Shvi'ite
Daf 22b
משנה: הָאוֹמֵר לַפּוֹעֵל הֵילָךְ אִיסוּר זֶה וְלַקֵּט לִי יֶרֶק הַיּוֹם שְׂכָרוֹ מוּתָּר. לַקֵּט לִי בּוֹ יֶרֶק הַיּוֹם שְׂכָרוֹ אָסוּר. לָקַח מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בְּפוֹנְדִיּוֹן כְּשֶׁאֶלְקוֹט יַרְקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לָךְ מוּתָּר. לָקַח מִמֶּנּוּ סְתָם לֹא יְשַׁלֵּם מִדְּמֵי שְׁבִיעִית שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מִדְּמֵי שְׁבִיעִית.
Traduction
Si quelqu’un prie un ouvrier de lui cueillir pendant une journée des verdures, en lui donnant d’avance un issar (petite pièce de monnaie) (288)Sur sa valeur, et celle du Pondion, comp. (Avoda Zara 62a). ce salaire est permis (289)Ce n'est pas tirer parti des produits de la 7e année.; mais s’il fait marché avec lui, c’est défendu (290)En ce cas, la récolte serait considérée comme une acquisition faite commercialement.. Si quelqu’un achète au boulanger un pain pour un pondion et qu’il lui dise: ''lorsque je cueillerai des légumes, je t’en rapporterai'', c’est permis. Mais, s’il l’achète sans rien dire, il ne peut le payer avec de l’argent de rachat des fruits de 7e année, car cet argent ne peut servir de paiement.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הילך איסור זה ולקוט לי ירק היום. אין זה כדמי שביעית ושכרו מותר אבל אם אמר לקוט לי בו ירק היום ל' זה משמע יותר בשכר של שביעית ושכרו אסור להוציא ממנו לשאר דברים אלא שצריך לנהוג בו כדמי שביעית שהוא לאכילה ושתיה כמו פירות שביעית:
כשאלקוט ירקות שדה אביא לך. בשכרו מותר מפני שא''ל כן בשעת המקח ואותו הככר הרי הוא כפירות שביעית אבל אם לקח ממנו סתם בהקפה ה''ז הפונדיון כחוב עליו לא ישלם לו מדמי שביעית לפי שאין פורעין חוב מדמי שביעית:
משנה: אֵין מוֹכְרִין פֵּירוֹת שְׁבִיעִית לֹא בְמִידָּה וְלֹא בְמִשְׁקָל וְלֹא בְמִנְייָן וְלֹא תְאֵינִים בְּמִנְייָן וְלֹא יֶרֶק בְּמִשְׁקָל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמֵר אַף לֹא אֲגוּדוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱגוֹד אוֹתוֹ בַבַּיִת אוֹגְדִין אוֹתוֹ בַשּׁוּק כְּגוֹן הַכְּרֵישִׁין וְנֵץ הֶחָלָב.
Traduction
Il ne faut pas vendre les fruits de 7e année (même dans les cas précités qui sont autorisés) en se servant de mesure, de poids ou de nombre (285)Ce qui entraînerait une baisse des prix.; il ne faut ni compter les figues (pesées d’ordinaire), ni peser les légumes verts (puisque c’est contraire à l’usage, il faut se contenter de l’évaluation générale). Selon Shammaï, il ne faut pas non plus vendre les légumes verts par paquets liés; selon Hillel, ce que l’on a l’habitude de lier chez soi peut aussi être lié au marché, comme le cresson et les fleurs de lait (286)Pour ce terme, voir 7, 1..
Pnei Moshe non traduit
מתני אין מוכרין פירות שביעית וכו' כלומר מה שמותר למכור כאותו ששנינו בפ' דלעיל שאם לקט לעצמו והותיר מותר למכרו וכיוצא בזה וכן מותר למכור מעט מעט כדאמרי' שם (בהלכה ד') וכשמוכרן לא ימכור לא במדה ולא במשקל ולא במנין שלא יהא נראה כסוחר בפירות שביעית ומדקדק למוכרן בצמצום במדה וכו' אלא מוכרן אכסרה שמתוך כך ימכור אותם בזול ויהא ניכר שהוא נוהג בהן מנהג הפקר:
ולא תאנים במנין. כלומר שאע''פ שדרך למוכרן במשקל וה''א דכשמוכרן במנין מותר וכן הירק שדרכו להמכר במנין וה''א כשמוכרן במשקל מותר שאין זה כדרך שרגילין למוכרן קמ''ל דאפ''ה לא משום דהוי כמדקדק במכירתן:
בש''א אף לא אגודות. מפני שהוא דרך שאוגדין אותו למכור בשוק:
ובה''א את שדרכו לאגוד אותו בבית מה שהוא מדרך לאגוד אותו כשמביאו לבית מותר לאגוד אותו למוכרו לשוק לפי שאגודת הבית מסתמא הוא דרך אכסרה שאינו מדקדק כמה יהיו באגודה לפיכך מותר למכור לשוק כדרך אגודה זו אבל אם אין דרכו לאגדו כשמביאו לבית אלא כשמוכרו בשוק אוגד אותו מודו ב''ה שאין מוכרין אותו אגודות שניכר שאגודה זו למכור בצמצום הוא והוי כסחורה:
ונץ החלב. מפורש בריש פרק דלעיל:
הלכה: לָמָּה כְּדִי שֶׁיִּמָּֽכְרוּ בְזוֹל. וְיִשָּֽׁקְלוּ בְלִיטְרָא וְיִמָּֽכְרוּ בְזוֹל. אִם אָמַר אַתְּ כֵּן אַף הוּא אֵינוֹ נוֹהֵג בָּהֶן בִּקְדוּשָׁה.
