Shvi'ite
Daf 19b
משנה: לוּלָבֵי זְרָדִים וְהֶחָרוּבִין יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. לוּלָבֵי הָאֵלָה וְהָבּוֹטְנָא וְהָאֲטָדִים יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. אֵין לָהֶן בִּיעוּר וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. אֲבָל לֶעָלִים יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר. מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹשְׁרִין מֵאָבִיהֶן. הָוֶורֶד וְהַכּוֹפֶר וְהַקְּטָף וְהַלּוֹטֶת. יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין לִקְטָף שְׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פֶּרִי. וֶורֶד חָדָשׁ שֶׁכְּבָשׁוֹ בְשֶׁמֶן יָשָׁן יִלָּקֵט הַוֶורֶד. וְיָשָׁן בְּחָדָשׁ חַייָב בְּבִיעוּר. חָרוּבִים חֲדָשִׁים שֶׁכְּבָשָׁן בְּיַיִן יָשָׁן וִישֵׁנִים בְּחָדָשׁ חַייָבִין בְּבִיעוּר. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא בְּנוֹתֵן טַעַם חַייָב לְבָעֵר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וּמִין בְּמִינוֹ כָּל שֶׁהוּא. שְׁבִיעִית אוֹסֶרֶת כָּל שֶׁהוּא בְּמִינוֹ וּשְׁלֹא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם.
Traduction
Sur les branches de sorbes (261)(Pessahim 111b.) Comp. Baba Qama, 59a (all. Schirling). ou de caroubier, ainsi que sur leur équivalent en argent, les lois de prohibition s’exercent; il faut, les unes et les autres, les faire disparaître en leur temps. Quant aux branches ou glands de chêne (262)Comp. (Is 6, 13), et (Os 4, 13)., de pistachier (263)(Gn 43, 11). et d’épine blanche (264)(Juges 9, 14)., ainsi que pour le montant de leur rachat, la loi de la 7e année subsiste, mais il n’est pas nécessaire de les faire disparaître. C’est seulement exigible pour leurs feuilles, parce qu’elles tombent de la souche (et que les bêtes sauvages en mangent). Cette même prescription, s’exerce sur les roses, les cyprès, les bois de senteur ou pin, le gingembre, ainsi que sur leur équivalent. Selon R. Simon, elle ne s’exerce pas sur les bois de senteur, parce que ce n’est pas un fruit. Si l’on a confit une rose fraîche (de 7e année) dans de l’huile vieille (de 6e), on peut la retirer à temps (avant la fin de la 7e); si, au contraire, on a mis une vieille rose dans de l’huile fraîche (de 8e année), il faudra la faire disparaître à temps; il faut agir de même pour les caroubiers frais enduits de vin vieux, ou des caroubes de l’année précédente dans du vin nouveau. Voici la règle : dès que des produits d’espèces différentes se communiquent leur goût, par leur mélange, il faut (en cas de fruit de 7e) les faire disparaître tous; en cas d’unité d’espèces, il n’importe qu’il y en ait peu ou non. Ainsi, le fruit de 7e année en fait interdire son semblable, aussi peu que ce soit, et une autre espèce en lui communiquant le goût.
