Vayedaber

Shvi'ite

Daf 14a

לוּף שֶׁעָֽבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית כו'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרִבִּי יוּדָה כְרִבִּי לִעֶזֶר וּדְרִבִּי יוֹסֵי כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן הָעֲנִייִם אוֹכְלִין אַחַר הַבִּיעוּר אֲבָל לֹא עֲשִׁירִים דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר אֶחָד 14a עֲנִייִם וְאֶחָד עֲשִׁירִים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּיעוּר.

Traduction

R. Abahou dit au nom de R. Yohanan que l’avis exprimé dans notre Mishna par R. Eliezer est conforme à celui de R. Juda, et celui de R. Josué se rapporte à celui de R. Yossa dans l’enseignement suivant, où il est dit (150)Voir ci-après, 9, 8.: les pauvres peuvent consommer les produits après l’époque du dernier enlèvement légal, mais non les riches (auxquels on n’abandonne pas les produits), tel est l’avis de R. Juda; mais, selon R. Yossa, tout le monde peut en manger, riches ou pauvres.

Pnei Moshe non traduit

גמ' אתיא דר' יודה כר' ליעזר ודר' יוסי כרבי יהושע צ''ל:

דתנינן תמן. (לקמן פ''ט):

עניים וכו'. כדפרישית במתני':

רִבִּי אִמִּי בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן מַתְנִיתָא עַד שֶׁלֹּא גָֽזְרוּ עַל הַסְּפִיחִין. אָמַר לֵיהּ וְכִי בָּעֲלִייָה הָייִת. סָבַר רִבִּי אִימִּי מֵימַר אִיסּוּר סְפִיחִין תּוֹרָה.

Traduction

R. Imi demanda, en présence de R. Yohanan: est-ce que la Mishna (qui permet la consommation) parle de l’époque qui a précédé l’ordonnance sur les secondes pousses? On ne saurait l’affirmer, répondit-il; car, est-on monté dans la salle de délibérations (où ces sortes d’ordres (151)Comp. Ci-dessus, 4, 2. avaient été faits secrètement). De cette réponse, R. Imi semblait devoir conclure que la défense relative aux nouvelles pousses est fondée sur un texte de la Loi.

Pnei Moshe non traduit

ר' אימי בעי קומי ר' יוחנן מי נימא דמתני' עד שלא גזרו על הספיחין איירי דתניא בת''כ את ספיח קצירך לא תקצור מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהו אסורין בשביעית וזהו אליבא דר''ע דלקמן התם אבל רבנן פליגי עלי' שם וס''ל שמגזירת חכמים היא ומה שאמרה התורה לא תקצור שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל וראו חכמים לגזור על הספיחים שיהו אסורין שלא ילך ויזרע בשביעית ויאמר ספיחין הן וס''ד דר' אימי דלאחר שגזרו על הספיחים אף הלוף שעברה עליו שביעית אסור שהרי גדל בשביעית וזהו ג''כ מספיחי שביעית וא''כ מתני' קודם שגזרו נשנית:

א''ל וכי בעלייה היית. כלומר אתה רוצה לפרש המתני' כמו אם היית בעלייה שנמנו חכמים וגזרו עליהן וכאלו אתה יודע אותו הזמן שנמנו על זה בתמיה:

סבר ר' אימי אמר איסור ספיחין תורה. כלומר מתשובת ר' יוחנן שהשיב לו כך כסבור היה שדעת ר' יוחנן לומר שמן התורה אסורין הן ולפיכך הוא שכעס עליו:

אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָלֵי לוּף שׁוֹטֶה הִיא מַתְנִיתָא. אַייתִי רַב הוֹשַׁעְיָה מַתְנֵי דְּבַר קַפָּרָא מִן דְּרוֹמָא וְתַנֵּי עָלֵי לוֹף וְעָלֵי בְצָלִים. אִית לָךְ מֵימַר עָלֵי בְצָלִים הַשּׁוֹטִין. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה אָֽמְרָה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּיעוּר שֶׁנִּמְצָא בְּתוֹךְ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ בִּיעוּר יֵשׁ לוֹ בִּיעוּר. מַה עָבַד לָהּ רִבִּי יִרְמְיָה פָּתַר לָהּ בְשֶׁשִּׁיקֵּף בֶּעָלִין.

