Shvi'ite
Daf 26a
משנה: הַכּוֹבֵשׁ שְׁלֹשָׁה כְבָשִׁים בְּחָבִית אַחַת. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אוֹכְלִין עַל הָרִאשׁוֹן. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אַף עַל הָאַחֲרוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה יְבָעֵר מִינוֹ מִן הַבַּיִת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל יֶרֶק אַחַת לְבִיעוּר. אוֹכְלִין בִּרְגִילָה עַד שֶׁיִּכְלוּ סִנְדִּיּוֹת מִבִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה.
Traduction
Si dans un même tonneau (de vinaigre) on confit trois espèces différentes de verdures, on ne peut en manger, dit R. Eliézer, qu’aussi longtemps qu’il existe encore aux champs un peu de la première espèce (342)(Pessahim 22b.); selon R. Josué, on peut en manger jusqu’à l’épuisement de la dernière espèce. R. Gamliel dit: dès qu’une espèce ne se trouve plus aux champs, il faut débarrasser le tonneau; et son avis sert de règle. Selon R. Simon, l’ensemble de toutes ces verdures est à considérer comme une seule pour la disparition à opérer (et il suffit qu’il en subsiste une au dehors). On peut manger le cresson ou persil (343)Comp. (7, 1)., de la 7e année, jusqu’à ce que les Sagariot (344)D'après l'Aroukh, rapporté par R. Simson, ce sont des chardons domestiques. (plante de vallée) aient disparu du val Bet-Netopha.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הכובש שלשה כבשי'. שלשה מיני ירק שכבשן בחבית אחת במים ומלח או' בחומץ:
ר''א אומר אוכלין על הראשון. כלומר אוכלין כל זמן שלא כלה שום אחד מן המינין מן השדה אבל אם כלה אחד מהן ראשון שוב אין אוכלין שאר המינין שבחבית אע''פ שהן עדיין לא כלו מהשדה ומפרש בגמרא טעמא דר''א דס''ל הראשון נ''ט באחרון כלומר מכיון שהן נכבשין בחבית אחת נותנין טעם זב''ז ואחר שא' מהן כלה נאסרו כולן בנו''ט ממנו:
ר''י אומר אף על האחרון. כדקאמר בגמ' דס''ל האחרון נותן טעם בראשון כלומר כי היכי דזה שכלה ראשון נותן טעם באחרון כך זה האחרון שלא כלה נותן טעם הוא בראשון וא''כ אוכלין אף הראשון על סמך זה האחרון שעדיין לא כלה שהרי יש בו נתינת טעם מהאחרון:
רבן גמליאל אומר דאין הולכין בזה אחר נתינת טעם אלא כל שכלה. מינו מן השדה יבער מינו מן החבית ואיפסקא הלכתא בגמ' כר''ג:
רש''א כל ירק אחד לביעור. כלומר ר''ש ס''ל דלא נתנו חכמים שיעור לכל מין ומין של ירק בפני עצמו לענין ביעור אלא כל הירקות כמין אחד הן וכל זמן שיש איזה מין ירק בשדה אוכלין כל המינין על סמך אותו המין ואוכלין ברגילה והוא עשב חלוגלוגת ויש בו לחות הרבה ומתקיים הוא זמן רב. עד שיאכלו סגריות. מין ממיני עשבים מבקעת בית נטופה והוא מקום שיש בו לחות הרבה וע''ש זה נקרא בית נטופה וכשיבש זה העשב באותה בקעה יודעין שכבר נתייבש בכל מקום ואין הלכה כר''ש:
משנה: אוֹכְלִין עַל הַמּוּבְקָר אֲבָל לֹא עַל הַשָּׁמוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף עַל הַשָׁמוּר. אוֹכְלִין עַל הַטְּפִחִין וְעַל הַדִּיפֳרָא אֲבַל לֹא עַל הַסִּתְוָונִיּוֹת. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר כָּל זְמַן שֶׁבִּיכְרוּ עַד שֶׁיִּכְלֶה הַקַּיִץ.
Traduction
On peut manger les fruits que l’on a chez soi (la 7e année), aussi longtemps que ceux de cette espèce restent abandonnés (pour éviter de faire disparaître à la fin de l’année ce qui resterait à la maison), mais l’on ne peut pas les manger, afin d’épargner ce qui aurait été réservé; malgré cette dernière considération, il est permis d’en manger (en certains cas), selon R. Yossé (339)C'est permis, s'il en reste dans les jardins.. On peut aussi en manger s’il y en a dans les nids d’oiseaux perchés sur les murs, ou dans les figuiers à double production (biferis) (340)Si l'on songe à leur seconde récolte qui a eu lieu plus tard, après l'épuisement de la première. mais cela ne s’étend pas aux raisins tardifs d’hiver. R. Juda le permet aussi, pourvu qu’elles mûrissent avant la fin de l’été.
