Shvi'ite
Daf 23b
משנה: תְּאֵינִים שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין קוֹצִין אוֹתָן בְּמוּקְצֶה אֲבָל קוֹצֶה הוּא בַּחַרְבָּה. וְאֵין דּוֹרְכִין עֲנָבִים בַּגַּת אֲבָל דּוֹרֵךְ הוּא בַּעֲרִיבָה. וְאֵין עוֹשִׂין זֵיתִים בַּבַּד וּבְקוֹטְבִּי אֲבָל כּוֹתֵשׁ וּמַכְנִיס לְבוֹדִידָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף טָחוּן הוּא בְּבֵית הַבַּד וּמַכְנִיס לְבוֹדִידָא.
Traduction
On ne doit pas couper avec la serpe (selon l’habitude) les figues de 7e année, mais avec quelqu’autre instrument tranchant (302)Il faut que l'opération diffère des récoltes ordinaires, pour ne pas en avoir l'apparence.. On ne doit pas comprimer les raisins dans le pressoir (habituel), mais dans un pétrin. On ne doit pas comprimer les olives dans le pressoir ordinaire et avec l’arbre du pressoir, mais on les foule en les plaçant dans une cuve. Selon R. Simon, on peut les moudre dans le pressoir d’huile, puis les placer dans une cuve (pour y écouler l’huile).
Pnei Moshe non traduit
מתני' תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה. כשרוצה לייבשן ולעשותן קייצי תאנים לא ישטיחן במוקצה והוא המקום העשוי לכך ששוחטין עליו התאנים:
אבל קוצה הוא בחרבה. מייבש אותן במקום אחר שהיא חרבה כדדריש בת''כ ומייתי' לה בגמ' לא תבצור לא תבצור כדרך הבוצרין מכאן אמרו תאנים של שביעית אין קוצים אותן במוקצה אבל קוצה אותה בחורבה:
אין דורכין ענבים בגת. כדרך שעושין בשאר השנים אבל דורך הוא בעריבה. כלי שלשין בו את העיסה והכל כדי לשנות בהם מדרך שאר השנים:
בבד ובקוטב. כדרך שעושין שמכניסן בבית הבד ומשימין עליהן עץ גדול וכבד ובראשו אבן גדולה ונקרא קוטב ובשביעית לא יעשה כן:
אבל כותש. אותן ומכניס לבודידא. בד קטן:
ר''ש אומר אף טוחן הוא אותן בתחלה בבית הבד ובקוטב וחוזר ומכניס להבד קטן והלכה כר''ש:
הלכה: כְּתִיב וְאֶת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר. הָא קְצִירָה כְנֶגֶד הַקּוֹצְרִים לֹא. אָמַר רִבִּי לָא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לִסְפִיחֵי אִיסּוּר תְּנֵיהוּ עִנְייָן לִסְפִיחֵי הֵיתֵר. אָמַר רִבִּי מָנָא לְכָךְ נִצְרְכָה כְּשֶׁעָלוּ מֵאֵלֵיהֶן שֶׁמָּא לֹא תֹאמַר הוֹאִיל וְעָלוּ מֵאֵילֵיהֶן יְהוּ מוּתָּרִין לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר אָסוּר. אֶת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִינְּבֵי נְזִירֶיךָ לֹא תִבְצוֹר. מִן הַשָּׁמוּר בָּאָרֶץ אֵין אַתְּ בּוֹצֵר בּוֹצֵר אַתְּ מִן הַמּוּבְקָר. לֹא תִבְצוֹר כְּדֶרֶךְ הַבּוֹצְרִין מִכָּן אָֽמְרוּ תְּאֵינִים שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין קוֹצִין אוֹתָן בְּמוּקְצֶה אֲבָל קוֹצֶה הוּא בַּחַרְבָּה. וְאֵין דּוֹרְכִין עֲנָבִים בַּגַּת אֲבָל דּוֹרֵךְ הוּא בַּעֲרִיבָה. וְאֵין עוֹשִׂין זֵיתִים בַּבַּד וּבְקוֹטְבִי וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ לַעֲשׂוֹת בְּקוֹטְבִּי.
Traduction
Il est écrit (Lv 25, 5): Tu ne moissonneras pas les produits de ta récolte. Est-ce à dire qu’il n’est pas permis de recueillir de la façon ordinaire les pousses spontanées de 7e année? -Non, dit R. Ila, car s’il n’y a pas lieu d’appliquer ces paroles aux pousses permises (celles qui sont abandonnées à tout venant), il faut les rapporter aux autres fruits, qui sont en effet interdits. Selon R. Mena, ces mots sont nécessaires pour les appliquer aux produits qui ont poussé spontanément, pour que l’on ne suppose pas que, par cette raison, il est permis de les cueillir; c’est pourquoi il est dit spécialement que c’est défendu: Tu ne moissonneras pas, est-il dit, les pousses provenant de la récolte et tu ne vendangeras pas, les raisins de ta vigne qui ne sera point taillée. Cela signifie qu’on ne doit rien vendanger de ce qui est conservé sur pied (303)Comp. Sifri, section Behar., mais il est permis de recueillir ce qui est abandonné à tous. En outre, on ne doit pas vendanger selon l’habitude; aussi, a-t-on dit: ''On ne doit pas couper avec la serpe les figues de 7e année, mais avec quelqu’autre instrument tranchant; on ne doit pas presser les raisins dans le pressoir habituel, mais dans un pétrin. On ne doit pas comprimer les olives dans le pressoir ordinaire et avec l’arbre du pressoir''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב ואת ספיח קצירך לא תקצור הא. כלומר מכאן אמור דקצירה כנגד הקוצרים לא שלא יקצור כדרך הקוצרים:
א''ר לא. כלומר דר' אילא מסיים ומפרש להאי דרשא דעל ספיחי היתר אמרו שהרי אם אינו ענין לספיחי איסור שהן משביעית עצמה שכבר נאמר שדך לא תזרע וגו' תנהו ענין לספיחי היתר מהזרעים שנפלו לפני שביעית ואמרה התורה שלא יקצור אותן בשביעית כדרך הקוצרים:
א''ר מנא לכך נצרכה. ר' מנא מוסיף הוא דלכך נצרך הכתוב לאותן עשבים שעלו מאליהן שלא תאמר שיהו מותרין לקצור כדרך הקוצרים לפום כן צריך מימר דאף בעלו מאליהן צריך לשנות מדרך הקוצרים:
את ספיח קצירך וגו' כך הוא נדרש בת''כ מן השמור בארץ וכו' כלומר כל מה שתוציא הארץ אין אתה יכול לשמרו אלא צריך שיהא מפקירו לכל ובוצר אתה מן המופקר ואפי' כן לא תבצור כדרך הבוצרין:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַה פְלִיגִין בְּשֶׁתַּשְׁמִשׁוֹ אֲבָל בִּשְׁתִייָה אוּף רִבִּי יוֹסֵי מוֹדֵי הֲוֵי. מָאן תַּנָּא אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְבַייָר לִשְׁתּוֹת רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא 23b כָאן לְאָדָם וְכָאן לִבְהֵמָה.