Pnei Moshe non traduit
מתני' לולבי זרדים. זרדים הן הענפים ולפעמים יכרתו מן הגפנים וכשהן לחין נקראו זרדין ולולבי הן הפרח שעליהן:
לולבי האלה. מין אילן כדכתיב כאלה וכאלון גלנד''י בלע''ז ובערבי באלו''ט:
והבטנה. מל' בטנים ושקדים פאסתא''ק בערבי:
ואטדים. מין ממיני הקוצים וצומחים בו גרגרים שחורים קשים כמו אפונים ונאכלין הן:
אבל לעלים. של אלו יש ביעור מפני שנושרין מאביהן והן הענפים המחוברין בהן וקרוי אביהן וכיון שנושרין יש להן ביעור אבל הלולבים אינן נושרין ומתקיימין הן לפיכך אין להן ביעור כדאמרינן לעיל:
מתני' הוורד. הם השושנים האדומים שיש להם ריח טוב כדכתיב שפתותיו שושנים נוטפות וגו':
והכופר נקרא בערבי אלח''נא וי''א שהוא הבושם הנקרא גרופיל''י:
והקטף. סתם קטף פירושו הוא השרף היוצא בין מהפרי בין מן העץ או מן העלין ובאילן אפרסמון עיקר השרף שלו הוא מן העץ והוא הצרי הנקרא באלסו''ם ולכן נקרא אילן אפרסמון קטף ע''ש שעיקר הבושם שלו היוצא מן העץ הוא וזהו פריו לפי שאינו עושה פרי אחר:
והלוט'. צרי ולוט תרגומו קטף ולטום וי''א שהלטום הוא הנקרא בלו''ט בל' ישמעאל והוא קאסטאני וי''א שהוא הנקרא צינוב''ר בערבי ובלע''ז פילוניש:
רש''א אין לקטף שביעית. מפני שאינו פרי ר''ש פליג על כל מיני קטף דס''ל דאין השרף פרי והלכה כת''ק ודוקא באילן שאינו עושה פירות כמו אילן האפרסמון וכיוצא בו וקטפו זהו פריו ויש לו ולדמיו שביעית אבל אילן העושה פרי שרף היוצא מן הפרי הוא כהפרי ויש לו שביעית והיוצא מן העץ או מן העלין אינו פרי ואין לו שביעית:
מתני' ורד חדש שכבשו בשמן ישן. הורד הוא של שביעית וכבשו בשמן ישן של ששית ילקט את הורד והשמן מותר מפני שהשמן כשהוא ישן אינו נכנס בו כח הוורד מיד אא''כ יניחנו בו זמן רב:
וישן בחדש. אם הורד הוא של שביעית וכבשו בשמן של שמינית שעכשיו נקרא הוורד ישן לגבי השמן וזה חייב בביעור כל השמן מפני שהשמן חדש הוא ונוח להכנס בין טעם הורד מיד ולפיכך חייב השמן בביעור:
חרובין. אבל החרובין ביין מיד הן קולטין לטעם היין וכן היין קולט לטעם החרובין מיד לפיכך בין החרובין הן של שביעית ביין של ששית או שהן של שביעית ביין של שמינית חייבין בביעור:
והשביעית אוסרת כל שהוא וכו'. הא דהדר תני להא לאתויי פירות בפירות שאם נתערבו פירות של שביעית בפירות אחרות מין במינו אוסר בכל שהוא אף לענין אכילה והיינו שקדושת שביעית חלה עליהן וצריך לאכול הכל בקדושת שביעית. ושלא במינו בנ''ט:
הלכה: בְּרֹאשָׁה דְפִירְקָא אַתְּ אָמַר אֵין אוֹכְלִין עַל הָעִיקָּר. וָכָא אַתְּ אָמַר אוֹכְלִין עַל הָעִיקָּר. אָמַר רִבִּי פִּינְחָס תַּמָּן אֵין סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת. בְּרַם הָכָא סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהֻקְּשׁוּ נַעֲשׂוּ כָאָבִיהֶן.
Traduction
Au commencement du chapitre (au sujet des feuilles d’ail), on dit, quoiqu’elles ne tombent pas, qu’il faut les faire disparaître et que l’on ne peut pas en manger, pas plus que de la souche; tandis qu’ici, bien que la souche subsiste aussi, il est permis d’en manger et l’on n’est pas tenu de les faire disparaître? C’est que, répond R. Pinhas, plus haut il ne s’agit pas d’objets finissant par se durcir et se faner, tandis que les objets énumérés dans la présente Mishna, finissent par se faner et ressemblent dès lors à la souche.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בראשה דפירקא את אמר וכו'. אעלין דסיפא פריך דקתני אבל לעלים יש להם ביעור מפני שהן נושרין מאביהן ומשמע דכל זמן שאינם נושרין אין להן ביעור והא ברישיה דפרקא תנינן סתמא דעלי הלוף השוטה וכיוצא בו יש להן ביעור ואין אוכלין אותן אחר זמן הביעור על ידי העיקר שלהן שהעיקרין אין להן ביעור כדתנן לעיל והכא את אמר דאוכלין העלין כל זמן שלא נשרו ע''י העיקר שלהן ואמאי לא נימא מכיון שהן עתידין לישור לא יהו אוכלין אוחן ואע''פ שעדיין לא נשרו כדאמרי' גבי העלין דלעיל:
א''ר פנחס. לא דמיא דתמן בעלין דריש הפרק אין סופו להקשות שהרי העלין אין דרכן להקשות וכיון דהתם אין בהן לולבין הלכך לעולם יש להן ביעור להעלין מפני שאין מתקיימין ועתידין לישור אבל הכא סופו להקשות כלומר דהכא דאיכא לולבין והלולבין סופן להקשות ומכיון שהקשו נעשה הלולבין כאביהן של העלין משום דעל הרוב מחוברין הן העלים עם הלולבין לפיכך כל זמן שלא נשרו הרי הן כלולבין ואין להן ביעור א''נ יש לפרש דהקושי' ארישא דמתניתין קאי דקתני לולבי זרדין והחרובין יש להן שביעית ויש להן ביעור והעלין לא קתני ומשמע דאין להן ביעור להעלין ומ''ש מהעלין דר''פ דיש להן ביעור ומשני תמן אין העלין סופן להקשות ברם הכא סופו להקשות והיינו עלין של החרובין והדומה להן אין דרכן להיות נובלות וכלות וסופו להקשות קרי להו מפני שמתקיימין הן ולפיכך נעשו כאביהן והן הענפים ואין להן ביעור:
כְּתִיב טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם. אֶלָּא אֶחָד אִיסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד אִיסּוּר הֲנַייָה. כָּל דָּבָר שֶׁאִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה. וְכָל דָּבָר שֶׁאִיסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶן מוּתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה. וַהֲרֵי חֲמוֹר. לִמְלַאכְתּוֹ הוּא גָדֵל. וַהֲרֵי גָמָל. 19b לִמְלַאכְתּוֹ הוּא גָדֵל. רִבִּי יְהוֹשַׁעְיָה נְסַב וִיהַב בַּהֲדֵין מוּרִייֵס. רִבִּי חוּנָא נְסַב וִיהַב בַּהֲדֵין חִלְתּוּתָא.
Traduction
Il est écrit: (Lv 11, 35): ils sont impurs (252)Cf. même série, (Sanhedrin 7, 1)° ( 6a).; à quoi bon répéter ensuite: ils sont impurs pour vous? Cette redondance a pour but d’indiquer que: 1° il y a l’interdit d’en manger; 2° celle d’en jouir. Tout ce qui est interdit par une défense exprimée dans la loi ne peut devenir l’objet d’un trafic ou échange, tandis que c’est permis pour ce qui est seulement interdit par décision rabbinique. -Mais n’y a-t-il pas p. ex. l’âne? (pour lequel un texte de la loi interdit d’en manger, pourquoi permet-on d’en user)? -C’est qu’il s’agit alors d’un objet qui est né pour servir à travailler, de même que le chameau (dont il est interdit de manger) peut servir à tous les travaux. R. Oshia (253)Tossefta, 6. faisait le commerce de sauces de poissons (interdite par les rabbins), et R. Houna trafiquait avec de l’assa (laserpitium) des païens (ce n’est interdit que rabbiniquement, non légalement).
Pnei Moshe non traduit
כתיב טמאים הם לכם וכו'. ומיתורא דקראי דרשינן דאחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה אסור והיינו לסחורה כדמסיק ואזיל כל דבר שאיסורו דבר תורה וכו' וגרסי' להא בבבא קמא סוף פרק מרובה:
והרי חמור. או גמל שאיסורן מדבר תורה ויהא אסור לעשות בהן סחורה. ומשני למלאכתן הם גדילים ואינן עומדין לאכילה ולא אסרה תורה אלא בהעומדין לאכילה:
ר' הושעיא. היה נושא ונותן בשביעית בהדין מורייס שזה נעשה ממיני קמח וידוע הוא דלאו משל שביעית הוא שאין זורעין בה וקמ''ל דלא היה חושש שמא יאמרו מספיחי שביעית הוא:
בהדין חלתותא. קורט של חלתית וקמ''ל דאין קדושת שביעית עליו:
תַּנֵּי לֹא יְהוֹ חֲמִשָּׁה מְלַקְּטִין יֶרֶק וְאֶחָד מוֹכֵר אֲבָל מוֹכֵר הוּא שֶׁלּוֹ וְשֵׁל חֲבֵירוֹ. חֲמִשִּׁין אַחִים מְלַקְּטִין וְאֶחָד מוֹכֵר עַל יְדֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ פַּלְטֵיר. שֶׁלֹּא יְהֵא מַזְבִּין בְּהוּא אָתָר בְּכָל שָׁנָה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר דְּלֹא יְהֵא מַזְבִּין בְּכָל שָׁעָה.
