Shvi'ite
Daf 26b
משנה: 26b הַמְּלַקֵּט עֲשָׂבִים לַחִים עַד שֶׁיָּבֵשׁ הַמָּתוֹק. וְהַמְגַּבֵּב בְּיָבֵשׁ עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים עַד שֶׁיִישְּׁרוּ מֵאֲבִיהֶן. וְהַמְגַּבֵּב יָבֵשׁ עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר בְּכוּלָּם עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. כְּיוֹצֵא בוֹ הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ עַד הַגְּשָׁמִים עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. הַמּוֹדֵר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ עַד הַגְּשָׁמִים עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. עַד אֵימָתַי נִכְנָסִין עֲנִייִם לְפַרְדֵיסוֹת עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. עַד אֵימָתַי נֶהֱנִין וְשׂוֹרְפִין בַּתֶּבֶן וּבְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה.
Traduction
Celui qui recueille des herbes fraîches peut en manger jusqu’à ce que par la sécheresse, il n’y ait plus de suc dans la terre (345)Voir ci-dessus, 3, 1.; celui qui ramasse les herbes sèches (postérieures) peut en manger jusqu’à l’arrivée des secondes pluies d’automne (346)Aux années ordinaires, c'est le 23 Heschwan.. Les feuilles de joncs et les pampres peuvent être consommées fraîches jusqu’au moment où elles tombent seules de la souche; si on les recueille desséchées (après leur chute), on peut en manger jusqu’aux secondes pluies. Cette dernière mesure s’applique, selon R. aqiba, à toutes ces consommations. De même, si on loue une maison à quelqu’un jusqu’à l’époque des pluies, cela signifie jusqu’à l’arrivée des secondes pluies; c’est aussi la limite de temps pour celui qui s’interdit de jouir quoi que ce soit de son prochain, jusqu’à l’époque des pluies (347)''Voir (Nedarim 8, 5) ); Babli, ib. 62b; (Taanit 6b.)''. Jusqu’à quand les pauvres vont-ils dans les jardins (pour recevoir les diverses parts qui leur sont dues)? -Jusqu’à la seconde pluie (plus tard, le piétinement nuirait à la culture). -A partir de quel moment peut-on faire usage de la paille et des issues de la 7e année? -A partir de la seconde pluie (parce qu’alors elle perd de sa valeur, et l’on n’en prive plus d’autres si l’on s’en sert).
Pnei Moshe non traduit
מתני' המלקט עשבים לחים. יכול הוא ללקטן ולאוכלן עד שייבש המתוק וזהו כדפרישית לעיל (ריש פ''ג) דקאמר בגמרא מתוק פקועה והן הסדקין שבבקעה וכשהמטר יורד מתמלאין מים ואינן מתייבשין אלא לאחר זמן וע''ד מתקו לו רגבי נחל:
והמגבב ביבש. לקיטה ביבש נקרא מגבב על שם שהיבש נקרא גבבא:
עד שתרד רביעה שניה. במוצאי שביעית והיא בשנה בינונית בכ''ג במרחשוון ומכאן ואילך חייב לבער. עד שיישרו מאביהן. עד שינשרו ויפלו מהענפים שהן אביהן:
ור''ע אומר בכולן. בין לחים בין יבישים זמנן עד שתרד רביעה שניה ואין הלכה כר''ע:
מתני' עד אימתי נכנסים עניים לפרדיסות. במוצאי שביעית כדי לאסוף פירות שביעית:
עד אימתי נהנין ושורפין וכו'. לפי שבשביעית אסור לשרוף תבן וקש שלה מפני שהוא ראוי למאכל בהמה ובמוצאי שביעית משתרד רביעה שניה נהנין ושורפין בתבן וקש של שביעית:
הלכה: רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן עֲלֵי קָנִים אֶלָּא עֲלֵי גְפָנִים. עֲלֵי קָנִים אֵין לָהֶן בִּיעוּר. וְתַנֵּי כֵן עֲלֵי קָנִים וְעֲלֵי הָאוֹג וַעֲלֵי חָרוּבִין אֵין לָהֶן בִּיעוּר מִפְּנֵי שֶׁאֵין מִינָן כָּלָה.