Traduction
⁠—Il n’y a de discussion, dit R. Yossé, que lorsqu’on veut se servir du cours d’eau pour divers usages domestiques; mais s’il s’agit de boire seulement, R. Yossé reconnaît aussi que c’est permis. D’après qui la Mishna dit-elle que l’on peut donner de ces produits de 7e année au maître des fontaines pour avoir à boire? -Est-ce conforme à l’avis de R. Yossé seul? -Non, c’est même d’accord avec l’avis du préopinant dans l’enseignement précité (au sujet de l’achat d’eau et de sel), car notre Mishna, qui le permet ici, parle de l’homme, tandis que lorsqu’elle le défend, il s’agit des animaux (non de boisson destinée à l’homme).
Pnei Moshe non traduit
מה פליגין. כלומר דהש''ס בעי לאסוקי דהאי רומיא דר' יוסי אדר' יוסי אי אפשר לשנויי בענין אחר אלא דנימא תרי תנאי ואליבא דר' יוסי ומפרש לה דבמה פליגי הני תנאי אליבא דר' יוסי:
בשתשמשו. כלומר ר' יוסי דתוספתא מתיר אף במים של שאר תשמישיו אבל בשתיה אף ר' יוסי דהך ברייתא מודה דלוקחין בהן ות''ק דהתוספתא אוסר אפי' לשתות:
הוי. דשמעינן דמאן תנא במתניתין דקתני אבל הוא נותן לבייר לשתות ר' יוסי דאידך ברייתא היא:
א''ר יוסי. הוא ר' יוסי אמורא דלא היא דדברי הכל הוא דלשתות שרי אליבא דכ''ע ואפי' לת''ק דהתוספתא דלא פליגי אלא בשאר תשמישיו:
כאן לאדם כאן לבהמה. כלומר והאי רומיא דר' יוסי אדר' יוסי הכי הוא דמתרצינן דר' יוסי דהתוספתא דע''כ דמתיר אפי' בשאר תשמישיו היינו לצרכי אדם ור' יוסי דאידך ברייתא דאסור אף ליתן למבייר היינו שיספיק מים לצורכי בהמה והשתא מתני' אתיא כת''ק דהתוספתא דלשאר תשמישיו אסור ואפי' הוא לצורך האדם ולשתות שרי דבהא כ''ע מודים:
רִבִּי יוֹחָנָן הוֹרֵי לְאִילֵּין דְּרִבִּי יַנַּאי לִטְחוֹן בְּרֵיחַיִם כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וְלַעֲשׂוֹת בְּקוֹטְבִּי כְּרַבָּנָן. רִבִּי יוֹחָנָן הוֹרֵי לְאִילֵּין דְּבֵּית רִבִּי יַנַּאי שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹטְלִין שְׂכַר בַּדֵּיהֶן יַיִן אֶלָּא מָעוֹת כְּרִבִּי יוּדָה וּכְרִבִּי נְחֶמְיָה הוֹרֵי לוֹן.
Traduction
R. Yohanan enseigna à l’école de R. Yanaï qu’il est permis, en cette année, de moudre avec le moulin ordinaire, conformément à l’avis de R. Simon, et de se servir de l’arbre du pressoir pour fouler les olives, selon l’avis des rabbins. Il leur enseigna aussi qu’il ne faut pas se faire payer, pour le salaire des travaux, en nature, p. ex. en vin, mais en argent, conformément à l’enseignement de R. Juda et de R. Néhémie.
Pnei Moshe non traduit
לטחון בריחים כר''ש. דמתיר לטחון אותן כמו בשאר השנים:
ולעשות בקוטבי כרבנן. כאילו רבותנו שהתירו לעשות:
שלא יהו נוטלין שכר בדיהן יין. של שביעית או שמן אלא מעות:
כר' יודה ור' נחמיה הורי לון. דאסרי לעיל (בסוף הלכה ד) גבי לקח מן הנחתום ככר בפונדיון שלא יביא לו מירקות שדה שמלקט בשביעית דסבירא להו דהוי כפורע חובו מדמי שביעית:
תַּנֵּי מַעֲייָן שֶׁל בְּנֵי הָעִיר הֵן וָאֲחֵרִים קוֹדְמִין הֵן לָאֲחֶרִים. אֲחֵרִים וּבְהֶמְתָּן אֲחֵרִים קוֹדְמִין לִבְהֶמְתָּן. כְּבִיסָתָן וְחַיֵּי אֲחֵרִים כְּבִיסָתָן קוֹדֶמֶת לְחַיֵּי אֲחֵרִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מָאן תַּנָּא כְּבִיסָה חַיֵּי נֶפֶשׁ רִבִּי יוֹסֵי. דְּתַנֵי אֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לֹא לְמִשְׁרָה וְלֹא לִכְבִיסָה. וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר לִכְבִיסָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרְבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר אֵין רְחִיצָה חַיֵּי נֶפֶשׁ. וָכָא הוּא אָמַר הַכְּבִיסָה חַיֵּי נֶפֶשׁ. אָמַר רִבִּי מָנָא אָדָם מְגַלְגֵּל בִּרְחִיצָה וְאֵין אָדָם מְגַלְגֵּל בִּכְבִיסָה.