Pnei Moshe non traduit
מתני אוכלין על המובקר. כל זמן שמצוי מאותו המין במקום ההפקר אוכלין אותו בבית אבל אם כלה אותו המין במקום ההפקר אע''פ שהוא מצוי אלא שהוא במקום השמור כגון בפירות האילן שבחצר וכיוצא בזה אין אוכלין עליו לפי שאין זה מצוי לחיה:
ר' יוסי וכו'. ואין הלכה כר' יוסי:
אוכלין על הטפחין. טופח הוא מין ממיני השעורים נקרא קורטמא''ן ובפ''ה דפאה אין מגלגלין בטופח. והוא קשה ויבש מאוד ולפיכך הוא מתקיים בארץ זמן רב וקמ''ל דאוכלין עליו כל שיש בבית מאותו המין על סמך זה שעדיין לא נגמר מפני קשיותו וה''ה בכל כיוצא בזה:
ועל הדופרא. מל' דו פרי. אילן העושה פירות שני פעמים בשנה ואם יש לו בבית מפירותיו הראשונים אוכל אותן כל זמן שפירות שניות שלו מצויין בשדה:
אבל לא על הסיתווניות. הן פירות שלא נגמרו עד ימי הסתיו ואם יש לו מאותו המין בבית אין אוכל בשביל אלו ורבי יהודה מתיר כל זמן שביכרו שהתחילו לבכר עד שלא יכלה הקיץ ואין הלכה כרבי יהודה:
הלכה: מַה טָעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הָרִאשׁוֹן נוֹתֵן טַעַם בָּאַחֲרוֹן. מַה טָעֲם דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָאַחֲרוֹן נוֹתֵן טַעַם בָּרִאשׁוֹן. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵין הָרִאשׁוֹן נוֹתֵן טַעַם בָּאַחֲרוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה יְבָעֵר מִינוֹ מִן הַבַּיִת. תַּנֵי וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו.
Traduction
L’avis de R. Eliézer a pour motif que la première espèce peut donner du goût à la dernière; selon R. Josué, on peut en manger jusqu’à l’épuisement de la dernière espèce, parce que la dernière communique de son goût (il est donc indifférent laquelle des 3 subsiste). Mais ne peut-on objecter à R. Josué que le raisonnement le plus sévère (celui de R. Eliézer devrait l’emporter? la question reste sans réponse). L’avis exprimé dans la Mishna par R. Gamliel sert de règle pratique.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה טעמא דר' אליעזר וכו'. כדפרישית במתני' וקשיא על דר' יהושע אין הראשון נותן טעם באחרון. בתמיה כלו' הניחא לר''א דאזיל לחומרא אלא לר' יהושע קשיא דמאי חזי דאזיל ליה בתר מין האחרון ולקולא ואימא איפכא לחומרא דכי אין הראשון נותן נמי טעם באחרון וכיון שהוא כלה בדין הוא שיאסור גם האחרון שיש בו נתינת הטעם ממנו ולא משני מידי:
תני עלה. בברייתא דת''כ והלכה כדבריו דלא אזלינן כאן בתר נתינת טעם מכיון שכל מין ומין ניכר בפ''ע הוא:
הלכה: מַתְנִיתִין דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. כְּתִיב מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. כָּל זְמָן שֶׁאַתְּ אוֹכֵל מִן הַשָּׂדֶה אַתְּ אוֹכֵל מֵהַבַּיִת. כָּלָה מִן הַשָּׂדֶה כָּלָה מִן הַבַּיִת. מַה טַעְמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אַתְּ הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לָךְ שֶׁלֹּא לוֹכַל.
Traduction
L’assertion émise précédemment par R. Simon s’explique ainsi: il est écrit (Lv 25, 5): du champ vous tirerez les produits pour les manger; cela signifie que l’on peut en manger à la maison aussi longtemps qu’il y en a chez soi; et la raison, dit R. Simon, est que cette dernière disparition (celle des champs) est la plus grave, car ainsi la source de tout aliment est tarie.
Pnei Moshe non traduit
כתיב מן השדה תאכלו את תבואתה. כל זמן שאתה אוכל וכו'. הכי דריש לה בת''כ ומכאן למדין אנו שאף האדם אינו אוכל אחר שכלה מן השדה:
מ''ט דר''ש. דאמר כל הארצות וכו' דדריש תאכלו על כל מה שהוא בשדה בכל הארץ זאת הוא שגרמת לך שלא תאכל שהמתנת עד שכלה מכל השדות:
חִזְקִיָּה אָמַר מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בָּאוֹצָר כִּמְבוּעָר הוּא. אָתָא עוּבְדָּא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וְהוֹרֵי כְּחִזְקִיָּה. אָמַר לָא דַאֲנָא סְבַר כְּוָותֵיהּ אֶלָּא מִן מַה דַאֲנָן חָֽמְייָן רַבָּנִין עָֽבְדִין עוּבְדָּא כְּוָתֵיהּ. רִבִּי יִצְחָק בַּר רְדִיפָה הֲוָה לֵיהּ עוּבְדָּא אֲתָא שְׁאַל לְרִבִּי יִרְמְיָה. אֲמַר לֵיהּ מַה אַרְיְוָותָא קָמָךְ וְאַתְּ שְׁאַל לְתַעֲלָייָא. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יֹאשַׁיָּה. אֲמַר לֵיהּ חָמֵי לָךְ תְּלָתָא רְחִמִין וְאַבְקְרָהּ קוֹמֵיהוֹן. קַפּוֹדָקָאֵי דְצִיפּוֹרִין שְׁאָלוּן לְרִבִּי אִימִּי בְּגִין דְּלֵית לְאִילֵּין עַמָּא רְחִם וְלָא שְׁאַל שְׁלֵם אֵיךְ צוֹרְכָא מֵיעֲבַד. אֲמַר לוֹן כַּד תֶּחֱמוּן רַגְלָא צְלִילָא תַהֲוֵין מַפְקִין לָהּ לְשׁוּקָא וּמַבְקְרִין לָהּ וְחָֽזְרִין וְזָֽכְייָן בָּהּ.