Traduction

R. Jérémie dit non, car la Mishna ne parle que de feuilles d’ail sauvage (elles seules ont poussé en la 7e année; aussi, est-ce permis). R. Oshia rapporta l’enseignement de Bar Kappara de Droma; et à propos de la discussion mishnique entre R. Eliezer et R. Josué, il ajouta qu’il est question de feuilles d’ail ou d’oignons, mais on ne parle pas de produits sauvages, comme le prétend R. Jérémie; car, lorsqu’un objet pouvant être détruit (comme les feuilles) se trouve au milieu d’objets ne pouvant pas l’être (comme l’ail lui-même), il n’est pas annulé pour cela, et il faut le faire disparaître (152)Comp. Ci-après, ch 7, 1.. -Que répond à cela R. Jérémie? -Il s’agit là, dit-il, du cas où l’on a arraché les feuilles de la 2e année (avant le dernier instant légal de l’enlèvement; mais, sans cela, elles seraient annulées et confondues avec la souche).

Pnei Moshe non traduit

א''ר ירמיה וכו'. מילתא באנפי נפשה היא דר' ירמיה מפרש לעלי לוף דקתני במתני' בעלי לוף שוטה דוקא מיירי כדתנן לקמן (בפ''ז) דעלי הלוף השוטה יש לו ביעור וזהו מין אחד של לוף שנקרא בשם לווי הזה ועל שם שהוא מר כדתנן (בפ''ג דעוקצין) לולבי זרדים ושל עדל ועלי הלוף השוטה אינן מטמאין טומאת אוכלין עד שימתקו שלאחר שכובשין אותן יוצא מהן מרירותן אבל בשאר מין לוף לא דקסבר ר' ירמיה דאותן אין להן ביעור ולא שייכא פלוגתא דר''א ור' יהושע בהן:

אייתי ר' הושעיה. ברייתא דבר קפרא דקתני בדינא דמתני' עלי לוף ועלי בצלים וכי אית לך למימר בעלי בצלים השוטים מיירי הא בבצלים לא אשכחן לחלק בין מין למין וא''כ ה''ה בעלי לוף דתני בהדיה אין חילוק בין מין למין ודלא כר' ירמיה:

מילתיה דר' ירמיה אמרה. כלומר שמעינן ממילתיה דס''ל דבר שיש לו ביעור שנמצא מעורב בתוך דבר שאין לו ביעור יש לו ביעור לכל ואפי' הדבר שאין לו ביעור אם היה לבדו הואיל והדבר שיש לו ביעור נמצא בתוכו הרי הכל חייב בביעור והשתא לא קשיא עליה דר' ירמיה מהאי ברייתא דבר קפרא כדמסיק ואזיל:

מה עבד לה ר' ירמיה. כלומר ובמאי מתרץ לה להך ברייתא דבר קפרא דדייקינן מינה דלאו בעלי לוף השוטה מיירי מדקתני בהדיא עלי הבצלים וכדאמרן:

פתר לה בששיקף בעלין. מל' משקוף אשקופי שהקישן ועירבן אלו באלו וכלומר דלעולם בעלי לוף השוטה מיירי דלהן יש להן דין ביעור ודקשיא לך הא קתני נמי עלי בצלי' ואין להן חילוק בין מין למין הכא במאי עסקינן שהקישן ועירבן להעלין כולן ומכיון שעלי לוף השוטה מעורבבין בהן יש דין ביעור גם לעלי בצלים לסברת ר' ירמיה דדבר שיש לו ביעור שנמצא בתוך דבר שאין לו ביעור יש לו ביעור לכל המעורב עמו:

רִבִּי יוֹסֵה פָּתַר לָהּ מַתְנִיתָא לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁבִיעִית. נְטָעוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁבִיעִית עָשָׂה בֵצִים לִפְנֵי שְׁבִיעִית וְדִיכְּנוֹ בַּשְּׁבִיעִית עָֽקְרוֹ בְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. אִין תֵּימַר דִּיכּוּן כְּעִיקֻּר כּוּלּוֹ לָעֲנִייִם. אִין תֵּימַר אֵין דִּיכּוּן כְּעִיקֻּר אֵין כּוּלּוֹ לָעֲנִייִם. מִסָּפֵק יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן עִם הָעֲנִייִם.

Traduction

Selon R. Yossa, notre Mishna (au lieu de se conformer à la discussion précitée pour l’enlèvement) parle d’une plantation qui a eu lieu avant le nouvel-an de la 7e année, dont le germe a aussi grandi avant le nouvel-an de la 7e et dont on a écrasé les feuilles avec le pied (153)''Terme employé dans les (Nb 11, 8); c.-à-d. on a comprimé les feuilles contre le tronc; ce qui a lieu d'ordinaire peu avant d'arracher.'' la 7e année, détachées ensuite complètement la 8e année. Or, si l’action de détacher les feuilles avec les pieds équivaut à un détachement régulier, le tout revient aux pauvres, à titre d’opération accomplie la 7e année; si, au contraire, elle est considérée comme incomplète, le tout n’est pas aux pauvres, une bonne partie ayant été détachée la 8e année. Aussi, selon R. Eliézer, il y a doute, et il faut compter avec les pauvres (selon R. Josué, elle est incomplète).

