Shvi'ite
Daf 21a
20b רִבִּי פְּדָת רִבִּי יוֹסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַעְתִּי שֶׁהַמַּעֲמִיד בִּשְׂרַף הֶעָלִין וּבִשְׂרַף הָעִיקָּרִין מוּתָּר בִּשְׂרַף הַפַּגִּין אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֶּרִי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי פְּדָת כְּמַה דְתֵימָא תַּמָּן הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וָכָא אָמַר הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וְדַמְיָא הִיא כָּל רַבָּה קְטָף בָּטֵל עַל גַּבֵּי שְׂרָפוֹ. אִילָן אֵינוֹ בָטֵל עַל גַּבֵּי שְׂרָפוֹ. אוֹכְלֵי בְהֵמָה קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן וְאֵין קְדוּשַּׁת עָרְלָה חָלָה עֲלֵיהֶן. 21a אָמַר רִבִּי אָבִין אִית לָךְ חוֹרִי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָֽמְרָהּ שְׁמוּעָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם גַּרְמֵיהּ אָֽמְרָהּ לְמָה.
Traduction
R. Pedath ou R. Yossa dit au nom de Yohanan: cet avis de R. Simon est conforme à celui de R. Josué, qui dit ailleurs (272)Au sujet de l'Orla (1, 7), ou premières années de plantation d'un arbre.: J’ai appris qu’il est permis de conserver le fromage dans de la résine d’arbres et de la résine des souches; c’est défendu dans de la résine des figues non mûres, parce que celles-ci sont considérées comme fruits interdits. R. Zeira dit à R. Pedath: il résulte de ton assertion que là, l’avis de R. Josué sert de règle, de même qu’ici celui de R. Simon l’emporte. R. Yona dit: ces deux choses se ressemblent aussi peu que l’arrière d’un navire à l’avant; or, le bois de senteur est annulé par rapport au parfum, tandis que l’arbre n’est pas annulé pour la résine (il conserve sa valeur propre). Il y a encore une autre différence: à la nourriture d’animaux, la sainteté du repos agraire est applicable, et non celle de l’orla (défense des 5 premières années de plantation). Il y a aussi cette distinction: R. Josué en parle par ouï-dire, et R. Simon le dit en son nom.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אתייא דר''ש כר' יהושע. ר' יוחנן בא לפרש דחכמים דמתני' היינו ר''א ור''ש כר' יהושע דתנינן תמן (פ''ק דערלה) ר''א אומר המעמיד בשרף הערלה אסור א''ר יהושע שמעתי בפי' שהמעמיד בשרף העלין ובשרף העיקרין מותר בשרף הפגין אסור מפי שהוא פרי והאי מתני' דערלה ודאי באילן העושה פירות מיירי דבאילן סרק שאינו עושה פרי לא שייכא ערלה גבי' דונטעתם כל עץ מאכל כתיב ופליגי ר''א ור' יהושע בהשרף היוצא מן העץ או מן העלין דלר''א גם השרף הזה הוא אסור דכפריו הוא ור' יהושע קאמר דאינו אסור אלא שרף היוצא מן הפגים שהוא הפרי והשתא קא''ר פדת בשם ר' יוחנן דר''ש דמתני' דאמר אין לקטף פרי היינו הקטף היוצא מן העץ ומן העלין דשמע לת''ק דקאמר דסתם קטף יש לו שביעית ואפי' בהיוצא מן העלין ומן העץ ואף באילן העושה פירות וכר''א ועלה פליג דאין לקטף הזה שביעית אלא דוקא היוצא מן הפרי והיינו כר' יהושע דהתם:
א''ר זעירא לר' פדת. א''כ לדבריך כמה דתימא תמן הלכה כר' יהושע דלית הלכתא כוותיה דר''א לגבי ר' יהושע והכא נמי את אמר הלכה כר''ש בתמיה והא אנן קיי''ל בכל מקום הלכה כת''ק דמתני' דרבי סתים לן דברי הת''ק שהן חכמים דפליגי עליה דר''ש:
א''ר יונה ודמיא הוא לכל רביה. כך הוא בפ''ק דערלה. ובתמיה הוא דקאמר כלו' דר' יונה אסיק למילתיה דר' זעירא ומתמה על הא דר' פדת דמעיקרא דהיכי מדמי לה האי מתני' דשביעית למתני' דערלה בכולא מילתא וכי כל הרביה והן הגידולין של כל מיני האילן שוין הן כדמסיק ואזיל:
קטף בטל ע''ג שרפו. כלומר אילן קטף והוא האפרסמון בטל הוא האילן לגבי שרפו והיינו שהשרף שלו היוצא מן העץ הוא העיקר ואילן כלומר שאר האילן שעושה פירות אינו בטל ע''ג שרפו שיוצא מן העץ שלו דעיקר הוא הפרי ואין השרף היוצא מן העץ שלו נחשב לכלום וכיון שכן הוא ת''ק דמתני' נמי כר' יהושע ס''ל דלא מיירי הכא באילן העושה פירות אלא בקטף שאינו עושה פירות אלא הקטף שלו זהו פריו ושאני מתני' דערלה דלא איירי אלא באילן העושה פירות והיינו דמסיים ואזיל:
אוכלי בהמה קדושת שביעית חלה עליהן ואין קדושת ערלה חלה עליהן. כלומר הא ודאי דבמתני' דידן שפיר מצינו לומר דבאילן שאינו עושה פירות מיירי שהרי אפילו על אוכלי בהמה קדושת שביעית חלה עליהן וכמו העלין של האילן וכיוצא בהן וא''כ בהא הוא דקאמר הת''ק דיש לקטף שביעית דאינו עושה פרי אחר אלא זה וקטפו זהו פריו אבל ערלה אין קדושת ערלה חלה על דבר שאינו עושה פירות וכמו העלין של האילן סרק והקטף היוצא ממנו וכדומה אלא דוקא באילן העושה פירות חל על הכל וא''כ ר' יהושע דערלה דלא איירי אלא באילן העושה פירות שפיר ס''ל כת''ק דהכא דלא איירי אלא בקטף שאינו עושה פרי אחר או בכיוצא בו באילן סרק דבהא מודה ר''י דקטפו זהו פריו ודלא כר' פדת:
א''ר אבין אית לך חורי. יש לך כאן דבר אחר למיפרך ועל הא דבעי ר''ז לדייק אליבא דר' פדת דאי אתיא האי דר''ש כר' יהושע א''כ נימא הלכה כר''ש כמו דהלכה כר' יהושע לגבי ר''א הא בלאו הכי לא קשיא דר' יהושע אמרה התם מפי שמועה דקאמר שמעתי וכו' ואיכא למימר דליה לא סבירא ליה הכי אבל ר''ש דמתני' בשם גרמיה אמרה הוא עצמו ס''ל כן ומיהת לענין הלכתא לא קיי''ל כוותיה דר''ש ואע''ג דהוה אתיא מילתיה כר' יהושע דהא ר' יהושע לאו אליבא דנפשיה אמרה. א''נ דר' אבין אדר' פדת גופיה מהדר דאית לך חורי לפרוכי מילתיה דקאמר אתיא דר''ש כר' יהושע הא ר' יהושע שמעתי קאמר ואיכא למימר דליה לא ס''ל הכי. ועיקר:
למה. ובעי הש''ס אליבא דר' אבין ולמה ומ''ט נימא דר' יהושע אליבא דנפשיה לא ס''ל כהאי דשמע בהאי דינא:
שְׂרָף פֵּירִי פַּגִּין פֵּירֵי. וְאִין תֵּימַר שְׂרָף פֵּירִי עָשָׂה כֵן בִּתְרוּמָה אָסוּר. וְאִין תֵּימַר פַּגִּין פֵּירֵי עָשָׂה כֵן בִּתְרוּמָה מוּתָּר. לָמָּה שֶּׁהַנָּייַת תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת וַהַנָּייַת עָרְלָה אֲסוּרָה.
