Shvi'ite
Daf 17b
משנה: בְּצָלִים שֶׁיָּֽרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים וְצִימְחוּ אִם הָיוּ הֶעָלִין שֶׁלָּהֶן שְׁחוֹרִים אֲסוּרִין. הוֹרִיקוּ הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין. רִבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנָס אוֹמֵר אִם אֵינָן יְכוֹלִין לְהִיתָּלֵשׁ בֶּעָלִין שֶׁלָּהֶן אֲסוּרִין כְּנֶגֶד כֵּן מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מוּתָּרִין.
Traduction
S’il a plu sur des oignons de la 6e année (restés en terre la 7e année) et qu’ils ont grandi, il est interdit d’en manger, si les feuilles ont noirci (c’est un indice de germe nouveau); si les feuilles ont seulement jauni, il est permis d’en manger. R. Hanina ben Antigonos dit: si on peut les arracher par leurs feuilles (ce qui est une preuve de leur solide cohésion), il est interdit d’en manger (215)C'est qu'évidemment ils ont grandi la 7e année. Comp. (Nedarim 58a).. Par contre, si étant de provenance de 6e année, on les a un moment plantés la 7e année, puis qu’on les ait retirés, et qu’on les ait de nouveau implantés la 8e année, leur usage est permis (ils n’ont surtout grandi qu’à la 6e et 8e année).
Pnei Moshe non traduit
מתני' בצלים. של ששית שירדו עליהן גשמים בשביעית וצמחו מאליהן בלא נטיעה:
אם היו העלין שלהן שחורין. כשהבצלים גדילין העלין שלהן משחירין ונתפשטין הלכך אם השחירו הרי הן כנטועין בארץ ואותן העלין אסורין משום ספיחי שביעית:
הוריקו. כלומר כל זמן שהן ירוקין וכמושין הרי אלו מותרין והכי מפרש בגמרא:
אם אינן. האי אינן כמו הינן כלומר אם הן גדלו כל כך שכבר יש להן כח בעלין שכשאוחז אותם יכול לתלוש הבצלים מן הארץ אסורין לפי שהן נחשבין גידולי שביעית:
כנגד כן מוצאי שביעית. כלומר וכך הוא הדין בבצלים של שביעית שנכנסו למוצאי שביעית שגידולי מוצאי שביעית מעלין אותן אם הן יכולין להתלש בהעלין שלהן מותרין ואין הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס:
הלכה: כֵּינִי מַתְנִיתָא שְׁחוֹרִין אֲסוּרִין וִירוֹקִין מוּתָּרִין.
Traduction
Voici comment il faut rectifier les termes de la Mishna: si les feuilles sont noires, elles sont interdites; si elles sont jaunes, elles sont permises.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא וכו'. כלומר הא דקתני הוריקו קמפרש דלא כשהתחילו להוריק קאמר אלא ה''ק כל זמן שהן ירוקין מותרין הן ואם התחילו להיות שחורין אסורין כדפרישית במתני':
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בָּצֵל שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ מִכֵּיוָן שֶׁהִשְׁחִיר מִתְעַשֵּׂר לְפִי כוּלּוֹ. רִבִי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בָּצֵל שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ מִכֵּיוָן שֶׁהִשְׁרִישׁ מִתְעַשֵּׂר לְפִי כוּלּוֹ. וְלֹא שַׁנְייָא בֵּין שֶׁעֲקָרוֹ בַשְּׁבִיעִית וּשְׁתָלוֹ לְמוּצָאֵי שְׁבִיעִית בֵּין שֶׁעֲקָרוֹ בַשְּׁבִיעִית.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Yohanan: si quelqu’un après avoir arraché les oignons les rédime d’après la grosseur de leur tige et les plante de nouveau, dès que les feuilles ont noirci (indice du germe nouveau), on doit les rédimer d’après toute la nouvelle croissance. Selon R. Hiya au nom de R. Yohanan, la même obligation incombe en ce cas dès que ce fruit a pris racine (même sans augmentation); selon la Mishna, il importe peu que l’enlèvement date de la 7e année et la seconde plantation de la 8e, ou que le premier enlèvement provienne de la 6e et la seconde plantation de la 7e.