Pnei Moshe non traduit

ר' יוסה פתר לה מתניתא וכו'. משום דקשיא להו הרי לוף ממיני ירקות הוא וקי''ל דבירק אזלינן בתר לקיטתו בין לענין מעשרות בין לענין שביעית וא''כ זה שעברה עליו שביעית ונכנס לשמינית אמאי ס''ל לר''א דיעשה חשבון עם העניים הרי שנת לקיטתו בשמינית הוא ואין כאן לא דין שביעית ולא דין ביעור עליו ולפיכך מתרצי לדינא דמתני' כל חד וחד לפי אוקימתיה דנקט ואזיל:

ר' יוסה מוקי להמתניתין דמיירי שנטעו לפני ר''ה של שביעית. כלומר זמן רב לפני ר''ה בכדי שהוא יכול להתגדל בו:

עשה ביצים לפני שביעית כלומר ונתגדל כשיעור ביצה לפני שביעית שהוא גידול הניכר בכל מקום:

וריכנו בשביעית. מל' הרכין בראשו כלומר שבשביעית כפפו והטה את עליו למטה כדי שלא יתגדלו יותר ולא עקרו לגמרי אלא במוצאי שביעית הוא שעקרו ומספקא לן אם הריכון הזה כעיקור הוא נחשב או לא כדמסיק ואזיל:

אין תימר ריכון כעיקור. דאם נחשב הריכון לעיקור הואיל ושוב אינו מתגדל עוד כל כך א''כ כולו לעניים הוא שהרי בשביעית הוא שריכנו והוי כעקרו ולקטו ואין תימר דאין הריכון כעיקור לגמרי א''כ אין כולו לעניים וכלומר שאין כאן לעניים כלל שהרי בשמינית הוא שעקרו ומספק הזה ס''ל לר''א דיעשה חשבון עם העניים אם נתגדל עוד לאחר שביעית וכפי חשבון השנים שעשה בארץ כדלקמן:

רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַר מַתְנִיתָא עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְּׁבִיעִית. נָטַע עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְּׁבִיעִית וְעָשָׂה בֵּיצָה בִּתְחִילַּת שְׁבִיעִית וְדִיכְּנוֹ בַּשְּׁבִיעִית וְעָֽקְרוֹ בְסוֹף שְּׁבִיעִית. אִין תֵּימַר דִּיכּוּן כְּעִיקּוּר כּוּלּוֹ לְבַעַל הַבַּיִת. אִין תֵּימַר אֵין דִּיכּוּן כְּעִיקּוּר אֵין כּוּלּוֹ לְבַעַל הַבַּיִת לְפִיכָךְ אֵין לָעֲנִייִם עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן.

Traduction

R. Hiskia interprète encore autrement notre Mishna et dit qu’il s’agit d’une plantation accomplie la 6e année, dont les produits ont grandis avant le nouvel-an de la 7e, dont les feuilles ont été écrasées avec le pied avant cette même date, mais dont la souche essentielle n’a été retirée qu’à la fin de la 7e année. Or, si l’action de détacher les feuilles avec les pieds équivaut à un détachement régulier, accompli avant la 7e année, le tout revient nécessairement au propriétaire; si, au contraire, elle est considérée comme incomplète, le tout ne revient pas au propriétaire, une grande part de la cueillette ayant lieu la 7e année. Aussi, selon R. Josué, la dernière cueillette l’emporte, et, sans qu’il soit besoin de compter avec les pauvres, le tout leur revient.

Pnei Moshe non traduit

ר' חזקיה. פליג על ר' יוסה בהא דקאמר שצריך שנטע אותו זמן כל כך לפני ר''ה בכדי שיתגדל כביצה לפני שביעית דהא לא בעינן ומוקי להמתני' בשנטעו סמוך לשביעית ואפי' בערב ר''ה סגי ובלבד שיהא נטוע קודם שביעית ולא יהא נעקר לגמרי בתחלת שביעית:

ועשה ביצה בתחלת שביעית. כלומר אפי' הגידול כביצה היה בשביעית עצמה ובהתחלתה בכדי שהיה יכול לרכנו באותו הזמן שהוא תחלת שביעית:

וריכנו בשביעית. כלומר בתחלתו קודם שהגיע זמן הביעור שהוא בזמן שכלה לחיה מן השדה כדאמרינן בפ' מקום שנהגו:

ועקרו בסוף שביעית. שהוא אחר זמן הביעור והשתא הספק הוא דאם הריכון הוא כעיקור הרי כולו לבעל הבית שהרי ריכנו קודם זמן הביעור ויכול הבעה''ב לזכות בו ואם אין הריכון כעיקור אין כולו לבעה''ב כלומר אין כאן לבע''הב כלל שהרי עקרו אחר זמן הביעור לפיכך יעשה חשבון עם העניים צ''ל ולגי' הספר הוי משמע דר' חזקיה פליג גם על הא דקאמר ר' יוסי דהחשבון הוא מחמת הספק אם הריכון הוא כעיקור או לא ואיהו ס''ל דאין כאן חשבון אלא או כולו לבעה''ב או כולו לעניים ומה שייך חשבון הכי הול''ל ומספק יחלוקו ביניהן הלכך מסיק דלאו בהכי מיתוקמא אלא עשה בארץ וכו' וכלומר דבכה''ג מיתוקמא שפיר וחשבון דקתני לפי חשבון השנים הוא וכדפרישית במתני':

עָשָׂה בָאָרֶץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים נוֹתֵן לָעֲנִייִם רוֹבַע. שְׁתֵּי שָׁנִים נוֹתֵן לָעֲנִייִם שְׁלִישׁ שָׁנָה אַחַת נוֹתֵן לָעֲנִייִם מֶחֱצָה. רִבִּי יוֹסֵה פָּתַר מַתְנִיתָא לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְּׁבִיעִית. רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַר מַתְנִיתָא עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְּׁבִיעִית.

Traduction

Si on a labouré la terre trois années de suite après la 7e, on donne aux pauvres un quart en dîme (en comptant 4 années, une pour le 7e et les 3 suivantes); si on a labouré deux ans, on leur donne un tiers; pour un an, la moitié.

Pnei Moshe non traduit

ר' יוסה פתר וכו'. לא שייכא הכא אלא בריש הלכה דלקמן על מתני' לוף של ערב שביעית וכו':

גמ' ר' יוסי פתר לה מתניתא לפני ר''ה שביעית רבי חזקיה פתר מתניתא ערב ראש השנה שביעית זה כתוב בספרים קודם הלכה זו וטעות הוא דאמתני' דהכא הוא דשייך וקמפלגי כעין פלוגתייהו במתני' דלעיל דר' יוסי בעי שיהא נטוע לפני ר''ה שביעית בכדי שיוכל להתגדל לפני שביעית ור' חזקיה לא חייש להכי אלא אפי' נטעו ער''ה של שביעית יש לו דין לוף של ערב שביעית ועוקרו בשביעית:

Shvi'ite

Daf 14b

משנה: אֵילּוּ כֵּלִים שֶׁאֵין הָאוּמָּן רַשַּׁאי לְמוֹכְרָן בַּשְּׁבִיעִית מַחֲרֵישָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ הָעוֹל וְהַמִּזְרָה וְהַדֶּקֶר. אֲבָל מוֹכֵר הוּא מַגַּל יַד וּמַגַּל קְצִיר וַעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיוּחֶדֶת לַעֲבוֹדָתוֹ אָסוּר לְאִיסּוּר וּלְהֵיתֵר מוּתָּר. הַמּוֹכֵר מוֹכֵר חָמֵשׁ כַּדֵּי שֶׁמֶן וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה כַּדֵּי יַיִן שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִן הַהֶבְקֵר אִם הֵבִיא יוֹתֵר מִיכֵּן מוּתָּר. וּמוֹכֵר לַגּוֹיִם בָּאָרֶץ וּלְיִשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִמְכּוֹר לוֹ פָּרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְשׁוֹחֲטָהּ. וּמוֹכֵר לוֹ פֵּירוֹת אֲפִילוּ בִשְׁעַת הַזֶּרַע וּמַשְׁאִיל לוֹ סְאָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשּׁ לוֹ פוֹעֲלִין וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשּׁ לוֹ פוֹעֲלִין. וְכוּלָּן בְּפֵירוּשׁ אֲסוּרָה.