Traduction
Selon R. Hiskia, si l’on a seulement comment à enlever les produits du grenier, on considère le tout comme enlevé (et l’on peut user du reste à loisir). Sur un fait de ce genre on vint consulter R. Yossé; il exprima un avis conforme à celui de R. Hiskia: ce n’est pas, dit-il, que je partage son opinion, mais je la professe aux autres, parce que je vois qu’elle a été adoptée par un grand nombre de docteurs. Pour un fait de ce genre, R. Isaac ben Redipha vint consulter R. Jérémie. Celui-ci lui répondit: tu as auprès de toi des lions (des maîtres dans la science) et tu t’adresses à un renard (un inférieur comme moi). R. Isaac s’adressa donc à R. Yoshia, qui lui dit: Choisis trois amis de confiance; déclare tes biens abandonnés devant eux (puis, tu en feras ce que bon te semblera). Des gens originaires de Cappadoce résidant à Sephoris consultèrent R. Imi sur ce qu’ils devaient faire: -comme nous n’avons pas d’amis, ni personne qui nous adresse le salut, comment devons-nous opérer le symbole de l’abandon? - Voici, dit-il: lorsque vous verrez le marché entièrement débarrassé de ses habitants, vous y déposerez un moment vos fruits en simulacre d’abandon, puis vous reviendrez en faire une acquisition nouvelle en les emportant.
Pnei Moshe non traduit
מכיון שהתחיל באוצר כמבוער הוא. האי אוצר דקאמר על מה שהוזכר בתוספתא קאי דתני התם (בריש פ''ח) בראשונה היו שלוחי ב''ד יושבין על פתחי עיירות כל מי שמביא פירות בידו נוטלין אותן ממנו ונוחנין לו מהן מזון ג' סעודות והשאר מכניסין אותו לאוצר שבעיר וכו' וקחשיב שם לכל הפירות שהגיע זמן שנגמרו מכניסין אותן לאוצר שבעיר ומחלקין מהן ערבי שבתות כאו''א לפי ביתו הגיע שעת הביעור עניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי ר' יהודה וכו' כדתנן בפרקין לקמן רש''א עשירים אוכלין מן האוצר אחר הביעור. והיינו דקאמר חזקיה דאזלא שיטתיה כר''ש. דמכיון שהתחיל להכניס באוצר של העיר הרי הוא כמבוער ויכולין הכל לאכול ממנו אחר הביעור:
לא דאנא סבר כוותיה. דהא מילתיה כיחידאה הוא דאזלא אלא מפני שאנו רואין דרבנן מקילין בזמן הזה ועבדין עובדא כותיה מורה אני ג''כ כותיה:
הו''ל עובדא. שהיולו פירות שביעית והגיע שעת הביעור:
מה. זה הרי אריות הם לפניך ואתה שואל מהשועלים כמוני ודרך ענוה אמר כן:
חמי לך תלתא רחמין. שתוכל לסמוך עליהן שלא יזכו בהן אם תפקירן בפניהם ומשום שצריך להפקיר בפני ג' והפקר לפניהן ותחזור ותזכה בעצמך בהן:
קפודקאי דציפורין. אנשי קפודקיא שהיו דרים בציפורין ובאו ושאלו לר' אימי בשביל שאין לנו כאן אוהב ולא שואל בשלומינו שמחזיקין אותנו כגרים ביניהן והיך צריכין אנחנו למיעבד שמתיראין אנו אם נפקיר יזכו הן מיד בהן ואמר להן כשתראו הרגל צלולה מן השוק שאין בני אדם מצוין תוציאו הפירות להשוק ותפקירו ובזה אתם יוצאים שהרי מ''מ ההפקר בשוק הוא ותחזרו ותזכו בהן בעצמיכם:
מַתְנִיתִין דְּרִבִּי יוֹסֵי דְּתַנֵּי אֵין אוֹכְלִין עַל הַטְּפִיחִין שֶׁבְּעַכּוֹ. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר אוֹכְלִין עַל הַטְּפִיחִין שֶׁבְּעַכּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר מַפְלִיגִין רִבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנִין בְּסִיתְוָונִיּוֹת הָא בְּדִפֳרִין לֹא. אַשְׁכָּח תַּנֵי רִבִּי יוּדָה מַתִּיר בְּדִפֳרִים וְהֵם שֶׁבִּיכְרוּ עַד שֶׁלֹּא יִכְלֶה הַקַּיִץ.
