Shvi'ite
Daf 19a
לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה עֻלְשִׁין חֲשׁוּבוֹת הֵן לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין בַּשְּׁבִיעִית וְאִיתְמַר טַעֲמָא הָדָא אָֽמְרָה עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יֶרֶק מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אֲבָל מִשֶּׁהִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יֶרֶק מֵחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. וָכָא לֹא יְהוֹ חֲשׁוּבוֹת עַד שֶׁיַּחְשֹׁב עֲלֵיהֶן. וּמָצִינוּ דָּבָר בַּתְּחִילָּה קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עָלָיו. וּבְסוֹף אֵין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עָלָיו. הָתִיבוּן הֲרֵי 19a הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוּרְנִית שֶׁלְּקָטָן לְעֵצִים אֵין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן. חִישֵּׁב עֲלֵיהֶן לְאוֹכְלִין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה שֶׁכֵּן אִם לְקָטָן מִתְּחִילָּה לְאוֹכְלִין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן מִיַּד.
Traduction
C’est ainsi que R. Yossé ben Hanina nous enseigne qu’il y a 2 sortes de chicorées, assez importantes pour entraîner la communication de l’impureté, et que la seconde espèce sauvage a cette valeur pendant la 7e année, en raison de sa rareté. Or, pourquoi l’a-t-on enseigné? En voici le motif: c’est vrai, et cette rareté est réelle, aussi longtemps que Rabbi n’avait pas permis d’importer en Palestine de la verdure venant du dehors (242)Comp. Ci-dessus, 6, 4.; mais, depuis que c’était permis, il n’y avait plus de différence entre la 7e année et toutes les autres. Donc, forcément, on ne leur attribue désormais aucune valeur, à moins qu’on ne les destine spécialement à servir d’objet de consommation (par conséquent, il s’agit de ces mêmes produits lorsqu’ils sont cuits). Il se trouve donc que, pour ces mêmes produits, au commencement (avant la cuisson), la sainteté de la 7e année ne leur est pas applicable, tandis qu’elle l’est à la fin. -Mais, fut-il objecté, il y a l’origan maru, l’hysope et le thym (243)Cf. Ci-après, 8, 2. qui sont dans le même cas; lorsque l’on en recueille comme bois, la sainteté du repos de la 7e année ne leur est pas applicable; mais dès que, dans sa pensée, il se propose de les manger, cette même sainteté leur est applicable? -Il y a une différence, répondit R. Hanania, entre ces exemples et celui de l’ail qui est ici en question; pour lesdits bois, si on les destine à la consommation dès qu’on les recueille, la sainteté du repos agraire leur est immédiatement applicable (ce qui n’a pas lieu pour les feuilles d’ail qui en principe sont amères).
Pnei Moshe non traduit
לא כן. אעולשין דמתני' קאי כלומר דפריך וכי לא כן א''ר יוסי ב''ח בסוף פ' דלעיל עולשין של שדה חשובות הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית הואיל דעולשי גינה לא שכיחי בשביעית חשיבי אוכלין ואיתמר טעמא לעיל דהדא אמרה עד שלא התיר רבי וכו' אבל משהתיר רבי להביא ירק מחו''ל אין חילוק בין שביעית לשאר שני שבוע משום דשכיחי עולשי גנה הבאים מח''ל ולא חשיבי עולשי שדה ואינן מטמאין טומאת אוכלין עד שיחשב עליהן והכא נמי לא יהו חשובות אוכלין לענין קדוש' שביעית עד שיחשב עליהן:
ומצינו דבר בתחלה אין קדושת שביעית חלה עליו ובסוף קדושת שביעית חלה עליו. כצ''ל בתמיה אלא דבתחלה חלה ג''כ עליהן קדושת שביעית:
התיבון. ולא והרי מצינו הסיאה וכו'. דתנן ברישי פרק דלקמן דאם לקטן לעצים הרי הן כעצים ואין שביעית חלה עליהן ואם אח''כ חישב עליהן לאוכלין חלה שביעית עליהן. ומשני שאני התם שכן אם לקטן בתחלה לאוכלין חלה שביעית עליהן מיד ואנן לא אמרינן אלא דלא מצינו שבתחלה לא יהא עליהן תורת שביעית כלל ואם חישב עליהן אח''כ לאכילה תהיה חלה עליהן שביעית לבסוף:
הסיאה וכו'. איידי דאייתי להו מפרש להו:
הַסִּיאָה צִתְּרָה. אֵיזוֹב אֵיזוֹבָא. קוֹרְנִית קוֹרְנִיתָא. מַהוּ חַלְבִּיצִין בֵּיצֵי נֵץ חָלָב.
Traduction
L’équivalent de l’origan est la saturée (244)Voir Babli, (Shabat 128a).; quant à l’hysope et au thym, on les désigne de même en araméen; enfin, le laiteron est composé de corolles à fleurs claires (jaunes).