Traduction

Voici les outils, qu’il est interdit à l’ouvrier de vendre la 7e année (162)Il s'agit d'empêcher le pécheur de commettre le mal, en écartant de lui les moyens (Lv 19, 14).: la charrue avec ses accessoires, le joug, le van (163)Comp. (Is 30, 27)., la houe (164)''Comp. Rashi sur (1S, 13, 20; R. Simon de Sens a le mot coutre.'', mais il peut vendre une scie à main, ou une petite serpe, ou un chariot avec ce qui en dépend (165)''Servant à emporter ce qui est abandonné; cf. Avoda Zara, 15b.''. Voici du reste la règle générale: tout outil spécialement destiné à l’agriculture est interdit; mais s’il sert également à des usages permis, la vente en est autorisée. Le potier peut vendre jusqu’à 5 cruches pour l’huile et 15 pour le vin (166)Même aux personnes soupçonnées de violer le repos de l'an sacré., car c’est là la quantité que l’on a l’habitude de rapporter sur les fruits abandonnés à tout venant (en cette année); si même on lui en a apporté davantage, le potier vendra aussi le nombre nécessaire de cruches. Il peut aussi en vendre sans limites aux païens dans la Palestine, et aux Israélites hors du pays (167)En ce cas, il n'y a pas à craindre des récoltes illégales, ni que ces articles des païens soient vendus à des Israélites.. L’école de Shammaï dit: on ne doit pas la 7e année, vendre une vache de labour à un homme soupçonné de transgresser la loi du repos agraire; celle de Hillel le permet, parce qu’il se peut qu’on l’ait achetée pour l’égorger et la manger. On peut vendre à cette personne des fruits même au moment des semailles (169)On présume qu'ils ne serviront qu'à la consommation., et lui prêter le saa (ou tout autre mesure), même si l’on sait qu’il a une grange (on ne craint pas qu’il l’emplisse); on peut lui procurer de la monnaie, si même on sait qu’il a des ouvriers (qu’il occupera peut-être (170)On peut supposer qu'il a d'autres dépenses à payer.). Tout cela est interdit, si cet homme indique explicitement des intentions illégales (il n’est pas permis de l’aider à transgresser la loi).

Pnei Moshe non traduit

מתני' אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעי'. ומפרש בגמ' דדוקא למי שהוא חשוד על השביעי' לפי שאסור לסייע ידי עוברי עבירה אבל מן הסתם שאינו ידוע אם הוא חשוד או לא מותר למוכרו אפי' דבר שמלאכתו למלאכה האסורה בשביעית שאני אומר שאינו קונה אלא להצניע עד אחר השביעית:

וכל כליה. ואלו הן העול והמזרה שזורין בו התבואה בגורן והדקל. כמו והדקר וכן הוא בנסחת המשניות. והוא כמין יתד של ברזל שקורין קולדר''ו בלע''ז ועשוי לחפור בו את הקרקע:

אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה וכל כליה. לפי שאנו תולין שיקצור בהן מעט ויביא על העגלה מעט מעט וזה מותר:

לאיסור ולהיתר. שאפשר שתהיה מלאכתו אסורה ואפשר שתהיה מותרת מותר למוכרו אף להחשוד שתולין להקל:

גמ' כיני מתניתא וכו'. כן אנו צריכין לפרש דדוקא למי שהוא חשוד על השביעית אמרו שאסור למוכרן:

סתמן מהו. אם הוא מן הסתם בני אדם ואינו ידוע אם הוא חשוד או לא:

ופשיט לה מן מה דתני להכלים שהן מיוחדין לאיסור ולהיתר מותר למוכרן אף להחשוד א''כ הדא אמרה שה''ה לאלו שהן מן הסתם מותר למוכרן אף להכלים שמלאכתן מיוחדת לעבירה דתולין להקל:

מתני' היוצר. אומן שעושה כלי חרס:

מוכר. הוא לכל חמש כדי שמן וט''ו כדי יין שכן דרך להביא כ''כ מן ההפקר ואין חוששין שמא יחלוף אלו ליין ואלו לשמן לפי שניכרים הן כדקאמר בגמרא שאין האדמה שעושין ממנה כדי יין דומה להאדמה שעושין ממנה כדי שמן:

ואם הביא יותר מכאן מותר. כלומר אע''ג שאמרו דאינו מוכר לו אלא כפי שיעור כלים הללו לשמן וליין אם הביא יותר מכדי שיעור הנזכר כגון שהביא וחזר והביא מותר ואין חוששין שמא לא הביא מן ההפקר. א''נ דאם הביא יותר מכאן איוצר קאי ואדלמטה שייכא שאם הביא כלים יותר מכאן מותר ומוכר לעכו''ם מה שהוא יותר מכאן ואין חוששין שמא ימכור העכו''ם לישראל ואפי' בארץ:

ולישראל בחו''ל. ואין חוששין שמא יביאם ויקנה מהארץ:

מתני' לא ימכור לו פרה חורשת. פרה העומדת לחרישה לא ימכור בשביעית להחשוד דאמרינן לחרישה הוא דזבן:

וב''ה מתירין. לפי שתולין להקל ואפשר לשחיטה הוא קונה אותה:

ומוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע. דתלינן לאכילה הוא קונה ולא לזריעה:

ומשאיל לו סאתו. למדוד בה אע''פ שיודע שיש לו גורן לפי שאנו תולין שלא ימדוד בה בגורן אלא בתוך ביתו:

ופורט לו מעות. מחליף לו הסלע בפרוטות אע''פ שהוא יודע לו שיש לו פועלין לא אמרינן לשלם לפועלין הוא פורט ונמצא זה מסייע ידי עוברי עבירה אלא תלינן דלשאר צרכיו הוא פורטו:

וכולן בפירוש. שפירש לו לדבר האסור אני רוצה אסורין למסור לו:

הלכה: אֵילּוּ כֵּלִים כו'. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵילּוּ כֵּלִים שֶׁאֵין הָאוּמָּן רַשַּׁאי לְמוֹכְרָן בַּשְּׁבִיעִית לֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. סְתָמָן מַהוּ מִן מַה דְּתַנֵּי לְאִיסּוּר וּלְהֵיתֵר מוּתָּר הָדָא אָֽמְרָה סְתָמָן מוּתָּר.

Traduction

R. Yona dit: il faut ajouter à la Mishna qu’il est interdit en la 7e année de vendre les instruments de labour à la personne seule qui est soupçonnée de se livrer à l’agriculture (mais à d’autres, c’est permis). Quelle est la règle à l’égard de l’inconnu? Puisque l’on vient de préciser dans quel cas seul c’est interdit, cela prouve que, hors de là, c’est permis.

לוּף שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית כו'. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא אַף בִּשְׁאָר 14b שְׁנֵי שָׁבוּעַ כֵּן. וְהָא תַנֵּי הָֽיְתָה שְׁנִייָה נִכְנֶסֶת לַשְּׁלִישִׁית אֵינוֹ מְרַכְּנוֹ וְאֵינוֹ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ מַיִם בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. הָֽיְתָה שְׁלִישִׁית נִכְנֶסֶת לָרְבִיעִית מְרַכְּנוֹ וּמוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ מַיִם בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא מַעֲשֵׂר עָנִי. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁרִכּוּן כְּעִיקּוּר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי לָא תִּיפְתָּר שֶׁעֲקָרָן עַד שֶׁלֹּא צִימְחוּ.

Traduction

Reprise: De l’ail mûr, qui est de la 6e année (154)Amplement arrivé à la maturité en temps opportun. et que l’on a laissé en terre jusque dans la 7e, ou des oignons d’été (155)On les appelle ainsi à cause de leur dureté., ou la garance de terre grasse, ne peuvent être détachés, selon l’école de Shammaï, qu’avec des crocs en bois; selon celle de Hillel, on peut même employer des haches en métal (cette différence suffit, afin de ne rien détériorer). Toutefois, les premiers reconnaissent que pour la garance latérale (156)Elle croît sur des rocs ou des côteaux. ou anguleuse (rubia acaliculata), on l’arrache avec des haches de métal. -A partir de quand est-il permis d’acheter de l’ail après la 7e année? -Immédiatement après, dit R. Juda (157)Parce que, selon le 4, sa constitution diffère de celle des autres plantes herbacées.; selon les autres sages, lorsque les nouveaux produits atteignent une grande quantité (158)Vers Pâques, comme les autres produits du même genre.. On a dit plus haut: selon R. Yossa, il est question dans la Mishna d’une plantation ayant eu lieu avant la 7e année et ayant donné des produits avant cette même époque. Selon R. Hiskia, il y est question d’une plantation ayant eu lieu la veille de la 7e année et dont les produits sont nés en la 7e année. S’il en est ainsi, demande R. Aboun bar Hiya devant R. Zeira, et que le détachement des feuilles est valable, pourquoi n’en serait-il pas de même, dans les années agricoles habituelles, au point de vue de la dîme des pauvres? -N’a-t-on pas enseigné, en effet, que lorsque la 2e année agraire touche à la 3e année (dont la dîme spéciale revient aux pauvres, au lieu d’être consommée à Jérusalem par le propriétaire), on ne doit pas détacher les feuilles ni les priver d’eau, afin qu’en cette 3e année leur part soit d’autant plus forte, et pour la même raison, on ne prend pas ces précautions lorsqu’il s’agit d’une 3e année qui touche à la 4e? -C’est vrai, et cela prouve que l’action d’arracher les feuilles en les écrasant équivaut au détachement complet. Toutefois, ajoute R. Yossé, au nom de Rabbi, cette explication qu’il s’agit d’arracher les feuilles, n’est applicable qu’au cas où la souche n’a pas encore poussé (car, sans cela, il serait interdit de les arracher et de perdre ces produits).