Traduction
Selon R. Abin au nom de R. Yohanan, il ne saurait être question dans la Mishna de feuilles de jonc, mais de feuilles de vignes (pampres), car l’on n’est pas tenu de faire disparaître des feuilles de jonc. On dit, en effet, que cette obligation n’est pas applicable aux feuilles de jonc, ni à celles du cornouiller, ni à celles du caroubier, parce que ces espèces ne disparaissent jamais complètement des champs.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לית כאן עלי קנים. סמי מכאן עלי קנים ותני עלי גפנים בלחוד דלעלי קניס אין להן ביעור ותני בתוספתא (פ''ה) כן עלי קנים וכו' לפי שהן קשות ואינן נובלות וכלות וכל דבר המתקיים אין לו ביעור:
רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי אָמַר עַד הַגֶּשֶׁם עַד שֶׁיֵּרֵד גֶּשֶׁם אֶחָד.
Traduction
R. Zeira remarqua: lorsque la location a été faite en disant ''jusqu’à la pluie'', il ne s’agira que d’une 1ère pluie (non de la 2ème).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' זעירא בעי. גרסי' להא בנדרים (פ''ח בהל' ה') על המתני' דקתני נמי התם האומר עד הגשמים או עד שיהו הגשמים מסתמא דעתו עד הרביעה השניה שאינה מוקדמת כל כך כמו הראשונה ולא מאוחרת כמו השלישית ובעי ר''ז אם אמר עד הגשם מהו לאיזה זמן גשם נתכוין ופשיט לה שאסור עד שירד הגשם אחר כלומר גשם האחרון והיינו רביעה שלישית:
תַּמָּן תַּנִּינָן הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עֵצִים לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גְּזִירִן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אָמַר רִבִי בָּא בַר מָמָל בָּעֵי אָמַר הֲרֵי עָלַי עֵץ מֵבִיא גִיזֶר אֶחָד. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר מַתְנִיתָא אָמַר כֵּן שֶׁזֶּה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. דְּתַנִּינָן שְׁנַיִם בְּיָדָן שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים.
Traduction
Or, on a enseigné ailleurs (348)Même série, (Sheqalim 6, 6) ( 50b).: celui qui fait vœu d’offrir au Temple des bois, ne devra pas payer moins de la valeur de deux fagots (en s’exprimant au pluriel, il en faut au moins deux). R. Yossé bar R. Aboun dit que R. Aha bar Mamal a demandé: lorsque quelqu’un fait vœu, d’apporter du bois, il suffit de payer le montant d’un fagot. En effet, dit R. Eliezer, cela suffit, aux termes de l’enseignement qui indique qu’en cas de double offrande, chaque sacerdote se charge séparément d’offrir un sacrifice. C’est ainsi que l’on a enseigné (349)Mishna (Yoma 2, 5).: les deux sacerdotes prennent chacun l’un des deux fagots offerts.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. (בפ''ו דשקלים) ואיידי דבעי לקמיה כגוונא דבעיא דר''ז מייתי לה הכא:
אמר הרי עלי עץ. אם מביא גיזר אחד או שני גיזרי עצים דחדא מילתא היא:
מתני' אמרה כן. דמביא גיזר אחד שכל אחד קרבן בפני עצמו הוא דתנן (בפ''ב דיומא) תמיד קרב בתשעה וכו' בין הערבים באחד עשר הוא עצמו בתשעה ושנים בידם שני גיזרי עצים לפי שבין הערבים צריך להוסיף שני גיזרין ומדבעי שני כהנים אלמא כל גיזר קרבן בפני עצמו הוא:
תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל דָּבָר שֶׁהוּא תָלוּי בִּרְבִיעָה עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה וּשֶׁאֵינוֹ תָלוּי בִּרְבִיעָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל רְבִיעָה. תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שִׁבְעַת יָמִים שֶׁיָּֽרְדוּ בָּהֶן גְּשָׁמִים וְלֹא פָֽסְקוּ יֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי רְבִיעָה שְׁנִייָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רְבִיעָה שֶׁהִיא רוֹבַעַת אֶת הָאָרֶץ.
