Shvi'ite
Daf 10b
אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק נִמְנוּ בַּעֲלִייַת בֵּית לִבְזָה בְּלוֹד. עַל כָּל הַתּוֹרָה מְנַייִן אִם יֹאמַר גוֹי לְיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים יַעֲבוֹר וְלֹא יְהָרֵג. הָדָא דְתֵימָא בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אֲבָל בְּרַבִּים אֲפִילוּ מִצְוָה קַלָּה לֹא יִשְׁמַע לוֹ. כְּגוֹן לוּלִיָּנוּס וּפַּפּוֹס אָחִיו שֶׁנָּֽתְנוּ לָהֶן מַיִם בִּכְלִי זְכוּכִית צְבוּעָה וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. אָמַר לֹא מִתְכַּוֵון מְשַׁמַּדַּתְכוֹן וְלָא אִתְכַּוֵון אֶלָּא מִיגְבֵּי אַרְנוֹנִין. כַּמָּה הֵן רַבִּים. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין עֲשָׂרָה דִכְתִיב 10b וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
Traduction
R. Jacob bar Zabdi, en présence de R. Abahou, rappela l’assertion de R. Zeira et de R. Yohanan, au nom de R. Yanaï, savoir que R. Jérémie et R. Yohanan avec R. Simon ben Yoçadak se sont réunis dans la salle d’étude de Lobza (101)Dans Babli, (Sanhedrin 74a), on lit: Beth-Nitza. à Lydda, pour commenter la Tora (Pentateuque). @ Là, ils résolurent que lorsqu’un païen commandera à un Israélite de transgresser l’un des préceptes mosaïques, ce dernier ne devra résister à un tel ordre, au péril de sa vie, que s’il s’agissait de ces trois crimes capitaux: idolâtrie, inceste, ou meurtre. Toutefois, cette condescendance n’est vraie que dans l’intimité; mais, si en public on demandait la transgression du moindre commandement, il ne serait pas permis d’écouter le païen, dut-on perdre la vie. Ainsi agirent les frères Lolenos et Pappos; lorsqu’on les engagea à boire de l’eau dans un verre coloré (coutume païenne), ils refusèrent et périrent (comment donc se fait-il que la culture était permise)? -C’est que, par cette dernière contrainte, le gouvernement n’avait pas pour but de faire renoncer Israël à sa loi, mais de lui imposer une sorte de contribution spéciale, en vivres. Quel doit être le nombre de personnes pour constituer le public? Ce sera dix, répondent les rabbins de Césarée, comme il est dit (Lv 22, 32): j’ai été sanctifié au milieu des enfants d’Israël (ils constituent l’ensemble à dix).
Pnei Moshe non traduit
לא כן א''ר זעירא וכו'. על הא דהתיר ר' ינאי לחרוש בשביעית פריך והא נמנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד דעל כל התורה כולה חוץ מאותן ג' עבירות שאמרו יעבור ולא יהרג הדא דתימר בינו לבין עצמו בצינעא הוא דחילקו דבאלו שלשה יהרג ואל יעבור ובשאר התורה כולה יעבור ואל יהרג אבל ברבים אפילו על מצוה קלה אל ישמע לו כגון פפוס ולוליינוס דמסכת תענית שאפילו על דבר קל שנתנו להם מים לשתות בכלי זכוכית צבועה שם ע''ז בתוכה ולא קבלו מהן וקדשו השם על זה והיכי עביד ר' ינאי הכי להתיר דבר שהוא ברבים:
אמרי שאני הכא דלא מתכוונין משמדתהון שהרי לא משום גזרת שמד גזרו עליהן שיחרושו בשביעית ולעבור על התורה אלא בשביל הנאתן נתכוונין כדי להגבות ארנונין והמס מהן ובכהאי גוונא מותר בשאר כל התורה:
עשרה. אם הוא בפני עשרה מישראל אל יעבור אפילו על מצוה קלה דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל וילפינן דעשרה הן:
רִבִּי אֲבוּנָא זְעִירָא חַמְנוּנֵיהּ פָּרֵי חוֹרִי חַמְרָא בְּשׁוּבְתָא. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה הוֹרוּן מֵפֵי לְאֻרְסִקִּינוּס בְּשׁוּבְתָא. אָמַר רִבִּי מָנָא קְשִׁיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה אַבָּא לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק נִמְנוּ בַּעֲלִייַת בֵּית לִבְזָה בְּלוֹד. עַל כָּל הַתּוֹרָה מְנַייִן אִם יֹאמַר גוֹי לְיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ מִן הָעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים יַעֲבוֹר וְלֹא יְיהָרֵג. הָדָא דְתֵימָא בֵּינוֹ לְבִין עַצְמוֹ. אֲבָל בְּרַבִּים אֲפִילוּ מִצְוָה קַלָּה לֹא יִשְׁמַע לוֹ. כְּגוֹן לוּלִייָנוּס וּפַּפּוֹס אָחִיו שֶׁנָּֽתְנוּ לָהֶן מַיִם בִּכְלִי זְכוּכִית צְבוּעָה וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. אָמַר לֹא אִתְכַּוֵון מְשַׁמַּדַּתוֹן אֶלָּא מֵיכוֹל פִּיתָּה חֲמִימָא. כַּמָּה הֵן רַבִּים. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין עֲשָׂרָה דִכְתִיב וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
Traduction
On remarqua que R. Abina Zeira (renchérissant sur la gravité des préceptes shabatiques) courut ferw un jour de Shabat derrière un âne. R. Yona et R. Yossa décidèrent qu’il est permis de cuire du pain le samedi pour Ursicinus (102)Ce chef romain, légat de Gallus en Palestine pendant quelques années, se montra très cruel envers les Juifs.. R. Mena dit: j’ai présenté devant R. Yona mon père cette question: l’on sait par R. Zeira et R. Yohanan, au nom de R. Yanaï, que R. Jérémie et R. Yohanan avec R. Simon ben Yoçadak se sont réunis dans la salle d’étude de Lobza à Lydda pour commenter la Loi. Là, ils ont résolu que lorsqu’un païen commandera à un Israélite de transgresser l’un des préceptes mosaïques, celui-ci ne devra résister à un tel ordre, au péril de sa vie, que s’il s’agissait de ces trois crimes capitaux; idolâtrie, inceste ou meurtre. Toutefois cette condescendance n’est vraie que dans l’intimité; mais, si en public on demandait de transgresser le moindre commandement, il ne serait pas permis d’écouter le païen, dut-on perdre la vie. Ainsi agirent les frères Lolenos et Pappos; lorsqu’on les engagea à imiter les païens en buvant de l’eau dans un verre coloré, ils refusèrent et périrent (comment donc se fait-il que la cuisson du pain a été permise publiquement le samedi)? C’est que, par cette dernière contrainte, le gouvernement n’avait pas pour but de faire renoncer Israël à sa loi, seulement, le gouverneur voulait manger du pain frais. Quel doit être le nombre de personnes pour constituer le public? Ce sera dix, répondent les rabbins de Césarée, comme il est dit (Lv 22, 32): j’ai été sanctifié au milieu des enfants d’Israël (dans une communauté d’au moins dix).
