Shvi'ite
Daf 25a
25a מַהוּ שֶׁיְּהוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם סְפִיחִין נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סְפִיחֵי חַרְדָּל מוּתָּרִין שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵירָה וְאֵלּוּ הוֹאִיל וְלֹא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵירָה יְהוּ מוּתָּרִין.
Traduction
⁠—Est-ce que les espèces désignées par la Mishna sont également interdites lorsqu’elles poussent spontanément dans la cour, ou non? -On peut conclure la réponse à cette question de ces mots: ''R. Juda autorise les pousses spontanées de moutarde, parce que, dit-il, l’on n’éprouve pas la crainte que certaines personnes transgressent les prescriptions du repos à ce sujet''; or, comme il n’y a pas lieu d’éprouver des soupçons à l’égard des espèces désignées par la Mishna, qui sont assez fréquentes, leurs pousses spontanées sont aussi permises.
Pnei Moshe non traduit
מהו שיהו אסורין משום ספיחין. לאלו דקחשיב להו במתני' דלא קתני אלא שהן נלקחין מכל האדם לפי שחזקחן הפקר הן אבל אם עלו שלא במקום הפקר מהו שיהו אסורין משום ספיחי שביעית כדקתני בסיפא דמתני' וחכמים אומרין כל הספיחין אסורין באכילה ואם אלו המינים ג''כ בכלל:
נשמעינה מן הדא ר' יהודה אומר וכו'. הרי לא אמר הטעם דמותרין אלא מפני שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה לזורען בשביעית וא''כ ממילא ש''מ שאלו לכ''ע הואיל ולא נחשדו עליהן עוברי עבירה שהרי נלקחין הן מכל אדם וגם הספיחין שלהן מותרין דלא גזרו על אלו וכיוצא בהן כדפרישית במתני' ולא פליגי רבנן על ר' יהודה אלא בספיחי חרדל בלבד דס''ל הואיל ודרך רוב האדם לזרוע אותן גזרו עליהן בכלל כל הספיחין:
עַד כְּדוֹן יַרְקוֹ זַרְעוֹ אֵיפְשַׁר מֵימַר זַרְעוֹ מוּתָּר יַרְקוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
Traduction
– On sait par les termes de la Mishna que les graines de moutarde sont autorisées; quelle est la règle pour sa plante? -Il va sans dire que si l’une est permise, l’autre l’est aussi (la graine est le principal).
Pnei Moshe non traduit
עד כדון זרעו ירקו. כצ''ל דלר''י הוא דבעי דעד כאן לא שמעינן ליה דמתיר אלא בזרע שזהו הנקרא חרדל ירקו מאי וקאמר אפשר מימר בתמיה ומאי תיבעי לך אליבא דר' יהודה זרעו מותר והוא העיקר ירקו לכ''ש שמותר:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָיָה בְחִיקוֹק חָֽמְתוֹן מְגַלְגְּלִין בְּהָדֵין חַרְדְּלָא נְפַל מִינֵיהּ וְהוּא לָא נְסַב לֵיהּ. אֲמַר מָאן דְּמַייְתֵי לִי חַרְדְּלָא אֲנָא מוֹרֵי כְרִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא הוֹרֵי רִבִּי חוֹנִיָּא דְמִין חַוְורָן בְּבֵית חַוְורָן כְּהָדָה דְרִבִּי יוּדָה. עָאַל רִבִּי יוֹחָנָן וְדָרַשׁ כְּרַבָּנִין דְהָכָא וּכְרַבָּנִין דְּתַמָּן.
Traduction
Comme R. Simon ben Lakish (le contradicteur de R. Juda) se trouva à Hikouk, il vit que lorsqu’on mangeait de ces graines et qu’il en tombait à terre, on ne prenait pas la peine de les ramasser. Il s’écria alors: à ceux qui m’apporteront de cette moutarde, je permettrai d’en manger selon l’avis de R. Juda (je reconnais qu’il a raison). R. Aba bar Zabdi a dit: à Bet-Hiwran, R. Hounia de cette même localité enseigna que l’avis de R. Juda sert de règle. De son côté, R. Yohanan se rendit à la salle d’étude et proclama que l’avis des rabbins, aussi bien ici que dans une autre Mishna, sert de règle (conforme à R. Juda).
Pnei Moshe non traduit
בחיקוק. שם מקום ובפ''ק דפסחים יוחנן חקוקאה:
חמתון מגלגלין בהדין חרדלא. ראה אותן מגלגלין ומבזין את החרדל בשביעית:
נפל מניה. מהנושא אותו. ולא נסב ליה. שלא היה חושש עליו מכיון דאינו מותר בשביעית ואמר ר''ל מאן דמייתי לי חרדלא ולשאול אותי מה דינו. אנא מורי כר' יודא. כצ''ל. אני מורה לו להיתר כר' יודה דמתני':
עאל ר' יוחנן ודרש כרבנן דהכא וכרבנן דתמן. דאסרי ספיחי חרדל בשביעית:
רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי יַצְחָק מִן קוֹמוֹי אִילֵּין תַּרְתֵּיי מִילַּייָא נְחַת לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן מִצִּיפּוֹרִין לְטִבֵּירִיָּא. אָמַר מַה אֲתִיתוֹן לִי הָדֵין דַּייָנָא סַבָּא דְּאִי אֲנָא שָׁרֵי וְהוּא אָסַר אֲנָא אָסַר וְהוּא שָׁרֵי. אָמַר רִבִּי וָוא אֲתָא עוֹבְדָּא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וּבְעָא מֵיעֲבָד כְּרִבִּי יוֹחָנָן כַּד שָׁמַע דְּרַב וְרִבִּי חֲנִינָא מִתְפַּלְּגִין שְׁרַע מִינֵּיהּ. דְּאִיתְפַּלְּגִין שְׁיֵרֵי פְתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בְשַׁבָּת מַהוּ לְהַדְלִיק בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין אָסוּר. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן קוֹמֵי רִבִּי מָנָא מַפְכָּה לָהּ גַּבֵּי בֵּיצָה אָמַר לֵיהּ מִן מָה דַאֲנָן חָמֵיי רַבָּנִין מְדַמֵּיי לָהּ הָדָא אָמַר הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Traduction
R. Aba bar Zemina dit au nom de R. Isaac: à cause des deux règles qui précèdent, R. Yohanan descendit de Sephoris à Tibériade et dit: pourquoi m’a-t-on amené ce vieux juge qui s’oppose à toutes mes décisions, qui interdit ce que j’autorise et permet ce que j’interdis? Aussi, raconte R. Wawa, on présenta un cas douteux devant R. Yossé, pour lequel on le consulta; il était sur le point de prendre une décision conforme à l’avis de R. Yohanan; mais lorsqu’il sut que la question était en litige entre Rav et R. Hanina, il s’abstint de tout décision. Voici divers points en discussion entre ces deux (325)''Cf. même série, (Eruvin 3, 6) ( 21b); Betsa ( 60a).'': s’il y a des restes de mèche, ou de charbons, ou d’huile, tous objets qui se sont éteints spontanément un jour de Shabat, peut-on au jour de fête qui le suit immédiatement, rallumer ces restes? Rav et R. Hanina disent tous deux que c’est interdit (il défend de toucher à ces restes consacrés par leur premier emploi); selon R. Yohanan, c’est permis. R. Juda demanda en présence de R. Mena: en quoi compare-t-on ces restes à la naissance d’un œuf survenue au jour de Pâques? (l’un est né à nouveau, tandis que les autres n’ont que la consécration d’une destination déterminées)? -Voici la relation, fut-il répondu, comme nous avons vu que les rabbins comparent une nouvelle naissance à la consécration déterminée, nous en inférons que l’on peut aussi comparer lesdits reste à l’œuf.