Traduction
On a enseigné: il ne pourra pas y avoir une société de 5 personnes, dont 4 recueilleront la verdure la 5e vendra; mais il est permis à chacun de vendre son bien et même celui du voisin. Lorsque 5 frères possèdent un champ unique, ils peuvent répartir entre eux le travail de la cueillette et celui de la vente. Toutefois, dit R. Yossé bar R. Aboun, il ne faudra pas en faire un marché permanent prathrion, où l’on vend toute l’année; ou, selon d’autres, il s’agit seulement de ne pas y vendre à toute heure du jour.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא (פ''ו):
לא יהו חמשה מלקטין ירק ואחד מוכר. את הכל ביחד לפי שכשמוכר הרבה ביחד הוי כסחורה:
אבל מוכר הוא שלו ושל חבירו. כלו' אבל מוכר הוא על יד על יד בתחלה את שלו ואח''כ של זה ושל זה דמכיון דמוכר מעט. מעט לא מתחזי כסחורה ואותה מכירה לא אסרו:
ואחד מוכר על ידיהן. על יד על יד כדקתני ברישא ומשום סיפא הוא דהדר קתני לה כדמסיים שם ובלבד שלא יעשוהו פלטר ומפרש לה ר' יוסי בר' בון שלא יהא מזבין בהוא אתר בכל שנה כלומר שלא יקבע עצמו למכור באותו המקום בכל שנה ולהעשות כפלטר המוכר על יד על יד דזה נראה כעושה סחורה תמיד בהן שהרי בכל שנה הוא מתעסק בכך וא''כ אסור בשביעית:
ואית דבעי מימר דאע''פ שאינו מתעסק למכור אותן בכל שנה אמרו ובלבד שלא יעשוהו פלטר והיינו דלא יהא מזבין בכל שעה בשביעית שלא התירו אלא בהזדמנות פעם או פעמים אבל לא בכל שעה שזה כעושה סחורה בפירות שביעית:
תַּנֵּי הַחֶנְוָונִי שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל יְרָקוֹת בַּשְּׁבִיעִית לֹא יְהֵא מְחַשֵּׁב שְׂכָרוֹ עַל דְּמֵי שְׁבִיעִית אֲבָל מְחַשֵּׁב הוּא עַל הַיַּיִן וְעַל הַשֶּׁמֶן וְעַל הָאַבְטָלָה. רִבִּי לָא מְפַקֵּד לְאִלּוֹן חֲלִטָרַיָּא לָא תַהֲווֹן מְחַשְּׁבִין אַגְרֵיכוֹן עַל מִישְׁחָא אֶלָּא עַל חִיטַּיָּא.
Traduction
On a enseigné: le boutiquier qui vend de la verdure cuite ne devra pas, en la 7e année, escompter son profit d’après la valeur de ce produit, mais il pourra bénéficier sur la vente du vin, celle de l’huile et sur l’inaction (ne pouvant pas alors entreprendre d’autre travail). Rabbi recommandait, lorsque l’on pétrissait des gâteaux d’huile et de froment pour les vendre, de ne pas compter de gain sur l’huile provenant de la 7e année, mais sur la farine, qui est antérieure.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם:
החנווני שהיה מבשל ירקות בשביעית. למוכרן והירק של שביעית הוא לפיכך לא יהא מחשב שכרו על דמי שביעית שהוא שכר הירק אבל מחשב הוא על היין ועל השמן שיש לו מקודם שביעית ועל האבטלה על שכר בטלה וטרחתו ומבליע שכר הירק בהן:
לאלין חלטריא. המוכרין מיני חליטות והן ממיני קמח מטוגנין בשמן וכשהן מטגנין בשמן של שביעית היה מצוה אותן שלא יחשבו שכרן על השמן אלא על הקמח של חטין שזה הוא מקודם שביעית שאין חטין בשל שביעית:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁאֵין לוֹ אוּמָּנוּת אֶלָּא הוּא אֲבָל יֵשׁ לוֹ אוּמָּנוּת שֶׁלֹּא הוּא הֲרֵי זֶה מוּתָּר. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה יוֹשֵׁב וּבָטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ כֵּיוָן שֶׁבָּאָת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁיט יָדוֹ וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה אִם יֵשׁ עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת כָּשֵׁר וְאִם לָאו פָּסוּל. אֲבָל אִם הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ כֵּיוָן שֶׁבָּאָת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁיט יָדוֹ וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת מוּתָּר. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה דְמַתְנִיתִין. אִקְלַס רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא דָּמַר שְׁמוּעָה בְשֵׁם זְעִיר מִינֵּיהּ. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה לְחוּמְרָה. הֵיךְ עֲבִידָא הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית הִתְחִיל וּמְפַשֵּׁיט אֶת יָדוֹ לִישָּׂא וְלִיתֵּן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה אִם יֵשׁ עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת מוּתָּר וְאִם לָאו אָסוּר. (אֲבָל אִם הָיָה עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת כֵּיוָן שֶׁבָּאָת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁיט יָדוֹ וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת אָסוּר) לֹא בְדָא. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה מַתְנִיתִין. אִקְלַס רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא דָּמַר שְׁמוּעָה בְשֵׁם זְעִיר מִינֵּיהּ. אוּף הָכָא כֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן תַמָּן אֵין מַלְכוּת אוֹנֶסֶת. בְּרַם הָכָא הַמַּלְכוּת אוֹנֶסֶת.
Traduction
On a enseigné ailleurs (258)Cf. même série, (Sanhedrin 10, 6) ( 21a)., au sujet de l’inaptitude au témoignage de ceux qui trafiquent en la 7e année: ce n’est vrai, dit R. Juda, que lorsque cet homme n’exerce pas d’autre profession en dehors de celle qui est interdite la 7e année; mais, s’il en exerce une autre qui n’est pas interdite, l’homme est apte à être témoin. -Dans quel cas a lieu l’hypothèse de la Mishna? -Si cet homme reste inactif pendant les 6 années agricoles ordinaires et qu’à la 7e année il se met au travail et se livre au commerce d’objets interdits (259)Ib. Rosh (hashana 1, 9) ( 57c)., il n’est apte au témoignage que s’il se livre en même temps à une autre occupation; au cas contraire, il est inapte. Toutefois, si pendant les années ordinaires il travaille, et qu’à l’arrivée de la 7e année il se livre au commerce d’objets interdits, il reste malgré cela apte à être témoin. R. Aba bar Zabda ou R. Abahou dit au nom de R. Eliézer que l’avis de R. Juda dans la Mishna sert de règle. On loua fort R. Aba bar Zabda d’avoir exprimé cette opinion au nom d’un inférieur à lui. On a enseigné que R. Juda s’est exprimé dans un sens plus sévère. -Comment cela? -Voici: si, pendant les années ordinaires, quelqu’un travaille et qu’à l’arrivée de la 7e année il se livre à un commerce interdit, ce n’est permis qu’à condition de se livrer en même temps à un autre travail; sans cela, c’est défendu. Cependant, si en dehors de la 7e année, il ne fait rien d’ordinaire et qu’à l’arrivée de cette année il se met subitement au travail interdit, si même il a simultanément une occupation permise, cet homme est inapte à témoigner. -A ce sujet, R. Aba bar Zabda ou R. Abahou dit au nom de R. Eliézer que l’avis de R. Juda dans la Mishna sert de règle; et il a été fort loué pour cet avis. Il en est de même ici. R. Yossé bar R. Aboun ajoute: pour le témoignage, il n’y a nulle pression gouvernementale (on peut donc être sévère); tandis qu’ici, pour la livraison des produits (260)Comp. Ci-dessus, 4, 2., la pression du gouvernement est effectuée (aussi est-on moins sévère).