Traduction
Voici ce qu’il dit: la résine est un fruit comme celle des figues non mûres l’est aussi; or, s’il est admis que la résine est considérée comme fruit, lorsque l’on s’est servi de la résine provenant d’oblation pour conserver un objet, c’est interdit; tandis que si l’on considère comme fruit celle qui provient seulement de figues non mûres, il est permis d'en user même à l’égard de l’oblation. Car il est permis de tirer jouissance d’un objet provenant de l’oblation, mais non de ce qui appartient aux premières années de plantation.
Pnei Moshe non traduit
שרף פרי פגין פרי. כלומר אי משום דמספקא ליה לר' יהושע דאפשר דשרף עצמו הוי נמי פרי וא''כ שרף העלין והעיקרין של ערלה אסור או דנימא דוקא הפגין פרי הוי והמעמיד בשרף הפגין הוא דאסור ולא בשרף העלין והעיקרין והא דקאמר על מילתיה דר''א שמעתי וכו' היינו משום דר''א מדמה להו לכולהו שרף אהדדי דקאמר סתם המעמיד בשרף ערלה אסור ועלה' קא''ר ר' יהושע אני שמעתי לחלק בין שרף העלין והעיקרין לבין שרף הפגין ולדידי מספקא לי האי מילתא אי אמרינן קטפו זה פריו או לא:
ואין תימר שרף פרי עשה כן בתרומה מותר. כלומר דהש''ס מסיים לפרש הנ''מ אי אמרינן דמשום דמספקא ליה לר' יהושע הוא משום דלא תקשי ומאי נ''מ לענין ערלה הא אפי' אי מספקא לן מ''מ אסור הוא משום חומרא דערלה הלכך קאמר דלענין תרומה הוא דאיכא נ''מ בהא שאם עשה כן בתרומה שהעמיד הגבינה בשרף של תרומה דאין תאמר שרף פרי כלומר דאיכא לספוקי דשמא השרף של העלין הוי נמי פרי א''כ גבי תרומה מותר שאם הפריש הפירות עם העלין והעמיד בשרף העלין ליכא איסורא לזרים דהא לא שייך למיסר כ''א באיסורי הנאה כמו ערלה אבל תרומה אין איסורה איסור הנאה כדקאמר לקמיה:
ואין תימר פגין פרי עשה כן בתרומה אסור כלומר אבל אי הוה ברירא לן דדוקא שרף הפגין הוי פרי ותו לא בזה ודאי תרומה כערלה ואם העמיד בשרף פגי תרומה אסור כמו בערלה:
ולמה שהניית תרומה מותרת וכו'. סיומא דמילתא היא בפירוש הנ''מ לתרומה דאין תימר משום ספק דשרף הוי פרי מותר הוא בתרומה דשאני תרומה מערלה כדפרישית:
הָכָא אַתְּ אָמַר יִלָּקֵט הַוֶורֶד. וָכָא אַתְּ אָמַר חַייָב בְּבִיעוּר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵין תַּנָּייָן אִינּוּן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא יָכִיל אֲנָא פְתַר לְהוֹן וַורְדֵּי בִּתְרֵי תְּנַיֵּי וֶורֶד חָדָשׁ שֶׁכְּבָשׁוֹ בְשֶׁמֶן יָשָׁן. וֶורֶד שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁכְּבָשׁוֹ בְשֶׁמֶן שֶׁל שִׁשִּׁית וְיָשָׁן בְּחָדָשׁ וֶורֶד שְׁבִיעִית שֶׁכְּבָשׁוֹ שֶׁל שְׁמִינִית.