Traduction
On a enseigné que R. Yossé dit: tout ce qui dépend de la pluie (et en a besoin) doit attendre jusqu’à ce que la seconde pluie tombe: pour ce qui n’en dépend pas, il suffit d’attendre l’époque ordinaire de la pluie (si même elle ne tombe pas). On a enseigné que R. Simon ben Gamliel dit (350)Tossefta sur Taanit 11.: si pendant sept jours la pluie a tombé sans arrêt, cela représente la seconde pluie (c’est la limite de temps exigible entre la 1ère pluie, qui a lieu le 17 Heswan, et la 2ème au 23). On a enseigné encore que R. Hiya dit au nom de R. Simon ben Gamliel: on donne à la pluie le nom de Rebia (351)''Même série, (Taanit 1, 3) ( 64b); (Nedarim 8, 6) ( 41a).'', parce qu’elle féconde la terre (comme dans un accouplement).
Pnei Moshe non traduit
כל דבר שתלוי ברביעה. אם הדבר הנדור ממנו תלוי בגשמים עד שתרד רביעה שנייה ואם אינו תלוי בגשמים מסתמא לא נתכוון אלא עד שיגיע זמנה של רביעה ואע''פ שלא ירדו גשמים:
תני בתוספתא (סוף פ''ז):
יש בהן כדי רביעה שניה. כלומר יש בהן נמי כדי רביעה שניה דס''ל כר' יוסי דאמר התם רביעה ראשונה י''ז במרחשוון ושנייה בכ''ג ושלישית בר''ח כסלו ומי''ז עד כ''ג ז' ימים ובהן ב' רביעיות:
ולמה נקרא שמה רביעה על שהגשם רובע את הארץ:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה מִכֵּיוָן שֶׁתִּסְרַח מַה שֶׁבְּשָׂדֶה הוּתָּר מַה שֶׁבַּבַּיִת. תַּנֵי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֲפִילוּ אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים אָסוּר עַד שֶׁיִּסְרַח.
Traduction
R. Hanania dit: dès que les produits qui sont aux champs pourrissent (sont perdus), ceux de la maison ne sont plus sacrés et peuvent servir à tout le monde. Selon R. Oshia, même au bout de trois ans, les produits de la 7e année sont interdits jusqu’à ce qu’ils pourrissent (parce que dans le pays montagneux qu’il habitait, les produits se conservent fort longtemps).
Pnei Moshe non traduit
מכיון שתסרח. על תבן וקש דמתני' קאי דמכיון שתסרח מה שבשדה והיינו משתרד רביעה שנייה הותר מה שבבית:
תני ר' הושעיא. ופליג אמתני' שאפילו לאחר ג' שנים אסור עד שיסרח ממש:
תֶּבֶן שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּטִיט. שָׁרִייָן בְּטִיט בָּטֵל וְהוּא שֶׁגְּבָלוֹ. תֶּבֶן שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ בְכָר. נְתָנוֹ בְכָר בָּטֵל וְהוּא שֶׁיָּשַׁן עָלָיו.
Traduction
On ne doit pas se servir de paille de la 7e année pour tremper de la chaux; en cas de fait accompli, la paille est supposée nulle, si toutefois elle n’est pas distincte de la pâte de chaux. On ne doit pas prendre de cette même paille pour remplir une paillasse; en cas de fait accompli, elle est considérée comme annulée, à la condition que l’on dorme sur cette pièce de literie (352)Mishna (Ohalot 15, 7)..