Pnei Moshe non traduit
בצל שעקרו. ועישרו:
וחזר ושתלו. מכיון שהשחיר העלין שלו ויש כאן גידולי טבל מתעשר לפי כולה לפי שהגידולין מבטלין את העיקר ונעשה הכל כטבל וצריך לעשר לפי כולה:
מכיון שהשריש. ר' חייא היה שונה בשם ר' יוחנן דלאו מכיון שהשחיר בעינן אלא מכיון שהשריש בארץ בטל העיקר ומתעשר לפי כולה:
ולא שנייא בין שעקרו בששית ושתלו למוצאי שביעית בין שעקרו בשביעית. כצ''ל ואמתני' קאי דקתני וכנגד כן במוצאי שביעית מותרין ומפרש דלא תימא דדוקא בבצל שעקרו בששית ושתלו למוצאי שביעית מיירי אבל לא שעקרו בשביעית והלכך קמ''ל דאין חילוק בין שעקרו בששית ובין שעקרו בשביעית ושתלו למוצאי שביעית גידולי מוצאי שביעית מעלין את העיקר ומותרין ודברי ר''ז הן דהוא מפרש הכי להמתניתין וכדמסיק דמכיון שרבה עליו החדש של מוצאי שביעית מותר ואע''פ שעקרו בשביעית:
רִבִּי זְעִירָא אָמַר מִכֵּיוָן שֶׁרָבָה עָלָיו הֶחָדָשׁ מוּתָּר. רִבִּי לָא רִבִּי אִימִּי תְּרַוֵּיהוֹן אָֽמְרֵי אָסוּר. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רִבִּי לָא וְעַל רִבִּי אִימִּי. דְּתַנֵי זֶה הַכְּלָל שְׁהָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין כְּגוֹן טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ וְחָדָשׁ לֹא נָֽתְנוּ לָהֶן חֲכָמִים שִׁעוּר אֶלָּא מִין בְּמִינוֹ בְּכָל שֶּׁהוּא וּשֶׁאֵינוֹ בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין כְּגוֹן תְּרוּמָה וְחַלָּה וְעָרְלָה וְכִלְאַיִם נָֽתְנוּ לָהֶן חֲכָמִים שִׁיעוּר מִין בְּמִינוֹ וּשֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. הָתִיבוּן הֲרֵי שְׁבִיעִית הֲרֵי אֵין לָהּ מַתִּירִין וְלֹא נָֽתְנוּ לָהּ חֲכָמִים שִׁיעוּר. אָמַר לָהֶן לֹא אִם אָמַרְתֶּם בַּשְּׁבִיעִית שֶׁאֵינָהּ אוֹסֶרֶת כָּל שֶׁהוּא אֶלָּא בְבִיעוּר אֲבָל לַאֲכִילָה בְנוֹתֵן טַעַם. מַה עָֽבְדִין לָהּ. רִבִּי הִילָא וְרִבִּי אִימִּי פָּֽתְרִין לָהּ בְּעֵירוּבִין אֲבָל בְּגִידּוּלִין חוֹמֶר הוּא בְגִידּוּלִין. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן בָּצָל שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ אֲפִילוּ הוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר שֶׁאֵין גִידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי זְעִירָא דְּתַנִּינָן גִּידּוּלֵי תְרוּמָה תְרוּמָה וְגִידוּלֵי גִידוּלֵיהֶן חוּלִין אֲבָל טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְהַמְּדוּמַע וְהַבִּיכּוּרִין גִידוּלֵיהֶן חוּלִין. וְתַנֵּי עֲלָהּ בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה גִידוּלֵי גִידוּלִין אֲסוּרִין. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי זְעִירָא. פָּתַר לָהּ בִּקְדּוּשַׁת שְׁבִיעִית בְּבִיעוּר אֲבָל לָאֲכִילָה כֵּיוָן שֶׁרָבָה עָלָיו הֶחָדָשׁ מוּתָּר.
Traduction
R. Zeira dit: dès que la partie nouvelle est plus forte (et qu’elle a grandi en la 8e année), il est permis d’en manger (car la Mishna parle d’enlèvement ayant eu lieu la 6e année et d’une plantation de 7e année). Selon R. Ila et R. Imi, c’est interdit (même en l’ayant arrachée la 7e année et replantée en la 8e, car la Mishna a en vue ce cas). Un enseignement est opposé à ces deux derniers, puisqu’il est dit (216)Même série, Nedarim 6, 8 ( 39d).: Selon la règle établie par R. Simon au nom de R. Josué, tous les objets qui peuvent, par un procédé, être rendus aptes à la consommation, comme les fruits non rédimés qu’il suffit de rédimer, ou la seconde dîme qu’il faut consommer à Jérusalem, ou les saintetés que l’on doit racheter contre des objets profanes, ainsi que les gerbes nouvelles à offrir au sacerdote comme prémices, ne sont jamais annulés, quelle que soit la quantité de ce qui les entoure; les sages n’ont fixé d’autre limite à cet égard que la conformité de l’espèce (217)Ci-après, 7, 10.; et lorsque l’espèce environnante est diverse, on a égard à la propagation du goût (qui sert à distinguer les objets les uns des autres); mais pour ce qui ne peut pas devenir propre à la consommation, comme par exemple l’oblation sacerdotale, la parcelle de pâte (Halla), les fruits des 3 premières années de plantation et les mélanges hétérogènes, les sages ont assigné des limites lorsqu’il y a unité d’espèces (soit pour l’oblation 1/00 et pour l’orla 1/200), et lorsqu’il n’y a pas unité d’espèces, cela dépend de l’égalité de goût. Mais, lui objectèrent les sages, n’y a-t-il pas le repos agraire de la 7e année, auquel on ne peut remédier? -En cette année, il faut tout débarrasser; et pourtant les sages n’ont fixé aucune limite à partir de laquelle les fruits de 7e année sont déclarés nuls? -Voici ce que R. Simon leur répondit: vous ne dites pas qu’en cette année de repose il faille interdire la moindre parcelle de consommation, hormis pour l’enlèvement final de tous les produits; mais pour la consommation il suffit (pour annuler) qu’il y ait conformité de goût. -Que répondent à ce raisonnement R. Ila et R. Imi? -Ils disent qu’il s’applique au mélange, mais non à une croissance survenue à l’état d’interdiction, ce qui est plus grave que le mélange. Or, R. Zeira dit au nom de R. Yonathan (218)''Babli, (Nedarim 57b); (Menahot 69b).'': Lorsqu’après avoir arraché un oignon planté dans une vigne où il y avait ainsi des hétérogènes, on le transplante ailleurs, quelle que soit son augmentation nouvelle, il est interdit d’en user, car ce qui est né dans un état interdit ne peut pas faire disparaître l’interdiction dont il est issu. Un autre enseignement est en opposition avec l’avis de R. Zeira puisqu’il est dit (219)Mishna Terumot 9, 4.: Les produits provenant de la semence de terouma (oblation sacerdotale) sont considérés par extension comme terouma eux-mêmes, mais les produits de ces produits sont déclarés profanes. Quant aux fruits non rédimés, ou de la première dîme, ou des pousses de 7e année, ou de l’oblation de la dîme (1/100), ou de mélange de sacré avec du profane, ou des prémices, leurs produits sont déclarés profanes. L’on a dit à ce sujet: les produits ne conservent pas leur caractère sacré lorsque la semence, en germant, pourrit dans la terre (comme les graines); mais lorsqu’elle ne se perd pas (comme pour les oignons), et ne fait que se développer, même les produits des produits restent défendus au profane. -Que réplique à cela R. Zeira? -Il dit que la défense s’applique seulement à l’obligation, considérée comme sacrée en la 7e année, de faire disparaître tout; mais il est permis d’en manger dès que la partie nouvelle est la plus forte.