Traduction
Comment se fait-il qu’au commencement on permette de retirer la rose et à la fin on ordonne de la faire disparaître? R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: ce sont deux avis différents, exprimés par des auteurs divers. Selon R. Zeira, on peut expliquer cette divergence, en disant qu’il s’agit de deux sortes distinctes d’huile. Ainsi, au commencement il s’agit d’une rose neuve dans de l’huile vieille; c’est-à-dire une rose de 7e année dans de l’huile de 6e; à la fin, il s’agit de vieux dans du nouveau, c’est-à-dire d’une rose de 7e année dans l’huile de 8e année.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הכא את אמר. ארישא בדין דוורד פריך מאי שנא חדש בשמן ישן דאת אמר ילקט את הורד והכא ישן בחדש את אמר חייב בביעור וקאמר ר' אבהו דתרי תנאי נינהו:
יכיל אנא פתר להון וורד בחד תנא. כצ''ל וורד חדש וכו' כדפרישית במתני':
הדרן עלך כלל גדול
Shvi'ite
Daf 21b
משנה: 21b כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשְּׁבִיעִית כָּל הַמְיוּחָד לְאוֹכֶל אָדָם אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מָלוּגְמָא לְאָדָם וְאֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר לִבְהֵמָה. וְכָל שֶׁאֵינוּ מְיוּחָד לְאוֹכֶל אָדָם עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מָלוּגְמָא לְאָדָם אֲבָל לֹא לִבְהֵמָה. וְכָל שֶׁאֵינוּ מְיוּחָד לֹא לְאוֹכֶל אָדָם וְלֹא לְאוֹכֶל בְּהֵמָה חִישֵּׁב עָלָיו אוֹכֶל אָדָם וְאוֹכֶל בְּהֵמָה נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי אָדָם וְחוּמְרֵי בְהֵמָה. חִישֵּׁב עָלָיו לְעֵצִים הֲרֵי הוּא כְעֵצִים כְּגוֹן הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוּרְנִית.
Traduction
On a établi une règle importante au sujet de la 7e année: de tout ce qui sert de nourriture à l’homme, on ne doit pas faire une emplâtre (275)Ainsi le traduit Rashi (baba Kamma), 112a), et non pas: bouchée. malagma pour l’homme, ni à plus forte raison pour les animaux; mais on en peut faire pour l’homme, non pour les animaux, si cela ne sert pas spécialement de nourriture selon (Lv 25, 6). Si un produit n’est d’ordinaire spécialement destiné, ni à l’homme, ni à la bête, et que par exception on leur donne cette destination, on lui applique les lois plus sévères de l’un et l’autre cas. Si l’on se propose de s’en servir comme bois à brûler, on le considère comme bois, comme par exemple de l’origan maru, de l’hysope (276)Rashi, (Avoda Zara 29a), et (Shabat 109b). et du thym (277)Maïmonide l'appelle saturée..
Pnei Moshe non traduit
מתני' כלל גדול אמרו בשביעית כל המיוחד לאוכל אדם. כגון חטים תאנים וענבים וכיוצא בהן. אין עושין מהן מלוגמא לאדם. מלוגמא מלה מורכבת היא מלא לוגמא. ושם לוגמא הוא על צד אחד משני צדדי הפה מבפנים וכלומר לעיסה אחת שילעוס מן החטים או מן התאנים לשום על מכתו או לעשות תחבושת או רטיה וכיוצא בו זה הכל אסור בשביעית מדבר המיוחד לאדם לאכילה כדדריש בגמ' דכתיב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה דבר המיוחד לכם יהיה לאכלה ולא למלוגמא ורפואה אבל דבר שאינו מיוחד למאכל אדם כגון קוצים ודרדרים הרכין וכיוצא בהן שהן מאכל בהמה עושין ממנו מלוגמא לאדם אבל לא מלוגמא לבהמה:
וכל שאינו מיוחד לא לאוכלי אדם ולא לאוכלי בהמה כדמפרש לקמיה כגון הסיאה והאיזוב והקורנית הרי זה תלוי במחשבתו:
חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהמה. שיהא לזה ולזה נותנין עליו חומרי אדם שאין עישין ממנו מלוגמא וחומרי בהמה שאסור לשלקן לפי שאין משנין פירות שביעית מברייתן כדרך שאין משנין בתרומה ומעשר שני ודבר שדרכו לאכול מבושל אין אוכלין אותו חי ודבר שדרכו לאכול חי לא יאכלנו מבושל לפיכך אין שולקין אוכלי בהמה:
לעצים. חשב עליו לעצים הרי הוא כעצים ואין בו קדושת שביעית כעצים וה''ה אם חשב עליו לאכילת אדם בלבד הרי הוא כשאר פירות שהן לאכילה:
כגון הסיאה. מפרש לה בפרק דלעיל הסיאה צתרא ונקרא בערבי פידר''ג ואיזוב בערבי צעתו''ר איזופו בלע''ז וקורנית נקרא בערבי האש''א ובלע''ז שידרייאה והן מיני עשבים:
הלכה: כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשְּׁבִיעִית כו'. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא אוֹכְלֵי אָדָם וְאוֹכְלֵי בְהֵמָה הָיוּ בַפָּרָשָׁה. מַה חָמִית מֵימַר אוֹכְלֵי אָדָם אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא וְאוֹכְלֵי בְהֵמָה עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא. אָמַר לֵיהּ וְהָֽיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה מִיעוּט. מִיעֵט אוֹכְלֵי אָדָם אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא. וּמִיעֵט אוֹכְלֵי בְהֵמָה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה כָּל מִדְרָשׁ שֶׁאַתְּ דּוֹרֵשׁ וְשׁוֹבֵר מִדְרָשׁ רִאשׁוֹן אֵין זֶה מִדְרָשׁ. רִבִּי יוֹסֵי לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא וְהָֽיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה מִיעֵט. לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךְ מִיעוּט אַחַר מִיעוּט. לְרַבּוֹת אוֹכְלֵי אָדָם שֶׁאֵין עוֹשִׂין מָלוּגְמָא. וְרִבָּה אוֹכְלֵי בְהֵמָה. כַּיי דָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה כָּל מִדְרָשׁ שֶׁאַתְּ דּוֹרֵשׁ וְשׁוֹבֵר מִדְרָשׁ רִאשׁוֹן אֵין זֶה מִדְרָשׁ. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה כְּשֶׁמִּיעַטְתָּה אוֹכְלֵי אָדָם מִיעַטְתָּה וּכְשֶׁרִיבִּיתָה אוֹכְלֵי בְהֵמָה רִיבִּיתָה.
Traduction
R. Aboun bar Hiya objecta en présence de R. Zeira: puisque la section de la loi relative au repos agraire contient des instructions, aussi bien à l’égard de la nourriture des hommes que pour celle des animaux, pourquoi est-on autorisé à déclarer que l’on ne peut pas utiliser de la nourriture humaine pour faire un médicament, tandis que c’est permis pour de la nourriture d’animaux? -C’est que, fut-il répondu, comme il est écrit (Lv 25, 6): ce qui proviendra de la terre, en l’année shabatique, vous servira de nourriture; cette dernière expression a un caractère exclusif, et elle indique qu’il est permis de manger les produits servant à l’homme, non de les employer comme médicament. -Mais pourquoi le verset suivant, qui traite de la nourriture des animaux, n’est-il pas aussi exclusif? -R. Aboun bar Hiya répond: lorsqu’une interprétation exégétique vient renverser la précédente (comme ce serait le cas ici pour ces 2 versets), la première interprétation s’annule; aussi, dit R. Yossé, ce n’est pas à la manière de R. Zeira qu’il faut établir l’interprétation, mais de la façon suivante: les mots ce qui proviendra de la terre, en l’année shabatique, vous servira de nourriture, impliquent une exclusion; puis les mots: pour toi, ton serviteur, ta servante, etc, impliquent aussi un exclusion; puisqu’il y a deux exclusions