Pnei Moshe non traduit
אין שורין אותו בטיט. לפי שאינו בטל ומ''מ נפסד הוא:
שריו בטיט בטל והוא שגבלו. כצ''ל כלומר ואם שרה אותו בטל והוא שגבלו. ואינו נראה וניכר:
תבן של שביעית אין נותנין אותו בכר. מפני שלא ניתן ליהנות כך ואם נתנו בכר בטל הוא והרי הוא כמבוער והוא שיישן עליו דמתוך כך נתקלקל הוא ואינו ראוי למאכל בהמה:
תֶּבֶן שֶׁל שְׁבִיעִית מַהוּ שֶׁיְּהֵא אָסוּר מִשּׁוּם סְפִחִין. רִבִּי לֵוִי צֶנַּבָּרָיָא שְׁאַל לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא וְשָׁרָא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וַאֲנָא דְלָא סָֽמְכִית עָלַי אִשְׁתְּאֵלִת לְאִילֵּין דְּבֵית כַּרְסָנָה וְאָֽמְרִין נָהֲגִין הֲוֵינָא כְּנַשִּׁין תֶּבֵן מִן עֲרוּבָת שְׁמִיטְּתָא. וְכַד מְחַסְּרִין מַייתֵי מִן שׁוּרַיָּא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה מִתְנִיתָא אָמַר שֶׁהוּא מוּתָּר. דְּתַנֵּי הַצַּבָּעִין וְהַפַּטָּמִין לוֹקְחִין מוּרְסָן מִכֵּל מָקוֹם וְאֵינָן חוֹשְׁשִׁין. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימוֹר אֲפִילוּ מִן הֶחָשׁוּד. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁאֵינוּ יוֹדֵעַ אִם חָשׁוּד הוּא. אִם אֵינוֹ חָשׁוּד הָא דָבָר בָּרִיא שֶׁהוּא חָשׁוּד אָסוּר. אָמַר רִבִּי שַׁמַּאי מַתְנִיתָא אָמַר שֶׁהוּא אָסוּר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן וּבַשְּׁבִיעִית וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם וְהֶקְדֵּשׁ אִם יֵשׁ בַּזֶּרַע וּבָעֵץ כְּדֵי לִיתֵּן טַעַם.
Traduction
Est-ce que cette même paille est interdite si elle pousse spontanément (lorsqu’il n’en reste plus pour les animaux)? R. Levi de Sennabaris alla consulter R. Aba bar Zabda, qui permit de s’en servir. -Quant à moi, dit R. Zeira, qui ne m’en rapporte pas à l’avis de R. Aba, j’ai consulté les disciples de l’école de Bet-Barsena, qui m’ont répondu: nous avions l’habitude de réunir de la paille provenant de la 6e année, et lorsqu’il en manquait, on en prenait de la nouvelle qui était permise (donc, c’est permis). R. Jérémie dit qu’un enseignement spécial l’autorise, puisqu’il est dit: les teinturiers et les parfumeurs peuvent prendre du son partout, sans se préoccuper de la provenance d’annuité. R. Jérémie avait cru devoir conclure de ces termes que ces industriels peuvent s’adresser même à une personne soupçonnée de négliger les lois agraires. -Non, dit R. Yossé, ce n’est permis que lorsqu’on ignore si le vendeur est soupçonné de négligence, ou non; mais lorsque l’on sait d’avance qu’il est soupçonnés à cet égard, c’est défendu. Shammaï dit qu’une Mishna spéciale le défend, puisqu’il est dit (353)(Terumot 10, 11).: c’est interdit, soit au point de vue des produits de la 7e année, soit comme mélange hétérogène dans la vigne, si la semence ou le bois sont aptes à communiquer le goût.