Pnei Moshe non traduit
רבי לא ורבי אימי. פליגי אדר' זעירא ותרויהו אמרי אסור אם עקרו בשביעית ומתני' בשעקרו בששית מיירי:
מתני'. הך בריית' דלקמן פליגי על ר' הילא ור' אימי:
דתני. בתוספת' דתרומות (סוף פ''ה) ומייתי לה לקמן בנדרים פ''ו (הלכה ד'):
כגון טבל. שמתקנו ומעשר שני והקדש שיש להן היתר ע''י פדייה וחדש שהעומר מתירו:
לא נתנו להן חכמים שיעור. אם נתערבו במינן אוסרין בכל שהן אבל שלא במינן בנ''ט:
כגון תרומה וחלה. דאע''ג דמצי לאתשולי עלייהו כיון דליכא מצוה למיעבד הכי לא מיקרי דבר שיש לו מתירין וכן תרומת מעשר:
נתנו להן חכמים שיעור. אם נתערבו מין במינו תרומה ותרומת מעשר וחלה עולין בא' ומאה וערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים משום דכפל איסורן שאסורין בהנאה כפלו עלייתן ואם נתערבו שלא במינן הכל בנ''ט:
התיבון. לו חכמים בתוספתא שם שהקשו לו הרי שביעית שאין לה מתירין ולא נחנו לה חכמים שיעור דתנן (בסוף פרק דלקמן) השביעית אוסרת כל שהוא במינה:
אמר להן לא אם אמרתם בשביעית. מה שאמרו אוסרת בכל שהוא לא אמרו אלא לענין ביעור שהכל חייב בביעור וכגון שאין עומדין לאכילה שהן עדיין בארץ והוא של ששית ונכנס לשביעית ונתוסף הגידולין צריך לבער הכל כשיגיע זמן הביעור לפי שגדולי שביעית מבטלין את העיקר:
אבל לאכילה. אם נתערבו פירות שביעית בשל ששית אף במינן בנותן טעם קתני מיהת דלענין ביעור הגידולין מבטלין את העיקר וא''כ ה''ה נמי בבצל של שביעית שעקרו ושתלו במוצאי שביעית גידולי היתר של מוצאי שביעית מעלין את העיקר של שביעית וקשיא לר' הילא ור' אימי ומה עבדין לה:
פתרין לה בעירובין. הא דקתני דלענין ביעור אוסרת בכל שהוא לאו בגידולין מיירי אלא בתערובת שאם נתערבו פירות שביעית במינן הכל חייב בביעור אבל בגידולין חומר הוא בגידולין שאין מעלין את העיקר כדאשכחן דא''ר זירא בשם ר' יונתן לעיל בפ''ה דכלאים (בהלכה ז'):
אפי' הוסיף כמה. אח''כ בהיתר הכל אסור:
שאין גידולי איסור. כלומר גידולין הבאין מחמת האיסור אע''פ שהן עצמן נתוספו בהיתר אין מעלין את העיקר האסור וקסברי ר' הילא ור' אימי דה''ה בשביעית אין הגידולין מעלין את העיקר:
מתניתא. ומהאי מתני' קשיא על ר' זעירא דתנינן לקמן (בפ''ט דתרומות):
ותני עלה. שם:
בד''א. דגידוליהן חולין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים אפי' גידולי גידולין אסורין וקשיא לר''ז דמתיר בבצל של שביעית שעקרו ושתלו במוצאי שביעית הרי בצל דבר שאין זרעו כלה הוא וקחשיב הכא גם לספיחי שביעית דאפי' גידולי גידולין אסורין ומה עבד לה ר' זעירא:
פתר לה. דהתם מיירי לענין קדושת שביעית שהכל חייב בביעור אבל לאכילה באלו שגדלו במוצאי שביעית ועדיין לא הגיע זמן הביעור כגון שלא כלה לחיה מן השדה מותר משירבה החדש במוצאי שביעית ואין בהן איסור אכילה משום ספיחי שביעית דהגידולין מעלין את העיקר לענין זה:
מָקוֹם שֶׁהוּא נֶאֱכָל וְלֹא נֶעֱבָד. מַהוּ לְהַשְׂכִּיר בְּהֶמְתּוֹ שָׁם. רִבִּי לֵוִי צִנַּבְּרִיָּא שָׁאַל לְרִבִּי יִצְחָק וּלְרִבִּי אִימִּי וְאָֽסְרוּן. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה 17b יְהַב לְעַמְמַיָּא פְרִיטִין לֹא מִשּׁוּם דְהוּא אָסוּר אֶלָּא שֶׁלֹּא לְיַיחֵד בְּהֶמְתּוֹ עִם הַגּוֹי.