Pnei Moshe non traduit
מן קומוי וכו'. מפני אלו שני דברים ירד והלך לו ר' יוחנן מצפורי לטבריה ולא היה רוצה לדור בצפורי משום דר' חוניה והוא ר' חנינא הורה בצפורי בחרדל כר' יודה ובפ''ק דביצה גריס בהדיא ר' חנינה הורי לצפוראיי בספיחי חרדל ובביצה כר' יודה ור' יוחנן ס''ל בחרדל לאיסורא ובביצה להתירא כדלקמן ואמר מה זה שהביאו לי להדין דיינא סבא שהוא מתנגד אותי דאי אנא שרי והוא אסור ומה דאנא אסור הוא שרא והלך לו משם שלא להחזיק במחלוקת:
אתא עובדא קומי ר' יסא. בדין ביצה שנולדה בזה אם מותרת בזה:
ובעא מיעבד. מעיקרא כר' יוחנן להתירא וכד שמע דרב ג''כ סובר כר' חנינא ופליגין עליה דר' יוחנן:
שרע מינה. הסיר ומנע עצמו מזה:
דאיתפלגון. והיכא איתמר להא וקאמר דפליגי בשירי פתילה וכו' שכבו בשבת מהו להדליקן ביו''ט שלאחריו. אם אסור משום מוקצה כמו בביצה או לא:
א''ר מנא קומי ר' יודן. צ''ל וכך הוא בפ''ג דעירובין ובפ''ק דביצה וכן הוא בהא לקמן:
מה אפכא לה גבי ביצה. מה זה שאתם מהפכים ומחזרים לדמות דין פתילה לדין ביצה דהא שאני ביצה דנולד הוי אבל פתילה הרי היא עצמה שהדליקו בה בשבת אלא שכבתה ונשתייר בה וכן אינך ובפ''ג דעירובין גריס מכפלה פתילה גבי ביצה והיינו הך:
א''ל מן מה דאנן חמיין דרבנן מדמיין לה. והיינו רב ור' חנינא הדא אמרה שהיא הדא היא הדא ודין אחד להם:
מִשּׁוּם אַרְבָּעָה זְקֵינִים אָֽמְרוּ כָּל הַנֶּאֱכַל עִירוּבוֹ בָּרִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא כִבְנֵי עִירוֹ בַשֵּׁינִי. רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְאַרְבָּעָה זְקֵנִים. רַב חִסְדָּא בְּעֵי מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא עֲבַד לָהּ שְׁתֵי קְדוּשׁוֹת. וָכָא הוּא עֲבַד לָהּ קְדוּשָׁה אַחַת. דְּאִיתְפַּלְּגִין שְׁיֵרֵי פְּתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בְשַׁבָּת מַהוּ לְהַדְלִיק בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין אָסוּר. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן מַה אַפְּכָה לָהּ פְּתִילָה גַּבֵּי בֵּיצָה אָמַר לֵיהּ מִן מָה דַאֲנָן חָמֵיי רַבָּנִין מְדַמּוֹי לָהּ הָדָא אָמַר הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Traduction
On a rapporté au nom de 4 vieillards (à titre de règle) l’enseignement suivant: lorsqu’au premier jour de la fête, on mange l’éruv (ou fragment de repas servant à rapprocher les distances, par un déplacement imaginaire du domicile légal), on devient au second jour l’égal des habitants ordinaires de la ville (le symbole du déplacement n’existant plus en cette nouvelle journée); R. Houna ajoute au nom de Rav que cet avis sert de règle. Mais, objecta R. Hida,Rav n’est-il pas en contradiction avec lui-même? Au sujet de l’éruv, il considère les deux jours de fête comme deux saintetés séparées (puis l’effet symbolique du 1er jour n’est pas réversible sur le second), tandis qu’au sujet de la mèche il considère comme une seule et même solennité les fêtes qui se suivent? Cela résulte de cette discussion: s’il y a des restes de mèche, ou de charbons, ou d’huile, qui se sont éteints d’eux-mêmes le samedi, il n’est pas permis, selon Rav et R. Hanina, de les rallumer au jour de fête qui suit immédiatement (en raison de leur consécration spéciale en cette même solennité); selon R. Yohanan, c’est permis. R. Judan dit en présence de R. Mena: est-il vrai que l’on compare ces restes à la naissance d’un œuf survenu au jour de fête? (l’un est né à nouveau, tandis que les autres n’ont que la consécration d’une destination spéciale). En effet, fut-il répondu, nous avons vu que les rabbins comparent une nouvelle naissance à la consécration déterminée; c’est pour cette raison que l’on peut aussi comparer lesdits restes à l’œuf.
