nahman, il faut qu’à la néoménie, ils se trouvent près des rives de l’Euphrate (frontière de la Palestine) d’où ils peuvent alors aller à Jérusalem et y arriver en temps opportun.
Pnei Moshe non traduit
קידשוהו קודם זמנו וכו'. כדמפרש לקמיה קודם לזמנו ביום כ''ט לאחר עיבורו ביום ל''ב ואע''פ שקידשוהו ליום זמנו או עיברוהו ליום העיבור שהוא יום ל' יכול יהא מקודש שא''צ עוד לקדשו או אם עברוהו יהא מעובר:
ת''ל אותם. אותם אלה הן מועדי אשר תקראו אותם במועדם בזמנם ואין אלה שלא קראו בזמנם מועדי:
על הגליות שיצאו. בני הגולה שיצאו לעלות לרגל ואינם יכולין להגיע למקומן ולעשות הפסח בזמנו:
והן שהגיעו לנהר פרת. דוקא אם נשמע שכבר הגיעו לגבול א''י:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי קִידְּשׁוּהוּ וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הָעֵדִים זוֹמְמִין הֲרֵי זֶה מְקוּדָּשׁ. קָם רִבִּי יוֹסָה עִם רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. אָמַר לֵיהּ אַתְּ שָׁמַעַת מִן אָבוּךְ הָדָא מִילְתָא אָמַר לֵיהּ כֵּן. רִבִּי אַבָּא אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵין מְדַקְדְקִין בְּעֵידֵי הַחוֹדֶשׁ.
Traduction
R. Jacob bar Aha, ou R. Imi dit au nom de R. Juda ben Pazi si, après la sanctification de la néoménie par le tribunal, on s’aperçoit que les témoins qui sont venue attester l’apparition de la nouvelle lune ne sont pas dignes de foi, le jugement du tribunal reste intégral. Sur ce, R. Yossé se leva auprès de R. Juda ben Pazi et lui dit: as-tu entendu professer cet avis par ton père? -Oui, répondit-il, et R. Aba dit en effet, au nom de R. Yohanan, que l’on n’a pas égard à ceux qui viennent attester la néoménie (tous sont bons).
Pnei Moshe non traduit
ואח''כ נמצאו העדים זוממין. אלו שהעידו שראו את החדש ביום הזה במקום פלוני ובאו אחרים ואמרו להן עמנו הייתם:
אין מדקדקין בעדות החודש. שאע''פ שהטעו את הב''ד ה''ז מקודש דכתיב אתם אפי' מוטעין:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי יוּדָה הִיא וְרָאוּי לְתוֹבְעוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל רַב עַמְרָם רַב מַתָּנָה בְשֵׁם רַב הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְתוֹבְעוֹ שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ. וְהָתַנֵּי הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְחִילְּקָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי יוּדָה הִיא וְרָאוּי הוּא לְתוֹבְעוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. כַּיי דָּמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא מִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָאוּי לְתוֹבְעוֹ כְּמִי שֶׁהוּא רָאוּי לְהַאֲמִינוֹ. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָאוּי לְהַאֲמִינוֹ כְּמִי שֶׁהוּא רָאוּי לִיתֵּן לוֹ מָעוֹת. וְכָאן הוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לִיתֵּן לוֹ וְלֹא נָתַן נַעֲשֵׂית רִאשׁוֹנָה מִלְוָה.