Traduction
On a enseigné: lorsqu’une source sert aux habitants d’une localité et de ses voisins, puis qu’à un moment donné elle ne fournit plus assez d’eau pour les deux villes, il est permis aux premiers de barrer l’écoulement de l’eau, car ils ont le privilège sur les autres; si, en principe, elle servait aussi aux animaux de cette 2e ville et qu’elle ne suffit plus, les habitants passent avant les animaux; si elle servait aussi au blanchissage et qu’elle ne suffit plus à tous, l’eau du blanchissage des premiers est un besoin plus pressant que le reste et doit l’emporter, car c’est une question de vie. -D’après quel docteur, demanda R. Yohanan, le blanchissage, est-il considéré comme une question vitale? -C’est d’après R. Yossé, puisqu’il est dit (299)Tossefta, 6.: Il n’est pas permis de se servir des fruits de 7e année ni pour tremper des grains, ni pour laver du linge; selon R. Yossé, il est permis de s’en servir pour le blanchissage (cela équivaut à la subsistance). -R. Yossé n’est-il pas en contradiction avec lui-même? Ailleurs il dit que le lavage n’est pas une question d’existence (300)(Nedarim 11, 1)., et ici il affirme que oui? -C’est que, répondit R. Mena, on peut se laver plus ou moins (sans danger de mort); mais faute de linge blanc, on court de grands périls.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא דב''מ (בפ' יא בסופו) ומייתי להא בפ' יא דנדרים (בהלכה א'):
מעין של בני העיר. שמושך והולך לעיר אחרת ואין בו כדי סיפוק לשתיהן:
הן ואחרים קודמין הן לאחרים. לחייהם ולחיי אחרים חייהן קודמין ורשות בידם לסותמו שלא ילך לעיר אחרת שלמטה הימנה:
אחרים ובהמתן. חיי אחרים וצורך בהמתם של אותה העיר חיי אחרים קודם לבהמתן:
כביסתן וחיי אחרים. אם אין בו יותר אלא כדי שיעור אחד או לצורך כביסת בגדיהם או לצורך חיי אחרים כביסתן קודמת לחיי אחרים:
מאן תנא כביסה חיי נפש. ודמיא לחייהן וחיי אחרים ר' יוסי הוא דתני בתוספתא דמכילתין (פ''ו) אין נותנין מהן מפירות שביעית לא למשרה להשרות הפשתה ולא לכביסה:
ור' יוסי מתיר בכביסה. דחיי נפש היא ולרבנן כביסתן וחיי אחרים חיי אחרים קודמין:
מחלפא שיטתיה דר' יוסי דתמן. (בריש פי''א דנדרים) אמר דאין רחיצה בכלל נדרי ענוי נפש והכא הוא אמר הכביסה חיי נפש:
אדם מגלגל ברחיצה. יכול הוא לגלגל עצמו ולהתאפק מלרחוץ גופו ואין אדם מגלגל עצמו בכביסה וכדאמרינן התם דלר' יוסי אלימא ליה כביסה דערבוביתא דמנא מייתי לידי שעמומיתא:
תַּנֵּי הַחַמָּרִין וְהַכַּתָּפִין כָּל הָעוֹשׂוֹת שְׁבִיעִית שְׂכָרָן שְׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְפֵירוֹת הֵיתֵר הִיא מַתְנִיתִין. מַהוּ שְׂכָרָן שְׁבִיעִית שֶׁיְּהוּ נוֹטְלִין מִמַּה שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין שְׂכָרָן שְׁבִיעִית. וִיהֵא דְּהוֹרֵי רִבִּי יוֹחָנָן לְאִילֵּין דְּרִבִּי יַנַּאי שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹטְלִין שְׂכַר בַּדֵּיהֶן יַיִן אֶלָּא מָעוֹת. כְּרִבִּי יוּדָה וּכְרִבִּי נְחֶמְיָה הוֹרֵי לוֹן. רִבִּי הִילָא בִּמְכַתְּפֵי פֵּירוֹת עֲבֵירָה הִיא מַתְנִיתָא. וּמָה הִיא שְׂכָרָן שְׁבִיעִית. כַּיי דָּמַר רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי יוֹחָנָן יַיִן נֶסֶךְ קְנָס קְנָסוּהוּ וָכָא קְנָס קְנָסוּהוּ.