Pnei Moshe non traduit
חמנוניה פרי. ראו אותו שהיה רץ אחר החמור בשבת שכפוהו העכו''ם להיות מחמר אחריהם:
הורון מפי. הורו והתירו לאפות הלחם בשביל ראש החיל ואנשים שלו בשבת:
קשיתי. הקשיתי לפני ר' יונה אבל לא כן וכו'. כדלעיל וא''ל ג''כ כהך שינויא שלא נתכוונו אלא להנאת עצמן לאכול פת חמה:
רִבִּי אָבוּנָא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי גּוֹיִם מַהוּ שֶׁיְּהוּ מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם. אָמַר לֵיהּ וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם וְאֵין הַגּוֹיִם מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם. רִבִּי נָסָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. לְדָבָר הַזֶּה יִסְלַח י֨י לְעַבְדֶּךָ וגו'. יִשְׂרָאֵל מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם וְאֵין הַגּוֹיִם מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם.
Traduction
R. Abina demanda devant R. Imi: est-ce que les païens (Noahides) sont tenus de sanctifier Dieu? -Non; en vertu du verset précité, c’est un devoir qui incombe à Israël seul, non à d’autres. Selon R. Nassa au nom de R. Eliezer, on le déduit de ce verset (2R 5, 18): que l’Eternel pardonne en ceci à ton serviteur (le général Naaman, qui avait renoncé à l’idolâtrie, s’excusait de ne pas professer en public ses nouvelles opinions). Cela prouve donc que ce devoir de la sanctification de Dieu n’incombe pas aux non juifs.
Pnei Moshe non traduit
מהו שיהו מצווין על קידוש השם. לפי שמוזהרין הן על ע''ז ואם אומרים לו עבור ואל תיהרג אם מצוה עליו לקדש את השם:
שמע לה מן הדא. נעמן שקיבל עליו שלא לעבוד ע''ז ואמר לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבא אדוני בית רימון להשתחוות שמה והוא נשען על ידי בהשתחויתי בית רימון. והודה לו אלישע שהרי אמר לו לך לשלום ש''מ שאינן מצווין על קידוש השם:
רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא הֲוָה מְחַייֵט גַּבֵּי חַד אֲרַמָּאִי בְּרוֹמֵי. אַייְתֵי לֵיהּ בָּשָׂר דִּנְבֵלָה אֲמַר לֵיהּ אֲכוֹל. אֲמַר לֵיהּ לֵינָא אֲכִיל. אֲמַר לֵיהּ אֲכוֹל דִּילָכֵן אֲנָא קְטִילְנָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ אִין בְּעִית מִיקְטַל קְטוֹל דַּאֲנָא לֵינָא מֵיכַל בָּשָׂר דִּנְבֵלָה. אֲמַר לֵיהּ מָהֵן מוֹדַע לָךְ דְּאִילּוּ אֲכָלָת הֲוֵינָא קְטִיל לָךְ. אוֹ יְהוּדַיי יְהוּדַאי אוֹ אֲרַמָּאי אֲרַמָּאי. אָמַר רִבִּי מָנָא אִילּוּ הֲוָה רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא שָׁמַע מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מֵיכַל הֲוָה.
Traduction
Un jour R. Aba bar Zemina cousait des vêtements chez un païen à Rome. On lui présenta de la viande impure, en lui disant d’en manger. Le rabbi refusa. -Mange, lui dit le païen, ou sinon, je te tue. -Tu peux me tuer, répliqua le juif, car je suis bien décidé à ne pas manger de cette viande. -Eh bien, fit le païen, connais désormais mes intentions tout contraires, si tu en avais mangé, je t’aurais tué, car j’entends que l’on soit ou absolument juif, ou tout païen. R. Mena ajouta: si R. Aba bar Zemina avait entendu les paroles des rabbins (disant de ne pas risquer sa vie pour l’observation privée d’un précepte), il en eût mangé.
