Vayedaber

Shvi'ite

Daf 27b

משנה: הַשְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַמִּלְוָה בִשְׁטָר וְשֶׁלֹּא בִשְׁטָר. הַקָּפַת הֶחָנוּת אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת. אִם עֲשָׂאָהּ מִלְוָה הֲרֵי זוֹ מְשַׁמֶּטֶת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָרִאשׁוֹן הָרִאשׁוֹן מְשַׁמֵּיט. שְׂכַר שָׂכִיר אֵינוֹ מְשַׁמֵּט וְאִם עֲשָׂאוֹ מִלְוָה הֲרֵי זוֹ מְשַׁמֵּיט. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֵיינָהּ פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְחִילְּקָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אִם הָיָה הַחוֹדֶשׁ מְעוּבָּר מְשַׁמֵּיט וְאִם לָאו אֵינוֹ מְשַׁמֵּיט. הָאוֹנֵס וְהַמְּפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין אֵינָן מַשְׁמִיטִין. הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְהַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין אֵין מַשְׁמִיטִין.

Traduction

La fin de la 7e année entraîne la prorogation de paiement de tout emprunt échu dans cette année, qu’il y ait eu un acte d’hypothèque ou non (363)Voir, Gitin 37a.; des comptes de commerce pour marchandises achetées ne s’annulent pas (364)On ne les considère pas d'ordinaire comme une créance mais comme un échange de denrées., mais ils sont remis s’ils sont considérés comme prêts. Selon R. Juda, les premiers comptes sont suspendus (sauf le dernier, les premiers seuls deviennent des prêts). Cette loi n’ajourne pas le salaire d’un ouvrier, mais s’il en a fait une sorte de prêt, on l’ajourne. Selon R. Yossé, on remet la dette de tout travail qui cesse la 7e année (365)Comme des travaux d'agriculture, parce que c'est alors, en quelque sorte, un prêt., mais non ce qui est dû pour ce qui n’y cesse pas. Si au premier jour de la nouvelle année(après la 7e), on égorge une vache, que l’on dépèce, le montant de sa valeur est une dette remise, au cas où le mois précédent était embolismique; au cas contraire, ce n’est pas remis. L’amende imposée à celui qui viole une jeune fille, ou au séducteur (50 sicles), ou au calomniateur (10 sicles), ou pour toute condamnation du tribunal, n’est pas remise; on n’ajourne pas non plus la dette pour un prix fait sur gage, ou lorsque l’on a transmis au tribunal l' acte d’engagement.

Pnei Moshe non traduit

מתני' השביעית משמטת את המלוה. כדכתיב שמוט כל בעל משה ידו וזהו החוב שעברה עליו שביעית שאינו יכול לתבוע אותו ואם תבעו עובר בלאו דכתיב לא יגוש את רעהו וגו':

בשטר ושלא בשטר. בין שכתוב בו אחריות נכסים בפירוש בין שלא כתוב בו ומכ''ש שלא בשטר כלל כ''א בעל פה:

הקפת חנות. מה שלוקחין מן החנות באמנה דרך מקח וממכר אינה משמטת שאין זה דרך מלוה:

אם עשאה מלוה. שחישב כל מה שלקח ממנו ביחד וזקפן עליו במלוה משמטת כשאר מלוה:

הראשון ראשון משמט. אם לקח ממנו פעם ראשון וחזר ולקת פעם שני ולא פרע לו את הראשון נעשה הראשון מלוה ומשמט מפני שדרך בעלי הקפה שפורעין את הראשון וחוזרין ולוקחין פעם שנית וזה שלא פרע לראשון הרי הוא כמלוה עליו ואין הלכה כר' יהודה:

שכר שכיר אינו משמט. דאין זה דרך מלוה ואם זקפן עליו במלוה משמט:

כל מלאכה שפוסקת בשביעית. אם שכר שכיר זה הוא מהמלאכות שכשבאה שביעית הן פוסקות שאסורין הן בשביעית כגון זריעה וקצירה וחרישה וכיוצא בהן נעשה השכר הזה בשביעית כמלוה ומשמטת ואם השכר הוא מהמלאכות שאף בשביעית אינן אסורות אינה משמטת ואין הלכה כר' יוסי:

מתני' השוחט את הפרה וחילקה בר''ה. של מוצאי שביעית כלומר על דעת שהיום הוא יו''ט של ר''ה ולפיכך לא קיבל המעות:

אם היה החודש מעובר. כלומר שנמצא אח''כ שעיברוהו לחודש אלול ונמצא שאותו היום הוא סוף השנה ושביעית בסופה היא משמטת:

משמט. ואבדו המעות שהרי עברה שביעית על החוב:

האונס והמפתה והמוציא שם רע. כל אלו קנסות הן שחייבה התורה לשלם ואינם כשאר החוב שאפי' עברה עליהן שביעית אינו פטור עד שישלם:

וכל מעשה ב''ד. שכתבו עליו פסק דין שחייב ליתן לפלוני כך וכך אינו משמט לפי שזה כגבוי היא וכאילו בא לידו ואינו כמלוה:

המלוה על המשכון. והיה החוב כנגד המשכון אינו משמט דכתיב ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך פרט לזה שיש מאחיך בידך ואם היה החוב יותר על המשכון משמט הוא את המותר:

והמוסר שטרותיו לב''ד. ואמר להם אתם גבו לי חובי אינו משמט דכתיב ואשר יהיה לך את אחיך וזה ב''ד תובעין אותו:

הלכה: הַשְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת כו'. נִיחָא שֶׁלֹּא בִשְׁטָר. בִּשְׁטָר וְיֵעָשֶׂה כְמִלְוָה עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְלֹא יְהֵא מְשַׁמֵּט. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן תִּיפְתָּר בִּשְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ אֲחֵרָיוּת נְכָסִים וּכְרִבִּי מֵאִיר. אָתָא עוֹבְדָּא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן בִּשְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ אֲחֵרָיוּת נְכָסִים וְהוֹרֵי מְשַׁמֵּט. אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ לְמֵידִין מִן הַהֲלָכָה אָנוּ עוֹשִׂין אוֹתוֹ.

Traduction

On comprend que lorsqu’il n’y a pas d’acte écrit, la fin de la 7e année entraîne la prorogation; mais lorsqu’il y a un acte, il devrait être considéré comme un gage sur lequel on a prêté, et il ne devrait pas y avoir de prorogation? -Il se peut, répondit R. Yohanan, qu’il s’agisse d’un acte qui ne repose pas sur l’énonciation des biens (il n’a pas la valeur d’une hypothèque), et c’est conforme à l’opinion de R. Meir qui admet la validité d’un tel acte (équivalant à un prêt verbal). On vint consulter R. Yohanan sur le fait d’un contrat hypothécaire et ses conséquences, et il répondit qu’en ce cas la 7e année entraîne la prorogation, car, dit-il, s’il est vrai que, d’après le raisonnement qui précède, on peut supposer qu’il s’agit ici d’acte non hypothécaire, il faut en pratique plus de circonspection.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ניחא שלא בשטר. שפיר הוא דמשמט אלא בשטר אמאי הא יש כאן שעבוד נכסים ויעשה כמלוה על המשכין ולא יהא משמט:

תיפתר בשטר שאין בו אחריות נכסים. בפירוש וכר''מ דס''ל בפ' שנים אוחזין גבי מצא שטר חוב דלא אמרינן אחריות ט''ס ואם אין בו אחריות מפורש אינו גובה ממשועבדים וקס''ד השתא דמדמוקי ר' יוחנן למתני' כר''מ א''כ למאי דקיי''ל כרבנן דאחריות טעות סופר הוא אינו משמט למלוה בשטר ואע''פ שאין בו אחריות מפורש:

בשטר שאין בו אחריות נכסים. מפורש והורי רבי יוחנן דמשמט ואע''ג דלאוקימתא דידיה הוה ליה להורות דאינו משמט למאי דקיי''ל כרבנן:

אמר מפני שאנו למדין מן הלכה אנו עושין אותו. בתמיה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דאף דאוקימנא למתני' כר''מ לפי מה שנדמה בעינינו מ''מ לענין מעשה אין אנו סומכין על זה אלא דאפי' לרבנן משמט הוא:

אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְּשֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע הָא יֵשׁ לוֹ קַרְקַע אֵינוֹ מְשַׁמֵּט. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ יֵשׁ לוֹ קַרְקַע מְשַׁמֵּט. אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְרַב. דְּאָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יִיחַד לוֹ קַרְקַע מְשַׁמֵּט. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא יִיחַד לוֹ הָא לֹא יִיחַד אֵינוֹ מְשַׁמֵּט.

Traduction

Selon R. Jérémie, il s’agit dans la Mishna du cas où l’auteur de l’acte du contrat n’a pas de terre (et il y a prorogation, car les biens mobiliers ne sont pas un gage suffisant); mais, s’il a une terre, ce prêt est un gage solide, il n’y a pas de prorogation pour la dette (car elle repose sur ce gage). Selon R. Yossé, il y a prorogation même en ce dernier cas. L’opinion de R. Yossé est conforme à celle de Rav, puisque R. Aba dit au nom de Rav: Lorsque dans le contrat, on fixe une terre spéciale, il n’y a pas de prorogation en la 7e année; or, ce n’est vrai qu’en cas de fixation spéciale, mais lorsqu’on ne l’a pas déterminée, il y a prorogation (malgré la possession).

Pnei Moshe non traduit

בשאין לו קרקע. הא דאמרינן דבשטר משמט הואיל ואין בו אחריות מפורש דוקא בשאין לו קרקע להלוה אבל יש לו קרקע אינו משמט שהרי לעולם גובה הוא מבני חורין של הלוה והוי כמלוה על המשכון:

א''ר יוסי. דלא היא אלא אפי' יש לו קרקע להלוה משמט וכרב דלקמיה:

ייחד לו קרקע. בהלואתו שיהא נפרע ממנה אינו משמט ודוקא בייחד הא אם לא ייחד אינו משמט ולא דמי למלוה על המשכון דהבטחון של המלוה על המשכון ולא קרינן ביה לא יגוש וכן אם יחד לו הקרקע:

הַמְּשַׁעְבֵּד שָׂדֶה לְאִשְׁתּוֹ וְהָלַךְ וּמְכָרָהּ אִם רָצָה לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ גּוֹבָה מִשְּׁאָר נְכָסִים גּוֹבָה. אָמַר רִבִּי הִילָא הוֹרֵי רִבִּי לָֽעְזָר כָּהֵן תַּנַּייָא. חֲבֵירַייָא בְּעַייָן לֹא תִגְבֶּה אֶלָּא מִנְּכָסִים מְשׁוּעֲבָּדִין. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי בְּנֵי חוֹרִין לְפָנֶיהָ וְאַתְּ אָֽמְרָת מְשׁוּעֲבָּדִין. מַתְנִיתָא בְּשֶׁלֹּא אָמַר לָהּ לֹא יְהֵא לָךְ פֵּירָעוֹן אֶלָּא מִזֶּה. אֲבָל אִם אָמַר לָהּ לֹא יְהֵא לָךְ פֵּירָעוֹן אֶלָּא מִזֶּה אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא מִמֶּנָּה.

Traduction

Si quelqu’un afferme à sa femme (comme douaire) un champ spécial et que, malgré cet engagement, il le vend ensuite, elle a le droit de réclamer à son mari le dédommagement pris sur d’autres biens (meubles ou immeubles, malgré la fixation spéciale de la terre). R. Ila dit que R. Eliézer professa un avis conforme à cet enseignement. Les autres compagnons d’études ont cru devoir professer qu’elle a seulement des droits acquis, pour fonder sa réclamation, sur les biens qui lui sont assignés. -Quoi! leur dit R. Yossé, elle a devant elle des biens libres, et on voudrait l’obliger à recourir aux biens affermés! (C’est contraire au droit habituel). La Mishna où il est dit que l’on ne peut pas avoir recours au biens affermés s’il y en a d’autres libres, est applicable lorsqu’on n’a pas dit à sa femme qu’elle n’a pas d’autre paiement que le revenu de cette terre spéciale.

