Peah
Daf 30b
משנה: קָמָה מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר וְאֶת הַקָּמָה. וְהָעוֹמֶר אֵינוֹ מַצִּיל לֹא אֶת הָעוֹמֶר וְלֹא אֶת הַקָּמָה. אֵי זוּ הִיא קָמָה שֶׁהִיא מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר כֹּל שֶׁאֵינָהּ שִׁכְחָה אֲפִילוּ קֶלַח אֶחָד. סְאָה תְּבוּאָה עֲקוּרָה וּסְאָה שֶׁאֵינוֹ עֲקוּרָה וְכֵן בְּאִילָן הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים אֵינָן מִצְטָֽרְפִין. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם בָּאָת רְשׁוּת לְעָנִי בְאֶמְצָע אֵין מִצְטָֽרְפִין וְאִם לָאו הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָֽרְפִין.
Traduction
Reprise. Le blé sur pied, près duquel serait appuyée une gerbe oubliée, protège contre la loi sur l’oubli et la gerbe et les épis sur pied; tandis qu’une gerbe (même non oubliée) ne peut pas offrir le même avantage à l’inverse (354)C'est-à-dire, elle ne prémunit pas même ce qui est sur pied.. Quelle étendue doit avoir le blé sur pied pour servir d’appui protecteur à la gerbe? Très peu fût-ce un épi seul qui n’ait pas été oublié. Une mesure de blé coupé ne peut être évaluée comme jointe à telle autre mesure encore adhérente à la terre, pour former ensemble (en cas d’oubli des deux) la quantité réglementaire de deux saa (ainsi soustraire à la loi sur l’oubli): elles appartiennent aux pauvres, et la même règle s’applique aux arbres fruitiers. Les porreaux et les oignons ne peuvent être joints (pour former ladite quantité); selon R. Yossé, on n’empêche la jonction que si le droit du pauvre survient entre les deux opérations (l’enlèvement de l’un et la moisson de l’autre).
Pnei Moshe non traduit
מתני' קמה מצלת את העומר ואת הקמה. אם יש כאן קמה שלא שכחה בצד העומר ששכחו מצלת הקמה על העומר דלא ליהוי שכחה כדדריש בגמ' דכתיב כי תקצור ושכחת עומר בשדה עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה וכן מצלת קמה שאינה שכוחה את הקמה השכוחה שבצדה כדאמרי' לעיל דילפינן שכחת קמה משכחת עומר הלכך כל שמציל את העומר מציל ג''כ את הקמה:
והעומר. אבל העומר שאינו שכוח אינו מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה שבצדו:
איזו היא קמה. שאמרנו שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכוחה ואפי' קלח אחד שבה וה''ה בהצלת הקמה שצריך שהקמה המצלת לא יהא בה שכחה כלל ואפי' קלח א' ותנא חדא מינייהו נקט וה''ה לאידך:
מתני' סאה תבואה עקורה. תלושה.
וסאה שאינה עקורה ומחוברת לקרקע אינן מצטרפין לסאתים דלא ליהוו שכחה אלא אם שכחן הוי שכחה ודוקא ששכח שתיהן שאם שכח את העקורה ולא שכח את שאינה עקורה היתה מצלת את העקורה שבצדה כדתנן לעיל הקמה מצלת את העומר:
וכן באילן השום והבצלים. אם שכח באילן סאה פירות תלושין אצל סאה פירות מחוברין וכן בשום ששכח מקצתו בתלוש ומקצתו במחובר וכן בבצלי' וכלומר בין בתבואה ובין בפירות האילן ובין בירק בכולן הדין כן שאין התלוש והמחובר מצטרפין לסאתים אלא שניהן שכחה:
ר' יוסי אומר אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין. כדמפרש לה בתוספתא פ''ג כל שבאת רשות לעני באמצע כגון התבואה והכרם אין מצטרפין וכל שלא באת רשות לעני באמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפין כלומר דבתבואה ובכרם מן הסתם באת רשות לעני באמצע שהרי כשקצר המקצת יש כאן לקט הנושר בשעת הקצירה ובכרם פרט הנושר בשעת בצירה והרי הן של עניים וכיון דרשות העני בין התלוש והמחובר אין מצטרפין לסאתים והוו שכחה אבל בפירות האילן אע''ג דמשכחת לה לפעמים שתהא רשות העני באמצע כגון אם יש ביניהן מה ששכח או הניח פאה דהאילן חייב בשכחה ופאה מ''מ הואיל דעל הרוב אין רשות העני באמצע בפירות האילן דאין לקט ופרט באילן וכן לא יתחייב שישכח וכן פאה דינה לכתחלה שנותנין אותה בסוף וא''כ מן הסתם אין כאן רשות העני באמצע ואז מצטרפין התלוש והמחובר לסאתים ואין הלכה כר' יוסי.
הלכה: אָמַר רִבִּי אִילָּא כְּתִיב כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךְ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קְצִיר וְלֹא עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה. וְלָמָּה עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו עוֹמָרִין וְלֹא עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו עוֹמָרִין מַה שֶׁתַּחְתָּיו שָׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה מַה שֶׁתַּחְתָּיו קַשִּׁין.
