Shvi'ite
Daf 10a
משנה: שָׂדֶה שֶׁנִּתְקַוְוצָה תִּיזָּרַע לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שֶׁנִּיטַּייְבָה אוֹ שֶׁנִּידַּייְרָה לֹא תִיזָּרַע לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שָׂדֶה שֶׁנִּטַּייְבָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין אוֹכְלִין פֵּירוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אוֹכְלִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין אוֹכְלִין פֵּירוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּטוֹבָה וּשֶׁלֹּא בְטוֹבָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חִילּוּף הַדְּבָרִים זֶה מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל.
Traduction
Si la 7e année on a enlevé les chardons d’un champ (97)''Cf. Moed Qatan 13a, Gitin 44b; Bekhoroth, 34b.'', on peut l’ensemencer la 8e (quoiqu’il fût préparé d’avance); mais on ne peut pas y semer à ce moment, si on l’a amélioré par une double culture, ou si l’on y a fait paître des troupeaux (98)Sans disposer le fumier selon les prescriptions légales.. Dans un champ cultivé tardivement (pour faire une seconde récolte), les fruits sont interdits à la consommation, selon Shammaï; ils sont permis, selon Hillel. Selon Shammaï, on ne peut pas manger des fruits de la 7e année (abandonnés à tout venant) en paiement d’un service de réciprocité (99)Cf. 9, 6.; Selon Hillel, c’est permis. Selon R. Juda, c’est l’inverse qu’il faut lire: attribuer la décision facile à Shammaï et la plus grave à Hillel.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שדה שנתקווצה. שהסיר הקוצים ממנה בשביעית ולכתחילה אסור הוא ואע''פ כן אם עשה לא קנסו חכמים בזה ותיזרע למוצאי שביעית:
שניטייבה. שחרשה והפכה היטב וזהו שקראו אותה במקום אחר ניר כדכתיב נירו לכם ניר:
או שנדיירה. שעשה הדיר על כל פני השדה לזבל אותה ולא התירו חכמים להיות מדייר כל שדהו אלא בית ד' סאין כדתנן בפרק דלעיל ואם דייר וזבל כל השדה בזה קנסו אותו חכמים ולא תיזרע במוצאי שביעית:
שדה שניטייבה. בשביעית ומחמת כן צמחו פירותיה מן הזרע שנפלו בה מקודם שביעית או העיקרים שנשארו בה חזרו וצמחו וזהו נקרא ספית:
ובה''א אוכלין. ומה שאמרה התורה את ספיח קצירך לא תקצור שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל וזהו מן התורה אבל חכמים גזרו על כל ספיחי שביעית שיהו אסורין באכילה כדתנן לקמן בפ''ט בש''א אין אוכלין פירות שביעית בטובה. פירות שעלו מאיליהן בשביעית כגון פירות האילנות או מיני עשבים שאין דרך רוב בני האדם לזורען ואלו מותרין באכילה בשביעית אף מדבריהם וקאמרי ב''ש שאין אוכלין אותן בטובה שלא יחזיק לו טובה על כך דרחמנא אפקרינהו ובה''א אוכלין אף בטובה:
חילוף הדברים. בזה דב''ש לקולא וב''ה לחומרא ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: שָׂדֶה שֶׁנִּיקַוְוצָה כו'. תַּמָּן אָֽמְרִין בְּשֶׁנִּיטְּלוּ קוֹצֶיהָ. וְרַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין מִשֶּׁחָרַשׁ. עַל דַּעְתֵּיהוּ דְּרַבָּנִין דְּהָכָא אֵי זֶהוּ הַטִּייוּב כָּל הָעָם חוֹרְשִׁין פַּעַם אַחַת וְהוּא חוֹרֵשׁ שְׁנֵי פְעָמִים. וְכָא כֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן תַּמָּן אֵין הַמַּלְכוּת אוֹנֶסֶת. בְּרַם הָכָא הַמַּלְכוּת אוֹנֶסֶת.