Traduction
Dans les localités dont on peut manger les produit, mais où la culture est interdite, peut-on louer ses bestiaux aux païens? R. Levi de Sobar adressa cette question à R. Isaac et R. Imi qui répondirent que c’est interdit. R. Oshia le permettait, mais il donnait à des païens l’argent qui en provenait, non pas que ce soit défendu, mais pour ne pas provoquer, par ce gain, l’isolement du bétail chez le païen (soupçonné de l’accoupler à d’autres espèces).
Pnei Moshe non traduit
מקום שהוא נאכל ולא נעבד. כהאי דתנינן לעיל מהו להשכיר בהמתו שם מי תלינן דלהביא פירות שוכר הוא זה או דילמא חיישינן דאתי לעבוד בה עבודת הקרקע והרי אסור לעבוד שם בשביעית:
ר' הושעיא יהיב לעממוא פריטין. נתן להם מעות שהן בעצמן יביאו לו הפירות ממקדם ההיתר ולא רצה למסור להם בהמתו:
לא משום דהוא אסור. דהא ליתא ולא ס''ל כהאי דר' יצחק ור' אימי שאסרו דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית אלא מטעמא אחרינא שלא לייחד בהמתו עם העכו''ם דחייש לרביעה כהאי דתנינן (בפ''ב דע''ז) אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עכו''ם:
וּמַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּפֵירוֹת שִׁשִּׁית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית אֲפִילוּ בָאָרֶץ מוּתָּר. אִם בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית שֶׁיָּֽצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית לַחֲרוֹשׁ מוּתָּר וְלִקְצוֹר אָסוּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית בַּשְּׁבִיעִית.
Traduction
⁠—Dans quel cas, s’agit-il, selon la Mishna, d’interdire le travail sur les fruits adhérents? -S’il s’agit de produits de la 6e année, qu’il faut cueillir en la 7e, c’est permis, même en Palestine; et, s’il s’agit de fruits provenant de la 7e année et mûris en la 8e année, dans laquelle on peut cultiver, ne peut-on pas à plus forte raison récolter? Il s’agit de fruits nés en la 7e année et prêts à être cueillis.
Pnei Moshe non traduit
ומה אנן קיימין. לפרש מתני' קאי הא דקתני דשין וזורין וכו' אם בפירות של ששית שנכנסו לשביעית הרי אפי' בארץ מותר לדוש בשביעית בפירות של ששית ומאי אריא סוריא דנקט ואם בפירות של שביעית שיצאו למוצאי שביעית קשיא לחרוש לכתחילה מותר במוצאי שביעית ולקצור אסור בתמיה ואמאי לא יהא קוצר מפירות אלו במוצאי שביעית אלא ודאי כי אנן קיימין במתני' בפירות שביעית בשביעית וכגון ספיחי שביעית דמותרין באכילה בסוריא ואפי' כן לא יקצור כדרך שקוצרין בשאר השנים שכל שהוא במחובר אסרו בסוריא מה שהוא אסור בא''י:
רִבִּי אַבָּהוּ עָל לְאַרְבֵּל וְאִיתְקַבֵּל גַּבֵּי אַבָּא בַּר בִּנְיָמִין אָתוּן וּשְׁאָלוּן לֵיהּ בְּאִילֵּין בְּצָלַייָא וְהוֹרֵי לוֹן הָדָא דְרִבִּי זְעִירָא מִכֵּיוָן שֶׁרָבָה עָלָיו הֶחָדָשׁ מוּתָּר. חָֽמְתוֹן סְמִיכִין עֲלוֹי. אָמַר לוֹן. אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּמוּרְכָנִין. אָמַר רִבִּי אָמַר יוּדָה בַר פָּזִי אֲנָא יְדַע רֹאשָׁהּ וְסוֹפָהּ כַּד דְּשָׁמַע רִבִּי לָא וְרִבִּי אִימִּי פְלִיגִין שְׁרַע מִינֵיהּ.
Traduction
R. Abahou se rendit à Arbel et fut reçu par Aba bar Bejamen. On vint alors lui demander quelle était la règle à suivre à l’égard des oignons ayant grandi dans la 7e année? Il répondit en rappelant l’enseignement de R. Zeira, selon lequel il est permis d’en manger dès que la part nouvelle est la plus forte. Lorsqu’il vit que son opinion servait de règle pratique, il ajouta: ce que j’ai dit ne s’applique qu’au cas où l’on a déjà arraché quelques feuilles du pied (ce qui reste, étant considéré alors comme mélange, est permis). -Ce n’est pas ainsi, dit R. Juda ben Pazi, je me souviens du commencement et de la fin de l’histoire; or, dès qu’il eut appris que R. Ila et R. Imi discutent l’avis de R. Zeira, il retira se décision.
Pnei Moshe non traduit
לארבל. שם מקום:
באילין בצלייא. שעקרן בשביעית ושתלן בשמינית והורה להן כר''ז דמשרבה עליו החדש מותר:
חמתון. כשראה אותן אח''כ שסומכין עליו בזה ועושין לכתחילה כן לעקור אותן בשביעית ולחזור ולשתלן בשמינית אמר להן אני לא אמרתי להתיר אלא במרוכנין כלומר שהטה העלין מל' הרכין בראשו כדי שלא יתגדלו ואם עשה כן בשמינית וא''נ בשביעית בזה הוא דגידולי שמינית מעלין את האיסור:
אנא ידע ראשה וסופה. מעיקרא היכי הוה העובדא ולבסוף וכלומר לא משום הכי אמר להם דבמרוכנין דוקא מותר אלא מעיקרא כר''ז הוי ס''ל וכד שמע אח''כ דר' הילא ור' אימי פליגין שרע מיניה הסיר עצמו ונמנע מהיתר זה. מל' או שרוע. ולא מדינא חזר בו אלא משום חומרא בעלמא:
רִבִּי חוּנָא אֲזַל לְצוֹר וְאָסַר לוֹן הָדָא אַשְׁקִייָתָה. שָׁמַע רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר וְיֵאוּת וְהָדָא לֹא בִמְחוּבָּר הִיא. וְהָא תַנִּינָן מַשְׁקִין בֵּית הַשַּׁלְּחִין בְּמוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי יוּדָן לִזְרָעִים שֶׁבּוֹ. רִבִּי מָנָא בָּעֵי מֵעַתָּה יְהֵא מוּתָּר לַחֲרוֹשׁ לָהֶן.
