Vayedaber

Shvi'ite

Daf 24a

משנה: אֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵיאָה מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. אִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין מְבִיאִין קִינֵּי זָבִין וְקִינֵּי זָבוֹת קִינֵּי יוֹלְדוֹת מִדְּמֵי שְׁבִיעִית וְאִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין סָכִין כֵּלִים בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית וְאִם סָךְ יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יִדָּלֵק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אָֽמְרוּ לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית יִדָּלֵק. אָמַר לָהֶן שְׁתוּקוּ לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה רִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר בּוֹ. וְעוֹד אָֽמְרוּ לְפָנָיו אוֹמֵר הָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר הָאוֹכֵל פַּת כּוּתִי כְאוֹכֵל בַּשַׂר חֲזִיר. אָמַר לָהֶן שְׁתוּקוּ לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה רִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר בּוֹ. מֶרְחָץ שֶׁהוּסְּקָה בְתֶבֶן וּבְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית מוּתָּר לִרְחוֹץ בָּהּ. אִם מִתְחַשֵּׁב הוּא הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחוֹץ.

Traduction

Pour le l’argent provenant des fruits de 7e année, il est interdit d’acheter des esclaves ou des terrains, ou des animaux impurs; mais, si l’acquisition est faite, on consommera autant d’argent que cela vaut (car il est permis de les consommer). On ne doit pas prendre de cette même valeur (mais de l’argent profane) pour les sacrifices d’oiseaux, offerts par ceux qui sont guéris de la gonorrhée, ou les femmes relevant de couches (309)Ce qui est obligatoire ne peut pas être acquis parmis les objets sacrés.; mais si c’est fait, on consommera l’équivalent. On agira de même, si, par oubli, on a enduit des vases avec de l’huile de 7e année; en principe, c’est interdit. Si l’on a enduit une peau avec de l’huile de 7e année, il faut la brûler, selon R. Eliezer; selon les autres sages, on devra en consommer l’équivalent. On raconte en présence de R. aqiba que son maître R. Eliezer dit : ''une peau enduite d’huile de 7e année doit être brûlée''. -Taisez-vous, répliqua R. aqiba, je ne vous dirai pas ce que R. Eliezer en a dit (quelle opinion plus ou moins sévère il a exprimée). On raconta aussi devant lui que R. Eliezer dit : ''qui mange du pain d’un païen est aussi blâmable (par les rabbins) que s’il mangeait du porc''; -Taisez-vous, répliqua R. aqiba, je ne puis vous dire l’avis de R. Eliezer à ce sujet (ce qui est moins grave). On peut prendre un bain chauffé avec de la paille ou des issues de 7e année (dont la combustion est interdite en principe); un homme notable (dont le mauvais exemple induirait d’autres en erreur) ne devra pas s’y baigner.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין לוקחין עבדים וכו'. שלא ניתנו אלא לאכילה וכיוצא בה:

ואם לקח יאכל כנגדן. כנגד אותן דמים שהוציא יאכל מממונו בקדושת שביעית:

אין מביאין קיני זבים וכו'. לפי שהן דברים שבחובה ואינם באים אלא מן החולין:

אין סכין כלים. דלא ניתנה שביעית אלא לסיכת אדם:

מתני' עור שסכו בשמן של שביעית ר''א אומר ידלק מפני שהעור בולע הרבה ועם כל זה ניכר עליו השמן יותר מעל שאר כלים:

וחכ''א יאכל כנגדו. כמו בדין סיכת שאר כלים והלכה כחכמים:

שתוקו לא אומר לכם מה ר''א אמר בו. בגמ' פליגי בזה מפני מה אמר להם שתוקו:

מתני' האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר. שהחמירו עליהם ונידו אותם בהתחלת בית שני על שקטרגו עליהם וגזרו שיהא פתן יותר חמור משל נכרים:

שתוקו וכו'. כדמפרש ר' חזקיה בגמ' שלא היה ר''א עושה פתן אלא כדין פת נכרים ור''ע לא רצה לגלות להם זה:

מתני' מרחץ שהוסקה בתבן וקש של שביעית. תבן וקש ראוין למאכל בהמה הן ומותר לרחוץ בה בשכר ואע''פ שאין שורפין תבן וקש של שביעית כדתנן לקמן (בפ''ט) דאין נהנין ושורפין בהן אלא משתרד רביעה שנייה מ''מ מותר לרחוץ במרחץ שהוסקה בהן לפי שהוא לרפואה ומאכלי בהמה של שביעית ניתנו לרפואה לאדם:

אם מתחשב הוא. שאדם חשוב הוא ה''ז לא ירחוץ דחיישינן שמא יסיקו בה דברים אחרים בשבילו כדי שיהיה ריחה נודף מפני שהריח של תבן וקש רע ומוסרח הוא ונמצא שיפסידו פירות שביעית:

משנה: אֵין מְבַשְּׁלִין יֶרֶק שֶׁל שְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְּסוּל. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר וְהָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּשׁ 24a בַּשְּׁבִיעִית וְהַפֶּירִי לְעַצְמוֹ אָסוּר.