Pnei Moshe non traduit
משום ארבעה זקנים אמרו. איידי דאיירי בהאי ענינא מסיק לה לכולה מילתא דאיירי התם כדרך הש''ס:
כל הנאכל וכו'. דהתם פליגי ר''א וחכמים במתני' בי''ט הסמוך לשבת רא''א מערב שני עירובין דס''ל שתי קדושות הן וחכמים סברי מוליך עירובו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ומוליכו בשני ומחשיך עליו ואוכלו נאכל עירובו בראשון אינו עירוב לשני והרי הוא כבן עירו ועלה קאמר התם דמשום ארבעה זקנים שהורו כן וקאמר רב דהלכה כד' זקנים:
מחלפה שיטתיה דרב דתמן. בהאי דינא דעירובין עבד לה שתי קדושות בענין נאכל עירובו והכא גבי שירי פתילה עבד לה קדושה אחת דאתפלגון וכו' כדלעיל והתם משני לה דלחומרא עביד בתרוייהו:
שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָהֶן בְּיַרְקוֹת הַשָּׂדֶה. וּמִפְּנֵי שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָהֶן בְּיַרְקוֹת הַשָּׂדֶה יְהוּ אֲסוּרִין. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכָּן לְגַדֵּל אִמָּהוֹת. וּמִפְנֵי שֶׁדַּרְכָּן לְגַדֵּל אִמָּהוֹת יְהוּ אֲסוּרִין. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כָּל הַיֶּרֶק אַתְּ יָכוֹל לַעֲמוֹד עָלָיו אִם חָדָשׁ הוּא אִם יָשָׁן הוּא בְּרַם הָכָא שֶׁלֹּא יֵלֵךְ וְיָבִיא מִן הָאִיסּוּר וְיֹאמַר מִן הָאִימָּהוֹת הֵבֵאתִי.
Traduction
Est-ce que la Mishna, en disant ''lorsqu’il n’y a plus de ces mêmes plantes parmi celles du champ'', entend interdire leur usage? (Ne devraient-elles pas être permises comme étant à l’abri de tout soupçon)? R. Hama ben Oukba au nom de R. Yossé bar Hanina répond qu’il s’agit de plantes mères, qui se développent rapidement; et comme on ne peut pas, pour les pousses des caroubiers, distinguer les anciennes des nouvelles, elles sont interdites en la 7e année. Selon R. Samuel bar R. Isaac, la raison est celle-ci: toute verdure est facile à reconnaître et l’on peut savoir si elle est de l’année courante ou de la précédente, mais pour le caroubier, la distinction ne peut se faire; il est donc à craindre que l’on prenne de la partie interdite de 7e année, en disant que ce sont des fruits anciens et des plantes-mères qui sont grosses (aussi est-ce interdit).
Pnei Moshe non traduit
שאין כיוצא בהן בירקות השדה. אמתני' קא מהדר ופריך ומה בכך ומפני וכו':
מפני שדרכן לגדל אמהות. כלומר שדרכן להשהותן בארץ ומניחין אותן לגדל זרע דוגמא ששנינו (בפ''ג דפאה) האמהות של בצלים. ופריך ואכתי מפני מה יהו אסורין:
א''ר שמואל דה''ק מפני שכל הירק אתה יכול לעמוד עליו אם חדש הוא משנה זו ואם הוא ישן משנה שעברה ברם הכא גבי כרוב מתוך שנשתהא בארץ לגדל אמהות וכשעוקרין אותו נראה כחדש משנה זו יכול הוא להערים ושלא ילך ויביא מן האיסור שנזרע בשביעית ואם יאמרו לו מה זה שנראה חדש יאמר מן האמהות הבאתי ונראין כחדש אבל הוא משנה שעברה ויסברו כדבריו שהוא מספיחי שנה שעברה ובאמת מן האיסור הוא לפיכך קסבר ר' שמעון דגזרו על ספיחי כרוב:
אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לַעֲקוֹר אֶת הַלּוּף בַּשְּׁבִיעִית. אֲבָל מַנִּיחוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא אִם צִימַּח מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מוּתָּר. אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לְשָׁרֵשׁ הַקִּינָּרִיס בַּשְּׁבִיעִית. אֲבָל מְשַׁקֵּף בֶּעָלִים אִם צָֽמְחוּ מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מוּתָּר. וְלֹא נִמְצָא מְאַבֵּד אוֹכְלֵי בְהֵמָה. מֵאֵילֵיהֶן הֵן אֲבוּדִין.
Traduction
On n’est pas tenu d’arracher l’ail en la 7e année (comme c’est obligatoire pour les autres plantes), et l’on peut le laisser tel qu’il est; s’il a poussé et pris son développement en la 8e année, on peut le manger (sans se préoccuper de l’époque de la plantation, mais de celle de la récolte). On n’est pas tenu de déraciner en la 7e année les plants de connares ou artichauts, mais on abat les feuilles; s’ils ont grandi en la 8e année, il est permis de même d’en manger. -Mais n’est-ce pas causer la perte d’aliments d’animaux de les enfouir sous les feuilles? -Non, la perdition a lieu spontanément (ces vivres se perdent d’eux-mêmes).
Pnei Moshe non traduit
אין מחייבין וכו'. תוספתא היא (בפ''ב) מפני שדרכו של לוף וכן הקונדס ומין ירק הוא להשתהות בארץ ולהתקשות ולא גזרו עליהן משום ספיחין לפי שעל ירקות הרכים אית בהו למיגזר משום ספיחין כדלעיל שמא ילך ויביא מן האיסור וכו' דזהו ג''כ טעמא דרבנן שגזרו על כל הספיחין אבל אלו שנתקשו וניכרין ליכא למיגזר בהו אבל משקף בעלים והעלין שלהן מכה וכורת אותן. ופריך ולא נמצא מאבד אוכלי בהמה. שהעלין ראויין לבהמה הן:
ומשני מאליהן הן אבודין כשהן עליהן ג''כ נכמשין מאליהן ואינן ראויין למאכל בהמה:
Shvi'ite
Daf 25b
משנה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְבִיעוּר יְהוּדָה וְעֶבֶר הַיַּרְדֵּן וְגָלִיל. וְשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְכָל אַחַת וְאַחַת. גָּלִיל הָעֶלְיוֹן וְגָלִיל הַתַּחְתּוֹן וְהָעֵמֶק. מִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַעֲלָן כָּל שֶׁאֵינָהּ מְגַדֵּל שִׁיקְמִין גָּלִיל הָעֶלְיוֹן. וּמִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַטָּן כָּל שֶׁהוּא מְגַדֵּל שִׁיקְמִין גָּלִיל הַתַּחְתּוֹן. וּתְחוּם טִבֵּרִיָּא וְהָעֵמֶק. וּבִיהוּדָה הָהָר הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב וּשְׁפֵילַת לוֹד כִשְׁפֵילַת הַדָּרוֹם וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ. מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד הַיָּם מְדִינָה אַחַת. וְלָמָּה אָֽמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת אֶלָּא בִיהוּדָה וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת כְּהַר הַמֶּלֶךְ. וְכָל הָאֲרָצוֹת כְּאַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים.