Traduction
Quant à la contradiction apparente entre les comptes de commerce ajournés (du § 1) et la présente Mishna, R. Eliézer l’explique, en disant qu'au sujet de la vache dépecée, on admet l’opinion de R. Juda (la seconde acquisition donne à la 1re le caractère d’un prêt, qui est dès lors ajourné par la 7e année). -Mais comment attribuer à la 1re vente le caractère d’un prêt, puisqu’en ce jour de nouvel-an on ne peut pas en réclamer le montant? -C’est ce que R. Aba bar Mamal, R. Amram ou R. Matna (372)V. même série, (Makot 1, 5) ( 31a) qui reproduit tout ce argumentation., dit au nom de Rav: lorsqu’un prêt a été contracté avec le prochain, à la condition de ne pas pouvoir le réclamer de suite, la 7e année provoque la prorogation. Mais n’est-il pas dit, au sujet du dépècement de la vache égorau nouvel-an de la 8e année, qu’il n’y a pas de prorogation, si le mois précédent n’est pas embolismique (ou le 30e jour réversible sur la 7e année)? Or, dit R. Eliézer, celui peut expliquer selon l’avis de R. Juda (la dette est prorogée, parce que, une 2e vente ayant eu lieu, la 1re a été considérée comme un prêt); et pourtant on ne saurait réclamer en ce jour de nouvel-an le montant dû pour la 1re vente? Aussi R. Aba répond au nom de R. Zeira: puisque l’on juge l’acquéreur digne de foi pour une seconde livraison, le vendeur a agi comme s’il avait réclamé le premier paiement, qu’il aurait pu recevoir; or, comme le montant dû n’a pas été payé, la première dette est un prêt, et dès lors elle doit être prorogée.
Pnei Moshe non traduit
א''ר אלעזר דר' יודה היא וכו'. על המתני' קאי ומפורש זה בהלכה דלעיל עד נעשית ראשונה מלוה:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תַשְׁמִטֶּנָּה שְׁבִיעִית אֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ. וְהָתַנִּינָן בֵּין נוֹתְנִין מִיכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם בֵּין נוֹתְנִין מִיכָּן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים. וְיֵשׁ עֶשֶׂר שָׁנִים בְּלֹא שְׁמִיטָּה. אָמַר רַב הוּנָא אִתְפַּלְּגוּן רַב נַחְמָן בֶּן יַעֲקֹב וְרַב שֵׁשֶׁת חַד אָמַר בְּמַלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן. וְחָרָנָה אָמַר בְּכוֹתֵב לֹו פְּרוֹזְבּוֹל.
Traduction
R. Yossé bar R. Aboun dit au nom de Rav: lorsqu’on prête à son prochain à la condition que la 7e année ne prorogera pas la dette, elle devra la proroger pourtant (la condition ne sera pas maintenue). -N’a-t-on pas enseigné (373)''Mishna (Makot 1, 2) ); Babli; ibid. 3b.'': ''si les témoins déclarent attester contre quelqu’un qu’il doit mille zouz, à la condition de les rendre d’ici à 30 jours, et que le débiteur déclare avoir conditionné un laps de 10 ans, on estime etc.'' Or, se peut-il qu’il y ait un espace de dix ans dans lequel ne soit pas comprise l’année de repos? N’en résulte-t-il pas que l’on admet la possibilité de proroger la dette? -C’est vrai, dit R. Houna, et la raison pour laquelle cette dette n’est pas remise fait l’objet d’une discussion entre R. Nahman bar Jacob et R. Sheshet: d’après l’un, cela tient à ce que c’est un prêt fait pour ainsi dire sur gage (non rémissible); d’après l’autre, cela ressemble au cas où le prêt aurait été fait par acte juridique prosboulh, (également non rémissible).
Pnei Moshe non traduit
