Shvi'ite
Daf 14b
משנה: אֵילּוּ כֵּלִים שֶׁאֵין הָאוּמָּן רַשַּׁאי לְמוֹכְרָן בַּשְּׁבִיעִית מַחֲרֵישָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ הָעוֹל וְהַמִּזְרָה וְהַדֶּקֶר. אֲבָל מוֹכֵר הוּא מַגַּל יַד וּמַגַּל קְצִיר וַעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיוּחֶדֶת לַעֲבוֹדָתוֹ אָסוּר לְאִיסּוּר וּלְהֵיתֵר מוּתָּר. הַמּוֹכֵר מוֹכֵר חָמֵשׁ כַּדֵּי שֶׁמֶן וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה כַּדֵּי יַיִן שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִן הַהֶבְקֵר אִם הֵבִיא יוֹתֵר מִיכֵּן מוּתָּר. וּמוֹכֵר לַגּוֹיִם בָּאָרֶץ וּלְיִשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִמְכּוֹר לוֹ פָּרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְשׁוֹחֲטָהּ. וּמוֹכֵר לוֹ פֵּירוֹת אֲפִילוּ בִשְׁעַת הַזֶּרַע וּמַשְׁאִיל לוֹ סְאָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשּׁ לוֹ פוֹעֲלִין וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשּׁ לוֹ פוֹעֲלִין. וְכוּלָּן בְּפֵירוּשׁ אֲסוּרָה.
Traduction
Voici les outils, qu’il est interdit à l’ouvrier de vendre la 7e année (162)Il s'agit d'empêcher le pécheur de commettre le mal, en écartant de lui les moyens (Lv 19, 14).: la charrue avec ses accessoires, le joug, le van (163)Comp. (Is 30, 27)., la houe (164)''Comp. Rashi sur (1S, 13, 20; R. Simon de Sens a le mot coutre.'', mais il peut vendre une scie à main, ou une petite serpe, ou un chariot avec ce qui en dépend (165)''Servant à emporter ce qui est abandonné; cf. Avoda Zara, 15b.''. Voici du reste la règle générale: tout outil spécialement destiné à l’agriculture est interdit; mais s’il sert également à des usages permis, la vente en est autorisée. Le potier peut vendre jusqu’à 5 cruches pour l’huile et 15 pour le vin (166)Même aux personnes soupçonnées de violer le repos de l'an sacré., car c’est là la quantité que l’on a l’habitude de rapporter sur les fruits abandonnés à tout venant (en cette année); si même on lui en a apporté davantage, le potier vendra aussi le nombre nécessaire de cruches. Il peut aussi en vendre sans limites aux païens dans la Palestine, et aux Israélites hors du pays (167)En ce cas, il n'y a pas à craindre des récoltes illégales, ni que ces articles des païens soient vendus à des Israélites.. L’école de Shammaï dit: on ne doit pas la 7e année, vendre une vache de labour à un homme soupçonné de transgresser la loi du repos agraire; celle de Hillel le permet, parce qu’il se peut qu’on l’ait achetée pour l’égorger et la manger. On peut vendre à cette personne des fruits même au moment des semailles (169)On présume qu'ils ne serviront qu'à la consommation., et lui prêter le saa (ou tout autre mesure), même si l’on sait qu’il a une grange (on ne craint pas qu’il l’emplisse); on peut lui procurer de la monnaie, si même on sait qu’il a des ouvriers (qu’il occupera peut-être (170)On peut supposer qu'il a d'autres dépenses à payer.). Tout cela est interdit, si cet homme indique explicitement des intentions illégales (il n’est pas permis de l’aider à transgresser la loi).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעי'. ומפרש בגמ' דדוקא למי שהוא חשוד על השביעי' לפי שאסור לסייע ידי עוברי עבירה אבל מן הסתם שאינו ידוע אם הוא חשוד או לא מותר למוכרו אפי' דבר שמלאכתו למלאכה האסורה בשביעית שאני אומר שאינו קונה אלא להצניע עד אחר השביעית:
וכל כליה. ואלו הן העול והמזרה שזורין בו התבואה בגורן והדקל. כמו והדקר וכן הוא בנסחת המשניות. והוא כמין יתד של ברזל שקורין קולדר''ו בלע''ז ועשוי לחפור בו את הקרקע:
אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה וכל כליה. לפי שאנו תולין שיקצור בהן מעט ויביא על העגלה מעט מעט וזה מותר:
לאיסור ולהיתר. שאפשר שתהיה מלאכתו אסורה ואפשר שתהיה מותרת מותר למוכרו אף להחשוד שתולין להקל:
גמ' כיני מתניתא וכו'. כן אנו צריכין לפרש דדוקא למי שהוא חשוד על השביעית אמרו שאסור למוכרן:
סתמן מהו. אם הוא מן הסתם בני אדם ואינו ידוע אם הוא חשוד או לא:
ופשיט לה מן מה דתני להכלים שהן מיוחדין לאיסור ולהיתר מותר למוכרן אף להחשוד א''כ הדא אמרה שה''ה לאלו שהן מן הסתם מותר למוכרן אף להכלים שמלאכתן מיוחדת לעבירה דתולין להקל:
מתני' היוצר. אומן שעושה כלי חרס:
מוכר. הוא לכל חמש כדי שמן וט''ו כדי יין שכן דרך להביא כ''כ מן ההפקר ואין חוששין שמא יחלוף אלו ליין ואלו לשמן לפי שניכרים הן כדקאמר בגמרא שאין האדמה שעושין ממנה כדי יין דומה להאדמה שעושין ממנה כדי שמן:
ואם הביא יותר מכאן מותר. כלומר אע''ג שאמרו דאינו מוכר לו אלא כפי שיעור כלים הללו לשמן וליין אם הביא יותר מכדי שיעור הנזכר כגון שהביא וחזר והביא מותר ואין חוששין שמא לא הביא מן ההפקר. א''נ דאם הביא יותר מכאן איוצר קאי ואדלמטה שייכא שאם הביא כלים יותר מכאן מותר ומוכר לעכו''ם מה שהוא יותר מכאן ואין חוששין שמא ימכור העכו''ם לישראל ואפי' בארץ:
ולישראל בחו''ל. ואין חוששין שמא יביאם ויקנה מהארץ:
מתני' לא ימכור לו פרה חורשת. פרה העומדת לחרישה לא ימכור בשביעית להחשוד דאמרינן לחרישה הוא דזבן:
וב''ה מתירין. לפי שתולין להקל ואפשר לשחיטה הוא קונה אותה:
ומוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע. דתלינן לאכילה הוא קונה ולא לזריעה:
ומשאיל לו סאתו. למדוד בה אע''פ שיודע שיש לו גורן לפי שאנו תולין שלא ימדוד בה בגורן אלא בתוך ביתו:
ופורט לו מעות. מחליף לו הסלע בפרוטות אע''פ שהוא יודע לו שיש לו פועלין לא אמרינן לשלם לפועלין הוא פורט ונמצא זה מסייע ידי עוברי עבירה אלא תלינן דלשאר צרכיו הוא פורטו:
וכולן בפירוש. שפירש לו לדבר האסור אני רוצה אסורין למסור לו:
הלכה: אֵילּוּ כֵּלִים כו'. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵילּוּ כֵּלִים שֶׁאֵין הָאוּמָּן רַשַּׁאי לְמוֹכְרָן בַּשְּׁבִיעִית לֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. סְתָמָן מַהוּ מִן מַה דְּתַנֵּי לְאִיסּוּר וּלְהֵיתֵר מוּתָּר הָדָא אָֽמְרָה סְתָמָן מוּתָּר.
Traduction
R. Yona dit: il faut ajouter à la Mishna qu’il est interdit en la 7e année de vendre les instruments de labour à la personne seule qui est soupçonnée de se livrer à l’agriculture (mais à d’autres, c’est permis). Quelle est la règle à l’égard de l’inconnu? Puisque l’on vient de préciser dans quel cas seul c’est interdit, cela prouve que, hors de là, c’est permis.
לוּף שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית כו'. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא אַף בִּשְׁאָר 14b שְׁנֵי שָׁבוּעַ כֵּן. וְהָא תַנֵּי הָֽיְתָה שְׁנִייָה נִכְנֶסֶת לַשְּׁלִישִׁית אֵינוֹ מְרַכְּנוֹ וְאֵינוֹ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ מַיִם בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. הָֽיְתָה שְׁלִישִׁית נִכְנֶסֶת לָרְבִיעִית מְרַכְּנוֹ וּמוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ מַיִם בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא מַעֲשֵׂר עָנִי. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁרִכּוּן כְּעִיקּוּר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי לָא תִּיפְתָּר שֶׁעֲקָרָן עַד שֶׁלֹּא צִימְחוּ.
Traduction
Reprise: De l’ail mûr, qui est de la 6e année (154)Amplement arrivé à la maturité en temps opportun. et que l’on a laissé en terre jusque dans la 7e, ou des oignons d’été (155)On les appelle ainsi à cause de leur dureté., ou la garance de terre grasse, ne peuvent être détachés, selon l’école de Shammaï, qu’avec des crocs en bois; selon celle de Hillel, on peut même employer des haches en métal (cette différence suffit, afin de ne rien détériorer). Toutefois, les premiers reconnaissent que pour la garance latérale (156)Elle croît sur des rocs ou des côteaux. ou anguleuse (rubia acaliculata), on l’arrache avec des haches de métal. -A partir de quand est-il permis d’acheter de l’ail après la 7e année? -Immédiatement après, dit R. Juda (157)Parce que, selon le 4, sa constitution diffère de celle des autres plantes herbacées.; selon les autres sages, lorsque les nouveaux produits atteignent une grande quantité (158)Vers Pâques, comme les autres produits du même genre.. On a dit plus haut: selon R. Yossa, il est question dans la Mishna d’une plantation ayant eu lieu avant la 7e année et ayant donné des produits avant cette même époque. Selon R. Hiskia, il y est question d’une plantation ayant eu lieu la veille de la 7e année et dont les produits sont nés en la 7e année. S’il en est ainsi, demande R. Aboun bar Hiya devant R. Zeira, et que le détachement des feuilles est valable, pourquoi n’en serait-il pas de même, dans les années agricoles habituelles, au point de vue de la dîme des pauvres? -N’a-t-on pas enseigné, en effet, que lorsque la 2e année agraire touche à la 3e année (dont la dîme spéciale revient aux pauvres, au lieu d’être consommée à Jérusalem par le propriétaire), on ne doit pas détacher les feuilles ni les priver d’eau, afin qu’en cette 3e année leur part soit d’autant plus forte, et pour la même raison, on ne prend pas ces précautions lorsqu’il s’agit d’une 3e année qui touche à la 4e? -C’est vrai, et cela prouve que l’action d’arracher les feuilles en les écrasant équivaut au détachement complet. Toutefois, ajoute R. Yossé, au nom de Rabbi, cette explication qu’il s’agit d’arracher les feuilles, n’est applicable qu’au cas où la souche n’a pas encore poussé (car, sans cela, il serait interdit de les arracher et de perdre ces produits).