Traduction

On ne peut pas cuire des légumes verts de 7e année dans de l’huile d’oblation sacerdotale, de crainte que par accident, cette huile sacrée ne devienne impure (et ne tombe dans l’obligation d’être brûlée, entraînant les légumes dans sa perte); R. Simon le permet. Le dernier objet ayant servi à échanger des produits de 7e année est seul passible des droits de prohibition, et le fruit lui-même reste interdit (306)''Après le moment de l'enlèvement légal, le fruit et son équivalent sont interdits; mais les objets qui ont servi transitoirement d'échange, ou d'intermédiaire, ne sont passibles d'aucune interdiction. V. (Lv 25, 12). Comp. Qidushin 58a; Suka 40a; (Avoda Zara 54a). Bekhorot 9a, et Zevahim 76a.''.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יביאנו לידי פסול שאם תפסל בשביל שמן התרומה ישרף הכל ונמצא מביא את הירק של שביעית לידי פסול:

ר''ש מתיר. דס''ל מביאין את הקדש לידי פסול ואין הלכה כר''ש:

והאחרון אחרון נתפס בשביעית. דכתיב כי יובל הוא קודש תהיה לכם מה קודש תופס את דמיו אף יובל ושביעית שדינם שוה תופסין את דמיהן אי מה קודש תופס את דמיו והוא יוצא לחולין אף יובל ושביעית כן תלמוד לומר תהיה בהווייתה תהא כיצד לקח בפירות שביעית בשר וכו' כדמפרש בגמ':

הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן וּבְכוּלָּן הַכֹּהֲנִים רַשַּׁאִין לְשַׁנּוֹת בַּאֲכִילָתָן וּלְאוֹכְלָן צְלוּיִין שְׁלוּקִין וּמְבוּשָׁלִים וְלִיתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלֵי חוּלִין וְתַבְלֵי תְרוּמָה דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן שֶׁלֹּא יָבִיא אֶת הַתְּרוּמָה לִידֵי פְסוּל. אַתְיָא דִיחִידָייָה דְהָכָא כִּסְתָמָה דְתַמָּן (וְדִיחִידָייָה דְהָכָא כִּסְתָמָה דְתַמָּן). אֶלָּא דִּסְתָמָה דְהָכָא רִבִּי מֵאִיר דְּתַמָּן. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסָה אֶשְׁתָּאִלִית לְאִילֵּין דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרִין נְהִיגִין הֲוֵינָן מְבַשְּׁלִין עַל יַד עַל יַד וְאוֹכְלִין. מַיי כְדוֹן. הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר דְּתַמָּן הִיא רַבָּנִין דְּהָכָא.

Traduction

On a enseigné ailleurs (307)Mishna Ve partie, Zevahim 10, 7.: pour tous ces objets, il est permis aux sacerdotes de modifier la manière de les consommer et de les manger, soit rôtis, soit cuits, soit bouillis, et d’y mettre à leur gré des épices d’oblation; tel est l’avis de R. Simon; selon R. Meir, le sacerdote ne doit rien y joindre qui soit profane, afin d’éviter tout danger de rendre l’oblation inapte à la consommation. L’avis exprimé ici par un seul auteur est conforme à l’anonyme, ou avis général exprimé ailleurs; et puisque l’anonyme d’ici est semblable à l’opinion de R. Meir, il y a discussion entre R. Meir et R. Simon; or, en ce cas, l’avis de ce dernier l’emporte. R. Yossé dit: je me suis informé auprès de l’école de R. Yanaï pour connaître leur avis à ce sujet, et ils m’ont répondu que les sacerdotes avaient l’habitude de cuire ce légume peu à peu, juste ce qu’il faut pour manger en une fois (afin de faire disparaître les produits au moment opportun, sans dommage pour l’oblation). Que nous apprend-on par là? En adoptant comme règle l’avis exprimé (au sujet des sacerdotes), on se conforme à l’avis anonyme des rabbins exprimé ici (lequel l’emporte).

Pnei Moshe non traduit

גמ' תמן תנינן. בפרק עשירי דזבחים:

ובכולן. בכל הקרבנות כולן רשאין הכהנים לשנות באכילתן ולאכול כמה שהן רוצין צלויין וכו':

ר''מ אומר לא יתן לתוכן תבלי תרומה שלא יביא את התרומה לידי פסול. שאם יפסלו הקדשים משום נותר יפסלו גם התבלי תרומה משום טעם הקדשים הבלוע בהן:

אתייא יחידאה דהכא כסתמא דתמן. כלומר יחידאה דזבחים והוא ר''מ סתים לן רבי תמן בשביעית והיינו מתני' דהכא דדברי הת''ק כר''מ דזבחים שאין מביאין את הקדשים לידי פסול:

ודיחידאה דהכא כסתמא דתמן בתמיה. כלומר דמתמ' הש''ס עלה מאי קאמרת ומאי נפקא לן מינה דסתם ת''ק הוא כר''מ והלא לא סתם לן רבי המתני' דנימא הלכה כסתם משנה שהרי מחלוקת ר''ש בצדו אלא כלומר דילמא איפכא הויא דמשום האי טעמא דסתמא דהכא דהת''ק כר''מ דתמן ור''מ ור''ש הלכה כר''ש כדאמר הכא לקמן (ברפ''ג דתרומות). וגרסי' כאן להא דלקמן מאי כדון וכו' דהכא הוא דשייך. מאי כדון ומאי הוי עלה וקאמר דהלכה כר''מ דתמן דזבחים דהיא רבנן דהכא דאפ''ה הואיל וסתים רבי הת''ק כר''מ הלכתא כוותיה דלעולם הת''ק היינו כרבנן דפליגי עליה דר''ש והלכה כרבים:

נהיגין הוינן מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה על יד על יד ואוכלין מיד שלא יבוא לידי פסול:

הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לִיקַּח לוֹ אִשָּׁה מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. דִּלָכֵן מַה בֵּין הַקּוֹנֶה אִשָּׁה מַה בֵּין הַקּוֹנֶה שִׁפְחָה.