על מנת שלא תשמטנו שביעית אין השביעית משמטתו. כך היא הגירסא גם בפ''ק דמכות (הלכה ב') ולפי גירסא זו צריך לפרש להאי קושיא דלקמיה דפריך מאי קמ''ל רב הא תנינן במתני' שם מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנם מכאן ועד ל' יום והוא אומר מכאן ועד עשר שנים אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידיו בין נותנין מכאן ועד ל' יום ובין נותנין מכאן ועד עשר שנים. והאי ש''ס מפרש דכשהלוהו לעשר שנים הוי כמי שהתנה עמו שלא תשמטנו שביעית כדמסיים וכי יש עשר שנים בלא שמיטה והרי זה כהרחיב לו זמן עד לאחר השמיטה ושאע''פ שיעבור עליו השמטה ישלם לו לזמנו ואי ס''ד השביעית משמטתו הרי אלו העדים שהעידוהו שחייב ליתן לו עד ל' יום בעו לאפסודי לכולא ממונא שהאמת הוא שהלוהו עד עשר שנים וא''א לעשר שנים בלא שמיטה והיתה השביעית משמטת את הכל ואמאי אומדין כמה אדם רוצה ליתן וכו' כולהו בעו לשלומי ליה אלא לאו ש''מ דאין השביעית משמטתו וא''כ מאי קמ''ל רב הא מתני' הוא:
איתפלגון. פליגי בה ר''נ ורב ששת לאוקמי מתני' דלא תקשי לרב חד אמר דמתני' איכא לאוקמי במלוה על המשכון מיירי ואידך אמר בכתב לו פרוזבול דאינן משמטין ולא שמעינן ממתני' מידי להא דרב:
Shvi'ite
Daf 29a
29a תַּנֵּי שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא אַיְתֵיי. מַהוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא אַיְתֵיי שְׁמוּאֵל אָמַר בְּמַלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ סְתָם שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. עָאַל רַב יְהוּדָה וְאָמַר טַעֲמָא קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה לֹא הִיא שְׁנַת הַשֶּׁבַע וְלֹא הִיא שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. שֶׁלֹּא תֹאמַר כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם בְּהַשְׁמֵט כְּסָפִים וְהוּא לֹא יִגְבֵּינוֹ לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל רַב עַמְרָם רַב מַתָּנָה בְשֵׁם רַב הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְתוֹבְעוֹ שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. לֹא הִיא שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה שֶׁלֹּא תֹאמַר כָּל שֵׁשׁ שָׁנִים שָׂדֵהוּ לְפָנַי כַּרְמוֹ לְפָנַי וּלְאַחַר שֵׁשׁ שָׁנַים בְּהַשְׁמֵט כְּסָפִים וְהוּא לֹא יִגְבֵּינוֹ לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה.
Traduction
On a enseigné: pendant les 30 jours qui suivent immédiatement le prêt, on ne peut pas en réclamer le montant. Qu’est-ce que l’on entend par là? Cela signifie, dit Samuel, que lorsqu’on fait un prêt sans indiquer l’époque de la reddition, on ne peut pas le réclamer dans les 30 jours. R. Juda entra à la salle d’étude et dit que cette règle est fondée sur un texte de la Bible. Il est dit (Dt 15, 9): Lorsque s’approche la 7e année, l’année du repos. Or, comme ces deux termes ont le même sens, à quoi bon les exprimer tous deux? Pour que l’on ne dise pas: pendant 30 jours on ne peut pas réclamer, et au bout de ce temps la dette subit les lois de prorogation; il a donc fallu faire entendre, par ledit verset, que la prorogation s’applique à l’année agraire seule (à rien au-delà), et cette exclusion suffit comme allusion biblique pour justifier la suspension pendant 30 jours. Mais R. Aba bar Mamal ou R. Amram, ou R. Matna ne dit-il pas au nom de Rav: si l’on prête à son prochain, même à condition de ne pas lui réclamer le montant, la 7e année entraînera la prorogation? (Comment donc supposer qu’une allusion biblique proroge les dettes ordinaires, que l’on ne peut pas réclamer avant le 30e jour)? -En effet, on trouve un renseignement de R. Isamael appliquant ce verset à une autre déduction: A l’approche, est-il dit, de la 7e année, année du repos agraire, etc. Or, comme ces 2 termes ont le même sens, pourquoi sont ils exprimés tous deux? Pour que l’on ne dise pas qu’en cas de prêt basé sur l’hypothèque d’un champ ou d’une vigne, pendant les 6 années ordinaires, le créancier peut recourir à ces biens immeubles et qu’après cette période de temps, ils font retour au propriétaire, au même titre que le prêt d’argent, sans qu’il soit possible de réclamer; c’est pourquoi la Bible répète deux fois le même mot, afin d’indiquer que la prorogation est seulement applicable à l’argent (les terres ne font retour que lors du Jubilé).