Pnei Moshe non traduit
הוה מחייט. תופר בגדים אצל עכו''ם אחד ברומי ונתן לפניו בשר נבלה לאכול וא''ל לית אנא אכיל:
וא''ל אכול דאם לא כן אנא קטיל לך והשיב לו אם רצונך להרוג הרוג אותי ואיני אוכל בשר נבלה. וא''ל העכו''ם מאן מודע לך הדבר. שאני לא באתי אלא לנסות אותך ואם היית אוכל הייתי הורגך שאם יהודי צריך להיות יהודי ואם ארמאי ארמאי:
אלו הוה ר' אבא בר זימנא שמע מיליהון דרבנן. דלעיל דאמרו דבשאר עבירות אם הוא בצנעה יעבור ואל יהרג מיכל הוה והיה נהרג ולטובתו היה שלא שמע זה. ובסנהדרין גריס מיזל הוה שהיה חלף והלך לו והיינו הך:
טִייְבָהּ וּמֵת בְּנוֹ מַהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר לְזוֹרֵעַ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֵּי רִבִּי חֲנִינָה טִייְבָהּ וּמֵת בְּנוֹ מוּתָּר לְזוֹרְעָהּ. טִייְבָהּ וּמְכָרָהּ אָסוּר לְזוֹרְעָהּ. עָבַר וּזְרָעָהּ מוּתָּר שֶׁלֹּא גָ‍ֽזְרוּ אֶלָּא עַל הַגֶּדֶר שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמוֹד בּוֹ.
Traduction
Si un propriétaire, après avoir amélioré son champ (par deux cultures) meurt, est-il permis au fils de l’ensemencer? Ou est-il passible de la peine qu’eût supportée le père (c.-à-d. la privation d’usage du champ)? R. Jacob bar Aha ou R. Imi dit, au nom de R. Yossé ben Hanina que c’est permis. Si après l’avoir amélioré on le vend (103)''Pour la différence entre l'héritage et l'acquisition, voir Babli, Kiduschin, 26a, et comp. Maïmonide, Yad halazaka, Schemita, I; Yôbel, 13.'', il est interdit au nouvel acquéreur d’en profiter et de l’ensemencer. Si cependant (par mégarde) on outre passe la règle en l’ensemençant, il est permis de manger le fruit, car la peine infligée ne va pas jusqu’à l’obligation de détruire les produits; ce serait une défense insoutenable.
Pnei Moshe non traduit
טייבה ומת. אמתני' מהדר שאם עבר וטייבה ומת מהו שיהא בנו מותר לזורעה:
טייבה ומכרה אסור. לו להלוקח לזורעה דאע''ג דאיהו לא עביד איסורא מ''מ אם אתה מתיר להלוקח לזרוע מרגילו אתה לזה לעשות כן שיהא תמיד חורש בשביעית ולמכור לאחרים:
עבר וזרעה. זה המטייב מותר הזרע ליהנות ממנו כדאמרינן לעיל (בפ''ב) גבי אין נוטעין וכו' ואם נטע ולא עקר פירותיו מותרין שלא גזרו אלא על הגדר שהוא יכול לעמוד בו ואין מוסיפין על הגזרה:
טִייֵב בִּזְמַן זֶה מַהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר שָׁרֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה וְלֹא שְׁמִיעַ רִבִּי יִרְמְיָה שֶׁהוּא לוֹקֶה. לֹא שְׁמִיעַ שֶׁהוּא פָּסוּל מִן הָעֵידוּת. חָזַר וְאָמַר אִין דְּהוּא שְׁמִיעַ אֶלָּא כְאֵינַשׁ דְּשָׁמַע מִילָּה וּמַקְשֵׁי עֲלָהּ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה אִתְתָּבַת קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה דְּאָמַר וְכִי אֵין זֶה בֵּית דִּין עָמַד וּבִיטֵּל. חֵילֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה מִן הָדָא. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאת לְהַדְלִיק מִן הַכֹּהֶנֶת טוֹבֶלֶת אֶת הַפְּתִילָה שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וּמַדְלֶקֶת. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי שְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים הָֽיְתָה וְלֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן לֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל וָכָא לֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל.
Traduction
Quelle est la règle actuellement (qu’il n’y a plus de contrainte) pour la double culture? R. Jérémie croit devoir dire que c’est permis. Mais, dit R. Yossé, R. Jérémie n’a-t-il pas entendu qu’un tel individu est passible des coups de lanière (c’est interdit) et qu’il est inapte au témoignage? En effet, il se reprit et dit: certes, il a dû entendre; seulement il avait feint de ne pas prêter l’oreille comme tel homme qui, après avoir entendu une chose s’enquiert à ce sujet (104)V. même série, Abôda zâra, 5, 13 ( 45b).. R. Hiskia dit: ne peut-on pas objecter à R. Jérémie qu’il semble qu’un tribunal ait prononcé la sentence d’annulation (et que la semaille est interdite par suite de l’abrogation de la contrainte gouvernementale)? -Non, ce qui fait la force de Jérémie et sert de base à son opinion, c’est l’enseignement suivant (105)''Comp. Même série, Terumot 11, 7 ( 48b); Shabat 2, 1 ( 4c).'': ''si la fille d’un Israélite va allumer sa lumière auprès de la fille d’un sacerdote (laquelle a le droit de consommer des objets d’oblation sacrée), et qu’elle ait trempé la mèche de sa lumière dans de l’huile devenue impure et condamnée au feu (non apte à la consommation), elle peut allumer''; or, dit R. Houna au nom de l’école de R. Yanaï, à ce moment c’était permis à cause du danger que l’on courait le soir au dehors, en raison d’une irruption de loups; pour ce motif, le tribunal l’avait permis, et comme il n’y a pas là de nouvelle décision, interdisant cette facilité, elle a été maintenue. Il en sera donc de même ici, pour la double culture de la 7e année.