Traduction

Cela prouve, dit R. Yossé, qu’il est interdit de prendre femme en payant son douaire avec de l’argent provenant des revenus de la 7e année (310)Même série, Maasser Sheni, 1, 1 ( 52b).; car, s’il n’en était pas ainsi, on ne s’expliquerait pas la différence qu’il peut y avoir entre la prise de possession d’une femme et l’acquisition d’une esclave.

Pnei Moshe non traduit

גמ' זאת אומרת. מדאסרו ליקח עבדים ושפחות אסור ג''כ ליקח לו אשה מדמי שביעית:

דלא כן. שאם אתה אומר לא כן א''כ מה בין קונה האשה שהוא כקונה שפחה לשמשו ומה בין הקונה לשפחה בלבד ואם זה אסור גם זה אסור:

תַּנֵּי שֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין חוֹסְמִין בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַייִם וְלֹא סָכִין בּוֹ מִנְעָלִים וְסַנְדָּלִים וְלֹא יִסּוֹךְ אָדָם אֶת רַגְלוֹ וְהוּא בְתוֹךְ מִנְעָלוֹ וְהוּא בְתוֹךְ סַנְדָּלוֹ. אֲבָל סָךְ הוּא אֶת רַגְלוֹ וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ מִנְעָלוֹ וּלְתוֹךְ סַנְדָּלוֹ. סָךְ שֶׁמֶן וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי קַטַּבֹּלֵיָא וְאֵינוּ חוֹשֵׁשׁ. לֹא יִתְּנֶנָּהּ לֹא עַל גַּבֵּי טַבֻּלָה שֶׁל שַׁייִשׁ לְהִתְעַגֵּל בָּהּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר.

Traduction

On a enseigné: on ne doit pas employer l’huile de 7e année à enduire le four ou le poêle (pour le consolider), ni pour frotter les souliers ou les sandales, ni pour s’enduire les pieds lorsque l’on est chaussé (ce qui profiterait à la chaussure); mais, l’on peut en enduire les pieds, et après cela revêtir les souliers ou les sandales; après s’être enduit le corps, on peut aussi se rouler sur une peau servant de lit catabolh, sans craindre de la mouiller d’huile. On ne doit pas même mettre de cette huile sur une table de marbre, sur laquelle on se roulera (311)C'est contre l'habitude.. Selon R. Simon ben Gamliel, c’est permis.

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא (פ''ו):

אין חוסמין בו תנור וכירים. חסימה ל' גמר במשנה (בפ''ב דכלים) אין מקבלין טומאה עד שיתחסמו וכן הרבה ולפי שאחר שהתנור והכיריים עשויין סכין אותן בשמן עם הטיט שיהו חלקים וזה הגמר מלאכה שלהן ואין סכין כלים בשמן של שביעית:

ונותנה לתוך מנעלו וכו'. אע''פ שהן נמשחין בהשמן מפני שהסיכה על גופו היא וכן סך את גופו שמן ומתעגל ע''ג קטבליא עור שלוק ואינו חושש אם העור ג''כ נמשח מחמת כן אבל לא יתננה מתחלה לא ע''ג טבלה של שיש כדי להתעגל בה ואע''פ שהשיש אינו בולע מ''מ הסיכה בתחלה ע''ג כלי הוא:

מתיר. מטעם שאינו בולע:

הָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּשׂ בַּשְּׁבִיעִית וְהַפֶּירִי לְעַצְמוֹ אָסוּר הָא כֵּיצַד לָקַח בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית בָּשָׂר אֵילּוּ וְאֵילּוּ מִתְבָעֲרִין בַּשְּׁבִיעִית. לָקַח בְּבָשָׂר דָּגִים יָצָא בָשָׂר נִתְפְּשׂוּ דָגִים. לָקַח בְּדָגִים שֶׁמֶן יָֽצְאוּ דָגִים וְנִכְנָס שֶׁמֶן הָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּשׁ בַּשְּׁבִיעִית וְהַפֶּירִי לְעַצְמוֹ אָסוּר.

Traduction

''Le dernier objet ayant servi à échanger des produits de 7e année, est-il dit dans la Mishna, est passible des droits de prohibition, et le fruit lui-même reste interdit''. Dans quel cas cela a-t-il lieu? Lorsqu’on achète par exemple de la viande pour des fruits de 7e année, il faut au moment final, les faire disparaître tous deux: si l’on achète pour la viande des poissons, la viande n’a plus le caractère sacré et devient permise mais les poissons sont passibles de prohibition; si pour les poissons on achète de l’huile, ceux-ci perdent leur caractère sacré et le transmettent à l’huile, car le dernier objet servant à l’échange est prohibé, et le fruit lui-même conserve son état d’interdiction originelle.