Pnei Moshe non traduit
תני ל' יום לא איתי כדמפרש ואזיל שהלואה שהיא בסתם לא יש בה תביעה עד לאחר ל' יום עאל רב יהודה לבית המדרש ואמר טעמא דכתיב קרבה וגו':
שלא תאמר כל ל' יום וכו'. כלומר אם אני מלוה לו קודם השמיטה ל' יום איני רשאי לתובעו בלאו הכי דסתם הלואה ל' יום וכשיעברו הל' יום יגיע השמיטה והיא בהשמטת כספים ונמצא שלא אגבנו כלל ויהיה עם לבבך בליעל ולא תתן לו וגו' נתון תתן לו:
לפום כן צריך מימר וכו' דלהכי כתבה התורה כפל ללמדנו זה דסתם הלואה ל' יום:
ולא כן א''ר בא וכו'. כלומר דפריך אי דמוקמינן לקרא בהכי אם כן קשיא להא דקאמר רב לעיל אמאי קאמר סתמא ולא יליף ליה בהדיא מהאי קרא שהרי אם הלוהו ל' יום קודם השמיטה הוי כאילו בתחילה הלוהו על מנת שלא לתובעו שכל ל' יום אינו רשאי לתובעו ואח''כ יגיע השמיטה ואמרה התורה דמשמטת ואפי' הלואה כי הך שלא היתה בכלל תביעה. א''נ כמו לימא מסייע ליה לרב מיתפרשא והיינו הך:
אשכח תני ר' ישמעאל. שינויא היא כלומר רב דלא דריש למילתיה מהאי קרא כהאי ברייתא ס''ל דאשכחן דדריש ליה ר' ישמעאל לדרשה אחריתא:
שלא תאמר כל שש שנים הריני יכול לפרנס את עצמי מכרמי ומשדי אשר לפני ולאחר שש שנים שאסור אני בעבודת שדה וכרם ואתה אומר לי שג''כ בהשמט כספים הוא ולא אגבה חובי מהלוין וא''כ במה אתפרנס בשנה השביעית:
לפום כן צריך מימר וכו'. דכלפי תלונתו אמרה התורה כך שלא תאמר קרבה שנת השבע ואסור אני בעבודת שדה וכרם וקרבה שנת השמיטה על תלונת מהשמט כספים קאי והשתא לא גמרינן מהכא מידי להא דלעיל:
הָאוֹנֵס וְהַמְּפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. רַב יְהוּדָה אָמַר רַב דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר בְּמַלְוֶה הַדָּבָר תָּלוּי.
Traduction
Quant à l’avis anonyme exprimé par la Mishna, au sujet de l’amende due pour viol, ou séduction, ou calomnie, R. Juda dit au nom de Rav que c’est l’avis de R. Meir, puisqu’il dit que le texte biblique parle seulement de prêt, (non d’amende).
Pnei Moshe non traduit
דר''מ היא דר''מ אמר במלוה הדבר תלוי. האי מילתא איתא בהאי תלמודא (בפ''ד דכתובות בהלכה ב') דגריס התם על המתני' עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין רש''א אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה ומפרש בגמרא רש''א במגבה הדבר תלוי כלומר משעה שהיא גובה הדבר תלוי שיהו של אב להורישו לבניו ורבי אומר בעמידת ב''ד הדבר תלוי ורבי היינו ר''מ דהוא הת''ק ובר פלוגתי' דר''ש ומסיים ואזיל ר''ש עביד לה כמעשה ב''ד ורבנן עבדין לה כמלוה על דעתיה דר''ש אין השביעית משמטתה על דעתון דרבנן השביעית משמטתה. כלומר דר''ש עושה הקנס כשאר פסק דין דלא הוי ממון להורישו לבניו עד שעת הגבייה ואין השביעית משמטתה כשאר מעשה ב''ד דאין משמטין והת''ק משוה להקנס כמלוה ומשעת העמדה בדין הוי כמלוה מן התורה עליו והשביעית משמטתה משעת העמדה בדין כשאר מלוה. והיינו נמי דקאמר הכא דר''מ היא והיינו ת''ק דר''ש התם ומשום דקשיא ליה לרב מאי איצטריך למיתנינהו דאינן משמטין הא כל בעל משה ידו כתיב ואין הקנס משה ידו הלכך מוקי להמתני' כר''מ דאמר במלוה הדבר תלוי וכלומר דהשתא לדיוקא אצטריך דהא דתני אין משמטין בשלא זקפן במלוה והיינו עד שלא עמד בדין אבל משעמד בדין הוי כמלוה עליו ומשמטתן השביעית:
וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין אֵילּוּ גִּזְרֵי דִינִין.
Traduction
Par ''les autres condamnations de tribunal'', on entend les décisions arbitraires écrites.