Traduction
Quant à l’opinion émise dans notre Mishna, elle est de R. Yossé, puisque l’on a enseigné (341)Tossefta, 7.: il n’est pas permis d’en manger à Acco s’il y en a dans les nids d’oiseaux qui sont perchés sur les murs; mais, selon R. Yossé, c’est permis. R. Yossa dit: nous avions supposé que la discussion roule dans la Mishna sur la question des raisins tardifs d’hiver. -Mais, depuis lors, on a trouvé un enseignement où il est dit: R. Juda les permet lorsqu’il y en a dans les figuiers à double production, pourvu qu’elles mûrissent avant la fin de l’été.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתני' דקתני אוכלין על הטפיחין דר' יוסי היא דתני בתוספתא (פרק ז') אין אוכלין וכו' שבעכו ששם היו מצויין:
אמר רבי יוסי. הוא ר' יוסי אמורא:
הוינן סברין מימר. מה פליגין ר' יודא ורבנן. כצ''ל. כלומר דהוה סלקא דעתן דלא פליגי אלא סיתנוניות בלבד:
אשכח תני. בתוספתא שם ר' יהודה מתיר בדופרא ודוקא הם שבכרו עד שלא יכלה הקיץ וא''כ פליג גם בדופרא דלתנא דמתני' לא בעינן שהפירות השניים ביכרו עד שלא יכלה הקיץ:
רִבִּי חַגַּיי מַפְלַג לָהּ צְלוּחִיִין צְלוּחִיִין. רִבִי אֶלְעָזָר מַפְלַג לָהּ צְלוּחִיִין צְלוּחִיִין. רִבִי חִזְקִיָּה סְלַק גַּבֵּי רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר לֵיהּ זָכִיתִי בְּהֵן אוֹצָרָה. אָמַר לֵיהּ צוֹר לִי אִילֵּין פְּרִיטַייָא גַּבֵּיךְ אָמַר לֵיהּ הֲרֵי מְקוֹמָן מוּשְׂכָּר לִי. אָמַר לֵיהּ לֹא כֵן אַפַּקְתָּךְ חֲזֹר וְזָכִיתָה בָהּ.
Traduction
– R. Hagaï distribuait son vin par bouteilles entre tous (et en buvait aussi en même temps); c’est ce que fit aussi R. Eliezer. R. Hiskia se rendit auprès de R. Jérémie et lui dit: j’acquiers le dépôt de produits que tu as laissés chez moi (car l’heure de l’enlèvement ou de l’abandon est venue). -Voici, dit R. Jérémie, des pièces de monnaie que je te prie de me garder; et après cette remise il ajouta: pour cet argent je t’achète les fruits qui sont chez toi, et que leur emplacement soit en location pour moi. Mais, répliqua R. Hiskia, tu ne les a pas encore abandonnés, ce n’est qu’après cette opération que tu pourras en faire une nouvelle acquisition.
Pnei Moshe non traduit
מפלג לה צלוחין צלוחין. היה מחלק השמן או היין צלוחית צלוחית לכל מי שראה לפניו וכן היה נוהג ר''א:
זכיתי בהן אוצרה. אוצר אחד של פירות שהופקר ואני זכיתי בו וא''ל ר' ירמיה צור לי אילין פריטייא גבך תשמור לי אלו הפרוטות שאני נותן לך ולאחר שקיבלן ממנו א''ל הרי מקומן של אותן הפירות שזכית בהן יהו מושכרין אצלי באותן הפרוטות שקיבלת ממני ועכשיו זוכה אני בהן ע''י שכירות מקומן וחזר ואמר לו לא כן אפיקתך ראה וכי לא הוצאתיך מהזכות שזכית בהן ולך ותחזור ותזכה בהן פעם אחרת וללמדו נתכוין על שהיה מתפאר שזכה מן ההפקר והראה לו שהיה יכול להוציאן מידו ע''י תחבולה זו:
26a אִיתָא חָמִי אִילֵּין עֵמֶק שֶׁבִּיהוּדָה אֵינוֹ אוֹכֵל עַד הַר יְהוּדָה וְעֵמֶק שֶׁבְּגָלִיל אוֹכֵל עַד הַר יְהוּדָה.
Traduction
On a fait à ce propos une remarque: les habituants des vallées en Judée ne peuvent pas consommer leurs produits jusqu’à la cessation de tout manger pour les animaux sauvages sur la montage de la Judée, tandis que cette même époque est la limite fixée pour les habitants de la vallée en Galilée (puisque l’on se règle d’après le mont royal pour tous les autres territoires).