Pnei Moshe non traduit

האחרון אחרון וכו'. ומפרש ואזיל הא כיצד וכו' דלעולם פרי עצמו של (שביעית) נשאר באיסורו והאחרון אחרון נתפס ג''כ ושניהן קדושת שביעית עליהן לענין הכל:

בָּעֵי מִינֵיהּ מֵרִבִּי יוֹחָנָן שְׁבִיעִית מַהוּ שֶׁתֵּצֵא דֶּרֶךְ חִילּוּל. אָמַר לָהוּ וְלָמָּה לֹא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר אֵין שְׁבִיעִית יוֹצֵא דֶּרֶךְ חִילּוּל אֶלָּא דֶּרֶךְ מְכִירָה. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת מִדְּמֵי שְׁבִיעִית וְהוּא רוֹצֶה לְחַלְלָן עַל עִיסָּתוֹ מְחַלְלוֹ. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי לָֽעְזָר. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ סֶלַע מִדְּמֵי שְׁבִיעִית וְהוּא רוֹצֶה לִיקַּח לוֹ חָלוּק הוֹלֵךְ אֶצֶל הַחֶנְוָונִי הַרָגִיל אֶצְלוֹ וְאָמַר תֵּן לִי בְזוֹ פֵּירוֹת וְהוּא נוֹתֵן לוֹ וְהוּא אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי פֵּירוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה וְהַחֶנְוָונִי אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי סֶלַע זוֹ נְתוּנָה לָךְ בְּמַתָּנָה וְחוֹזֵר וְלוֹקֵחַ לוֹ חָלוּק.

Traduction

On a demandé à R. Yohanan: peut-on racheter des fruits de 7e année par d’autres fruits (sans les vendre)? -Certainement, dit-il; selon R. Eliézer, les fruits de 7e année ne perdent leur caractère de sainteté que par la vente. Chacune de ces opinions est confirmée par un enseignement. L’avis de R. Yohanan est confirmé par ces mots: lorsqu’on a de l’argent provenant des revenus de 7e année et que l’on désire l’échanger contre de la pâte, ou du pain, on peut le faire. L’enseignement qui confirme l’opinion de R. Eliézer est le suivant (308)Voir Babli, Suka ibid.: lorsqu’on possède un sicle provenant des revenus de 7e année et que l’on désire acheter un vêtement, on va chez son marchand ordinaire (dont on est connu) et on lui dit: donne-moi pour cette somme des fruits. Lorsque le marchand les a remis, on lui fait remise nouvelle de ces fruits que l’on donne pour ainsi dire en présent, puis le marchand rend de même la pièce d’argent, qui représente un don dans les mêmes conditions, enfin, avec cet argent devenu profane, on pourra acheter ledit vêtement (l’on voit donc qu’un simple échange ne serait pas permis).

Pnei Moshe non traduit

שביעית מהו שתצא דרך חילול. משום דהא דאמרן אינו דרך חילול אלא שלקח בעד פירות שביעית בשר ודרך חילול הוא שאומר פירות שביעית יהו מחוללין על מעות האלו כדרך שפודין הקדשות והשיב להן ולמה לא:

ר' אלעזר פליג. דדוקא דרך מכירה כדלקמן:

כל מי שיש לו מעות מדמי שביעית והוא רוצה לחללן על עיסתו. שתהא קדושת שביעית חלה על העיסה והמעות יצאו לחולין מחללו וזה כר' יוחנן:

מי שיש לו סלע וכו'. בתוספתא (פ''ו) היא שנויה:

והוא רוצה ליקח לו חלוק. ואינו יכול לפי שהחלוק מתקיים הוא לאחר הביעור ודמי שביעית צריך שיאכל בהן קודם זמן הביעור:

והוא נותן לו. והרי קדושת שביעית על הפירות וחוזר ואומר להחנווני הרי פירות האלו נתונים לך במתנה ואוכלן החנווני בקדושת שביעית:

והחנווני אומר לו הרי הסלע זו נתונה לך במתנה והסלע הרי הוא חולין שיצא לחולין כשמכר לו הפירות ונכנסו לקדושת שביעית ולפיכך יכול זה ליקח בו חלוק וכל מה שירצה קתני מיהת דדרך מכירה דוקא מתחללת וזהו כר' אלעזר:

רִבִּי יוֹחָנָן שָׁתֵי חַמְרָא וִיהַב פְּרִיטוֹי. עַד כְּדוֹן רִבִּי יוֹחָנָן דְּהוּא מִתְייְהֵמָן הָא שְׁאָר כָּל אָדָם דְּלָא מִתְייְהֵמָנוּן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא מְחַוִּי לָהּ כְּהָדָא וּנְסִיב כְּהָדָא. רִבִּי חִזְקִיָּה הֲוָה אֲמַר לֵיהּ הַב לִי קוֹמוֹי מִן גַּו דּוּ אֲמַר לֵיהּ הַב לִי קֹמוֹי כְּמָאן דְּלָא יְהִיב לֵיהּ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית.

Traduction

R. Yohanan, après avoir bu du vin au dehors, en cette année, le payait. Cela se comprend à l’égard de ce savant (qui inspirait au marchand une confiance telle qu’il était supposé avoir payé d’avance); mais quelle est la règle à l’égard de tout le monde, dont la notoriété n’est pas la même et n’inspire pas une égale confiance? Selon R. Jacob bar Aha au nom de R. Abina, on montre d’avance la pièce de monnaie, ce qui équivaut à la remise anticipée; selon R. Hiskia, on dit: voici l’argent devant moi; et, par le fait de s’être exprimé ainsi, on est censé ne pas avoir remis de l’argent provenant des revenus de la 7e année, mais de source profane (pour laquelle on peut acquérir tout ce que l’on veut).

