שְׂרָף פֵּירִי פַּגִּין פֵּירֵי. וְאִין תֵּימַר שְׂרָף פֵּירִי עָשָׂה כֵן בִּתְרוּמָה אָסוּר. וְאִין תֵּימַר פַּגִּין פֵּירֵי עָשָׂה כֵן בִּתְרוּמָה מוּתָּר. לָמָּה שֶּׁהַנָּייַת תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת וַהַנָּייַת עָרְלָה אֲסוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ולמה שהניית תרומה מותרת וכו'. סיומא דמילתא היא בפירוש הנ''מ לתרומה דאין תימר משום ספק דשרף הוי פרי מותר הוא בתרומה דשאני תרומה מערלה כדפרישית:
ואין תימר פגין פרי עשה כן בתרומה אסור כלומר אבל אי הוה ברירא לן דדוקא שרף הפגין הוי פרי ותו לא בזה ודאי תרומה כערלה ואם העמיד בשרף פגי תרומה אסור כמו בערלה:
ואין תימר שרף פרי עשה כן בתרומה מותר. כלומר דהש''ס מסיים לפרש הנ''מ אי אמרינן דמשום דמספקא ליה לר' יהושע הוא משום דלא תקשי ומאי נ''מ לענין ערלה הא אפי' אי מספקא לן מ''מ אסור הוא משום חומרא דערלה הלכך קאמר דלענין תרומה הוא דאיכא נ''מ בהא שאם עשה כן בתרומה שהעמיד הגבינה בשרף של תרומה דאין תאמר שרף פרי כלומר דאיכא לספוקי דשמא השרף של העלין הוי נמי פרי א''כ גבי תרומה מותר שאם הפריש הפירות עם העלין והעמיד בשרף העלין ליכא איסורא לזרים דהא לא שייך למיסר כ''א באיסורי הנאה כמו ערלה אבל תרומה אין איסורה איסור הנאה כדקאמר לקמיה:
שרף פרי פגין פרי. כלומר אי משום דמספקא ליה לר' יהושע דאפשר דשרף עצמו הוי נמי פרי וא''כ שרף העלין והעיקרין של ערלה אסור או דנימא דוקא הפגין פרי הוי והמעמיד בשרף הפגין הוא דאסור ולא בשרף העלין והעיקרין והא דקאמר על מילתיה דר''א שמעתי וכו' היינו משום דר''א מדמה להו לכולהו שרף אהדדי דקאמר סתם המעמיד בשרף ערלה אסור ועלה' קא''ר ר' יהושע אני שמעתי לחלק בין שרף העלין והעיקרין לבין שרף הפגין ולדידי מספקא לי האי מילתא אי אמרינן קטפו זה פריו או לא:
20b רִבִּי פְּדָת רִבִּי יוֹסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַעְתִּי שֶׁהַמַּעֲמִיד בִּשְׂרַף הֶעָלִין וּבִשְׂרַף הָעִיקָּרִין מוּתָּר בִּשְׂרַף הַפַּגִּין אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֶּרִי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי פְּדָת כְּמַה דְתֵימָא תַּמָּן הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וָכָא אָמַר הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וְדַמְיָא הִיא כָּל רַבָּה קְטָף בָּטֵל עַל גַּבֵּי שְׂרָפוֹ. אִילָן אֵינוֹ בָטֵל עַל גַּבֵּי שְׂרָפוֹ. אוֹכְלֵי בְהֵמָה קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן וְאֵין קְדוּשַּׁת עָרְלָה חָלָה עֲלֵיהֶן. 21a אָמַר רִבִּי אָבִין אִית לָךְ חוֹרִי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָֽמְרָהּ שְׁמוּעָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם גַּרְמֵיהּ אָֽמְרָהּ לְמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר אבין אית לך חורי. יש לך כאן דבר אחר למיפרך ועל הא דבעי ר''ז לדייק אליבא דר' פדת דאי אתיא האי דר''ש כר' יהושע א''כ נימא הלכה כר''ש כמו