Pnei Moshe non traduit
מהו שיהא אסור משום ספיחין. אם גזרו עליו משום ספיחין כמו בשארי ספיחין או דילמא דלא נחשדו עוברי עבירה על התבן:
ואנא דלא סמכית עלי. להתיר ושאלתי לאלו דבית ברסנא ואמרו שהיו נוהגין להחמיר על עצמן והיו אוספין תבן מערב שביעית לצורכן ואם היה חסר להן היו מביאין ממה שנדבק בחומה של טיט ולא היו נהנין מתבן של שביעית משום גזירת ספיחין:
מתניתא. מהברייתא דהתוספתא שמענו שהוא מותר ולא גזרו עליו דתני בתוספתא (פ''ה) הצבעין והפטמין לוקחין מורסן מ''מ דלא נחשדו על הפסולת וה''ה על התבן:
ר' ירמיה וכו'. כדאמר לעיל בפ' דלעיל (בהלכה ב') ושם מפורש:
א''ר שמאי הא ממתני' דתרומות שמענו שהוא אסור דתני תמן (בפ''י) ובשביעית וכו' אלמא קדושת שביעית חלה גם על העץ וה''ה לתבן דנחשב כמו התבואה עצמה:
לֹא נִמְצָא מְאַבֵּד אוֹכְלֵי בְהֵמָה. תִּיפְתָּר בְּאוֹכְלֵי בְהֵמָה לָאָדָם. אָמַר רִבִּי מָנָא תִּיפְתָּר בִּקְדוּשַׁת שְׁבִיעִית בְּבִיעוּר וְלֵית אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם.
Traduction
⁠—Mais n’est-ce pas détruire de plein gré des aliments d’animaux (ce qui est interdit)? -On peut répondre qu’il s’agit de les utiliser pour l’homme (ce qui est permis). On peut l’expliquer, dit R. Mena, en disant qu’il s’agissait d’objets consacrés de la 7e année, qu’il faut faire disparaître (et la sainteté ayant cessé, les fruits sont permis). Aussi, cela ne prouve pas qu’il est permis de détruire des aliments d’animaux afin de les employer pour l’homme (la cessation de la sainteté est la cause de la permission).
Pnei Moshe non traduit
לא נמצא מאבד אוכלי בהמה. אמתני' פריך מאימתי נהנין ושורפין וכו' הא מאבד אוכלי בהמה ומשני תיפתר באוכלי בהמה לאדם כלומר דמיירי לצורך האדם והותר ליהנות באוכלי בהמה לאדם:
א''ר מנא. דלא היא דתיפתר שהוא נוהג בו קדושת שביעית וכן בביעור ומשתרד רביעה שניה במוצאי שביעית זמן ביעורו של תבן הוא ולית ש''מ כלום דהותר לאבד אוכלי בהמה בשביל צורך האדם:
Shvi'ite
Daf 27a
משנה: 27a מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית וְהִגִּיעָה שְׁעַת הַבִּיעוּר מְחַלְּקָן מָזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וְהָעֲנִיִים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּיעוּר אֲבָל לֹא עֲשִׁירִים דִּבְרִי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֶחָד עֲנִיִים וְאֶחָד עֲשִׁירִים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּיעוּר. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית שֶׁנָּֽפְלוּ לוֹ לִירוּשָּׁה אוֹ שֶׁנִּיתְּנוּ לוֹ מַתָּנָה. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יִינָֽתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר אֶלָּא יִמָּֽכְרוּ לְאוֹכְלֵיהֶן וּדְמֵיהֶן יִתְחַלְּקוּ לְכָל אָדָם. הָאוֹכֵל מֵעִיסַּת שְׁבִיעִית עַד שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ חַייָב מִיתָה.