Traduction
Pourquoi est-ce interdit? pour que l’on soit tenu de vendre à bon marché (sans grand bénéfice). Pourquoi ne pas dire de mesurer au litre, aussi pour forcer la vente? Si l’on s’était exprimé en ces termes, on ne conserverait plus de respect pour ces produits consacrés.
Pnei Moshe non traduit
גמ' למה לא ימכרו במדה וכו' כדי שימכרו בזול. כלומר שמתוך שאינו מקפיד עליהן לצמצם ימכרו בזול וכדפרישית במתניתין:
וישקלו בליטרא וימכרו בזול שאם אין הקפידא אלא כדי שימכרו בזול א''כ הו''ל לחכמים לתקן שלעולם ימכור אותן בזול יותר מבשאר השנים ולמה אסרו לשקול וה''ה דפריך על מדה ומנין וחדא מינייהו נקט. ומשני אם אתה אומר כן אף הוא אינו נוהג בהן בקדושה כלומר דמ''מ חששו שאם ימכור אותן דרך מכירה של שאר שמם אתי לזלזולי בהו ולא ינהוג בהן קדושת שביעית ואע''פ שמשנה הוא המקח ועוד דאם אתה מתירו למדוד וכו' אתי נמי לדקדק בהמקח:
הלכה: מַה בֵּין הָאוֹמֵר לַקֵּט לִי מַה בֵּין הָאוֹמֵר לַקֵּט לִי בּוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה מֵהִילְכוֹת שֶׁל עִימְעוּם הִיא. תַּמָּן תַּנִּינָן לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הַעַל הַפֵּירוֹת הָאֵלֶּה לִירוּשָׁלֵם לְחַלֵּק. אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכְלֵם וְנִשְׁתֵּם בִּירוּשָׁלֵם. מַה בֵּין הָאוֹמֵר לְחַלֵּק מַה בֵּין הָאוֹמֵר הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכַל וְנִשְׁתֶּה בִּירוּשָׁלֵם. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן מֵהִילְכוֹת שֶׁל עִימְעוּם הוּא. תַּמָּן תַּנִּינָן שׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵירוֹ כַדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ הַלְוֵנִי. מַה בֵּין הָאוֹמֵר הַלְוֵנִי מַה בֵּין הָאוֹמֵר הַשְׁאִילֵנִי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן מֵהִילְכוֹת שֶׁל עִימְעוּם הִיא.
Traduction
Pourquoi y a-t-il une différence entre celui qui dit à l’ouvrier d’aller cueillir de la verdure (sans paiement) et celui qui ajoute le montant? R. Abin répond au nom de R. Yossé ben Hanina: en effet, ce devrait être interdit, mais on a consenti à la permettre (291)Littéral: on a fermé les yeux sur cette légère infraction. par condescendance. On a enseigné ailleurs (292)Mishna (Maasser Sheni 3, 1): on ne doit pas dire à son prochain d’emporter les fruits à Jérusalem, en lui offrant là une part; mais on peut lui dire de les emporter pour y manger et boire ensemble. Or, pourquoi établit-on une différence entre celui qui offre de payer le transport par une part des produits et celui qui propose de consommer le tout ensemble? -C’est que, dit R. Zeira au nom de R. Jonathan, ce dernier cas est encore de ceux qui ont été accordés par condescendance. On a aussi enseigné (293)(Shabat 23, 1).: on peut demander à son prochain des cruches de vin et d’huile, à condition de ne pas lui parler de prêt. -Pourquoi cette différence entre celui qui fait une simple demande et celui qui emprunte? -C’est que, dit R. Zeira au nom de R. Jonathan, ce dernier cas est encore de ceux qui ont été accordés par condescendance.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה בין האומר לקוט לי ומה בין יהאומר לקוט לי בו. ומ''ש זה מותר וזה אסור:
מהלכות של עממום הוא. של גמגום שבגוף הדין גמגמו בו ואינו אלא חומרא בעלמא ולפיכך התירו באומר לקוט לי ולא אמר בו וכן להני דחשיב להו לקמן:
תמן תנינן. (ברפ''ג דמע''ש):
תמן תנינן. (ברפכ''ג דשבת) וגריס להא הכל שם במעשר שני וכן במסכת ע''ז (בפ''ב):
לֹא יִסּוֹךְ יַיִן וְחוֹמֶץ אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. הַחוֹשֵׁשׁ אֶת רֹאשׁוֹ אוֹ שֶׁעָלוּ בוֹ חַטָּטִין סָךְ שֶׁמֶן אֲבָל לֹא יִסּוֹךְ יַיִן וְחוֹמֶץ. אֵין מְפַטְּמִין שֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית אֲבָל לוֹקֵחַ הוּא שֶׁמֶן עֶרֶב שְׁבִיעִית וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. 22b רִבִּי אִימִּי סָבַר מֵימַר אֲפִילוּ מִן הֶחָשׁוּד. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי לא אָֽמְרוּ אֶלָּא בְּשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חָשׁוּד אִם אֵינוֹ חָשׁוּד. הָא דָּבָר בָּרִיא שֶׁהוּא חָשׁוּד אָסוּר.