Traduction
Rabbi, se basant sur le verset précité, relatif à l’oubli, raisonne ainsi: la loi sur l’oubli s’applique à la gerbe autour de laquelle tout est moissonné, mais non à celle près de laquelle il y a des épis sur pied. Mais, pourquoi, au lieu d’en exclure seulement ce qui est entouré d’épis sur pied, ne pas établir cette même distinction pour ce qui est entouré de gerbes? C’est que la gerbe, qui n’est entourée que d’épis coupés, ou déjà mis en bottes, se trouve littéralement sur le champ (expression usitée pour l’oubli, selon les termes du Deutéronome); tandis qu’au cas où il y a près de la gerbe des épis sur pied, l’on considère ce qui est au-dessous d’elle comme des issues de paille (et non comme champ proprement dit).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב כי תקצור וכו'. כדפרישית במתני':
ולמה עומר שסביבותיו עומרין ולא שסביבותיו קמה. כלומר דפריך ולמה עומר אינו מציל העומר שבצדו כדתנן במתני' ואמאי ולימא נמי שסביבותיו קציר ולא שסביבותיו עומרין כדאמרי' בקמה ומאי חזית דמרבית עומר שסביבותיו עומרין לשכחה ולא מרבית עומר שסביבותיו קמה:
עומר וכו'. כלומר דלא דמי שהרי עומר שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה דהעומרין על פני השדה הן וקרינן ביה ושכחת עומר בשדה לפיכך העומרין שאינן שכוחין אינן מצילין את העומר השכוח בצדן אבל עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קשין דאע''פ שראש השבלים מלאים תבואה מ''מ החלק התחתון הוא קש והראשין עומדין על הקשין ולא קרינן ביה עומר בשדה ולפיכך קמה שאינה שכוחה מצלת את העומר השכוח שבצדה:
תנא. בתוספתא פ''ג. קמת חבירו שאינה שכוחה מצלת על שלו השכוחה שבצדה וכן של עכו''ם וכו' דלא שייך ביה שכחה וכאינה שכוחה לעולם היא:
הֵיךְ עֲבִידָא שָׁכַח עוֹמֶר אֶחָד בְּצִידּוֹ אִין תַּעֲבִדִּינָהּ עוֹמֶר דִּבְרֵי הַכֹּל שִׁכְחָה. 30b וְאִין תַּעֲבִדִּינָהּ גָּדִישׁ מַחְלוֹקֶת שַׁמַּאי וְהִלֵּל. שָׁכַח שְׁנֵי עוֹמָרִין בְּצִדּוֹ אִין תַּעֲבִדִּינָהּ עוֹמֶר מַחְלוֹקֶת בֵּית שַׁמַּאי וְהִלֵּל אִין תַּעֲבְדִּינֵיהּ גָּדִישׁ אֵינוֹ נִידּוֹן כְּשׁוּרָה.
Traduction
En fait pratique, quel résultat diffèrent peut-on conclure de cette seconde interprétation? Le voici: si une petite gerbe adossée au tas de blé (de 2 saas) a été oubliée, elle est, d’après l’avis de tous, considérée comme oubli, dans l’hypothèse où tout dépend de la grandeur de la gerbe (qui est inférieure); mais si, selon la seconde opinion, on s’attache à la différence entre une gerbe ordinaire et un tas de blé à battre, le présent cas sera l’objet de la discussion entre Shammaï et Hillel (puisqu’au § 2, selon Shammaï, le monceau préserve de l’oubli, et que selon Hillel, en ce cas, l’oubli a lieu). De même, il y a une autre conséquence pratique, selon que l’on adopte l’une ou l’autre interprétation, pour le cas où l’on aurait oublié deux petites gerbes près du monceau. S’il est admis que tout dépend de la grosseur de la gerbe, il y aura en ce cas discussion entre Shammaï et Hillel (et, selon le premier seul, qui au § 4, prescrit l’oubli pour trois épis, l’oubli sera réel); s’il importe, au contraire, de faire savoir qu’en sa qualité de tas de blé à battre, il n’est pas susceptible d’oubli, on ne saurait compter comme une seule et même rangée les deux gerbes omises avec le grand tas (puisqu’elles sont indépendantes, l’oubli a lieu selon tous). Reprise. Si des épis sur pied, représentant la valeur de 2 saa ont été oubliés, ils restent à leur maître. Si, en réalité, l’on n’y retrouvait pas la quantité de 2 saa, mais que le nombre des épis aurait pu fournir cette quantité, le produit définitif ne serait-il que de la valeur du typha (ou blé inférieur) (351)Voir plus loin, (Kilayim 1, 1), et ci-dessus, (5, 3), on le considère comme les plus gros grains (352)Pour ce mot, voir (1, 2) d’orge (et ce n’est pas un oubli).