Pnei Moshe non traduit
גמ' איתא חמי. ומתמה הש''ס אליבא דר''ש דקאמר דביהודה חלוקות הן הג' ארצות שבה ושאר כל הארצות כאחת הן בא וראה אילין שבעמק שביהודה אינן אוכלין על ידי הר שביהודה ואילין שבעמק שבגליל אוכלין על ידי הר שביהודה בתמיה אם אין החיה שבעמק שביהודה הולכת להר שביהודה מכ''ש שאין החיה בעמק הגליל הולכת להר שביהודה:
כָּל הָאֲרָצוֹת כְּאַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים. תַּנֵּי אַף לֶחָרוּבִין. תַּנֵּי אוֹכְלִין עַל הַתְּמָרִים עַד שֶׁיִּכְלוּ מִירִיחוֹ וְעַל הַזֵּיתִים עַד שֶׁיִּכְלוּ מִמֵּרוֹן וּמִגּוּשׁ חָלָב.
Traduction
Toutes les contrées sont égales, est-il dit, pour les olives et les dattes. On a enseigné qu’il en est de même pour les caroubes. On dit encore: Il est permis de manger des dattes en cette année jusqu’à ce que les dernières disparaissent des arbres à Jéricho, et les olives jusqu’au moment où l’on n’en voit plus à Meron et à Goush-Halab (338)Voir Neubauer, p. 228..
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא (פ''ז). אף לחרובין כל הארצות כאחת הן:
תני. שם. והנסחא נשתנית דהתם גריס אוכלין על הזתים עד שיכלה האחרון שבתקוע ראב''י אומר אף על גוש חלב וגי' דהכא נראית דקתני תמרים עד שיכלו מיריחו שהיא נקראת עיר התמרים והלכך קאמר מתניתא. כלומר הך ברייתא אתיא כר''ש דלדידיה ארץ יהודה חלוקה היא לג' ארצות ואם כלו שביריחו אין אוכלין על שאר ארצות שבה דאלו לרבנן כל הארצות כאחת הן ואוכלין התמרים בכל א''י על יריחו שביהודה וכן על שאר מקומות:
Shvi'ite
Daf 26b
משנה: 26b הַמְּלַקֵּט עֲשָׂבִים לַחִים עַד שֶׁיָּבֵשׁ הַמָּתוֹק. וְהַמְגַּבֵּב בְּיָבֵשׁ עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים עַד שֶׁיִישְּׁרוּ מֵאֲבִיהֶן. וְהַמְגַּבֵּב יָבֵשׁ עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר בְּכוּלָּם עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. כְּיוֹצֵא בוֹ הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ עַד הַגְּשָׁמִים עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. הַמּוֹדֵר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ עַד הַגְּשָׁמִים עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. עַד אֵימָתַי נִכְנָסִין עֲנִייִם לְפַרְדֵיסוֹת עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. עַד אֵימָתַי נֶהֱנִין וְשׂוֹרְפִין בַּתֶּבֶן וּבְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה.
Traduction
Celui qui recueille des herbes fraîches peut en manger jusqu’à ce que par la sécheresse, il n’y ait plus de suc dans la terre (345)Voir ci-dessus, 3, 1.; celui qui ramasse les herbes sèches (postérieures) peut en manger jusqu’à l’arrivée des secondes pluies d’automne (346)Aux années ordinaires, c'est le 23 Heschwan.. Les feuilles de joncs et les pampres peuvent être consommées fraîches jusqu’au moment où elles tombent seules de la souche; si on les recueille desséchées (après leur chute), on peut en manger jusqu’aux secondes pluies. Cette dernière mesure s’applique, selon R. aqiba, à toutes ces consommations. De même, si on loue une maison à quelqu’un jusqu’à l’époque des pluies, cela signifie jusqu’à l’arrivée des secondes pluies; c’est aussi la limite de temps pour celui qui s’interdit de jouir quoi que ce soit de son prochain, jusqu’à l’époque des pluies (347)''Voir (Nedarim 8, 5) ); Babli, ib. 62b; (Taanit 6b.)''. Jusqu’à quand les pauvres vont-ils dans les jardins (pour recevoir les diverses parts qui leur sont dues)? -Jusqu’à la seconde pluie (plus tard, le piétinement nuirait à la culture). -A partir de quel moment peut-on faire usage de la paille et des issues de la 7e année? -A partir de la seconde pluie (parce qu’alors elle perd de sa valeur, et l’on n’en prive plus d’autres si l’on s’en sert).