Traduction
D’après l’explication donnée à Babylone, on peut ensemencer le champ dès que les épines sont enlevées; mais, selon les Rabbins de la Palestine, il faut en outre une première culture. D’après ces derniers, on considère comme utile de faire mieux qu’une simple culture, habituelle à tout le monde, et de cultiver deux fois. -Mais comment se peut-il qu’une première culture ait eu lieu la 7e année? -C’est que, répondit R. Yossé bar R. Aboun, là (à Babylone) le gouvernement ne contraient pas les propriétaires à labourer, tandis qu’en Palestine (100)V. même série, Sanhedrin 3, 6 ( 21b). on y est contraint (il faut donc 2 cultures).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן. בבבל אמרין לפרש שנתקווצה היינו שניטלה קוציה והן מפרשין שניטייבה שנחרשה היטב כדפרישית במתניתין:
ורבנן דהכא אמרין. דשנתקווצה היינו שנחרשה שמחמת המחרישה ניטלו הקוצין מאליהן ועל דעתייהו דרבנן דהכא איזהו הטיוב:
כל העם חורשין פעם אחת. כדמפרש לקמן דבשעת שהמלכות אונסת לפרוע לו המס איירי והתירו להן לחרוש פעם אחת כדי שימהרו לזרוע במוצאי שביעית והוא חורש שני פעמים וזהו שנטייבה לדעתייהו דרבנן דהכא ולפיכך קנסו אותו שלא תיזרע למוצאי שביעית:
וכא כן. הש''ס קיצר כאן וקושיא היא כדגרסינן לה לקמן (בפ''ז) וכן בפ' זה בורר (בהלכה ה') על הא דתני שם א''ר יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא היא וכו' ומפרש לה דרבי יהודה אפירות שביעית נמי קאי כדמייתי התוספתא דהתם איזהו תגר שביעית שאמרו חכמים שפסול לעדות כל שיושב ובטל כל שני שבוע וכיון שהגיע שביעית התחיל מפשט את ידו ונושא ונותן בשביעית ואיכא ברייתא דתני לחומרא כדמביא שם שאע''פ שיש לו מלאכה אחרת אסור ופסול הוא וקא''ר בא שם בשם ר' אבהו דהלכה כרבי יהודה והיו מקלסין אותו ומזכירין אותו לשבח שאמר שמעתתא משם דזעיר מניה והוא ר' אבהו:
ופריך הש''ס עלה ואוף הכא כן. כלומר הואיל דשמעינן דהלכה כר' יהודה דמחמיר בפירות שביעית לפי האי ברייתא דתני לחומרא וא''כ אמאי הקילו הכא. ועלה הוא דמשני תמן בשאין המלכות אונסת ברם הכא המלכות אונסת. כלומר בשעה שאין גזירת המלך לא הקילו ומתני' דהכא איירי בשעה שהמלכות אונסת ולפיכך התירו חכמים לחרוש פ''א כדפרישית לעיל:
בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהָֽיְתָה הַמַּלְכוּת אוֹנֶסֶת. הוֹרֵי רִבִּי יַנַּאי שֶׁיְּהוּ חוֹרְשִׁים חֲרִישָׁה רִאשׁוֹנָה. חַד מְשׁוּמָּד הֲוָה אִיעֲבַר חָמְתוֹן רַמְייָן קוֹבְעֳתָה. אֲמַר לוֹן הַסְטוּ שָׁרָא לְכוֹן מִירְדִי. שָׁרָא לְכוֹן רַמְייָן קוֹבְעֳתָה.
Traduction
Lorsque le gouvernement contraignit les laboureurs à cultiver leurs champs la 7e année, R. Yanaï décida que l’on pourrait opérer une première culture. Lorsque cette ordonnance impie fut abolie, il s’aperçut que plusieurs personnes avaient adopté comme autorisation fixe la permission provisoire et leur dit: or ça, osti'', pensez-vous que l’on permette de cultiver (ce qui n’a été que provisoire)? La loi, reprend désormais son effet!.
