Peah
Daf 30a
משנה: הָעוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. שְׁנֵי עֳמָרִים וּבָהֶן סְאָתַיִם רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לָעֲנִייִם. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְכִי מֵרוֹב הָעֳמָרִים יוֹפֵּי כֹחַ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ הוֹרָע כֹּחַ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אָֽמְרוּ לוֹ יוֹפֵּי כֹחַ. אָמַר לָהֶן מַה אִם בִּזְמָן שֶׁהוּא עוֹמֶר אֶחָד וּבוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. שְׁנֵי עֳמָרִין וּבָהֶן סְאָתַיִם אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהוּ שִׁכְחָה. אָֽמְרוּ לוֹ אִם אָֽמְרוּ בְעוֹמֶר אֶחָד שֶׁהוּא כְגָדִישׁ. תֹּאמַר בִּשְׁנֵי עוֹמָרִין שֶׁהֵן כִּכְרִיכוֹת. קָמָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סְאָתַיִם וּשְׁכָחָהּ אֵינָהּ שִׁכְחָה. אֵין בָּהּ סְאָתַיִם אֲבָל אִם רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת סְאָתַיִם אֲפִילוּ הִיא שֶׁל טוֹפַח רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא עֲנָבָה שֶׁל שְׂעוֹרִים.
Traduction
Si une gerbe contient la matière de deux saas et qu’elle ait été omise, elle ne tombe pas sous la loi de l’oubli, si 2 gerbes oubliées forment ensemble cette même quantité, elles doivent appartenir au propriétaire, selon R. Gamliel; mais, selon les autres sages, elles appartiennent aux pauvres. Cependant, objecta R. Gamliel, est-ce que le droit du propriétaire augmente en raison du nombre des gerbes omises, ou au contraire diminue-t-il en ce cas (puisque cette même quantité, en une seule gerbe, serait restée sa propriété)? Son droit s’en augmente, répondirent-ils; - quoi, répliqua-t-il alors, si l’on a une gerbe de la contenance de deux saas et qu’on l’oublie, elle n’est pas considérée comme abandonnée, à plus forte raison ne doit-il pas en être de même pour deux gerbes petites comme des bottes? – Non, lui répondirent-ils, c’est qu’une gerbe assez forte pour avoir cette quantité est considérée comme du blé à battre; tandis que 2 gerbes, bien moins forte séparément, ressemblent à des touffes ou bottes (et sont un oubli). Si des épis sur pied, représentant la valeur de 2 saa ont été oubliés, ils restent à leur maître. Si, en réalité, l’on n’y retrouvait pas la quantité de 2 saa, mais que le nombre des épis aurait pu fournir cette quantité, le produit définitif ne serait-il que de la valeur du typha (ou blé inférieur), on le considère comme les plus gros grains d’orge (et ce n’est pas un oubli).
Pnei Moshe non traduit
מתני' העומר שיש בו סאתי' ושכחו אינו שכחה. כדדריש בגמ' דכתיב ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא שיש בו סאתים שאי את יכול ליטלו בידך כולו כאחת:
וכי מרוב העומרים. ושכחן יפה כחו של בעה''ב או לא.
א''ל יופי כחו. שהרי שנים שכחה ושלשה אינן שכחה אמר להן מעתה נימא ק''ו:
אם אמרת בעומר אחד. ויש בו סאתים דין הוא שלא יהא שכחה מפני שהוא כגדיש ואין שכחה בגדיש:
תאמר בשני עומרין שהן ככריכות. שאע''פ שיש בשניהן סאתים כל א' וא' אין בו כגדיש והן כשאר אגודות קטנות והלכה כחכמים:
מתני' קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה. קמה יש בה ג''כ דין שכחה כדאמרינן בפ' עגלה ערופה בשדה לרבות שכחת קמה וילפינן שכחת קמה משכחת עומר מה עומר שיש בו סאתים אינו שכחה אף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה:
אפי' הוא של טופח. טופח הוא מין קטנית דק מאוד ולא של טופח ממש קאמר אלא כלומר אפי' אותו המין שבשדה דק הוא שהשבלים הן דקות ושדופות והן כמין הטופח רואין אותן כאילו הן גסים ומלאות והכי מפרש בגמ' ומשום דבמתני' איירי בשדה של שעורים מסיים רואין אותה כאילו היא ענבה של שעורים. כלומר אפילו הן שדופות רואין אותם כאילו היו מלאות כשאר שעורים ואם היו כשאר שעורים היה בהן סאתים אע''פ שהן עכשיו שדופות אין בהם שכחה ולאו דוקא שעורים אלא ה''ה בכל המינים הדין הוא כך:
משנה: שְׁנֵי עֳמָרִין שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי צִיבּוּרֵי זֵיתִים וְהַחֲרוּבִין שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי הוּצֲנֵי פִשְׁתָּן שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי גַרְגִּרִים פֶּרֶט וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן פֶּרֶט. שְׁנֵי שִׁבֳּלִים לֶקֶט וְשָׁלֹשׁ אֵינָן לֶקֶט כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. וְעַל כּוּלָּם בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין שְׁלֹשָׁה לָעֲנִייִם וְאַרְבָּעָה לְבַעַל הַבַּיִת.