Pnei Moshe non traduit
קורניתא. כך שמה:
מהו חלביצין. דמתני' דלקמן:
ביצי. הן השרשין של נץ חלב דתנינן הכא:
אָמַר לָהֶן רִבִּי מֵאִיר מַחְמִיר אֲנִי בְּדָמִין מִן הָעִיקָּר. שֶׁהַשֶּׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית מַדְלִיקִין בּוֹ מְכָרוֹ וְלָקַח בּוֹ שֶׁמֶן אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הֶחֱלִיף שֶׁמֶן בְּשֶׁמֶן שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה מַחֲלִיף שְׁנֵיהֶן שֶׁל חוּלִין. הֶחֱלִיף יַיִן בְּשֶׁמֶן כְּמַה דְאַתְּ אָמַר יַיִן אֵין סָכִין אוֹתוֹ. וְדִכְוָותֵיהּ שֶׁמֶן אֵין מַדְלִיקִין. הֶחֱלִיף עָלִין בְּלוּלָבִין. כְּמַה דְתֵימַר עָלִין יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְדִכְוָתֵיהּ לוּלָבִין יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר. הֶחֱלִיף אוֹכְלֵי אָדָם בְּאוֹכְלֵי בְהֵמָה כְּמַה דְתֵימַר אוֹכְלֵי אָדָם אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא וְדִכְוָותִין אוֹכְלֵי בְהֵמָה אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא. וְהָתַנִּינָן מוֹכְרִין אוֹכְלֵי אָדָם וְאוֹכְלֵי בְהֵמָה לִיקַח בָּהֶן אוֹכְלֵי אָדָם אֲבָל לֹא אוֹכְלֵי בְהֵמָה אוֹכְלֵי בְהֵמָה לִיקַח בָּהֶן אוֹכְלֵי בְהֵמָה וְכָל שֶׁכֵּן אוֹכְלֵי אָדָם (לִיקַח בָּהֶן אוֹכְלֵי בְהֵמָה).
Traduction
R. Meir explique l’avis exprimé dans la Mishna en disant à ses contradicteurs qu’il est plus sévère pour la valeur équivalente aux produits, que pour les produits mêmes; ainsi, on peut allumer avec de l’huile de la 7e année agraire, tandis qu’en la vendant et achetant de l’huile pour le montant, on ne peut pas brûler cette dernière. R. Imi dit au nom de R. Yohanan: lorsque l’on a échangé de l’huile de 7e année contre d’autre, toutes deux sont interdites comme étant l’objet de transactions commerciales. Comment opère-t-on pour les rendre de nouveau aptes à la consommation? Selon R. Hiskia au nom de R. Jérémie, on les échange toutes deux contre de l’huile profane ordinaire (et, dès lors, l’interdiction est levée). Quelle est la règle lorsque l’on échange du vin interdit contre de l’huile? De même que l’on ne saurait dire du vin qu’il sert à enduire le corps, de même on ne pourra employer cette huile à allumer (c’est l’amende pour prévenir l’échange). Quelle est la règle lorsque l’on échange des feuilles de certains arbres pour ses branches (qui d’ordinaire ne sont pas astreintes à la loi du débarras)? On aggrave, en ce cas, la règle et l’on dit qu’il faut faire disparaître les branches aussi bien que les feuilles. Si l’on a échangé des objets servant de nourriture à l’homme contre d’autres servant aux animaux, il ne sera pas permis (à titre d’aggravation) d’employer ces derniers aliments comme remèdes, de même que l’on ne peut pas se servir d’aliments de l’homme pour un tel usage. Mais n’a-t-on pas enseigné que l’on peut vendre de la nourriture d’homme et de celle des animaux pour acheter de la nourriture servant à l’homme, mais non pour acheter seulement de la nourriture des animaux; on peut vendre de cette dernière pour acheter de l’équivalente; et à plus forte raison peut-on vendre de la nourriture humaine pour acheter par contre de la nourriture d’animaux?