Traduction
On ne devra pas s’enduire de vin ou de vinaigre (ce qui est contraire à l’habitude), mais d’huile. Celui qui a mal à la tête, ou des pustules sur le corps, peut se frotter avec de l’huile, non avec du vin ou du vinaigre. On ne doit pas aromatiser de l’huile de la 7e année (ce serait la dénaturer); mais on peut prendre pour cette préparation de l’huile de la 6e année, sans craindre que l’on suppose que c’est de l’huile de 7e année. R. Imi a cru devoir conclure de cette assertion qu’il est permis d’acheter de l’huile dans ce but même auprès d’une personne soupçonnée de méconnaître les lois du repos agraire. -Non, lui dit R. Yossé, il est permis de s’adresser aux vendeurs en général, sur lesquels on n’a pas de notions pour savoir s’ils sont soupçonnés de négligence ou non; mais au cas où l’on est certain qu’ils sont sujets au soupçon, c’est défendu.
Pnei Moshe non traduit
לא יסוך יין וחומץ וכו' ומפרש לה כגון החושש את ראשו וכו' שלפעמים עושין זה לרפואה ובשל שביעית אסור שאין דרכן לסיכה וניכר שהוא לרפואה:
אין מפטמין את שמן של שביעית לתת בתוכו עיקרי בשמים שיהא מפוטם מפני שהעיקרין בולעין את השמן והולך לאיבוד. אבל לוקח הוא שמן ערב שביעית. כלומר אבל שמן ערב שיש לו ריח לוקח הוא בשביעית ואינו חושש שמא נתפטם בעיקרי בשמים משל שביעית וכך הוא בתוספת' שם אין מפטמין שמן של שביעית אבל לוקחין שמן ערב לסיכ' מ''מ:
ר' אימי סבר מימר. דהאי מ''מ הוא לומר אפי' מישראל החשוד על השביעית וא''ל ר' יוסי לא אמרו אלא בסתם שאינו ידוע אם הוא חשוד או אינו חשוד הא אם ברור הוא שהוא חשוד אסור ליקח ממנו:
תַּנֵּי פֵּירוֹת חוּץ לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ. לֹא יְהוּ נִמְכָּרִין לֹא בְמִידָּה וְלֹא בְמִשְׁקָל וּבְמִנְייָן אֶלָּא כְפֵירוֹת הָאָרֶץ וְאִם הָיוּ נִיכָּרִין מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן כְּגוֹן אִילֵּין קורדקיא דְּסָֽלְקִין וּמִזְדַּבְּנִין מִן סוּסִיתָא לְטִיבֵּרִיָּא.
Traduction
On a enseigné: lorsqu’on importe en Palestine des fruits venant du dehors, on ne devra les vendre, ni à la mesure, ni au poids, ni au nombre, mais au même titre que les fruits palestiniens; mais s’ils sont faciles à reconnaître, c’est permis. Ainsi, dit R. Yossé bar Aboun, c’est permis à ces Kurdes marchands qui vont et viennent de Sousitha (en dehors) à Tibériade (ville frontière) pour la vente (287)Neubauer, p. 238..
Pnei Moshe non traduit
תני. (בתוספתא פ''ד):
אלא כפירות הארץ. שלא במדה וכו' דלא ליתי לאחלופי ואם היו נכרין שהן מחו''ל מותר:
אילין קורדקייא. כמו חיפי קורדנייתא בפ' כל שעה כלומר כגון אלו שרגילין להעלותן מן סוסיתא והיא בח''ל סמוך לא''י כדאמרינן לעיל (בפ''ו בהלכה א') ארץ טוב זו סוסיתא ומעלין משם למכור בטבריא:
רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר מָמָל זֶה שֶׁהוּא מוֹדֵד בִּכְפִישָׁה וְנִסְתַּייְמָה לוֹ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה פְעָמִים. אָסוּר לָמוּד בָּהּ. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָסוּר מֵימַר עֲבַד אֶצְבָּעָךְ.
Traduction
R. Hiskia dit au nom de R. Aba bar Mamal: si l’on mesure dans un panier et qu’après s’en être servi 2 ou 3 fois, on en connaît par cœur la contenance, il n’est plus permis d’y mesurer les fruits. De même, dit R. Oshia, il est interdit, pour prévenir l’acquéreur, de compter sur ses doigts.