Traduction
Si deux gerbes ont été omises, elles sont considérées comme oubli (342)''Babli, Baba Batra 72b; Sanhedrin, 88a.''; mais, s’il y en a trois, ce n’est plus un oubli. De même, 2 tas d’olives ou de caroubes passent pour oubli, mais non s’il y en a 3; de même, 2 touffes de lin sont un oubli, non 3; 2 grains de raisin, ou 2 épis constituent le glanage (appartiennent aussi aux pauvres), mais non 3. Tel est l’avis de Hillel. Pour tous ces cas, Shammaï dit, au contraire, que si même 3 de chacun de ces objets sont réunis, ils appartiennent encore aux pauvres (à titre d’oubli); il en faut 4 pour que cela reste au propriétaire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שני עומרים שכחה. והם אינם מעורבבין כדקאמר בגמ'.
שני צבורי זתים והחרובין. דוקא צבורין שהן גמר מלאכה.
שני הוצני פשתן. כשנעקר הפשתן מן השדה נקרא הוצני שעומד כמו הוצי דקל:
שני גרגרים. של ענבים פרט:
אלו כדברי ב''ה. כדמפרש טעמייהו בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב אחד לעני ואחד לגר וב''ש דרשי קרא דלגר ליתום ולאלמנה יהיה הרי כאן ג' ובגמ' מפרש לה מאי עבדי ב''ה בקרא דב''ש.
הלכה: רִבִי בּוּן בַּר חִייָא עֲשָׂאָן כְּמִין גַּם.
Traduction
R. Aboun bar R. Hiya demanda, au nom de R. Yohanan, quelle est la règle au cas où ces produits sont disposés en forme de G grec, ou 2 lignes formant un angle droit (343)Faut-il que les gerbes forment une ligne droite pour que le droit d'oubli ne s'exerce pas? La question n'est pas résolue.? –
Pnei Moshe non traduit
גמ' עשאן כמין גם. כלומר דמפרש להא דתנינן שני עומרים שכחה דוקא שיהא ניכר שהן מובדלין זה מזה והיינו שעשאן כמין גם יונית כזה דאי לאו הכי הא אמרינן לעיל שדה שעומריה מעורבבין ושכח א' מהן אינו שכחה:
הלכה: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כְּתִיב כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךְ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִפְשׁוֹט יָֽדְךָ וְלִיטְלוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר וְלֹא גָדִישׁ.
Traduction
R. Eléazar dit: comme il est écrit (Dt 24, 19): lorsque tu recueilleras la moisson de ton champ et que tu oublies une gerbe, etc., si c’est une gerbe que l’on pourrait prendre en étendant la main (348)Comme il est dit ensuite: tu ne reviendras pas la prendre, il faut que la prise eût été possible en une fois, sans quoi, le droit d'oubli n'est pas applicable., l’oubli est réel (et dû aux pauvres), mais non au cas contraire (aussi, dans les cas de la Mishna, l’oubli n’a pas lieu, en vertu de l’impossibilité de prendre d’un coup les 2 saas). D’autres concluent des mots: ''si tu oublies une gerbe'' la conséquence que, si c’est un monceau de blé à battre (349)Voir Babli, Baba Batra 72b., on ne saurait l’oublier (350)La gerbe seule est susceptible d'oubli, non 2 saa..
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב כי תקצור וכו' לא תשוב לקחתו עומר שאת יכול וכו'. והכי דריש לה בספרי פ' תצא לא תשוב לקחתו כולו כאחד וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה:
אית תניי תני. דממלת עומר גופא נפקא לן ושכחת עומר ולא גדיש והאי ברייתא איתא נמי התם בספרי בריש הפ' דעומר שיש בו סאתים כגדיש הוא:
לֹא אָמַר אֶלָּא צִיבּוּרִין הָא זֵיתִים לֹא. מַה בֵּין הַצִּיבּוּרִין מַה בֵּין הַזֵּיתִים. צִיבּוּרִין גְּמַר מְלָאכָה. זֵיתִים אֵינָן גְּמַר מְלָאכָה.
Traduction
Il n’est question dans la Mishna que des tas d’olives (car, à deux, l’oubli a lieu), non d’olives isolées (celles-ci, en tous cas, ne seraient pas considérées comme oubli). Pourquoi établit-on cette distinction? C’est que l’entassement est le signe de l’achèvement du travail (entraînant l’oubli), et cela manque aux olives isolées (344)Ce qui n'est pas achevé n'est pas susceptible d'oubli, comme il est dit ci-dessus, (5, 7).