Traduction
R. Hanina étant allé à Tyr, on lui dit que R. Yossé avait permis d’arroser les champs, et R. Hanina l’approuva. Mais n’est-ce pas là un travail agricole exclusif à la terre, qui devrait être interdit? Non, puisque l’on a enseigné (214)Mishna Moed Qatan 1, 1, et ci-dessus, 2, 2. que l’on peut arroser les champs artificiels aux jours de demi-fête et la 7e année (même en terre sainte). Toutefois, dit R. Judan, ce n’est permis là que dans l’intérêt des plantes qui y ont été mises (et qui seront retirées la 8e année). R. Mena objecta que s’il en était ainsi (s’il est permis d’arroser), on devrait permettre aussi aux Tyriens de cultiver (il l’interdit donc).
Pnei Moshe non traduit
ואסר לון הדא אשקייתה. שלא ישקו את השדות בשביעית דצור ג''כ מארצות סוריא היא:
ויאות. עביד דאסר לון וכי הדא לא במחובר הוא שאסור בסוריא:
והא תנינן. (בפ''ק דמו''ק) משקין בית השלחין במועד ובשביעי' ואמאי אסר להן השקייתה סתמא הוה ליה לפרש דלבית השלחין מותר:
א''ר יודן לזרעים שבו. התירו להשקות בית השלחין שלא יפסידו וכי קאמר דאשקייתה אסור היינו לצורך הקרקע עצמה שמשקה אותה כדי שתהא נוחה ליחרש:
ר' מנא בעי. דא''ה דכל שהוא לצורך הזרעים התירו מעתה יהא מותר לחרוש להן כדרך שחורשין סביבות השדה שיתמלאו החפירות מים וישקו אותה ואנן לא תנינן אלא משקין בית השלחין לדברי הכל אבל בעשיית האמה להשקותה ע''י כך פליגי התם ולדידך יהו הכל מודים בה:
Shvi'ite
Daf 18a
משנה: 18a מֵאֵימָתַי מוּתָּר אָדָם לִיקַח יֶרֶק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִשֶּׁיֶּעָשֶׂה כְיוֹצֵא בָהּ. עָשָׂה הַבָּכִיר הִתִּיר הָאָפֶל. רִבִּי הִתִּיר לִיקַח יֶרֶק מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיַּד. אֵין מוֹצִיאִין שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וּפֵירוֹת שְׁבִיעִית מֵהָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי שָׁמַעְתִּי בְּפֵירוּשׁ שֶׁמּוֹצִיאִין לְסוּרִיָּה וְאֵין מוֹצִיאִין לְחוּצָה לָאָרֶץ. אֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי שָׁמַעְתִּי בְּפֵירוּשׁ שֶׁמּוֹצִיאִין מִסּוּרִיָּה וְאֵין מְבִיאִין מֵחוּצָה לָאָרֶץ.
Traduction
A partir de quand peut-on acheter des légumes verts dans l’année qui suit la 7e (220)Sans se demander s'ils proviennent de l'année consacrée.? Lorsque d’autres (de la 8e année) de la même grandeur, peuvent déjà avoir poussé; dès que les premiers légumes mûrs (de la 8e) ont poussé, on peut acheter les retardataires (de la 7e). Rabbi permet d’en acheter dès le commencement de la 8e année (comme de son temps, on en importait beaucoup du dehors, la plupart étaient permis). On ne peut pas transporter de la Palestine, hors de ses limites, de l’huile d’oblation devenue impure, qu’il faut brûler (sur place), ni des fruits restants de la 7e année (qui sont dans le même cas). R. Simon dit: j’ai entendu dire expressément qu’il est permis de les transporter en Syrie (pays intermédiaire), mais non dans une contrée réellement sise hors de la Palestine. Il est interdit d’importer en Palestine de l’oblation venant du dehors (225)On craignait, si les sacerdotes sortent pour chercher l'oblation, qu'ils se rendent impurs.. R. Simon dit: j’ai entendu dire expressément qu’on peut l’apporter de la Syrie, mais non d’une autre contrée du dehors.