Pnei Moshe non traduit
מתני' המלקט עשבים לחים. יכול הוא ללקטן ולאוכלן עד שייבש המתוק וזהו כדפרישית לעיל (ריש פ''ג) דקאמר בגמרא מתוק פקועה והן הסדקין שבבקעה וכשהמטר יורד מתמלאין מים ואינן מתייבשין אלא לאחר זמן וע''ד מתקו לו רגבי נחל:
והמגבב ביבש. לקיטה ביבש נקרא מגבב על שם שהיבש נקרא גבבא:
עד שתרד רביעה שניה. במוצאי שביעית והיא בשנה בינונית בכ''ג במרחשוון ומכאן ואילך חייב לבער. עד שיישרו מאביהן. עד שינשרו ויפלו מהענפים שהן אביהן:
ור''ע אומר בכולן. בין לחים בין יבישים זמנן עד שתרד רביעה שניה ואין הלכה כר''ע:
מתני' עד אימתי נכנסים עניים לפרדיסות. במוצאי שביעית כדי לאסוף פירות שביעית:
עד אימתי נהנין ושורפין וכו'. לפי שבשביעית אסור לשרוף תבן וקש שלה מפני שהוא ראוי למאכל בהמה ובמוצאי שביעית משתרד רביעה שניה נהנין ושורפין בתבן וקש של שביעית:
הלכה: רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן עֲלֵי קָנִים אֶלָּא עֲלֵי גְפָנִים. עֲלֵי קָנִים אֵין לָהֶן בִּיעוּר. וְתַנֵּי כֵן עֲלֵי קָנִים וְעֲלֵי הָאוֹג וַעֲלֵי חָרוּבִין אֵין לָהֶן בִּיעוּר מִפְּנֵי שֶׁאֵין מִינָן כָּלָה.
Traduction
Selon R. Abin au nom de R. Yohanan, il ne saurait être question dans la Mishna de feuilles de jonc, mais de feuilles de vignes (pampres), car l’on n’est pas tenu de faire disparaître des feuilles de jonc. On dit, en effet, que cette obligation n’est pas applicable aux feuilles de jonc, ni à celles du cornouiller, ni à celles du caroubier, parce que ces espèces ne disparaissent jamais complètement des champs.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לית כאן עלי קנים. סמי מכאן עלי קנים ותני עלי גפנים בלחוד דלעלי קניס אין להן ביעור ותני בתוספתא (פ''ה) כן עלי קנים וכו' לפי שהן קשות ואינן נובלות וכלות וכל דבר המתקיים אין לו ביעור:
רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי אָמַר עַד הַגֶּשֶׁם עַד שֶׁיֵּרֵד גֶּשֶׁם אֶחָד.
Traduction
R. Zeira remarqua: lorsque la location a été faite en disant ''jusqu’à la pluie'', il ne s’agira que d’une 1ère pluie (non de la 2ème).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' זעירא בעי. גרסי' להא בנדרים (פ''ח בהל' ה') על המתני' דקתני נמי התם האומר עד הגשמים או עד שיהו הגשמים מסתמא דעתו עד הרביעה השניה שאינה מוקדמת כל כך כמו הראשונה ולא מאוחרת כמו השלישית ובעי ר''ז אם אמר עד הגשם מהו לאיזה זמן גשם נתכוין ופשיט לה שאסור עד שירד הגשם אחר כלומר גשם האחרון והיינו רביעה שלישית:
תַּמָּן תַּנִּינָן הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עֵצִים לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גְּזִירִן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אָמַר רִבִי בָּא בַר מָמָל בָּעֵי אָמַר הֲרֵי עָלַי עֵץ מֵבִיא גִיזֶר אֶחָד. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר מַתְנִיתָא אָמַר כֵּן שֶׁזֶּה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. דְּתַנִּינָן שְׁנַיִם בְּיָדָן שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים.
Traduction
Or, on a enseigné ailleurs (348)Même série, (Sheqalim 6, 6) ( 50b).: celui qui fait vœu d’offrir au Temple des bois, ne devra pas payer moins de la valeur de deux fagots (en s’exprimant au pluriel, il en faut au moins deux). R. Yossé bar R. Aboun dit que R. Aha bar Mamal a demandé: lorsque quelqu’un fait vœu, d’apporter du bois, il suffit de payer le montant d’un fagot. En effet, dit R. Eliezer, cela suffit, aux termes de l’enseignement qui indique qu’en cas de double offrande, chaque sacerdote se charge séparément d’offrir un sacrifice. C’est ainsi que l’on a enseigné (349)Mishna (Yoma 2, 5).: les deux sacerdotes prennent chacun l’un des deux fagots offerts.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. (בפ''ו דשקלים) ואיידי דבעי לקמיה כגוונא דבעיא דר''ז מייתי לה הכא:
אמר הרי עלי עץ. אם מביא גיזר אחד או שני גיזרי עצים דחדא מילתא היא:
מתני' אמרה כן. דמביא גיזר אחד שכל אחד קרבן בפני עצמו הוא דתנן (בפ''ב דיומא) תמיד קרב בתשעה וכו' בין הערבים באחד עשר הוא עצמו בתשעה ושנים בידם שני גיזרי עצים לפי שבין הערבים צריך להוסיף שני גיזרין ומדבעי שני כהנים אלמא כל גיזר קרבן בפני עצמו הוא:
תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל דָּבָר שֶׁהוּא תָלוּי בִּרְבִיעָה עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה וּשֶׁאֵינוֹ תָלוּי בִּרְבִיעָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל רְבִיעָה. תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שִׁבְעַת יָמִים שֶׁיָּֽרְדוּ בָּהֶן גְּשָׁמִים וְלֹא פָֽסְקוּ יֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי רְבִיעָה שְׁנִייָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רְבִיעָה שֶׁהִיא רוֹבַעַת אֶת הָאָרֶץ.