à la suite, on en conclut qu’il n’est pas permis d’employer comme médicament de la nourriture d’homme. -Mais peut-on en tirer cette conclusion, conformément à R. Aboun bar Hiya qui dit: lorsqu’une interprétation exégétique vient renverser la précédente, la première interprétation s’annule? R. Matna modifie un peu l’explication et ajoute: l’exclusion ne peut se rapporter qu’à la nourriture d’homme et la déduction à la nourriture d’animaux (sans quoi, on aurait deux interprétations contradictoires).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא מכדי אוכלי אדם ואוכלי בהמה שניהן הן כתובין בפרשה לכם לאכלה ולבהמתך וכו' מה ראית לומר דאוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא ואוכלי בהמה עושין מהן מלוגמא לאדם:
לכם לאכלה מיעוט. הוא באוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא:
ומיעט אוכלי בהמה. ונמעט נמי אוכלי בהמה וכדמסיק הקושיא אמר רבי בון בר חייא וכו' דאיהו הוא דהקשה מעיקרא לר' זירא ומהדר ליה נמי השתא דהא כל מדרש שאתה דורש מהפסוק ושובר אח''כ מדרש הראשון אין זה מדרש וה''נ כן הוא שאם אתה דורש לאכלה למיעוט דרוש נמי לאכול דכתיב בקרא דלבהמתך תהיה כל תבואחה לאכול דממעט למלוגמא. ואם אין אתה דורש כן ללאכול דסיפי' דקרא נמצא שובר אתה מדרש הראשון דלאכלה ואין זה מדרש:
ר' יוסי לא אמר כן. כדר' זירא ומיתרצה הקושיא דר' בון כדלקמן:
לכם לאכלה מיעט. והדר כתיב לך ולעבדך ולאמתך וגו' ולבהמתך וגו' כל תבואתה לאכול חזר ומיעט ומיעוט אחר מיעוט לרבות הוא ואכתי לא אסיק להשינוייא עד דרבי מתנייה דלקמן והיינו דפריך הש''ס מאי לרבות דקאמר' אם לרבות לאיסורא לאוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא א''כ סוף סוף הדרא קושיא לדוכתא ואימא דריבה נמי אוכלי בהמה לאיסורא וכהאי דא''ר בון בר חייא כל מדרש וכו' ואם ריבה כאן ריבה נמי כאן:
א''ר מתניה. לא היא אלא ה''ק אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וריבה מלוגמא שמותר לעשות והלכך כשמיעטתה אוכלי אדם מיעטתה דבמיעוט הראשון אין לנו לרבות כ''א למעט ונמצא לאכלה דכתיב גבי אדם למעט מלוגמא היא והמיעוט השני הוא דמרבה מלוגמא ונמצא כשרביתה אוכלי בהמה הוא דרביתה דלאכול דכתיב גבי בהמה הוא מיעוט השני ולרבות הוא:
אוֹכְלֵי בְהֵמָה מַהוּ לַעֲשׂוֹת מֵהֶן צְבוּעִין לָאָדָם. מַה אִם אוֹכְלֵי אָדָם שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם עוֹשִׂין מֵהֶן צְבוּעִין לָאָדָם אוֹכְלֵי בְהֵמָה שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶן צְבָעִין לָאָדָם. מִינֵי מָלוּגְמִיּוֹת מַהוּ לַעֲשׂוֹת מֵהֶן צְבָּעִין לָאָדָם. מַה אִם אוֹכְלֵי אָדָם שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם עוֹשִׂין מֵהֶן צְבָעִין לְאָדָם מִינֵי מָלוּגְמִיּוֹת שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתֵּעָשֶׂה מֵהֶן צְבָעִין לְאָדָם. לֹא צוּרְכָא דְלֹא אוֹכְלֵי אָדָם מַהוּ לַעֲשׂוֹת מֵהֶן צְבָעִין לִבְהֵמָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר בְּאוֹכְלֵי אָדָם. שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם עוֹשִׂין מֵהֶן צְבָעִין לְאָדָם וְדִכְוָותָהּ אוֹכְלֵי בְהֵמָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין מָלוּגְמָא לִבְהֵמָה נַעֲשֶׂה צְבָעִין לִבְהֵמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִפְּנֵי מַה אוֹכְלֵי אָדָם עוֹשִׂין מֵהֶן צְבָעִין לְאָדָם שֶׁכֵּן צִיבְעֵי אָדָם יֵשׁ לָהֶן קְדוּשָׁה וְעָשָׂה מֵאוֹכְלֵי בְהֵמָה צְבָעִין לִבְהֵמָה וּצְבָעִין לִבְהֵמָה אֵין לָהֶן קְדוּשָׁה.