Pnei Moshe non traduit
אף בשאר שני שבוע כן. אם הדין הוא כך גם בשאר שנות השמיטה לענין מעשרות לפי ששנה הראשונה והשניה של שמיטה מעשרין מעשר ראשון ומעשר שני וכן ברביעית ובחמישית אבל בשלישית ובששית אחר שמפרישין מעשר ראשון מפרישין מעשר עני ואין בהן מעשר שני ואם הלוף של השנה שניה ונכנס לשלישית אם יש לו דין מעשר שני כמו בלוף של ערב שביעית הנכנס לשביעית שיש לו דין ערב שביעית לענין שמותר לעקרו בשביעית וה''נ לענין מעשרות בשאר שני שבוע או לא:
והא תני. בתוספתא (פ''ב):
היתה שניה וכו'. כלומר דפשיט ליה ממה דתני בהדיא לענין מעשרות דגרסינן שם רשב''נ אומר בצלי' הקיצונים שרבצן לפני ר''ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה היתה שניה ונכנסה לשלישית אינו מרכנו ואינו מונע מים בשביל שיהא מעשר שני היתה שלישית נכנסת לרביעית מרכנו ומונע ממנו מים בשביל שיהא מעשר עני. ובתוספתא נדפס בסיפא בהיפך וט''ס הוא וגי' דהכא עיקרית. כלומר בשניה ונכנס לשלישית לא יהא מרכנו בשניה כדי שיהא נראה כעוקרו וכלוקטו בשנה זו שיהא מעשרות שלו מעשר ראשון ומעשר שני דבירק אזלינן בתר לקיטה או אם מונע ממנו מים לפני ר''ה של שנת שלישית כדי שיהא מע''ש וכהאי דתנן לעיל (בפ''ב) גבי בצלים הסריסים שאם מנע מהם מים ל' יום לפני ר''ה יצאו מתורת ירקות לפי שגדלו ממי שנה שעברה ומתעשרין לשעבר ובשניה ונכנסת לשלישית לא יעשה כן לכתחילה בשביל שיהא מעשר שני דזה כגוזל את העניים הוא דאם לא ימנע ממנו מים יתעשר לפי שנת לקיטתו שהוא מעשר עני אבל בשלישית שנכנסת לרביעית עושה הוא לכתחלה מפני תקנת עניים כדי שיהא מתעשר לשעבר והוא מעשר עני שמעינן מיהת מהאי ברייתא דלענין מעשרות לעולם אזלינן בתר לקיטה בירקות ובבצלי' הקיצונים שדינן תלוי אם מנע מהם מים או הרכינם וה''ה בלוף דהא קתני להו במתני' גבי אהדדי:
הדא אמרה שריכון כעיקור. קושיא היא דהא שמעינן מהברייתא שהוא כעיקור דקתני אם מרכנו מתעש' הוא לשעבר וקשיא להא דאמרינן בהלכה דלעיל דמספקא לן אם הריכון כעיקור או לא:
תיפתר. להאי ברייתא דחשיב ליה כעיקור כגון שעקרן כלומר שהרכינן והטה אותן עד שלא צמחו וכלומר שריכנן כל כך עד שלא צמחו שוב אח''כ ולא נתוספו להתגדל וריכון זה ודאי כעיקור הוא ולעיל דמספקא לן אם הריכון הוא כעיקור מיירי שצמחו עוד אח''כ וניתוספו להתגדל:
בְּצָלִים הַקַּיְצוֹנִים קַיְטִינָאֵי. מוֹדִין בְּפוּאָה שֶׁל צְילָעוֹת פֵּיטְרָא. וְתַנֵּי עֲלָהּ מָקוֹם שֶׁנָהֲגוּ לַחֲרוֹשׁ יַחֲרוֹשׁ לְנַכֵּשׁ יְנַכֵּשׁ.
Traduction
Quant aux oignons d’été, indiqués dans la Mishna, ils sont analogues à d’autres produits d’été (159)Ce terme kitangi a été transmis par les Nabatééens aux Arabes. Voir Fleischer, supplément au Chal. Wörterbuch du Dr Lévy, 2, P. 575b.. Tous reconnaissent que l’on arrache la garance anguleuse, etc., ainsi nommée parce qu’elle provient d’un terrain rocailleux (160)On retrouve ce terme de pierre en Kilayim 1, 9.. A ce sujet, on a enseigné (1, 1): dans les localités où c’est l’usage de labourer, on le fait; et lorsqu’on a l’habitude d’arracher on agit de même.
