Vayedaber

Shvi'ite

Daf 27a

משנה: 27a מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית וְהִגִּיעָה שְׁעַת הַבִּיעוּר מְחַלְּקָן מָזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וְהָעֲנִיִים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּיעוּר אֲבָל לֹא עֲשִׁירִים דִּבְרִי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֶחָד עֲנִיִים וְאֶחָד עֲשִׁירִים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּיעוּר. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית שֶׁנָּֽפְלוּ לוֹ לִירוּשָּׁה אוֹ שֶׁנִּיתְּנוּ לוֹ מַתָּנָה. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יִינָֽתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר אֶלָּא יִמָּֽכְרוּ לְאוֹכְלֵיהֶן וּדְמֵיהֶן יִתְחַלְּקוּ לְכָל אָדָם. הָאוֹכֵל מֵעִיסַּת שְׁבִיעִית עַד שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ חַייָב מִיתָה.

Traduction

Si l’on a des fruits de 7e année et qu’arrive le moment de l’enlèvement, on partage entre tous ceux qui vous entourent (354)C'est-à-dire, aux gens de sa maison, puis à ses voisins, à ses parents, à ses amis, enfin à tout venant. de quoi faire trois repas (puis, on abandonne le reste). Les pauvres peuvent, même après cette époque, manger ce qu’ils ont recueilli (de l’abandon), mais non les riches. -Tel est l’avis de R. Juda; mais, selon R. Yossé, riches ou pauvres peuvent, encore après cette époque, manger de ce qui est abandonné à tous. Les produits de cette année que l’on a reçus en héritage, ou comme présent, ne peuvent être mangés, dit R. Eliézer, qu’en compagnie de ceux à qui ils appartiennent (355)Comme il a été dit plus haut, 4, 2, il ne faut pas manger des fruits de 7e année pour lesquels on doive de la reconnaissance.. Les sages disent: ce serait pour le pécheur une récompense, qu’il ne mérite pas (356)Ce serait un avantage s'il pouvait participer au repas.; mais il faut (selon cet avis) vendre ces fruits à ceux qui les consomment et en distribuer le montant à tout venant (l’abandonner). Celui qui mange d’une pâte provenant de produits de la 7e année (357)(Bekhorot 12b.), dont il n’a pas encore été prélevé de part sacerdotale (Halla) mérite la mort (la Halla est obligatoire en ce cas, bien que l’on soit dispensé de donner les dîmes).

Pnei Moshe non traduit

מתני' והגיע שעת הביעור. זמן הביעור הוא מפורש לעיל (בהלכה ב') במתני' דג' ארצו' ושנינו עוד בפ' מקום שנהגו אוכלין בתמרים עד שיכלה האחרון שבצוער ואימתי הוא כלה עד הפורי' ובענבים עד הפסח ובזיתים עד העצרת ובגרוגרות עד החנוכה והובא זה לעיל (בפ''ז סוף הלכה ב'):

ועניים אוכלין אחר הביעור וכו'. טעם פלוגתייהו מפרש בגמ':

גמ' ואכלו אביוני עמך ויתרם. תאכל חית השדה כתיב ודריש ר' יהודה ואכלו אביוני עמך דוקא והאי ויתרם אדלמטה קאי והיותר תאכל חית השדה כל זמן שהוא מצוי להן:

מ''ט דר' יוסי ואכלו אביוני עמך ויתרם. כלומר דר' יוסי לא דריש להאי ויתרם אדלמטה דא''כ מיותר הוא דלא הו''ל למיכתב אלא ואכלו אביוני עמך וחית השדה תאכל ועוד דכל זמן שהוא מצוי לחית השדה עדיין לא הגיע זמן הביעור כדדרשינן לעיל מקרא דולבהמתך כלה לחיה מן השדה וכו' והלכך דריש דה''ק קרא ואכלו אביוני עמך ויתרם כלומר וגם יתר העם והאי תאכל חית השדה ה''ק שזהו שאמרתי לך ואכלו וגו' אחר שתאכל חית השדה הוא וכשיכלה אז ואכלו אביוני עמך וגם יתרם:

תני. בתוספתא (פ''ח) והבאתי לעיל (בהלכה ה') דקתני התם דכל הפירות משנגמרו מכניסין אותן לאוצר שבעיר ומחלקין מזון ג' סעודות לכאו''א ובערבי שבתות כאו''א לפי ביתו עד שעת הביעור הגיע שעת הביעור פליגי התם ר' יודא ור' יוסי כדגריס במתני' רש''א עשירים אוכלין מן האוצר אחר הביעור כדפרישית לעיל דס''ל דמכיון שהתחיל באוצר כמבוער הוא והיינו לאחר שהכניסו לאוצר ה''ז כמבוער ובהא פליג אדר' יוסי דס''ל דעשירים אוכלין אחר הביעור מכל מה שימצאו ור''ש קאמר דאוכלין הן ממה שהוכנס לאוצר שבעיר דבהכי כבר נתקיים מצות ביעור מקודם שהגיע זמנו ולפיכך אוכלין משם אף לאחר שהגיע שעת הביעור ומפרש הכא לטעמא דר''ש בדרשה דהאי קרא:

ואכלו אביוני עמך עד יתרם. כלומר דר''ש דייק ליה אביוני עמך כדדייק ר' יהודה ודריש ליתורא דויתרם אבל לא כר' יוסי אלא דה''ק ואכלו אביוני עמך ולא עשירים וזה שאמרתי לך אביוני עמך דוקא עד ויתרם הוא והיינו מכל שאר המקומות אשר ימצאו שם אבל מויתרם וזהו מה שנתותר אחר שתאכל חית השדה וכבר כלה אלא שניתותר באוצר שהכניסו מקודם אוכלין מזה אף העשירים אחר הביעור כדאמרן:

מתני' מי שהיו לו פירות שביעי' שנפלו לו וכו'. בגמרא פליגי בפירושא דמתני' ולר' יוחנן דמוקי לה בפירות היתר הכי פירושא דר''א ס''ל כב''ש דאמרי לעיל (בפ''ד) דאין אוכלין פירות שביעית בטובה שלא יחזיק טובה למי שנתן לו דהפקירא דמלכא היא שביעית והלכך קסבר ר''א דהוא עצמו לא יאכל מפני שהוא יאכל בטובה אלא ינחנו לאוכליהן כלומר לאותן הרגילין לאכול פירות שביעית ואין מדקדקין אם הן של היתר או של איסור והן יאכלו אותן ואמרו לו חכמים לדבריו ולשיטתו דלדידן הוא בעצמו יכול לאוכלן וכב''ה סבירא לן דאוכלין פירות שביעית של היתר בטובה ושלא בטובה אלא לדידך דאמרת דינתנו לאוכליהן והן שאין מדקדקין בפירות שביעית ונמצא החוטא נשכר וכך היה לך לומר ימכרו לאוכליהן שהן ישלמו הדמים ובשביל שלא יהנה זה המוכר מן הדמים שקיבל בעד הפירות של טובה יתחלקו הדמים לכל אדם:

עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה. דמהו דתימא דאין חלה נוהגת בשביעית מפני שאם אירע טומאה בחלה טעונה שריפה ובשביעית לאכלה כתיב ולא לשריפה קמ''ל דראשית עריסותיכם אמרה תורה מאיזו עיסה שתהיה חלה תרימו:

הלכה: מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה וְאָֽכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵי וְאָֽכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם. תַּנֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עֲשִׁירִין אוֹכְלִין מִן הָאוֹצָר אַחַר הַבִּיעוּר. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָֽכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ עַד יִתְרָם.

Traduction

L’opinion de R. Juda (358)Midrash Mekhilta, section Mischpatim, 20. est basée sur ce qu’il est dit (Ex 23, 11): les nécessiteux de ton peuple mangeront, et le reste servira etc. (eux seuls peuvent en manger). R. Yossé tire parti de la fin de ce même verset pour déduire que ''les restes'' sont à la disposition de tous. On a enseigné que R. Simon dit (359)Tossefta sur notre taité, 8.: les riches peuvent prendre des produits du grenier après l’opération officielle de l’enlèvement; et cette opinion se fonde sur le même verset: les pauvre de ton peuple en mangeront, eux seuls jusqu’à l’instant où il en reste à peine (mais, après ce moment, c’est à tous).