Pnei Moshe non traduit
מתני' משיעשה כיוצא בו. מזה המין דאז תלינן ביה:
עשה הבכיר. מקום שממהר לבכר ולהוציא בתחלת מוצאי שביעית הותר גם מקום האפל שמאחר מלהוציא משום דתלינן ממקום הבכיר הביאום:
רבי התיר ליקח ירק מוצאי שביעית מיד. משום שראה שבשנים או בשלשה ימים הוא נתגדל והכי אמרינן לעיל פ''ז דפאה (בהלכה ד') והלכה כרבי:
מתני' אין מוציאין שמן שריפה שמן של תרומה שנטמא והואיל ואינו ראוי אלא לשריפה קרי ליה שמן שריפה ואין מוציאין אותה מהארץ לח''ל וכן פירות שביעית אלא מתבערין במקומן שמוציאין לסוריא ואין הלכה כר''ש:
מתני' אין מביאין תרומה מחו''ל לארץ. כדמפרש טעמא בגמרא שלא יהו הכהנים מרדפין אחריה לח''ל וחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים ור''ש מתיר להביא מסוריא הואיל ויכולין ליכנס לתוכה בשיד' תיבה ומגדל כדאמרי' (בפ''ק דגטין) דסורי' על עפרה גזרו ועל אוירה לא גזרו וחכמים ס''ל דאעפ''כ חוששין אנו שמא יבואו ליכנס לתוכה בעצמה ואין הלכה כר''ש:
הלכה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַיֶּרֶק אָסוּר בִּסְפָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא הַיֶּרֶק מוּתָּר בִּסְפָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי כֵן הָיָה אָסוּר לְהָבִיא יֶרֶק מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר לְהָבִיא יֶרֶק מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אַף עַל פִּי כֵן הָיָה אָסוּר לִיקַח יֶרֶק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיַּד. רִבִּי הִתִּיר לִיקַח יֶרֶק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיַּד בַּר מִן קֶפַלּוֹטָא. מַה עָֽבְדוּן לֵיהּ צִיפּוֹרָיֵי אַלְבְּשׁוּנֵיהּ סַקָּא וְקִיטְמָא. וְאַייְתוּנֵיהּ קוֹמֵי רִבִּי. אָֽמְרִין לֵיהּ מַה חָטָא דֵין מִן כָּל יַרְקָא וְשָׁרָא לֵיהּ הוֹן.
Traduction
En principe, la verdure était interdite dans les villes limitrophes de la Palestine; mais, plus tard, il a été décidé qu’elle serait permise dans ces villes. Cependant, comme l’interdiction d’apporter de la verdure du dehors à l’intérieur subsistait, il a été décidé que ce serait permis (vu la proximité des autres territoires). Enfin, il restait la défense d’acheter de la verdure pendant la 8e année; Rabbi le permit de suite (221)''Tossefta sur Sheviit 4; Comp. Ci-dessus, (Demaï 2, 1.)'', ne faisant d’exception que pour le porreau, (porrum capitatum, pour lequel il fallait attendre). Que firent alors les habitants de Sephoris, où Rabbi résidait? Ils le couvrirent d’un sac et de cendres, comme en deuil, et le présentèrent à Rabbi, en disant: en quoi ce plan a-t-il péché plus que tous les autres pour que tu le condamnes? Aussitôt, Rabbi leur permit d'en vendre également dès le commencement de la 8e année.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בראשונה היה הירק אסור. במוצאי שביעית מיד בעיירות הסמוכות לספר א''י משום דחששו שמא מא''י ומשביעית הוא:
אעפ''כ היה אסור להביא ירק מח''ל לארץ כלומר שלא יסמכו על זה ויקחו אף מהארץ אסרו להביאו מח''ל עד שיעשה כיוצא בו בארץ ואח''כ התירו להביא ולא חששו לכך:
אעפ''כ היה אסור. בא''י ליקח במוצאי שביעית מיד אא''כ היה ידוע שהוא מח''ל עד שבא רבי והתיר:
בר מן קפלוטא. דאותו לא רצה להתירו שהיה חושש שמא משביעית הוא לפי שאינו ממהר להוציא כמו שאר ירק ומה עשו אנשי ציפורי הלבישוהו להקפלוט בשק ואפר על גביו כמתאבל על עצמו והביאו אותו לפני רבי ואמרו לו מה חטא הדין קפלוט יותר מכל הירק והתירו להן רבי לפי שהעידו לפניו שגם זה המין ממהר לעשות מיד:
עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. רִבִּי וְרִבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה נַחְתוֹן לְעַכּוֹ. וְאִיתְקַבְּלוּן גַּבֵּי רִבִּי מָנָא. אָמַר לָהֶן רִבִּי עֲשֵׂה לָנוּ לֹפַּס אֶחָד שֶׁל יֶרֶק עֲבַד לֵיהּ קוּפָּד. לְמָחָר אָמַר לֵיהּ עֲשֵׂה לָנוּ לֹפַּס אֶחָד שֶׁל יֶרֶק עֲבַד לֵיהּ תַּרְנְגוֹלְתָא. אָמַר רִבִּי נִיכָּר הוּא זֶה שֶׁהוּא מִפֶּתַח שֶׁל סָמָאֵל. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אֲפִילוּ מִפֶּתַח שֶׁל סָמָאֵל אֵינוֹ. וְלָמָּה עֲבַד כֵּן דּוּ תַלְמִיד מִן תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר הַיֶּרֶק אָסוּר בִּסְפָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כַּד אֲתָא לְגַבֵּהּ תַּנֵּי לֵהּ עוּבְדָא. אָמַר לֵיהּ צָרִיךְ הֲוֵיתָה עֲבִיד כְּוָותִין.
Traduction
Oula bar Ismaël raconta, au nom de R. Hanina, qu’il arriva à Rabbi et à R. Yossé bar Juda de descendre à Acco (ville frontière). Ils furent reçus chez R. Mena. -Fais-nous cuire un plat de légumes, dit Rabbi; et on leur servit de la viande. Le lendemain, Rabbi lui demanda encore de cuire des légumes; et R. Mena servit un poulet. On reconnaît chez lui, dit Rabbi, qu’il a l’habitude de la table de Samuel (qui ne mangeait que des viandes). -Ce n’est pas pour cette raison, répondit R. Yossé bar Juda, qu’il agit ainsi, mais c’est comme élève de son maître R. Juda, qui a dit: la verdure est interdite dans les villes limitrophes de la Palestine. Lorsque son maître R. Juda se rendit chez lui, R. Mena lui raconta les faits tels qu’ils s’étaient passés. -Tu as bien fait, dit-il, de suivre en cela mon opinion.