Pnei Moshe non traduit

שתי חמרא ויהיב פריטוי של דמי שביעית בעדו. וקאמר דעד כאן ר' יוחנן יכול הוא לעשות כזה דהוא אדם מהימן ומאמינין לו עד לאחר זמן ולא הוי כפורע חובו מדמי שביעית הא שאר כל האדם דלא מהימנינן ליה היכי עביד וקא''ר יעקב דנותן לפניו שני מיני מעות דמי שביעית ודמים אחרים ומחוי ליה בהדא באלו דמים אחרים והוא יכול לנסוב מן הדא דמי השביעית וכן היה עושה ר' חזקיה כשהן באין אצלו ליקח ואמר להן הב לי קומוי תתן המעות לפני:

ומן גו דהוא אמר וכו'. כלומר מכח זה שאמר הב לי קומוי מעות אלו. ואלו אע''פ שנותן לו מדמי שביעית כמאן דלא יהיב ליה מדמי שביעית היא שהרי אם היה רוצה היה לוקח מדמים האחרים:

Shvi'ite

Daf 24b

משנה: הַפִּיגָם וְהָרִיבוֹזִין הַשּׁוֹטִין וְהַחֲלוֹגְלוּגוֹת כּוּסְבָּר שֶׁבֶּהָרִים וְכַרַפְסְ שֶׁבַּנְּהָרוֹת וְגַרְגִּר (שֶׁבַּנְּהָרוֹת) שֶׁל אֶפֶר פְּטוּרִין מִן הַמַּעְשְׂרוֹת וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָהֶן נִשְׁמָר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סְפִיחֵי חַרְדָּל מוּתָּרִין שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הַסְּפִיחִין מוּתָּרִין חוּץ מִסְּפִיחֵי כְּרוּב שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָהֶן בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל הַסְּפִיחִין אֲסוּרִין.

Traduction

La rue (315)''Comp. Kilayim 1, 8, et Rashi en Shabat 128a; (Succa 39b.)'' phganon, l’épinard (316)''R. Simson de Sens traduit le mot Yarbouzin par oseille. Les extraits d'Alexandrius du livre de Galien sur les médicaments simples ont au mot Yarbouz: '''' est olus Jamanense, blita ''''. Mais le plus souvent on traduit par: asperge.'', l’asperge sauvage, le persil (317)''Voir (ci-dessus, 7, 1. )Comp. Rashi en (Yoma 18b.) R. Simson de Sens le traduit par pourpier (portulaco). Maïmonide, tout en adoptant cette version néolatine, indique 2 équivalents arabes divers; il le traduit 1° par reguila (7, 1°, et 2° par olus fatuum. M. Goldberg a remarqué dans le Maguid (9 mars 1870, n° 10, p. 77) que Golius l'explique de même. Mais déjà Guisius a démontré combien cette analogie est peu fondée. Selon Wiesner (homiletische Beilage zu Ben-Chanania, 1866, n° 49 p. 141), c'est le helliocallus, dont on mange la racine comme remède, selon Pline, hist. Nat., 24, 102.'', le coriandre des montagnes, le cresson de rivière (apio) et l’origan des près (318)Le nom de ces plantes se trouve en partie dans Rashi sur le (Suka 39b.) C'est aussi la version de R. Simson., toutes ces plantes peu importantes sont dispensées de la dîme (en tout temps), et l’on peut les acheter de chacun en la 7e année (319)''Toutefois, l'on ne pourra pas en acheter pour plus de 3 repas; voir ibid.'', parce que l’on n’a pas l’habitude de les conserver. R. Juda autorise les pousses spontanées de moutarde (il les range dans la même catégorie que ce qui précède); parce que, dit-il, l’on n’éprouve pas la crainte que des personnes transgressent les prescriptions du repos à ce sujet (et les conservent au-delà de l’époque permise). R. Simon étend la permission à toutes les pousses spontanées (320)On peut les acheter de qui que ce soit., à l’exception des mousses de caroubier (Crambe), parce que l’on n’en trouve pas parmi les plantes sauvages (et que, par conséquent, elle a une certaine importance (321)Elles ont pour cela été conservées. Cf. tr.(Pessahim 51b.). Selon les autres sages, elles sont toutes interdites.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הפיגם. מין עשב רוד''א בלע''ז:

והרבוזין. איספרזי בלע''ז:

השוטים. הם שהעלין שלהן רחבים ושל שדות הן:

והחלוגלוגות. בגמרא קורא אותן פרפאיני. ובלע''ז פורפליני או וירדלוזיס:

וכוסבר. גילאנד''ר בלע''ז:

שבהרים. שאינו חשוב כשל גינה:

והכרפס. אפיי''ו בלע''ז שבנהרות שגדל סביב הנהרות:

והגרגר. אוריג''ו בלע''ז:

של אפר. הגדל במדבר באחו ואינו חשוב כשל גינה:

פטורין מן המעשרות. בכל שני שבוע לפי שאין כיוצא בהן נשמר ומפקירין אותן והפקר פטור מן המעשר כדתנן (בפ''ק דמעשרות):