Pnei Moshe non traduit
בראשונה כשהיתה המלכות אונסת לפרוע המס הורי ר' ינאי שיהו חורשים חרישה הראשונה בשביעית כדי למהר הזריעה אח''כ שיהיה להם ממה לפרוע מס המלך:
חד רשיעא הוה איעבר בשמיטתא. כך כתוב בסנהדרין:
חמתון רמיין קובעתה. ראה אותן שהרימו הגדר סביב השדה בכדי שלא יוכלו להכנס שם אלו הרוצין לחרוש שלא יהא חורשין בשביעית. קובעתה מלשון וקובע ישימו עליך סביב (ביחזקאל כ''ג):
אמר לון האסטו. ל' מקרא הוא (בדניאל ג') ענה נבוכדנצר וא''ל הצדא. ופירושו וכי כן הדבר ואמת הוא:
שרא לכון מירדי. אם התחילו אתם למרוד במלך והתחילו אתם לרמיין אותן קובעתה. שלא לחרוש ושלא לפרוע מנת המלך:
אַף בְּמוֹעֵד כֵּן. אַשְׁכָּח תַּנָּא תַּנֵּי מְלַקֵּט אָדָם עֵצִים וָעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ אֶת הַגַּס הַגַּס כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ בֵּין דַּקִּין בֵּין גַּסִּין. בִּשְׁבִיעִית אֲבָל לֹא בְּמוֹעֵד. אַף בָּאֲבָנִים כֵן. אַשְׁכָּח תַּנֵּי אַף בָּאֲבָנִים. 10a הַלֵּב יוֹדֵעַ אִם לְעַקֵּל אִם לָעֲקַלְקָלוֹת. רִבִּי יוֹסָה בְשֵׁם מְנַחֵם רִבִי עֲקִיבָה עֲבַד כְּשִׁיטָּתֵיהּ. חָמָא חַד אִיזְמַר כַּרְמָא. אֲמַר לֵיהּ וְלֵית אָסוּר. אֲמַר לֵיהּ לְעַקְלִין אֲנָא בָּעֵי הַלֵּב יוֹדֵעַ אִם לְעַקֵּל אִם לָעֲקַלְקָלוֹת.
Traduction
De même, au sujet des jours de demi-fête, on trouve un enseignement qui dit: on peut ramasser du bois et de l’herbe, en prenant dans son propre champ, le gros seul, de même que chez le voisin, on peut ramasser indifféremment du petit ou du gros la 7e année, mais non aux jours de demi-fête. De même enfin pour les pierres, on trouve un enseignement qui permet de les ramasser; on abandonne à la conscience de chacun la question de savoir si la prise des pierres a lieu pour un usage personnel, ou dans l’intérêt du champ (96)V. Midrash rabba, sur les Lament., n° 23.. R. Yossé dit au nom de Menahem; R. aqiba suit en cela sa propre opinion exprimée au sujet de ce fait. Il vit un jour quelqu’un couper les branches de sa vigne la 7e année. -Quoi! lui dit-il, ignores-tu qu’il est interdit en ce moment de vendanger? -Je coupe des ceps, répondit le vigneron, non pour le raisin, mais pour utiliser le bois autour du pressoir. -Ta conscience, répliqua R. aqiba, doit savoir, si c’est un travail agricole, ou non.