Pnei Moshe non traduit
הקיצונים קייטינאי. שעומדים ומיוחדים לזמן הקייטא:
פיטרא כך שמה של פואה של צלעות:
ותני עלה. בברייתא על הני דקחשיב במתני' שהן של ערב שביעית ונכנסו לשביעית מקום שנהגו לחרוש אחריהן יחרוש לנכש ינכש ואין חוששין שמא יאמרו לעבודת השדה הוא מתכוין:
מֵאֵימָתַי מוּתָּר אָדָם לִיקַּח לוּף כו'. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה גָּֽזְרוּ עַל הַלּוּף וְלֹא גָֽזְרוּ עַל הַיֶּרֶק מֵעַתָּה אֲפִילוּ בַשְּׁבִיעִית יְהֵא מוּתָּר. בְּטָמוּן אֲנָן קַייָמִין שֶׁלֹּא יֵלֵךְ וְיָבִיא מִן הָאָסוּר וְיֹאמַר מִן הַטָּמוּן הֵבֵאתִי.
Traduction
Pourquoi R. Juda diffère-t-il ici au sujet de l’achat de l’ail, tandis que plus loin (6, 4) il ne conteste pas l’avis des rabbins? C’est que, répondit-il, pour l’ail, on a exigé de l’enlever avec certaines modifications (il sera donc rare); tandis que les plantes herbacées, en général, ne sont pas dans ce cas. Puisqu’il en est ainsi (comme on sait qu’on ne l’arrachera pas en la 7e année), même en cette année il devrait être permis de l’acheter (s’il est de provenance antérieure)? Non, car ce que l’on a dit de la rareté s’applique à l’enfouissement (des produits arrachés la 7e année et mis de côté); mais, si l’achat était permis en la 7e année, on vendrait de la partie interdite, en déclarant que c’est enfoui de l’an passé.
Pnei Moshe non traduit
גמ' גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק. כדפרישית במתני' ופריך מעתה דמכיון דאמרת דהואיל וגזרו על הלוף שעברה עליו שביעית ואע''פ שנכנס לשמינית שלא יהנה הבעה''ב מהגדל בשביעית שהוא חלק של עניים הלכך לא אתי להשהותו בארץ עד השמינית אלא עוקרו בערב שביעית או שעוקרו אף בשביעית אם הוא נגמר מערב שביעית א''כ אף בשביעית עצמה יהא מותר ללוקחו דהא תלינן שהוא מערב שביעית ואפי' אם עקרו בשביעית אין כאן איסור למה שהוא נגמר מקודם כדתנן לעיל:
בטמון אנן קיימין. כלומר דמשני דודאי נוכל לתלות לקולא כדאמרן מיהו אפ''ה אית ביה חששא בשביעית עצמה דבטמון עסקינן שכן דרך להטמין את הלוף בארץ כדי שיתקיים ואפי' בשביעית מותר להטמינו אם הוא של ערב שביעית וכדתנן לעיל (בהלכה ב') הטומן את הלוף בשביעית וכו' אלא דחוששין אנו שלא ילך ויביא מן האיסור והיינו שעקרו בשביעית מאותו שלא נגמר מערב שביעית וזה ודאי אסור הוא משום ספיחי שביעית ומפני שיתעצל להביא מן הטמון יביא מן האיסור וימכרנו ויאמר מן הטמון הוא שהבאתי לפיכך חששו בשביעית עצמה אבל במוצאי שביעית שאין כאן איסור לפנינו לא חיישינן למידי ומשו''ה קסבר רבי יהודה שמותר מיד:
תַּנֵּי אָמַר רִבִּי יוּדָה מַעֲשֶׂה שֶׁהָיִינוּ בְעֵין כּוּשִׁין וְאָכַלְנוּ לוּף עַל פִּי רִבִּי טַרְפוֹן בְּמוֹצָאֵי הַחַג שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵה עִמָּךְ הָיִיתִי וְלֹא הָיָה אֶלָּא מוֹצָאֵי הַפֶּסַח.
Traduction
On a enseigné que R. Juda a raconté le fait suivant: nous nous trouvions à En-Koushi (161)Ce mot peut signifier: source de Kousch (Ethiopie). On le retrouve dans le même Talmud, Avoda Zara, 5, 4 ( 44d), et Babli, même traité, 31a., et nous avons mangé de l’ail, sur l’avis de R. Tarfon, le lendemain des premières fêtes de la 8e année (c’est-à-dire, de suite). R. Yossé répliqua: j’y étais avec toi et je sais que c’était le lendemain de la fête de Pâques (plus tard).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא (פ''ד) שהביא ר' יהודה ראיה לדבריו מעשה שהיינו בעין כושין שם מקום:
ואכלנו וכו' במוצאי החג של שנת השמינית וזהו מיד והשיב לו ר' יוסי אין אתה זוכר ועמך הייתי ולא היה זה אלא מוצאי חג הפסח של שמינית שבודאי באותו הזמן נתרבה החדש של שמינית:
Shvi'ite
Daf 15a
משנה: מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֵירָתָהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית נָפָה וּכְבָרָה וְרֵיחַיִם וְתַנּוּר אֲבָל לֹא תָבוֹר וְלֹא תִטְחוֹן עִמָּהּ. אֵשֶׁת חָבֵר מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֵׁת עַם הָאָרֶץ נָפָה וּכְבָרָה וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמְרַקֶּדֶת עִמָּהּ אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל אֶת הַמַּיִם לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ שֶׁאֵין מְחַזְּקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. וְכוּלָּם לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וּמַחֲזִיקִים יְדֵי גּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן מִפְּנֵי דַּרְכֵי הַשָּׁלוֹם.