ונלקחין מכל אדם בשביעית. ואפי' מע''ה שכל שאר הפירות אין לוקחין אותן מע''ה דשמא מן המשומר הן אבל אלו שחזקתן מן ההפקר לוקחין מהן ודוקא בדמי מזון ג' סעודות בלבד שהתירו זה משום כדי חייו של מוכר ולא יותר לפי שאין מוסרין דמי שביעית לע''ה שמא לא יזהר לאכול בהן בקדושת שביעית ודוקא בסתם ע''ה אבל בידוע שהוא חשוד על השביעית שעושה סחורה בפירות שביעית ומשמר פירותיו ומוכרן אין לוקחין ממנו דבר שיש עליו זיקת שביעית כלל:

שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה. להיות זורען או משמרין אותן ואין הלכה כר' יהודה:

כל הספיחין מותרין. באכילה דס''ל לר''ש שלא גזרו על כל הספיחין אלא על ספיחי כרוב לפי שאין כיוצא בהן בירקות שדה ואינן נזרעין אלא בגינה וחששו שמא יזרע אותו בשביעית ויאמר ספיחין הן וחכ''א כל הספיחין אסורים באכילה דחוששין על כל מיני זרעים שדרך רוב האדם לזורען בגינה שמא יזרעם ויאמר ספיחין הם ולפיכך גזרו על כל הספיחין שיהו אסורין באכילה ואי אתה מוצא היתר אכילה בפירות שביעית אלא בפירות האילן ובמינין שאין דרך רוב האדם לזרוע אותו וכגון אותן שהוזכרו ברישא דמתני' וכיוצא בהן והלכה כחכמים:

הלכה: הַפִּיגָם וְהָרִיבוֹזִין וכו'. אָמַר רִבִּי חַגַּיי סֵירוּגִין וַחֲלוֹגְלוּגוֹת וּמִי גָדוֹל בְּחָכְמָה וּבְשָׁנִים אַצְרַכְתְּ לַחֲבֵרַייָא אָֽמְרִין נִיסּוּק וְנִשְׁאַל לְאִילֵּין דִּבְבֵית רִבִּי סָֽלְקוּן מִישְׁאוֹל וְיָצָאת שִׁפְחָה מִשֶּׁל בֵית רִבִּי וְאָֽמְרָה לָהֶן הַכְנִיסוּ לִשְׁנַיִם אָֽמְרִין ייֵעוֹל פַּלָּן קֳדָמַאי ייֵעוֹל פַּלָּן קֳדָמַאי שׁוֹרוּן עָֽלְלִין קְטָעִין קְטָעִין. אָֽמְרָה לָהֶן מִפְּנֵי מַה אַתֶּם נִכְנָסִין סֵירוּגִין סֵירוּגִין. חַד רִבִּי הֲוָה טְעִין פַּרְפָּחוֹנַיָּא בְגוֹלְתֵיהּ וְנָֽפלוּן מִינֵּיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ רִבִּי רִבִּי נִתְפָּֽזְרוּ חֲלוֹגְלוּגוֹתֶיךָ.

Traduction

R. Hagaï dit (322)Cf. même série, (Megila 2, 2) ( 73a).: les compagnons d’étude se sont consultés pour savoir la signification des mots Sirouguin et Halaglagit, et sur le point de savoir laquelle l’emporte de deux personnes dont l’une est supérieure à l’autre en science et l’autre en âge. -Rendons-nous auprès de Rabbi, se dirent-ils, et consultons-le. Lorsqu’ils entraient pour l’interroger, la servante de Rabbi sortait, et elle dit que deux de ces rabbins entrent. -Lequel devra passer le premier, demandèrent-ils? Et tandis qu’ils commençaient à se débander et à pénétrer sans ordre, elle s’écria (323)Babli, Rosh hashana 26a.: pourquoi entrez-vous par Sirouguin? (On devina ainsi que ce mot exprimait le désordre ou la rupture). Un jour, un Docteur enfouit dans son foulard du pourpier et le laissa tomber. -Rabbi, s’écria la même servante, tu laisses tomber tes Halaglougit (on sut ainsi quel était le sens de ce dernier terme).

Pnei Moshe non traduit

גמ' סרוגין וחלגלוגות ומי גדול בחכמה ובשנים. מי הוא הקודם הגדול בחכמה או הגדול בשנים כל אלו הדברים היו צריכין לחברייא ללמוד שהיו מסופקין בזה וכן לא ידעו הפירוש של סירוגין וחלגלוגות. וגרסי' להא בפ''ב דמגילה (בהלכה ב'):

אמרין ניסוק ונשאל. ללמוד מן אילו דבית רבי:

ואמרה להן השפחה של בית רבי תכנסו שנים שנים כדי לידע מי הוא הראוי להכנס בתחלה ולא יהו מעורבבין ושמעו שאמרו פלוני זה יכנס הקודם קודם וזה קודם מזה ומתוך כך למדו מי הוא הקודם:

שרון עללין קטעין קטעין. התחילו להכנס פסקי פסקי ולא רצופין זה אחר זה ואמרה להן מפני מה אתם נכנסין סירוגין סירוגין ולמדו הפירוש של סירוגין:

חד רבי. צורבא מרבנן אחד היה טעון פרפחיני בגלימא שלו ונפלו ממנו ואמרה השפחה ר' ר' ראה נתפזרו חלגלוגותיך והבינו מה הוא חלוגלוגות:

מַהוּ כַּרַפְס שֶׁבַּנְּהָרוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה אָמַר פֵּיטְרוֹסֵילִינוֹן.