Pnei Moshe non traduit
אף במועד כן. בעיא היא אם דינא דמתניתין היה נוהג בראשונה אף במועד וקאמר דאשכחן לתנא דתני בברייתא דבמועד לא התירו כן:
אף באבנים כן. אמועד קאי אם באבנים ג''כ אסרו במועד משום דבהך ברייתא לא תני אלא עצים ועשבים בלבד וקאמר דאשכחן תני דתני בהדיא אף באבנים לא התירו במועד אף בראשונה:
הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. תוספתא היא שם ואתקנה שניה נשנית התם כדמייתי לעיל כשחזרו להיות נותנין זה לזה בטובה התקינו שיהו מביאין מן המצוי ומן הקרוב והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות כלומר דאף על פי כן הדבר תלוי בכוונתו והלב יודע אם נתכוין בטובה או שלא בטובה וכהאי דאהדר ר''ע לההוא גברא לקמן:
ר''ע עביד כשיטתיה. האי כשיטתיה דסוף פרקין דלעיל הוא דקאמר ר''ע כדרך שאין מקלקלין ר''ה כך אין מתקנין שהלב הוא יודע שאומר לתקן נתכוין ואפשר שקלקול הוא וכך השיב לזה שראה אותו זומר כרמו בשביעית א''ל ולית אסור זה בשביעית וא''ל לעקלין אנא בעי לצורך עקל בית הבד אני עושה ולא לתקן את הכרם והשיב לו ר''ע על זה הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות:
Shvi'ite
Daf 10b
אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק נִמְנוּ בַּעֲלִייַת בֵּית לִבְזָה בְּלוֹד. עַל כָּל הַתּוֹרָה מְנַייִן אִם יֹאמַר גוֹי לְיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים יַעֲבוֹר וְלֹא יְהָרֵג. הָדָא דְתֵימָא בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אֲבָל בְּרַבִּים אֲפִילוּ מִצְוָה קַלָּה לֹא יִשְׁמַע לוֹ. כְּגוֹן לוּלִיָּנוּס וּפַּפּוֹס אָחִיו שֶׁנָּֽתְנוּ לָהֶן מַיִם בִּכְלִי זְכוּכִית צְבוּעָה וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. אָמַר לֹא מִתְכַּוֵון מְשַׁמַּדַּתְכוֹן וְלָא אִתְכַּוֵון אֶלָּא מִיגְבֵּי אַרְנוֹנִין. כַּמָּה הֵן רַבִּים. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין עֲשָׂרָה דִכְתִיב 10b וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
Traduction
R. Jacob bar Zabdi, en présence de R. Abahou, rappela l’assertion de R. Zeira et de R. Yohanan, au nom de R. Yanaï, savoir que R. Jérémie et R. Yohanan avec R. Simon ben Yoçadak se sont réunis dans la salle d’étude de Lobza (101)Dans Babli, (Sanhedrin 74a), on lit: Beth-Nitza. à Lydda, pour commenter la Tora (Pentateuque). @ Là, ils résolurent que lorsqu’un païen commandera à un Israélite de transgresser l’un des préceptes mosaïques, ce dernier ne devra résister à un tel ordre, au péril de sa vie, que s’il s’agissait de ces trois crimes capitaux: idolâtrie, inceste, ou meurtre. Toutefois, cette condescendance n’est vraie que dans l’intimité; mais, si en public on demandait la transgression du moindre commandement, il ne serait pas permis d’écouter le païen, dut-on perdre la vie. Ainsi agirent les frères Lolenos et Pappos; lorsqu’on les engagea à boire de l’eau dans un verre coloré (coutume païenne), ils refusèrent et périrent (comment donc se fait-il que la culture était permise)? -C’est que, par cette dernière contrainte, le gouvernement n’avait pas pour but de faire renoncer Israël à sa loi, mais de lui imposer une sorte de contribution spéciale, en vivres. Quel doit être le nombre de personnes pour constituer le public? Ce sera dix, répondent les rabbins de Césarée, comme il est dit (Lv 22, 32): j’ai été sanctifié au milieu des enfants d’Israël (ils constituent l’ensemble à dix).