Traduction
Au point de vue de l’enlèvement à opérer, la Palestine est divisée en 3 pays, savoir: la Judée, la pays transjordanique (Pérée), et la Galilée (331)Pour ces division territoriales, voir Neubauer, géographie, p. 59-64, qui fait d'importantes corrections au texte. Cf. (Pessahim 52b.). Chacun de ces pays a lui-même 3 subdivisions. La Galilée renferme la Galilée supérieure, l’inférieure et la vallée; ainsi, le pays au-dessus de Kefar-Hanania, où l’on ne rencontre plus de sycomore (332)Sauf ceux que l'on trouve dans les ruines. (1R 10, 27)., est appelé la Galilée supérieure; le pays au-dessous de Kefar-Hanania, où il y a des sycomores, est la Galilée inférieure; le cercle de Tibériade est le pays de la vallée. La Judée se divise en pays de montagne, en plaine et en vallée. La plaine de Lod doit être considérée comme la grande plaine du sud; les montagnes de cette plaine doivent être considérées comme le mont royal; de Bet-Horon jusqu’à la mer, ce n’est qu’une province. Pourquoi n’a-t-on admis que 3 grandes divisions (et non pas neuf)? Afin que l’on puisse, dans chaque territoire, manger les fruits de la 7e année, jusqu’à la consommation du dernier d’entr’eux dans la grande division (la latitude est plus grande que si l’on procédait par subdivisions). R. Simon dit : on n’a désigné trois territoires (pour le Biour) qu’à l’égard de la Judée; mais les autres pays se dirigent d’après la montagne royale, et tous réunions forment une seule division pour les olives et les dattes (comme durée de la consommation).
Pnei Moshe non traduit
מתני' שלש ארצות לביעור. דין הביעור בשביעית כך הוא לפי שאין אוכלין פירות שביעית אלא כל זמן שאותו המין מצוי הוא בשדה או באילנות שבשדה כדדריש בת''כ ומייתי לה בגמ' דכתיב ולבהמתך ולחיה אשר בארצך וגו' והאי ולחיה מיותר הוא אלא לומר לך כל זמן שמין זה מצוי לחיה אשר בשדה אתה אוכל ממנו ממה שבבית כלה לחיה מן השדה חייב לבער אותו המין מן הבית וכיצד הוא עושה אם היו לו פירות מרובין מחלק הוא מזון ג' סעודות לכאו''א ואם נשאר לו עוד כגון שלא מצא בנ''א אוכלין בשעת הביעור שורפן או משליכן לים המלח ומאבדן בכל דבר שמאבד לפי שאסור לאכול אחר זמן הביעור לכל אדם בין לעניים בין לעשירים והשתא קאמר התנא דזמן הביעור נחלק לג' ארצות אלו שבכל אחת ואחת מהן אוכלין בה עד שתהא כלה לחיה מן השדה שבאותה הארץ כולה וכשכלה מן כולה אסור לאכול וחייב לבער אע''פ שעדיין לא כלה לחיה מן השדה שבארץ האחרת כדמפרש טעמא בגמ' לפי שאין חיה שבמקום הזה גדילה ואוכלת מפירות המקום הזה:
גליל העליון וגליל התחתון והעמק. אלו ג' ארצות שבארץ הגליל ובמתני' דלקמן מפרש לה למה אמרו ג' ארצות הואיל ואמרת דשלש ארצות בכל אחת ואחת ומשני לה:
שאינו מגדל שקמין. לפי שאינן מתגדלין אלא בשפלה כדקאמר בגמרא וסימן לדבר כשקמים אשר בשפלה לרוב:
וביהודה הם ג' ארצות המתחלקות ההר והשפלה והעמק ונסחא דהכא והנגב והיינו הך וזהו עמק חברון כדכתיב ויעלו בנגב ויבא עד חברון:
ושפלת לוד. הם שלש שבעבר הירדן ושפלת הלוד כשפלת הדרום כלומר שלחלק אחד נחשבין:
וההר שלה. של השפלה:
כהר המלך. כלומר ההר שהוא כהר המלך זהו נחשב לחלק הב' ומבית חורון ועד הים מדינה אחת וזהו החלק השלישי שבעבר הירדן:
מתני' ולמה אמרו שלש ארצות ולענין מאי אמרו שלש ארצות. הן שחלוקות לענין ביעור ותו לא הא כיון דאמרת שלש שלש ארצות בכל אחת ואחת וא''כ הוו להו טפי וקאמר דשלש ארצות בכל אחת ואחת שאמרנו לאו לענין שכל אחת ואחת מהן חלוקות הן אלא כדי לידע עד כמה הגבול של כל אחת מאותן ג' הארצות ששנינו ברישא דמתני' דלעיל וכדנקיט ואזיל:
שיהו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה. כלומר באמת לענין הדין אין כאן אלא ג' ארצות חלוקות לביעור ואי לא הוה תני אלא אותן ג' הארצות יהודה ועבר הירדן וגליל בלבד נהי דהוה ידעינן דאוכלין ביהודה על כל מה שביהודה וכן אינך אבל אכתי לא הוה ידעינן עד היכן הוא השייך לארץ יהודה ועד היכן הוא השייך לאינך הלכך חזר ושנה ג' ארצות בכל אחת ואחת והן כך וכך ונדע שיהו אוכלין בכל אחת ואחת מהן עד שיכלה האחרון שבה כמו בארץ יהודה עד שיכלה האחרון שביהודה וכן בכולן אבל אין אוכלין ביהודה על שבגליל ולא בגליל על שביהודה משום דגמירי דאין חיה שביהודה הולכת לגליל ואין חיה שבגליל הולכת ליהודה אבל הולכת היא מיהודה ליהודה ומגליל לגליל וכן בעבר הירדן:
לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה. ר''ש פליג בתרתי את''ק דת''ק סבר דאותן ג' ארצות שבכל אחת ואחת לא לענין חילוק הדין אמרו אלא לענין הגבול וע''ז פליג וקאמר דביהודה ג' ארצות הן לענין הדין ואין אוכלין באחת על של חברתה ודקאמר הת''ק דדוקא בכל אחת אוכלין עד שיכלה האחרון שבה אבל אין אוכלין בגליל על של יהודה וכן בעבר הירדן ע''ז פליג וקאמר דשאר כל הארצות כהר המלך מפני שהיה שם פירות הרבה והוא האחרון שבארץ ישראל ואין הלכה כר''ש:
וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים. דברי חכמים הן שכל הארצות של א''י נחשבות כאחת לזיתים ולתמרים שאוכלין אותן בכל א''י על ידי שלא כלו בה בארץ אחת בין אם היא מיהודה או בגליל או בעבר הירדן:
הלכה: וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְאַרְצֶךָ כו'. כָּל זְמָן שֶׁחַיָּה אוֹכֶלֶת מִן הַשָּׂדֶה הַבְּהֵמָה אוֹכֶלֶת מִן הַבַּיִת. כָּלָה לַחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה כָּלָה לִבְהֶמְתְּךָ מִן הַבַּיִת.