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר להן ר''מ. בתוספתא (פ''ה) היא שהשיב ר''מ לחכמים על הק''ו ואמר מחמיר אני בדמים של שביעית יותר מן העיקר שכן מצינו חומר בהן שהשמן של שביעית מדליקין בו שניתנה שביעית להדלקה ואם מכרו ולקח בו שמן חולין אין מדליקין בו לפי שאין מדליקין בלקוח מדמי שביעית:
החליף שמן בשמן. ושניהן של שביעית אלא שהחליף אחד בשל חבירו שניהן אסורין להדליק לפי שביד כל אחד כדמי שביעית הוא:
מחליף שניהן של חולין. כלומר מחליפין לשניהן בשמן של חולין לפי שהשביעית מתחללת דרך מקח לכ''ע שזה מוכר לו הפירות שביעית וזה מוכר לו החולין:
החליף יין בשמן. ושניהן של שביעית:
כמה דאת אמר יין. של שביעית אין סכין אותו לפי שאין דרך סיכה ביין כדתנן בפרק דלקמן לא יסוך יין וחומץ ודכוותה שמן זה אין מדליקין בו לפי שהשמן ביד זה כדמי היין הוא:
החליף עלין בלולבין. באותן שיש חילוק בין העלין ללולבין שלהן מיירי כהאי דתנינן לקמן לולבי האלה והבטנים ואטדים יש להן שביעית ואין להן ביעור ולעלין שלהן יש להם ביעור מפני שנושרין מאביהן ואם החליף עלין של זה בלולבין של זה נעשו הלולבין כדין העלין לפי שהן כדמי העלין וצריך לבערן:
החליף אוכלי אדם. של זה באוכלי בהמה של זה כמה דאת אמר אוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא כדתנן בריש פ' דלקמן ודכוותה אוכלי בהמה אלו נכנסו תחת האוכלי אדם ואין עושין מהן מלוגמא אף לאדם:
והתנינן. בניחותא והכי תנינן בתוספתא שם מוכרין וכו' וכ''ש אוכלי אדם אין מוכרין ליקח בהן אוכלי בהמה לפי שחמורין הן אוכלי אדם בענין שביעית יותר מאוכלי בהמה והלכך כשהחליף אוכלי אדם באוכלי בהמה נתפסין הן האוכלי בהמה בחומר של האוכלי אדם:
וְהָדָא קְנִיבְתָא דְיַרְקָא מַסְקִין לָהּ לְאִיגְרָא וְהִיא יָֽבְשָׁה מִן גַּרְמָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֶׁמֶן עַד הָעֲצֶרֶת בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק בְּיַיִן עַד הַפֶּסַח. וּבְגְּרוֹגְרוֹת עַד הַפּוּרִים. רִבִּי בֵּיבַי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה וּבִתְמָרִין עַד הַחֲנוּכָּה.
Traduction
Or, cette fin n’est-elle pas en contradiction avec le commencement? Il s’agit là, par exemple, d’une botte d’herbe fraîche ugro'' qui serait desséchée (elle ne peut plus servir à l’homme et peut alors être échangée). R. Yohanan dit au nom de R. Simon ben Yoçadak: pour le vin à faire disparaître, on peut attendre jusqu’à Pâques de la 8e année; pour l’huile, jusqu’à Pentecôte, et pour les figues sèches, jusqu’à la fête d’Esther ou Purim. R. Bivi ajoute au nom de R. Hanina que, pour les dattes, on attend jusqu’à la fête des Maccabées ou Hanuka (248)Comp. Babli, Peshaim, 53a..
Pnei Moshe non traduit
והדא קניבתא דירקא. ירק שקונבין ובוררין אותו והפסולת הנשאר נקרא קניבתא דירקא כלומר מה שנקנב מהירק:
מסקין לה לאיגרא והיא יבשה מן גרמה. לענין ביעור קאמר לפי שזה ראוי לבהמה הוא וחייב בביעור כשמעלין אותה לגג והיא תתייבש מעצמה וזהו הביעור שלה:
ביין עד הפסח. איידי דאיירי הכא בענין ביעור תני לכל הני דקחשיב ביין זמן ביעור שלו עד הפסח של שמינית ובשמן עד העצרת לפי שהשמן מתיישן יותר מן היין ובגרוגרת וכו':
רִבִּי יוֹחָנָן וַחֲבֵרוֹתֵיהּ הֲווֹן יָֽתְבִין מַקְשִׁייָן אָמַר יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר אוֹ אֵין לָהֶן בִּיעוּר. עָבַר רִבִּי יַנַּאי. אָֽמְרוּן הַאי גַבְרָא מִישְׁאֲלִינִית אֲתוֹ שְׁאָלוּנֵיהּ אָמַר לָהֶן כָּל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִישׁוֹר יֵשׁ לוֹ בִּיעוּר. וּשְׁאֵין דַּרְכּוֹ לִישׁוֹר אֵין לוֹ בִּיעוּר. וְאֶילֵּי מֵהֶן דַּרְכּוֹ לִישׁוֹר וּמֵהֶן שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִישׁוֹר וּשְׁרַע תַּנָּייָה מִינָהּ.
Traduction
R. Ila dit au nom de R. Simon bar Wawa: comme R. Yohanan était assis entouré de ses compagnons d’étude, ceux-ci lui demandèrent: est-ce qu’à l’égard des cosses de grenades (pour lesquelles on observe la sainteté de la 7e année), la loi de l’enlèvement subsiste aussi, ou non? A ce moment, R. Yanaï passait, et R. Yohanan dit de s’adresser à lui. Les compagnons lui adressèrent donc cette question. Il leur répondit: la règle est qu’il faut faire disparaître ce qui a l’habitude de tomber et de se faner, mais ce n’est pas dû pour ce qui ne tombe pas, tandis que les objets énumérés dans la Mishna tantôt tombent, tantôt ne tombent pas; voilà pourquoi la Mishna n’en parle pas à ce dernier.