Pnei Moshe non traduit
לא כן א''ר זעירא וכו'. על הא דהתיר ר' ינאי לחרוש בשביעית פריך והא נמנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד דעל כל התורה כולה חוץ מאותן ג' עבירות שאמרו יעבור ולא יהרג הדא דתימר בינו לבין עצמו בצינעא הוא דחילקו דבאלו שלשה יהרג ואל יעבור ובשאר התורה כולה יעבור ואל יהרג אבל ברבים אפילו על מצוה קלה אל ישמע לו כגון פפוס ולוליינוס דמסכת תענית שאפילו על דבר קל שנתנו להם מים לשתות בכלי זכוכית צבועה שם ע''ז בתוכה ולא קבלו מהן וקדשו השם על זה והיכי עביד ר' ינאי הכי להתיר דבר שהוא ברבים:
אמרי שאני הכא דלא מתכוונין משמדתהון שהרי לא משום גזרת שמד גזרו עליהן שיחרושו בשביעית ולעבור על התורה אלא בשביל הנאתן נתכוונין כדי להגבות ארנונין והמס מהן ובכהאי גוונא מותר בשאר כל התורה:
עשרה. אם הוא בפני עשרה מישראל אל יעבור אפילו על מצוה קלה דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל וילפינן דעשרה הן:
רִבִּי אֲבוּנָא זְעִירָא חַמְנוּנֵיהּ פָּרֵי חוֹרִי חַמְרָא בְּשׁוּבְתָא. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה הוֹרוּן מֵפֵי לְאֻרְסִקִּינוּס בְּשׁוּבְתָא. אָמַר רִבִּי מָנָא קְשִׁיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה אַבָּא לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק נִמְנוּ בַּעֲלִייַת בֵּית לִבְזָה בְּלוֹד. עַל כָּל הַתּוֹרָה מְנַייִן אִם יֹאמַר גוֹי לְיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ מִן הָעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים יַעֲבוֹר וְלֹא יְיהָרֵג. הָדָא דְתֵימָא בֵּינוֹ לְבִין עַצְמוֹ. אֲבָל בְּרַבִּים אֲפִילוּ מִצְוָה קַלָּה לֹא יִשְׁמַע לוֹ. כְּגוֹן לוּלִייָנוּס וּפַּפּוֹס אָחִיו שֶׁנָּֽתְנוּ לָהֶן מַיִם בִּכְלִי זְכוּכִית צְבוּעָה וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. אָמַר לֹא אִתְכַּוֵון מְשַׁמַּדַּתוֹן אֶלָּא מֵיכוֹל פִּיתָּה חֲמִימָא. כַּמָּה הֵן רַבִּים. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין עֲשָׂרָה דִכְתִיב וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
Traduction
On remarqua que R. Abina Zeira (renchérissant sur la gravité des préceptes shabatiques) courut ferw un jour de Shabat derrière un âne. R. Yona et R. Yossa décidèrent qu’il est permis de cuire du pain le samedi pour Ursicinus (102)Ce chef romain, légat de Gallus en Palestine pendant quelques années, se montra très cruel envers les Juifs.. R. Mena dit: j’ai présenté devant R. Yona mon père cette question: l’on sait par R. Zeira et R. Yohanan, au nom de R. Yanaï, que R. Jérémie et R. Yohanan avec R. Simon ben Yoçadak se sont réunis dans la salle d’étude de Lobza à Lydda pour commenter la Loi. Là, ils ont résolu que lorsqu’un païen commandera à un Israélite de transgresser l’un des préceptes mosaïques, celui-ci ne devra résister à un tel ordre, au péril de sa vie, que s’il s’agissait de ces trois crimes capitaux; idolâtrie, inceste ou meurtre. Toutefois cette condescendance n’est vraie que dans l’intimité; mais, si en public on demandait de transgresser le moindre commandement, il ne serait pas permis d’écouter le païen, dut-on perdre la vie. Ainsi agirent les frères Lolenos et Pappos; lorsqu’on les engagea à imiter les païens en buvant de l’eau dans un verre coloré, ils refusèrent et périrent (comment donc se fait-il que la cuisson du pain a été permise publiquement le samedi)? C’est que, par cette dernière contrainte, le gouvernement n’avait pas pour but de faire renoncer Israël à sa loi, seulement, le gouverneur voulait manger du pain frais. Quel doit être le nombre de personnes pour constituer le public? Ce sera dix, répondent les rabbins de Césarée, comme il est dit (Lv 22, 32): j’ai été sanctifié au milieu des enfants d’Israël (dans une communauté d’au moins dix).
Pnei Moshe non traduit
חמנוניה פרי. ראו אותו שהיה רץ אחר החמור בשבת שכפוהו העכו''ם להיות מחמר אחריהם:
הורון מפי. הורו והתירו לאפות הלחם בשביל ראש החיל ואנשים שלו בשבת:
קשיתי. הקשיתי לפני ר' יונה אבל לא כן וכו'. כדלעיל וא''ל ג''כ כהך שינויא שלא נתכוונו אלא להנאת עצמן לאכול פת חמה:
רִבִּי אָבוּנָא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי גּוֹיִם מַהוּ שֶׁיְּהוּ מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם. אָמַר לֵיהּ וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם וְאֵין הַגּוֹיִם מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם. רִבִּי נָסָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. לְדָבָר הַזֶּה יִסְלַח י֨י לְעַבְדֶּךָ וגו'. יִשְׂרָאֵל מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם וְאֵין הַגּוֹיִם מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם.