Traduction
Si l’on a des fruits de 7e année et qu’arrive le moment de l’enlèvement, on partage entre tous ceux qui vous entourent (354)C'est-à-dire, aux gens de sa maison, puis à ses voisins, à ses parents, à ses amis, enfin à tout venant. de quoi faire trois repas (puis, on abandonne le reste). Les pauvres peuvent, même après cette époque, manger ce qu’ils ont recueilli (de l’abandon), mais non les riches. -Tel est l’avis de R. Juda; mais, selon R. Yossé, riches ou pauvres peuvent, encore après cette époque, manger de ce qui est abandonné à tous. Les produits de cette année que l’on a reçus en héritage, ou comme présent, ne peuvent être mangés, dit R. Eliézer, qu’en compagnie de ceux à qui ils appartiennent (355)Comme il a été dit plus haut, 4, 2, il ne faut pas manger des fruits de 7e année pour lesquels on doive de la reconnaissance.. Les sages disent: ce serait pour le pécheur une récompense, qu’il ne mérite pas (356)Ce serait un avantage s'il pouvait participer au repas.; mais il faut (selon cet avis) vendre ces fruits à ceux qui les consomment et en distribuer le montant à tout venant (l’abandonner). Celui qui mange d’une pâte provenant de produits de la 7e année (357)(Bekhorot 12b.), dont il n’a pas encore été prélevé de part sacerdotale (Halla) mérite la mort (la Halla est obligatoire en ce cas, bien que l’on soit dispensé de donner les dîmes).
Pnei Moshe non traduit
מתני' והגיע שעת הביעור. זמן הביעור הוא מפורש לעיל (בהלכה ב') במתני' דג' ארצו' ושנינו עוד בפ' מקום שנהגו אוכלין בתמרים עד שיכלה האחרון שבצוער ואימתי הוא כלה עד הפורי' ובענבים עד הפסח ובזיתים עד העצרת ובגרוגרות עד החנוכה והובא זה לעיל (בפ''ז סוף הלכה ב'):
ועניים אוכלין אחר הביעור וכו'. טעם פלוגתייהו מפרש בגמ':
גמ' ואכלו אביוני עמך ויתרם. תאכל חית השדה כתיב ודריש ר' יהודה ואכלו אביוני עמך דוקא והאי ויתרם אדלמטה קאי והיותר תאכל חית השדה כל זמן שהוא מצוי להן:
מ''ט דר' יוסי ואכלו אביוני עמך ויתרם. כלומר דר' יוסי לא דריש להאי ויתרם אדלמטה דא''כ מיותר הוא דלא הו''ל למיכתב אלא ואכלו אביוני עמך וחית השדה תאכל ועוד דכל זמן שהוא מצוי לחית השדה עדיין לא הגיע זמן הביעור כדדרשינן לעיל מקרא דולבהמתך כלה לחיה מן השדה וכו' והלכך דריש דה''ק קרא ואכלו אביוני עמך ויתרם כלומר וגם יתר העם והאי תאכל חית השדה ה''ק שזהו שאמרתי לך ואכלו וגו' אחר שתאכל חית השדה הוא וכשיכלה אז ואכלו אביוני עמך וגם יתרם:
תני. בתוספתא (פ''ח) והבאתי לעיל (בהלכה ה') דקתני התם דכל הפירות משנגמרו מכניסין אותן לאוצר שבעיר ומחלקין מזון ג' סעודות לכאו''א ובערבי שבתות כאו''א לפי ביתו עד שעת הביעור הגיע שעת הביעור פליגי התם ר' יודא ור' יוסי כדגריס במתני' רש''א עשירים אוכלין מן האוצר אחר הביעור כדפרישית לעיל דס''ל דמכיון שהתחיל באוצר כמבוער הוא והיינו לאחר שהכניסו לאוצר ה''ז כמבוער ובהא פליג אדר' יוסי דס''ל דעשירים אוכלין אחר הביעור מכל מה שימצאו ור''ש קאמר דאוכלין הן ממה שהוכנס לאוצר שבעיר דבהכי כבר נתקיים מצות ביעור מקודם שהגיע זמנו ולפיכך אוכלין משם אף לאחר שהגיע שעת הביעור ומפרש הכא לטעמא דר''ש בדרשה דהאי קרא:
ואכלו אביוני עמך עד יתרם. כלומר דר''ש דייק ליה אביוני עמך כדדייק ר' יהודה ודריש ליתורא דויתרם אבל לא כר' יוסי אלא דה''ק ואכלו אביוני עמך ולא עשירים וזה שאמרתי לך אביוני עמך דוקא עד ויתרם הוא והיינו מכל שאר המקומות אשר ימצאו שם אבל מויתרם וזהו מה שנתותר אחר שתאכל חית השדה וכבר כלה אלא שניתותר באוצר שהכניסו מקודם אוכלין מזה אף העשירים אחר הביעור כדאמרן:
מתני' מי שהיו לו פירות שביעי' שנפלו לו וכו'. בגמרא פליגי בפירושא דמתני' ולר' יוחנן דמוקי לה בפירות היתר הכי פירושא דר''א ס''ל כב''ש דאמרי לעיל (בפ''ד) דאין אוכלין פירות שביעית בטובה שלא יחזיק טובה למי שנתן לו דהפקירא דמלכא היא שביעית והלכך קסבר ר''א דהוא עצמו לא יאכל מפני שהוא יאכל בטובה אלא ינחנו לאוכליהן כלומר לאותן הרגילין לאכול פירות שביעית ואין מדקדקין אם הן של היתר או של איסור והן יאכלו אותן ואמרו לו חכמים לדבריו ולשיטתו דלדידן הוא בעצמו יכול לאוכלן וכב''ה סבירא לן דאוכלין פירות שביעית של היתר בטובה ושלא בטובה אלא לדידך דאמרת דינתנו לאוכליהן והן שאין מדקדקין בפירות שביעית ונמצא החוטא נשכר וכך היה לך לומר ימכרו לאוכליהן שהן ישלמו הדמים ובשביל שלא יהנה זה המוכר מן הדמים שקיבל בעד הפירות של טובה יתחלקו הדמים לכל אדם:
עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה. דמהו דתימא דאין חלה נוהגת בשביעית מפני שאם אירע טומאה בחלה טעונה שריפה ובשביעית לאכלה כתיב ולא לשריפה קמ''ל דראשית עריסותיכם אמרה תורה מאיזו עיסה שתהיה חלה תרימו:
הלכה: מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה וְאָֽכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵי וְאָֽכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם. תַּנֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עֲשִׁירִין אוֹכְלִין מִן הָאוֹצָר אַחַר הַבִּיעוּר. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָֽכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ עַד יִתְרָם.
Traduction
L’opinion de R. Juda (358)Midrash Mekhilta, section Mischpatim, 20. est basée sur ce qu’il est dit (Ex 23, 11): les nécessiteux de ton peuple mangeront, et le reste servira etc. (eux seuls peuvent en manger). R. Yossé tire parti de la fin de ce même verset pour déduire que ''les restes'' sont à la disposition de tous. On a enseigné que R. Simon dit (359)Tossefta sur notre taité, 8.: les riches peuvent prendre des produits du grenier après l’opération officielle de l’enlèvement; et cette opinion se fonde sur le même verset: les pauvre de ton peuple en mangeront, eux seuls jusqu’à l’instant où il en reste à peine (mais, après ce moment, c’est à tous).
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה הִיא מַתְנִיתִין וְהָתַנֵּי הַמּוֹצִיא פֵּירוֹת עֲבֵירָה אָסוּר לִיגַּע בָּהֶן. שַׁנְייָא הִיא מְצִיאָה שַׁנְייָא הִיא שֶׁנָּֽפְלוּ לוֹ עַל כָּרְחוֹ.