Traduction
Il est dit (Lv 25, 6): ce sera la nourriture de ton bétail et des animaux sauvages qui se trouvent en ton pays etc. (333)Comp. Babli, (Pessahim 53a).; c’est-à-dire, aussi longtemps que l’animal sauvage a de quoi manger aux champs, la bête domestique peut manger des produits à l’intérieur de l’habitation. Mais lorsqu’au dehors il n’y a plus de nourriture pour la bête sauvage, il ne faut pas non plus en conserver pour les bêtes domestiques.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולבהמתך וכו'. הכי דריש לה בת''כ כמו דפרישית במתני':
רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא שִׁיעֲרוּ לוֹמַר אֵין הַחַיָּה שֶׁבְּהַר גְדֵילָה בָּעֵמֶק וְלֹא גְדֵילָה חַיָּה שֶׁבְּעֵמֶק בָּהַר. דִּיֹקְלֵיטִיָּאנוּס אָעִיק לִבְנֵי פַּנַּייָס. אָֽמְרִין לֵיהּ אֲנָן אָֽזְלוּן. אֲמַר לֵיהּ סוֹפִיסְטָה לָא אָֽזְלִין לוֹן וְאִין אָֽזְלוּן חָֽזְרוּן לוֹן. וְאִי בָּעִית מִיבְדְּקָא אַייְתִי טַבְייָן וְשָֽׁלְחוֹן לְאַרְעָא דִרְחִיקָא וּבְסוֹף אִינּוּן חָֽזְרִין לְאַתְּרֵיהוֹן. עֲבַד כֵּן אַייְתִי טַבְייָן וְחָפִי קַרְנָתְהוּ בִכְסָף וְשָֽׁלְחוֹן לְאַפְרִיקִי וּבְסוֹף תַּלְת עֶשְׂרֵה שְׁנִין חָֽזְרוּ לְאַתְּרֵיהוֹן.
Traduction
R. Hama bar Oukba dit au nom de R. Yossé ben Hanina que l’on a déduit la maxime suivante: l’animal né dans les montagnes ne peut pas grandir dans la vallée, et celui qui est né dans une vallée ne peut pas grandir dans les montagnes (c’est pourquoi la Mishna a établi tant de distinctions). Aussi, lorsque Dioclétien, mit le siège devant la ville de Panéas, les habitants lui proposèrent de se retirer dans une autres province. -Non, lui dit un de ses conseillers (sophista), ils n’iront pas; ou s’ils y vont, ils reviendront sous peu. Pour t’en convaincre, tu n’as qu’à faire l’épreuve au moyen d’un animal des champs, que d’ici tu enverras au loin. En effet, on agit ainsi; on fit venir un cerf dont les cornes furent argentées pour qu’il fût aisé à reconnaître, puis on l’expédia en Afrique; au bout de trois ans, il était revenu au point de départ.
Pnei Moshe non traduit
שיערו לומר אין חיה שבהר וכו'. ר' יוסי בר' חנינא מפרש להא דמחלק לשלש ארצות בכל אחת ואחת משום דשיערו לומר דאין חיה שבהר מתגדלת מאשר שבעמק וכן איפכא שאינה מתגדלת אלא במקום שרגילה היא ואם הולכת למקום אחר חוזרת למקומה וכדמייתי האי עובדא דדיקליטאניס מלכא אעיק לבני פנייס. היה מעיק ומיצר להם במיני הכבדות ומס ואמרו לו אנחנו הולכין מכאן למקום אחר:
א''ל סופיסטה. שר המשנה שלו סופיסירא בלשון יוני:
ואי בעית מיבדקה. אם אתה רוצה לנסות הדבר שהטבע גורס לחזור למקום שנולדו והורגלו שם תנסה בצביים שהורגלו כאן ותשלחם לארץ רחוקה ותראה שבסוף יחזרו למקומם:
וחפי קרנתהון בכסף. כדי שיהו ניכרים:
תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר סִימָן לֶהָרִים מֵילִין. לָעֲמָקִים תְּמָרִים לַנְחָלִים קָנִים. לַשְּׂפֵילָה שִׁיקְמִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאַייָה לַדָּבָר זֶכֶר לַדָּבָר וְאֶת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁיקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרוֹב. אִית דְּבָעֵי מֵימַר לְמִידַּת הַדִּין אִיתְמַר וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר לְעֶגְלָה עֲרוּפָה אִיתְמַר.