Traduction
R. Abina demanda devant R. Imi: est-ce que les païens (Noahides) sont tenus de sanctifier Dieu? -Non; en vertu du verset précité, c’est un devoir qui incombe à Israël seul, non à d’autres. Selon R. Nassa au nom de R. Eliezer, on le déduit de ce verset (2R 5, 18): que l’Eternel pardonne en ceci à ton serviteur (le général Naaman, qui avait renoncé à l’idolâtrie, s’excusait de ne pas professer en public ses nouvelles opinions). Cela prouve donc que ce devoir de la sanctification de Dieu n’incombe pas aux non juifs.
Pnei Moshe non traduit
מהו שיהו מצווין על קידוש השם. לפי שמוזהרין הן על ע''ז ואם אומרים לו עבור ואל תיהרג אם מצוה עליו לקדש את השם:
שמע לה מן הדא. נעמן שקיבל עליו שלא לעבוד ע''ז ואמר לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבא אדוני בית רימון להשתחוות שמה והוא נשען על ידי בהשתחויתי בית רימון. והודה לו אלישע שהרי אמר לו לך לשלום ש''מ שאינן מצווין על קידוש השם:
רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא הֲוָה מְחַייֵט גַּבֵּי חַד אֲרַמָּאִי בְּרוֹמֵי. אַייְתֵי לֵיהּ בָּשָׂר דִּנְבֵלָה אֲמַר לֵיהּ אֲכוֹל. אֲמַר לֵיהּ לֵינָא אֲכִיל. אֲמַר לֵיהּ אֲכוֹל דִּילָכֵן אֲנָא קְטִילְנָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ אִין בְּעִית מִיקְטַל קְטוֹל דַּאֲנָא לֵינָא מֵיכַל בָּשָׂר דִּנְבֵלָה. אֲמַר לֵיהּ מָהֵן מוֹדַע לָךְ דְּאִילּוּ אֲכָלָת הֲוֵינָא קְטִיל לָךְ. אוֹ יְהוּדַיי יְהוּדַאי אוֹ אֲרַמָּאי אֲרַמָּאי. אָמַר רִבִּי מָנָא אִילּוּ הֲוָה רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא שָׁמַע מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מֵיכַל הֲוָה.
Traduction
Un jour R. Aba bar Zemina cousait des vêtements chez un païen à Rome. On lui présenta de la viande impure, en lui disant d’en manger. Le rabbi refusa. -Mange, lui dit le païen, ou sinon, je te tue. -Tu peux me tuer, répliqua le juif, car je suis bien décidé à ne pas manger de cette viande. -Eh bien, fit le païen, connais désormais mes intentions tout contraires, si tu en avais mangé, je t’aurais tué, car j’entends que l’on soit ou absolument juif, ou tout païen. R. Mena ajouta: si R. Aba bar Zemina avait entendu les paroles des rabbins (disant de ne pas risquer sa vie pour l’observation privée d’un précepte), il en eût mangé.