Traduction
Une femme peut prêter un tamis, un van, un petit moulin ou un four (174)Il se peut qu'elle s'en serve dans un but permis. Voir (Gitin 61a)., même à une femme soupçonnée de ne pas observer les lois de la 7e année; mais elle ne doit pas l’aider à trier, ni à moudre (175)Afin de ne pas participer à des actes blâmables.. La femme d’un compagnon savant peut prêter à la femme d’un homme du peuple (176)Soupçonné seulement d'impurté. un tamis ou un van; elle peut trier, moudre et vanner avec elle. Mais, dès que celle-ci jette de l’eau sur la farine (qu’elle commence seulement une pâte) (177)Susceptible d'impureté parl'humidité. elle ne doit plus l’aider, ni la toucher, car il est interdit d’encourager ceux qui transgressent la loi. Du reste, toutes ces mesures n’ont été autorisées que dans l’intérêt de l’harmonie, comme l’on peut souhaiter du succès aux païens la 7e année, mais non à l’israélite (178)Voir ci-dessus, 4, 3., et comme dans l’intérêt des bonnes relations, on doit s’informer de leur santé.
Pnei Moshe non traduit
מתני' משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית. שהיא חשודה לשמור פירות שביעית להצניען מן הביעור ואילך:
נפה וכברה. נפה היא לקמח וכברה היא לתבואה שהיא יותר גסה מהנפה וטעמא מפרש בגמ' שאני אומר נפה לספור בה את המעות היא צריכה וכברה לכבור בה את החול ריחים שמא לטחון בהן הסממנין ותנור שמא ליבש בו אונין של פשתן:
אבל לא תבור ולא תטחון עמה. שאסור לסייע ידי עוברי עבירה בשעת עבירה:
לאשת ע''ה. והיא חשודה על המעשרות נפה וכו' ובוררת וכו' ולא החמירו בה כדרך שהחמירו בחשודה על השביעית משום דרוב ע''ה מעשרין הן:
אבל משתטיל את המים. בעיסה לא תגע אצלה לפי שהעיסה משגילגלה הוטבלה לחלה והרי היא מיטמאה מחמת כלים של ע''ה שהן טמאים והרי כבר הוכשרה לקבל טומאה וזו מסייעתה לגלגל ואסור לגרום טומאה להטבול לחלה:
וכולן לא אמרו. להתיר אלא מפני דרכי שלום:
ומחזיקין ידי עכו''ם בשביעית. שאומרין לו יישר כחך כשמוצאין אותו חורש או כיוצא בזה:
ושואלין בשלומן. מותר לומר לו שלום ואע''פ שהוא שמו של הקב''ה התירו לומר להם ואפי' ביום חגם מפני דרכי השלום כדתנן לעיל (בפ''ד):
הלכה: רִבִּי זְעִירָא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא מַתְנִיתָא בִסְתָם הָא בִּמְפוּרָשׁ לֹא. אָמַר לֵיהּ וּסְתָמוֹ לָאו כְּפֵירוּשׁוֹ הוּא אֲנִי אוֹמֵר נָפָה לִסְפּוֹר בּוֹ מָעוֹת. כְּבָרָה לִכְבּוֹר בּוֹ חוֹל. רֵיחַייִם לִטְחוֹן בּוֹ סַמְמָנִים. תַּנּוּר לִטְמוֹן בּוֹ אוּנִּין שֶׁל פִּשְׁתָּן.
Traduction
R. Zeira demanda en présence de R. Mena: la Mishna parle de prêts dont le but n’a pas été déterminé d’avance; mais si l’on a dit explicitement que l’on veut s’en servir pour les travaux agricoles, c’est interdit. Cependant, fut-il objecté, est-ce que le prêt sans indication n’implique pas un but interdit? -Non, car on peut se servir d’un tamis pour compter de la même monnaie; d’un van, pour trier le sable; d’un moulin, pour moudre des médicaments; d’un four, pour y faire sécher des tiges de lin.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' זעירא בעי קומי ר' מנא. אם מתני' בסתם דוקא מיירי אבל במפרשת שהיא נוטלת את הכלים כדי לנפות הקמת או התבואה וכיוצא מהכלים שהוזכרו לא התירו להשאיל וכדתנן לעיל משאיל לו סאתו וכו' סתמן מותר פירושן אסור או דילמא דהכא לעולם התירו:
א''ל וסתמו לאו כפירושו הוא. ומאי תיבעי לך שהרי אלו הכלים עומדין לכך ואפ''ה התירו:
אני אומר. תשובת ר''ז היא ובגיטין (סוף פ''ה) גריס הכי א''ל אני אומר וכו' כלומר לעולם פירושן אסור והא דאמרת סתמן כפירושן לא היא דבסתם היינו טעמא דהתירו שאני אומר נפה וכו':
הַיוֹצֵר מוֹכֵר. 15a וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא הֶחֱלִיף. אָמַר רִבִּי יוֹנָה נִכָּרוֹת הֵן. אֵלּוּ שֶׁל יַיִן וְאֵלּוּ שֶׁל שֶׁמֶן. אָמַר רִבִּי עוּלָּא אַדְרָא דְּאִילֵּין חֲכִימָא וְאַדְרָא דְּאִילֵּין חֲכִימָא.