Traduction
On a enseigné (304)Voir même série, Avoda Zara 5, 1 ( 44c).: les âniers et les porteurs de fardeaux et tous ceux qui sont occupés à des travaux de 7e année peuvent être payés par des produits de la même année. Selon R. Zeira, il s’agit de travaux relatifs à des fruits permis ou abandonnés; et l’on entend par le paiement de salaire en produits de 7e année, que les ouvriers pourront prendre de ces produits eux-mêmes, sur lesquels ils travaillent. Quant à l’enseignement exprimé par R. Yohanan aux disciples de R. Yanaï, de ne pas se faire payer en nature pour un travail accompli, mais en argent, c’est une opinion exprimée au nom de R. Juda et de R. Néhémie. Selon R. Ila, il s’agit de travaux accomplis pour des produits interdits, adhérents à la terre; mais alors pourquoi est-il dit qu’on les rémunère de leur travail par des produits de 7e année qui seraient interdits? -C’est précisément pour les punir de ce travail interdit, de même que R. Abahou dit au nom de R. Yohanan, lorsqu’un ouvrier a transporté du vin d’idole on le paie en lui donnant de ce même vin (qu’il ne pourra pas consommer), pour le punir de ce transport (305)Babli, (Avoda Zara 63b).. l’amende sera la même au présent cas.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא (פ''ו) החמרין והגמלין והספנין שהיו עושין בשביעית שכרן משביעית ופליגי ר''ז ור' הילא בפירושה ומייתי להא בריש פ''ה דע''ז:
בפירות היתר היא מתניתא. כלומר דלא מיירי שעשו מלאכת איסור אלא בפירות שהן היתר כגון בשל הפקר וכיוצא בזה מה שהוא מותר בשביעית ומהו שכרן שביעית דקתני:
שיהו נוטלין ממה שיהו עושין שכרן שביעית. כלומר שמותרין ליטול בשכרן משל שביעית עצמה ממה שהיו עושין בה:
וההיא דהורי ר' יוחנן. כצ''ל וכן הוא בע''ז שם. כלומר ולא חיישינן להא דהורי ר' יוחנן שלא יהו הבדדין נוטלין שכרן משביעית כגון משמן שביעית או מיין שעשו אלא מעות משום דס''ל להחמיר כר' יודה ור' נחמיה ואנן כתנא דמתני' סבירא לן:
ר' הילא. לא מפרש הכי. אלא במכתפי פירות עבירה היא מתניתא שעשו מלאכת איסור ומהו שכרן שביעית דקתני שחלה על שכרן קדושת שביעית:
כהאי וכו'. כלומר ולא קשיא ממתני' דפרק דלעיל דקתני גבי פועל שא''ל לקוט לי ירק היום שכרו מותר דשאני חמרין כדא''ר אבהו בשם ר' יוחנן בע''ז שם דביין נסך קנס קנסוהו חכמים ושכרו אסור והכא נמי קנס קנסוהו בחמרין משום דנפיש אגרייהו והלכך שכרן שביעית אבל פועל דלא נפיש אגריהו לא קנסוהו רבנן משום כדי חייו ופועל דיי''נ משום חומרא דיי''נ הוא:
יְהוּדָה אִישׁ חוּצִי עֲבַד טְמִיר בִּמְעָֽרְתָא תְּלָתָא יוֹמִין בְּעֵי לְמֵיקָם עַל הָדֵין טַעֲמָא מְנַייִן שְׁחַיֵּי הָעִיר הַזֹּאת קוֹדְמִין לְחַיֵּי עִיר אֲחֶרֶת. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אָמַר לֵיהּ הֵן הֲוֵיתָה. אָמַר לֵיהּ עַבְדִּית טְמִיר בִּמְעָֽרְתָא תְּלָתָא יוֹמִין בְּעִי לְמֵיקָם עַל הָדֵין טַעֲמָא מְנַייִן שְׁחַיֵּי הָעִיר הַזֹּאת קוֹדְמִין לְחַיֵּי עִיר אֲחֶרֶת. קָרָא לְרִבִּי אֱבִירוֹדֵימָס בְּרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אַגִּיב הָהֵן טַעֲמָא מְנַייִן שְׁחַיֵּי הָעִיר הַזֹּאת קוֹדְמִין לְחַיֵּי עִיר אֲחֶרֶת. אָמַר לֵיהּ תִּהְייֶנָּה הֶעָרִים הָאֵלֶּה תִּחְייֶנָּה עִיר וָעִיר וְאַחַר כָּךְ וּמִגְרְשֶׁיהָ סְבִיבוֹתֶיהָ. אָמַר לֵיהּ מָאן גָּרַם לָךְ דְּלֹא פָֽלְתָהּ עִם חֲבֵירֶךָ.
Traduction
Un certain Juda, habitant de Houci (301)Ou: Du dehors (?)., vivait enfermé au fond d’une grotte pendant trois jours, afin de se rendre compte du motif en vertu duquel la vie des habitants d’une ville (jouissant d’une source d’eau) est mise au-dessus de la vie des habitants d’une autre ville (que l’on peut priver de ce même bien); il se rendit dans ce but auprès de R. Yossé ben Halafta, qui lui dit: où étais-tu? -je me suis renfermé au fond d’une grotte, répondit-il, pendant trois jours pour chercher le motif en vertu duquel la vie des habitants d’une ville est préférable à celle des habitants d’une autre ville. R. Yossé appela R. Abadrimos son fils et le chargea de répondre à cette question: -C’est que, répondit ce dernier, il est écrit (Nb 35, 11): ces villes seront; il est d’abord question de ces villes, puis il est dit: et leurs faubourgs seront à l’entour. -C’est de ta faute, dit-il à R. Juda, de n’avoir pu trouver le motif plus tôt, c’est que tu ne l’as pas cherché en compagnie de condisciples.