Pnei Moshe non traduit
הוה מחייט. תופר בגדים אצל עכו''ם אחד ברומי ונתן לפניו בשר נבלה לאכול וא''ל לית אנא אכיל:
וא''ל אכול דאם לא כן אנא קטיל לך והשיב לו אם רצונך להרוג הרוג אותי ואיני אוכל בשר נבלה. וא''ל העכו''ם מאן מודע לך הדבר. שאני לא באתי אלא לנסות אותך ואם היית אוכל הייתי הורגך שאם יהודי צריך להיות יהודי ואם ארמאי ארמאי:
אלו הוה ר' אבא בר זימנא שמע מיליהון דרבנן. דלעיל דאמרו דבשאר עבירות אם הוא בצנעה יעבור ואל יהרג מיכל הוה והיה נהרג ולטובתו היה שלא שמע זה. ובסנהדרין גריס מיזל הוה שהיה חלף והלך לו והיינו הך:
טִייְבָהּ וּמֵת בְּנוֹ מַהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר לְזוֹרֵעַ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֵּי רִבִּי חֲנִינָה טִייְבָהּ וּמֵת בְּנוֹ מוּתָּר לְזוֹרְעָהּ. טִייְבָהּ וּמְכָרָהּ אָסוּר לְזוֹרְעָהּ. עָבַר וּזְרָעָהּ מוּתָּר שֶׁלֹּא גָ‍ֽזְרוּ אֶלָּא עַל הַגֶּדֶר שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמוֹד בּוֹ.
Traduction
Si un propriétaire, après avoir amélioré son champ (par deux cultures) meurt, est-il permis au fils de l’ensemencer? Ou est-il passible de la peine qu’eût supportée le père (c.-à-d. la privation d’usage du champ)? R. Jacob bar Aha ou R. Imi dit, au nom de R. Yossé ben Hanina que c’est permis. Si après l’avoir amélioré on le vend (103)''Pour la différence entre l'héritage et l'acquisition, voir Babli, Kiduschin, 26a, et comp. Maïmonide, Yad halazaka, Schemita, I; Yôbel, 13.'', il est interdit au nouvel acquéreur d’en profiter et de l’ensemencer. Si cependant (par mégarde) on outre passe la règle en l’ensemençant, il est permis de manger le fruit, car la peine infligée ne va pas jusqu’à l’obligation de détruire les produits; ce serait une défense insoutenable.
Pnei Moshe non traduit
טייבה ומת. אמתני' מהדר שאם עבר וטייבה ומת מהו שיהא בנו מותר לזורעה:
טייבה ומכרה אסור. לו להלוקח לזורעה דאע''ג דאיהו לא עביד איסורא מ''מ אם אתה מתיר להלוקח לזרוע מרגילו אתה לזה לעשות כן שיהא תמיד חורש בשביעית ולמכור לאחרים:
עבר וזרעה. זה המטייב מותר הזרע ליהנות ממנו כדאמרינן לעיל (בפ''ב) גבי אין נוטעין וכו' ואם נטע ולא עקר פירותיו מותרין שלא גזרו אלא על הגדר שהוא יכול לעמוד בו ואין מוסיפין על הגזרה:
טִייֵב בִּזְמַן זֶה מַהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר שָׁרֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה וְלֹא שְׁמִיעַ רִבִּי יִרְמְיָה שֶׁהוּא לוֹקֶה. לֹא שְׁמִיעַ שֶׁהוּא פָּסוּל מִן הָעֵידוּת. חָזַר וְאָמַר אִין דְּהוּא שְׁמִיעַ אֶלָּא כְאֵינַשׁ דְּשָׁמַע מִילָּה וּמַקְשֵׁי עֲלָהּ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה אִתְתָּבַת קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה דְּאָמַר וְכִי אֵין זֶה בֵּית דִּין עָמַד וּבִיטֵּל. חֵילֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה מִן הָדָא. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאת לְהַדְלִיק מִן הַכֹּהֶנֶת טוֹבֶלֶת אֶת הַפְּתִילָה שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וּמַדְלֶקֶת. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי שְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים הָֽיְתָה וְלֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן לֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל וָכָא לֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל.