Pnei Moshe non traduit
היך עבידא. בעיא באנפי נפשה היא וכלומר דודאי לענין שכחת זה העומר גופו הא אמרינן דכגדיש דייינינן ליה ואינו שכחה כי קא מיבעיא לן לענין העומר שבצדו אם שכחו מהו:
אין תעבדינה עומר. כלומר מי אמרינן דלא דיינינן ליה כגדיש אלא לענין שכחת גופו דלית ביה שכחה אבל לענין העומר שבצדו מיחשב הוא כשאר עומרי שדה והשתא אם הוא כעומר ולא כגדיש לענין זה א''כ אם שכח העומר שבצדו לד''ה הוי שכחה:
ואין תעבדינה גדיש. כלומר או דילמא דלענין זה נמי כגדיש מחשבינן ליה והשתא אם שכח העומר שבצדו תליא במחלוקת ב''ש והילל דפליגי לעיל בעומר שהוא סמוך לגפה וגדיש דלב''ש אינו שכחה ולב''ה שכחה:
שכח שני עומרים בצדו. כלומר וכן אם שכח שני עומרים בצד זה העומר שיש בו סאתים ושכח ג''כ אותו דהוא עצמו פשיטא לן שאינו שכחה אלא לענין העומרים שבצדו תליא בהאי בעיא גופא דאם תעבדינה עומר לענין זה וכדאמרן א''כ תליא בפלוגתא במתני' דלעיל דלב''ש ג' לעניים דנהי דהוא עצמו אינו שכחה מ''מ השני עומרים שבצדו לעולם שכחה הן לב''ש דהא אף דאמרינן דלענין העומרים שבצדו כעומר דיינינן ליה הרי לב''ש שלשה הוי שכחה וזה שיש בו סאתים הוא דאינו שכחה ושני עומרים שבצדו ממ''נ הוו שכחה אבל לב''ה אם כעומר דיינינן ליה מצטרף הוא עם העומרים שבצדו וא''כ יש כאן שכחת ג' ולב''ה ג' לבעה''ב ואף אלו שבצדו לא הוו שכחה:
אין תעבדינה גדיש אינו נידון בשורה. אבל אי אמרינן דגם לענין העומרים שבצידו כגדיש דיינינן ליה א''כ אף לב''ה אינו נידון זה העומר עמהם בשורה דליהוי שכחת ג' אלא כשאר שני העומרים הסמוכים אצל הגדיש והוו שכחה ולא איפשטא הבעיא הכא:
תַּנָּא קָמַת חֲבֵירוֹ מַצֶּלֶת אֶת שֶׁלּוֹ. שֶׁל גוֹי מַצֶּלֶת אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. שֶׁל חִיטִּין מַצֶּלֶת אֶת שֶׁל שְׂעוֹרִין דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא שֶׁלּוֹ אֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא מִמִּינָהּ.
Traduction
On a enseigné (355)Tossefta sur Pea 3.: On peut considérer son propre blé comme sauvé du droit d’oubli, si celui du voisin qui s’y appuie est aussi sur pied; celui de l’étranger même peut sauver de ce droit celui de l’Israélite; et de même un champ de froment sert de base à un champ d’orge, selon Rabbi. Au contraire, selon les autres sages, il faut que cet appui ait lieu sur du blé du même propriétaire et de la même espèce (le froment ne pourra pas protéger l’orge, etc.).
Pnei Moshe non traduit
אלא שלו. על שלו ומין מל מינו:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךְ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינָהּ שִׁכְחָה. קָמָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סְאָתַיִם וּשְׁכָחָהּ אֵינָהּ שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וּבִלְבַד שִׁבֳּלִין. הָיוּ דַקּוֹת רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ הֵן אֲרוּכוֹת. שְׁדוּפוֹת רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ הֵן מְלֵיאוֹת.
Traduction
R. Yona dit: comme il est écrit (ibid.): lorsque tu recueilleras la moisson de ton champ et que tu oublieras une gerbe du champ, on compare à la gerbe le blé sur pied; et, de même que pour celle-ci, si elle peut fournir 2 saa de blé, elle n’est pas considérée comme oubli légal, en cas d’omission, il en sera de même pour le blé sur pied en cas d’oubli (353)Voir ci-dessus, (4, 4): ce sera nul. Selon R. Yossé, il suffit que l’espace dont parle la Mishna (au sujet du tofah) soit couvert d’épis (qui en ont l’apparence); s’ils sont petits, on les considérera comme s’ils étaient longs; s’ils sont vides, on les supposera pleins (et l’on admet qu’ils peuvent fournir 2 saa).