Pnei Moshe non traduit
ר' אילא וכו' הכתוב בספרים כאן לא שייך אלא על המתני' דלקמן:
גמ' ר' אילא בשם ר' שמעון בר ווא אמר דר' יוחנן וחברותיה הוון יתבין ומקשיין בדינא דמתני' דיש להן שביעית קתני ומענין ביעור לא הוזכר ומהדינן יש להן ביעור או אין להן ביעור ואדהכי עבר ר' ינאי ואמרו הא גברא דנוכל משאליניהו שאלוהו ואמר להן זה הכלל כל דבר שדרכו לישור יש לו ביעור כדתנן לקמן להעלין של האלה והבטנא וכו' יש להן ביעור מפני שנושרין הן מאביהן ואינן מתקיימין בארץ ודבר שאין דרכו לנשור אין לו ביעור לפי שמתקיים הוא ואלו דקחשיב במתני' יש מהן שדרכן לישור מאליהן כגון הקליפין החיצונים והנץ של רמון דלפעמים נושרין הן ויש מה שאין דרכן לישור כגון הגלעינין וכן הקליפין עצמן יש מהן שאין דרכן לישור:
ושרע תנייא מינה. כלומר ולפיכך הסיר ומנע עצמו התנא מינה ולא שנה כאן מדין ביעור לפי שסמך עצמו על הכלל הזה הלמד ממתני' דלקמן דבעינן שיהא דרכן לישור לעולם כמו העלין דשנה שם ולפיכך לא שנה כאן כלום מביעור דמסתמא אין להן ביעור והיינו טעמא דמתני':
מַהוּ לִצְבּוֹעַ בְּטוֹבַת הֲנַייָה. מִן מַה דְתַנֵּי הַשְּׁלֹשׁוּשִׁית וְהַחַלְבִיצִין הַתֵּגָּר עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לִצְבּוֹעַ בְּטוֹבַת הֲנַייָה.
Traduction
⁠—Est-il permis de teindre à la simple condition de rendre service, sans rémunération? -Puisqu’il est dit que, pour la garance et le laiteron, l’ouvrier peut accomplir un travail personnel, (non salarié), cela prouve qu’en dehors de ce cas, il n’est pas permis de se livrer à un travail même non salarié.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו לצבוע בטובת הנייה. שאינו מקבל שכר אלא זה מחזיק לו טובה אם מותר הוא:
מן מה דתני. בתוספתא (פ''ה) היא אלא שחסר שם וניכר החסרון מתוכה וגי' דהכא עיקרית:
השלשושית. מין עשב. וחלביצין דתנן לעיל ואין עומדין לצביעה דהא לא קחשיב לעיל חלביצין במיני צבעונים אלא שלפעמים צובעין מהן איזה דבר מועט וקתני דהתגר עושה לעצמו ולא יצבע בהן לאחרים ואלו ודאי אין מדרך לצבוע בהן בשכר שהרי אינם מיני צבעונים ממש אלא בטובת הנאה וא''כ הדא אמרה שאסור לצבוע אפי' בטובת הנאה:
Shvi'ite
Daf 19b
משנה: לוּלָבֵי זְרָדִים וְהֶחָרוּבִין יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. לוּלָבֵי הָאֵלָה וְהָבּוֹטְנָא וְהָאֲטָדִים יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. אֵין לָהֶן בִּיעוּר וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. אֲבָל לֶעָלִים יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר. מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹשְׁרִין מֵאָבִיהֶן. הָוֶורֶד וְהַכּוֹפֶר וְהַקְּטָף וְהַלּוֹטֶת. יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין לִקְטָף שְׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פֶּרִי. וֶורֶד חָדָשׁ שֶׁכְּבָשׁוֹ בְשֶׁמֶן יָשָׁן יִלָּקֵט הַוֶורֶד. וְיָשָׁן בְּחָדָשׁ חַייָב בְּבִיעוּר. חָרוּבִים חֲדָשִׁים שֶׁכְּבָשָׁן בְּיַיִן יָשָׁן וִישֵׁנִים בְּחָדָשׁ חַייָבִין בְּבִיעוּר. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא בְּנוֹתֵן טַעַם חַייָב לְבָעֵר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וּמִין בְּמִינוֹ כָּל שֶׁהוּא. שְׁבִיעִית אוֹסֶרֶת כָּל שֶׁהוּא בְּמִינוֹ וּשְׁלֹא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם.
