רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי עֲבַד טְמִיר בִּמְעַרְתָּא תְּלַת עָשָׂר שְׁנִין בִּמְעָרַת חָרוּבִין. (דתרומה) עַד שֶׁהֶעֱלָה גוּפוֹ חֲלוּדָה לְסוֹף תְּלַת עָשָׂר שְׁנִין. אֲמַר לֵינָה נְפַק חָמִי מַה קָלָא עָֽלְמָא נְפַק וְיָתִיב לֵיהּ עַל פּוּמָא דִמְעַרְתָּא חָמָא חַד צַייָד צְייַד צִיפּוֹרִין פְּרַס מְצוּדָתֵיהּ שְׁמַע בְּרַת קָלָא אָֽמְרָה דִימִוס וְאִישְׁתֵּיזְבַת. אֲמַר צִיפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שְׁמַיָּא לָא יִבְדָּא. וְכָל שֶׁכֵּן בַּר נַשָּׁא. כַּד חָמָא דְשַׁדְּכָן מִילַּייָא אֲמַר נִיחוֹת נִיחֲמוּ בַּהָדֵין דֵימוֹסִין דְּטִיבֵּרִיָא אֲמַר צְרִיכִין אֲנָן לַעֲשׂוֹת תַּקָּנָה כְּמוֹ שֶׁעָשׂוֹ אֲבוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. שֶׁהָיוֹ עוֹשִׂין אִיטְלֵיסִין וּמוֹכְרִין בַּשּׁוּק. אֵמַר נִידְכֵי טִיבֵּרִיָּא וַהֲוָה נְסַב תּוּרְמוֹסִין וּמְקַצֵּץ וּמְקַלֵּיק וְכָל הֵן דַּהֲוָה מִיתָא הֲוָה טַייֵף וּסְלַק לֵיהּ מִן לְעֵיל. חָֽמְתֵיהּ חַד כּוּתִי אֲמַר לֵינָה אֲזַל מַפְלֵי בְהוֹן סַבָּא דְיוּדָאֵי נְסַב חַד מִית אֲזַל וְאַטְמְרֵיהּ הֵן דְּדָכִי. אֲתָא לְגַבֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אֲמַר לֵיהּ לָא דְכִית אֲתַר פַּלָּן. אִיתָא וַאֲנָא מַפִּיק לָךְ מִתַּמָּן. צִפָּה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי בְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שֶׁנְּתָנוֹ שָׁם. וְאָמַר גּוֹזֵר אֲנִי עַל הָעֶלְיוֹנִים שֶׁיֵּרְדוּ וְעַל הַתַּחְתוֹנִים שֶׁיַּעֲלוּ וְכֵן הֲוָת לֵיהּ. מִי עֲבַר קוֹמֵי מוּגְדָּלָא שְׁמַע קָלֵיהּ דְּסַפְרָא אֲמַר הָא בַּר יוֹחַי מַדְכֵּי טִיבֵּרִיָּא. אֲמַר לֵיהּ יָבוֹא עָלַי אִם לֹא שָׁמַעתִּי שֶׁטִּיבֵּרִיָּא עֲתִידָה לִיטָּהֵר. אֲפִילוּ כֵן לָא הֵימְנִין הָיִיתָ מִיַּד נַעֲשֶׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ש בן יוחי עביד טמיר במערתא. מן המעשה שהוזכר בפ' במה מדליקין ומייתי לה הכא איידי דקאמר שהעניש לזה על שעבר על דברי חכמים וכן העניש להני דלקמן שהיה זה אחר שיצא מהמערה:
לינה נפק. וכי איני יוצא לראות ולשמוע מה קול בעולם:
חרובין דתרומה. כך היתה המערה נקראת על שם הנס שנעשה לו שם שנברא אילן חרובין אחד לפרנסתו:
אפי' כן לא הימנין היית. לאחר כל הטרחות שטרחתי ואפי' כן אין אתה מאמין ונעשה זה גל של עצמות:
מי עבר. כשעבר לפני המגדל שמע קול סופר אחד שהיה אומר דרך לעג וקלס הא האי בר יוחי מדכי טבריה:
על העליונים שירדו. על אותו הכותי שירד למטה להארץ ואותו המת יעלה ויחיה וכן הוות ליה:
ומקליק. משליך וכל מקום שהיה טומאת מת היה צף ועולה למעלה וסילקו לטהר המקום וראהו כותי אחד ואמר אני אלך ואשחק בהדין סבא דיהודאי ולקח מת א' והטמינו במקום שטיהר ובא אצלו וא''ל ולא טהרת ופנית הכל ממקום פלוני בא ואראך שאוציא מת אחד משם:
נדכי. נטהר אותה ממקום איזה ספק טומאה:
כד חמא דשדכן מילייא. שהדברים נוחים דמית הקיסר ולא היה לו פחד אמר נלך ונרד לראות בהדין דימוסין דעבריא כך היא נקראת ע''ש המרחצאות מחמי טבריא:
דימוס. חסד כדאמרינן באדה''ר יצא בדימוס. וכששמע הבת קול אמרה דימוס ניצול הצפור ואמר אם צפור מבלעדי שמיא לא נלכד וניצוד כ''ש בר נשא ויצא:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי הֲוָה עֲבַר בִּשְׁמִיטְּתָא וְחָמָא חַד מְלַקֵּט שְׁבִיעִית. אָמַר לֵיהּ וְלֵית אָסוּר וְלָאוּ סְפִיחִין אִינּוּן. אֲמַר לֵיהּ וְלָא אַתְּ הוּא מַתִּירָן. אֲמַר לֵיהּ וְאֵין חֲבֵירַיי חֲלוּקִין עָלַי. קָרָא עָלָיו 25b וּפוֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ וְכֵן הֲוָות לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולאו ספיחין הן. ואסורין. והשיב לו זה ולא אתם הוא המתירן לכלל שאר הספיחין וא''ל וכי אין חבירי חלוקין עלי והלכה כרבים וקרא עליו ופורץ וכו':