Traduction

⁠—Qu’appelle-t-on le karpass des fleuves? -C’est, répondit R. Yossé ben Hanina, le persil.

Pnei Moshe non traduit

מהו כרפס שבנהרות. פיטרוסילנון. כך הן נקראין בלע''ז:

24b עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן מַה אָמַר בּוֹ רִבִּי לִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי עַצְמוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ יִשְׂרֹפוּ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא אָמַר מוּתָּר.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' עור שסכו בשמן מה אמר בו ר''א. לר''ע שאמר שתוקו וכו' ומה אמר בו שלא רצה לגלות להם:

א''ר יוסי. כך היה אומר עצמותיו של אותו האיש ישרפו. כלומר שקילל להעושה כן אבל בעור עצמו לא אמר שום איסור אחר שכבר עבר וסך אותו ואמר להם ר''ע שתוקו ולא רצה לגלות דעתו של ר''א שלא היה מחמיר כמו שאמרו בשמו:

ר' חזקיה אמר. מותר אפילו לכתחילה היה אומר בו ר''א ומפני כך לא אמר להם ר''ע לפי שהיה ר''א מיקל בו ביותר:

וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרְנִית עִמְּהוֹן שֶׁלֹּא תֹאמַר אֵילּוּ נִשְׁמָרִין בֶּחָצֵר וְחַייָבִין. וְאֵילּוּ נִשְׁמָרִין בֶּחָצֵר וּפְטוּרִין. אֶלָּא אֵילּוּ וְאֵילּוּ אִם הָיוּ נִשְׁמָרִין בֶּחָצֵר חַייָבִין. אֵילּוּ נִשְׁמָרִין בְּגִינָּה וְחַייָבִין. וְאֵילּוּ נִשְׁמָרִין בְּגִינָּה וּפְטוּרִין. אֶלָּא אֵילּוּ וְאֵילּוּ אִם נִשְׁמָרִין בֶּגִינָּה פְּטוּרִין. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן אֶלָּא אִילֵּין הוּא שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְרוֹב הַמִּינִין הַלָּלוּ נִזְרָעִין וּבָאִין מִן הָאָסוּר יְהוּ אֲסוּרִין לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר מוּתָּרִין.

Traduction

⁠—Pourquoi, dans notre Mishna, ne mentionne-t-on pas également l’origan, l’hysope et le thym (324)V. ci-dessus, 8, 1. (aussi abandonnés d’ordinaire à tous)? -Il ne faut pas croire que seules ces 3 dernières sortes, étant conservées dans une cour, sont soumises aux divers droits, tandis que si les espèces désignées dans notre Mishna sont conservées au même endroit, elles en sont dispensées; non, les unes et les autres, en étant conservées dans une cour, sont soumises aux divers droits. Il ne faut pas croire non plus que seules les espèces désignées dans la Mishna seraient dispensées de tous droits si elles sont dans un jardin, tandis que les dites 3 espèces y seraient soumises; non, car les unes et les autres, se trouvant dans un jardin, sont dispensées de tout droit. Le motif pour lequel on a désigné spécialement dans notre Mishna certaines espèces est tout autre, et le voici: comme la plupart de ces espèces ont été semées et sont nées dans des conditions d’interdiction, on aurait pu croire qu’il est interdit de les consommer; c’est pourquoi il a été dit expressément qu’elles sont permises.

Pnei Moshe non traduit

ולמה לא תנינן הסיאה והאיזוב והקורנית עמהון. דקחשיב להו במתני' וליחשב נמי אלו שדרכן לעלות מאליהן בלא זריעה כעין הני דחשיב במתני':

שלא תאמר וכו'. כלומר לא תטעה לומר דמשום הכי לא חשיב להו לפי שאילו הסיאה וכו' אם היו נשמרין בחצר חייבין הן במעשרות כדתנן (בפ''ג דמעשרות) ואלו דקחשיב במתני' אף אם נשמרין בחצר פטורין הא ליתא אלא אלו ואלו אם היו נשמרין בחצר חייבין:

אינו נשמרין בגינה. זה הכל על שלא תאמר קאי וכלומר וכן לא תטעה לומר דמשו''ה לא קחשיב הסיאה וכו' בהדי הני דמתני' לפי שאלו דמתני' נשמרין בגינה הן וחייבין במעשרות אף אם אינן נשמרין אלא בגינה וכלומר שהן גדלים בשדה והביאן לשמרן בגינה:

ואלו הסיאה וכו'. אם נשמרין בגינה פטורין דדוקא אם הם נשמרין בחצר תנינן שם דחייבין אבל לא אם הם בגינה הא נמי ליתא:

אלא אלו ואלו אם נשמרין בגינה. ולא בחצר פטורין:

ולמה לא תנינן. סיומא דמילתא היא וכלומר וא''כ הוא למה לא תנינן להו במתני' אלא אלין בלבד:

הוא שלא תאמר. כלומר זהו הטעם דלא צריך למיתני כ''א אלו דקחשיב להו במתני' ולא משום מעשרות בלבד הוא אלא דהעיקר מטעמא דדין שביעית הוא מפני שלא תאמר הואיל ורוב המינין הללו נזרעין ובאין מן האיסור בשביעית יהו אסורין אף המינין הללו דנגזור הני אטו הני לפום כן צריך מימר דמותרין הן ליקח מכל אדם לפי שאלו חזקתן מן ההפקר ודין דסיאה וכו' לענין שביעית הא כבר תנינן להו בריש פרק דלעיל:

וְעוֹד אָֽמְרוּ לְפָנָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְחָבֵרלִיקַּח בִּתּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא מַתִּיר הָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר חֲמֵיצָן שֶׁל כּוּתִּים לְאַחַר הַפֶּסַח מִיַּד.