Pnei Moshe non traduit
זה שהוא מודד בכפיש'. והיא עשויה למדידות הרבה עד כאן הוא כך ועד כאן הוא כך והוא לא מדד בצמצום אלא שנזדמנה לו ב' וג''פ כפי מה שרצה אסור למוד בה דהוי כמתכוון למדוד:
א''ר הושעיא אסור מימר עבד אצבעך. בתמיה וכי אסור לומר עשה כך באצבע שלך לסימן שעד כאן יהיה כך וכך וזה נמי כך הוא דמכיון שלא נתכוין למדידה ממש אין כאן איסור:
מַהוּ לְפַטֵּם יַיִן שֶׁל שְׁבִיעִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא קַל מֵהֶן שְׁבִיעִית שֶׁנִּיתְּנָה לְהַדְלָקַת הַנֵּר. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהוּא מוּתָּר. וְהָתַנֵּי אָסוּר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ.
Traduction
⁠—Est-il permis d’aromatiser du vin de 7e année? -On peut répondre à cela, en invoquant les termes de la Mishna: ''la loi sur la 7e année est moins sévère, en ce qu’il est permis de se servir d’huile de cette année pour allumer la lumière''; cela prouve qu’il est permis de détourner un aliment pour un autre usage. -Mais il y a un enseignement disant que c’est interdit? -C’est que notre Mishna, répondit R. Eliézer, est conforme à R. Juda, qui dit ailleurs (283)Mishna (Terumot 11, 1).: il est permis de cuire du vin d’oblation sacerdotale, parce qu’il devient ainsi meilleur (tandis que ledit enseignement serait conforme à l’adversaire de R. Juda, qui le défend).
Pnei Moshe non traduit
מהו לפטם יין של שביעית. דבמעשר שני תנן (בפ''ב) דמ''ש אין מפטמין את השמן אבל מפטם הוא את היין ובשביעית מהו:
נישמעינה מן הדא. דקתני במתניתין קל מהן שביעית וכו' וא''כ אם במעשר שני החמור לענין הדלקה מותר בשביעית מכ''ש לפטם את היין דמותר במעשר שני שהוא מותר בשביעית:
א''ר אלעזר דר' יהודה היא. (בריש פרק יא דתרומות) תנן אין מפטמין את השמן אבל עושין את היין ינומלין אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו ר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו ומפרש לה ר''א דר' יהודה דמתיר בבישול אוסר הוא בינומלין דהיינו מפטם שנותן לתוכו דבש ומיני בשמים וטעמא דאינו מותר לר' יהודה אלא במשביח את היין עצמו שהוא מתקיים ביותר כשמבשלו אבל במפטם שהוא ינומלין שאינו משביח את היין להתקיים ע''י כך אוסר וה''נ מאן דתני אסור ר' יהודה היא:
קַל מֵהֶן שְׁבִיעִית שֶׁנִּיתְּנָה לְהַדְלָקַת הַנֵּר. וּתְרוּמָה לֹא נִיתְּנָה לְהַדְלָקַת הַנֵּר. תְּרוּמָה טְמֵיאָה נִיתְּנָה לְהַדְלָקַת הַנֵּר. שְׁבִיעִית אֲפִילוּ טְהוֹרָה נִיתְּנָה לְהַדְלָקַת הַנֵּר. רִבִּי חִזְקִיָּה עָל מִסְחֵי יְהַב צְלוּחִיתָא לְזוֹסִימִי אוֹרִיָּרָא.אָמַר לֵיהּ אַעִיל לָהּ לִילָאֲשׁוּנָא. אָמַר לֵיהּ לֵית אָסוּר. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יִרְמְיָה. אָמַר לֵיהּ אָתָא וְאָמַר לֵיהּ לִמַּדְתָּנוּ וְתַנֵּי כֵן אֵין סָכִין שֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית בַּמֶּרְחָץ אֲבָל סָךְ הוּא מִבְּחוּץ וְנִכְנַס.
Traduction
– La loi de 7e année, est-il dit, est moins sévère, parce qu’elle permet de se servir d’huile de cette année pour allumer de la lumière. -Mais n’est-ce pas permis avec de l’huile d’oblation? -Il y a une différence: en fait d’huile d’oblation, on brûle seulement celle qui est impure; tandis que, pour celle de la 7e année, on prend même celle qui est pure. R. Hiskia, en allant au bain, remit un flacon d’huile au domestique du bain (284)Le servant du bain mettait au baigneur le vêtement de dessous allant à la ceinture, grec zôma, en lui recommandant de le lui apporter dans la salle intérieure (pour se frotter). -Mais, objecta le serviteur, n’est-ce pas défendu? Il alla consulter R. Jérémie qui lui dit: tu peux inférer de la question du serviteur qu’il t’a enseigné la défense. En effet, on a appris: on ne doit pas, à l’intérieur du bain, se frotter avec de l’huile de la 7e année, mais on peut s’en frotter au dehors avant d’entrer.