Pnei Moshe non traduit
טיוב בזמן זה מהו. אם גזירת חכמים במקומה עומדת ואפי' בזמן הזה:
ולא שמיע ר' ירמיה שהוא לוקה. וכי לא שמע מה שאמרו דאם עבר על דברי חכמים לוקה מכת מרדות וכן אמרו שהוא פסול לעדות וכי לא שמע גם לזה ומ''ט מיקל בזמן הזה וחזר ואמר. ר' יוסה אין דודאי שמע אלא כאינש דשמע מלה ומחשי עלה והוא מפלפל למה נחמיר כ''כ בשביעית בזה''ז ולפיכך סבר מימר שרי ולא דשרי להדיא:
א''ר חזקיה אתתבת קומי ר' ירמיה דאמרי וכי איזה ב''ד עמד וביטל. כצ''ל הקשיתי לפניו דמהיכי תיתי דנתיר וכי איזה ב''ד עמד אח''כ שביטל גזירה הראשונה שגזרו דאם טייבה אסור לזורעה והרי אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ומנין ואיזה בית דין שמבטלו בזה''ז:
חייליה דר' חזקיה. צ''ל דהא הראיה היא מדלקמיה שהתקנה הראשונה במקומה עומדת כדמתיב ליה ר' חזקיה ור' ירמיה הא סבר מימר שרי וכן הוא בהדיא בסנהדרין שם דר' ירמיה סבר מימר בטל הדין בטלה גזירתא ור' יוסי פליג עליה כדלעיל וס''ל כר' חזקיה דלעולם הגזירה עומדת עד שיעמוד ב''ד אחר ויבטלה ומייתי סייעתא לר' חזקיה ור' יוסי מן הדא דגרסינן לקמן בפ' בתרא דתרומות:
בת ישראל שבאת להדליק מן הכהנת טובלת את הפתילה. שלה בשמן שריפה ומדלקת ואף ע''פ דשמן שריפה והוא שמן של תרומה שנטמא ועומד לשרפה אין רשות להדליק אלא הכהן או לבת ישראל שניסת לכהן הרי היא ככהנת לענין זה ואם בת ישראל אחרת נכנסה לביתה או לכהנת ממש והיא בבית אביה. ורוצה להדליק את הפתילה יכולה היא לטבול בתוך שמן שריפה שדולקת שם ומדלקת את שלה וכדמפרש ר' חונא לטעמא:
שעת משלחת זאבים היתה. והתירו מפני הסכנה. שלא תכשל באישון לילה ולפיכך אמרו שיכולה היא לטבול את הפתילה בשמן שריפה כדי להדליק ולהאיר לה בהליכתה:
ולא עמד ב''ד וביטל. כלומר ואע''פ שלא היה זה אלא לפי שעה נשארה התקנה כמו שהיתה ולא בטלוה אח''כ ולאסור וא''כ כמה דתימר תמן לא עמד ב''ד וביטל ואף דלקולא היא והכא נמי לא עמד ב''ד וביטל ומכ''ש הוא דלחומרא היא:
Shvi'ite
Daf 11a
משנה: חוֹכְרִים נִירִין מִן הַגּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא מִיִּשְׂרָאֵל. וּמְחַזְּקִין יְדֵי גּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית. אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.
Traduction
On peut prendre en fermage le champ d’un païen fraîchement cultivé la 7e année (pour y planter dans l’année suivante) (109)Bien qu'il en résulte que l'on disposera ce champ à la culture pendant l'année de repos., mais non celui d’un Israélite (celui-ci pourrait être entraîné par là à cultiver lui-même son champ pour l’affermer, ce qui est plus grave). De même, on peut, en cette année, encourager le païen au travail (lui souhaiter de réussir), mais non celui d’un Israélite dont le travail serait illicite; on s’informe aussi en tout temps de sa santé dans l’intérêt des bonnes relations (110)Voir Babli, (Gitin 61a), et ci-après, 5, 9..
Pnei Moshe non traduit
מתני' חוכרין נירין מן העכו''ם בשביעית. מותר לומר לו אני אקבל ממך שדה זו שחרשת בשביעית בכך וכך כורים לשנה ולא איכפת לן מה שהעכו''ם חורשין בשביעית לפי שאינן בני חיוב לקנוס אותן:
אבל לא מישראל החורשין בשביעית דקונסין אותן. נירין כבר פירשתי במתני' דלעיל שדה שנהפכה בחרישה היטב נקראת ניר:
ומחזיקין יד עכו''ם בשביעית. שאומרים לו בשעה שהוא עובד בשדה איישר חילך ותתחזק וכיוצא בזה:
ושואלין בשלומן. שיכול לומר שלום עליכם בלבד שלא יכפול שאין כופלין שלום לעכו''ם וכן הלכה:
משנה: הַמֵּידַל בַּזֵּיתִים בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יִגּוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יְשָׁרֵשׁ. וּמוֹדִים בְּמַחֲלִיק עַד שֶׁיִּגּוֹם. וְאֵי זֶהוּ הַמֵּידַל אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם. הַמַּחֲלִיק שְׁלֹשָׁה זֶה בְצַד זֶה. בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ. אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ אַף הַמַּחֲלִיק יְשָׁרֵשׁ. הַמַּבְקִיעַ בַּזֵּיתִים לֹא יְחַפֵּהוּ בֶּעָפָר. אֲבָל מְכַסֵּהוּ בָּאֲבָנִים אוֹ בְקַשׁ. הַקּוֹצֵץ קוֹרַת שִׁקְמָה לֹא יְחַפֵּהוּ בֶּעָפָר. אֲבָל מְכַסֵּהוּ בָּאֲבָנִים אוֹ בְּקַשׁ. אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדַרְכָּהּ אָסוּר. אֶלָּא אוֹ מַגְבִּיעַ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ גוֹמֵם מֵעִם הָאָרֶץ.