Pnei Moshe non traduit
יהודה איש הוצי וכו'. עשה עצמו נטמן במערה ג' ימים לעיין ולעמוד על טעמו של דבר מנין הוא זה שחייהן קודמין לחיי עיר אחרת:
הן הויתה. היכן היית וא''ל וכו' וקרא ר' יוסי לר' אבורדימוס בריה וא''ל השיב לו הטעם הזה וא''ל מדכתיב תהיינה הערים האלה עיר ועיר ומגרשיה סביבותיה ודרשינן תהיינה לעיר ועיר לכל צרכיה ואח''כ לצורך סביבותיה:
א''ל ר' יוסי מי גרם לך שלא ידעת הטעם דלא פלתה. כמו דלא ילפת עם חבירך. וכך כתוב הוא בנדרים. שעשית נטמן במערה בפני עצמך ולא למדת עם חביריך:
Shvi'ite
Daf 24a
משנה: אֵין מְבַשְּׁלִין יֶרֶק שֶׁל שְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְּסוּל. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר וְהָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּשׁ 24a בַּשְּׁבִיעִית וְהַפֶּירִי לְעַצְמוֹ אָסוּר.
Traduction
On ne peut pas cuire des légumes verts de 7e année dans de l’huile d’oblation sacerdotale, de crainte que par accident, cette huile sacrée ne devienne impure (et ne tombe dans l’obligation d’être brûlée, entraînant les légumes dans sa perte); R. Simon le permet. Le dernier objet ayant servi à échanger des produits de 7e année est seul passible des droits de prohibition, et le fruit lui-même reste interdit (306)''Après le moment de l'enlèvement légal, le fruit et son équivalent sont interdits; mais les objets qui ont servi transitoirement d'échange, ou d'intermédiaire, ne sont passibles d'aucune interdiction. V. (Lv 25, 12). Comp. Qidushin 58a; Suka 40a; (Avoda Zara 54a). Bekhorot 9a, et Zevahim 76a.''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יביאנו לידי פסול שאם תפסל בשביל שמן התרומה ישרף הכל ונמצא מביא את הירק של שביעית לידי פסול:
ר''ש מתיר. דס''ל מביאין את הקדש לידי פסול ואין הלכה כר''ש:
והאחרון אחרון נתפס בשביעית. דכתיב כי יובל הוא קודש תהיה לכם מה קודש תופס את דמיו אף יובל ושביעית שדינם שוה תופסין את דמיהן אי מה קודש תופס את דמיו והוא יוצא לחולין אף יובל ושביעית כן תלמוד לומר תהיה בהווייתה תהא כיצד לקח בפירות שביעית בשר וכו' כדמפרש בגמ':
משנה: אֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵיאָה מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. אִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין מְבִיאִין קִינֵּי זָבִין וְקִינֵּי זָבוֹת קִינֵּי יוֹלְדוֹת מִדְּמֵי שְׁבִיעִית וְאִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין סָכִין כֵּלִים בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית וְאִם סָךְ יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יִדָּלֵק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אָֽמְרוּ לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית יִדָּלֵק. אָמַר לָהֶן שְׁתוּקוּ לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה רִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר בּוֹ. וְעוֹד אָֽמְרוּ לְפָנָיו אוֹמֵר הָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר הָאוֹכֵל פַּת כּוּתִי כְאוֹכֵל בַּשַׂר חֲזִיר. אָמַר לָהֶן שְׁתוּקוּ לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה רִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר בּוֹ. מֶרְחָץ שֶׁהוּסְּקָה בְתֶבֶן וּבְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית מוּתָּר לִרְחוֹץ בָּהּ. אִם מִתְחַשֵּׁב הוּא הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחוֹץ.
Traduction
Pour le l’argent provenant des fruits de 7e année, il est interdit d’acheter des esclaves ou des terrains, ou des animaux impurs; mais, si l’acquisition est faite, on consommera autant d’argent que cela vaut (car il est permis de les consommer). On ne doit pas prendre de cette même valeur (mais de l’argent profane) pour les sacrifices d’oiseaux, offerts par ceux qui sont guéris de la gonorrhée, ou les femmes relevant de couches (309)Ce qui est obligatoire ne peut pas être acquis parmis les objets sacrés.; mais si c’est fait, on consommera l’équivalent. On agira de même, si, par oubli, on a enduit des vases avec de l’huile de 7e année; en principe, c’est interdit. Si l’on a enduit une peau avec de l’huile de 7e année, il faut la brûler, selon R. Eliezer; selon les autres sages, on devra en consommer l’équivalent. On raconte en présence de R. aqiba que son maître R. Eliezer dit : ''une peau enduite d’huile de 7e année doit être brûlée''. -Taisez-vous, répliqua R. aqiba, je ne vous dirai pas ce que R. Eliezer en a dit (quelle opinion plus ou moins sévère il a exprimée). On raconta aussi devant lui que R. Eliezer dit : ''qui mange du pain d’un païen est aussi blâmable (par les rabbins) que s’il mangeait du porc''; -Taisez-vous, répliqua R. aqiba, je ne puis vous dire l’avis de R. Eliezer à ce sujet (ce qui est moins grave). On peut prendre un bain chauffé avec de la paille ou des issues de 7e année (dont la combustion est interdite en principe); un homme notable (dont le mauvais exemple induirait d’autres en erreur) ne devra pas s’y baigner.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין לוקחין עבדים וכו'. שלא ניתנו אלא לאכילה וכיוצא בה:
ואם לקח יאכל כנגדן. כנגד אותן דמים שהוציא יאכל מממונו בקדושת שביעית:
אין מביאין קיני זבים וכו'. לפי שהן דברים שבחובה ואינם באים אלא מן החולין:
אין סכין כלים. דלא ניתנה שביעית אלא לסיכת אדם:
מתני' עור שסכו בשמן של שביעית ר''א אומר ידלק מפני שהעור בולע הרבה ועם כל זה ניכר עליו השמן יותר מעל שאר כלים:
וחכ''א יאכל כנגדו. כמו בדין סיכת שאר כלים והלכה כחכמים:
שתוקו לא אומר לכם מה ר''א אמר בו. בגמ' פליגי בזה מפני מה אמר להם שתוקו:
מתני' האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר. שהחמירו עליהם ונידו אותם בהתחלת בית שני על שקטרגו עליהם וגזרו שיהא פתן יותר חמור משל נכרים:
שתוקו וכו'. כדמפרש ר' חזקיה בגמ' שלא היה ר''א עושה פתן אלא כדין פת נכרים ור''ע לא רצה לגלות להם זה:
מתני' מרחץ שהוסקה בתבן וקש של שביעית. תבן וקש ראוין למאכל בהמה הן ומותר לרחוץ בה בשכר ואע''פ שאין שורפין תבן וקש של שביעית כדתנן לקמן (בפ''ט) דאין נהנין ושורפין בהן אלא משתרד רביעה שנייה מ''מ מותר לרחוץ במרחץ שהוסקה בהן לפי שהוא לרפואה ומאכלי בהמה של שביעית ניתנו לרפואה לאדם:
אם מתחשב הוא. שאדם חשוב הוא ה''ז לא ירחוץ דחיישינן שמא יסיקו בה דברים אחרים בשבילו כדי שיהיה ריחה נודף מפני שהריח של תבן וקש רע ומוסרח הוא ונמצא שיפסידו פירות שביעית:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן וּבְכוּלָּן הַכֹּהֲנִים רַשַּׁאִין לְשַׁנּוֹת בַּאֲכִילָתָן וּלְאוֹכְלָן צְלוּיִין שְׁלוּקִין וּמְבוּשָׁלִים וְלִיתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלֵי חוּלִין וְתַבְלֵי תְרוּמָה דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן שֶׁלֹּא יָבִיא אֶת הַתְּרוּמָה לִידֵי פְסוּל. אַתְיָא דִיחִידָייָה דְהָכָא כִּסְתָמָה דְתַמָּן (וְדִיחִידָייָה דְהָכָא כִּסְתָמָה דְתַמָּן). אֶלָּא דִּסְתָמָה דְהָכָא רִבִּי מֵאִיר דְּתַמָּן. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסָה אֶשְׁתָּאִלִית לְאִילֵּין דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרִין נְהִיגִין הֲוֵינָן מְבַשְּׁלִין עַל יַד עַל יַד וְאוֹכְלִין. מַיי כְדוֹן. הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר דְּתַמָּן הִיא רַבָּנִין דְּהָכָא.
Traduction
On a enseigné ailleurs (307)Mishna Ve partie, Zevahim 10, 7.: pour tous ces objets, il est permis aux sacerdotes de modifier la manière de les consommer et de les manger, soit rôtis, soit cuits, soit bouillis, et d’y mettre à leur gré des épices d’oblation; tel est l’avis de R. Simon; selon R. Meir, le sacerdote ne doit rien y joindre qui soit profane, afin d’éviter tout danger de rendre l’oblation inapte à la consommation. L’avis exprimé ici par un seul auteur est conforme à l’anonyme, ou avis général exprimé ailleurs; et puisque l’anonyme d’ici est semblable à l’opinion de R. Meir, il y a discussion entre R. Meir et R. Simon; or, en ce cas, l’avis de ce dernier l’emporte. R. Yossé dit: je me suis informé auprès de l’école de R. Yanaï pour connaître leur avis à ce sujet, et ils m’ont répondu que les sacerdotes avaient l’habitude de cuire ce légume peu à peu, juste ce qu’il faut pour manger en une fois (afin de faire disparaître les produits au moment opportun, sans dommage pour l’oblation). Que nous apprend-on par là? En adoptant comme règle l’avis exprimé (au sujet des sacerdotes), on se conforme à l’avis anonyme des rabbins exprimé ici (lequel l’emporte).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בפרק עשירי דזבחים:
ובכולן. בכל הקרבנות כולן רשאין הכהנים לשנות באכילתן ולאכול כמה שהן רוצין צלויין וכו':
ר''מ אומר לא יתן לתוכן תבלי תרומה שלא יביא את התרומה לידי פסול. שאם יפסלו הקדשים משום נותר יפסלו גם התבלי תרומה משום טעם הקדשים הבלוע בהן:
אתייא יחידאה דהכא כסתמא דתמן. כלומר יחידאה דזבחים והוא ר''מ סתים לן רבי תמן בשביעית והיינו מתני' דהכא דדברי הת''ק כר''מ דזבחים שאין מביאין את הקדשים לידי פסול:
ודיחידאה דהכא כסתמא דתמן בתמיה. כלומר דמתמ' הש''ס עלה מאי קאמרת ומאי נפקא לן מינה דסתם ת''ק הוא כר''מ והלא לא סתם לן רבי המתני' דנימא הלכה כסתם משנה שהרי מחלוקת ר''ש בצדו אלא כלומר דילמא איפכא הויא דמשום האי טעמא דסתמא דהכא דהת''ק כר''מ דתמן ור''מ ור''ש הלכה כר''ש כדאמר הכא לקמן (ברפ''ג דתרומות). וגרסי' כאן להא דלקמן מאי כדון וכו' דהכא הוא דשייך. מאי כדון ומאי הוי עלה וקאמר דהלכה כר''מ דתמן דזבחים דהיא רבנן דהכא דאפ''ה הואיל וסתים רבי הת''ק כר''מ הלכתא כוותיה דלעולם הת''ק היינו כרבנן דפליגי עליה דר''ש והלכה כרבים:
נהיגין הוינן מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה על יד על יד ואוכלין מיד שלא יבוא לידי פסול:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לִיקַּח לוֹ אִשָּׁה מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. דִּלָכֵן מַה בֵּין הַקּוֹנֶה אִשָּׁה מַה בֵּין הַקּוֹנֶה שִׁפְחָה.