Pnei Moshe non traduit
גמ' א''ר יונה כתיב וכו'. כלומר דר' יונה מפרש טעמא דמתני' דאף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה דהואיל ומחד קרא נפקא לן לשכחת שניהם ילפינן קמה מעומר כמו העומר שיש בו סאתים אינו שכחה כדילפינן בהלכה דלעיל עומר ולא גדיש אף קמה כן:
ובלבד שבלין. כלומר דלא תימא דבשל מין טופח קאמר דרואין אותו כאילו הוא שעורין אלא על שבלין קאמר דאם היו גרועות ודקות כמו מין הטופח כדמסיים ואזיל היו דקות וכו' כדפרישית במתני':
תַּנִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּשֵׁם שֶׁהַקָּמָה מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר כָּךְ הָעוֹמֶר מַצִּיל אֶת הַקָּמָה. וְדִין הוּא וּמַה אִם הַקָּמָה שֶׁיִּפֶּה בָהּ כֹּחַ הֶעָנִי וּשְׁכָחָהּ הֲרֵי הִיא מַצֶּלֶת. עוֹמֶר שֶׁהוֹרָע בּוֹ כֹחַ הֶעָנִי אֵינוֹ דִין שֶׁיַּצִּיל. אָמֵר לוֹ רִבִּי וּמַה אִם קָמָה שֶׁיִּפֶּה כֹּחַ הֶעָנִי בָהּ וּשְׁכָחָהּ הֲרֵי הִיא מַצֶּלֶת. עוֹמֶר שֶׁהוֹרָע כֹּחַ הֶעָנִי בּוֹ וּשְׁכָחוֹ אֵין דִין שֶׁיַּצִּיל. מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן נִלְמַד מַצִּילִין עוֹמֶר מֵעוֹמֶר וְאֵין מַצִּילִין קָמָה מִקָּמָה.
Traduction
R. Simon b. Gamliel a enseigné: de même que les épis sur pied permettent de sauver de l’oubli la gerbe adossée sur eux, de même l’inverse a lieu, et la gerbe préserve aussi le blé sur pied. Or, cela me paraît juste en raisonnant ainsi: puisque le blé sur pied, sur lequel le pauvre a de plus grands droits (ceux de la pea et du glanage), peut sauver de l’oubli la gerbe, à plus forte raison celle-ci, sur laquelle le pauvre n’a plus autant de droits (puisque c’est l’oubli seul), doit avoir le privilège de sauver de l’oubli. -Non, répliqua Rabbi (356)Il se préoccupe de l'objet à sauver ou protéger, non du protecteur., précisément si les épis debout (adhérents à la terre), offrant certains avantages aux pauvres, ont le privilège de préserver de l’oubli ce qui est appuyé sur eux; il ne saurait en être de même de la gerbe en cas d’oubli, parce qu’elle n’offre plus les mêmes avantages. Toutefois, on peut déduire de ces deux opinions qu’une gerbe peut servir à en préserver une autre (357)Pour R. Simon b. Gamaliel, c'est par déduction a fortiori, et, pour Rabbi, c'est conclu de ce que les droits du pauvre sont moindres pour la gerbe., tandis que le blé sur pied ne peut pas sauver son congénère.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם.
ודין הוא. שיציל דמה אם קמה שיפה בו כח העני שיש לו בה ג' מתנות לקט שכחה ופאה אפ''ה אם שכחה קמה שבצדה מצלת אותה הקמה שאינה שכוחה וכן את העומר השכוח עומר שהורע בו כח העני שאין לו חלק בו אלא שכחה אינו דין שיציל העומר שאינו שכוח את העומר או את הקמה השכוחין:
א''ל רבי מה לקמה וכו'. כצ''ל כלומר מה לקמה שמצלת את העומר שכן אם יפה כח העני בה הורע כחו בעומר לפיכך אם שכח העומר מצלת הקמה שאינה שכוחה את העומר שהרי בו הורע כח העני.
תאמר העומר שהורע כח העני אינו בדין שיציל. כצ''ל כלומר תאמר בעומר שהורע כח העני בו שיציל את הקמה שיפה כחו בה בתמיה ולפיכך אינו בדין שיציל.
מדברי שניהם נלמד מצילין עומר מעומר. כלומר דהש''ס פריך דהשתא מדברי שניהן נלמד על העומר שיהא מציל את העומר חבירו וזה אנחנו למדין מק''ו מעומר מה עומר שניצול הוא מן הקמה ואע''פ שבקמה יפה כח העני אפ''ה הואיל והורע כחו בעומר הקמה מצלת את העומר מכ''ש שהעומר יציל את העומר חבירו שהורע כח העני בשניהן והואיל ושוין בדין הוא שיציל זא''ז:
ואין מצילין קמה מקמה. כלומר הא ודאי ניחא דאין אנו יכולין להיות מצילין את הקמה מהעומר והיינו שנלמד שהעומר יציל את הקמה מכח הקמה שהיא מצלת את הקמה דהא ודאי ליתא דמה לקמה שמצלת את הקמ' שכן שתיהן שוות וכח העני יפה בהן בזו כזו והלכך אמרינן כשם שהקמה מצלת את העומר דילפי' מקרא כך היא מצלת את הקמה כדאמרי' במתני' תאמר בקמה שתהא ניצולת מן העומר שכן העומר הורע כח העני והיאך יציל את הקמה שיפה כח העני בה אלא העומר שיציל את העומר שפיר נוכל ללמוד כדאמרן וזה נלמד מדברי שניהן מהק''ו דר''ג ומהתשובה שהשיב לו רבי וקשיא על מה דתנן העומר אינו מציל את העומר:
הָא אִם שָׁכַח שִׁכְחָה. תִּיפְתָּר בְּשֶׁשָּׁכַח אֶת הַקָּמָה תְחִילָּה.