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה הִיא מַתְנִיתִין וְהָתַנֵּי הַמּוֹצִיא פֵּירוֹת עֲבֵירָה אָסוּר לִיגַּע בָּהֶן. שַׁנְייָא הִיא מְצִיאָה שַׁנְייָא הִיא שֶׁנָּֽפְלוּ לוֹ עַל כָּרְחוֹ.

Traduction

Selon R. Simon ben Lakish, la Mishna qui défend d’accepter l’héritage ou le présent parle de fruits interdits (que l’on n’a pas fait disparaître en temps opportun). -Mais n’a-t-on pas enseigné que si l’on trouve des fruits interdits, l’on ne doit même pas les toucher? (A plus forte raison ne pas en user)? -Il y a une grande différence entre une trouvaille et un héritage, car ce dernier incombe à l’homme forcément.

Pnei Moshe non traduit

גמ' בפירות עבירה היא מתני'. שנלקטו באיסור ולריש לקיש מיתפרשא המתני' כפשטא דרבי אליעזר סבירא ליה דינתנו לאוכליהן שהן רגילין לאכול פירות שביעית באיסור וחכמים אומרים אין החוטא נשכר אלא ימכרו להן ולדמיהן שהן דמי פירות שביעית של איסור יתחלקו לכל אדם לפי שצריך להפקירן:

שנייא היא מציאה. דמכיון שידע שהן פירות עבירה אסיר ליגע וליטפל בהן אבל הכא שאני הוא שנפלו לו על כרחו או שניתנו לו במתנה וכיון שכבר הגיעו לידו פליגי בה ר''א וחכמים מה יעשה בהן:

רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּפֵירוֹת הֵתֵר הִיא מַתְנִיתִין. כְּהָדָא תַּנִּינָן רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יִנָֽתְנוּ לָאוֹכֵל. רִבִּי לִיעֶזֶר דְּהוּא שַׁמּוּתִי. דְּתַנִּינָן אוֹכְלִין פֵּירוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה וּשֶׁלֹּא בְּטוֹבָה כְדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. כְּהָדָא רַבָּנִין מְתִיבִין לֵיהּ שֶׁאֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר. בְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ בְּשִׁיטָּתָךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר יִנָּֽתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן שֶׁאֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר.

Traduction

Selon R. Yohanan, il s’agit dans la Mishna de fruits recueillis au moment où c’est permis. Est-ce pour cela que R. Eliézer le punit en disant que les fruits doivent être consommés en compagnie de ceux à qui ils appartiennent? C’est que R. Eliézer est un disciple de Shammaï (360)Comp. Babli, (Shabat 130b.); or, il est dit (361)Ci-dessus, 6, 2. qu’il est défendu de manger les fruits de 7e année, avec la pensée de rendre service, selon Shammaï (et dans le cas de la Mishna, on serait redevable de l’obligation envers le donateur ou le testateur). -Comment se fait-il, s’il s’agit de fruits permis, que les rabbins renchérissent encore sur la défense exprimée par R. Eliézer? Ils n’ont fait que s’exprimer d’après son avis (en abondant dans son sens) et ils lui disent: s’il est vrai, selon toi, que des fruits doivent être consommés en compagnie de ceux à qui ils appartiennent, il ne faudrait pas récompenser le pécheur (et lui offrir un avantage).

Pnei Moshe non traduit

ר''י אמר בפירות היתר היא מתני'. משום דקשיא ליה דאי בפירות איסור א''כ מה לי הן מה לי דמיהן ולחכמים דאמרי דמיהן מתחלקין אמאי לא יתחלקו הפירות בעצמן אלא ודאי דהואיל ושל איסור הן אין לחלקן לכל אדם לא הן ולא דמיהן הלכך מוקי לה דבפירות היתר מיירי וכדמסיק לקמיה במאי פליגי ר''א וחכמים:

בהדא תנינן רא''א ינתנו לאוכליהן. בתמיה ואמאי לא יאכל הוא בעצמו. וקאמר משום דר''א שמותי הוא. מתלמידי ב''ש דתנינן אין אוכלין פירות שביעית כדברי ב''ש. כצ''ל ולגי' הכתובה בספרים כמו וכו' הוא דר''י הוא דקאמר הכי לעיל (בפ''ד) דב''ש מקילי וב''ה מחמירי ומציין הש''ס בדברי ר' יהודא אוכלין פירות שביעית בטובה וכו' וכלומר דלת''ק דהתם ב''ש מחמירין ואין אוכלין פירות שביעית בטובה:

בהדא. פריך בהדא רבנן משיבין לו שאין החוטא נשכר בתמי' ומאי חטא הוא ומשני בשיטתו השיבוהו וכו' כדפרישית במתניתין והחוטא קאי על אלו אוכליהן שדרכן לאכול שאר פירות שביעית ואף של איסור ומ''מ על כרחך דבעי ר' יוחנן לפרש דבשיטתו השיבוהו דאי לאו הכי אכתי הוה קשה למאי דאמרו חכמים ימכרו דאם פירות היתר הן יאכל הוא בעצמו ולפיכך צריך הוא לומר דבשיטתו השיבוהו והכל כמפורש במתני':

Shvi'ite

Daf 27b

משנה: הַשְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַמִּלְוָה בִשְׁטָר וְשֶׁלֹּא בִשְׁטָר. הַקָּפַת הֶחָנוּת אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת. אִם עֲשָׂאָהּ מִלְוָה הֲרֵי זוֹ מְשַׁמֶּטֶת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָרִאשׁוֹן הָרִאשׁוֹן מְשַׁמֵּיט. שְׂכַר שָׂכִיר אֵינוֹ מְשַׁמֵּט וְאִם עֲשָׂאוֹ מִלְוָה הֲרֵי זוֹ מְשַׁמֵּיט. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֵיינָהּ פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְחִילְּקָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אִם הָיָה הַחוֹדֶשׁ מְעוּבָּר מְשַׁמֵּיט וְאִם לָאו אֵינוֹ מְשַׁמֵּיט. הָאוֹנֵס וְהַמְּפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין אֵינָן מַשְׁמִיטִין. הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְהַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין אֵין מַשְׁמִיטִין.

Traduction

La fin de la 7e année entraîne la prorogation de paiement de tout emprunt échu dans cette année, qu’il y ait eu un acte d’hypothèque ou non (363)Voir, Gitin 37a.; des comptes de commerce pour marchandises achetées ne s’annulent pas (364)On ne les considère pas d'ordinaire comme une créance mais comme un échange de denrées., mais ils sont remis s’ils sont considérés comme prêts. Selon R. Juda, les premiers comptes sont suspendus (sauf le dernier, les premiers seuls deviennent des prêts). Cette loi n’ajourne pas le salaire d’un ouvrier, mais s’il en a fait une sorte de prêt, on l’ajourne. Selon R. Yossé, on remet la dette de tout travail qui cesse la 7e année (365)Comme des travaux d'agriculture, parce que c'est alors, en quelque sorte, un prêt., mais non ce qui est dû pour ce qui n’y cesse pas. Si au premier jour de la nouvelle année(après la 7e), on égorge une vache, que l’on dépèce, le montant de sa valeur est une dette remise, au cas où le mois précédent était embolismique; au cas contraire, ce n’est pas remis. L’amende imposée à celui qui viole une jeune fille, ou au séducteur (50 sicles), ou au calomniateur (10 sicles), ou pour toute condamnation du tribunal, n’est pas remise; on n’ajourne pas non plus la dette pour un prix fait sur gage, ou lorsque l’on a transmis au tribunal l' acte d’engagement.