Pnei Moshe non traduit
עולא בר ישמעאל בשם ר' חנינא. היה מספר המעשה שפ''א ירדו רבי ור' יוסי בר''י לעכו ומוצאי שביעית היה ונתקבלו אצל ר' מנא וא''ל רבי עשה לנו לפס של תבשיל ירק ועשה להם תבשיל של בשר וכך אמרו לו למחר ועשה להם תרנגולת אחת וכסבור היה רבי שזה מגודל ותרנות שלו ואמר ניכר הוא זה שהוא מפתח של שמואל כלומר שנתגדל בביתו ותלמידו היה ונוהג בוותרנות כשמואל. א''נ על שם ששמואל רופא מומחה היה וזה נתגדל אצלו ויודע שתבשיל של ירק אינו יפה להגוף לפיכך עושה לנו תבשיל אחר:
והשיב לו ר' יוסי אפי' וכו'. כלומר לא בשביל כך אלא אני אגיד לרבי למה הוא עושה כן דמתלמידיו של ר' יהודה הוא ור' יהודה היה אוסר הירק במוצאי שביעית בספרי א''י כמו עכו וכיוצא בו וכשבא אח''כ ר' מנא לפניהם ושאל לו רבי והגיד להם המעשה שבשביל שקיבל כך מתלמידי ר' יהודה הוא נוהג כן ואמר לו רבי צריך היית לנהוג ולעשות כוותין שאנחנו התרנו ליקח ירק במוצאי שביעית מיד:
תַּמָּן תַּנִּינָן מִן הַיֶּרֶק מוּתָּר בְּיַרְקוֹת הַשָּׂדֶה שֶׁהוּא שֵׁם לְוָוי. וְתַנֵּי עֲלָהּ הַנּוֹדֵר מִן הַיֶּרֶק בַּשְּׁבִיעִית אָסוּר אַף בְּיַרְקוֹת שָּׂדֶה. תַּנֵּי רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר טַעְמָא. הָדָא דְתֵימַר עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יֶרֶק מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ אֲבָל מִשֶׁהִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יֶרֶק מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ. הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר עוּלְשִׁין חֲשׁוּבוֹת הֵן לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין בַּשְּׁבִיעִית. הָדָא דְתֵימַר עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי. אֲבָל מִשֶׁהִתִּיר הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ.
Traduction
On a enseigné ailleurs (222)Mishna Nedarim 6, 9.: lorsqu’on fait vœu de ne pas manger de verdure en général, on n’est pas tenu de s’abstenir de la verdure des champs, parce qu’elle a une désignation spéciale et fait exception. A ce sujet, l’on enseigne: si l’on fait vœu de s’abstenir de la verdure en général pendant la 7e année, celle des champs est aussi interdite (parce que, faute de semailles, c’est la seule qui existe). R. Krispa a enseigné au nom de R. Hanania ben Gamliel et en a dit la raison (223)Voir ci-dessus, Pea 5, 1 (p. 66).: ceci est vrai en principe, avant que Rabbi n’ait permis d’apporter en terre sainte de la verdure venant du dehors; mais, depuis que Rabbi l’a permis, il n’y a pas de différence entre la 7e année agraire et les autres. De même, R. Yossé ben Hanina dit que les endives sont considérées comme assez importantes pour communiquer l’impureté aux mets pendant la 7e année (parce qu’alors il y en a peu). Toutefois, cette règle n’était applicable qu’en principe, avant que Rabbi n’eût permis d’importer de la verdure; mais depuis que cette autorisation a été accordée, il n’y a pas de différence entre la 7e année et les autres.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. (בפ''ו דנדרים):
הנודר מן הירק מותר בירקות שדה מפני שהוא שם לוי שנקרא ירק השדה וזה לא נדר אלא מסתם ירק:
אסור אף בירקות שדה. לפי שאין זורעין ואין נוטעין ואין ירקות הגנה מצויין ולא נתכוין זה אלא על ירקות השדה:
ואמר טעמא. להך דאמרן והדא דתימר דדוקא עד שלא התיר רבי להביא ירק בשביעית מחו''ל אבל לאחר שהתיר היא שביעית היא שאר שני שבוע. משום דשכיחי ירקות גנה מח''ל ואדעתא דהכי נדר:
עולשין. עולשי שדה חשובין הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית דבשאר שני שבוע דשכיחי עולשי גינה לא חשיבי עולשי שדה ולא הוו אוכלין עד שיחשב עליהן כדתנן בפ''ג דעוקצין:
היא שביעית היא שאר שני שבוע. לענין טומאת אוכלין ולענין נדר דהואיל ושכיחי עולשי גנה הבאים מח''ל עולשי שדה לא חשיבי:
הֲווֹן בְּעָייָן מֵימַר לָא פְלִיגִין. אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה אָמַר עַד גְּזִיב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַד אֲמָנָה.