Traduction
Celui qui veut émonder sa plantation d’oliviers, en opérant des éclaircies au milieu des branches touffues (pour avoir du bois) peut couper les arbres jusqu’à la racine, selon Shammaï; selon Hillel, il peut même en arracher la racine. Toutefois, tous reconnaissent que s’il s’agit seulement de niveler le champ, on coupe les branches jusqu’au niveau de la terre (sans déraciner). Qu’appelle-t-on émonder? Enlever une ou deux branches. Qu’appelle-t-on niveler? Enlever trois arbres placés côte à côte. Toutefois, la restriction n’est applicable qu’à son propre champ (afin que l’on ne paraisse pas le cultiver); mais, dans celui d’un voisin on peut déraciner même en nivelant (114)On voit qu'il agit seulement de réunir du bois.. Si l’on découpe du bois d’un olivier, on ne doit pas couvrir la place dénudée avec de la terre (118)''Cela profiterait à sa croissance. Cf. Baba Batra 80b; Nida, 8b.'', mais avec des pierres ou de la paille (pour qu’il ne dessèche pas). De même, si l’on découpe des branches de sycomore, il ne faut pas les recouvrir de terre, mais de pierres, ou de paille. En cette année, on ne doit pas couper de branche d’un sycomore vierge (que la hache n’a pas encore touché), parce que cela ressemble à l’agriculture. R. Juda dit: ce n’est défendu que si on le taille selon l’usage ordinaire (119)Comme l'on taille les ce(Ps parce qu'alors ce travail lui est utile., mais on peut le couper à une hauteur de dix palmes, ou au niveau de la terre (120)C'est contraire à l'usage..
Pnei Moshe non traduit
מתני' המידל בזיתים. שקוצר וכורת מהן לעצים ומפ' בגמ' שנוטל אחד ומניח שנים או נוטל שנים ומניח אחד ולהכי קרוי מידל כלומר שממעטן ומדלדלן ואם נוטל ג' זה בצד זה ה''ז מחליק שעושה המקום חלק:
ב''ש אומרים יגום. יקצץ מעל הארץ ומניח השרשים בארץ ובה''א אף ישרש:
ומודים במחליק עד שיגום. דכיון שהוא מחליק את הקרקע נראה שלעבודת השדה הוא מתכוין ואסור לשרשן:
אבל מתוך של חבירו. דלא עביד אינש דמתקן שדה חבירו בודאי לעצים הוא מכוין אף המחליק ישרש:
מתני' המבקיע בזית. ליטול לעצים לא יחפה מקום הבקוע בעפר לפי שהעפר נעשה טיט ומשביח את האילן:
אבל מכסהו באבנים או בקש. דזה לא הוי אלא כשומרו שלא יפסד ויתייבש וכן בקוצץ קורת שקמה והוא מין ממיני התאנים:
אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית. בתולת שקמה הוא הצמח הראשון שיצא בה קודם שיכרתו ואין קוצצין אותה הפעם הראשון בשביעית מפני שהיא עבודה שמתוך כך היא מתגדלת ומתעבה:
כדרכה. כדרך שקוצצין אותה בשאר שני שבוע אסור אלא או מגביה י''ט מהארץ וקוצץ או גומם סמוך מעם הארץ שאין דרך לכורתה כך והלכה כר' יהודה:
הלכה: חוֹכְרִין נִירִין כו'. רִבִּי חִייָה רִבִּי אִימִּי חַד אָמַר חֲרוֹשׁ בָּהּ טָבוּת וַאֲנָא נֵיסַב לָהּ מִינָךְ בָּתָר שְׁמִיטְתָא. וָחָרָנָא אָמַר אַיַּשֵּׁר. מָאן דְּאָמַר בָּהּ טָבָאוּת וַאֲנָא נֵסַב לָהּ מִינָךְ בָּתָר שְׁמִיטְתָא. מַהוּ שׁוֹאֲלִין בִשְׁלוֹמָן אַיַּשֵּׁר. מָאן דְּאָמַר אַיַּשֵּׁר מַהוּ שׁוֹאֲלִין בִשְׁלוֹמָן בְשָׁלוֹם יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם עֲלֵכֶם.