Pnei Moshe non traduit

המשעבד שדה לאשתו. בכתובתה ואח''כ מכרה אם רצתה לגבות משאר נכסים של הבעל גובה:

תברייא בעיין על זה ואמאי. ולא תגבה אלא מנכסים משועבדים שהרי כתב לה אפותיקי על שדה זו:

אמר לון ר' יוסי. וכי סלקא אדעתין הכי. הרי יש כאן בני חורין לפניה ואת אמרת משועבדין תגבה בתמיה:

מתני'. הך ברייתא מיירי דוקא בשלא אמר לה לא יהא לך פרעון אלא מזו אבל אם אמר לה וכו' אינה גובה אלא ממנה דהואיל ועשאה אפותיקי מפורש אינה גובה משאר נכסים ומוציאה השדה מיד הלוקח ואינו יכול לסלקה בדמים:

אָמַר רִבִּי בִּיבִי הוֹרֵי רִבִּי יָסָא בְּאִילֵּין קונדסיא שֶׁיֵּלְכוּ מָעוֹתֵיהֶן לְיַם הַמֶּלַח. רִבִּי מָנָא שְׁאַל לְרִבִּי חִזְקִיָּה מַהוּ מֵייכְלָא כְּפוּנִייָן לְאַשְׁקְלוֹן אָמַר לֵיהּ אָסוּר. רִבִּי חִזְקִיָּה הֲוָה קָאִים בְּשׁוּקָא דְקֵיסָרִין חָמָא חַד טְעִין עֲלָל מִן אִיסּוּרָא הָפַךְ אַפּוֹי דְּלָא מֵיחְמִינֵיהּ. תַּנֵי פְרַק כָּל כָּךְ לָמָּה כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה מְקוֹמוֹ הוֹכִיחַ. שָׁמַע רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְאָמַר 27b אִמָּה דָּהֵן יָֽלְדָת בַּר.

Traduction

R. Bivi dit: R. Yossé a enseigné qu’il est permis aux marchands d’artichauts, etc. (fruits défendus) de transporter leur argent du côté de la mer Morte. R. Mena demanda à R. Hiskia: peut-on manger des fèves à Ascalon (est-ce considéré comme fruit défendu ou non)? - C’est défendu, répondit-il. Comme R. Hiskia se trouvait au marché de Césarée, vint un homme chargé de produits interdits; il se détourna de lui pour ne pas le voir et ne pas être prié d’aider à décharger ce fardeau. -Et pourquoi toute cette conduite? -Pour que sa tenue serve de remontrance. R. Jacoh bar Aha l’apprit et s’écria: la mère qui a enfanté un tel fils peut en être fière (362)Même série, Avoda Zara 4, 1 ( 43b)..

Pnei Moshe non traduit

באילין קונדסייא. מין ירק הקונדס והקנבוס (בפ''ה דכלאים) דאע''פ שאין ראויין לאכילה כל כך מ''מ אם נלקטו באיסור יוליך מעותיהן לים המלח:

מהו מייבלא בפוניין לאשקלון. פוניין מלה לעז היא באגרוף שבידו ומשום דאשקלון ח''ל היא כדאמרינן לעיל (בפ''ו בהלכה א') אשקלון כלחוץ ואנן תנן שם בסוף הפרק אין מוציאין פירות שביעית מהארץ לח''ל ושאל ר' מנא מהו להוביל מעט מעט במלא אגרוף לאשקלון וא''ל אסור:

חמא חד טעין עלל מן איסורא. שהיה טוען משא אחד מפירות שביעית שלקטן באיסור:

הפך אפוי דלא מחמיניה תני פרק. הפך ר' חזקיה פניו שלא יראהו שהוא שונה ופורק המשא של איסור מעליו וכדמסיק כל כך למה עשה ר' חזקיה כן כדי שיעשה מקומו הוכיח. כלומר להוכיח לאנשי מקומו שזה שלא כדין עשה ושלא ילמדו ממנו לעשות כן:

אמה דהן ילדת בר. כלומר אשרי אמו של זה שילדה בן חשוב כזה ודוגמתו בפ''ג דע''ז:

רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה מְפַקֵּד לְתַלְמִידֵיהּ לֹא תֵיזְבּוּן לִי יֶרֶק אֶלָּא מִן גִּינְתָא דְּסִיסְרָא. קָם עִימֵּיהּ זָכוּר לַטּוֹב אָמַר לֵיהּ אֵיזִיל אֱמוֹר לְרַבָּךְ לֵית הָדָא גִּינְתָא דְּסִיסְרָא דִיהוּדָיי הֲוָת וּקְטָלֵהּ וּנְסָבָהּ מִינֵיהּ אִין בְּעִיתָהּ מַחְמְרָא עַל נַפְשָׁךְ אִישְׁתְּוֵוי לְחַבְרָךְ.

Traduction

R. Josué ben Levi recommandait à ses disciples de ne pas acheter d’autre verdure pendant la 7e année que celle qui provient du jardin de Sisra (un non israélite). Sur ce, Elie, dont le nom est rappelé en bien, se présenta à lui et dit: va dire à ton maître que primitivement, ce jardin, au lieu d’appartenir à Sisra, avait été la propriété d’un juif que Sisra a tué pour prendre son bien; toutefois, il est permis d’en user, et s’il veut pousser la sévérité jusqu’à s’en interdire l’usage lui-même, qu’il autorise du moins ses compagnons d’en manger.

Pnei Moshe non traduit

ריב''ל וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ב דדמאי (בהל' א') ושם מפורש:

חַד בַּר נַשׁ הֲוָה חָשִׁיד עַל שְׁמִיטְתָא אֲמַר לְאִיתְּתֵיהּ אַפְקִין חַלָּתָה. אָֽמְרָה לֵיהּ הַהוּא גַבְרָא חָשִׁיד עַל שְׁמִיטְתָא וְאַתְּ אֲמַר אַפְקוּן חַלָּה. אָמַר לָהּ חַלָּה מִדְּבַר תּוֹרָה שְׁבִיעִית מִדְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וַחֲבֵירָיו.

Traduction

Un homme, soupçonné de ne pas observer les lois du repos agraire, dit à sa femme de prélever sur la pâte la part sacerdotale (Halla). -Quoi! dit-elle, cet homme est soupçonné de négliger les lois relatives au repos agraire, et il prescrit de prélever la Halla! -C’est que, lui dit-on, cette dernière prescription est une question légale, tandis que les règles relatives à la 7e année n’ont été établies que par R. Gamliel et ses compagnons (après la dispersion d’Israël).

Pnei Moshe non traduit

אמרה ליה ההוא גברא חשידעל שמיטתא. ומפני מה אתה נזהר ואומר לי הפרש חלה הלא כל העיסה של איסור הוא והשיב לה חלה מד''ת אבל שביעית מדרבנן בזמן הזה ור''ג וחביריו התקינו לנהוג שביעית בזמן הזה:

הדרן עלך הפיגם והריבוזין

Shvi'ite

Daf 28a

הַמְּשַׁעְבֵּד שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ וְהָלַךְ וּמְכָרָהּ. רִבִי אָחָא אָמַר מְכוּרָה לְשָׁעָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר אֵינָהּ מְכוּרָה לְשָׁעָה. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי מִן הָדָא שׁוֹר מָצוּי הוּא לְהַבְרִיחוֹ. שָׂדֶה אֵינוֹ מָצוּי לְהַבְרִיחָהּ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה מְכוּרָה לְבַעַל זְרוֹעַ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְיָה מְצוּיִן הֵן 28a בַּעֲלֵי זְרוֹעַ לִיפּוֹל.