Traduction
Au sujet de l’achat des premiers légumes verts de la 8e année, on avait cru qu’il n’y a pas de discussion entre les rabbins de la Mishna; mais on a trouvé un enseignement disant: Selon R. Juda, on se règle d’après la croissance des premiers légumes verts, jusqu’à Kezib; selon R. Simon, jusqu’au sommet de l’Amana
Pnei Moshe non traduit
הוון בעיין מימר וכו'. הכתוב כאן בספרי הדפוס טעות הוא ולא שייך אלא על המתני' דלקמן:
גמ' הוון בעיין מימר. סברי בני הישיבה לומר דלא פליגין ת''ק ורבי שמעון אלא דמר קאמר לח''ל ורבי שמעון מאי דשמיע ליה קאמר דלסוריא מוציאין:
אשכח. והדר אשכחן חדא ברייתא דפליגי בהאי דינא דר' יהודה סבר עד כזיב הוא דמוציאין דעד כאן מקום שהחזיקו עולי בבל הוא ורבי שמעון סבר עד אמנה והשתא רבי שמעון דמתני' פליג את''ק דלא שרי להוציא לסוריא ור''ש מתיר ולר''ש דברייתא עד אמנה מקום שהחזיקו עולי מצרים ותרי תנאי ואליבא דר''ש:
תני. בתוספתא (ריש פ''ה):
תַּנֵּי פֵּירוֹת הָאָרֶץ שֶׁיָּֽצְאוּ חוּץ לָאָרֶץ מִתְבַּעֲרִין בִּמְקוֹמָן דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מֵבִיאָן לָאָרֶץ וּמְבַעֲרָן דִּכְתִיב בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכוֹל. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. הוֹרֵי רִבִּי אִמִּי כְהֵן תַּנְיָא קַמַּיָּא לְקוּלָּא. אָמַר רִבִּי הִילָא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲבִירֵם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.
Traduction
On a enseigné (224)''Babli, tr.(Pessahim 52b); Tossefta, 5. Cf. même série, Halla fin du 4.'': lorsqu’on transporte hors de la Palestine des fruits provenant de ce pays, il faut les faire disparaître sur place, selon R. Simon; R. Simon ben Eliézer dit qu’il faut, en ce cas, les rapporter dans la terre sainte pour les faire disparaître, selon ces mots (Lv 25, 8): Dans ton pays sera toute la récolte à manger (elle devra se trouver là en l’an du repos). R. Jacob bar Aha dit: R. Imi le Cohen a enseigné que l’on suit la règle moins sévère du préopinant. Toutefois, dit R. Ila, l’on ne devra plus les transporter d’un endroit à l’autre lorsque le moment de les faire disparaître sera venu. reprise Il est interdit d’importer en Palestine de l’oblation venant du dehors (225)On craignait, si les sacerdotes sortent pour chercher l'oblation, qu'ils se rendent impurs.. R. Simon dit: j’ai entendu dire expressément qu’on peut l’apporter de la Syrie, mais non d’une autre contrée du dehors.
Pnei Moshe non traduit
פירות הארץ. של שביעית:
מתבערין במקומן דברי רבי. כצ''ל וכמו שהוא בתוספתא:
מביאן לארץ ומבערן דכתיב בארצך וגו'. ומהאי קרא ילפינן ביעור דכתיב ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול ודרשינן כל זמן שיש לחיה בשדה אתה אוכל בבית כלה לחיה בשדה כלה מן הבית ודריש האי תנא מדכתיב בארצך דגזירת הכתוב הוא שיהא הביעור בארצך ואפי' בדיעבד ורבי דריש אלכתחלה שמצוה להיות הביעור בארצך ואם הוציאן לחו''ל מתבערין במקומן:
הורי ר' אימי. למעשה כהדין ת''ק לקולא:
ובלבד שלא יעבירם ממקום למקום. אע''פ שהכל חו''ל הוא. צריך לבערן במקום שהוציאן:
תַּמָּן תַּנִּינָן אֲרִיסְטוֹן הֵבִיא בִּיכּוּרִים מֵאִסְפַּמֵּיָא וְקִיבְּלוּ מִמֶּנּוּ. וְיָבִיא תְרוּמָה. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בִּיכּוּרִים בַּאֲחֵרַיּוּת בַּעֲלִים. תְּרוּמָה אֵינָה בַּאֲחֵרַיּוּת בַּעֲלִים. אִם אָמַר אַתְּ כֵּן אַף הֵן מְרַדְּפִין אַחֲרֵיהֶם לְשָׁם.
Traduction
On a enseigné ailleurs (226)Mishna Halla 4, 5 et 11.: Ariston apporta de la province d’Apamée (province située hors de la Palestine) des prémices, que les sacerdotes acceptèrent de lui, et l’on peut de même apporter du dehors de l’oblation sacerdotale. R. Oshia dit: pour les prémices, les propriétaires sont tenus de les apporter à Jérusalem, afin de les distribuer aux sacerdotes; mais ils ne sont pas tenu d’y apporter du dehors l’oblation sacerdotale;car s’il y avait cette dernière obligation, les sacerdotes courraient après ce revenu jusqu’au dehors de la Palestine (ce qu’ils ne doivent pas).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. (סוף מסכת חלה):
אריסטון הביא בכוריו מאפמיא שם מקום וקיבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרור ירושלים:
ויביא תרומה. ג''כ משם:
בכורים באחריות בעלים. שהן צריכין להביאן לירושלים וחייבין באחריותן עד שיביאו להר הבית כדתנן בפ''ק דבכורים אבל תרומה אין הבעלים מחזרין אחר הכהן אלא הכהן הוא מחזר אחריה שיתנו לו ואם אומר את כן שיביאו תרומה משם אף הן הכהנים מרדפין אחריה לשם וחכמים חששו לזה כדפרישית במתני':
הדרן עלך שלש ארצות
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source