Traduction
R. Hiya et R. Imi interprètent diversement l’autorisation d’encourager le païen au travail (111)''Comp. Ci-après, 5, 9 ( 36a); Gitin 5, 10 ( 47c); Avoda Zara 4, 10 ( 44b).'': d’après l’un, on peut lui dire de bien cultiver le champ pendant cette 7e année et lui offrir de payer sa peine plus tard; d’après l’autre, il ne s’agit que de lui adresser des remerciements (lui montrer qu’on lui en sait gré). D’après la première interprétation, que signifie l’indication de la Mishna: ''on s’informe aussi en tout temps de sa santé''? Cela veut dire que l’on doit saluer chacun. - Mais, d’après celui qui dit que l’on adresse seulement des saluts de remerciements au païen laboureur, qui signifient les dernières paroles de la Mishna? -Elles concernent les Israélites soupçonnés de transgresser la loi; même ceux-là doivent être salués.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' חייא ור' אימי. פליגי בפירושא דמחזיקין ידיהם ופירושא דשואלין בשלומן:
חד אמר חריש בה טבאות וכו'. כלומר דאפילו זה מותר לומר לו תחרוש בה בטוב ואני לוקח ממך אחר שביעית:
וחרנא. ואידך אומר דאסור לומר לו כך אלא איישר חילך הוא דאומר לו וזהו מחזיקין:
מ''ד חרוש וכו' כלו' להאי מ''ד דחרוש בה טבאות היינו מחזיקין א''כ מפרש שואלין בשלומן דקתני שזהו איישר:
מ''ד לעכו''ם איישר מהו שואלין בשלום ישראל. שלום עליכם כך כתוב הוא בפ''ד דע''ז (בהלכה י') וגירסא נכונה היא וכאן חסר מקצת ובסוף פ''ה דגיטין הגירסא יותר משובשת היא. וה''פ דלהאי מ''ד גופיה מפרש ואזיל דלדידיה דמחזיקין הוא חרוש בה טבאות ושאילת שלום לעכו''ם איישר הוא ומהו שאילת שלום לישראל וקאמר שלום עליכם משום דהאי מ''ד ס''ל דאסור לומר לעכו''ם שלום עליכם דשלום שמו של הקב''ה הוא אבל לאידך מ''ד דס''ל מחזיקין איישר הוא ושואלין בשלומן דקתני שלום עליכם הוא דהאי מ''ד סבר דמותר הוא לומר שלום עליכם אפילו לעכו''ם ולא אסרו אלא בכפילת שלום לעכו''ם כדפרישית במתני':
הלכה: הַמֵּידַל בַּזֵּיתִים כו'. מַהוּ הַמֵּידַל נוֹטֵל אֶחָד וּמֵנִיחַ שְׁנַיִם. אוֹ נוֹטֵל שְׁנַיִם וּמֵנִיחַ אֶחָד. תַּנֵּי דְבֵית רִבִּי נוֹטֵל אֶחָד וּמֵנִיחַ שְׁנַיִם. וְהָא תַנִּינָן הַמַּחֲלִק בִּגְפָנִים שְׁלֹשָׁה זֶה בְצַד זֶה. הָא מֵידַל נוֹטֵל שְׁנַיִם וּמֵנִיחַ אֶחָד. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מַתְנִיתָא בְּמֵידַל מִכְּבָר בַּתְּחִילָּה. וּמַה דְתַנֵּיי דְבֵית רִבִּי בְּמֵידַל מִכְּבָר.
Traduction
Faut-il que celui qui émonde enlève une branche et en laisse deux (soit une sur trois), ou qu’il prenne à l’inverse deux sur trois? On a enseigné chez Rabbi qu’il s’agit d’enlever une sur trois. Mais n’à-t-on pas dit que celui qui nivelle les ceps de vigne, en enlevant trois d’entre eux placés côte à côte, doit émonder deux sur trois? Cette Mishna, répondit R. Yona, parle du cas où l’émondage a lieu pour la 1e fois (tout est serré); tandis que Rabbi parle ici de l’émondage habituel.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו המידל. ומפרש שנוטל אחד ומניח שנים או איפכא זהו נקרא המידל:
תני דבית רבי. דוקא נוטל אחד מתוך ג' ומניח שנים אבל כשנוטל שנים אין זה מידל:
והתנינן. בסיפא איזהו המחליק ג' זה בצד זה וא''כ שמעינן הא מידל נק' כשנוטל שנים ומניח אחד:
ומשני ר' יונה דמתני' מיירי במידל מכבר בתחלה. כלומר שהוא מידל עכשו ממה שהיה בתחלה שמתחלה נטל אחד מהג' ועכשו הוא נוטל עוד אחד לפיכך אפי' הן שנים והאחד הוא שמניח נק' מידל ומה דתני דבית רבי מיירי במידל מכבר שנוטל עכשיו ולא נטלן אחד אחד ומכיון שהוא נוטל שנים בבת אחת אין זה מידל:
דֵּלֹמָא רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. עָֽבְרוּן עַל חַד מֵחוֹרְשֵׁי שְׁבִיעִית. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אַיַּשֵּׁר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא לֹא כֵן אִילְפָן רִבִּי וְלֹא אָֽמְרוּ הָעוֹבְרִים מִכָּאן שֶׁאָסוּר לוֹמַר לְחוֹרְשֵׁי שְׁבִיעִית אַיַּשֵּׁר. אָמַר לֵיהּ לִקְרוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ. לִדְרוֹשׁ אֵי אַתָּה יוֹדֵעַ. וְלֹא אָֽמְרוּ הָעוֹבְרִים אֵלּוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן עוֹבְרִין מִן הָעוֹלָם וְלֹא אָֽמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת ‏י֨י עֲלֵיכֶם מַה יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין לָהֶם בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם ‏י֨י. לֹא דַייֵכֶם כָּל הַבְּרָכוֹת הַבָּאוֹת לָעוֹלָם בִּשְׁבִילֵינוּ וְאֵין אַתֵּם אוֹמְרִים לָנוּ בּוֹאוּ וּטְלוּ לָכֶם מִן הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ פִּיסִּים וְזֵימִיּוֹת גּוּלגּוֹלִיּוֹת וְאַרְנוֹנִיּוֹת.