Pnei Moshe non traduit

אף בשאר שני שבוע כן. אם הדין הוא כך גם בשאר שנות השמיטה לענין מעשרות לפי ששנה הראשונה והשניה של שמיטה מעשרין מעשר ראשון ומעשר שני וכן ברביעית ובחמישית אבל בשלישית ובששית אחר שמפרישין מעשר ראשון מפרישין מעשר עני ואין בהן מעשר שני ואם הלוף של השנה שניה ונכנס לשלישית אם יש לו דין מעשר שני כמו בלוף של ערב שביעית הנכנס לשביעית שיש לו דין ערב שביעית לענין שמותר לעקרו בשביעית וה''נ לענין מעשרות בשאר שני שבוע או לא:

והא תני. בתוספתא (פ''ב):

היתה שניה וכו'. כלומר דפשיט ליה ממה דתני בהדיא לענין מעשרות דגרסינן שם רשב''נ אומר בצלי' הקיצונים שרבצן לפני ר''ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה היתה שניה ונכנסה לשלישית אינו מרכנו ואינו מונע מים בשביל שיהא מעשר שני היתה שלישית נכנסת לרביעית מרכנו ומונע ממנו מים בשביל שיהא מעשר עני. ובתוספתא נדפס בסיפא בהיפך וט''ס הוא וגי' דהכא עיקרית. כלומר בשניה ונכנס לשלישית לא יהא מרכנו בשניה כדי שיהא נראה כעוקרו וכלוקטו בשנה זו שיהא מעשרות שלו מעשר ראשון ומעשר שני דבירק אזלינן בתר לקיטה או אם מונע ממנו מים לפני ר''ה של שנת שלישית כדי שיהא מע''ש וכהאי דתנן לעיל (בפ''ב) גבי בצלים הסריסים שאם מנע מהם מים ל' יום לפני ר''ה יצאו מתורת ירקות לפי שגדלו ממי שנה שעברה ומתעשרין לשעבר ובשניה ונכנסת לשלישית לא יעשה כן לכתחילה בשביל שיהא מעשר שני דזה כגוזל את העניים הוא דאם לא ימנע ממנו מים יתעשר לפי שנת לקיטתו שהוא מעשר עני אבל בשלישית שנכנסת לרביעית עושה הוא לכתחלה מפני תקנת עניים כדי שיהא מתעשר לשעבר והוא מעשר עני שמעינן מיהת מהאי ברייתא דלענין מעשרות לעולם אזלינן בתר לקיטה בירקות ובבצלי' הקיצונים שדינן תלוי אם מנע מהם מים או הרכינם וה''ה בלוף דהא קתני להו במתני' גבי אהדדי:

הדא אמרה שריכון כעיקור. קושיא היא דהא שמעינן מהברייתא שהוא כעיקור דקתני אם מרכנו מתעש' הוא לשעבר וקשיא להא דאמרינן בהלכה דלעיל דמספקא לן אם הריכון כעיקור או לא:

תיפתר. להאי ברייתא דחשיב ליה כעיקור כגון שעקרן כלומר שהרכינן והטה אותן עד שלא צמחו וכלומר שריכנן כל כך עד שלא צמחו שוב אח''כ ולא נתוספו להתגדל וריכון זה ודאי כעיקור הוא ולעיל דמספקא לן אם הריכון הוא כעיקור מיירי שצמחו עוד אח''כ וניתוספו להתגדל:

בְּצָלִים הַקַּיְצוֹנִים קַיְטִינָאֵי. מוֹדִין בְּפוּאָה שֶׁל צְילָעוֹת פֵּיטְרָא. וְתַנֵּי עֲלָהּ מָקוֹם שֶׁנָהֲגוּ לַחֲרוֹשׁ יַחֲרוֹשׁ לְנַכֵּשׁ יְנַכֵּשׁ.

Traduction

Quant aux oignons d’été, indiqués dans la Mishna, ils sont analogues à d’autres produits d’été (159)Ce terme kitangi a été transmis par les Nabatééens aux Arabes. Voir Fleischer, supplément au Chal. Wörterbuch du Dr Lévy, 2, P. 575b.. Tous reconnaissent que l’on arrache la garance anguleuse, etc., ainsi nommée parce qu’elle provient d’un terrain rocailleux (160)On retrouve ce terme de pierre en Kilayim 1, 9.. A ce sujet, on a enseigné (1, 1): dans les localités où c’est l’usage de labourer, on le fait; et lorsqu’on a l’habitude d’arracher on agit de même.