Traduction
Sur les branches de sorbes (261)(Pessahim 111b.) Comp. Baba Qama, 59a (all. Schirling). ou de caroubier, ainsi que sur leur équivalent en argent, les lois de prohibition s’exercent; il faut, les unes et les autres, les faire disparaître en leur temps. Quant aux branches ou glands de chêne (262)Comp. (Is 6, 13), et (Os 4, 13)., de pistachier (263)(Gn 43, 11). et d’épine blanche (264)(Juges 9, 14)., ainsi que pour le montant de leur rachat, la loi de la 7e année subsiste, mais il n’est pas nécessaire de les faire disparaître. C’est seulement exigible pour leurs feuilles, parce qu’elles tombent de la souche (et que les bêtes sauvages en mangent). Cette même prescription, s’exerce sur les roses, les cyprès, les bois de senteur ou pin, le gingembre, ainsi que sur leur équivalent. Selon R. Simon, elle ne s’exerce pas sur les bois de senteur, parce que ce n’est pas un fruit. Si l’on a confit une rose fraîche (de 7e année) dans de l’huile vieille (de 6e), on peut la retirer à temps (avant la fin de la 7e); si, au contraire, on a mis une vieille rose dans de l’huile fraîche (de 8e année), il faudra la faire disparaître à temps; il faut agir de même pour les caroubiers frais enduits de vin vieux, ou des caroubes de l’année précédente dans du vin nouveau. Voici la règle : dès que des produits d’espèces différentes se communiquent leur goût, par leur mélange, il faut (en cas de fruit de 7e) les faire disparaître tous; en cas d’unité d’espèces, il n’importe qu’il y en ait peu ou non. Ainsi, le fruit de 7e année en fait interdire son semblable, aussi peu que ce soit, et une autre espèce en lui communiquant le goût.
Pnei Moshe non traduit
מתני' לולבי זרדים. זרדים הן הענפים ולפעמים יכרתו מן הגפנים וכשהן לחין נקראו זרדין ולולבי הן הפרח שעליהן:
לולבי האלה. מין אילן כדכתיב כאלה וכאלון גלנד''י בלע''ז ובערבי באלו''ט:
והבטנה. מל' בטנים ושקדים פאסתא''ק בערבי:
ואטדים. מין ממיני הקוצים וצומחים בו גרגרים שחורים קשים כמו אפונים ונאכלין הן:
אבל לעלים. של אלו יש ביעור מפני שנושרין מאביהן והן הענפים המחוברין בהן וקרוי אביהן וכיון שנושרין יש להן ביעור אבל הלולבים אינן נושרין ומתקיימין הן לפיכך אין להן ביעור כדאמרינן לעיל:
מתני' הוורד. הם השושנים האדומים שיש להם ריח טוב כדכתיב שפתותיו שושנים נוטפות וגו':
והכופר נקרא בערבי אלח''נא וי''א שהוא הבושם הנקרא גרופיל''י:
והקטף. סתם קטף פירושו הוא השרף היוצא בין מהפרי בין מן העץ או מן העלין ובאילן אפרסמון עיקר השרף שלו הוא מן העץ והוא הצרי הנקרא באלסו''ם ולכן נקרא אילן אפרסמון קטף ע''ש שעיקר הבושם שלו היוצא מן העץ הוא וזהו פריו לפי שאינו עושה פרי אחר:
והלוט'. צרי ולוט תרגומו קטף ולטום וי''א שהלטום הוא הנקרא בלו''ט בל' ישמעאל והוא קאסטאני וי''א שהוא הנקרא צינוב''ר בערבי ובלע''ז פילוניש:
רש''א אין לקטף שביעית. מפני שאינו פרי ר''ש פליג על כל מיני קטף דס''ל דאין השרף פרי והלכה כת''ק ודוקא באילן שאינו עושה פירות כמו אילן האפרסמון וכיוצא בו וקטפו זהו פריו ויש לו ולדמיו שביעית אבל אילן העושה פרי שרף היוצא מן הפרי הוא כהפרי ויש לו שביעית והיוצא מן העץ או מן העלין אינו פרי ואין לו שביעית:
מתני' ורד חדש שכבשו בשמן ישן. הורד הוא של שביעית וכבשו בשמן ישן של ששית ילקט את הורד והשמן מותר מפני שהשמן כשהוא ישן אינו נכנס בו כח הוורד מיד אא''כ יניחנו בו זמן רב:
וישן בחדש. אם הורד הוא של שביעית וכבשו בשמן של שמינית שעכשיו נקרא הוורד ישן לגבי השמן וזה חייב בביעור כל השמן מפני שהשמן חדש הוא ונוח להכנס בין טעם הורד מיד ולפיכך חייב השמן בביעור:
חרובין. אבל החרובין ביין מיד הן קולטין לטעם היין וכן היין קולט לטעם החרובין מיד לפיכך בין החרובין הן של שביעית ביין של ששית או שהן של שביעית ביין של שמינית חייבין בביעור:
והשביעית אוסרת כל שהוא וכו'. הא דהדר תני להא לאתויי פירות בפירות שאם נתערבו פירות של שביעית בפירות אחרות מין במינו אוסר בכל שהוא אף לענין אכילה והיינו שקדושת שביעית חלה עליהן וצריך לאכול הכל בקדושת שביעית. ושלא במינו בנ''ט:
הלכה: בְּרֹאשָׁה דְפִירְקָא אַתְּ אָמַר אֵין אוֹכְלִין עַל הָעִיקָּר. וָכָא אַתְּ אָמַר אוֹכְלִין עַל הָעִיקָּר. אָמַר רִבִּי פִּינְחָס תַּמָּן אֵין סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת. בְּרַם הָכָא סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהֻקְּשׁוּ נַעֲשׂוּ כָאָבִיהֶן.