Traduction
Est-ce à dire (lorsque la Mishna, § 7, indique l’utilité d’une seule tige) que si un seul est oublié, toute la gerbe qui s’appuyait sur les épis subit la loi d’oubli? Non, et il faut entendre par là qu’au cas où le blé sur pied aura été oublié, il suffit de s’être souvenu d’une tige (car, si cette partie est restée, elle peut préserver l’autre).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא אם שכח שכחה. בתמיה כלומר דהש''ס מדייק דקתני סאה שאינה עקורה אינה מצטרפת עם העקורה ומשמע דאותה סאה העקורה לעולם שכחה אפי' שכח אותה לבדה ואמאי נהי דאין כאן סאתים מ''מ תציל הקמה שאינה עקורה את העקורה שהרי הקמה מצלת את העומר:
ומשני תפתר בששכח את הקמה תחלה. כלומר ששכח את שתיהן ואין כאן קמה מצלת את העומר וקמ''ל דאין מצטרפין לסאתים וכדפרישית במתני':
הָא אִם שְׁתֵּיהֶן עֲקוּרוֹת לְבַעַל הַבַּיִת. מַתְנִיתָא כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Traduction
Est-ce à die, selon notre Mishna, que si les deux mesures de blé ont été coupées, on les réunit pour les préserver de l’oubli, et elles appartiennent au propriétaire? Ce serait rendre alors la Mishna conforme à l’avis de R. Gamliel.
Pnei Moshe non traduit
הא אם היו שתיהן עקורות לבעה''ב. השתא מדייק הש''ס דקתני עקורה ושאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ותיפוק ליה אפי' היו שתיהן עקורות הרי שנינו במתני' דהלכה ה' שני עומרים ובהם סאתים דקסברי חכמים לעניים אלא לאו ש''מ דקסבר האי תנא לבעה''ב וכר''ג דת''ל התם כן:
Peah
Daf 31a
משנה: הַקּוֹצֵר בַּלַּיְלָה וְהַמְעַמֵּר וְהַסּוּמָא יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה. וְאִם הָיָה מִתְכַּוֵּן לִיטּוֹל אֶת הַגַּס הַגַּס אֵין לוֹ שִׁכְחָה. אִם אָמַר הֲרֵי אֲנִי קוֹצֵר עַל מְנָת מַה שֶׁאֲנִי שֹׁכֵחַ אֲנִי לוֹקֵחַ יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה.
Traduction
Pour celui qui moissonne ou qui met en gerbe la nuit, comme pour l’aveugle, le droit d’oubli subsiste. S’il avait l’intention de ne prendre que le gros, ce droit d’oubli ne s’exercera pas non plus sur le petit. Mais si l’on exprime la condition de prendre ce que l’on aura oublié, ce droit s’exerce de nouveau (et la condition s’annule).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הקוצר בלילה. ושכח מהקמה:
והמעמר. בלילה ושכח עומר והסומא בין ביום בין בלילה יש להם שכחה:
ואם היה מתכוין. זה הקוצר או מעמר בלילה או הסומא ליטול את הגס הגס אין לו שכחה ואפי' להדקין כדמפרש בגמ' דמאחר שדרכו לבחון הגסין א''כ מקפיד הוא על הכל ומה שהניח הדקין לאו משום שכחה הוא אלא היה רוצה ליטול בתחלה את הגסין:
אם אמר וכו'. כל האומר הרי אני קוצר וכו'. דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא ותנאו בטל כדקאמר בגמ':
משנה: תְּבוּאָה שֶׁנִּיתְּנָה לְשַׁחַת אוֹ לַאֲלוּמָה וְכֵן בְּאִיגּוּדֵי הַשּׁוּם וַאֲגוּדַת הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים אֵין לָהֶן שִׁכְחָה וְכָל הַטְּמוּנִין בָּאָרֶץ כְּגוֹן הַלּוּף וְהַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין לָהֶן שִׁכְחָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ לָהֶן שִׁכְחָה.
Traduction
Si l’on coupe du blé vert pour servir de fourrage, ou pour le tresser en cordes à gerbes, ou si l’on coupe des porreaux verts comme liens, ou si l’on réunit en bottes divers paquets d’oignons (360)Rashi, en Nedarim 38b, traduit louf par lupin., ce qui est oublié n’est pas perdu (361)On réunit les petites bottes en grandes.. Quant aux objets enfouis en terre, par exemple, l’oignon, la ciboule ou le porreau, le droit d’oubli ne s’exerce pas sur eux, selon R. Juda; mais il subsiste selon les autres sages.
Pnei Moshe non traduit
מתני' תבואה שניתנה לשחת. לקצור בעוד לחה כדי להאכיל לבהמתו:
או לאלומה. כדי לעשות ממנה אלומות אלומות קטנות ואח''כ עושין מהרבה עומר אחד ואינו גמר מלאכה:
וכן באיגודי השום. הוא השום המחובר שדרכו לצאת משורש אחד שרשים רבים ואח''כ אוגדין הרבה ביחד.