Traduction
Cela prouve, dit R. Yossé, qu’il est interdit de prendre femme en payant son douaire avec de l’argent provenant des revenus de la 7e année (310)Même série, Maasser Sheni, 1, 1 ( 52b).; car, s’il n’en était pas ainsi, on ne s’expliquerait pas la différence qu’il peut y avoir entre la prise de possession d’une femme et l’acquisition d’une esclave.
Pnei Moshe non traduit
גמ' זאת אומרת. מדאסרו ליקח עבדים ושפחות אסור ג''כ ליקח לו אשה מדמי שביעית:
דלא כן. שאם אתה אומר לא כן א''כ מה בין קונה האשה שהוא כקונה שפחה לשמשו ומה בין הקונה לשפחה בלבד ואם זה אסור גם זה אסור:
הָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּשׂ בַּשְּׁבִיעִית וְהַפֶּירִי לְעַצְמוֹ אָסוּר הָא כֵּיצַד לָקַח בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית בָּשָׂר אֵילּוּ וְאֵילּוּ מִתְבָעֲרִין בַּשְּׁבִיעִית. לָקַח בְּבָשָׂר דָּגִים יָצָא בָשָׂר נִתְפְּשׂוּ דָגִים. לָקַח בְּדָגִים שֶׁמֶן יָֽצְאוּ דָגִים וְנִכְנָס שֶׁמֶן הָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּשׁ בַּשְּׁבִיעִית וְהַפֶּירִי לְעַצְמוֹ אָסוּר.
Traduction
''Le dernier objet ayant servi à échanger des produits de 7e année, est-il dit dans la Mishna, est passible des droits de prohibition, et le fruit lui-même reste interdit''. Dans quel cas cela a-t-il lieu? Lorsqu’on achète par exemple de la viande pour des fruits de 7e année, il faut au moment final, les faire disparaître tous deux: si l’on achète pour la viande des poissons, la viande n’a plus le caractère sacré et devient permise mais les poissons sont passibles de prohibition; si pour les poissons on achète de l’huile, ceux-ci perdent leur caractère sacré et le transmettent à l’huile, car le dernier objet servant à l’échange est prohibé, et le fruit lui-même conserve son état d’interdiction originelle.
Pnei Moshe non traduit
האחרון אחרון וכו'. ומפרש ואזיל הא כיצד וכו' דלעולם פרי עצמו של (שביעית) נשאר באיסורו והאחרון אחרון נתפס ג''כ ושניהן קדושת שביעית עליהן לענין הכל:
תַּנֵּי שֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין חוֹסְמִין בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַייִם וְלֹא סָכִין בּוֹ מִנְעָלִים וְסַנְדָּלִים וְלֹא יִסּוֹךְ אָדָם אֶת רַגְלוֹ וְהוּא בְתוֹךְ מִנְעָלוֹ וְהוּא בְתוֹךְ סַנְדָּלוֹ. אֲבָל סָךְ הוּא אֶת רַגְלוֹ וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ מִנְעָלוֹ וּלְתוֹךְ סַנְדָּלוֹ. סָךְ שֶׁמֶן וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי קַטַּבֹּלֵיָא וְאֵינוּ חוֹשֵׁשׁ. לֹא יִתְּנֶנָּהּ לֹא עַל גַּבֵּי טַבֻּלָה שֶׁל שַׁייִשׁ לְהִתְעַגֵּל בָּהּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר.
Traduction
On a enseigné: on ne doit pas employer l’huile de 7e année à enduire le four ou le poêle (pour le consolider), ni pour frotter les souliers ou les sandales, ni pour s’enduire les pieds lorsque l’on est chaussé (ce qui profiterait à la chaussure); mais, l’on peut en enduire les pieds, et après cela revêtir les souliers ou les sandales; après s’être enduit le corps, on peut aussi se rouler sur une peau servant de lit catabolh, sans craindre de la mouiller d’huile. On ne doit pas même mettre de cette huile sur une table de marbre, sur laquelle on se roulera (311)C'est contre l'habitude.. Selon R. Simon ben Gamliel, c’est permis.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא (פ''ו):
אין חוסמין בו תנור וכירים. חסימה ל' גמר במשנה (בפ''ב דכלים) אין מקבלין טומאה עד שיתחסמו וכן הרבה ולפי שאחר שהתנור והכיריים עשויין סכין אותן בשמן עם הטיט שיהו חלקים וזה הגמר מלאכה שלהן ואין סכין כלים בשמן של שביעית:
ונותנה לתוך מנעלו וכו'. אע''פ שהן נמשחין בהשמן מפני שהסיכה על גופו היא וכן סך את גופו שמן ומתעגל ע''ג קטבליא עור שלוק ואינו חושש אם העור ג''כ נמשח מחמת כן אבל לא יתננה מתחלה לא ע''ג טבלה של שיש כדי להתעגל בה ואע''פ שהשיש אינו בולע מ''מ הסיכה בתחלה ע''ג כלי הוא:
מתיר. מטעם שאינו בולע:
בָּעֵי מִינֵיהּ מֵרִבִּי יוֹחָנָן שְׁבִיעִית מַהוּ שֶׁתֵּצֵא דֶּרֶךְ חִילּוּל. אָמַר לָהוּ וְלָמָּה לֹא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר אֵין שְׁבִיעִית יוֹצֵא דֶּרֶךְ חִילּוּל אֶלָּא דֶּרֶךְ מְכִירָה. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת מִדְּמֵי שְׁבִיעִית וְהוּא רוֹצֶה לְחַלְלָן עַל עִיסָּתוֹ מְחַלְלוֹ. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי לָֽעְזָר. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ סֶלַע מִדְּמֵי שְׁבִיעִית וְהוּא רוֹצֶה לִיקַּח לוֹ חָלוּק הוֹלֵךְ אֶצֶל הַחֶנְוָונִי הַרָגִיל אֶצְלוֹ וְאָמַר תֵּן לִי בְזוֹ פֵּירוֹת וְהוּא נוֹתֵן לוֹ וְהוּא אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי פֵּירוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה וְהַחֶנְוָונִי אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי סֶלַע זוֹ נְתוּנָה לָךְ בְּמַתָּנָה וְחוֹזֵר וְלוֹקֵחַ לוֹ חָלוּק.