Traduction
Selon R. Simon ben Lakish, la Mishna qui défend d’accepter l’héritage ou le présent parle de fruits interdits (que l’on n’a pas fait disparaître en temps opportun). -Mais n’a-t-on pas enseigné que si l’on trouve des fruits interdits, l’on ne doit même pas les toucher? (A plus forte raison ne pas en user)? -Il y a une grande différence entre une trouvaille et un héritage, car ce dernier incombe à l’homme forcément.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בפירות עבירה היא מתני'. שנלקטו באיסור ולריש לקיש מיתפרשא המתני' כפשטא דרבי אליעזר סבירא ליה דינתנו לאוכליהן שהן רגילין לאכול פירות שביעית באיסור וחכמים אומרים אין החוטא נשכר אלא ימכרו להן ולדמיהן שהן דמי פירות שביעית של איסור יתחלקו לכל אדם לפי שצריך להפקירן:
שנייא היא מציאה. דמכיון שידע שהן פירות עבירה אסיר ליגע וליטפל בהן אבל הכא שאני הוא שנפלו לו על כרחו או שניתנו לו במתנה וכיון שכבר הגיעו לידו פליגי בה ר''א וחכמים מה יעשה בהן:
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּפֵירוֹת הֵתֵר הִיא מַתְנִיתִין. כְּהָדָא תַּנִּינָן רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יִנָֽתְנוּ לָאוֹכֵל. רִבִּי לִיעֶזֶר דְּהוּא שַׁמּוּתִי. דְּתַנִּינָן אוֹכְלִין פֵּירוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה וּשֶׁלֹּא בְּטוֹבָה כְדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. כְּהָדָא רַבָּנִין מְתִיבִין לֵיהּ שֶׁאֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר. בְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ בְּשִׁיטָּתָךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר יִנָּֽתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן שֶׁאֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר.
Traduction
Selon R. Yohanan, il s’agit dans la Mishna de fruits recueillis au moment où c’est permis. Est-ce pour cela que R. Eliézer le punit en disant que les fruits doivent être consommés en compagnie de ceux à qui ils appartiennent? C’est que R. Eliézer est un disciple de Shammaï (360)Comp. Babli, (Shabat 130b.); or, il est dit (361)Ci-dessus, 6, 2. qu’il est défendu de manger les fruits de 7e année, avec la pensée de rendre service, selon Shammaï (et dans le cas de la Mishna, on serait redevable de l’obligation envers le donateur ou le testateur). -Comment se fait-il, s’il s’agit de fruits permis, que les rabbins renchérissent encore sur la défense exprimée par R. Eliézer? Ils n’ont fait que s’exprimer d’après son avis (en abondant dans son sens) et ils lui disent: s’il est vrai, selon toi, que des fruits doivent être consommés en compagnie de ceux à qui ils appartiennent, il ne faudrait pas récompenser le pécheur (et lui offrir un avantage).
Pnei Moshe non traduit
ר''י אמר בפירות היתר היא מתני'. משום דקשיא ליה דאי בפירות איסור א''כ מה לי הן מה לי דמיהן ולחכמים דאמרי דמיהן מתחלקין אמאי לא יתחלקו הפירות בעצמן אלא ודאי דהואיל ושל איסור הן אין לחלקן לכל אדם לא הן ולא דמיהן הלכך מוקי לה דבפירות היתר מיירי וכדמסיק לקמיה במאי פליגי ר''א וחכמים:
בהדא תנינן רא''א ינתנו לאוכליהן. בתמיה ואמאי לא יאכל הוא בעצמו. וקאמר משום דר''א שמותי הוא. מתלמידי ב''ש דתנינן אין אוכלין פירות שביעית כדברי ב''ש. כצ''ל ולגי' הכתובה בספרים כמו וכו' הוא דר''י הוא דקאמר הכי לעיל (בפ''ד) דב''ש מקילי וב''ה מחמירי ומציין הש''ס בדברי ר' יהודא אוכלין פירות שביעית בטובה וכו' וכלומר דלת''ק דהתם ב''ש מחמירין ואין אוכלין פירות שביעית בטובה:
בהדא. פריך בהדא רבנן משיבין לו שאין החוטא נשכר בתמי' ומאי חטא הוא ומשני בשיטתו השיבוהו וכו' כדפרישית במתניתין והחוטא קאי על אלו אוכליהן שדרכן לאכול שאר פירות שביעית ואף של איסור ומ''מ על כרחך דבעי ר' יוחנן לפרש דבשיטתו השיבוהו דאי לאו הכי אכתי הוה קשה למאי דאמרו חכמים ימכרו דאם פירות היתר הן יאכל הוא בעצמו ולפיכך צריך הוא לומר דבשיטתו השיבוהו והכל כמפורש במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source