Pnei Moshe non traduit
גיזרי דינין. פסקי דינין שאמרו חייב אתה ליתן לו:
פְּשִׁיטָה דָא מִילְתָא מִלְוָה שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית כַּפְרָנִית אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת. כַּפְרָנִית שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית מִלְוָה מְשַׁמֶּטֶת. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי אַף לְמִידַּת הַדִּין כֵּן לֹא צוֹרְכָה דְלֹא מִלְוָה שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית כַּפְרָנִית גּוֹבֶה. [כַּפְרָנִית שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית מִלְוָה] גּוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית.
Traduction
Voici ce qui est évident (374)Même série, (Chevuot 7, 10), ( 38a).: lorsqu’un prêt a été nié par le débiteur (que le créancier ne saurait réclamer de suite), la 7e année ne motive pas de prorogation; mais s’il s’agit d’une dette niée d’abord et qui, depuis lors, a été confirmée, la 7e année provoque la prorogation (puisque le créancier pourrait en le montant). R. Jérémie demanda: en est-il ainsi au point de vue de la règle financière, ou seulement comme loi relative à la 7e année? Cela va sans dire, car le prêt, dès qu’il est nié, ne saurait être réclamé, tandis qu’une dette niée d’abord, puis confirmée, tombe sous le coup de la réclamation ordinaire (prorogée en la 7e année).
Pnei Moshe non traduit
פשיטא דא מילתא מלוה שנעשה כפרנית. שתבעו קודם השמיטה וכפר בו והגיע השמיטה והוא עודנו בכפירתו ולאחר השמיטה הודה לו או שבאו עדים והעידו שחייב הוא לו הא ודאי פשיטא לן דאינה משמטת דבשעת השמיטה לא קרינן ביה לא יגוש שהרי כפר בו:
כפרנית שנעשית מלוה. כלומר וכן לאידך גיסא אם בתחלה כפר בו ואח''כ הודה לו או שבאו עדים והשתא נעשית מלוה קודם השמיטה בהא נמי פשיטא לן דמשמטת היא כשאר מלוה בשלא כתבו לו ב''ד פסק דין:
ר' ירמיה בעי אם למידת הדין כן. כלומר אלא הא דקמבעיא ליה אם לכל הדין כן ולענין גבייה נמי ממה לגבות ג''כ אמרינן הכי כדמסיים ואזיל:
לא צורכה דלא כפרניית שהיא נעשית מלוה גובה בבינונית כצ''ל. וכך הוא בגיטין (פרק ה בהלכה א') דגרסי' נמי להא כלומר לא צריכה דקמיבעיא ליה אלא הא מי נימא דהאי כפרנית שנעשית מלוה במילתא קמייתא קיימא ונגבית בבינונית כמו דהויא כשאר מלוה לענין שמיטה או דילמא דהוי ליה כנמחל שעבודו הראשון ומוקמינן אד''ת ואינו גובה אלא מזיבורית ולא איפשטא:
הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן שְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילוּ עַל הַמַּחַט. וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶיךָ. פְּרָט לְמָה שֶׁיֵּשׁ לְאָחִיךָ תַּחַת יָדֶיךָ. וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶיךָ וְלֹא הַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין.
Traduction
Quant au prêt sur gage non rémissible, Samuel dit qu’une aiguille (objet minime) peut constituer le gage; car il est dit (ib. 3): tes mains abandonneront ce que tu auras chez ton frère, excepté ce que tu auras entre les mains appartenant à ton frère, savoir le gage; tes mains abandonneront, etc, mais l’abandon n’est pas applicable aux contrats qui se trouvent entre les mains du tribunal (non entre les tiennes).
Pnei Moshe non traduit
אפי' על המחט. הלוה לו הרבה משמט הוא את כל החוב משום דס''ל לשמואל דאם אבד המחט אבד הכל הילכך הויא ליה נמי כמשכון על כל החוב לענין שמיטה:
ואשר יהיה לך וכו'. טעמא דמשכון ומוסר שטרותיו מפרש כדפרי' במתני' ומשכין יליף מדכתיב את אחיך תשמט ידיך פרט וכו' ומוסר שטרותיו לב''ד מאשר יהיה לך קדריש פרט ליה דלא אתה הוא הגובה אלא הב''ד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source