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בפ' זה בורר וכל הסוגיא עד סוף הלכה להתם שייכא ואיידי דאיירי ר' יהודה במתני' ובלבד שלא תהא אומנותו בכך מייתי לה הכא דהתם נמי קאמר ר' יהודה כעין זה דלענין פיסול עדות נמי בעינן שלא תהא אומנותו אלא בכך ודקאמר הלכה כר' יודה דמתני' נמי אר' יודה דזה בורר שייכא ולא אמתני' דהכא וכן הא דקאמר בסוף הלכה על דפריך אוף הכא כן ומשני תמן אין המלכות אונסת וכו' לא קאי כלל אהאי מתני' אלא על המתני' דלעיל בפ''ד (בהלכה ב') שדה שנחרשה וכו' דהך קושיא והכא כן אהתם קאי וכן האי שינויא דר' יוסי בר בון כדמייתי הש''ס לעיל בקצרה ואני בארתי הכל שם עיין עליו ובמה שמצוין שם:
Shvi'ite
Daf 20a
תַּנֵי וְכוּלָּן שֶׁנִּכְנְסוּ מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית. 20a חוּץ מִן הֶעָדָל. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְיֶרֶק. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית אֶלָּא שְׁבִיעִית. וְהָתַנֵי הַסִּיאָה וְהָאַזוֹב וְהַקּוּרְנִית שֶׁהוֹבִילוֹ לֶחָצֵר. אֲבָל אִם הָֽיְתָה שְׁנִייָה נִכְנֶסֶת לַשְּׁלִישִׁית שְׁלִישִׁית מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית. הָכָא אַתְּ מָנֵי לַחוֹרֵיהּ. וָכָא אַתְּ מָנֵי לְקוֹמֵיהּ. אָמֵר רִבִּי יוֹסֵי שְׁלִישִׁית וְשִׁשִּׁית אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֵשׁ בָּהֶן מַעְשְׂרוֹת שְׁבִיעִית אֵין בָּהּ מַעְשְׂרוֹת כָּל עִיקָּר. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית אֶלָּא שְׁבִיעִית. תַּמָּן בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים בְּרַם הָכָא בִּרְשׁוּת הֶעָנִי הֵן. מוּטָּב לוֹ אֶחָד בְּוַדַּאי וְלֹא שְׁנַיִם בְּסָפֵק.
Traduction
On a enseigné (265)Tossefta, 5.: pour toutes ces espèces, lorsqu’elles proviennent de la 6e année et qu’elles finissent de mûrir la 7e année, on les traite comme des produits de 6e année (pour les divers droits), à l’exception des bulbes (266)Comp. Mishna (Ouqtsin 3, 4)., qui sont considérées comme verdure (et régies selon la 7e année). R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: ce n’est pas ainsi que le préopinant a voulu s’exprimer; il a voulu dire que lorsque des produits nés de la 6e année mûrissent en la 7e, ils sont assujettis aux règles de cette dernière année (dans laquelle ils sont cueillis). -Mais il a été enseigné (267)Mishna (Maaserot 3, 9).: l’origan, l’hysope et le thym qui ont été conservés dans la cour sont soumis aux droit s; si le produit de la 2e année est cueilli en la 3e, on le rédime d’après la 3e; s’il est produit de la 6e et cueilli en la 7e, on le juge d’après la 6e année? -Comment se fait-il que tantôt on compte en arrière (d’après la 6e) et tantôt en avant (d’après la 7e)? (On ne répond rien). R. Yossé dit: pour la 3e et la 6e, bien que la seconde dîme ne leur soit pas applicable, les autres dîmes subsistent; tandis que pour la 7e il n’y a aucune dîme; or, R. Abahou ne dit-il pas au nom de R. Yohanan qu’un produit de 6e année cueilli en la 7e, loin d’être soumis aux règles de la 6e, est estimé d’après la 7e année? (Comment donc se fait-il qu’on le règle d’après cette dernière année, où il n’y a pas de dîme)? -C’est que pour ce dernier cas (lorsqu’on a cueilli les fruits en la 7e année), ils se trouvent en la possession du maître, tandis qu’ici (pour la 3e année et la 6e), il s’agit d’une dîme appartenant aux pauvres; il vaut mieux en ce cas, en considérant le produit de la 6e année, donner leur part due avec certitude, que de donner deux parts douteuses en la 7e année (l’une comme arbre, l’autre comme verdure).