Pnei Moshe non traduit

מתני' השביעית משמטת את המלוה. כדכתיב שמוט כל בעל משה ידו וזהו החוב שעברה עליו שביעית שאינו יכול לתבוע אותו ואם תבעו עובר בלאו דכתיב לא יגוש את רעהו וגו':

בשטר ושלא בשטר. בין שכתוב בו אחריות נכסים בפירוש בין שלא כתוב בו ומכ''ש שלא בשטר כלל כ''א בעל פה:

הקפת חנות. מה שלוקחין מן החנות באמנה דרך מקח וממכר אינה משמטת שאין זה דרך מלוה:

אם עשאה מלוה. שחישב כל מה שלקח ממנו ביחד וזקפן עליו במלוה משמטת כשאר מלוה:

הראשון ראשון משמט. אם לקח ממנו פעם ראשון וחזר ולקת פעם שני ולא פרע לו את הראשון נעשה הראשון מלוה ומשמט מפני שדרך בעלי הקפה שפורעין את הראשון וחוזרין ולוקחין פעם שנית וזה שלא פרע לראשון הרי הוא כמלוה עליו ואין הלכה כר' יהודה:

שכר שכיר אינו משמט. דאין זה דרך מלוה ואם זקפן עליו במלוה משמט:

כל מלאכה שפוסקת בשביעית. אם שכר שכיר זה הוא מהמלאכות שכשבאה שביעית הן פוסקות שאסורין הן בשביעית כגון זריעה וקצירה וחרישה וכיוצא בהן נעשה השכר הזה בשביעית כמלוה ומשמטת ואם השכר הוא מהמלאכות שאף בשביעית אינן אסורות אינה משמטת ואין הלכה כר' יוסי:

מתני' השוחט את הפרה וחילקה בר''ה. של מוצאי שביעית כלומר על דעת שהיום הוא יו''ט של ר''ה ולפיכך לא קיבל המעות:

אם היה החודש מעובר. כלומר שנמצא אח''כ שעיברוהו לחודש אלול ונמצא שאותו היום הוא סוף השנה ושביעית בסופה היא משמטת:

משמט. ואבדו המעות שהרי עברה שביעית על החוב:

האונס והמפתה והמוציא שם רע. כל אלו קנסות הן שחייבה התורה לשלם ואינם כשאר החוב שאפי' עברה עליהן שביעית אינו פטור עד שישלם:

וכל מעשה ב''ד. שכתבו עליו פסק דין שחייב ליתן לפלוני כך וכך אינו משמט לפי שזה כגבוי היא וכאילו בא לידו ואינו כמלוה:

המלוה על המשכון. והיה החוב כנגד המשכון אינו משמט דכתיב ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך פרט לזה שיש מאחיך בידך ואם היה החוב יותר על המשכון משמט הוא את המותר:

והמוסר שטרותיו לב''ד. ואמר להם אתם גבו לי חובי אינו משמט דכתיב ואשר יהיה לך את אחיך וזה ב''ד תובעין אותו:

הלכה: הַשְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת כו'. נִיחָא שֶׁלֹּא בִשְׁטָר. בִּשְׁטָר וְיֵעָשֶׂה כְמִלְוָה עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְלֹא יְהֵא מְשַׁמֵּט. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן תִּיפְתָּר בִּשְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ אֲחֵרָיוּת נְכָסִים וּכְרִבִּי מֵאִיר. אָתָא עוֹבְדָּא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן בִּשְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ אֲחֵרָיוּת נְכָסִים וְהוֹרֵי מְשַׁמֵּט. אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ לְמֵידִין מִן הַהֲלָכָה אָנוּ עוֹשִׂין אוֹתוֹ.

Traduction

On comprend que lorsqu’il n’y a pas d’acte écrit, la fin de la 7e année entraîne la prorogation; mais lorsqu’il y a un acte, il devrait être considéré comme un gage sur lequel on a prêté, et il ne devrait pas y avoir de prorogation? -Il se peut, répondit R. Yohanan, qu’il s’agisse d’un acte qui ne repose pas sur l’énonciation des biens (il n’a pas la valeur d’une hypothèque), et c’est conforme à l’opinion de R. Meir qui admet la validité d’un tel acte (équivalant à un prêt verbal). On vint consulter R. Yohanan sur le fait d’un contrat hypothécaire et ses conséquences, et il répondit qu’en ce cas la 7e année entraîne la prorogation, car, dit-il, s’il est vrai que, d’après le raisonnement qui précède, on peut supposer qu’il s’agit ici d’acte non hypothécaire, il faut en pratique plus de circonspection.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ניחא שלא בשטר. שפיר הוא דמשמט אלא בשטר אמאי הא יש כאן שעבוד נכסים ויעשה כמלוה על המשכין ולא יהא משמט:

תיפתר בשטר שאין בו אחריות נכסים. בפירוש וכר''מ דס''ל בפ' שנים אוחזין גבי מצא שטר חוב דלא אמרינן אחריות ט''ס ואם אין בו אחריות מפורש אינו גובה ממשועבדים וקס''ד השתא דמדמוקי ר' יוחנן למתני' כר''מ א''כ למאי דקיי''ל כרבנן דאחריות טעות סופר הוא אינו משמט למלוה בשטר ואע''פ שאין בו אחריות מפורש:

בשטר שאין בו אחריות נכסים. מפורש והורי רבי יוחנן דמשמט ואע''ג דלאוקימתא דידיה הוה ליה להורות דאינו משמט למאי דקיי''ל כרבנן:

אמר מפני שאנו למדין מן הלכה אנו עושין אותו. בתמיה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דאף דאוקימנא למתני' כר''מ לפי מה שנדמה בעינינו מ''מ לענין מעשה אין אנו סומכין על זה אלא דאפי' לרבנן משמט הוא:

אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְּשֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע הָא יֵשׁ לוֹ קַרְקַע אֵינוֹ מְשַׁמֵּט. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ יֵשׁ לוֹ קַרְקַע מְשַׁמֵּט. אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְרַב. דְּאָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יִיחַד לוֹ קַרְקַע מְשַׁמֵּט. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא יִיחַד לוֹ הָא לֹא יִיחַד אֵינוֹ מְשַׁמֵּט.

Traduction

Selon R. Jérémie, il s’agit dans la Mishna du cas où l’auteur de l’acte du contrat n’a pas de terre (et il y a prorogation, car les biens mobiliers ne sont pas un gage suffisant); mais, s’il a une terre, ce prêt est un gage solide, il n’y a pas de prorogation pour la dette (car elle repose sur ce gage). Selon R. Yossé, il y a prorogation même en ce dernier cas. L’opinion de R. Yossé est conforme à celle de Rav, puisque R. Aba dit au nom de Rav: Lorsque dans le contrat, on fixe une terre spéciale, il n’y a pas de prorogation en la 7e année; or, ce n’est vrai qu’en cas de fixation spéciale, mais lorsqu’on ne l’a pas déterminée, il y a prorogation (malgré la possession).

Pnei Moshe non traduit

בשאין לו קרקע. הא דאמרינן דבשטר משמט הואיל ואין בו אחריות מפורש דוקא בשאין לו קרקע להלוה אבל יש לו קרקע אינו משמט שהרי לעולם גובה הוא מבני חורין של הלוה והוי כמלוה על המשכון:

א''ר יוסי. דלא היא אלא אפי' יש לו קרקע להלוה משמט וכרב דלקמיה:

ייחד לו קרקע. בהלואתו שיהא נפרע ממנה אינו משמט ודוקא בייחד הא אם לא ייחד אינו משמט ולא דמי למלוה על המשכון דהבטחון של המלוה על המשכון ולא קרינן ביה לא יגוש וכן אם יחד לו הקרקע:

הַמְּשַׁעְבֵּד שָׂדֶה לְאִשְׁתּוֹ וְהָלַךְ וּמְכָרָהּ אִם רָצָה לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ גּוֹבָה מִשְּׁאָר נְכָסִים גּוֹבָה. אָמַר רִבִּי הִילָא הוֹרֵי רִבִּי לָֽעְזָר כָּהֵן תַּנַּייָא. חֲבֵירַייָא בְּעַייָן לֹא תִגְבֶּה אֶלָּא מִנְּכָסִים מְשׁוּעֲבָּדִין. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי בְּנֵי חוֹרִין לְפָנֶיהָ וְאַתְּ אָֽמְרָת מְשׁוּעֲבָּדִין. מַתְנִיתָא בְּשֶׁלֹּא אָמַר לָהּ לֹא יְהֵא לָךְ פֵּירָעוֹן אֶלָּא מִזֶּה. אֲבָל אִם אָמַר לָהּ לֹא יְהֵא לָךְ פֵּירָעוֹן אֶלָּא מִזֶּה אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא מִמֶּנָּה.