דהלכה כר' יהושע לגבי ר''א הא בלאו הכי לא קשיא דר' יהושע אמרה התם מפי שמועה דקאמר שמעתי וכו' ואיכא למימר דליה לא סבירא ליה הכי אבל ר''ש דמתני' בשם גרמיה אמרה הוא עצמו ס''ל כן ומיהת לענין הלכתא לא קיי''ל כוותיה דר''ש ואע''ג דהוה אתיא מילתיה כר' יהושע דהא ר' יהושע לאו אליבא דנפשיה אמרה. א''נ דר' אבין אדר' פדת גופיה מהדר דאית לך חורי לפרוכי מילתיה דקאמר אתיא דר''ש כר' יהושע הא ר' יהושע שמעתי קאמר ואיכא למימר דליה לא ס''ל הכי. ועיקר:
אוכלי בהמה קדושת שביעית חלה עליהן ואין קדושת ערלה חלה עליהן. כלומר הא ודאי דבמתני' דידן שפיר מצינו לומר דבאילן שאינו עושה פירות מיירי שהרי אפילו על אוכלי בהמה קדושת שביעית חלה עליהן וכמו העלין של האילן וכיוצא בהן וא''כ בהא הוא דקאמר הת''ק דיש לקטף שביעית דאינו עושה פרי אחר אלא זה וקטפו זהו פריו אבל ערלה אין קדושת ערלה חלה על דבר שאינו עושה פירות וכמו העלין של האילן סרק והקטף היוצא ממנו וכדומה אלא דוקא באילן העושה פירות חל על הכל וא''כ ר' יהושע דערלה דלא איירי אלא באילן העושה פירות שפיר ס''ל כת''ק דהכא דלא איירי אלא בקטף שאינו עושה פרי אחר או בכיוצא בו באילן סרק דבהא מודה ר''י דקטפו זהו פריו ודלא כר' פדת:
קטף בטל ע''ג שרפו. כלומר אילן קטף והוא האפרסמון בטל הוא האילן לגבי שרפו והיינו שהשרף שלו היוצא מן העץ הוא העיקר ואילן כלומר שאר האילן שעושה פירות אינו בטל ע''ג שרפו שיוצא מן העץ שלו דעיקר הוא הפרי ואין השרף היוצא מן העץ שלו נחשב לכלום וכיון שכן הוא ת''ק דמתני' נמי כר' יהושע ס''ל דלא מיירי הכא באילן העושה פירות אלא בקטף שאינו עושה פירות אלא הקטף שלו זהו פריו ושאני מתני' דערלה דלא איירי אלא באילן העושה פירות והיינו דמסיים ואזיל:
א''ר יונה ודמיא הוא לכל רביה. כך הוא בפ''ק דערלה. ובתמיה הוא דקאמר כלו' דר' יונה אסיק למילתיה דר' זעירא ומתמה על הא דר' פדת דמעיקרא דהיכי מדמי לה האי מתני' דשביעית למתני' דערלה בכולא מילתא וכי כל הרביה והן הגידולין של כל מיני האילן שוין הן כדמסיק ואזיל:
א''ר זעירא לר' פדת. א''כ לדבריך כמה דתימא תמן הלכה כר' יהושע דלית הלכתא כוותיה דר''א לגבי ר' יהושע והכא נמי את אמר הלכה כר''ש בתמיה והא אנן קיי''ל בכל מקום הלכה כת''ק דמתני' דרבי סתים לן דברי הת''ק שהן חכמים דפליגי עליה דר''ש:
גמ' אתייא דר''ש כר' יהושע. ר' יוחנן בא לפרש דחכמים דמתני' היינו ר''א ור''ש כר' יהושע דתנינן תמן (פ''ק דערלה) ר''א אומר המעמיד בשרף הערלה אסור א''ר יהושע שמעתי בפי' שהמעמיד בשרף העלין ובשרף העיקרין מותר בשרף הפגין אסור מפי שהוא פרי והאי מתני' דערלה ודאי באילן העושה פירות מיירי דבאילן סרק שאינו עושה פרי לא שייכא ערלה גבי' דונטעתם כל עץ מאכל כתיב ופליגי ר''א ור' יהושע בהשרף היוצא מן העץ או מן העלין דלר''א גם השרף הזה הוא אסור דכפריו הוא ור' יהושע קאמר דאינו אסור אלא שרף היוצא מן הפגים שהוא הפרי והשתא קא''ר פדת בשם ר' יוחנן דר''ש דמתני' דאמר אין לקטף פרי היינו הקטף היוצא מן העץ ומן העלין דשמע לת''ק דקאמר דסתם קטף יש לו שביעית ואפי' בהיוצא מן העלין ומן העץ ואף באילן העושה פירות וכר''א ועלה פליג דאין לקטף הזה שביעית אלא דוקא היוצא מן הפרי והיינו כר' יהושע דהתם:
למה. ובעי הש''ס אליבא דר' אבין ולמה ומ''ט נימא דר' יהושע אליבא דנפשיה לא ס''ל כהאי דשמע בהאי דינא:
הָכָא אַתְּ אָמַר יִלָּקֵט הַוֶורֶד. וָכָא אַתְּ אָמַר חַייָב בְּבִיעוּר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵין תַּנָּייָן אִינּוּן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא יָכִיל אֲנָא פְתַר לְהוֹן וַורְדֵּי בִּתְרֵי תְּנַיֵּי וֶורֶד חָדָשׁ שֶׁכְּבָשׁוֹ בְשֶׁמֶן יָשָׁן. וֶורֶד שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁכְּבָשׁוֹ בְשֶׁמֶן שֶׁל שִׁשִּׁית וְיָשָׁן בְּחָדָשׁ וֶורֶד שְׁבִיעִית שֶׁכְּבָשׁוֹ שֶׁל שְׁמִינִית.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך כלל גדול
יכיל אנא פתר להון וורד בחד תנא. כצ''ל וורד חדש וכו' כדפרישית במתני':
גמ' הכא את אמר. ארישא בדין דוורד פריך מאי שנא חדש בשמן ישן דאת אמר ילקט את הורד והכא ישן בחדש את אמר חייב בביעור וקאמר ר' אבהו דתרי תנאי נינהו:
אוֹכְלֵי בְהֵמָה מַהוּ לַעֲשׂוֹת מֵהֶן צְבוּעִין לָאָדָם. מַה אִם אוֹכְלֵי אָדָם שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם עוֹשִׂין מֵהֶן צְבוּעִין לָאָדָם אוֹכְלֵי בְהֵמָה שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶן צְבָעִין לָאָדָם. מִינֵי מָלוּגְמִיּוֹת מַהוּ לַעֲשׂוֹת מֵהֶן צְבָּעִין לָאָדָם. מַה אִם אוֹכְלֵי אָדָם שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם עוֹשִׂין מֵהֶן צְבָעִין לְאָדָם מִינֵי מָלוּגְמִיּוֹת שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתֵּעָשֶׂה מֵהֶן צְבָעִין לְאָדָם. לֹא צוּרְכָא דְלֹא אוֹכְלֵי אָדָם מַהוּ לַעֲשׂוֹת מֵהֶן צְבָעִין לִבְהֵמָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר בְּאוֹכְלֵי אָדָם. שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם עוֹשִׂין מֵהֶן צְבָעִין לְאָדָם וְדִכְוָותָהּ אוֹכְלֵי בְהֵמָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין מָלוּגְמָא לִבְהֵמָה נַעֲשֶׂה צְבָעִין לִבְהֵמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִפְּנֵי מַה אוֹכְלֵי אָדָם עוֹשִׂין מֵהֶן צְבָעִין לְאָדָם שֶׁכֵּן צִיבְעֵי אָדָם יֵשׁ לָהֶן קְדוּשָׁה וְעָשָׂה מֵאוֹכְלֵי בְהֵמָה צְבָעִין לִבְהֵמָה וּצְבָעִין לִבְהֵמָה אֵין לָהֶן קְדוּשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
אוכלי בהמה מהו לעשות מהן צבועין לאדם. אם הותרה כמו מלוגמא לאדם וקאמר דק''ו הוא דמה אם אוכלי אדם שאסור לעשות מהן מלוגמא לאדם מותר לעשות מהן צבועין לאדם כדאמרינן בריש פרק דלעיל דאפי' אוכלי אדם עושין מהן צביעת אדם אוכלי בהמה שהותר למלוגמא לאדם לכ''ש שהותרו לעשות מהן צביעה לאדם:
מיני מלוגמיות שהן עומדין למלוגמא ולרפואה מהו לעשות מהן לצביעה לאדם וקאמר דהא נמי ק''ו מאוכלי אדם הוא דמותר:
לא צורכה דלא אוכלי בהמה. כצ''ל מהו וכו' כלומר לא איצטריך למיבעי לן אלא הא אם אוכלי בהמה מותר לעשות מהן צבעין לבהמה מי נימא דכמה דאת אמר דאוכלי אדם אף שלא הותרו למלוגמא הותרו לצבע לאדם ה''נ דכוותה אוכלי בהמה אף דלא הותרו למלוגמא לבהמה הותרו לצבע לבהמה או לא:
א''ר יוסי. דלא דמיא דאם אמרת באוכלי אדם שהותרו לצבע לאדם שכן צבעי אדם יש להן קדושת שביעית דחלה עליהן תאמר שנעשה אוכלי בהמה לצבע בהמה והרי צבע בהמה לא חלה עליו קדושת שביעית כדאמרי' לעיל שם:
הלכה: כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשְּׁבִיעִית כו'. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא אוֹכְלֵי אָדָם וְאוֹכְלֵי בְהֵמָה הָיוּ בַפָּרָשָׁה. מַה חָמִית מֵימַר אוֹכְלֵי אָדָם אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא וְאוֹכְלֵי בְהֵמָה עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא. אָמַר לֵיהּ וְהָֽיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה מִיעוּט. מִיעֵט אוֹכְלֵי אָדָם אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא. וּמִיעֵט אוֹכְלֵי בְהֵמָה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה כָּל מִדְרָשׁ שֶׁאַתְּ דּוֹרֵשׁ וְשׁוֹבֵר מִדְרָשׁ רִאשׁוֹן אֵין זֶה מִדְרָשׁ. רִבִּי יוֹסֵי לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא וְהָֽיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה מִיעֵט. לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךְ מִיעוּט אַחַר מִיעוּט. לְרַבּוֹת אוֹכְלֵי אָדָם שֶׁאֵין עוֹשִׂין מָלוּגְמָא. וְרִבָּה אוֹכְלֵי בְהֵמָה. כַּיי דָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה כָּל מִדְרָשׁ שֶׁאַתְּ דּוֹרֵשׁ וְשׁוֹבֵר מִדְרָשׁ רִאשׁוֹן אֵין זֶה מִדְרָשׁ. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה כְּשֶׁמִּיעַטְתָּה אוֹכְלֵי אָדָם מִיעַטְתָּה וּכְשֶׁרִיבִּיתָה אוֹכְלֵי בְהֵמָה רִיבִּיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
לכם לאכלה מיעוט. הוא באוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא:
ומיעט אוכלי בהמה. ונמעט נמי אוכלי בהמה וכדמסיק הקושיא אמר רבי בון בר חייא וכו' דאיהו הוא דהקשה מעיקרא לר' זירא ומהדר ליה נמי השתא דהא כל מדרש שאתה דורש מהפסוק ושובר אח''כ מדרש הראשון אין זה מדרש וה''נ כן הוא שאם אתה דורש לאכלה למיעוט דרוש נמי לאכול דכתיב בקרא דלבהמתך תהיה כל תבואחה לאכול דממעט למלוגמא. ואם אין אתה דורש כן ללאכול דסיפי' דקרא נמצא שובר אתה מדרש הראשון דלאכלה ואין זה מדרש:
ר' יוסי לא אמר כן. כדר' זירא ומיתרצה הקושיא דר' בון כדלקמן:
לכם לאכלה מיעט. והדר כתיב לך ולעבדך ולאמתך וגו' ולבהמתך וגו' כל תבואתה לאכול חזר ומיעט ומיעוט אחר מיעוט לרבות הוא ואכתי לא אסיק להשינוייא עד דרבי מתנייה דלקמן והיינו דפריך הש''ס מאי לרבות דקאמר' אם לרבות לאיסורא לאוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא א''כ סוף סוף הדרא קושיא לדוכתא ואימא דריבה נמי אוכלי בהמה לאיסורא וכהאי דא''ר בון בר חייא כל מדרש וכו' ואם ריבה כאן ריבה נמי כאן:
א''ר מתניה. לא היא אלא ה''ק אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וריבה מלוגמא שמותר לעשות והלכך כשמיעטתה אוכלי אדם מיעטתה דבמיעוט הראשון אין לנו לרבות כ''א למעט ונמצא לאכלה דכתיב גבי אדם למעט מלוגמא היא והמיעוט השני הוא דמרבה מלוגמא ונמצא כשרביתה אוכלי בהמה הוא דרביתה דלאכול דכתיב גבי בהמה הוא מיעוט השני ולרבות הוא:
גמ' ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא מכדי אוכלי אדם ואוכלי בהמה שניהן הן כתובין בפרשה לכם לאכלה ולבהמתך וכו' מה ראית לומר דאוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא ואוכלי בהמה עושין מהן מלוגמא לאדם:
משנה: 21b כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשְּׁבִיעִית כָּל הַמְיוּחָד לְאוֹכֶל אָדָם אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מָלוּגְמָא לְאָדָם וְאֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר לִבְהֵמָה. וְכָל שֶׁאֵינוּ מְיוּחָד לְאוֹכֶל אָדָם עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מָלוּגְמָא לְאָדָם אֲבָל לֹא לִבְהֵמָה. וְכָל שֶׁאֵינוּ מְיוּחָד לֹא לְאוֹכֶל אָדָם וְלֹא לְאוֹכֶל בְּהֵמָה חִישֵּׁב עָלָיו אוֹכֶל אָדָם וְאוֹכֶל בְּהֵמָה נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי אָדָם וְחוּמְרֵי בְהֵמָה. חִישֵּׁב עָלָיו לְעֵצִים הֲרֵי הוּא כְעֵצִים כְּגוֹן הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוּרְנִית.
Pnei Moshe (non traduit)
כגון הסיאה. מפרש לה בפרק דלעיל הסיאה צתרא ונקרא בערבי פידר''ג ואיזוב בערבי צעתו''ר איזופו בלע''ז וקורנית נקרא בערבי האש''א ובלע''ז שידרייאה והן מיני עשבים:
לעצים. חשב עליו לעצים הרי הוא כעצים ואין בו קדושת שביעית כעצים וה''ה אם חשב עליו לאכילת אדם בלבד הרי הוא כשאר פירות שהן לאכילה:
חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהמה. שיהא לזה ולזה נותנין עליו חומרי אדם שאין עישין ממנו מלוגמא וחומרי בהמה שאסור לשלקן לפי שאין משנין פירות שביעית מברייתן כדרך שאין משנין בתרומה ומעשר שני ודבר שדרכו לאכול מבושל אין אוכלין אותו חי ודבר שדרכו לאכול חי לא יאכלנו מבושל לפיכך אין שולקין אוכלי בהמה:
וכל שאינו מיוחד לא לאוכלי אדם ולא לאוכלי בהמה כדמפרש לקמיה כגון הסיאה והאיזוב והקורנית הרי זה תלוי במחשבתו:
מתני' כלל גדול אמרו בשביעית כל המיוחד לאוכל אדם. כגון חטים תאנים וענבים וכיוצא בהן. אין עושין מהן מלוגמא לאדם. מלוגמא מלה מורכבת היא מלא לוגמא. ושם לוגמא הוא על צד אחד משני צדדי הפה מבפנים וכלומר לעיסה אחת שילעוס מן החטים או מן התאנים לשום על מכתו או לעשות תחבושת או רטיה וכיוצא בו זה הכל אסור בשביעית מדבר המיוחד לאדם לאכילה כדדריש בגמ' דכתיב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה דבר המיוחד לכם יהיה לאכלה ולא למלוגמא ורפואה אבל דבר שאינו מיוחד למאכל אדם כגון קוצים ודרדרים הרכין וכיוצא בהן שהן מאכל בהמה עושין ממנו מלוגמא לאדם אבל לא מלוגמא לבהמה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source