Traduction

Et qu’a-t-il ajouté? R. Yossé dit qu’il a ajouté: un tel homme est si coupable qu’après sa mort on devrait brûler ses os. Selon Hiskia au nom de R. Aha, il a été au contraire moins sévère, et il en a permis l’usage (c’est là ce que R. aqiba a voulu faire entendre). Les mots ''on raconta aussi, etc.'' (c’est là ce que R. aqiba a voulu faire entendre). Les mots ''on raconta aussi, etc.'' (au sujet du pain de païen) prouvent que l’on ne doit pas épouser (313)Babli, Pessahim 49a. la fille d’un homme ignorant (laquelle est soupçonnée de donner à manger à son mari des objets non rédimés); selon R. Hiskia au nom de R. Aha, on a voulu au contraire exprimer une opinion moins sévère et faire entendre que R. Eliezer permet de consommer, immédiatement après la fête de Pâques, le pain levé d’un païen (sans craindre qu’il remonte à une époque antérieure à Pâques).

Pnei Moshe non traduit

גמ' זאת אומרת שאסור ליקח בתו של ע''ה. בתו כמו פתו לפי שחשבו לע''ה ככותי כדאמרי' בפ''ג דסוטה (דף כב) קרא ושנה ולא שמש ת''ח ה''ז עם הארץ וכו' רבי ינאי אמר ה''ז כותי:

ר' חזקיה וכו'. מפרש מפני מה א''ר עקיבא שתוקו לפי שלא רצה לגלות להם שר''א לא היה מחמיר כל כך בפת כותי שהרי מתיר היה לחמצן של כותים לאכול מהן אחר הפסח מיד שדינם כנכרים גמורים וחמצו של נכרי אחר הפסח מותר מיד ומיהת לא עשו פתן כבשר חזיר:

הָדָא דְתֵימָא בְּאִילֵּין דֵּמוֹסִייָא בְּרָם בְּאִילֵּין פְּרִיבָטָה אָסוּר.

Traduction

Quant à l’autorisation accordée relativement au bain, elle s’applique aux bains publics dhmosiai, mais c’est interdit dans les bains privés ou riches.

Pnei Moshe non traduit

גמ' הדא דתימא. דמותר באילן דימוסייא הן המרחצאות העשוין לכל:

ברם באילן פריבטה. הן החשובות העשויות להחשובים וחיישינן שמא יסיקו בה דברים אחרים כדפרישית במתני'. בב''ר בפסוק ויאמר אלהים נעשה אדם משל למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו וראה בלורין אחת. אבן מאבני הגזית. מושלכת. אמר מה נעשה בהן מהן אומרין דימוסיות ומהן אומרים פריבטאות אמר המלך אנדרטן אני עושה אותה מי מעכב:

אִם מִתְחַשֵּׁב הוּא הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחַץ. וְאִם הָיָה אָדָם שֶׁל צוּרָה הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחוֹץ. כְּהָדָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲזַל מִן לוֹד לְבֵית גֻּבְרִין בְּגִין מִיסְחֵי.

Traduction

Un homme notable, est-il dit, ne devra pas s’y baigner. En effet, R. Josué ben Levi allait pour se baigner de Lod à Beth Gabrin.

Pnei Moshe non traduit

ואם היה אדם של צורה כלומר שנראה כחשוב ואע''פ שאינו מפורסם לחשיבות ה''ז לא ירחוץ מטעמא דאמרן:

לבית גוברין. מקום והלך לשם בשביל לרחוץ מפני ששם אין מכירין אותו:

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה בְּבוֹצְרָה. חָֽמְתוֹן מְזַלְּפִין לְהָדָא אַפְרוֹדִיטִי אָמַר לוֹן לֵית אֲסִיר. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק אֵין דָּבָר שֶׁל רַבִּים אָסוּר.

Traduction

R. Simon ben Lakish, se trouvant à Boçra, vit qu’au bain l’on versait des libations à la déesse grecque Aphrodite (314)Mishna (Avoda Zara 3, 4). -Est-ce que par cet acte, demanda-t-il, le bain devient interdit? On présenta la question à R. Yohanan, qui répondit, au nom de R. Simon ben Yoçadak, qu’un établissement public ne peut pas être interdit par un acte isolé.

Pnei Moshe non traduit

להדא אפורדיטי'. שמעמידין אותה במרחץ לנוי כדתנן (בפ''ג דע''ז) בר''ג שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי וראה אותן מזלפין ביין לצורה זו בשביל הריח וא''ל וכי לית אסור זה שמזלפין להצורה ואתא ושאל לר' יוחנן וא''ל אין דבר של רבים אסור ואין בה משום חשש זילוף להצורה שהמרחץ עשויה בשביל רבים לרחוץ בה ואינה נאסרת בשביל כך:

הדרן עלך גדול בתרא

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source