Traduction

Si quelqu’un afferme à sa femme (comme douaire) un champ spécial et que, malgré cet engagement, il le vend ensuite, elle a le droit de réclamer à son mari le dédommagement pris sur d’autres biens (meubles ou immeubles, malgré la fixation spéciale de la terre). R. Ila dit que R. Eliézer professa un avis conforme à cet enseignement. Les autres compagnons d’études ont cru devoir professer qu’elle a seulement des droits acquis, pour fonder sa réclamation, sur les biens qui lui sont assignés. -Quoi! leur dit R. Yossé, elle a devant elle des biens libres, et on voudrait l’obliger à recourir aux biens affermés! (C’est contraire au droit habituel). La Mishna où il est dit que l’on ne peut pas avoir recours au biens affermés s’il y en a d’autres libres, est applicable lorsqu’on n’a pas dit à sa femme qu’elle n’a pas d’autre paiement que le revenu de cette terre spéciale.

Pnei Moshe non traduit

המשעבד שדה לאשתו. בכתובתה ואח''כ מכרה אם רצתה לגבות משאר נכסים של הבעל גובה:

תברייא בעיין על זה ואמאי. ולא תגבה אלא מנכסים משועבדים שהרי כתב לה אפותיקי על שדה זו:

אמר לון ר' יוסי. וכי סלקא אדעתין הכי. הרי יש כאן בני חורין לפניה ואת אמרת משועבדין תגבה בתמיה:

מתני'. הך ברייתא מיירי דוקא בשלא אמר לה לא יהא לך פרעון אלא מזו אבל אם אמר לה וכו' אינה גובה אלא ממנה דהואיל ועשאה אפותיקי מפורש אינה גובה משאר נכסים ומוציאה השדה מיד הלוקח ואינו יכול לסלקה בדמים:

אָמַר רִבִּי בִּיבִי הוֹרֵי רִבִּי יָסָא בְּאִילֵּין קונדסיא שֶׁיֵּלְכוּ מָעוֹתֵיהֶן לְיַם הַמֶּלַח. רִבִּי מָנָא שְׁאַל לְרִבִּי חִזְקִיָּה מַהוּ מֵייכְלָא כְּפוּנִייָן לְאַשְׁקְלוֹן אָמַר לֵיהּ אָסוּר. רִבִּי חִזְקִיָּה הֲוָה קָאִים בְּשׁוּקָא דְקֵיסָרִין חָמָא חַד טְעִין עֲלָל מִן אִיסּוּרָא הָפַךְ אַפּוֹי דְּלָא מֵיחְמִינֵיהּ. תַּנֵי פְרַק כָּל כָּךְ לָמָּה כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה מְקוֹמוֹ הוֹכִיחַ. שָׁמַע רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְאָמַר 27b אִמָּה דָּהֵן יָֽלְדָת בַּר.

Traduction

R. Bivi dit: R. Yossé a enseigné qu’il est permis aux marchands d’artichauts, etc. (fruits défendus) de transporter leur argent du côté de la mer Morte. R. Mena demanda à R. Hiskia: peut-on manger des fèves à Ascalon (est-ce considéré comme fruit défendu ou non)? - C’est défendu, répondit-il. Comme R. Hiskia se trouvait au marché de Césarée, vint un homme chargé de produits interdits; il se détourna de lui pour ne pas le voir et ne pas être prié d’aider à décharger ce fardeau. -Et pourquoi toute cette conduite? -Pour que sa tenue serve de remontrance. R. Jacoh bar Aha l’apprit et s’écria: la mère qui a enfanté un tel fils peut en être fière (362)Même série, Avoda Zara 4, 1 ( 43b)..