Pnei Moshe non traduit
קל מהן שביעית וכו'. דקתני במתני' ופריך וכי תרומה לא ניתנה להדלקת הנר ומשני תרומה טמאה היא שניתנה להדלקת הנר דזהו שמן שריפה שאמרו בכל מקום ותרומה טהורה אין מדליקין בה אבל שביעית אפי' טהורה ניתנה להדלקת הנר:
על מיסחי. נכנס לרחוץ במרחץ:
לזיסימי אודייתא. לזוסימי הוא כהאי דאמרינן פ' במה טומנין כוספא דיסמין וזהו הוורד של יסמין ונכבש בשמן שומשמין ועושין אותו לסוך ולרחוץ את הזוהמא ואדייתא הוא מהגדל בשדה. וכל השדמות עד נחל קדרון בירמיה (ל''א) תרגומו וכל אדיתא:
וא''ל לשלוחו העל לי הצלוחית הזאת עם השמן לאשונא להתנור לחממו כדי שיהא נוח לסוך ולרחוץ בו ושל שביעית היה וא''ל זה וכי לית הוא אסור לסוך במרחץ כהאי ברייתא דלקמיה:
אתא זה השליח ושאל לר' ירמיה וא''ל שר' חזקיה צוה לו כך:
אתא. ר' ירמיה וא''ל לר' חזקיה הלא אתה למדתנו זה ותני בברייתא כן אין סכין שמן של שביעית במרחץ וכו'. והא דתנינן שמן של שביעית סכין בו היינו שסך עצמו מבחוץ ונכנס אבל במרחץ אין סכין בו משום בזיון קודש וכן לא שמן שריפה כדמסיק דטעמא מפני בזיון קדשים:
טַבָּח כֹּהֵן שֶׁנִּתְמַנֶּה לוֹ בְּכוֹר מַהוּ מִקְטְעָתָהּ קוּפָּדִין וּמְזַבֵּנַתָּהּ גַוְא שׁוּקָא. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר שָׁרֵי מִן הָדָא אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לֵיאָגֵד בַּבַּיִת אוֹגְדִין אוֹתוֹ בַשּׁוּק. אָמַר רִבִּי מָנָא כָּל גַּרְמָא הִיא אָֽמְרָה דְהוּא אָסוּר שֶׁלֹּא יְהֵא כְעוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְגוּפוֹ.
Traduction
Lorsqu’il arrive à un prêtre sacrificateur de recevoir un premier-né d’animaux, lui est-il permis de détailler la viande et de la vendre au marché? R. Jérémie a cru devoir le permettre, selon ces paroles de la Mishna: ''ce que l’on a l’habitude de lier chez soi, peut aussi être lié au marché''. -Au contraire, dit R. Mena, ceci même prouve que c’est interdit;puisque c’est l’usage de le vendre ainsi chez soi, il ne faut pas, en cette année, qu’il se livre au commerce personnellement, en public (bien que ce soit seulement par hasard).
Pnei Moshe non traduit
טבח כהן שנתמנה לו בכור. ואנן תנן בפ' דלעיל שאין עושין סחורה בבכורות אא''כ לקחו למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו מותר למכרו והא כיון דטבח הוא לא התירו לו והבעיא היא אם מותר לקטעו קופדין וזהו לחתיכות חתיכות בשר ולמכרו בשוק דאפשר דמכירה כזו לא מיחזי כעושה סחורה:
ר' ירמיה סבר מימר. דבכה''ג שרי ורצה לפשוט ממה דשרו ב''ה את שדרכו ליאגד בבית אוגדין אותו למכור בשוק וה''נ מכיון שדרך לעשות חתיכות חתיכות לבית מותר למכור כך לשוק:
א''ר מנא. דלא דמיא דאדרבה כל גרמא היא אמרה דהוא אסור. מכל עצמה של מתני' נלמד שזה אסור שהרי הכא דרכו כך למכרו בשוק חתיכות חתיכות ושלא יהא נראה כעושה סחורה בגופו של הבכור ולא התירו ב''ה במתני' אלא דווקא בגוונא של האגודה שאינו מדרך לעשותה כשמוכר לשוק:
וְלֹא שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה לֹא בְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וְלֹא בְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מִפְּנֵי בִּזָּיוֹן קֳדָשִׁים.
Traduction
L’huile d’oblation devenue impure, et destinée à l’éclairage, ne doit pas servir comme telle, ni dans les synagogues, ni dans les réunions d’études, par respect pour son caractère sacré.
Pnei Moshe non traduit
לא בבתי כנסיות וכו'. כלומר וכן אין סכין בו לא בבתי כנסיות ובתי מדרשות מפני שנראה כבזיון קדשים בפני רבים:
Shvi'ite
Daf 23a
משנה: אֵין נוֹתְנִין לֹא לְבַייָר וְלֹא לְבַלָּן וְלֹא לְסַפָּר וְלֹא לְסַפָּן. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְבַייָר לִשְׁתּוֹת. וּלְכוּלָּן הוּא נוֹתֵן מַתְּנוֹת חִינָּם.
Traduction
On ne peut pas s’en servir pour payer ce que l’on doit au maître des fontaines (qui fournit l’eau des villes), ni au chef des bains, ni au barbier, ni au nautonier; mais on peut en donner au maître des fontaines pour avoir un peu à boire, et à tous on peut donner ces fruits en cadeau (297)Bien que l'on sache qu'en ce cas tous ces fournisseurs ne demanderont pas le salaire qui leur est dû. Voir 4, 2, l'avis de Hillel..