Traduction
Pour le potier, n’y a-t-il pas à craindre qu’il ne fasse l’inverse (et qu’il n’en donne davantage pour l’huile que pour le vin)? La confusion est impossible, car on distingue bien celles qui sont destinées à l’huile de celles destinées au vin. R. Oula dit: de même que l’on distingue les outres contenant certains liquides d’autres de ce genre (168)Littéral. La peau des unes (outres) est reconnaissable et celle des autres l'est. Donc, il n'y pas de confusion possible., de même ce sera pour les cruches.
Pnei Moshe non traduit
גמ' וחש לומר שמא החליף. וניחוש שמא יחליף להביא שמן באלו של יין:
נכרות הן וכו'. כדא''ר עולא אדרא דאלין חכימא. אדרא מל' גורן וקבוץ האדמה הוא כדגן מן הגורן תרגומו כעבורא מן אדרא ובדניאל כעור מן אדרי קיט כמוץ מן הגורן של קיץ כלומר האדמה שעושין לאלו של שמן נכרת וכן אלו של יין ניכרות הן שמן אדמה אחרת עשויין הן:
מוֹכֵר לַגּוֹיִם בָּאָרֶץ וַאֲפִילוּ יוֹתֵר מִכֵּן וּלְיִשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֲפִילוּ מִן הַקָּנוּי בָּאָרֶץ.
Traduction
A un païen, on peut en Palestine vendre davantage; et c’est permis aussi l’Israélite hors de la Terre-Sainte, fût-ce même des produits provenant de ce pays.
Pnei Moshe non traduit
מוכר לעכו''ם בארץ ואפי' יותר מכאן. כלומר דמפרש הא דקתני ואם הביא יותר מכאן מותר איוצר קאמר שהיותר מותר לו למכור לעכו''ם אפי' בארץ כדפרישית במתני' בל' הב':
ואפילו מן הקנוי בארץ. הכדים שיותר מכאן מוכרן לישראל בחו''ל ואינו חושש שמא יביאם לארץ:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כו'. תַּנֵּי הַמּוֹכֶר שׁוֹר לַחֲבֵירוֹ וְנִמְצָא נוֹגְחָן רַב אָמַר מֶקַח טָעוּת הוּא וּשְׁמוּאֵל אָמַר יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ לִשְׁחִיטָה מָכַרְתִּיו לָךְ. מַה אֲנָן קַייָמִין אִם בְּשֶׁמְּכָרוֹ לְאָרִיס דִּבְרֵי הַכֹּל לַחֲרִישָׁה מָכַר. אִם בְּשֶׁמְּכָרוֹ לְטַבָּח דִּבְרֵי הַכֹּל לִשְׁחִיטָה מָכַר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּשֶׁמְּכָרוֹ לְסִירְסוּר. רַב אָמַר מֶקַח טָעוּת הוּא. שְׁמוּאֵל אָמַר יָכוֹל הוּא מֵימַר לִשְׁחִיטָה מָכַרְתִּיו לָךְ. מֻחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב מֻחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. דְּאִיתְפַּלְּגוּן מְכָרָהּ לוֹ בְּיוֹבֵל עַצְמוֹ רַב אָמַר קָנָה וְיוֹצֵא מִיָּדוֹ בַּיּוֹבֶל שְׁמוּאֵל אָמַר לֹא קָנָה. מֻחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב תַּמָּן הוּא אָמַר קָנָה וָכָא הוּא אָמַר לֹא קָנָה. תַּמָּן יוֹבֵל מְפוּרְסָם הוּא בְּרַם הָכָא מֶקַח טָעוּת הוּא. מֻחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל תַּמָּן הוּא אָמַר לֹא קָנָה וָכָא אָמַר קָנָה. לְאֵי זֶה דָבָר מְכָרָהּ לוֹ לֹא לִזְרִיעָה. בְּרַם הָכָא יָכוֹל הוּא מֵימַר לֵיהּ לִשְׁחִיטָה מָכַרְתִּיו לָךְ.