Traduction
On a enseigné que R. Yossé dit: tout ce qui dépend de la pluie (et en a besoin) doit attendre jusqu’à ce que la seconde pluie tombe: pour ce qui n’en dépend pas, il suffit d’attendre l’époque ordinaire de la pluie (si même elle ne tombe pas). On a enseigné que R. Simon ben Gamliel dit (350)Tossefta sur Taanit 11.: si pendant sept jours la pluie a tombé sans arrêt, cela représente la seconde pluie (c’est la limite de temps exigible entre la 1ère pluie, qui a lieu le 17 Heswan, et la 2ème au 23). On a enseigné encore que R. Hiya dit au nom de R. Simon ben Gamliel: on donne à la pluie le nom de Rebia (351)''Même série, (Taanit 1, 3) ( 64b); (Nedarim 8, 6) ( 41a).'', parce qu’elle féconde la terre (comme dans un accouplement).
Pnei Moshe non traduit
כל דבר שתלוי ברביעה. אם הדבר הנדור ממנו תלוי בגשמים עד שתרד רביעה שנייה ואם אינו תלוי בגשמים מסתמא לא נתכוון אלא עד שיגיע זמנה של רביעה ואע''פ שלא ירדו גשמים:
תני בתוספתא (סוף פ''ז):
יש בהן כדי רביעה שניה. כלומר יש בהן נמי כדי רביעה שניה דס''ל כר' יוסי דאמר התם רביעה ראשונה י''ז במרחשוון ושנייה בכ''ג ושלישית בר''ח כסלו ומי''ז עד כ''ג ז' ימים ובהן ב' רביעיות:
ולמה נקרא שמה רביעה על שהגשם רובע את הארץ:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה מִכֵּיוָן שֶׁתִּסְרַח מַה שֶׁבְּשָׂדֶה הוּתָּר מַה שֶׁבַּבַּיִת. תַּנֵי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֲפִילוּ אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים אָסוּר עַד שֶׁיִּסְרַח.
Traduction
R. Hanania dit: dès que les produits qui sont aux champs pourrissent (sont perdus), ceux de la maison ne sont plus sacrés et peuvent servir à tout le monde. Selon R. Oshia, même au bout de trois ans, les produits de la 7e année sont interdits jusqu’à ce qu’ils pourrissent (parce que dans le pays montagneux qu’il habitait, les produits se conservent fort longtemps).
Pnei Moshe non traduit
מכיון שתסרח. על תבן וקש דמתני' קאי דמכיון שתסרח מה שבשדה והיינו משתרד רביעה שנייה הותר מה שבבית:
תני ר' הושעיא. ופליג אמתני' שאפילו לאחר ג' שנים אסור עד שיסרח ממש:
תֶּבֶן שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּטִיט. שָׁרִייָן בְּטִיט בָּטֵל וְהוּא שֶׁגְּבָלוֹ. תֶּבֶן שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ בְכָר. נְתָנוֹ בְכָר בָּטֵל וְהוּא שֶׁיָּשַׁן עָלָיו.
Traduction
On ne doit pas se servir de paille de la 7e année pour tremper de la chaux; en cas de fait accompli, la paille est supposée nulle, si toutefois elle n’est pas distincte de la pâte de chaux. On ne doit pas prendre de cette même paille pour remplir une paillasse; en cas de fait accompli, elle est considérée comme annulée, à la condition que l’on dorme sur cette pièce de literie (352)Mishna (Ohalot 15, 7)..
Pnei Moshe non traduit
אין שורין אותו בטיט. לפי שאינו בטל ומ''מ נפסד הוא:
שריו בטיט בטל והוא שגבלו. כצ''ל כלומר ואם שרה אותו בטל והוא שגבלו. ואינו נראה וניכר:
תבן של שביעית אין נותנין אותו בכר. מפני שלא ניתן ליהנות כך ואם נתנו בכר בטל הוא והרי הוא כמבוער והוא שיישן עליו דמתוך כך נתקלקל הוא ואינו ראוי למאכל בהמה:
תֶּבֶן שֶׁל שְׁבִיעִית מַהוּ שֶׁיְּהֵא אָסוּר מִשּׁוּם סְפִחִין. רִבִּי לֵוִי צֶנַּבָּרָיָא שְׁאַל לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא וְשָׁרָא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וַאֲנָא דְלָא סָֽמְכִית עָלַי אִשְׁתְּאֵלִת לְאִילֵּין דְּבֵית כַּרְסָנָה וְאָֽמְרִין נָהֲגִין הֲוֵינָא כְּנַשִּׁין תֶּבֵן מִן עֲרוּבָת שְׁמִיטְּתָא. וְכַד מְחַסְּרִין מַייתֵי מִן שׁוּרַיָּא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה מִתְנִיתָא אָמַר שֶׁהוּא מוּתָּר. דְּתַנֵּי הַצַּבָּעִין וְהַפַּטָּמִין לוֹקְחִין מוּרְסָן מִכֵּל מָקוֹם וְאֵינָן חוֹשְׁשִׁין. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימוֹר אֲפִילוּ מִן הֶחָשׁוּד. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁאֵינוּ יוֹדֵעַ אִם חָשׁוּד הוּא. אִם אֵינוֹ חָשׁוּד הָא דָבָר בָּרִיא שֶׁהוּא חָשׁוּד אָסוּר. אָמַר רִבִּי שַׁמַּאי מַתְנִיתָא אָמַר שֶׁהוּא אָסוּר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן וּבַשְּׁבִיעִית וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם וְהֶקְדֵּשׁ אִם יֵשׁ בַּזֶּרַע וּבָעֵץ כְּדֵי לִיתֵּן טַעַם.