Traduction
On a demandé à R. Yohanan: peut-on racheter des fruits de 7e année par d’autres fruits (sans les vendre)? -Certainement, dit-il; selon R. Eliézer, les fruits de 7e année ne perdent leur caractère de sainteté que par la vente. Chacune de ces opinions est confirmée par un enseignement. L’avis de R. Yohanan est confirmé par ces mots: lorsqu’on a de l’argent provenant des revenus de 7e année et que l’on désire l’échanger contre de la pâte, ou du pain, on peut le faire. L’enseignement qui confirme l’opinion de R. Eliézer est le suivant (308)Voir Babli, Suka ibid.: lorsqu’on possède un sicle provenant des revenus de 7e année et que l’on désire acheter un vêtement, on va chez son marchand ordinaire (dont on est connu) et on lui dit: donne-moi pour cette somme des fruits. Lorsque le marchand les a remis, on lui fait remise nouvelle de ces fruits que l’on donne pour ainsi dire en présent, puis le marchand rend de même la pièce d’argent, qui représente un don dans les mêmes conditions, enfin, avec cet argent devenu profane, on pourra acheter ledit vêtement (l’on voit donc qu’un simple échange ne serait pas permis).
Pnei Moshe non traduit
שביעית מהו שתצא דרך חילול. משום דהא דאמרן אינו דרך חילול אלא שלקח בעד פירות שביעית בשר ודרך חילול הוא שאומר פירות שביעית יהו מחוללין על מעות האלו כדרך שפודין הקדשות והשיב להן ולמה לא:
ר' אלעזר פליג. דדוקא דרך מכירה כדלקמן:
כל מי שיש לו מעות מדמי שביעית והוא רוצה לחללן על עיסתו. שתהא קדושת שביעית חלה על העיסה והמעות יצאו לחולין מחללו וזה כר' יוחנן:
מי שיש לו סלע וכו'. בתוספתא (פ''ו) היא שנויה:
והוא רוצה ליקח לו חלוק. ואינו יכול לפי שהחלוק מתקיים הוא לאחר הביעור ודמי שביעית צריך שיאכל בהן קודם זמן הביעור:
והוא נותן לו. והרי קדושת שביעית על הפירות וחוזר ואומר להחנווני הרי פירות האלו נתונים לך במתנה ואוכלן החנווני בקדושת שביעית:
והחנווני אומר לו הרי הסלע זו נתונה לך במתנה והסלע הרי הוא חולין שיצא לחולין כשמכר לו הפירות ונכנסו לקדושת שביעית ולפיכך יכול זה ליקח בו חלוק וכל מה שירצה קתני מיהת דדרך מכירה דוקא מתחללת וזהו כר' אלעזר:
רִבִּי יוֹחָנָן שָׁתֵי חַמְרָא וִיהַב פְּרִיטוֹי. עַד כְּדוֹן רִבִּי יוֹחָנָן דְּהוּא מִתְייְהֵמָן הָא שְׁאָר כָּל אָדָם דְּלָא מִתְייְהֵמָנוּן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא מְחַוִּי לָהּ כְּהָדָא וּנְסִיב כְּהָדָא. רִבִּי חִזְקִיָּה הֲוָה אֲמַר לֵיהּ הַב לִי קוֹמוֹי מִן גַּו דּוּ אֲמַר לֵיהּ הַב לִי קֹמוֹי כְּמָאן דְּלָא יְהִיב לֵיהּ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית.
Traduction
R. Yohanan, après avoir bu du vin au dehors, en cette année, le payait. Cela se comprend à l’égard de ce savant (qui inspirait au marchand une confiance telle qu’il était supposé avoir payé d’avance); mais quelle est la règle à l’égard de tout le monde, dont la notoriété n’est pas la même et n’inspire pas une égale confiance? Selon R. Jacob bar Aha au nom de R. Abina, on montre d’avance la pièce de monnaie, ce qui équivaut à la remise anticipée; selon R. Hiskia, on dit: voici l’argent devant moi; et, par le fait de s’être exprimé ainsi, on est censé ne pas avoir remis de l’argent provenant des revenus de la 7e année, mais de source profane (pour laquelle on peut acquérir tout ce que l’on veut).
Pnei Moshe non traduit
שתי חמרא ויהיב פריטוי של דמי שביעית בעדו. וקאמר דעד כאן ר' יוחנן יכול הוא לעשות כזה דהוא אדם מהימן ומאמינין לו עד לאחר זמן ולא הוי כפורע חובו מדמי שביעית הא שאר כל האדם דלא מהימנינן ליה היכי עביד וקא''ר יעקב דנותן לפניו שני מיני מעות דמי שביעית ודמים אחרים ומחוי ליה בהדא באלו דמים אחרים והוא יכול לנסוב מן הדא דמי השביעית וכן היה עושה ר' חזקיה כשהן באין אצלו ליקח ואמר להן הב לי קומוי תתן המעות לפני:
ומן גו דהוא אמר וכו'. כלומר מכח זה שאמר הב לי קומוי מעות אלו. ואלו אע''פ שנותן לו מדמי שביעית כמאן דלא יהיב ליה מדמי שביעית היא שהרי אם היה רוצה היה לוקח מדמים האחרים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source