Traduction
On a enseigné que R. Simon ben Gamliel dit: le territoire qui produit des frênes est considéré comme montagne; les palmiers appartiennent aux vallées; les torrents se reconnaissent aux roseaux, et les plaines par les sycomores (334)Voir Neubauer, p. 52 et 60 (cf. p. 242).. Bien qu’il n’y ait pas dans la Bible un texte formel qui appuie cette opinion on trouve une allusion à ce sujet dans ces mots (1R 10, 27): Il rendit les cèdres aussi communs que les sycomores qui, dans la plaine, se trouvent en grande quantité. Selon les uns, R. Simon ben Gamliel avait pour but d’énoncer par cette sentence un principe de jurisprudence (savoir que ces conditions sont obligatoires en cas de vente de terrain); selon d’autres, il s’agit du terrain propre au sacrifice de la génisse expiatoire (en cas d’homicide dont l’auteur est resté inconnu).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא (פ''ז):
סימן להרים מילין. עפצים שקורין גאל''וס ודרכן ליגדל בהרים:
אית דבעי מימר למדת הדין איתמר. דהנפקא מינה לענין דין מקח וממכר שאם א''ל הרים אני מוכר לך צריך שיהו בהן מילין ובעמקים צריך שיהו בהן תמרים וכן כולן:
ואית דבעי מימר לעגלה ערופה איתמר. הא דלנחלים קנים איכא נ''מ גם לעגלה ערופה דכתיב בה אל נחל איתן ואי ליכא בו קנים לא מקרי נחל:
אֵי זֶהוּ עֵמֶק בַּגָּלִיל כְּגוֹן בִּקְעַת גִּינּוֹסַר וַחֲבֵירוֹתֶיהָ וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן. אֵי זֶהוּ הַר שֶׁבִּיהוּדָה זֶה הַר הַמֶּלֶךְ. וּשְׁפֵלָתוֹ זוֹ שְׁפֵלַת דָּרוֹם. וְעֵמֶק שֶׁלּוֹ מֵעֵין גֶּדִי וְעַד יְרִיחוֹ. אֵי זֶהוּ הַר שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר כְּגוֹן הָרֵי מַכְווָר וּגְדוֹר וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן וּשְׁפֵלָתוֹ חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישׁוֹר דִּיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן. וְעֵמֶק שֶׁלּוֹ בֵּית הָרָן וּבֵית נִמְרָה וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן. וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָן וּבֵית נִמְרָה וְסוּכּוֹת וְצָפוֹן יֶתֶר מַמְלְכֻת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן. בֵּית הָרִים בֵּית רָמָתָה בֵּית נִמְרָה בֵּית נִמְרִין. סוֹכּוֹת דִּרְעָלָה צָפוֹן עַמַתּוֹ.
Traduction
– On nomme vallée de la Galilée p. ex. la vallée de Guenossar avec ses environs, ou une autre de ce genre. Les montagnes de la Judée sont le mont royal; sa plaine est la plaine de Darom; le pays entre Jericho et En-Guedi est la vallée de la Judée. -Qu’appelle-t-on montagne au-delà du Jourdain? -Le voici, selon R. Simon ben Eléazar: le pays montagneux est Maklwar (335)Selon Graetz (Monatschrift, 1835, p. 107, note), R. Simon désigne évidemment par là la chaîne de montagnes basses qui, à l'Est, court parallèlement au Jourdain, de Machoerus dans la contrée de la mer Morte, jusqu'à Gadara, qui forme l'extrémité méridionale du lac de Tibériade. (Machoerus), Gador et autres; la plaine est représentée par Hesbon avec toutes ses villes dans la plaine, telles que Dibhon, Bamoth-Baal, Bet-Baal-Meon et autres; la vallée est Bet-Haran, Bet-Nimrah et autres; et les villes de la vallée sont: Bet-Haran, Bet-Nimrah, Sukot, Caphon, le reste du royaume de Sihon roi des Amorrhéens, qui régna à Hesbon. Or, le nom moderne de Bet-Haran est Bet-Ramatha; celui de Bet-Nimrah est Bet-Nimrin, celui de Sukot est Taréla, et celui de Caphon est Amatho.
Pnei Moshe non traduit
איזהו עמק בגליל. בתוספתא שם:
בקעת גינוסר. וזהו תחום טבריה דמתני':
ושפלתו שפלה שביהודה כגון שפלת דרום ולאפוקי שפלה שבהר עצמו מקום שמתחיל להשפיל נידון כהר כדפשיט לה לקמן:
סכות תרעלה צפון עמתו. כל אלו משמות המקומות הן:
שְׁפֵלָה שֶׁבְּהַר כְּהַר וְשֶׁבִּשְׁפֵלָה כִּשְׁפֵלָה. מִן מַה דְתַנֵּי הַר וְהָרוֹ עֵמֶק וְעִמְקוֹ שֶׁפֶל וּשְׁפֵלָתוֹ הָדָא אָֽמְרָה שְׁפֵלָה שֶׁבְּהַר כְּהַר וְהַר שֶׁבִּשְׁפֵלָה כִּשְׁפֵלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתִין אָמַר כֵּן וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ.
Traduction
– La plaine sise à la suite de la montagne est considérée comme la montagne, et une montagne qui se trouve au milieu de la plaine suit les mêmes règles légales que la plaine. Puisqu’il est dit: la montagne et son pays montagneux, la vallée et sa vallée, la plaine et sa plaine; cela prouve que la partie principale domine sur les environs, savoir que la plaine sise dans le pays montagneux est considérée comme montagne, et une montagne qui se trouve au milieu de la plaine suit les règles légales de cette dernière. -En effet, dit R. Yossé, c’est pourquoi la Mishna dit: ''les montagnes de cette plaine doivent être considérées comme le mont royal''.
Pnei Moshe non traduit
שפלה שבהר כהר ושבשפלה כשפלה. בעיא היא אם שפלה שבהר עצמו והוא מקום שמתחיל ההר להשפיל נידון כהר או לא דשייך למקום השפלה וכן ושבשפלה כלומר מקום הגבוה שבשפלה אם נידון כשפלה או דזה לא הוי כשפלה עצמה ופשיט לה מן מה דתנא בתוספתא לעיל מהאי דמייתי הכא שאין אוכלין מהר על שבעמק ולא משבעמק על שבהר אלא הר והרים עמק ועמקו שפלה ושפלתו כלומר ההר ועוד המקום היותר גבוה שבו כמו הר ההר נידון הכל כהר וכן העמק והיותר עומק שבו הכל כעמק והשפלה ושפלתו שבה הכל כשפל' הדא אמרה שפלה שבהר שמתחיל להשפיל נידון כהר שזהו הר והרים והר שבשפלה נידון כשפלה שזהו שפלה ושפלתו:
מתני' אמרה כן. ממתני' בעצמה שמעינן נמי הכא דקתני שפלת הלוד כשפלת הדרום וההר שלה כהר המלך ומדנקט עוד סימן אחר כהר המלך ולא סגי בהא דקתני וההר שלה דהוה נמי משמע דזהו החלק השני שבעבר הירדן אלא ש''מ דקמ''ל דדוקא ההר שלה שהוא כגון הר המלך זהו שנחשב להר לחלק שני אבל ההר שבשפלה כשפלה וממילא נשמע נמי דשפלה שבהר כהר:
מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד הַיָּם מְדִינָה אַחַת פָּרָא כּוּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עוֹד הִיא יֵשׁ בָּהּ הַר וּשְׁפֵלָה וְעֵמֶק. מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד אֶמָּאוּס הַר מֵאֶמָּאוּס וְעַד לוֹד שְׁפֵלָה מִלּוֹד וְעַד הַיָּם עֵמֶק. נִיתְנוּ אַרְבַּע מְעוּרָבוֹת הֵן.