Traduction
Au commencement du chapitre (au sujet des feuilles d’ail), on dit, quoiqu’elles ne tombent pas, qu’il faut les faire disparaître et que l’on ne peut pas en manger, pas plus que de la souche; tandis qu’ici, bien que la souche subsiste aussi, il est permis d’en manger et l’on n’est pas tenu de les faire disparaître? C’est que, répond R. Pinhas, plus haut il ne s’agit pas d’objets finissant par se durcir et se faner, tandis que les objets énumérés dans la présente Mishna, finissent par se faner et ressemblent dès lors à la souche.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בראשה דפירקא את אמר וכו'. אעלין דסיפא פריך דקתני אבל לעלים יש להם ביעור מפני שהן נושרין מאביהן ומשמע דכל זמן שאינם נושרין אין להן ביעור והא ברישיה דפרקא תנינן סתמא דעלי הלוף השוטה וכיוצא בו יש להן ביעור ואין אוכלין אותן אחר זמן הביעור על ידי העיקר שלהן שהעיקרין אין להן ביעור כדתנן לעיל והכא את אמר דאוכלין העלין כל זמן שלא נשרו ע''י העיקר שלהן ואמאי לא נימא מכיון שהן עתידין לישור לא יהו אוכלין אוחן ואע''פ שעדיין לא נשרו כדאמרי' גבי העלין דלעיל:
א''ר פנחס. לא דמיא דתמן בעלין דריש הפרק אין סופו להקשות שהרי העלין אין דרכן להקשות וכיון דהתם אין בהן לולבין הלכך לעולם יש להן ביעור להעלין מפני שאין מתקיימין ועתידין לישור אבל הכא סופו להקשות כלומר דהכא דאיכא לולבין והלולבין סופן להקשות ומכיון שהקשו נעשה הלולבין כאביהן של העלין משום דעל הרוב מחוברין הן העלים עם הלולבין לפיכך כל זמן שלא נשרו הרי הן כלולבין ואין להן ביעור א''נ יש לפרש דהקושי' ארישא דמתניתין קאי דקתני לולבי זרדין והחרובין יש להן שביעית ויש להן ביעור והעלין לא קתני ומשמע דאין להן ביעור להעלין ומ''ש מהעלין דר''פ דיש להן ביעור ומשני תמן אין העלין סופן להקשות ברם הכא סופו להקשות והיינו עלין של החרובין והדומה להן אין דרכן להיות נובלות וכלות וסופו להקשות קרי להו מפני שמתקיימין הן ולפיכך נעשו כאביהן והן הענפים ואין להן ביעור:
כְּתִיב טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם. אֶלָּא אֶחָד אִיסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד אִיסּוּר הֲנַייָה. כָּל דָּבָר שֶׁאִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה. וְכָל דָּבָר שֶׁאִיסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶן מוּתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה. וַהֲרֵי חֲמוֹר. לִמְלַאכְתּוֹ הוּא גָדֵל. וַהֲרֵי גָמָל. 19b לִמְלַאכְתּוֹ הוּא גָדֵל. רִבִּי יְהוֹשַׁעְיָה נְסַב וִיהַב בַּהֲדֵין מוּרִייֵס. רִבִּי חוּנָא נְסַב וִיהַב בַּהֲדֵין חִלְתּוּתָא.
Traduction
Il est écrit: (Lv 11, 35): ils sont impurs (252)Cf. même série, (Sanhedrin 7, 1)° ( 6a).; à quoi bon répéter ensuite: ils sont impurs pour vous? Cette redondance a pour but d’indiquer que: 1° il y a l’interdit d’en manger; 2° celle d’en jouir. Tout ce qui est interdit par une défense exprimée dans la loi ne peut devenir l’objet d’un trafic ou échange, tandis que c’est permis pour ce qui est seulement interdit par décision rabbinique. -Mais n’y a-t-il pas p. ex. l’âne? (pour lequel un texte de la loi interdit d’en manger, pourquoi permet-on d’en user)? -C’est qu’il s’agit alors d’un objet qui est né pour servir à travailler, de même que le chameau (dont il est interdit de manger) peut servir à tous les travaux. R. Oshia (253)Tossefta, 6. faisait le commerce de sauces de poissons (interdite par les rabbins), et R. Houna trafiquait avec de l’assa (laserpitium) des païens (ce n’est interdit que rabbiniquement, non légalement).