Traduction
Quelle est la règle actuellement (qu’il n’y a plus de contrainte) pour la double culture? R. Jérémie croit devoir dire que c’est permis. Mais, dit R. Yossé, R. Jérémie n’a-t-il pas entendu qu’un tel individu est passible des coups de lanière (c’est interdit) et qu’il est inapte au témoignage? En effet, il se reprit et dit: certes, il a dû entendre; seulement il avait feint de ne pas prêter l’oreille comme tel homme qui, après avoir entendu une chose s’enquiert à ce sujet (104)V. même série, Abôda zâra, 5, 13 ( 45b).. R. Hiskia dit: ne peut-on pas objecter à R. Jérémie qu’il semble qu’un tribunal ait prononcé la sentence d’annulation (et que la semaille est interdite par suite de l’abrogation de la contrainte gouvernementale)? -Non, ce qui fait la force de Jérémie et sert de base à son opinion, c’est l’enseignement suivant (105)''Comp. Même série, Terumot 11, 7 ( 48b); Shabat 2, 1 ( 4c).'': ''si la fille d’un Israélite va allumer sa lumière auprès de la fille d’un sacerdote (laquelle a le droit de consommer des objets d’oblation sacrée), et qu’elle ait trempé la mèche de sa lumière dans de l’huile devenue impure et condamnée au feu (non apte à la consommation), elle peut allumer''; or, dit R. Houna au nom de l’école de R. Yanaï, à ce moment c’était permis à cause du danger que l’on courait le soir au dehors, en raison d’une irruption de loups; pour ce motif, le tribunal l’avait permis, et comme il n’y a pas là de nouvelle décision, interdisant cette facilité, elle a été maintenue. Il en sera donc de même ici, pour la double culture de la 7e année.
Pnei Moshe non traduit
טיוב בזמן זה מהו. אם גזירת חכמים במקומה עומדת ואפי' בזמן הזה:
ולא שמיע ר' ירמיה שהוא לוקה. וכי לא שמע מה שאמרו דאם עבר על דברי חכמים לוקה מכת מרדות וכן אמרו שהוא פסול לעדות וכי לא שמע גם לזה ומ''ט מיקל בזמן הזה וחזר ואמר. ר' יוסה אין דודאי שמע אלא כאינש דשמע מלה ומחשי עלה והוא מפלפל למה נחמיר כ''כ בשביעית בזה''ז ולפיכך סבר מימר שרי ולא דשרי להדיא:
א''ר חזקיה אתתבת קומי ר' ירמיה דאמרי וכי איזה ב''ד עמד וביטל. כצ''ל הקשיתי לפניו דמהיכי תיתי דנתיר וכי איזה ב''ד עמד אח''כ שביטל גזירה הראשונה שגזרו דאם טייבה אסור לזורעה והרי אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ומנין ואיזה בית דין שמבטלו בזה''ז:
חייליה דר' חזקיה. צ''ל דהא הראיה היא מדלקמיה שהתקנה הראשונה במקומה עומדת כדמתיב ליה ר' חזקיה ור' ירמיה הא סבר מימר שרי וכן הוא בהדיא בסנהדרין שם דר' ירמיה סבר מימר בטל הדין בטלה גזירתא ור' יוסי פליג עליה כדלעיל וס''ל כר' חזקיה דלעולם הגזירה עומדת עד שיעמוד ב''ד אחר ויבטלה ומייתי סייעתא לר' חזקיה ור' יוסי מן הדא דגרסינן לקמן בפ' בתרא דתרומות:
בת ישראל שבאת להדליק מן הכהנת טובלת את הפתילה. שלה בשמן שריפה ומדלקת ואף ע''פ דשמן שריפה והוא שמן של תרומה שנטמא ועומד לשרפה אין רשות להדליק אלא הכהן או לבת ישראל שניסת לכהן הרי היא ככהנת לענין זה ואם בת ישראל אחרת נכנסה לביתה או לכהנת ממש והיא בבית אביה. ורוצה להדליק את הפתילה יכולה היא לטבול בתוך שמן שריפה שדולקת שם ומדלקת את שלה וכדמפרש ר' חונא לטעמא:
שעת משלחת זאבים היתה. והתירו מפני הסכנה. שלא תכשל באישון לילה ולפיכך אמרו שיכולה היא לטבול את הפתילה בשמן שריפה כדי להדליק ולהאיר לה בהליכתה:
ולא עמד ב''ד וביטל. כלומר ואע''פ שלא היה זה אלא לפי שעה נשארה התקנה כמו שהיתה ולא בטלוה אח''כ ולאסור וא''כ כמה דתימר תמן לא עמד ב''ד וביטל ואף דלקולא היא והכא נמי לא עמד ב''ד וביטל ומכ''ש הוא דלחומרא היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source