ואגודת השום והבצלים. הן אגודות אגודות קטנות ואח''כ עושים מהרבה אגודה אחת לכל אלו אין להם שכחה משום דהוי כמעמר למקום שאינו גמר מלאכה כדאמרי' לעיל סוף פ''ה:
וכל הטמונים בארץ וכו' ר''י אומר אין להם שכחה. דדריש שדה בגלוי פרט לטמון:
לוף. ממיני הבצלים הוא:
וחכ''א יש להן שכחה. כדמפרש בגמרא לטעמייהו דכתיב שדך משמע גלוי וכתיב קצירך משמע נמי גלוי והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והלכה כחכמים:
הלכה: כֵּינִי מַתְנִיתָא הַקּוֹצֵר בַּלַּיְלָה וְהַמְעַמֵּר בַּלַּיְלָה וְהַסּוּמָא בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה.
Traduction
Il va sans dire qu’il faut compléter ainsi les règles de la Mishna: celui qui moissonne ou qui met en gerbes la nuit, ou l’aveugle qui travaille soit le jour, soit la nuit.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא. כן מפרשינן המתני' דהקוצר וכן המעמר בלילה מיירי וכו' כדפרישית במתני'.
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא סוֹף דָּבָר נוֹתְנָהּ אֶלָּא אֲפִילוּ נוֹטְלָהּ עַל מְנָת לִיתְּנָהּ.
Traduction
R. Yona dit: l’exclusion de l’oubli prononcée par la Mishna a lieu, non seulement depuis que ce blé a reçu sa destination définitive, mais dès le moment où on l’a coupé dans ce but.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא סוף דבר ניתנה. הא דקתני שניתנה לשחת לא תימא דדוקא שניתנה ונזרעה בתחילה בשביל כך אלא אפי' נוטלה עכשיו וקוצרה על מנת ליתנה למאכל בהמה אין לה שכחה:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא סוֹף דָּבָר גַּסִּין אֶלָּא דַקִּין וְכִי מֵאַחַר שֶׁדַּרְכוֹ לִבְחוֹן בְּגַסִּין אֲפִילוּ דַקִּין אֵין לָהֶן שִׁכְחָה.
Traduction
La règle, dit R. Yona, relative à celui qui avait l’intention de ne prendre que les gros épis et en oublie, s’applique aussi finalement au cas où il prendrait des minces; seulement, du moment qu’il a pris l’habitude de choisir les gros, ce précédent suffit pour préserver de l’oubli même les épis minces qui auraient été omis.
Pnei Moshe non traduit
לא סוף דבר גסין. דאין לו שכחה אם הניח מקצתן אלא אפי' הדקין שהניח כדמסיק בטעמא דכי מאחר שדרכו להבחין בגסין וא''כ מה שהניח הדקין משום שרצה ליטול בתחלה הגסין ולפנותן מן השדה ואין כאן שכחה בכולן:
תַּמָּן תַּנֵּינָן הַמַּדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ וְהָיוּ בוֹ כֵלִים רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא גְּדִישׁ חִיטִּין אוֹ גְּדִישׁ שְׂעוֹרִין. מֻחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה תַּמָּן הוּא אוֹמֵר לְרַבּוֹת אֶת הַטָּמוּן. וְכֹא הוּא אָמַר פְּרָט לְטָמוּן. תַּמָּן וְנֶאֱכַל הַגָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר קָמָה אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהַגָּדִישׁ בִּכְלָל. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר גָּדִישׁ לְרַבּוֹת אֶת הַטָּמוּן. וְהָכָא שָׂדֶךָ בְגָלוּי פְּרָט לְטָמוּן. מֻחְלְפָה שִׁיטָּתָן דְּרַבָּנִין תַּמָּן אִינּוּן אָֽמְרִין פְּרָט לְטָמוּן. וְכֹא אִינּוּן אָֽמְרִין לְרַבּוֹת אֶת הַטָּמוּן. תַּמָּן אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה. מַה שָֽׂדְךָ בְגָלוּי אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא גָלוּי. בְּרַם הָכָא שָׂדֶךָ בְגָלוּי פְּרָט לְטָמוּן. קְצִירְךָ בְגָלוּי פְּרָט לְטָמוּן. וַהֲוֵי מִיעוּט אַחַר מִיעוּט וְאֵין מִיעוּט אַחַר מִיעוּט לְרַבּוֹת הַטָּמוּן.