Traduction
Est-ce que cette même paille est interdite si elle pousse spontanément (lorsqu’il n’en reste plus pour les animaux)? R. Levi de Sennabaris alla consulter R. Aba bar Zabda, qui permit de s’en servir. -Quant à moi, dit R. Zeira, qui ne m’en rapporte pas à l’avis de R. Aba, j’ai consulté les disciples de l’école de Bet-Barsena, qui m’ont répondu: nous avions l’habitude de réunir de la paille provenant de la 6e année, et lorsqu’il en manquait, on en prenait de la nouvelle qui était permise (donc, c’est permis). R. Jérémie dit qu’un enseignement spécial l’autorise, puisqu’il est dit: les teinturiers et les parfumeurs peuvent prendre du son partout, sans se préoccuper de la provenance d’annuité. R. Jérémie avait cru devoir conclure de ces termes que ces industriels peuvent s’adresser même à une personne soupçonnée de négliger les lois agraires. -Non, dit R. Yossé, ce n’est permis que lorsqu’on ignore si le vendeur est soupçonné de négligence, ou non; mais lorsque l’on sait d’avance qu’il est soupçonnés à cet égard, c’est défendu. Shammaï dit qu’une Mishna spéciale le défend, puisqu’il est dit (353)(Terumot 10, 11).: c’est interdit, soit au point de vue des produits de la 7e année, soit comme mélange hétérogène dans la vigne, si la semence ou le bois sont aptes à communiquer le goût.
Pnei Moshe non traduit
מהו שיהא אסור משום ספיחין. אם גזרו עליו משום ספיחין כמו בשארי ספיחין או דילמא דלא נחשדו עוברי עבירה על התבן:
ואנא דלא סמכית עלי. להתיר ושאלתי לאלו דבית ברסנא ואמרו שהיו נוהגין להחמיר על עצמן והיו אוספין תבן מערב שביעית לצורכן ואם היה חסר להן היו מביאין ממה שנדבק בחומה של טיט ולא היו נהנין מתבן של שביעית משום גזירת ספיחין:
מתניתא. מהברייתא דהתוספתא שמענו שהוא מותר ולא גזרו עליו דתני בתוספתא (פ''ה) הצבעין והפטמין לוקחין מורסן מ''מ דלא נחשדו על הפסולת וה''ה על התבן:
ר' ירמיה וכו'. כדאמר לעיל בפ' דלעיל (בהלכה ב') ושם מפורש:
א''ר שמאי הא ממתני' דתרומות שמענו שהוא אסור דתני תמן (בפ''י) ובשביעית וכו' אלמא קדושת שביעית חלה גם על העץ וה''ה לתבן דנחשב כמו התבואה עצמה:
לֹא נִמְצָא מְאַבֵּד אוֹכְלֵי בְהֵמָה. תִּיפְתָּר בְּאוֹכְלֵי בְהֵמָה לָאָדָם. אָמַר רִבִּי מָנָא תִּיפְתָּר בִּקְדוּשַׁת שְׁבִיעִית בְּבִיעוּר וְלֵית אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם.
Traduction
⁠—Mais n’est-ce pas détruire de plein gré des aliments d’animaux (ce qui est interdit)? -On peut répondre qu’il s’agit de les utiliser pour l’homme (ce qui est permis). On peut l’expliquer, dit R. Mena, en disant qu’il s’agissait d’objets consacrés de la 7e année, qu’il faut faire disparaître (et la sainteté ayant cessé, les fruits sont permis). Aussi, cela ne prouve pas qu’il est permis de détruire des aliments d’animaux afin de les employer pour l’homme (la cessation de la sainteté est la cause de la permission).
Pnei Moshe non traduit
לא נמצא מאבד אוכלי בהמה. אמתני' פריך מאימתי נהנין ושורפין וכו' הא מאבד אוכלי בהמה ומשני תיפתר באוכלי בהמה לאדם כלומר דמיירי לצורך האדם והותר ליהנות באוכלי בהמה לאדם:
א''ר מנא. דלא היא דתיפתר שהוא נוהג בו קדושת שביעית וכן בביעור ומשתרד רביעה שניה במוצאי שביעית זמן ביעורו של תבן הוא ולית ש''מ כלום דהותר לאבד אוכלי בהמה בשביל צורך האדם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source