Traduction
De Bet-Horon jusqu’à la mer, est-il dit, on ne compte qu’une province'', tout le reste y est compris à titre de voisinage (336)L'éd. d'Amsterdam ayant divisé le mot en deux, les commentateurs se sont fourvoyés pour lui donner un sens. pericoron. -Non, dit R. Yohanan, on y trouve bien des montagnes, la plaine et des vallées; de Bet-Horon jusqu’à l’Amaus, c’est la montagne; d’Amaus jusqu’à Lod, c’est la plaine; de Lod jusqu’à la mer, c’est la vallée. -Ne devrait-on pas dire qu’il y a 4 territoires (2 au-delà du Jourdain, et deux en deçà)? -Comme ces parties sont mêlées aux autres, elles ne comptent pas séparément. Reprise: Pourquoi n’a-t-on admis que 3 grandes divisions (et non pas neuf)? Afin que l’on puisse, dans chaque territoire, manger les fruits de la 7e année, jusqu’à la consommation du dernier d’entr’eux dans la grande division (la latitude est plus grande que si l’on procédait par subdivisions). R. Simon dit: on n’a désigné trois territoires (pour le Biour) qu’à l’égard de la Judée; mais les autres pays se dirigent d’après la montagne royale (337)C'est la partie la plus féconde et la plus tardive en produits. Son emplacement est peu déterminé. Lightfoot l'appelle montanum Judex (centum schorographica Mathaeo praemissa, C. 11)., et tous réunions forment une seule division pour les olives et les dattes (comme durée de la consommation).
Pnei Moshe non traduit
מבית חורון ועד הים מדינה אחת. קתני במתני' וקאמר הש''ס פרא כורין פרא היא לשון חוץ ופחות בהש''ס הזה בהרבה מקומות ופרא כורין הן המקומות שחוצה להן וסמוכין כדאשכחן בפ''ד דגיטין (בהל''ו) אפרכורים צריכה וכדפרישית שם וכלומר שכל אלו נחשבין כמדינה אחת:
א''ר יוחנן עוד היא יש בה הר ושפלה ועמק בהא דקתני מדינה אחת יש בה ג''כ ג' חלקים אלו כדקחשיב מבית חורון ועד אמאום הר וכו' ודחי לה הש''ס דא''כ ניתני ארבע מעורכות הן כלומר שהחלק הזה נחלק עוד לשלשה ועמו ארבעה הן:
תַּנֵּי אֵין בְּסוּרִיָּה שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת.
Traduction
On a enseigné qu’en Syrie il n’y a pas les 3 divisions territoriales.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם ובסוריא לא אמרו שלש ארצות אלא אוכלין מן הראשון עד שיכלה האחרון שבה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי הֲוָה עֲבַר בִּשְׁמִיטְּתָא וְחָמָא חַד מְלַקֵּט שְׁבִיעִית. אָמַר לֵיהּ וְלֵית אָסוּר וְלָאוּ סְפִיחִין אִינּוּן. אֲמַר לֵיהּ וְלָא אַתְּ הוּא מַתִּירָן. אֲמַר לֵיהּ וְאֵין חֲבֵירַיי חֲלוּקִין עָלַי. קָרָא עָלָיו 25b וּפוֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ וְכֵן הֲוָות לֵיהּ.
Traduction
R. Simon ben Yohaï vit, en la 7e année, que quelqu’un récoltait (326)Comp. Même série, (Berakhot 1, 2), fin. -Tu devrais savoir, lui dit-il, que c’est interdit, au même titre que toutes les pousses nées en cette année. -Mais, répliqua l’agriculteur, n’est-ce pas toi-même qui as autorisé d’user des pousses? -Oui, répondit-il, mais mon opinion est contestée par mes compagnons et ne peut prévaloir. On s’écria à son sujet: celui qui étend la haie (outre mesure) sera mordu par un serpent (Qo 10, 8); et cela lui arriva en effet.
Pnei Moshe non traduit
ולאו ספיחין הן. ואסורין. והשיב לו זה ולא אתם הוא המתירן לכלל שאר הספיחין וא''ל וכי אין חבירי חלוקין עלי והלכה כרבים וקרא עליו ופורץ וכו':
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי עֲבַד טְמִיר בִּמְעַרְתָּא תְּלַת עָשָׂר שְׁנִין בִּמְעָרַת חָרוּבִין. (דתרומה) עַד שֶׁהֶעֱלָה גוּפוֹ חֲלוּדָה לְסוֹף תְּלַת עָשָׂר שְׁנִין. אֲמַר לֵינָה נְפַק חָמִי מַה קָלָא עָֽלְמָא נְפַק וְיָתִיב לֵיהּ עַל פּוּמָא דִמְעַרְתָּא חָמָא חַד צַייָד צְייַד צִיפּוֹרִין פְּרַס מְצוּדָתֵיהּ שְׁמַע בְּרַת קָלָא אָֽמְרָה דִימִוס וְאִישְׁתֵּיזְבַת. אֲמַר צִיפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שְׁמַיָּא לָא יִבְדָּא. וְכָל שֶׁכֵּן בַּר נַשָּׁא. כַּד חָמָא דְשַׁדְּכָן מִילַּייָא אֲמַר נִיחוֹת נִיחֲמוּ בַּהָדֵין דֵימוֹסִין דְּטִיבֵּרִיָא אֲמַר צְרִיכִין אֲנָן לַעֲשׂוֹת תַּקָּנָה כְּמוֹ שֶׁעָשׂוֹ אֲבוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין אִיטְלֵיסִין וּמוֹכְרִין בַּשּׁוּק. אֵמַר נִידְכֵי טִיבֵּרִיָּא וַהֲוָה נְסַב תּוּרְמוֹסִין וּמְקַצֵּץ וּמְקַלֵּיק וְכָל הֵן דַּהֲוָה מִיתָא הֲוָה טַייֵף וּסְלַק לֵיהּ מִן לְעֵיל. חָֽמְתֵיהּ חַד כּוּתִי אֲמַר לֵינָה אֲזַל מַפְלֵי בְהוֹן סַבָּא דְיוּדָאֵי נְסַב חַד מִית אֲזַל וְאַטְמְרֵיהּ הֵן דְּדָכִי. אֲתָא לְגַבֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אֲמַר לֵיהּ לָא דְכִית אֲתַר פַּלָּן. אִיתָא וַאֲנָא מַפִּיק לָךְ מִתַּמָּן. צִפָּה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי בְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שֶׁנְּתָנוֹ שָׁם. וְאָמַר גּוֹזֵר אֲנִי עַל הָעֶלְיוֹנִים שֶׁיֵּרְדוּ וְעַל הַתַּחְתוֹנִים שֶׁיַּעֲלוּ וְכֵן הֲוָת לֵיהּ. מִי עֲבַר קוֹמֵי מוּגְדָּלָא שְׁמַע קָלֵיהּ דְּסַפְרָא אֲמַר הָא בַּר יוֹחַי מַדְכֵּי טִיבֵּרִיָּא. אֲמַר לֵיהּ יָבוֹא עָלַי אִם לֹא שָׁמַעתִּי שֶׁטִּיבֵּרִיָּא עֲתִידָה לִיטָּהֵר. אֲפִילוּ כֵן לָא הֵימְנִין הָיִיתָ מִיַּד נַעֲשֶׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת.