Traduction

– Si quelqu’un donne en caution son champ à son prochain et qu’ensuite il le vend à un autre, cette vente a une valeur momentanée, selon R. Aha (et, jusqu’à la réclamation du créancier, l’acquéreur peut consommer les fruits); selon R. Yossé, la vente n’a même pas de valeur momentanée (le champ étant hypothéqué à un autre, les fruits restent au vendeur). L’opinion de R. Yossé est fondée sur ceci: lorsqu’on vend un bœuf déjà hypothéqué, la vente est légale, parce que l’on peut supposer le cas où l’on fait échapper le bœuf des mains du créancier; tandis que cette hypothèse n’est pas admissible pour le champ. -Ne peut-on pas supposer que le champ a été vendu à un homme au bras robuste, capable d’enlever par force au créancier les produits du champ (comme cela se passerait pour le bœuf)? -Non, dit R. Judan père de R. Matna, le créancier sachant que cet homme est susceptible de tomber un jour ou l’autre, ne renonce pas à l’hypothèque (donc, la vente est nulle).

Pnei Moshe non traduit

מכורה לשעה. כלומר אם היה המכר לשעה שהוא עד זמן שיבא הב''ח לטרוף כשלא ימצא נכסים בנ''ח ה''ז מכורה:

ר' יוסי אומר אינה מכורה לשעה. כדמייתי ליה סייעתא דחייליה דר' יוסי מן הדא דמחלקינן בין שורו לשדה שאם עשה שורו אפותיקי ומכרו אין הבע''ח יכול לגבות ממנו כדקאמר טעמא לפי שהשור מצוי הוא להבריחו ולמכרו בצנעא והואיל ואין לו קול אין הב''ח טורף מהלוקח אבל שדה אינו מצוי להבריחה ויש לה קול שנעשית אפותיקי לב''ח ולא היה לו להלוקח ללקחה ולפיכך הב''ח טורפה מהלוקח וס''ל לר' יוסי דמכיון שכן הוא אינה מכורה כלל ואפי' לשעה ויכול להחזיר מהמקח:

הגע עצמך שהיתה מכורה לבעל זרוע. שהלוקח הוא אלם והב''ח מתייאש ממנה לפי שלא יכול להוציא מתחת יד האלם הזה ואמאי לא נימא בזה דמיהת מכורה לשעה היא:

מצוין הן בעלי זרוע ליפול. ולעולם אין הב''ח מתייאש ממנה שמצפה הוא שעתיד האלם הזה ליפול ויטרוף אותה:

תַּנֵּי הַכּוֹתֵב שָׂדֶה אֻפּוֹתֵיקֵי לְאִשָּׁה בִּכְתוּבָתָהּ וּלְבַעַל חוֹב בְּחוֹבוֹ מְכָרָהּ הֲרֵי זוֹ מְכוּרָה וְהַלּוֹקֵחַ יָחוּשׁ לְעַצְמוֹ. מַתְנִיתָא בְּשֶׁאָמַר לָהּ יְהֵא לָךְ פֵּירָעוֹן מִזּוֹ. מַה פְלִיגִין בִּשֶׁאָמַר לָהּ לֹא יְהֵא לָךְ פֵּירָעוֹן אֶלָּא מִזּוֹ.

Traduction

On a enseigné: dans un douaire on engage son champ par hypothèque à sa femme, ou à un créancier pour sa dette, et qu’ensuite on le vende, cette vente est effective, et l’acquéreur devra prendre ses précautions au préalable (c’est à lui que le créancier aura recours en cas de non paiement); or, comment R. Yossé dit-il que la vente n’a pas de valeur? Il se peut que la Mishna parle du cas où l’on a promis à la femme de la payer par les revenus de ce champ (sans faire de désignation précise). Or, la discussion n’a lieu qu’au cas où la désignation a été formelle et où elle est avisée qu’elle n’aura pas d’autres revenus (en ce cas, la vente est nulle).