Pnei Moshe non traduit
כתיב טמאים הם לכם וכו'. ומיתורא דקראי דרשינן דאחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה אסור והיינו לסחורה כדמסיק ואזיל כל דבר שאיסורו דבר תורה וכו' וגרסי' להא בבבא קמא סוף פרק מרובה:
והרי חמור. או גמל שאיסורן מדבר תורה ויהא אסור לעשות בהן סחורה. ומשני למלאכתן הם גדילים ואינן עומדין לאכילה ולא אסרה תורה אלא בהעומדין לאכילה:
ר' הושעיא. היה נושא ונותן בשביעית בהדין מורייס שזה נעשה ממיני קמח וידוע הוא דלאו משל שביעית הוא שאין זורעין בה וקמ''ל דלא היה חושש שמא יאמרו מספיחי שביעית הוא:
בהדין חלתותא. קורט של חלתית וקמ''ל דאין קדושת שביעית עליו:
תַּנֵּי לֹא יְהוֹ חֲמִשָּׁה מְלַקְּטִין יֶרֶק וְאֶחָד מוֹכֵר אֲבָל מוֹכֵר הוּא שֶׁלּוֹ וְשֵׁל חֲבֵירוֹ. חֲמִשִּׁין אַחִים מְלַקְּטִין וְאֶחָד מוֹכֵר עַל יְדֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ פַּלְטֵיר. שֶׁלֹּא יְהֵא מַזְבִּין בְּהוּא אָתָר בְּכָל שָׁנָה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר דְּלֹא יְהֵא מַזְבִּין בְּכָל שָׁעָה.
Traduction
On a enseigné: il ne pourra pas y avoir une société de 5 personnes, dont 4 recueilleront la verdure la 5e vendra; mais il est permis à chacun de vendre son bien et même celui du voisin. Lorsque 5 frères possèdent un champ unique, ils peuvent répartir entre eux le travail de la cueillette et celui de la vente. Toutefois, dit R. Yossé bar R. Aboun, il ne faudra pas en faire un marché permanent prathrion, où l’on vend toute l’année; ou, selon d’autres, il s’agit seulement de ne pas y vendre à toute heure du jour.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא (פ''ו):
לא יהו חמשה מלקטין ירק ואחד מוכר. את הכל ביחד לפי שכשמוכר הרבה ביחד הוי כסחורה:
אבל מוכר הוא שלו ושל חבירו. כלו' אבל מוכר הוא על יד על יד בתחלה את שלו ואח''כ של זה ושל זה דמכיון דמוכר מעט. מעט לא מתחזי כסחורה ואותה מכירה לא אסרו:
ואחד מוכר על ידיהן. על יד על יד כדקתני ברישא ומשום סיפא הוא דהדר קתני לה כדמסיים שם ובלבד שלא יעשוהו פלטר ומפרש לה ר' יוסי בר' בון שלא יהא מזבין בהוא אתר בכל שנה כלומר שלא יקבע עצמו למכור באותו המקום בכל שנה ולהעשות כפלטר המוכר על יד על יד דזה נראה כעושה סחורה תמיד בהן שהרי בכל שנה הוא מתעסק בכך וא''כ אסור בשביעית:
ואית דבעי מימר דאע''פ שאינו מתעסק למכור אותן בכל שנה אמרו ובלבד שלא יעשוהו פלטר והיינו דלא יהא מזבין בכל שעה בשביעית שלא התירו אלא בהזדמנות פעם או פעמים אבל לא בכל שעה שזה כעושה סחורה בפירות שביעית:
תַּנֵּי הַחֶנְוָונִי שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל יְרָקוֹת בַּשְּׁבִיעִית לֹא יְהֵא מְחַשֵּׁב שְׂכָרוֹ עַל דְּמֵי שְׁבִיעִית אֲבָל מְחַשֵּׁב הוּא עַל הַיַּיִן וְעַל הַשֶּׁמֶן וְעַל הָאַבְטָלָה. רִבִּי לָא מְפַקֵּד לְאִלּוֹן חֲלִטָרַיָּא לָא תַהֲווֹן מְחַשְּׁבִין אַגְרֵיכוֹן עַל מִישְׁחָא אֶלָּא עַל חִיטַּיָּא.