Traduction
Ce même R. Simon ben Yohaï alla passer treize ans enfoui dans une grotte (327)''Comp. Babli, Shabat 33b; Midrash sur (Qo10, 5)'', où il avait pour nourriture miraculeuse des caroubes et des dattes. Au bout de ce laps de temps, son corps fut couvert de plaies, et il se dit: si je ne sors pas d’ici, je ne saurais rien de ce qui se passe sur terre. Il sortit donc et alla s’asseoir à l’ouverture de la grotte. Il vit qu’un oiseleur chassait des oiseaux et étendait un piège pour les prendre; il entendit alors qu’une voix céleste prononçait la grâce (328)Littéral: salut populaire, Cf. (Berakhot 9, 5. ) en (Avoda Zara 16b), on retourve le terme Demissus. pour l’oiseau pris au réseau; et l’oiseau put s’échapper. Il s’écria donc: si l’oiseau ne périt pas sans l’ordre d’en haut, il en est à plus forte raison de même pour l’homme. Lorsqu’il vit ses paroles agréées au ciel, il résolut de se rendre aux bains de Tibériade, et il se dit au préalable qu’il adopterait pour cette localité une décision semblable à celle prise par nos premiers ancêtres, comme il est dit: il campa devant la ville (Gn 33, 18); ils établissaient des arcades (329)Selon Cassel (art. Juden dans Ersch et Gruber), ce srait le mot désignant le temple de Marnion. sthlh et vendaient en public. Aussi, dit-il, en reconnaissance de ma guérison, je vais purifier Tibériade. Il prit donc des lupins, les coupa et les éparpilla. Partout où il y avait des ossements de morts, ils surnageaient et s’élevaient à la surface (ce qui facilitait l’enlèvement). Un samaritain qui le vit à l’œuvre, chercha à se moquer de ce vénérable vieillard, en prenant un cadavre qu’il enfouit dans un endroit déjà purifié, puis il se rendit auprès de R. Simon ben Yohaï, en lui demandant: N’as-tu pas purifié cet endroit? Si tu veux m’y accompagner, je te montrerai pourtant qu’il y a un cadavre. Le rabbi, inspiré pour le souffle divin, se rendit compte de la substitution qui avait eu lieu et s’écria: un tel qui fait partie des vivants mérite de descendre à la place de ceux qui ne sont plus. En effet, la prédiction se réalisa (le samaritain périt et le mort enfoui là ressuscita, de sorte que la pureté resta intégrale). Lorsque ce R. Simon passa devant une tour habitée, il entendit la voix d’un savant qui le raillait en disant: voilà ce Bar Yohaï, qui croit purifier Tibériade. ''Je le jure bien, s’écria R. Simon ben Yohaï, Tibériade ne manquera pas de devenir tout-à-fait pure à l’avenir, malgré ton incrédulité (330)Pour tout ce récit, voir Neubauer, p. 211.''. Aussitôt après, l’homme qui s’était moqué fut changé en un monceau d’ossements (il mourut en punition de sa moquerie).
Pnei Moshe non traduit
ר''ש בן יוחי עביד טמיר במערתא. מן המעשה שהוזכר בפ' במה מדליקין ומייתי לה הכא איידי דקאמר שהעניש לזה על שעבר על דברי חכמים וכן העניש להני דלקמן שהיה זה אחר שיצא מהמערה:
חרובין דתרומה. כך היתה המערה נקראת על שם הנס שנעשה לו שם שנברא אילן חרובין אחד לפרנסתו:
לינה נפק. וכי איני יוצא לראות ולשמוע מה קול בעולם:
דימוס. חסד כדאמרינן באדה''ר יצא בדימוס. וכששמע הבת קול אמרה דימוס ניצול הצפור ואמר אם צפור מבלעדי שמיא לא נלכד וניצוד כ''ש בר נשא ויצא:
כד חמא דשדכן מילייא. שהדברים נוחים דמית הקיסר ולא היה לו פחד אמר נלך ונרד לראות בהדין דימוסין דעבריא כך היא נקראת ע''ש המרחצאות מחמי טבריא:
נדכי. נטהר אותה ממקום איזה ספק טומאה:
ומקליק. משליך וכל מקום שהיה טומאת מת היה צף ועולה למעלה וסילקו לטהר המקום וראהו כותי אחד ואמר אני אלך ואשחק בהדין סבא דיהודאי ולקח מת א' והטמינו במקום שטיהר ובא אצלו וא''ל ולא טהרת ופנית הכל ממקום פלוני בא ואראך שאוציא מת אחד משם:
על העליונים שירדו. על אותו הכותי שירד למטה להארץ ואותו המת יעלה ויחיה וכן הוות ליה:
מי עבר. כשעבר לפני המגדל שמע קול סופר אחד שהיה אומר דרך לעג וקלס הא האי בר יוחי מדכי טבריה:
אפי' כן לא הימנין היית. לאחר כל הטרחות שטרחתי ואפי' כן אין אתה מאמין ונעשה זה גל של עצמות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source