Traduction
reprise L’école de Shammaï dit: on ne doit pas la 7e année, vendre une vache de labour à un homme soupçonné de transgresser la loi du repos agraire; celle de Hillel le permet, parce qu’il se peut qu’on l’ait achetée pour l’égorger et la manger. On peut vendre à cette personne des fruits même au moment des semailles (169)On présume qu'ils ne serviront qu'à la consommation., et lui prêter le saa (ou tout autre mesure), même si l’on sait qu’il a une grange (on ne craint pas qu’il l’emplisse); on peut lui procurer de la monnaie, si même on sait qu’il a des ouvriers (qu’il occupera peut-être (170)On peut supposer qu'il a d'autres dépenses à payer.). Tout cela est interdit, si cet homme indique explicitement des intentions illégales (il n’est pas permis de l’aider à transgresser la loi). On a enseigné (171)''Voir ci-dessus, Demaï 6, 6; même série, Baba Qama 4, 7, ( 4c), et Babli, même traité, 46a.'': lorsqu’on vend un bœuf à son prochain et qu’il se trouve que c’est un bœuf dangereux, la vente est nulle, selon Rav; mais, selon Samuel elle est valable, parce que le vendeur peut se retrancher derrière la remarque qu’il a vendu la bête pour être égorgée. En somme, quel avis prédomine? Si on l’a vendu à un fermier, il est évident qu’on le destine à la culture (donc la vente serait nulle); si on l’a vendu, pour la consommation, il suffit que l’animal soit bon à être égorgé. Il n’y a de discussion qu’au cas où il a été vendu à un marchand (dont la destination finale n’est pas déterminée d’avance); en ce cas, selon Rav, le marché est nul; selon Samuel, il est valable, parce que l’on peut objecter que l’on a cru vendre la bête pour la consommation. Ces deux opinions semblent en contradiction avec celles qui ont été émises par ces rabbins dans la discussion suivante: si on vend un terrain pendant l’année même du jubilé (172)Babli, Erakhin, 29b., ou 50e agraire (époque à laquelle toutes les terres font retour au propriétaire), l’acquisition est valable selon Rav et le vendeur garde l’argent, bien que la terre lui revienne ensuite; selon Samuel, l’acquisition est nulle et il faut rendre l’argent. Or, n’est-ce pas une contradiction pour Rav de dire à ce sujet que l’acquisition est valable, tandis qu’elle ne l’est pas pour l’achat du bien? Non, car, pour le jubilé, chacun sait (173)(Baba Metsia 15b). que la terre retourne au maître, tandis que l’on ignorait les défauts du bœuf; c’est donc un faux marché. -Mais, n’est-ce pas une contradiction pour Samuel de dire à ce sujet que l’acquisition n’est pas valable, tandis qu’elle l’est pour l’achat du bœuf? -Non, car pour le jubilé, il est évident que l’acquisition du terrain a eu lieu dans le but de l’ensemencer (ce qui est impossible en cette année, comme en la 7e); la vente est donc nulle; tandis que pour la cession du bœuf, on peut dire qu’on le supposait destiné à la consommation.
Pnei Moshe non traduit
גמ' רב אמר מקח טעות הוא. ואפילו אם לא ידע בו שלקחו לחרישה ויעכבנו אצלו מ''מ הואיל ורובה דאינשי לרדיא הוא דזבני אזלינן בתר רובא והוי מקח טעות:
לשחיטה מכרתיו לך. דאין הולכין בממון אחר הרוב:
מה אנן קיימין. במאי עסקינן לפלוגתייהו אם בשמכרו לאריס המקבל עליו לעבוד את השדות בזה דברי הכל לחרישה מכר דהרי ידוע הוא שהאריס קונה שורים לחרישה:
אם בשמכרו לטבח. ודאי לשחיטה מכר לו וד''ה מודים בה:
אלא כי אנן קיימין. לפלוגתייהו בשמכר לסרסור הקונה בהמות למכור לאחרים והוא קונה לכך ולכך לפי מה שיזדמן לו למכור לחרישה ולשחיטה ובהא הוא דפליגי רב אמר וכו' כדפרישית:
מחלפה וכו' קשיא דרב ודשמואל דידהו אדידהו ממאי דפליגי בעלמא:
דאיתפלגון. במוכר שדהו ביובל עצמו דרב אמר קנה הלוקח ואין המוכר צריך להחזיר לו הדמים ויוצאה השדה ממנו ביובל להמוכר בלא דמים ושמואל אמר לא קנה דהוי כמקח טעות והשתא קשיא דרב אדרב תמן וכו' ומשני דלא דמי דתמן יובל מפורסם לכל הוא ולא מצי הלוקח למימר לא ידעי דיובל הוא וא''כ מעיקרא אדעתא דהכי זבין דליפוק מניה והדמים מתנה הוא דיהב ליה אבל הכא מכיון דרובא דאינשי לרדיא הוא דזבני מקח טעות הוא דאלו הוה ידע דנגחן הוא לא זבניה:
מיחלפא שיטתי' דשמואל וכו'. אכתי קשיא דשמואל אדשמואל ומשני שאני הכא בשדה דלאיזה דבר מכר לו לא לזריעה וכיון דיובל הוא ולא מצי לזורעה אינה מכורה כלל והדמים חוזרין אבל הכא יכול המוכר מימר ליה לשחיטה מכרתיו לך דלא אזלינן בממונא בתר רובא:
רַב כְּבֵית שַׁמַּאי. וּשְׁמוּאֵל כְּבֵית הִלֵּל. רַב כְּבֵית שַׁמַּאי. וּשְׁמוּאֵל כְּבֵית הִלֵּל. רַב כְּבֵית שַׁמַּאי וַאֲפִילוּ יִסְבּוֹר כְּבֵית הִלֵּל לֵית אוֹרְחָהּ מַשְׁהָתָהּ תַּלְתִּין יוֹמִין וְיַתִּין תְּלָֽתְתֵי יוֹמַיָּא לֹא מֶקַח טָעוּת הוּא. וּשְׁמוּאֵל כְּבֵית הִלֵּל וַאֲפִילוּ יִסְבּוֹר כְּבֵית שַׁמַּאי לֵית אוֹרְחָהּ דְּבַר נַשָּׁא מֵיכוֹס תּוֹרָא רַדִּייָא.