משנה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְבִיעוּר יְהוּדָה וְעֶבֶר הַיַּרְדֵּן וְגָלִיל. וְשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְכָל אַחַת וְאַחַת. גָּלִיל הָעֶלְיוֹן וְגָלִיל הַתַּחְתּוֹן וְהָעֵמֶק. מִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַעֲלָן כָּל שֶׁאֵינָהּ מְגַדֵּל שִׁיקְמִין גָּלִיל הָעֶלְיוֹן. וּמִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַטָּן כָּל שֶׁהוּא מְגַדֵּל שִׁיקְמִין גָּלִיל הַתַּחְתּוֹן. וּתְחוּם טִבֵּרִיָּא וְהָעֵמֶק. וּבִיהוּדָה הָהָר הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב וּשְׁפֵילַת לוֹד כִשְׁפֵילַת הַדָּרוֹם וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ. מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד הַיָּם מְדִינָה אַחַת. וְלָמָּה אָֽמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת אֶלָּא בִיהוּדָה וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת כְּהַר הַמֶּלֶךְ. וְכָל הָאֲרָצוֹת כְּאַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וההר שלה. של השפלה:
כהר המלך. כלומר ההר שהוא כהר המלך זהו נחשב לחלק הב' ומבית חורון ועד הים מדינה אחת וזהו החלק השלישי שבעבר הירדן:
מתני' ולמה אמרו שלש ארצות ולענין מאי אמרו שלש ארצות. הן שחלוקות לענין ביעור ותו לא הא כיון דאמרת שלש שלש ארצות בכל אחת ואחת וא''כ הוו להו טפי וקאמר דשלש ארצות בכל אחת ואחת שאמרנו לאו לענין שכל אחת ואחת מהן חלוקות הן אלא כדי לידע עד כמה הגבול של כל אחת מאותן ג' הארצות ששנינו ברישא דמתני' דלעיל וכדנקיט ואזיל:
שיהו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה. כלומר באמת לענין הדין אין כאן אלא ג' ארצות חלוקות לביעור ואי לא הוה תני אלא אותן ג' הארצות יהודה ועבר הירדן וגליל בלבד נהי דהוה ידעינן דאוכלין ביהודה על כל מה שביהודה וכן אינך אבל אכתי לא הוה ידעינן עד היכן הוא השייך לארץ יהודה ועד היכן הוא השייך לאינך הלכך חזר ושנה ג' ארצות בכל אחת ואחת והן כך וכך ונדע שיהו אוכלין בכל אחת ואחת מהן עד שיכלה האחרון שבה כמו בארץ יהודה עד שיכלה האחרון שביהודה וכן בכולן אבל אין אוכלין ביהודה על שבגליל ולא בגליל על שביהודה משום דגמירי דאין חיה שביהודה הולכת לגליל ואין חיה שבגליל הולכת ליהודה אבל הולכת היא מיהודה ליהודה ומגליל לגליל וכן בעבר הירדן:
לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה. ר''ש פליג בתרתי את''ק דת''ק סבר דאותן ג' ארצות שבכל אחת ואחת לא לענין חילוק הדין אמרו אלא לענין הגבול וע''ז פליג וקאמר דביהודה ג' ארצות הן לענין הדין ואין אוכלין באחת על של חברתה ודקאמר הת''ק דדוקא בכל אחת אוכלין עד שיכלה האחרון שבה אבל אין אוכלין בגליל על של יהודה וכן בעבר הירדן ע''ז פליג וקאמר דשאר כל הארצות כהר המלך מפני שהיה שם פירות הרבה והוא האחרון שבארץ ישראל ואין הלכה כר''ש:
וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים. דברי חכמים הן שכל הארצות של א''י נחשבות כאחת לזיתים ולתמרים שאוכלין אותן בכל א''י על ידי שלא כלו בה בארץ אחת בין אם היא מיהודה או בגליל או בעבר הירדן:
וביהודה הם ג' ארצות המתחלקות ההר והשפלה והעמק ונסחא דהכא והנגב והיינו הך וזהו עמק חברון כדכתיב ויעלו בנגב ויבא עד חברון:
ושפלת לוד. הם שלש שבעבר הירדן ושפלת הלוד כשפלת הדרום כלומר שלחלק אחד נחשבין:
שאינו מגדל שקמין. לפי שאינן מתגדלין אלא בשפלה כדקאמר בגמרא וסימן לדבר כשקמים אשר בשפלה לרוב:
גליל העליון וגליל התחתון והעמק. אלו ג' ארצות שבארץ הגליל ובמתני' דלקמן מפרש לה למה אמרו ג' ארצות הואיל ואמרת דשלש ארצות בכל אחת ואחת ומשני לה:
מתני' שלש ארצות לביעור. דין הביעור בשביעית כך הוא לפי שאין אוכלין פירות שביעית אלא כל זמן שאותו המין מצוי הוא בשדה או באילנות שבשדה כדדריש בת''כ ומייתי לה בגמ' דכתיב ולבהמתך ולחיה אשר בארצך וגו' והאי ולחיה מיותר הוא אלא לומר לך כל זמן שמין זה מצוי לחיה אשר בשדה אתה אוכל ממנו ממה שבבית כלה לחיה מן השדה חייב לבער אותו המין מן הבית וכיצד הוא עושה אם היו לו פירות מרובין מחלק הוא מזון ג' סעודות לכאו''א ואם נשאר לו עוד כגון שלא מצא בנ''א אוכלין בשעת הביעור שורפן או משליכן לים המלח ומאבדן בכל דבר שמאבד לפי שאסור לאכול אחר זמן הביעור לכל אדם בין לעניים בין לעשירים והשתא קאמר התנא דזמן הביעור נחלק לג' ארצות אלו שבכל אחת ואחת מהן אוכלין בה עד שתהא כלה לחיה מן השדה שבאותה הארץ כולה וכשכלה מן כולה אסור לאכול וחייב לבער אע''פ שעדיין לא כלה לחיה מן השדה שבארץ האחרת כדמפרש טעמא בגמ' לפי שאין חיה שבמקום הזה גדילה ואוכלת מפירות המקום הזה:
הלכה: וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְאַרְצֶךָ כו'. כָּל זְמָן שֶחַיָּה אוֹכֶלֶת מִן הַשָּׂדֶה הַבְּהֵמָה אוֹכֶלֶת מִן הַבַּיִת. כָּלָה לַחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה כָּלָה לִבְהֶמְתְּךָ מִן הַבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ולבהמתך וכו'. הכי דריש לה בת''כ כמו דפרישית במתני':
רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא שִׁיעֲרוּ לוֹמַר אֵין הַחַיָּה שֶׁבְּהַר גְדֵילָה בָּעֵמֶק וְלֹא גְדֵילָה חַיָּה שֶׁבְּעֵמֶק בָּהַר. דִּיֹקְלֵיטִיָּאנוּס אָעִיק לִבְנֵי פַּנַּייָס. אָֽמְרִין לֵיהּ אֲנָן אָֽזְלוּן. אֲמַר לֵיהּ סוֹפִיסְטָה לָא אָֽזְלִין לוֹן וְאִין אָֽזְלוּן חָֽזְרוּן לוֹן. וְאִי בָּעִית מִיבְדְּקָא אַייְתִי טַבְייָן וְשָֽׁלְחוֹן לְאַרְעָא דִרְחִיקָא וּבְסוֹף אִינּוּן חָֽזְרִין לְאַתְּרֵיהוֹן. עֲבַד כֵּן אַייְתִי טַבְייָן וְחָפִי קַרְנָתְהוּ בִכְסָף וְשָֽׁלְחוֹן לְאַפְרִיקִי וּבְסוֹף תַּלְת עֶשְׂרֵה שְׁנִין חָֽזְרוּ לְאַתְּרֵיהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שיערו לומר אין חיה שבהר וכו'. ר' יוסי בר' חנינא מפרש להא דמחלק לשלש ארצות בכל אחת ואחת משום דשיערו לומר דאין חיה שבהר מתגדלת מאשר שבעמק וכן איפכא שאינה מתגדלת אלא במקום שרגילה היא ואם הולכת למקום אחר חוזרת למקומה וכדמייתי האי עובדא דדיקליטאניס מלכא אעיק לבני פנייס. היה מעיק ומיצר להם במיני הכבדות ומס ואמרו לו אנחנו הולכין מכאן למקום אחר:
א''ל סופיסטה. שר המשנה שלו סופיסירא בלשון יוני:
ואי בעית מיבדקה. אם אתה רוצה לנסות הדבר שהטבע גורס לחזור למקום שנולדו והורגלו שם תנסה בצביים שהורגלו כאן ותשלחם לארץ רחוקה ותראה שבסוף יחזרו למקומם:
וחפי קרנתהון בכסף. כדי שיהו ניכרים:
תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר סִימָן לֶהָרִים מֵילִין. לָעֲמָקִים תְּמָרִים לַנְחָלִים קָנִים. לַשְּׂפֵילָה שִׁיקְמִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאַייָה לַדָּבָר זֶכֶר לַדָּבָר וְאֶת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁיקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרוֹב. אִית דְּבָעֵי מֵימַר לְמִידַּת הַדִּין אִיתְמַר וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר לְעֶגְלָה עֲרוּפָה אִיתְמַר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סימן להרים מילין. עפצים שקורין גאל''וס ודרכן ליגדל בהרים:
תני. בתוספתא (פ''ז):
אית דבעי מימר למדת הדין איתמר. דהנפקא מינה לענין דין מקח וממכר שאם א''ל הרים אני מוכר לך צריך שיהו בהן מילין ובעמקים צריך שיהו בהן תמרים וכן כולן:
ואית דבעי מימר לעגלה ערופה איתמר. הא דלנחלים קנים איכא נ''מ גם לעגלה ערופה דכתיב בה אל נחל איתן ואי ליכא בו קנים לא מקרי נחל:
אֵי זֶהוּ עֵמֶק בַּגָּלִיל כְּגוֹן בִּקְעַת גִּינּוֹסַר וַחֲבֵירוֹתֶיהָ וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן. אֵי זֶהוּ הַר שֶׁבִּיהוּדָה זֶה הַר הַמֶּלֶךְ. וּשְׁפֵלָתוֹ זוֹ שְׁפֵלַת דָּרוֹם. וְעֵמֶק שֶׁלּוֹ מֵעֵין גֶּדִי וְעַד יְרִיחוֹ. אֵי זֶהוּ הַר שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר כְּגוֹן הָרֵי מַכְווָר וּגְדוֹר וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן וּשְׁפֵלָתוֹ חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישׁוֹר דִּיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן. וְעֵמֶק שֶׁלּוֹ בֵּית הָרָן וּבֵית נִמְרָה וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן. וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָן וּבֵית נִמְרָה וְסוּכּוֹת וְצָפוֹן יֶתֶר מַמְלְכֻת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן. בֵּית הָרִים בֵּית רָמָתָה בֵּית נִמְרָה בֵּית נִמְרִין. סוֹכּוֹת דִּרְעָלָה צָפוֹן עַמַתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
איזהו עמק בגליל. בתוספתא שם:
בקעת גינוסר. וזהו תחום טבריה דמתני':
ושפלתו שפלה שביהודה כגון שפלת דרום ולאפוקי שפלה שבהר עצמו מקום שמתחיל להשפיל נידון כהר כדפשיט לה לקמן:
סכות תרעלה צפון עמתו. כל אלו משמות המקומות הן:
שְׁפֵלָה שֶׁבְּהַר כְּהַר וְשֶׁבִּשְׁפֵלָה כִּשְׁפֵלָה. מִן מַה דְתַנֵּי הַר וְהָרוֹ עֵמֶק וְעִמְקוֹ שֶׁפֶל וּשְׁפֵלָתוֹ הָדָא אָֽמְרָה שְׁפֵלָה שֶׁבְּהַר כְּהַר וְהַר שֶׁבִּשְׁפֵלָה כִּשְׁפֵלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתִין אָמַר כֵּן וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שפלה שבהר כהר ושבשפלה כשפלה. בעיא היא אם שפלה שבהר עצמו והוא מקום שמתחיל ההר להשפיל נידון כהר או לא דשייך למקום השפלה וכן ושבשפלה כלומר מקום הגבוה שבשפלה אם נידון כשפלה או דזה לא הוי כשפלה עצמה ופשיט לה מן מה דתנא בתוספתא לעיל מהאי דמייתי הכא שאין אוכלין מהר על שבעמק ולא משבעמק על שבהר אלא הר והרים עמק ועמקו שפלה ושפלתו כלומר ההר ועוד המקום היותר גבוה שבו כמו הר ההר נידון הכל כהר וכן העמק והיותר עומק שבו הכל כעמק והשפלה ושפלתו שבה הכל כשפל' הדא אמרה שפלה שבהר שמתחיל להשפיל נידון כהר שזהו הר והרים והר שבשפלה נידון כשפלה שזהו שפלה ושפלתו:
מתני' אמרה כן. ממתני' בעצמה שמעינן נמי הכא דקתני שפלת הלוד כשפלת הדרום וההר שלה כהר המלך ומדנקט עוד סימן אחר כהר המלך ולא סגי בהא דקתני וההר שלה דהוה נמי משמע דזהו החלק השני שבעבר הירדן אלא ש''מ דקמ''ל דדוקא ההר שלה שהוא כגון הר המלך זהו שנחשב להר לחלק שני אבל ההר שבשפלה כשפלה וממילא נשמע נמי דשפלה שבהר כהר:
מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד הַיָּם מְדִינָה אַחַת פָּרָא כּוּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עוֹד הִיא יֵשׁ בָּהּ הַר וּשְׁפֵלָה וְעֵמֶק. מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד אֶמָּאוּס הַר מֵאֶמָּאוּס וְעַד לוֹד שְׁפֵלָה מִלּוֹד וְעַד הַיָּם עֵמֶק. נִיתְנוּ אַרְבַּע מְעוּרָבוֹת הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מבית חורון ועד הים מדינה אחת. קתני במתני' וקאמר הש''ס פרא כורין פרא היא לשון חוץ ופחות בהש''ס הזה בהרבה מקומות ופרא כורין הן המקומות שחוצה להן וסמוכין כדאשכחן בפ''ד דגיטין (בהל''ו) אפרכורים צריכה וכדפרישית שם וכלומר שכל אלו נחשבין כמדינה אחת:
א''ר יוחנן עוד היא יש בה הר ושפלה ועמק בהא דקתני מדינה אחת יש בה ג''כ ג' חלקים אלו כדקחשיב מבית חורון ועד אמאום הר וכו' ודחי לה הש''ס דא''כ ניתני ארבע מעורכות הן כלומר שהחלק הזה נחלק עוד לשלשה ועמו ארבעה הן:
תַּנֵּי אֵין בְּסוּרִיָּה שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא שם ובסוריא לא אמרו שלש ארצות אלא אוכלין מן הראשון עד שיכלה האחרון שבה:
26a אִיתָא חָמִי אִילֵּין עֵמֶק שֶׁבִּיהוּדָה אֵינוֹ אוֹכֵל עַד הַר יְהוּדָה וְעֵמֶק שֶׁבְּגָלִיל אוֹכֵל עַד הַר יְהוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' איתא חמי. ומתמה הש''ס אליבא דר''ש דקאמר דביהודה חלוקות הן הג' ארצות שבה ושאר כל הארצות כאחת הן בא וראה אילין שבעמק שביהודה אינן אוכלין על ידי הר שביהודה ואילין שבעמק שבגליל אוכלין על ידי הר שביהודה בתמיה אם אין החיה שבעמק שביהודה הולכת להר שביהודה מכ''ש שאין החיה בעמק הגליל הולכת להר שביהודה:
כָּל הָאֲרָצוֹת כְּאַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים. תַּנֵּי אַף לֶחָרוּבִין. תַּנֵּי אוֹכְלִין עַל הַתְּמָרִים עַד שֶׁיִּכְלוּ מִירִיחוֹ וְעַל הַזֵּיתִים עַד שֶׁיִּכְלוּ מִמֵּרוֹן וּמִגּוּשׁ חָלָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא (פ''ז). אף לחרובין כל הארצות כאחת הן:
תני. שם. והנסחא נשתנית דהתם גריס אוכלין על הזתים עד שיכלה האחרון שבתקוע ראב''י אומר אף על גוש חלב וגי' דהכא נראית דקתני תמרים עד שיכלו מיריחו שהיא נקראת עיר התמרים והלכך קאמר מתניתא. כלומר הך ברייתא אתיא כר''ש דלדידיה ארץ יהודה חלוקה היא לג' ארצות ואם כלו שביריחו אין אוכלין על שאר ארצות שבה דאלו לרבנן כל הארצות כאחת הן ואוכלין התמרים בכל א''י על יריחו שביהודה וכן על שאר מקומות:
משנה: אוֹכְלִין עַל הַמּוּבְקָר אֲבָל לֹא עַל הַשָּׁמוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף עַל הַשָׁמוּר. אוֹכְלִין עַל הַטְּפִחִין וְעַל הַדִּיפֳרָא אֲבַל לֹא עַל הַסִּתְוָונִיּוֹת. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר כָּל זְמַן שֶׁבִּיכְרוּ עַד שֶׁיִּכְלֶה הַקַּיִץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הכובש שלשה כבשי'. שלשה מיני ירק שכבשן בחבית אחת במים ומלח או' בחומץ:
ר''א אומר אוכלין על הראשון. כלומר אוכלין כל זמן שלא כלה שום אחד מן המינין מן השדה אבל אם כלה אחד מהן ראשון שוב אין אוכלין שאר המינין שבחבית אע''פ שהן עדיין לא כלו מהשדה ומפרש בגמרא טעמא דר''א דס''ל הראשון נ''ט באחרון כלומר מכיון שהן נכבשין בחבית אחת נותנין טעם זב''ז ואחר שא' מהן כלה נאסרו כולן בנו''ט ממנו:
ר''י אומר אף על האחרון. כדקאמר בגמ' דס''ל האחרון נותן טעם בראשון כלומר כי היכי דזה שכלה ראשון נותן טעם באחרון כך זה האחרון שלא כלה נותן טעם הוא בראשון וא''כ אוכלין אף הראשון על סמך זה האחרון שעדיין לא כלה שהרי יש בו נתינת טעם מהאחרון:
רבן גמליאל אומר דאין הולכין בזה אחר נתינת טעם אלא כל שכלה. מינו מן השדה יבער מינו מן החבית ואיפסקא הלכתא בגמ' כר''ג:
רש''א כל ירק אחד לביעור. כלומר ר''ש ס''ל דלא נתנו חכמים שיעור לכל מין ומין של ירק בפני עצמו לענין ביעור אלא כל הירקות כמין אחד הן וכל זמן שיש איזה מין ירק בשדה אוכלין כל המינין על סמך אותו המין ואוכלין ברגילה והוא עשב חלוגלוגת ויש בו לחות הרבה ומתקיים הוא זמן רב. עד שיאכלו סגריות. מין ממיני עשבים מבקעת בית נטופה והוא מקום שיש בו לחות הרבה וע''ש זה נקרא בית נטופה וכשיבש זה העשב באותה בקעה יודעין שכבר נתייבש בכל מקום ואין הלכה כר''ש:
מתני אוכלין על המובקר. כל זמן שמצוי מאותו המין במקום ההפקר אוכלין אותו בבית אבל אם כלה אותו המין במקום ההפקר אע''פ שהוא מצוי אלא שהוא במקום השמור כגון בפירות האילן שבחצר וכיוצא בזה אין אוכלין עליו לפי שאין זה מצוי לחיה:
ר' יוסי וכו'. ואין הלכה כר' יוסי:
אוכלין על הטפחין. טופח הוא מין ממיני השעורים נקרא קורטמא''ן ובפ''ה דפאה אין מגלגלין בטופח. והוא קשה ויבש מאוד ולפיכך הוא מתקיים בארץ זמן רב וקמ''ל דאוכלין עליו כל שיש בבית מאותו המין על סמך זה שעדיין לא נגמר מפני קשיותו וה''ה בכל כיוצא בזה:
ועל הדופרא. מל' דו פרי. אילן העושה פירות שני פעמים בשנה ואם יש לו בבית מפירותיו הראשונים אוכל אותן כל זמן שפירות שניות שלו מצויין בשדה:
אבל לא על הסיתווניות. הן פירות שלא נגמרו עד ימי הסתיו ואם יש לו מאותו המין בבית אין אוכל בשביל אלו ורבי יהודה מתיר כל זמן שביכרו שהתחילו לבכר עד שלא יכלה הקיץ ואין הלכה כרבי יהודה:
הלכה: מַתְנִיתִין דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. כְּתִיב מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. כָּל זְמָן שֶׁאַתְּ אוֹכֵל מִן הַשָּׂדֶה אַתְּ אוֹכֵל מֵהַבַּיִת. כָּלָה מִן הַשָּׂדֶה כָּלָה מִן הַבַּיִת. מַה טַעְמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אַתְּ הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לָךְ שֶׁלֹּא לוֹכַל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מה טעמא דר' אליעזר וכו'. כדפרישית במתני' וקשיא על דר' יהושע אין הראשון נותן טעם באחרון. בתמיה כלו' הניחא לר''א דאזיל לחומרא אלא לר' יהושע קשיא דמאי חזי דאזיל ליה בתר מין האחרון ולקולא ואימא איפכא לחומרא דכי אין הראשון נותן נמי טעם באחרון וכיון שהוא כלה בדין הוא שיאסור גם האחרון שיש בו נתינת הטעם ממנו ולא משני מידי:
תני עלה. בברייתא דת''כ והלכה כדבריו דלא אזלינן כאן בתר נתינת טעם מכיון שכל מין ומין ניכר בפ''ע הוא:
מ''ט דר''ש. דאמר כל הארצות וכו' דדריש תאכלו על כל מה שהוא בשדה בכל הארץ זאת הוא שגרמת לך שלא תאכל שהמתנת עד שכלה מכל השדות:
כתיב מן השדה תאכלו את תבואתה. כל זמן שאתה אוכל וכו'. הכי דריש לה בת''כ ומכאן למדין אנו שאף האדם אינו אוכל אחר שכלה מן השדה:
מַתְנִיתִין דְּרִבִּי יוֹסֵי דְּתַנֵּי אֵין אוֹכְלִין עַל הַטְּפִיחִין שֶׁבְּעַכּוֹ. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר אוֹכְלִין עַל הַטְּפִיחִין שֶׁבְּעַכּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר מַפְלִיגִין רִבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנִין בְּסִיתְוָונִיּוֹת הָא בְּדִפֳרִין לֹא. אַשְׁכָּח תַּנֵי רִבִּי יוּדָה מַתִּיר בְּדִפֳרִים וְהֵם שֶׁבִּיכְרוּ עַד שֶׁלֹּא יִכְלֶה הַקַּיִץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מתני' דקתני אוכלין על הטפיחין דר' יוסי היא דתני בתוספתא (פרק ז') אין אוכלין וכו' שבעכו ששם היו מצויין:
אמר רבי יוסי. הוא ר' יוסי אמורא:
הוינן סברין מימר. מה פליגין ר' יודא ורבנן. כצ''ל. כלומר דהוה סלקא דעתן דלא פליגי אלא סיתנוניות בלבד:
אשכח תני. בתוספתא שם ר' יהודה מתיר בדופרא ודוקא הם שבכרו עד שלא יכלה הקיץ וא''כ פליג גם בדופרא דלתנא דמתני' לא בעינן שהפירות השניים ביכרו עד שלא יכלה הקיץ:
מכיון שהתחיל באוצר כמבוער הוא. האי אוצר דקאמר על מה שהוזכר בתוספתא קאי דתני התם (בריש פ''ח) בראשונה היו שלוחי ב''ד יושבין על פתחי עיירות כל מי שמביא פירות בידו נוטלין אותן ממנו ונוחנין לו מהן מזון ג' סעודות והשאר מכניסין אותו לאוצר שבעיר וכו' וקחשיב שם לכל הפירות שהגיע זמן שנגמרו מכניסין אותן לאוצר שבעיר ומחלקין מהן ערבי שבתות כאו''א לפי ביתו הגיע שעת הביעור עניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי ר' יהודה וכו' כדתנן בפרקין לקמן רש''א עשירים אוכלין מן האוצר אחר הביעור. והיינו דקאמר חזקיה דאזלא שיטתיה כר''ש. דמכיון שהתחיל להכניס באוצר של העיר הרי הוא כמבוער ויכולין הכל לאכול ממנו אחר הביעור:
לא דאנא סבר כוותיה. דהא מילתיה כיחידאה הוא דאזלא אלא מפני שאנו רואין דרבנן מקילין בזמן הזה ועבדין עובדא כותיה מורה אני ג''כ כותיה:
הו''ל עובדא. שהיולו פירות שביעית והגיע שעת הביעור:
מה. זה הרי אריות הם לפניך ואתה שואל מהשועלים כמוני ודרך ענוה אמר כן:
חמי לך תלתא רחמין. שתוכל לסמוך עליהן שלא יזכו בהן אם תפקירן בפניהם ומשום שצריך להפקיר בפני ג' והפקר לפניהן ותחזור ותזכה בעצמך בהן:
קפודקאי דציפורין. אנשי קפודקיא שהיו דרים בציפורין ובאו ושאלו לר' אימי בשביל שאין לנו כאן אוהב ולא שואל בשלומינו שמחזיקין אותנו כגרים ביניהן והיך צריכין אנחנו למיעבד שמתיראין אנו אם נפקיר יזכו הן מיד בהן ואמר להן כשתראו הרגל צלולה מן השוק שאין בני אדם מצוין תוציאו הפירות להשוק ותפקירו ובזה אתם יוצאים שהרי מ''מ ההפקר בשוק הוא ותחזרו ותזכו בהן בעצמיכם:
משנה: הַכּוֹבֵשׁ שְׁלֹשָׁה כְבָשִׁים בְּחָבִית אַחַת. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אוֹכְלִין עַל הָרִאשׁוֹן. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אַף עַל הָאַחֲרוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה יְבָעֵר מִינוֹ מִן הַבַּיִת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל יֶרֶק אַחַת לְבִיעוּר. אוֹכְלִין בִּרְגִילָה עַד שֶׁיִּכְלוּ סִנְדִּיּוֹת מִבִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הכובש שלשה כבשי'. שלשה מיני ירק שכבשן בחבית אחת במים ומלח או' בחומץ:
ר''א אומר אוכלין על הראשון. כלומר אוכלין כל זמן שלא כלה שום אחד מן המינין מן השדה אבל אם כלה אחד מהן ראשון שוב אין אוכלין שאר המינין שבחבית אע''פ שהן עדיין לא כלו מהשדה ומפרש בגמרא טעמא דר''א דס''ל הראשון נ''ט באחרון כלומר מכיון שהן נכבשין בחבית אחת נותנין טעם זב''ז ואחר שא' מהן כלה נאסרו כולן בנו''ט ממנו:
ר''י אומר אף על האחרון. כדקאמר בגמ' דס''ל האחרון נותן טעם בראשון כלומר כי היכי דזה שכלה ראשון נותן טעם באחרון כך זה האחרון שלא כלה נותן טעם הוא בראשון וא''כ אוכלין אף הראשון על סמך זה האחרון שעדיין לא כלה שהרי יש בו נתינת טעם מהאחרון:
רבן גמליאל אומר דאין הולכין בזה אחר נתינת טעם אלא כל שכלה. מינו מן השדה יבער מינו מן החבית ואיפסקא הלכתא בגמ' כר''ג:
רש''א כל ירק אחד לביעור. כלומר ר''ש ס''ל דלא נתנו חכמים שיעור לכל מין ומין של ירק בפני עצמו לענין ביעור אלא כל הירקות כמין אחד הן וכל זמן שיש איזה מין ירק בשדה אוכלין כל המינין על סמך אותו המין ואוכלין ברגילה והוא עשב חלוגלוגת ויש בו לחות הרבה ומתקיים הוא זמן רב. עד שיאכלו סגריות. מין ממיני עשבים מבקעת בית נטופה והוא מקום שיש בו לחות הרבה וע''ש זה נקרא בית נטופה וכשיבש זה העשב באותה בקעה יודעין שכבר נתייבש בכל מקום ואין הלכה כר''ש:
מתני אוכלין על המובקר. כל זמן שמצוי מאותו המין במקום ההפקר אוכלין אותו בבית אבל אם כלה אותו המין במקום ההפקר אע''פ שהוא מצוי אלא שהוא במקום השמור כגון בפירות האילן שבחצר וכיוצא בזה אין אוכלין עליו לפי שאין זה מצוי לחיה:
ר' יוסי וכו'. ואין הלכה כר' יוסי:
אוכלין על הטפחין. טופח הוא מין ממיני השעורים נקרא קורטמא''ן ובפ''ה דפאה אין מגלגלין בטופח. והוא קשה ויבש מאוד ולפיכך הוא מתקיים בארץ זמן רב וקמ''ל דאוכלין עליו כל שיש בבית מאותו המין על סמך זה שעדיין לא נגמר מפני קשיותו וה''ה בכל כיוצא בזה:
ועל הדופרא. מל' דו פרי. אילן העושה פירות שני פעמים בשנה ואם יש לו בבית מפירותיו הראשונים אוכל אותן כל זמן שפירות שניות שלו מצויין בשדה:
אבל לא על הסיתווניות. הן פירות שלא נגמרו עד ימי הסתיו ואם יש לו מאותו המין בבית אין אוכל בשביל אלו ורבי יהודה מתיר כל זמן שביכרו שהתחילו לבכר עד שלא יכלה הקיץ ואין הלכה כרבי יהודה:
הלכה: מַה טָעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הָרִאשׁוֹן נוֹתֵן טַעַם בָּאַחֲרוֹן. מַה טָעֲם דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָאַחֲרוֹן נוֹתֵן טַעַם בָּרִאשׁוֹן. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵין הָרִאשׁוֹן נוֹתֵן טַעַם בָּאַחֲרוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה יְבָעֵר מִינוֹ מִן הַבַּיִת. תַּנֵי וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מה טעמא דר' אליעזר וכו'. כדפרישית במתני' וקשיא על דר' יהושע אין הראשון נותן טעם באחרון. בתמיה כלו' הניחא לר''א דאזיל לחומרא אלא לר' יהושע קשיא דמאי חזי דאזיל ליה בתר מין האחרון ולקולא ואימא איפכא לחומרא דכי אין הראשון נותן נמי טעם באחרון וכיון שהוא כלה בדין הוא שיאסור גם האחרון שיש בו נתינת הטעם ממנו ולא משני מידי:
תני עלה. בברייתא דת''כ והלכה כדבריו דלא אזלינן כאן בתר נתינת טעם מכיון שכל מין ומין ניכר בפ''ע הוא:
מ''ט דר''ש. דאמר כל הארצות וכו' דדריש תאכלו על כל מה שהוא בשדה בכל הארץ זאת הוא שגרמת לך שלא תאכל שהמתנת עד שכלה מכל השדות:
כתיב מן השדה תאכלו את תבואתה. כל זמן שאתה אוכל וכו'. הכי דריש לה בת''כ ומכאן למדין אנו שאף האדם אינו אוכל אחר שכלה מן השדה:
חִזְקִיָּה אָמַר מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בָּאוֹצָר כִּמְבוּעָר הוּא. אָתָא עוּבְדָּא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וְהוֹרֵי כְּחִזְקִיָּה. אָמַר לָא דַאֲנָא סְבַר כְּוָותֵיהּ אֶלָּא מִן מַה דַאֲנָן חָֽמְייָן רַבָּנִין עָֽבְדִין עוּבְדָּא כְּוָתֵיהּ. רִבִּי יִצְחָק בַּר רְדִיפָה הֲוָה לֵיהּ עוּבְדָּא אֲתָא שְׁאַל לְרִבִּי יִרְמְיָה. אֲמַר לֵיהּ מַה אַרְיְוָותָא קָמָךְ וְאַתְּ שְׁאַל לְתַעֲלָייָא. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יֹאשַׁיָּה. אֲמַר לֵיהּ חָמֵי לָךְ תְּלָתָא רְחִמִין וְאַבְקְרָהּ קוֹמֵיהוֹן. קַפּוֹדָקָאֵי דְצִיפּוֹרִין שְׁאָלוּן לְרִבִּי אִימִּי בְּגִין דְּלֵית לְאִילֵּין עַמָּא רְחִם וְלָא שְׁאַל שְׁלֵם אֵיךְ צוֹרְכָא מֵיעֲבַד. אֲמַר לוֹן כַּד תֶּחֱמוּן רַגְלָא צְלִילָא תַהֲוֵין מַפְקִין לָהּ לְשׁוּקָא וּמַבְקְרִין לָהּ וְחָֽזְרִין וְזָֽכְייָן בָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מתני' דקתני אוכלין על הטפיחין דר' יוסי היא דתני בתוספתא (פרק ז') אין אוכלין וכו' שבעכו ששם היו מצויין:
אמר רבי יוסי. הוא ר' יוסי אמורא:
הוינן סברין מימר. מה פליגין ר' יודא ורבנן. כצ''ל. כלומר דהוה סלקא דעתן דלא פליגי אלא סיתנוניות בלבד:
אשכח תני. בתוספתא שם ר' יהודה מתיר בדופרא ודוקא הם שבכרו עד שלא יכלה הקיץ וא''כ פליג גם בדופרא דלתנא דמתני' לא בעינן שהפירות השניים ביכרו עד שלא יכלה הקיץ:
מכיון שהתחיל באוצר כמבוער הוא. האי אוצר דקאמר על מה שהוזכר בתוספתא קאי דתני התם (בריש פ''ח) בראשונה היו שלוחי ב''ד יושבין על פתחי עיירות כל מי שמביא פירות בידו נוטלין אותן ממנו ונוחנין לו מהן מזון ג' סעודות והשאר מכניסין אותו לאוצר שבעיר וכו' וקחשיב שם לכל הפירות שהגיע זמן שנגמרו מכניסין אותן לאוצר שבעיר ומחלקין מהן ערבי שבתות כאו''א לפי ביתו הגיע שעת הביעור עניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי ר' יהודה וכו' כדתנן בפרקין לקמן רש''א עשירים אוכלין מן האוצר אחר הביעור. והיינו דקאמר חזקיה דאזלא שיטתיה כר''ש. דמכיון שהתחיל להכניס באוצר של העיר הרי הוא כמבוער ויכולין הכל לאכול ממנו אחר הביעור:
לא דאנא סבר כוותיה. דהא מילתיה כיחידאה הוא דאזלא אלא מפני שאנו רואין דרבנן מקילין בזמן הזה ועבדין עובדא כותיה מורה אני ג''כ כותיה:
הו''ל עובדא. שהיולו פירות שביעית והגיע שעת הביעור:
מה. זה הרי אריות הם לפניך ואתה שואל מהשועלים כמוני ודרך ענוה אמר כן:
חמי לך תלתא רחמין. שתוכל לסמוך עליהן שלא יזכו בהן אם תפקירן בפניהם ומשום שצריך להפקיר בפני ג' והפקר לפניהן ותחזור ותזכה בעצמך בהן:
קפודקאי דציפורין. אנשי קפודקיא שהיו דרים בציפורין ובאו ושאלו לר' אימי בשביל שאין לנו כאן אוהב ולא שואל בשלומינו שמחזיקין אותנו כגרים ביניהן והיך צריכין אנחנו למיעבד שמתיראין אנו אם נפקיר יזכו הן מיד בהן ואמר להן כשתראו הרגל צלולה מן השוק שאין בני אדם מצוין תוציאו הפירות להשוק ותפקירו ובזה אתם יוצאים שהרי מ''מ ההפקר בשוק הוא ותחזרו ותזכו בהן בעצמיכם:
רִבִּי חַגַּיי מַפְלַג לָהּ צְלוּחִיִין צְלוּחִיִין. רִבִי אֶלְעָזָר מַפְלַג לָהּ צְלוּחִיִין צְלוּחִיִין. רִבִי חִזְקִיָּה סְלַק גַּבֵּי רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר לֵיהּ זָכִיתִי בְּהֵן אוֹצָרָה. אָמַר לֵיהּ צוֹר לִי אִילֵּין פְּרִיטַייָא גַּבֵּיךְ אָמַר לֵיהּ הֲרֵי מְקוֹמָן מוּשְׂכָּר לִי. אָמַר לֵיהּ לֹא כֵן אַפַּקְתָּךְ חֲזֹר וְזָכִיתָה בָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפלג לה צלוחין צלוחין. היה מחלק השמן או היין צלוחית צלוחית לכל מי שראה לפניו וכן היה נוהג ר''א:
זכיתי בהן אוצרה. אוצר אחד של פירות שהופקר ואני זכיתי בו וא''ל ר' ירמיה צור לי אילין פריטייא גבך תשמור לי אלו הפרוטות שאני נותן לך ולאחר שקיבלן ממנו א''ל הרי מקומן של אותן הפירות שזכית בהן יהו מושכרין אצלי באותן הפרוטות שקיבלת ממני ועכשיו זוכה אני בהן ע''י שכירות מקומן וחזר ואמר לו לא כן אפיקתך ראה וכי לא הוצאתיך מהזכות שזכית בהן ולך ותחזור ותזכה בהן פעם אחרת וללמדו נתכוין על שהיה מתפאר שזכה מן ההפקר והראה לו שהיה יכול להוציאן מידו ע''י תחבולה זו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source