Traduction
On a enseigné ailleurs (362)Mishna, IVe partie, (Baba Qama 6, 7): celui qui brûle un monceau de blé où se trouvent d’autres objets est tenu, selon R. Juda, de payer le dommage de tout ce qui s’y trouvait englobé (363)Il faut payer ce qui était enfoui dans le feu.; selon les autres sages, il n’est tenu qu’au paiement du monceau de froment ou d’orge (non de ce qui y était caché). Or, R. Juda n’est-il pas en contradiction ici avec cet autre enseignement où il prescrit de comprendre dans l’ensemble ce qui y serait caché, tandis que dans notre Mishna, il en exclut ce qui est caché (et le dispense des droits d’oubli)? C’est que, répondit-il, pour l’incendie il est dit (Ex 22 5): s’il a consumé le monceau de blé ou les épis sur pied; or, n’allait-il pas sans dire que dans l’expression ''blé sur pied'', on comprend le monceau? A quoi bon alors mentionner aussi le monceau? C’est pour sous-entendre que ce qui y est caché entraîne la même peine pour l’incendiaire; tandis qu’ici, au sujet des droits sur la moisson, comme il est dit, ''on champ'', on n’y comprend que ce qui est à découvert et non ce qui y est caché. Les autres sages ne se contredisent-ils pas? Dans ladite Mishna, ils disent d’exclure de l’ensemble ce qui y serait caché, tandis qu’ici ils disent d’y comprendre ce qui est enfoui dans la terre? C’est que, pour l’incendie, il est écrit: ''le blé sur pied'', ou ''le champ'', donc, puisque dans le champ tout est à découvert, il ne peut être question dans cette loi que d’objets découverts; ici, au contraire, le mot champ d’une part, n’impliquant que ce qui est à découvert, semble exclure ce qui est enfoui en terre; et le terme ''moisson'', d’autre part, qui se fait aussi à découvert, semble indiquer la même exclusion de ce qui est caché. Or comme il y a succession d’exceptions, l’on ne saurait en conclure qu’un point: c’est d’y comprendre ce qui est enfoui.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. פ' הכונס וגרסי' נמי להסוגיא שם בהלכה ז':
ר' יהודה אומר משלם כל מה שבתוכו. דמחייב על נזקי טמון באש.
וחכ''א וכו' דפטרי על נזקי טמון באש וס''ל שמשערין מקום הכלי' כאילו הוא גדיש ומשלם שיעור גדיש אם של חטין חטין ואם של שעורין כשיעור גופן של כלים:
מיחלפא שיטתיה דר' יהודה. קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דתמן קאמר לרבות את הטמון לחיובא והכא גבי שכחה הוא אומר פרט לטמון:
תמן. כתיב ונאכל הגדיש או הקמה והגדיש מיותר הוא. דממשמע שנאמר קמה וכו' והנכון לגרוס ממשמע שנאמר השדה וכן משמע שם ודריש גדיש לרבות כל מה שבגדיש אפי' הטמון אבל הכא בשדך דמשמע בגלוי פרט לטמון:
מחלפתא שיטתין דרבנן וכו'. ומשני תמן דרשי או הקמה או השדה מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי אבל הכא היינו טעמייהו דשדך מיעוט הוא וקצירך מעוט הוא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי' הטמון:
אָמַר הֲרֵינִי קוֹצֵר עַל מְנָת מַה שֶׁאֲנִי שֹׁכֵחַ אֲנִי לוֹקֵחַ יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָאוֹ בָטֵל.
Traduction
Le droit d’oubli en cas de condition préalable pour la reprise (364)Il va sans dire que la conditions exprimée en général, de prendre l'oubli, est nulle d'avance, et il en est de même si, en commençant la moisson, on prévient ne vouloir rien oublier., s’exerce en faveur des pauvres, car la condition est formellement contraire aux termes de la loi, et toute condition de ce genre est naturellement nulle.
Pnei Moshe non traduit
וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. דדוקא בדבר שבממון תנאו קיים והכא מצות עשה עליה רמיא ואינו יכול להתנות עליה:
הדרן עלך בית שמאי
31a וְתַצִּיל עֲקוּרָה שֶׁאֵינָה עֲקוּרָה. הָדָא אָֽמְרָה דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְהַצִּיל וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן תִּיפְתָּר בְּקוֹצֵר שׁוּרָה וּמְעַמֵּר שׁוּרָה וּכְבָר שָׁכַח אֶת הַקָּמָה עַד שֶׁלֹּא שָׁכַח אֶת הָעוֹמָרִין.
Traduction
On supposerait que, d’après son avis, ce qui est coupé peut également être préservé de l’oubli par ce qui ne l’est pas (358)''L'épi debout sauve la gerbe; donc, ce qui est préservé devrait au moins rester libre, si même la partie préservatrice est devenue un oubli. Voir ci-dessus, (5, 2)''. Mais cela n’est pas admis, et il est prouvé qu’au cas où l’on a oublié une partie susceptible d’en sauver d’autres (comme le blé sur pied), cet oubli est aussi légalement dû. On peut expliquer la Mishna, dit R. Yona, par l’hypothèse que l’on moissonne une rangée, puis l’on en met une autre en gerbes, et qu’en ce cas il soit arrivé d’oublier du blé sur pied (359)On sait qu'au cas inverse, si l'on n'eût oublié que les gerbes, le blé sur pied les préserverait de l'oubli. avant d’avoir oublié les gerbes (en ce cas, l’adjonction n’est pas admise).