Pnei Moshe non traduit

והלוקח יחוש לעצמו. שאם ימות הבעל או יגרשנה תטרוף האשה וכן הב''ח אם לא ימצאו לגבות משאר נכסים:

מתניתא. וקאמר הש''ס דלא תקשי מהאי ברייתא לר' יוסי דאמר אינה מכורה לשעה וזה ר' יוסי אמורא הוא דפליג עם ר' אחא והא תנינן בהדיא הרי זה מכורה כל זמן שאינן באין לטרוף אותה והלכך מפרש דהאי ברייתא מיירי בשאמר לה יהא לך פרעון מזו דזהו אפותיקי סתם אבל לא בשעשאה אפותיקי מפורש:

מה פליגין ובמה פליגין. ר' אחא ור' יוסי בשאמר לה בפירוש לא יהא לך פרעון אלא מזו דמכיון שעשאה אפותיקי מפורש ס''ל לר' יוסי דאינה מכורה אפי' לשעה מטעמא דאפותיקי מפורש אין הלוקח יכול לסלק ואפילו בדמים הלכך לא הוי ליה מכר כלל:

רַב אָמַר פְּגָמָהּ וְלֹא זְקָפָהּ זְקָפָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פְגָמָהּ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא עַד שֶׁתִּפְגּוֹם וְתִזְקוֹף.

Traduction

Selon Rav, si la femme a ébréché le douaire en réclamant une partie, sans faire valoir cet acte pour contracter un emprunt, ou si elle a contracté un emprunt sans ébrécher le douaire, son opération constitue une créance prorogée par la fin de 7e année; selon R. Hiya, ces 2 conditions sont exigibles pour la prorogation.

Pnei Moshe non traduit

רב אמר פגמה לא זקפה. השתא מהדר הש''ס לדינא דמתני' דהשמט' השביעית ואיידי דהאי דינא מייתי לעיל דין דאפותיקי בכתובת אשה ולבע''ח וקאמר דבכתובת אשה דקיי''ל אין השביעית משמטתה ואמר רב דאם פגמה שקיבלה ממנו המקצת ואפי' לא זקפה עליו במלוה וכן אם זקפה אע''פ שלא פגמה הויא כשאר החוב והשביעית משמטתה:

תני ר' חייא. ופליגא על רב דעד שתפגום ותזקוף דהכי תני לה בתוספתא (פ''ח) כתובת אשה פגמה וזקפה הרי זו משמטת פגמה ולא זקפה זקפה ולא פגמה ה''ז אינה משמטת:

וּמִפְּנֵי שֶׁהוּא מַקִּיף לוֹ פַּעַם שְׁנִייָה נַעֲשֵׂית רִאשׁוֹנָה מִלְוָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי יוּדָה הִיא וְרָאוּי לְתוֹבְעוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא בְּמָמוֹן שֶׁהוּא רָאוּי לְהַאֲמִינוֹ. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָאוּי לְתוֹבְעוֹ כְּמִי שֶׁהוּא רָאוּי לִיתֵּן לוֹ מָעוֹת. וְכָאן הוֹאִיל וְרָאוּי לִיתֵּן לוֹ מָעוֹת וְלֹא נָתַן נַעֲשֵׂית רִאשׁוֹנָה מִלְוָה.

Traduction

Comment se fait-il que les comptes de commerce pour marchandises achetées sont ajournés s’ils sont considérés comme prêts? Est-ce qu’à cause du compte nouveau le premier devient un prêt, selon R. Juda? R. Eliézer répond (comme il est dit au § suivant): conformément à cet avis de R. Juda, on admet la prorogation de la dette en cas de dépècement d’une vache que l’on a égorgée le jour du nouvel-an de la 8e année (Comme on a servi la même personne une seconde fois, le 1er compte constitue un prêt). -Mais comment est-ce admissible qu’il y a un prêt, puisqu’en ce jour de nouvel-an on ne peut pas réclamer de l’argent pour le premier paiement dû? -R. Aha au nom de R. Zeira répond: puisque l’on juge l’acquéreur digne de foi pour une seconde livraison, le vendeur a agi comme s’il avait réclamé le premier paiement, qu’il aurait pu recevoir; or, comme le montant dû n’a pas été payé, la première dette est un prêt, et dès lors elle est prorogée.