Pnei Moshe non traduit

באילין קונדסייא. מין ירק הקונדס והקנבוס (בפ''ה דכלאים) דאע''פ שאין ראויין לאכילה כל כך מ''מ אם נלקטו באיסור יוליך מעותיהן לים המלח:

מהו מייבלא בפוניין לאשקלון. פוניין מלה לעז היא באגרוף שבידו ומשום דאשקלון ח''ל היא כדאמרינן לעיל (בפ''ו בהלכה א') אשקלון כלחוץ ואנן תנן שם בסוף הפרק אין מוציאין פירות שביעית מהארץ לח''ל ושאל ר' מנא מהו להוביל מעט מעט במלא אגרוף לאשקלון וא''ל אסור:

חמא חד טעין עלל מן איסורא. שהיה טוען משא אחד מפירות שביעית שלקטן באיסור:

הפך אפוי דלא מחמיניה תני פרק. הפך ר' חזקיה פניו שלא יראהו שהוא שונה ופורק המשא של איסור מעליו וכדמסיק כל כך למה עשה ר' חזקיה כן כדי שיעשה מקומו הוכיח. כלומר להוכיח לאנשי מקומו שזה שלא כדין עשה ושלא ילמדו ממנו לעשות כן:

אמה דהן ילדת בר. כלומר אשרי אמו של זה שילדה בן חשוב כזה ודוגמתו בפ''ג דע''ז:

רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה מְפַקֵּד לְתַלְמִידֵיהּ לֹא תֵיזְבּוּן לִי יֶרֶק אֶלָּא מִן גִּינְתָא דְּסִיסְרָא. קָם עִימֵּיהּ זָכוּר לַטּוֹב אָמַר לֵיהּ אֵיזִיל אֱמוֹר לְרַבָּךְ לֵית הָדָא גִּינְתָא דְּסִיסְרָא דִיהוּדָיי הֲוָת וּקְטָלֵהּ וּנְסָבָהּ מִינֵיהּ אִין בְּעִיתָהּ מַחְמְרָא עַל נַפְשָׁךְ אִישְׁתְּוֵוי לְחַבְרָךְ.

Traduction

R. Josué ben Levi recommandait à ses disciples de ne pas acheter d’autre verdure pendant la 7e année que celle qui provient du jardin de Sisra (un non israélite). Sur ce, Elie, dont le nom est rappelé en bien, se présenta à lui et dit: va dire à ton maître que primitivement, ce jardin, au lieu d’appartenir à Sisra, avait été la propriété d’un juif que Sisra a tué pour prendre son bien; toutefois, il est permis d’en user, et s’il veut pousser la sévérité jusqu’à s’en interdire l’usage lui-même, qu’il autorise du moins ses compagnons d’en manger.

Pnei Moshe non traduit

ריב''ל וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ב דדמאי (בהל' א') ושם מפורש:

חַד בַּר נַשׁ הֲוָה חָשִׁיד עַל שְׁמִיטְתָא אֲמַר לְאִיתְּתֵיהּ אַפְקִין חַלָּתָה. אָֽמְרָה לֵיהּ הַהוּא גַבְרָא חָשִׁיד עַל שְׁמִיטְתָא וְאַתְּ אֲמַר אַפְקוּן חַלָּה. אָמַר לָהּ חַלָּה מִדְּבַר תּוֹרָה שְׁבִיעִית מִדְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וַחֲבֵירָיו.

Traduction

Un homme, soupçonné de ne pas observer les lois du repos agraire, dit à sa femme de prélever sur la pâte la part sacerdotale (Halla). -Quoi! dit-elle, cet homme est soupçonné de négliger les lois relatives au repos agraire, et il prescrit de prélever la Halla! -C’est que, lui dit-on, cette dernière prescription est une question légale, tandis que les règles relatives à la 7e année n’ont été établies que par R. Gamliel et ses compagnons (après la dispersion d’Israël).

Pnei Moshe non traduit

אמרה ליה ההוא גברא חשידעל שמיטתא. ומפני מה אתה נזהר ואומר לי הפרש חלה הלא כל העיסה של איסור הוא והשיב לה חלה מד''ת אבל שביעית מדרבנן בזמן הזה ור''ג וחביריו התקינו לנהוג שביעית בזמן הזה:

הדרן עלך הפיגם והריבוזין

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source