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין נותנין. דמי שביעית לא לבייר והוא החופר בורות לא יתן לו שיספיק לו מים לכל תשמישו אלא דוקא אם הוא נותן לו שיספיק לו מים כדי לשתות כדקתני סיפא אבל הוא נותן לבייר לשתות:
ולא לבלן המחמם מרחצאות:
ולא לספר. שכר התספורת:
ולא לספן. שכר הספינה:
ולכולן לכל האומנין הוא נותן. דמי שביעית או פירות שביעית מתנת חנם ולא בשביל שכרן ואע''פ שממילא לא יתבעו ממנו שכר כשנותן להם מתנה שרי:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף לֹא לַמְּבַייַר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר אֵין לוֹקְחִין הִימֶּנּוּ מַיִם וּמֶלַח. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵן.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בחדא ברייתא דר' יוסי אומר אף אין נותנין דמי שביעית לא למבייר וכהאי דשנינו במתני':
ופריך מיחלפא שיטתיה דר' יוסי דתמן הוא אומר. בתוספתא (פ''ו) דגריס התם פירות שביעית אין לוקחין בהן מים ומלת ר' יוסי אומר לוקחין בהן מים ומלח והיינו דרמי דר' יוסי דהך ברייתא אדר' יוסי דהתוספתא והש''ס לא הביא כאן אלא דברי הת''ק דהתוספתא וכמו וכו' הוא והכא אמר הכן א''ר יוסי אף לא למבייר:
23a פִּיתָּן רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן עוֹד הִיא מֵהִילְכוֹת שֶׁל עִימְעוּם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קַשְׁייָתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מַהוּ מֵהִלְכוֹת שֶׁל עִמְעוּם הוּא כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין פַּת יִשְׂרָאֵל מְצוּיָה בְּדִין הוּא שֶׁתְּהֵא פַּת גּוֹי מוּתֶּרֶת וְעִימְעַמּוּ עָלֵיהָ וְאָֽסְרוּהָ. אָמַר רִבִּי מָנָא וְיֵשּׁ עִימְעוּם לְאִיסּוּר. וּפַת לֹא כְתַבְשִׁילֵי גוֹיִם הִיא. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים בְּמָקוֹם שֶׁתַּבְשִׁילֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָן מְצוּייִן שָׁם בְּדִין הוּא שֶׁיְּהוּ תַבְשִׁילֵי גּוֹיִם מוּתָּרִין וְעִימְעַמּוּ עָלֵיהֶן וְאָֽסְרוּם. אֶלָּא כֵן הָיָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין פַּת יִשְׂרָאֵל מְצוּיָה בְּדִין הוּא שֶׁתְּהֵא פַּת גּוֹיִם אֲסוּרָה וְעִימְעַמּוּ עָלֵיהָ וְהִתִּירוּהָ מִפְּנֵי חַיֵּי נֶפֶשׁ. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מַתִּיר וּבִלְבַד מִן הַפְּלָטֵר. וְלָא עָֽבְדִין כֵּן.
Traduction
De même, pour le pain des non-juifs, il est permis d’en manger, dit R. Jacob bar Aha au nom de R. Jonathan, parce que c’est aussi un de ces cas autorisés par condescendance. R. Yossé dit avoir présenté une objection en présence de R. Jacob bar Aha: -Est-il vrai que ce cas fait partie de ceux qui ont été accordés? -Je prétends seulement que lorsqu’on ne trouve pas de pain d’Israélite, il est tout juste qu’il soit permis de manger de celui d’un païen; par suite de condescendance, on l’interdit. -Mais, dit R. Mena, est-ce que l’on insiste pour obtenir une défense? Le pain n’est-il pas différent des autres mets cuits par des païens? -Voici ce que nous disions: lorsqu’on ne peut pas trouver des aliments cuits par des Israélites, il paraît juste de déclarer que ceux des païens sont permis; mais, par mesure préventive, on l’a interdit. Aussi faut-il ajouter qu’il semble que même à défaut de pain provenant d’un Israélite, celui du païen soit interdit; on a donc dit qu’en ce cas on l’a permis par condescendance, car c’est une question de vie ou de mort. Les rabbins de Césarée, au nom de R. Jacob bar Aha, adoptent l’avis de celui qui l’autorise, à condition de s’adresser au boulanger (non aux particuliers), sans toutefois s’y conformer pour leur usage.