Pnei Moshe non traduit

ומפני שהוא מקיף לו וכו'. אר' יהודה דמתניתין פריך דקאמר בהקפת חנות הראשון ראשון משמט ומאי טעמא וכי מפני שהוא מקיף לו עוד פעם שניה נעשית הראשונה מלוה:

א''ר אלעזר דר' יודה היא. הא מלתא דר' אלעזר לקמן (בהלכה ב') היא שנויה ועלה הוא דשייכא לומר דר' יהודה היא ומייתי לה הכא לפרש דברי ר' יהודה דממילא שמעינן לה מהא דלקמן לטעמיה דר' יודה במתני' כדמסיק:

וראוי לתובעו בראש השנה. לקמן אמרינן בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו אלא אימת שירצה יפרענו אפ''ה השביעית משמטתו דאע''ג דלא שייך ביה לא יגוש מכל מקום דהחוב מוטל עליו לפרוע קרי ביה לא יגוש ומשמטתו ופריך עלה והתני במתני' דלקמן השוחט את הפרה וחילקה בר''ה אם היה החדש מעובר משמט ואר''א עלה דהאי מתני' דר' יודה היא וראוי הוא לתובעו בר''ה בתמיה כלומר דמסקנת דברי ר' אלעזר היא דמשום הך קושיא ע''כ דמתני' לא אתיא אלא כר' יודה שהרי אין ראוי לתובעו בראש השנה והוי ליה כהקפת חנות ואמאי משמט אלא דכר' יהודא שפיר הוא דאתיא דס''ל דהראשון ראשון משמט וה''נ מיירי כגון שלקח ממנו וחזר ולקח דהוי ראשונה כמלוה ומשמט ושמעת מינה מדדחיק ר''א לאוקמי מתני' כר' יודא דאלמא לרבנן אינו משמט ומהאי טעמא גופא דהו''ל כהקפת חנות הואיל ואין ראוי לתובעו וקשיא לרב דאמר אפי' בשאין ראוי לתובעו השביעית משמטת:

ר' בא וכו'. ר' בא משני להקושיא אליבא דרב לא היא דלא תדחוק לאוקמי להאי מתני' דהשוחט את הפרה כר' יודה אלא ככ''ע אתיא דבממון שהוא ראוי להאמינו מיירי שאינו סך מרובה כל כך ומכיון שהוא ראוי לתובעו כמי שראוי להאמינו ומכיון שראוי להאמינו כמו שראוי ליתן לו מעות הכי גריס לה לקמן וכאן קיצר הש''ס דסמיך אהא דלקמן כלומר דהא בעלמא במקום שהוא ראוי לתובעו היום הוי כראוי להאמינו שהרי מיד הוא תובעו לשלם לו:

ומכיון וכו'. כלומר וא''כ ה''ה איפכא נמי דהכא מכיון שהוא ראוי להאמינו אע''פ שאינו ראוי לתובעו בר''ה מ''מ הוי כמי שראוי ליתן לו מעות שהרי הוא מאמינו עד לאחר יו''ט ומיד אחר יו''ט מוטל עליו ליתן לו מעות ולפורעו וא''כ. שפיר אתיא אף לרבנן דלא דמיא להקפת חנות שאינו עומד לפרוע אלא לזמן מרובה אבל הכא כיון שהוא ראוי ליתן לו מעות מיד אחר יו''ט אפי' רבנן מודו דמשמט:

וכאן הואיל וראוי ליתן לו מעות וכו'. סיומא דמילתא דר' בא היא וכלומר וכאן בהקפת חנות דפליגי בה היינו טעמא דר' יודה ס''ל הואיל והוא ראוי לשלם לו הקפה הראשונה כשלקח את השניה ולא שילם נעשית הראשונה מלוה ורבנן ס''ל דאין דרך להשתלם הקפת חנות עד לאחר זמן הרבה ולא דמי להשוחט את הפרה דהתם כ''ע מודו בה כדאמרן והשתא נמי לא קשיא מידי להא דרב דשפיר אתיא מילתיה אף כרבנן דמכיון דבכל שעה ושעה מיהת מוטל עליו לפרעו והואיל וראוי הוא ליתן לו מעות משמט אע''פ שאין ראוי לתבעו. וגרסי' להא במסכת מכות (פרק קמא בהלכה ב'):

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source