Traduction
⁠—Est-il permis d’employer des alimentation d’animaux, afin de s’en servir comme teinture pour l’homme? -S’il est permis d’employer comme couleurs pour l’homme des aliments humains, qu’il serait interdit d’employer à titre de médicaments, à plus forte raison peut-on prendre à cet usage des aliments d’animaux, dont on peut user comme médicaments. -Peut-on employer des remèdes divers comme couleur pour l’homme? -Puisque l’on peut employer pour faire des couleurs des aliments humains, dont il n’est pas permis de faire usage en médicaments, à plus forte raison peut-on employer les remèdes à titre de couleur. Aussi, n’était-il pas nécessaire de poser cette question; et voici ce que l’on a voulu demander: est-il permis d’employer comme couleur pour les animaux les objets qui leur sont destinés comme aliments? De même qu’avec les aliments de l’homme, que l’on ne peut pas employer comme remède même pour les hommes, il est permis de faire des couleurs, de même on peut utiliser pour faire de la couleur les aliments d’animaux dont il est permis de tirer des remèdes, et de même encore on peut employer les aliments d’animaux à faire des couleurs pour eux, bien que l’on ne puisse pas en tirer pour eux des médicaments. Selon R. Yossé, au contraire, la comparaison n’est pas fondée: on peut employer des aliments de l’homme à faire des couleurs pour lui, parce que les uns et les autres sont passibles du même degré de sainteté (à la fin de la 7e année), tandis que tout en permettant d’employer des aliments d’animaux à faire des couleurs pour eux, on ne saurait leur appliquer aucune sainteté.
Pnei Moshe non traduit
אוכלי בהמה מהו לעשות מהן צבועין לאדם. אם הותרה כמו מלוגמא לאדם וקאמר דק''ו הוא דמה אם אוכלי אדם שאסור לעשות מהן מלוגמא לאדם מותר לעשות מהן צבועין לאדם כדאמרינן בריש פרק דלעיל דאפי' אוכלי אדם עושין מהן צביעת אדם אוכלי בהמה שהותר למלוגמא לאדם לכ''ש שהותרו לעשות מהן צביעה לאדם:
מיני מלוגמיות שהן עומדין למלוגמא ולרפואה מהו לעשות מהן לצביעה לאדם וקאמר דהא נמי ק''ו מאוכלי אדם הוא דמותר:
לא צורכה דלא אוכלי בהמה. כצ''ל מהו וכו' כלומר לא איצטריך למיבעי לן אלא הא אם אוכלי בהמה מותר לעשות מהן צבעין לבהמה מי נימא דכמה דאת אמר דאוכלי אדם אף שלא הותרו למלוגמא הותרו לצבע לאדם ה''נ דכוותה אוכלי בהמה אף דלא הותרו למלוגמא לבהמה הותרו לצבע לבהמה או לא:
א''ר יוסי. דלא דמיא דאם אמרת באוכלי אדם שהותרו לצבע לאדם שכן צבעי אדם יש להן קדושת שביעית דחלה עליהן תאמר שנעשה אוכלי בהמה לצבע בהמה והרי צבע בהמה לא חלה עליו קדושת שביעית כדאמרי' לעיל שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source