Traduction
Il semble donc que, pour le bœuf, Rav adopte l’avis exprimé dans la Mishna par Shammaï, et Samuel celui de Hillel. -Mais se peut-il que ces rabbins reprennent la discussion de Shammaï et de Hillel? (Est-ce que ce dernier ne l’emporte pas)? -En effet, fut-il répondu, Rav adopte l’avis de Shammaï, et même, selon Hillel, ses paroles s’expliquent, car, selon l’usage, on achète les marchandises dans l’espace d’un mois et l’on met plusieurs mois pour les revendre;or, si ce laps de temps n’a pas été nécessaire (pour vendre le bœuf vicieux), le marché est faux. D’autre part, Samuel partage l’avis de Hillel, et même selon Shammaï son opinion est justifiée, car, dit-il, on n’a pas l’habitude de prendre pour la consommation les vaches destinées généralement à la culture, tandis que l’on prend pour cela les bœufs dangereux.
Pnei Moshe non traduit
רב כב''ש. דמתני' דלא תלינן שלוקח לשחיטה ושמואל כב''ה:
ופריך ורב כב''ש. בתמיה:
ומשני דאפי' תימא דיסבור כב''ה וכי לית אורחא משהתה תלתין יומין כלו' אע''פ דבמתני' אמרי ב''ה דמצינן למיתלי שזה לשחיטה הוא שלוקחה מ''מ וכי אין דרך להשהותה בביתו שלשים יום או איזה זמן מועט ולא ישחטנה מיד והלכך במתני' מותר למוכרה לו דהא מיהת שפיר תלינן שעתיד הוא לשוחטה ולא לחרוש עמה:
ויתון תלתין יומי לא מקח טעות הוא. בתמיה כלומר אבל התם נהי דאמרת דמצי למימר ליה לשחיטה מכרתיו לך הא מיהת כיון דמדרך שלא לשחוט מיד אחר הקניה אלא משהא אותו בביתו כמה ימים וא''כ הגע עצמך וכי לאו מקח טעות הוא שהרי באותן הימים שזה משהא אותו בתוך ביתו יכול הוא לנגוח ויפסידנו דבר קטלא הוא והשתא מילתיה דרב אף לב''ה דמתני' הוא דאזלא:
ושמואל כב''ה וכו'. כלומר וכן הא דאמרת דשמואל כב''ה נמי מצינן למידחי דאפילו אי יסבור כב''ש שאני מתני' מדהתם דלית אורחא דבר נש מיכוס תורא רדיא והלכך הכא כיון שפרה חורשת היא קסברי ב''ש דלא תלינן שלוקח אותה לשוחטה לפי שאין מדרך לשחוט את השור העומד לחרישה אבל התם כיון דממונא הוא אין מוציאין הממון מיד המוכר המוחזק בהאי סברא בעלמא אלא דאפ''ה מצי מימר ליה אנא לשחיטה מכרתיו לך ולא דמיא דינא דמתני' לפלוגתייהו דרב ושמואל:
רִבִּי אָחָא רִבִּי תַּנְחוּם בַּר חִייָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הִשְׁאִיל לוֹ סְאָתוֹ וּבָא וּמְצָאוֹ מוֹדֵד בָּהּ אֵינוֹ זָקוּק לוֹ כָּל שֶׁכֵּן בְּמַשְׂכִּירָהּ לוֹ.
Traduction
R. Aha ou R. Tanhoum bar Hiya dit au nom de R. Yohanan: si quelqu’un a prêté (gratis) à son voisin une mesure saa et qu’il le trouve au moment de s’en servir pour mesurer son blé, il n’est pas tenu de l’aider, et, à plus forte raison, en est-il dispensé lorsque le prêt est salarié.
Pnei Moshe non traduit
השאיל לו סאתו. הא דקתני במתני' ומשאיל לו סאתו דתלינן לקולא כדפרישית ואם השאיל לו ובא ומצאו מודד בה בגורן אינו זקוק לו למחות בידו:
כ''ש במשכירה לו. כלומר והא דהתירו להשאיל לו סאתו וכ''ש הוא במשכירה לו שמותר דהאי ודאי לאו מסייע עוברי עבירה הוא דלטובת עצמו נתכוין ומתני' דקתני נושאיל לו לרבותא קתני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source