Vayedaber

רִבִּי לִיעֶזֶר שָׁאַל מִזּוֹ לְזוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וּלְצַד עֶשְׂרִין וְחָמֵשׁ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי הָיוּ נְתוּנִין בְּצַד הַגֶּדֶר חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אִין בְּעִי נִיתֵּן לָהֶם בֵּית אַרְבַּעְתָּם סְאָה. סְאָה מִכָּן וְסְאָה מִכָּן סְאָה מִכָּן וְסְאָה מִכָּן. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי הָֽיְתָה גֶפֶן אַחַת מוּדְלָה עַל גַּבֵּי שְׁתֵּי סְאִין אַתְּ חוֹרֵשׁ קַרְקַע שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְקַרְקַע שֶׁחוּצָה לוֹ מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היתה גפן אחת מודלה על שתי סאין. לפי שדרך הגפן המודלה ע''ג קנים להתפשט ולהתרחב לפיכך נקט הבעיא בגפן ואם נתפשטו הזמורות והעלין עד מקום שתי בית סאה אם אמרינן דאת מותר לחרוש כל הקרקע שתחתיהן ואף שהן שתי סאין ועוד גם לקרקע שחוצה להן כמלא אורה וכמלא סלו חוצה לו והבעיא היא בשאין עושין כל אחד מהן כדי ככר של ס' מנה דתנינן דאין נותנין להן אלא צרכן ובכה''ג אם מותר לחרוש כל שתחתיהן ואפילו הן ב' סאין מלבד שיעור חוצה להן ולא איפשטא:

אין בעי ניתן להן ארבעה סאה. כצ''ל סאה מכאן וסאה מכאן סאה מכאן וסאה מכאן. כלומר לדידך להבעיא דמספקא לך אם נותנין בית סאה מצד השני להגדר ש''מ דסבירא לך לפרש דחורשין בית סאה בשבילן מכאן ובית סאה מכאן הלכך מספקא לך אם הגדר הוי הפסק לענין זה א''כ טפי הוה לך למיבעי אם נותנין להן ארבעה בית סאה והיינו בית סאה לכל רוח ורוח סאה מכאן למזרח אורך סדר האילנות וסאה למערב וסאה לדרום מצדי האילנות וסאה לצפון מצידי האילנות אלא דלא היא דאנן לא תנינן אלא חורשין כל בית סאה בשבילן דמשמע בית סאה אחת ותו לא דהא לא קתני בית סאה לכל רוח:

היו נתונין בצד הגדר חורשין כל בית סאה בשבילן. הך בעיא כך היא פירושה אם חורשין כל בית סאה בשבילן גם מצד השני להגדר דתופסין בית סאה מכאן ובית סאה מכאן דמי נימא הואיל ונתונין בצד הגדר לא חשבינן הבית סאה אלא מצד האילנות ולא מצד השני להגדר דהגדר מפסיק הוא או לא והיינו דמקשה ר' יוסי עלה:

ר' ליעזר שאל. אמתני' קאי הא דתנן ג' אילנות לבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן אם צריך שיהא מזה לזה ט''ז ולצד עשרין וחמש. כלומר לפי שבית סאה היא חמשים אמה אורך על חמשים אמה רוחב והשאלה היא אם דוקא כשהג' אילנות מסודרין הן באמצע הבית סאה שנמצא מן אילן לאילן ט''ז אמה שהן שני מרחקין של ט''ז אמה לג' אילנות והן ל''ב אמה דהכי אמרינן נמי בפ' הספינה לענין קניית קרקע בג' אילנות דבעינן שלא יהא ביניהן פחות מד''א ולא יותר מט''ז אמה נשאר עוד י''ח אמה תן ט''ז אמה לשני הצדדין של האילנות ח' אמות מכאן וח' אמות. מכאן לפי שכל אילן תופס יניקתו ח' מכאן וח' מכאן ונמצאו ב' המרחקין שבין האילנות צריך ט''ז אמה ולצדדין ח' מכאן וח' מכאן והן בין הכל מ''ח אמות ושתי אמות העודפין למקום האילנות וזהו לאורך חמשים לפי סדר האילנות בשורה באמצע הבית סאה ומן הצדדין של האילנות לרוחב הסאה שהוא ג''כ חמשים והן כ''ה מכאן וכ''ה מכאן:

הלכה: רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ 1b בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֵׁל חֲבֵירוֹ רְחוֹקִים מַטַּע עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה קְרוֹבִין כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו. קָנָה קַרְקַע שֶׁתַּחְתֵּיהֶן קַרְקַע שֶׁבֵּינֵיהֶן שֶׁחוּצָה לָהֶן מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ. רַב אָמַר בַּעֲשׂוּיִין צוֹבֵר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר בַּעֲשׂוּיָה שׁוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן אִיתְאַמָּרַת וְכָא לָא אִיתְאַמָּרַת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אֲפִילוּ הָכָא אִיתְאַמָּרַת בִּקְרוֹבִים. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא וְאִם בִּקְרוֹבִין וְהָא תַנִּינָן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו. אִיתָא חֲמִי בְּשָׁעָה שֶׁהַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו הַשָּׁרָשִׁין מְהַלְּכִין מִן הַצַּד וּבְשָׁעָה שֶׁאֵין הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו אֵין הַשָּׁרָשִׁין מְהַלְּכִין מִן הַצַּד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

איתא חמי. ר' יונה הוא דמהדר ליה בל' תמיה בא וראה דמאי קשיא לך מ''ש עשוין כמצובה או עשוין כשורה מהאי דצריך שיהא בקר עובר בכליו התם טעמא הויא דבשעה שיש ביניהן כדי שיהא הבקר עובר בכליו השרשים מהלכות מן הצד כלומר שאינם נוגעין זה בזה אלא מן הצד הן מהלכין למיקם קיומו ובשעה שאין ביניהם שיהא הבקר עובר בכליו א''כ השרשים אין מהלכין מן הצד אלא הן נוגעין זה בזה ולמיעקר קיימו והשתא איכא למימר דבדאיכא ביניהם שיהא הבקר עובר בכליו פליגי רב ושמואל דרב ס''ל אע''ג דיש ביניהן כשיעור הזה אפ''ה צריך שיהו עשוין כמצובה ולא כשורה מפני שהן נראין כבמקום אחד ושמואל ס''ל אפי' הן עשוין כשורה הואיל ויש ביניהן כמלא הבקר עובר בכליו לאו למיעקר קיימי:

א''ל ר' מנא. לר' יונה ואם בקרובין מיירי והתנינן שיעור הקרובין שלא יהא ביניהן פחות מכדי שיהא הבקר עובר בכליו והשתא הוה קשיא דבמאי פליגי אם עשוי כך או כך הא מיהת בעינן שיהא הבקר עובר בכליו ומ''ש אם הן כמצובה או כשורה:

א''ר יונה. דלא היא אלא אפילו הכא בדין קניית קרקע איתמר נמי מילתיה דרב ושמואל וכגון בקרובין זה לזה דלרב צריך שיהו עשוין כמצובה ולשמואל אפי' עשוין כשורה זה אצל זה:

תמן איתאמרת. לקמן בפרקין על מתני' שלשה אילנות של שלשה אנשים מצטרפין וחורשיו כל בית סאה בשבילן ואהא איתמר מילתייהו דרב קאמר בעשוין כמין מצובה מצטרפין הן אבל אם הן כשורה זה אצל זה במקום א' אין מצטרפין שיהא מותר לחרוש כל בית סאה בשבילן וטעמא דמכיון שהן קרובין כל כך למיעקר קיימי דכל שרשי האילנות הן נוגעין זה בזה ומזיקין זה לזה ולשמואל אפילו עשוין כשורה מצטרפין אבל בדין קניית קרקע ס''ל לר' יוסי דלא שייכא מילתיה דרב ושמואל דלעולם קנה קרקע כ''ז שיש ביניהן כדי שיהא הבקר עובר בכליו:

רב אמר בעשוין צובה. כמו מצובה ודוגמתו בפרק אלו מציאות (בהלכה ג') גבי ג' מטבעות כגון אהן מצובה. מל' חציבה כג' רגלי הקנקן וכלומר דרב ס''ל אם הן נטועין אחד כנגד האויר של השנים מיירי ושמואל אמר בעשויה שורה אפילו הן במקום אחד ועשוין כחומה ופליגי ר' יוסי ור' מנא אהיכא קאי מילתייהו דרב ושמואל:

קרובין. ושיעור הקירוב ביניהן צריך שיהא כדי שיהא הבקר עובר בכליו ולא פחות מזה ואם הוא כך אז קנה קרקע שתחתיהן ושביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו:

רחוקים מטע עשר לבית סאה. כלומר שיעור הריחוק ביניהן הוא כפי הערך אם היו כאן מטע עשרה אילנות לבית סאה ולפי שיעור הזה צריך שיהא ההרחק בין אלו ג' האילנות שקנה ולא יותר:

גמ' הקונה ג' אילנות בתוך של חבירו. דקי''ל דקנה קרקע כדתנן בפרק המוכר את הספינה וקמ''ל הכא כמה צריך שיהא בין זה לזה:

בְּאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים הָרִאשׁוֹנִים אֵלּוּ מִלְּמַעֲלָן חוֹרְשִׁין בּוֹ מִלְּמַטָּן. וְאֵלּוּ מִלְּמַטָּן חוֹרְשִׁין בּוֹ מִלְּמַעֲלָן. נִיחָא אֵלּוּ מִלְּמַעֲלָן חוֹרְשִׁין בּוֹ מִלְּמַטָּן וְלֹא מִלְּמַטָּן חוֹרְשִׁין בּוֹ מִלְּמַעֲלָן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת. וְתַנֵּי 2a עֲלֵיהּ בֵּין מִלְּמַעֲלָן בֵּין מִלְּמַטָּן. אוֹ נֵימַר בֵּין שֶׁהָאִילָן לְמַעֲלָן וְהַבּוֹר לְמַטָּן בֵּין שֶׁהָאִילָן וְהַבּוֹר מִלְּמַטָּן. וְהָתַנֵּי אִילָן מִלְּמַעֲלָן וְהַבּוֹר מִלְּמַטָּן אִילָן מִלְּמַטָּן וְהַבּוֹר מִלְּמַעֲלָן נִיחָא. אִילָן מִלְּמַעֲלָן וְהַבּוֹר מִלְּמַטָּן אִילָן מִלְּמַטָּן וְהַבּוֹר מִלְּמַעֲלָן וְדֶרֶךְ הַשָּׁרָשִים לַעֲלוֹת מִלְּמַעֲלָן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא לֹא מִפְּנֵי הַשָּׁרָשִם אֶלָּא שֶׁהֵן עוֹשִׂין עָפָר תּוֹחֵחַ וְהֵן מַלְקִין אַרְעִיתוֹ שֶׁל בּוֹר. אֲתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא בֵי רִבִּי בּוּן אָמַר יְחִידִי הוּא וְלֹא סָֽמְכִין עֲלוֹי. וְתַנֵּי עֲלָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁאָֽמְרוּ מִלְּמַעֲלָן כָּךְ אָֽמְרוּ מִלְּמַטָּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

יחידי היא. ר' חנינא ולא סמכין עליה בהא דאמר לפרש הך ברייתא דמרחיקין אלא דטעמא מפני השרשים שהולכין לשם והכי תני עלה בהדיא בתוספת' שם רש''א כשם שאמרו להרחיק להאילן מלמעלן כך אמרו להרחיק מלמטן ש''מ דחדא טעמא אית להו ואע''ג שאין דרך השרשים לעלות מלמעלן לא פלוג רבנן וה''ה. במתני' כן:

היו ארבעה והבקר עובר בכליו ביניהן. לפי שכך צריך שיהו רחוקין זה מזה כדי שיהא הבקר עובר בכליו ביניהן כדאמרינן לעיל דאי לאו הכי למיעקר קיימי:

שנים ואין הבקר עובר בכליו. כלומר ועוד יש כאן שנים אצל הארבעה והן קרובין שאין בין אלו השנים כדי שיהא הבקר עובר בכליו בהא אמרינן מכיון שאין הבקר עובר בכליו בין השנים אינן נחשבין אלא לאחד ואת רואה אותן כאלו הן חמשה:

היו חמשה. כלומר והיאך הדין באלו החמשה וקאמר דהפלוגתא דר''ש ורבנן היא לעיל (בפ''ד דכלאים) בכרם שהוא נטוע על פחות מד' אמות בין שורה לשורה דלר''ש לא הוי כרם וא''צ להרחיק ממנו אלא כדי עבודת גפן יחידית וחכ''א כרם ורואין את האמצעית כאלו אינם והן לעצים והשאר יש שיעור הרחק ביניהם והכי נמי לרבנן רואין את אלו שאין ביניהם כשיעור כאלו אינן ונשארו אלו שיש ביניהן כשיעור וחורשין כל בית סאה בשבילן:

ופריך ניחא. אם אלו אילנות מלמעלן שפיר הוא שמותר לחרוש השדה מלמטן מפני ששרשי האילנות מתפשטין למטה והחרישה מועלת להאילנות ואין החרישה נראית לצורך השדה בשביל שביעית:

באיסור שני פרקים הראשונים אלו מלמעלן וכו'. כלומר דמפרש הדין כיצד הוא בענין החרישה שאמרו חורשין כל סאה בשבילן עד העצרת ומפני שזה אינו נוהג בזמן הזה שהרי כבר נמנו ר''ג וב''ד והתירו לאלו ב' פרקים הראשונים הלכך קאמר באיסור ב' פרקים הראשונים במשנה הקודמת בזמן שהיו נוהגין באיסור תוספת שביעית כפי שנשנה בב' פרקים הללו ומפרש דכן היה הדין:

אלו מלמעלן חורשין בו מלמטן. אם הג' האילנות האלו שאמרו במתני' הן מלמעלן כגון שהן נטועין במקום הגבוה והשדה בית סאה היא מלמטן במקום המדרון חורשין אותה בית סאה בשבילן וכן איפכא אם אילנות אלו מלמטן במקום המדרון חורשין בשבילן את השדה בית סאה שהיא מלמעלן:

א''ר חנינא. דלא היא דמהתם לא תפשוט דלא מפני השרשים שמתפשטין והולכין עד כותל הבור הוא הטעם אלא מפני שהן עושין עפר תיחוח במקומן ומתוך כך הן מלקין ארעיתו של בור שנתקלקל הקרקע והולך עד יסוד הקרקע של בור וזה לא שייך הכא לטעמא דמתניתין דהחרישה שניתרת היא בשביל שמועלת היא להאילנות וא''כ איכא למימר דדוקא כשהאילנות למעלה אז מהניא החרישה מלמטה מפני השרשים שהולכין לשם ולא כשהן מלמטה דלא מהניא להו החרישה שמלמעלן ונראה שלצורך השדה בלבד הוא חורש:

ולא מלמטן חורשין בו מלמעלן. בתמיה. דהרי אין דרך השרשים שילכו למעלה א''כ אם הן נטועות מלמטן לא יהו חורשין בשבילן להבית סאה שהיא מלמעלן דנראית החרישה שהיא לצורך השדה לבן ולא התירו בה אלא עד הפסח:

נשמעינה מן הדא. דתנינן בפ' לא יחפור דאין חילוק בין אם האילנות מלמעלן או אם הן מלמטן כדלקמן:

מרחיקין את האילן מן הבור. משום דשרשי אילן מזקי לבור:

ותני עליה. בתוספתא דב''ב (פ''ק):

או נימר בין שהאילן למעלן וכו'. כלומר דמעיקרא רוצה הש''ס לפרש התוספתא דהא דקתני בין מלמעלן בין מלמטן אם נימא דה''ק בין שהאילן הוא למעלה והבור הוא מלמטן במקום הנמוך ובין איפכא או דנימא בין שניהן למעלה בין שניהן למטה קאמר:

והתני. כלומר דפשיט ליה דהתני בהדיא בברייתא כן בין שהאילן מלמעלן וכו':

ניחא. והשתא מדייק עלה. וכדי לפשוט להא דלעיל וכלומר דהא קשיא לן הניחא אם האילן הוא מלמעלה והבור מלמטה דצריך להרחיק את האילן לפי שהשרשים הולכין למטה ומזקי לכותל הבור אלא אם האילן מלמטה והבור הוא מלמעלה וכי דרך השרשים לעלות מלמעלן בתמיה ואפ''ה קתני דמרחיקין אלמא דלא פלוג רבנן וה''נ במתניתין כן:

משנה: אֶחָד אִילַן סְרָק וְאֶחָד אִילַן מַאֲכָל רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ הֵן תְּאֵנִים אִם רְאוּיִין לַעֲשוֹת כִּכַּר דְּבֵילָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֵה בְּאִיטַלְּקִי חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכֵּן אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא צוֹרְכָן. הָיָה אֶחָד עוֹשֶׂה כִּכַּר דְּבֵילָה וּשְׁנַיִם אֵין עוֹשִׂין אוֹ שְׁנַיִם עוֹשִׂין וְאֶחָד אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא צוֹרְכָן. עַד שֶׁיְּהוּ שְׁלֹשָׁה וּמִשְּׁלֹשָׁה וְעַד תִּשְׁעָה. הָיוּ עֲשָׂרָה וּמֵעֲשָׂרָה וּלְמַעֲלָה בֵּין עוֹשִׂין בֵּין שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן שֶׁנֶּאֱמַר בֶּחָרִיש וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית אֶלָּא חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנַס לַשְּׁבִיעִית. וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִעיִת. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מַה חָרִישׁ רְשׁוּת אַף קָצִיר רְשׁוּת יָצָא קְצִיר הָעוֹמֶר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' אחד אילן סרק. שאין עושה פירות ונטועין ג' לבית סאה ולעיל פי' הש''ס דהא דאמרו כן באילן סרק אף שאינו עושה פירות מעבה הוא את הקורות עד העצרת:

רואין אותן כאילו הן תאנים. בגמרא מפרש למה שיערו בתאנים:

לצרכן. כדקתני לעיל מלא האורה וסלו חוצה לו:

גמ' על ידי שפירותיהן גסין. ועוד שהן עושות הרבה וכדמסיק ואזיל שהרי אתרוג אף שפירותיו גסין אין האילן עושה הרבה וזתים איפכא הוו ולפיכך שיעורו בתאנים דתרוייהו איתנהו בהו וזהו לקולא דאף שאותן האילנות אינן מוציאין הפירות כשיעור הזה רואין אותן כאלו הן תאנים שהן הרבה והן גסין והיה כשיעור ככר ששים מנים מכל אחד ואחד:

א''ר חייא בר אדא. דהיינו טעמא. לפי שכל האילנות עבדין שנה פרא שנה פחות שנה אחת כלומר לא כמו שעושים פירות בשנה זו עושים בשנה זו אלא שנה אחת כך ושנה אחת פחות מזה אבל הדא אילן תאינתיה עבדא כל שנה ושנה בשוה וזהו נמי לקולא דאף שאין האילן הזה מוציא פירות בכל שנה כשיעור הזה רואין אותו כאילו היה תאנה והיה מוציא כל כך אף בשנה זו וחורשין כל בית סאה בשבילן:

מתני' היה אחד עושה וכו'. עד שיהו ג' וכאו''א יהיה ראוי לעשות ככר דבילה:

ומג' ועד תשעה. כלומר וכן אם היו מג' ועד ט' צריכין שיהו ראוין לעשות ככר דבילה אלא דאם הן כ''כ אינן צריכין שיהא כאו''א מהן ראוי לעשות דאם כן הו''ל למינקט בחדא בבא עד שיהו מג' ועד ט' אלא דאפילו אם יש בהן שאינו ראוי לעשות והשאר ראוין לעשות ככר דבילה סגי בכך ומיהו ראוין לעשות שיעור הזה בעינן:

היו עשרה. אבל אם היו עשרה ומעשרה ולמעלה לא בעינן עושין אלא דבין עושין בין שאין עושין חורשין כל בית סאה בשבילן:

שנאמר בחריש ובקציר תשבות. ארישא קא מהדר דתנינן אין חורשין להן אלא לצרכן ומנין לנו רמז לתוס' שביעית לפי שנאמר בחריש ובקציר תשבות אם אינו ענין לשבת בראשית וכו' כדקאמר לעיל בגמרא בריש פרקין. ר' ישמעאל אומר דקרא בשבת משתעי וא''ת הלא כבר נאמר ששת ימים וגו' וביום השביעי תשבות סיפיה דקרא להכי הוא דאתא לומר לך מה חריש רשות שאין לך חריש של מצוה אף קציר דאמר קרא תשבות בקציר של רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה דלכתחילה מצותו לקצור בלילה ואם חל ט''ז בשבת נקצר בליל שבת דהכי ילפינן מהאי קרא שקצירתו ג''כ דוחה שבת וכן הלכה:

הלכה: אֶחָד אִילַן סְרָק כו'. וְלָמָּה אָֽמְרוּ תְאֵינִים עַל יְדֵי שֶׁפֵּירוֹתֵיהֶן גַּסִּין וְהֵן עוֹשׂוֹת הַרְבֶּה. הֲרֵי אֶתְרוֹג פֵּירוֹתָיו גַּסִּין וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה הַרְבֶּה. הֲרֵי זֵיתִין עוֹשִׂין הַרְבֶּה וְאֵין פֵּירוֹתֵיהֶן גַּסִּין. וְאֵלּוּ עוֹשׂוֹת הַרְבֶּה וּפֵירוֹתֵיהֶן גַּסִּין. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא כָּל אִילָנַיָּא עָֽבְדִין שָׁנָה פָּרָא שָׁנָה וְהָדָא תְאֵינְתָה עָֽבְדָה כָּל שָׁנָה.

הָיָה אֶחָד עוֹשֶׂה כו'. רִבִּי בִּיבִי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחוֹת מֵחֶשְׁבּוֹן מְשׁוּלָּשִׁים. זְעִירָא בַּר חִינְנָא אָמַר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחוֹת מֵחֶשְׁבּוֹן מְתוּשָׁעִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ובלבד שלא יפחות מחשבון משולשים. על מג' ועד ט' קאי דמדחלקן התנא בתרי בבי ש''מ דאין דינן כמו אם היו ג' בלבד שראויין לעשות כולן בעינן אבל מג' ולמעלה ועד תשעה אינו צריך שיהו כולן ראוין לעשות וקמ''ל דמיהת בעינן שלא יפחתו מחשבון משולשים כלומר דמ''מ ככר של ששים מנה יהו עושין וכדפרישית במתני':

זעירא בר חיננא. פליג וקאמר ובלבד שלא יפחות מחשבון מתושעים. כלומר כמו שאם היו ג' היה צריך שיהו כל השלשה ראוין לעשות ובין הכל יהיה ככר של ששים מנה כך אם היו תשעה צריך שיהיו מתושעים כל אחד ואחד מהן יהי' ראוי לעשות ובין כולן יהיה שיעור ככר ס' מנה לכל אחד מהן חלק התשיעית של שיעור הזה:

הָיוּ אַרְבָּעָה וְהַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו. שְׁנַיִם וְאֵין הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו מִכֵּיוָן שֶׁאֵין הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָן כְּאִילּוּ חֲמִשָּׁה. הָיוּ חֲמִשָּׁה. תִּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנִין דְּתַנִּינָן תַּמָּן כֶּרֶם שֶׁהוּא נָטוּעַ עַל פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵינוֹ כֶרֶם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כֶּרֶם. וְרוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיּוֹת כְּאִלּוּ אֵינָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

נשמעינה מן הדא. דתנינן בפ' לא יחפור דאין חילוק בין אם האילנות מלמעלן או אם הן מלמטן כדלקמן:

מרחיקין את האילן מן הבור. משום דשרשי אילן מזקי לבור:

ותני עליה. בתוספתא דב''ב (פ''ק):

והתני. כלומר דפשיט ליה דהתני בהדיא בברייתא כן בין שהאילן מלמעלן וכו':

וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן שֶׁנֶּאֱמַר בֶּחָרִיש וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת. לָא אַתְיָא דְּלָא עַל רֵישָׁא אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא צוֹרְכָן שֶׁנֶּאֱמַר בֶּחָרִיש וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שנאמר בחריש ובקציר תשבות. לא אתיא דלא על רישא. כלומר לא קאי הא אלא על רישא אין חורשין להן אלא צורכן שנאמר בחריש ובקציר תשבות כדפרישית במתני':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source