Traduction
Un jour, R. Hinnena bar Papa et R. Samuel bar Nahman passèrent auprès d’un de ces Israélites qui cultivait en la 7e année. R. Samuel bar Nahman lui adressa le salut. -Mais, lui dit R. Hinena bar Papa, le maître ne nous a-t-il pas enseigné qu’en vertu du verset des Psaumes (Ps 129, 2): Ce n’est pas à eux que les passants diront, etc., on ne doit pas adresser le salut à ceux qui la 7e année labourent la terre (112)Midrash sur les (Ps à ce verset.? -Tu sais lire, lui répondit-il, mais tu ne sais pas interpréter le sens de ce verset; il se rapporte aux nations du monde, qui quittent cette terre sans avoir dit à Israël (ib.): que la bénédiction de Dieu soit sur vous. Et que dit Israël? Il s’écrie avec ce psalmiste (fin de ce verset): Nous vous bénissons au nom de l’Eternel; c’est-à-dire, vous méconnaissez la source religieuse, émanant de nous, à cause de laquelle toutes les bénédictions surgissent en ce monde; et au lieu de nous engager à venir prendre notre part de ces bénédictions, vous nous chargez de péages, peisi'', d’impôts, zhmia, de capitations et de contributions, arenon ou Anonna (113)Cf. Pea 1, 1 (p. 7). Voir J. Perles, Etymologische Studien zur kunde der rabbinischen Sprache und Alterthümer (Breslau, 1871, 8°), p. 108..
Pnei Moshe non traduit
דלמא. מעשה בר''ח ור' שמואל שעברו על אחד מחורשי שביעית וא''ל ר''ש איישר חילך:
לא כן למדנו רבי ולא אמרו העוברים וכו'. שאסור לברך להעוברים על המצוות:
לדרוש אי אתה יודע. שלא כך דרשו חכמים אלא על העכו''ם קאמר:
ברכנו אתכם בשם ה'. כלומר שישראל אומרים להם לא דייכם וכו':
פיסין וזימיות. מיני מסים הם:
אֵין מַצִּיתִין אֶת הָאוֹר בְּאִישׁוֹת קָנִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹטְעִין אִילַן סְרָק בַּשְּׁבִיעִית. וְאֵין מְלַמְּדִין אֶת הַפָּרָה לַחֲרוֹשׁ אֲלָּא בְחוֹלוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֲפִילוּ בְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ מוּתָּר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְמוֹךְ אֶת הַמַּעֲנָה.
Traduction
On ne doit pas allumer le feu avec des buissons de joncs, parce que c’est un travail qui leur profite et les fait grossir; selon R. Simon ben Gamliel, c’est permis. De même, ce dernier disait: il est permis, la 7e année, de planter un arbre inculte. En cette année, on ne doit exercer la vache à la culture que sur le sable de la mer (non sur un terrain agricole); mais, selon R. Simon ben Gamliel, c’est permis dans le champ d’un voisin (on voit qu’il ne s’agit pas de culture), à condition de ne pas appuyer sur la charrue (simulacre de labourage).
Pnei Moshe non traduit
אין מציתין את האור באישת הקנים. תוספתא היא (בפ''ג) ושם כתוב בחישות הקנים והיינו הך כשיש הרבה קנים תכופין זה בזה נק' חישת הקנים שהן כאגודה ואינן יכולין להתגדל ומציתין את האור למעטן כדי שהנשארין יתגדלו ויתעבו ואין עושין כן בשביעית מפני שהיא עבודה:
וכן היה רשב''ג אומר נוטעין אילן סרק בשביעית. שאינו עושה פירות ואינו אלא לסייג:
אלא בחולות. מקום שאינו ראוי לזריעה שלא יהא נראה כחורש ואף ע''פ שאינו מתכוין אלא ללמדה ולהרגילה לחרוש:
ה''ג בתוספתא רשב''ג אומר אף בתוך שדה חבירו מותר ללמדה. דבשדה חבירו אין חוששין שיאמר לחרוש הוא נתכוין ובלבד שלא יסמוך לה מענה של חרישה שלא יהא נראה כחורש ממש כמו שעושין מענה ושורה של מחרישה:
הוֹרֵי רִבִּי אִמִּי לִרְדּוֹת עִמּוֹ אָסוּר.
Traduction
R. Imi a enseigné qu’il est interdit d’aider le païen dans ces travaux 4e culture en la 7e année.
Pnei Moshe non traduit
הורי ר' אימי לרדות עמו. לא שייך הכא אלא בע''ז שם אמתני' דנחתום העושה בטומאה קאי שאסור לרדות עמו פת לתנור כדאמרינן התם ואיידי דהאי סוגיא דשביעית כתובה היא שם הועתק גם לזה כאן וככה תמצא בהאי ש''ס למאות מאות מקומות:
וְדִכְוָותָהּ מֵאֵימָתַי אָדָם זָכָה בְפֵירוֹתָיו בִּשְׁבִיעִית. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר מִשֶּׁיִּתְּנֵם בְּתוֹךְ כֵּלָיו. רִבִּי יוֹסֵי סָבַר מֵימַר אֲפִילוּ נְתָנָם לְתוֹךְ כֵּלָיו לֹא זָכָה הָכֵן הוּא סָבַר דְּאִינּוּן דִּידֵיהּ. וְלֵית אִינּוּן דִּידֵיהּ. כְּהָדָא רִבִּי טַרְפוֹן יָרַד לֶאֱכוֹל קְצִיעוֹת מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא בְטוֹבָה כְבֵית שַׁמַּאי. 11a חֲמוּנֵיהּ סַנְטֵירַייָא וְשׁוּרוֹן חַבְּטוֹן עָלוֹי. כַּד חֲמָא גַרְמֵיהּ בְּסַכָּנָה. אָמַר לוֹן בְּחַיֵיכוֹן אָֽמְרִין גַּו בֵּיתֵיהּ דְּטַרְפוֹן עַתְדִּין לֵיהּ תַּכְרִיכִין. כַּד שְׁמָעוֹן כֵּן אִישְׁתַּטְחוֹן עַל אַפֵּיהוֹן אָֽמְרִין לֵיהּ רִבִּי שָׁרֵי לוֹן. אָמַר לוֹן ייֵיתֵי עָלַי עַל כָּל חוֹטֵר וְחוֹטֵר דַּהֲוָה נְחִית עָלַי. הֲוֵינָא שָׁרֵי לְכוֹן עַל קַדְמִיָּא. בְּאִילֵּין תַּרְתֵּי מִילַּיָּא נְהַג רִבִּי טַרְפוֹן כְּבֵית שַׁמַּאי וּסְכֵין. בְּהָדָא וּבְקִרְיַת שְׁמַע. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּל יָמָיו שֶׁל רִבִּי טַרְפוֹן הָיָה מִתְעַנֶּה עַל הַדָּבָר הַזֶּה וְאוֹמֵר אִי לִי שֶׁנִּתְכַּבַּדְתִּי בְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.