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא (פ''ה) והכי גרסי' שם לולבי האלה והבטנא והאטדין והעדל ר''מ אומר ללולבין עם העלין אין ביעור וחכמים אומרים לעלין עם הלולבין יש ביעור רש''א ללולבין אין ביעור אבל לעלים יש ביעור מפני שנושרו מאביהן וכולן שנכנסו מערב שביעית לשביעית או שיצאו משביעית למוצאי שביעית נידונין כאילן חוץ מן העדל שנידון כירק והיינו דמייתי הכא הסיפא אמתני' דסתמא כר''ש דתוספתא היא וכולן שנכנסו מששית לשביעית דין ששית להן וחייבין במעשרות ופטורין מן הביעור מפני שנידונין כאילן דאזלינן ביה בתר שנת חנטה ועונת המעשר חוץ מן העדל מפני שהוא כירק דאזלינן ביה אחר שנת לקיטתו בין למעשרות בין לשביעית. עדל מין צנון הוא ושנוי בפ''ג דעוקצין והובא לעיל (בהל' א'):
לית כאן מששית לשביעית ששית. סמי מכאן הא דקתני דאם נכנסו מששית לשביעית דין ששית להן דהא ליתא אלא שביעית הן והתוספת' משבש' היא דהכי מיבעי למיתני דהואיל ונכנסו לשביעית אזלינן לחומרא ושביעית נוהגת בהן ואע''ג דלענין מעשרות אזלינן בהו בתר שנה שעברה כדין אילן מ''מ לענין שביעית מחמרינן:
והתני הסיאה והאיזוב והקורניס שהובילן לחצר. סיומא דמילתיה דר' אבהו בשם ר' יוחנן היא דמייתי ראיה דמחמרינן בשביעית טפי מלענין מעשרות דהא לענין מעשרות תנינן לקמן (בפ''ג דמעשרות) הסיאה והאיזוב והקורני' שבחצר אם היו נשמרין חייבין דמשמע דוקא אם הן נשמרין אבל אם אינן נשמרין אע''פ שהובילן לחצר פטורין מן המעשרות ואלו לענין שביעית תנינן בריש פרק דלקמן כל שאינו מיוחד למאכל אדם ולא למאכל בהמה חישב עליו לאוכל אדם ואוכל בהמה נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה חישב עליו לעצים הרי הוא כעצים כגון הסיאה והאיזוב והקורנית אלמא דלענין שביעית מחמרינן טפי דבמחשבה בעלמא סגי כשחישב עליהן לאוכל אדם ואוכל בהמה נותנין עליהן חומרי שתיהן ולענין מעשרות הא אמרינן דעד שיהו נשמרין בחצר ואכתי לא אסיק הש''ס לפרש טעמא דר' אבהו עד לקמן:
אבל אם היתה שניה נכנסת לשלישית שלישית. כלומר אבל לענין מעשרות אם הן משנה שניה של שני השבוע שמעשרות שלה מעשר ראשון ומעשר שני ונכנסת לשלישית שמעשר שלה מעשר ראשון ומעשר עני דין שלישית להן ומתעשרין מעשר עני:
מששית לשביעית ששית. ואם נכנסו מששית לשביעית דין ששית להן ומעשרין מעשר ראשון ומעשר עני דגם שנת ששית מעשרות כמעשר שנת שלישית:
הכא. ופריך דהא גופה קשיא הכא את מני לחוריה והכא את מני לקומי' דבסיפא את אמרת מששית לשביעית ששית ואת מחשב לאחריה כשנה שעברה והכא ברישא בשניה נכנסת לשלישית את מחשב לפניה דאמרת דין שלישית להן:
א''ר יוסי היינו טעמא דשלישית וששית אע''פ שאינו נוהג בהן מעשר שני מ''מ יש בהן מעשרות דמתעשרין מעשר ראשון ומעשר עני וכיון דמיהת איכא חיוב מעשרות בשנה שעברה כמו דאיכא חיוב מעשרות בשנה זו לא איכפת לן ומתעשרין כשנה שנכנסין לתוכה אבל בששית שנכנסת לשביעית אם אתה הולך אחר שנה זו שנכנסין לתוכה הרי שביעית אין בה מעשרות כל עיקר ונמצא פוטר אתה אותן מן המעשר לפיכך אזלינן בתר שנה שעברה ודין ששית להן ומתעשרי כשנת ששית:
לא כן א''ר אבהו בשם ר' יוחנן וכו'. השתא פריך כדי לאסוקי טעמא דידיה כלומר ואמאי מחייבת להו בשביעית כדא''ר אבהו בשם ר' יוחנן לעיל והא כיון דאמרת דלענין מעשרות אמרינן בששית שנכנסת לשביעית דדין ששית להן ונימא נמי לענין שביעית כן ויהו פטורין מדין שביעית ומשני דהיינו טעמא:
תמן גבי מעשר ברשות הבעלים הוא ליתן לכל מי שירצה ואין העני יכול ליטלו מעצמו שאומר לו לעני אחר אני נותנו ברם הכא לענין שביעית ברשות העני הן דהפקר הוא וכל מי שירצה נוטל בעצמו וכדמסיק ואזיל:
מוטב ליתן לי אחד בודאי ולא שנים בספק. דרך משל הוא כאדם האומר יותר נוח לי שיהא ת''י האחד בודאי מלהמתין עד שיתנו לי שנים והוא בספק דשמא לא יתנו לי וה''נ כן דיותר נוח הוא לעניים שיהא לאלו דין שביעית והן באין ונוטלין מעצמן מלחייבן לאלו במעשרות ואע''פ שיהיה לה מעשר עני כדין הששית מ''מ הרי לכאו''א בספק הוא דשמא לא יתנו הבעלים לו אלא לעני אחר ומה''ט נמי לא חיישינן דאתו למימר אם אתה מחייבן בשביעית א''כ לא נפריש מהן המעשרות דלא ישמעו לחכמים האומרים דהולכין בזה ובזה להחמיר משום דאף אם לא ירצו להפריש המעשרות לא איכפת להו להעניים ומשום תקנתא דעניים עבדינן הכי:
עָלִין שֶׁכְּבָשָּׁן עִם לוּלָבִין אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בֵּין אֵילּוּ וּבֵין אֵילּוּ יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בֵּין אֵילּוּ וּבֵין אֵילּוּ אֵין לָהֶן בִּיעוּר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי עָלִין יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר לוּלָבִין אֵין לָהֶן בִּיעוּר. מָאן דְּאָמַר אֵין לָהֶן בִּיעוּר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מָאן דְּאָמַר יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר לוּלָבִין אֵין לָהֶן בִּיעוּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Traduction
Lorsqu’on a confit ensemble des feuilles et des branches, il faut, d’après un avis, faire disparaître les unes et les autres; d’après le second avis, il n’est besoin de rien faire disparaître; enfin, d’après un 3e avis, il faut opérer un triage et faire disparaître les feuilles, non les branches. L’avis de celui qui dispense de tout est conforme à celui de R. Josué; et l’avis de celui qui fait un choix est exprimé par R. Gamliel. reprise: Cette même prescription (268)Comp. Nida, 8a., s’exerce sur les roses, les cyprès (269)''On en tire un goudron odoriférant, (Cantique 1, 14), (et 4, 13). Selon Maïmonide, c'est la giroflée, et ce serait plus en harmonie avec le contexte; selon d'autres c'est le cariophyllum. Comme équivalent arabe Maïmonide indique: cyprus.'', les bois de senteur ou pin (270)Le mot qui se rapproche le plus du texte est le grec lotos., le gingembre, ainsi que sur leur équivalent. Selon R. Simon, elle ne s’exerce pas sur les bois de senteur, parce que ce n’est pas un fruit (271)Comp. Orla 1, 5..
Pnei Moshe non traduit
עלין שכבשן עם לולבין. מדין סיפא דמתני' דהעלין דין ביעור להן והלולבין אין להן ביעור ואם כבשן יחד פליגי בה דאית תנא תני דלאלו ואלו יש להן ביעור הואיל דנותנין טעם זה בזה ואית תני איפכא דלכולן אין להן ביעור ואית דתני דבדין הראשון שלהן עומדין לעלין יש להן ביעור ולולבין אין להן וקאמר הש''ס דפלוגתייהו תליא בהך פלוגתא במתני' דלקמן (בפ''ט) הכובש ג' כבשים בחבית אחת וכו' ומ''ד אין להן ביעור לאלו ולאלו כר' יהושע דהחם דאמר אוכלין אף על האחרון ומ''ד דבדינן הראשון קיימי כר''ג דאמר התם כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן הבית ואין ענין מין זה למין זה וה''נ כן ולעלין יש להן ביעור ולולבין אין להן ביעור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source