Pnei Moshe non traduit

הקיצונים קייטינאי. שעומדים ומיוחדים לזמן הקייטא:

פיטרא כך שמה של פואה של צלעות:

ותני עלה. בברייתא על הני דקחשיב במתני' שהן של ערב שביעית ונכנסו לשביעית מקום שנהגו לחרוש אחריהן יחרוש לנכש ינכש ואין חוששין שמא יאמרו לעבודת השדה הוא מתכוין:

מֵאֵימָתַי מוּתָּר אָדָם לִיקַּח לוּף כו'. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה גָּֽזְרוּ עַל הַלּוּף וְלֹא גָֽזְרוּ עַל הַיֶּרֶק מֵעַתָּה אֲפִילוּ בַשְּׁבִיעִית יְהֵא מוּתָּר. בְּטָמוּן אֲנָן קַייָמִין שֶׁלֹּא יֵלֵךְ וְיָבִיא מִן הָאָסוּר וְיֹאמַר מִן הַטָּמוּן הֵבֵאתִי.

Traduction

Pourquoi R. Juda diffère-t-il ici au sujet de l’achat de l’ail, tandis que plus loin (6, 4) il ne conteste pas l’avis des rabbins? C’est que, répondit-il, pour l’ail, on a exigé de l’enlever avec certaines modifications (il sera donc rare); tandis que les plantes herbacées, en général, ne sont pas dans ce cas. Puisqu’il en est ainsi (comme on sait qu’on ne l’arrachera pas en la 7e année), même en cette année il devrait être permis de l’acheter (s’il est de provenance antérieure)? Non, car ce que l’on a dit de la rareté s’applique à l’enfouissement (des produits arrachés la 7e année et mis de côté); mais, si l’achat était permis en la 7e année, on vendrait de la partie interdite, en déclarant que c’est enfoui de l’an passé.

Pnei Moshe non traduit

גמ' גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק. כדפרישית במתני' ופריך מעתה דמכיון דאמרת דהואיל וגזרו על הלוף שעברה עליו שביעית ואע''פ שנכנס לשמינית שלא יהנה הבעה''ב מהגדל בשביעית שהוא חלק של עניים הלכך לא אתי להשהותו בארץ עד השמינית אלא עוקרו בערב שביעית או שעוקרו אף בשביעית אם הוא נגמר מערב שביעית א''כ אף בשביעית עצמה יהא מותר ללוקחו דהא תלינן שהוא מערב שביעית ואפי' אם עקרו בשביעית אין כאן איסור למה שהוא נגמר מקודם כדתנן לעיל:

בטמון אנן קיימין. כלומר דמשני דודאי נוכל לתלות לקולא כדאמרן מיהו אפ''ה אית ביה חששא בשביעית עצמה דבטמון עסקינן שכן דרך להטמין את הלוף בארץ כדי שיתקיים ואפי' בשביעית מותר להטמינו אם הוא של ערב שביעית וכדתנן לעיל (בהלכה ב') הטומן את הלוף בשביעית וכו' אלא דחוששין אנו שלא ילך ויביא מן האיסור והיינו שעקרו בשביעית מאותו שלא נגמר מערב שביעית וזה ודאי אסור הוא משום ספיחי שביעית ומפני שיתעצל להביא מן הטמון יביא מן האיסור וימכרנו ויאמר מן הטמון הוא שהבאתי לפיכך חששו בשביעית עצמה אבל במוצאי שביעית שאין כאן איסור לפנינו לא חיישינן למידי ומשו''ה קסבר רבי יהודה שמותר מיד:

תַּנֵּי אָמַר רִבִּי יוּדָה מַעֲשֶׂה שֶׁהָיִינוּ בְעֵין כּוּשִׁין וְאָכַלְנוּ לוּף עַל פִּי רִבִּי טַרְפוֹן בְּמוֹצָאֵי הַחַג שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵה עִמָּךְ הָיִיתִי וְלֹא הָיָה אֶלָּא מוֹצָאֵי הַפֶּסַח.

Traduction

On a enseigné que R. Juda a raconté le fait suivant: nous nous trouvions à En-Koushi (161)Ce mot peut signifier: source de Kousch (Ethiopie). On le retrouve dans le même Talmud, Avoda Zara, 5, 4 ( 44d), et Babli, même traité, 31a., et nous avons mangé de l’ail, sur l’avis de R. Tarfon, le lendemain des premières fêtes de la 8e année (c’est-à-dire, de suite). R. Yossé répliqua: j’y étais avec toi et je sais que c’était le lendemain de la fête de Pâques (plus tard).

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא (פ''ד) שהביא ר' יהודה ראיה לדבריו מעשה שהיינו בעין כושין שם מקום:

ואכלנו וכו' במוצאי החג של שנת השמינית וזהו מיד והשיב לו ר' יוסי אין אתה זוכר ועמך הייתי ולא היה זה אלא מוצאי חג הפסח של שמינית שבודאי באותו הזמן נתרבה החדש של שמינית:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source