Traduction
On a enseigné: le boutiquier qui vend de la verdure cuite ne devra pas, en la 7e année, escompter son profit d’après la valeur de ce produit, mais il pourra bénéficier sur la vente du vin, celle de l’huile et sur l’inaction (ne pouvant pas alors entreprendre d’autre travail). Rabbi recommandait, lorsque l’on pétrissait des gâteaux d’huile et de froment pour les vendre, de ne pas compter de gain sur l’huile provenant de la 7e année, mais sur la farine, qui est antérieure.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם:
החנווני שהיה מבשל ירקות בשביעית. למוכרן והירק של שביעית הוא לפיכך לא יהא מחשב שכרו על דמי שביעית שהוא שכר הירק אבל מחשב הוא על היין ועל השמן שיש לו מקודם שביעית ועל האבטלה על שכר בטלה וטרחתו ומבליע שכר הירק בהן:
לאלין חלטריא. המוכרין מיני חליטות והן ממיני קמח מטוגנין בשמן וכשהן מטגנין בשמן של שביעית היה מצוה אותן שלא יחשבו שכרן על השמן אלא על הקמח של חטין שזה הוא מקודם שביעית שאין חטין בשל שביעית:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁאֵין לוֹ אוּמָּנוּת אֶלָּא הוּא אֲבָל יֵשׁ לוֹ אוּמָּנוּת שֶׁלֹּא הוּא הֲרֵי זֶה מוּתָּר. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה יוֹשֵׁב וּבָטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ כֵּיוָן שֶׁבָּאָת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁיט יָדוֹ וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה אִם יֵשׁ עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת כָּשֵׁר וְאִם לָאו פָּסוּל. אֲבָל אִם הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ כֵּיוָן שֶׁבָּאָת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁיט יָדוֹ וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת מוּתָּר. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה דְמַתְנִיתִין. אִקְלַס רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא דָּמַר שְׁמוּעָה בְשֵׁם זְעִיר מִינֵּיהּ. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה לְחוּמְרָה. הֵיךְ עֲבִידָא הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית הִתְחִיל וּמְפַשֵּׁיט אֶת יָדוֹ לִישָּׂא וְלִיתֵּן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה אִם יֵשׁ עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת מוּתָּר וְאִם לָאו אָסוּר. (אֲבָל אִם הָיָה עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת כֵּיוָן שֶׁבָּאָת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁיט יָדוֹ וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת אָסוּר) לֹא בְדָא. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה מַתְנִיתִין. אִקְלַס רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא דָּמַר שְׁמוּעָה בְשֵׁם זְעִיר מִינֵּיהּ. אוּף הָכָא כֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן תַמָּן אֵין מַלְכוּת אוֹנֶסֶת. בְּרַם הָכָא הַמַּלְכוּת אוֹנֶסֶת.
Traduction
On a enseigné ailleurs (258)Cf. même série, (Sanhedrin 10, 6) ( 21a)., au sujet de l’inaptitude au témoignage de ceux qui trafiquent en la 7e année: ce n’est vrai, dit R. Juda, que lorsque cet homme n’exerce pas d’autre profession en dehors de celle qui est interdite la 7e année; mais, s’il en exerce une autre qui n’est pas interdite, l’homme est apte à être témoin. -Dans quel cas a lieu l’hypothèse de la Mishna? -Si cet homme reste inactif pendant les 6 années agricoles ordinaires et qu’à la 7e année il se met au travail et se livre au commerce d’objets interdits (259)Ib. Rosh (hashana 1, 9) ( 57c)., il n’est apte au témoignage que s’il se livre en même temps à une autre occupation; au cas contraire, il est inapte. Toutefois, si pendant les années ordinaires il travaille, et qu’à l’arrivée de la 7e année il se livre au commerce d’objets interdits, il reste malgré cela apte à être témoin. R. Aba bar Zabda ou R. Abahou dit au nom de R. Eliézer que l’avis de R. Juda dans la Mishna sert de règle. On loua fort R. Aba bar Zabda d’avoir exprimé cette opinion au nom d’un inférieur à lui. On a enseigné que R. Juda s’est exprimé dans un sens plus sévère. -Comment cela? -Voici: si, pendant les années ordinaires, quelqu’un travaille et qu’à l’arrivée de la 7e année il se livre à un commerce interdit, ce n’est permis qu’à condition de se livrer en même temps à un autre travail; sans cela, c’est défendu. Cependant, si en dehors de la 7e année, il ne fait rien d’ordinaire et qu’à l’arrivée de cette année il se met subitement au travail interdit, si même il a simultanément une occupation permise, cet homme est inapte à témoigner. -A ce sujet, R. Aba bar Zabda ou R. Abahou dit au nom de R. Eliézer que l’avis de R. Juda dans la Mishna sert de règle; et il a été fort loué pour cet avis. Il en est de même ici. R. Yossé bar R. Aboun ajoute: pour le témoignage, il n’y a nulle pression gouvernementale (on peut donc être sévère); tandis qu’ici, pour la livraison des produits (260)Comp. Ci-dessus, 4, 2., la pression du gouvernement est effectuée (aussi est-on moins sévère).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בפ' זה בורר וכל הסוגיא עד סוף הלכה להתם שייכא ואיידי דאיירי ר' יהודה במתני' ובלבד שלא תהא אומנותו בכך מייתי לה הכא דהתם נמי קאמר ר' יהודה כעין זה דלענין פיסול עדות נמי בעינן שלא תהא אומנותו אלא בכך ודקאמר הלכה כר' יודה דמתני' נמי אר' יודה דזה בורר שייכא ולא אמתני' דהכא וכן הא דקאמר בסוף הלכה על דפריך אוף הכא כן ומשני תמן אין המלכות אונסת וכו' לא קאי כלל אהאי מתני' אלא על המתני' דלעיל בפ''ד (בהלכה ב') שדה שנחרשה וכו' דהך קושיא והכא כן אהתם קאי וכן האי שינויא דר' יוסי בר בון כדמייתי הש''ס לעיל בקצרה ואני בארתי הכל שם עיין עליו ובמה שמצוין שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source