Pnei Moshe non traduit
ותציל עקורה שאינה עקורה. האי מילתא גרסי' לה לעיל בפ''ה בהלכ' ב' דבעי הש''ס שם דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית התם כגון הקמה שהיא מצלת את העומר וא''כ הקמה דבר שהוא ראוי להציל מיקריא והבעיא היא בששכח בתחילה העומר שאצל הקמה ונמצא הקמה שלא היתה שכוחה היתה ראויה להציל את העומר ואם אח''כ שכח גם את הקמה מהו שתעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחלה הצילה קמה את העומר א''כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע''ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה כדתנן לעיל מ''מ כאן כל אחד מציל את חבירו הוא והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה או דילמא מכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה. ובעי למיפשט התם ממתני' דהכא וקאמר נשמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ובששכח את שתיהן מיירי כדלעיל וקס''ד דכסדר שנשנו כך היתה השכחה שבתחלה שכח את העקורה והיינו העומרים ואח''כ שכח את הקמה שאינה עקורה:
ותציל עקורה שאינה עקורה. כלומר אי דאמרינן דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיתה ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח''כ ומציל את הקמה א''כ ה''נ נהי דאין מצטרפין לסאתים הא בלא''ה תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והיינו העומר תציל את הקמה שאינה עקורה. אלא ודאי הדא אמרה. דאף דבר שהוא ראוי להציל אם שכחו אח''כ הוי שכחה. והיינו דקאמר לה הכא והש''ס קיצר בדבר שהוא כבר שנוי כדרכו בכל מקום:
א''ר יונתן. ולעיל גרס ר' יונה דלא היא ומהכא ליכא למשמע מידי דהכא לא כדקס''ד ששכח בתחלה העומר והיתה הקמה ראויה להציל אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה שהניח מלקצור ואח''כ שכח את מה שעימר והשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים ולא היה כאן שעה שהית' הקמה ראויה להציל את העומ' ולפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחלה הצלה ואח''כ שכח זה הדבר בעצמו אפשר דלא הוי שכחה:
מַה עַד שֶׁתָּבוֹא מַמָּשׁ אוֹ אֲפִילוּ נִרְאֵית לְהָבִיא. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא כְּגוֹן תְּבוּאָה וְכֶרֶם. וְכֶרֶם לֹא עַל אֲתָר הוּא. הָדָא אָֽמְרָה אֲפִילוּ נִרְאֵית לָבוֹא.
Traduction
On n’empêche la jonction, que si le droit du pauvre survient, etc.'' Faut-il pour cela que la revendication de ce droit se produise en réalité (qu’il y ait du glanage); ou suffit-il qu’elle puisse être produite (même plus tard)? On peut déduire la réponse de ce qui suit: On parle ailleurs d’interdictions qui ont eu lieu, lorsqu’il y a par exemple du blé dans la vigne; or, ce n’est pas immédiatement une vigne, mais seulement elle est destinée à produire du raisin. Cela prouve que, d’avance, on considère ainsi ce qui doit avoir une telle destination.
Pnei Moshe non traduit
מה. בעיא היא הא דקאמר ר' יוסי אם באת רשות העני באמצע אם עד שתבוא ממש כלומר שהיתה השכחה אחר שבידוע הוא שכבר באת רשות העני באמצע שיש ביניהן מה שהוא חלק של עניים:
או אפי' נראית לבוא. רשות עני באמצע כלומר דשכיח הוא שתבוא ביניהן רשות העני ואע''פ שעדיין לא באה:
נשמעינה מן הדא כגון תבואה והכרם. כצ''ל וכמו ששנוי בתוספתא לר' יוסי והבאתיה במתני':
וכרם לא על אתר הוא. בתמיה כלומר מדמחלק התם לר' יוסי בין תבואה והכרם שהן דברים שבאת רשות העני באמצע ובין פירות האילן דלא באת רשות העני באמצע והשתא אי ס''ד עד שתבוא ממש אם כן משכחת לה גם בפירות האילן שכבר באת רשות העני באמצע כגון ששכח מקצת ביניהן או שהניח מקצת לפאה אלא ודאי הדא אמרה אפי' נראית לבוא והשתא שפיר נמי הא דמחלק הכי משום שבתבואה ובכרם שיש בהן לקט ופרט ושכיחי ונראין שם לבוא לרשות העני באמצע משא''כ באילן וכדפרישית במתני'. והיינו נמי דקאמר הכא בלשון תמיה ונקט כרם משום דיותר שכיח פרט לבוא מיד בשעת בצירה שהגרגרים מיד הן נופלין כשמתחילין לבצור ולקט דתבואה אף דשכיח הוא אפ''ה פרט יותר שכיח הוא ונראה לבוא מיד וכלומר הא על כרחך וכי לאו טעמא הוי אלא משום דפרט בכרם על אתר הוא וה''ה לקט בתבואה וכדפרישית וא''כ ש''מ דאפי' בנראית לבוא קאמר ר' יוסי ולא בעי עד שתבוא ממש וכדאמרן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source