Traduction
On peut citer également, à l’appui de ce raisonnement, la décision suivante (106)Ib. Ketoubôth, 9, 3 ( 33a), et Sanhedrin 3, 6 ( 21b).: à partir de quel moment un propriétaire peut-il, la 7e année, considérer ses fruits comme lui appartenant (puisqu’en principe, ils sont abandonnés à tout venant)? Selon R. Jérémie, à partir du moment où il les recueille dans son panier; selon R. Yossé, même lorsqu’ils sont recueillis dans le panier, il peut les manger, mais ils ne forment pas un héritage revenant de droit au fils; car le père, s’imagine qu’il pourra les consommer, n’a pas fait une acquisition en règle, et par conséquent ils ne lui appartiennent pas. C’est ainsi que R. Tarfon descendit dans son jardin manger des figues étalées pour le séchage (107)Cf. Babli, (Nedarim 62a)., sans que ce soit un service de réciprocité, selon l’avis de Shammaï. Lorsque les gardiens l’aperçurent, ils commencèrent à le frapper de coups de bâton, au point qu’il s’aperçut que sa vie était en danger. Je vous en supplie, leur dit-il, allez à la maison de Tarfon, prévenir ses gens qu’ils préparent ses vêtements funèbres, car il va mourir. Lorsqu’ils l’entendirent s’exprimer ainsi, ils tombèrent la face à terre, et le supplièrent de leur pardonner. -Je vous assure bien, leur dit-il, qu’à chaque coup que je recevais, je vous ai pardonné d’avance. Ainsi, en deux circonstances, R. Tarfon agit selon l’avis de Shammaï, et chaque fois il fut, pour cela, en danger: pour le présent cas, et pour la lecture du shema le soir (108)Voir Mishna Berakhot 1, 7.. R. Abahou dit au nom de R. Hanina ben Gamliel: tout sa vie, R. Tarfon a été tourmenté de ces 2 incidents, et il s’affligeait d’avoir été honoré de la couronne de la légalité (car elle est lourde à porter).
Pnei Moshe non traduit
ודכותה. כמו דפליגי ר' ירמיה ור' יוסי בענין שביעית לעיל דכוותה פליגי נמי בפירות שביעית וג''כ ר' ירמיה לקולא ורבי יוסי לחומרא:
מאימתי אדם זכה בפירותיו בשביעית. שלא יהו הפקר לכל:
משיתנם לתוך כליו. ואף על פי שלכתחילה אסור ללקט פירותיו בשביעית דרחמנא אפקרינהו מ''מ אם ליקט ונתן לתוך כליו זכה:
ר' יוסי סבר מימר. דלא היא אפילו נתן לתוך כליו לא זכה דזכיה בטעות היא כהכין דסבר דאינון דידיה ולית אינון דידיה שהתורה הפקירה בשביעית לכל אדם ואין הבעלים יכולין לזכות בהן:
כהדא. אמתני' קא מהדר אפלוגתייהו דב''ש וב''ה בסיפא ומייתי האי עובדא דר''ט לקמיה דכסבור היה להחמיר על עצמו ולנהוג כב''ש לאכול פירות שביעית שלא בטובה דוקא וירד לאכול משלו להקציעות ונתנכר לפני אנשיו שלא יכירו אותו כדי לקיים דברי ב''ש לפי שסבורים יהיו שזה איש אחר והוא אוכל ואינו מחזיק להם טובה:
חמוניה וראו אותו הסנטירין והשומרין והתחילו להכות אותו כשראה בעצמו שהוא בסכנה אמר להן בחייכון תאמרון בבית טרפון שיכינו לו תכריכין שהוא ימות מחמת המכות אלו כששמעו אנשיו כן נשתטחו על פניהם ובקשו ממנו רבי תמחול לנו זה והשיב להם יבא עלי על כל מקל ומקל שירד עלי מחלתי לכם מקודם. שקבלתי עלי הדין על שעברתי על דברי ב''ה:
באלין תרתין מילייהו נהג ר''ט. לחומרא כב''ש ונסתכן חדא הא דפירות שביעית ובק''ש (פ''ק דברכות) שהיה בדרך והטה לקרות כדברי ב''ש ונסתכן מן הלסטים:
היה מתענה על דבר זה. שגילה עצמו לפני אנשיו שיניחו אותו וחשב לזה כמשתמש ונתכבד בכתרה של תורה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source