Pnei Moshe non traduit
פיתי. של נכרים:
עוד היא. גם זו מהל' של עמעום:
קשייתה. הקשיתי לפני ר' יעקב בר אחא מהו מהלכות של עממום היא דקאמר גבי פיתן מפני שיש לפרש בזה לכאן ולכאן:
כך אני אומר. אם כך אני אומר במקום שאין פת ישראל מצויה בדין היה שתהא פת עכו''ם מותרת ועמעמו עליה ואסרוה אף בשאין פת ישראל מצויה. או כך אני אומר במקום שפת ישראל מצויה בדין היא שתהא פת עכו''ם אסורה ועמעמו עליה והתירוה. וכן הוא בהדיא לקמן (בפ''ג דמעשר שני) ובשבת (בפ''ק):
ויש עמעום לאיסור. בתמיה ומאי תיבעי לך דלא שייך לשון עמעום לאיסור דאי לאיסור החמירו מיבעי ליה ולהיתר הוא דשייך ל' עמעום וכלומר שלא התירו בפירוש אלא בגמגום שלא רצו לאסור:
ופת לאו כתבשילי עכו''ם הוה. כל זה הוא מדברי ר' מנא והלא פת היה נראה שהוא כתבשילי עכו''ם וכי כך אנו אומרים ג''כ בתבשילי עכו''ם שבדין היה שבמקום שאין תבשילי ישראל מצוים שיהו מותרין אלא שעמעמו לאסור בתמיה והלא מדינא אסורין:
אלא כן היה אלא ע''כ כך הוא במקום וכו'. כלומר אפי' שאין פת ישראל מצויה היה בדין שתהא אסורה כתבשיל שלהם ועמעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש:
כדברי. כלומר אפילו לדברי מי שהוא מתיר ובלבד מן הפלטר ולא מבעה''ב:
ולא עבדין כן. לא נהגו כך אלא נוהגין היתר אף בפת בעל הבית:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בְּמַרְאֶה לוֹ אֶת הַקּוֹלֵחַ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּנוֹתֵן לוֹ שְׂכַר רַגְלוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ לֹא הֶרְאָה לוֹ כְּמִי שֶׁהֶרְאָה לוֹ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּתַנֵּי הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לְהָבִיא יַיִן לְחוֹלֶה אוֹ תַפּוּחַ לְחוֹלֶה אִם הֵבִיא חַייָב לִיתֵּן לוֹ וְאִם לָאו אֵינוֹ חַייָב לִיתֵּן לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ יַיִן לְחוֹלֶה מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי תַּפּוּחַ לְחוֹלֶה מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי בֵּין שֶׁהֵבִיא בֵּין שֶׁלֹּא הֵבִיא חַייָב לִיתֵּן לוֹ שְׂכַר רַגְלָיו הוּא נוֹתֵן לוֹ. מַה עֲבִיד לָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר לָהּ בְּמַרְאֶה לוֹ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָיָן. דְּתַנֵּי לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הָא לָךְ דֵּינָר זֶה וַהֲבֵא לִי לֶקֶט הַיּוֹם. הֲבֵא לִי פֵּיאָה הַיּוֹם אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ בְּלֶקֶט שֶׁתָּבִיא לִי הַיּוֹם בְּפֵיאָה שֶׁתָּבִיא לִי הַיּוֹם. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּבֶן לֵוִי. וַהֲרֵי לֹא הֶרְאָה לוֹ וְאַתְּ אָמַר כְּמִי שֶׁהֶרְאָה לוֹ. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן קַל הֵקִילוּ בַּשְּׁבִיעִית שֶׁהִיא מִדְּרַבָּנָן.
Traduction
Selon R. Simon ben Lakish, on peut ainsi payer le boulanger lorsqu’on a pris la peine de lui montrer la récolte (294)''L'éd. d'Amsterdam, ou d'Elie Fulda, a kolet; mais celle de Venise et les suivantes ont: huche (?).'', parce qu’alors on doit être dédommagé de son dérangement. Selon R. Yohanan, si même on ne l’a pas montré, on suppose que c’est fait. Il y a un enseignement contredisant l’avis de R. Simon ben Lakish, où il est dit: si on loue un mercenaire chargé d’apporter du vin à un malade, ou des fruits, on lui doit le salaire s’il a apporté quelque chose, et on ne lui doit rien s’il n’a rien apporté;mais, s’il lui a dit d’aller prendre dans tel et tel endroit pour le malade, soit du vin, soit une pomme, il est obligé de payer ce journalier en tous cas qu’il ait apporté l’objet ou non, car il doit payer son dérangement (295)Voir même série, (Avoda Zara 5, 1) ( 44c).. Or, jusqu’ici on lui doit en tous cas le salaire; que répond à cela R. Simon ben Lakish? Il s’agit aussi du cas, répondit-il, où on lui a montré les objets à transporter (il y a eu un dérangement réel). Un autre enseignement conteste l’avis de R. Yohanan (qui n’exige pas que ce soit montré): on ne doit pas donner d’ordre à son prochain en lui disant: voici un dinar et apporte-moi aujourd’hui de la verdure de glanage, ou de l’angle des pauvres; mais il faut au contraire lui dire que ce sera le prix d’achat du glanage, ou du produit de l’angle (c’est l’inverse, on ne paie pas le dérangement, mais les produits); il en est de même pour le lévite, à l’égard des dîmes. Or, il est certain qu’en ce cas l’on n’a rien montré; comment donc supposer que cela revient au même que si on l’avait montré? -Comment expliquer ce cas selon R. Yohanan? -D’après lui, on a été moins sévère à l’égard de la 7e année et l’on est dispensé de montrer les objets, parce qu’il ne s’agit que d’une prescription rabbinique.
Pnei Moshe non traduit
רשב''ל אמר במראה לו את הקלח. מתני' דקתני לקוט לי ירק היום שכרו מותר מיירי במראה לפועל את הקלח של הירק וא''ל כן והלכך ברישא מותר שאינו אלא כנותן שכר רגלו שיביא לו הקלח הזה ואם אמר לקוט לי בו א''כ על האיסר קאמר בזה האיסר תלקט לי והוי כמכר:
ר' יוחנן אמר דאין חילוק ואפי' לא הראה לו נעשה כמי שהראה לו ומותר ברישא דשכר רגלו נותן לו:
מתניתא. האי ברייתא פליגא על ר''ל דקתני כשאומר לו הביא לי ממקום פלוני אע''פ שלא הביא חייב ליתן לו שכרו מפני ששכר רגלו הוא נותן לו והשליח שליחותו קעביד קתני מיהת דשייכא שכר רגלו ואפי' בשלא הראה לו וקשיא לר''ל:
פתר לה במראה לו. אותו מקום פלוני כגון שהיה סמוך ונראה:
מתני' פליגא על ר' יוחנן דתני. בתוספתא דמכלתין (פ''ו):
לא יאמר אדם לעני הילך סלע זו והבא לי לקט היום וכו' דכיון שהקדים לו הסלע או הדינר וא''ל הבא לי בזה מתנות עניים שלך הוי כמי שלוקט בשביל הבעה''ב הזה ואסור שמפקיע מן המעשרות ועוד דאין העני זוכה בהן עד שיגיעו לידו ואינו יכול למוכרן לזה מקודם אבל אומר לו בלקט שתביא לי היום דבזה לא הוי כמוכר לו מקודם אלא אחר שיזכה בו העני והרי הוא שלו יביא לו בעד הסלע והדינר שקיבל:
וכן אתה מוצא בבן לוי. שאמר לו אחד כן בשביל המעשר שלו קתני מיהת בסיפא דכשאמר לו הילך דינר זה בלקט שתביא לי דלא הוי כמכר. והרי לא הראה לו כלומר דטעמא הוי משום דלא הראה לו המקום ללקוט ואת אמר כמו שהראה לו. כלומר ולדידך דאת אמר אפי' לא הראה לו נעשה כמו שהראה לו ואם כן התם גם בסיפא יהא אסור וקשיא לר' יוחנן דהא מיהת שמעינן מהכא דלא אמרינן נעשה כמי שהראה לו והשתא במתני' אמאי שכרו מותר בשלא הראה לו ומה עביד לה ר''י ומשני קל שהקילו בשביעית שהיא מדרבנן והלכך אמרינן בה נעשה כמי שהראה לו לקולא ואע''ג דלא אמרינן הכי בעלמא:
לָקַח מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בְּפוֹנְדִיּוֹן כְּשֶׁאֶלְקוֹט יַרְקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לָךְ מוּתָּר. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיֵה אוֹסְרִין. מַה נָן קַייָמִין כְּהַהוּא דְאָמַר הַב לִי וּבָרִי לִי אֲנָא יְחַב לָךְ רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה אוֹסְרִין שֶׁאֵין יַרְקוֹת שָׂדֶה מְצוּיִין. וַחֲכָמִים מַתִּירִין מִפְּנֵי שֶׁיַּרְקוֹת שָׂדֶה מְצוּיִין.
Traduction
Lorsqu’on achète du pain au boulanger pour un pondion, est-il dit, et qu’on lui dise ''lorsque je cueillerai de la verdure au champ, je t’en rapporterai'', c’est permis (296)Tossefta, 6.. Selon R. Juda et R. Néhémie, c’est interdit. En quel cas? lorsqu’on dit au boulanger: ''donne moi du pain; je suis sûr de te rapporter des légumes'', en ce cas R. Juda et R. Néhémie l’interdisent, en raison de l’engagement formel qui peut entraîner à acheter de ces légumes, parce qu’alors ils sont rares aux champs; selon les autres sages, c’est permis, parce qu’il n’en manque pas aux champs.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם ר' יהודה ור' נחמיה אוסרין בלקח מן הנחתום ככר אע''פ שא''ל כשאלקוט ירקות שדה אביא לך ומפרש לה מה אנן קיימין לפלוגתייהו ובמאי הוא דפליגי:
בההוא דאמר הב לי. הככר הזה וברי לי דאנא יהיב לך מירקות השדה שאלקט ור' יודה ור''נ דאוסרין טעמייהו שאין ירקות שדה מצויין והלכך אף שזה אמר לו ברי לי שאני אביא לך לא סמך הנחתום על דבריו שאינן מצויין בשביעית ושמא לא ימצא ללקוט לפי שהכל רצין לזכות מן ההפקר ומה שנתן לו הככר כחוב בעלמא נתן לו ומש''ה אסור אם מביא לו אח''כ דהוי כפורע חובו משביעית וחכמים מתירין דס''ל ירקות שדה מצויין הן וסמך הנחתום על זה ולא נתן לו הככר שיהא כחיב עליו אלא זה מקבל הככר וזה יקבל הירקות שדה שבודאי ימצא ללקטן ולהביא לו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source