Pnei Moshe non traduit
לא אמר אלא צבורין. דוקא הא זתים ואינן צבורין לא הוי שכחה כדמפרש ואזיל מה בין וכו' דבעינן גמר מלאכה במסיקת הזתים דומיא דקציר דכל זמן שאינו צוברן לאו גמר מלאכה הוי.
הָיָה עוֹמֶר אֶחָד גָּדוֹל עִימֵּר צַד הַחִיצוֹן בְּצַד הַפְּנִימִי נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. עִימֵּר צַד הַפְּנִימִי בְּצַד הַחִיצוֹן מַהוּ שֶׁיִּדּוֹן כְּשׁוּרָה. עִימֵּר צַד הָעֶלְיוֹן בְּצַד הַתַּחְתּוֹן נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. עִימֵּר 30a הַתַּחְתּוֹן בְּצַד הָעֶלְיוֹן מַהוּ שֶׁיִּדּוֹן כְּשׁוּרָה.
Traduction
S’il y a une grande gerbe (sur trois), dont on a enlevé la ligne extérieure, on compte le tout comme une rangée par rapport à celle qui reste à l’intérieure (sur laquelle les deux petites gerbes s’appuient). Mais au cas où l’on aura mis en gerbe la ligne intérieure, évaluera-t-on de même la ligne extérieure (malgré l’intervalle)? Puisque (au cas de 3 gerbes superposées) l’on juge comme rangée la mise en gerbe d’une ligne supérieure à la place de l’inférieure, on doit faire la même application au cas inverses. (La suite, qui présente des analogies, y répond aussi):
Pnei Moshe non traduit
היה עומר אחד גדול. זה העומר אחד שהניחו ביניהן אם היה גדול ועימר צד החיצון שבו שהוא כלפי חוץ השדה והצד הפנימי שהוא כלפי העומר שכנגדו לא עימר ונשאר כן:
בצד הפנימי נידון בשורה. כלומר בהא לא קמיבעיא לן דודאי אמרינן שבצד הפנימי של עומר הזה הוא נידון בשורה עם העומר שכנגדו שעדיין ראוי להצטרפו לשורה ממזרח למערב כי קא מיבעיא לן אם עימר צד הפנימי שבו ולא צד החיצון מהו שידון בשורה בצד החיצון שבו שנשאר מי אמרינן דהואיל וצד הפנימי לית ביה הוי כהפסק ואינו נידון בשורה עם העומר שכנגדו או דילמא דמכיון שעדיין צד החיצון שבו קיים ראוי הוא לידון בשורה.
וכן בעי עוד בעימר צד העליון שבו דבזה צד התחתון שנשאר ודאי נידון בשורה ואיפכא מאי אם עימר הצד התחתון שבו ולא העליון כגון שסמכו לצד העליון בעץ ובאילן וכיוצא בו והניחו כך בצד העליון שבו מהו שידון בשורה איפשטו הני בעיות:
אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא רוֹמֵס הָיִיתִי זֵיתִים עִם רִבִּי חִייָא הַגָּדוֹל וְאָמַר לִי כָּל זַיִת שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִפְשׁוֹט יָֽדְךָ וְלִיטְלוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלָיו וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי זֶה שִׁכְחָה.
Traduction
R. Oshia dit (345)Comp. Ci-dessus, (5, 2): Lorsque je cueillais des olives chez R. Hiya le grand, il me disait: toute olive que tu peux atteindre de la main (sans dérangement), et que tu oublies de prendre, n’est pas considérée comme oubli; selon R. Yohanan, au contraire, dès que l’on a passé devant une olive et qu’on l’a omise, elle est légalement oubliée (et due aux pauvres).
Pnei Moshe non traduit
רומס הייתי זתים וכו'. מפורש בפ' דלעיל בהלכה ב'.
רַב כַּד נְחַת לְתַמָּן אָמַר אֲנָא הוּא בֶּן עַזַּאי דְּהָכָא. אֲתָא חַד סָב שְׁאַל לֵיהּ שְׁנֵי הֲרוּגִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה סְבַר רַב שֶׁהֵן עוֹרְפִין. אֲמַר לֵיהּ אֵין עוֹרְפִין. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה. אֲמַר לֵיהּ הַתַּחְתּוֹן מִשּׁוּם טָמוּן וְהָעֶלְיוֹן מִשּׁוּם צָף. כַּד סְלַק לְהָכָא אֲתָא לְגַבֵּי רִבִּי אֲמַר לֵיהּ יְאוּת אֲמַר לָךְ כִּי יִמָּצֵא וְלֹא כִי יִמָּֽצְאוּ.
Traduction
Lorsque Rav se rendit là (en Babylonie), il dit: où est le ben-Azaï de l’endroit (336)''Celui qui, à Tibériade, répondait à tout venant. Voir même série, (Sota 4, 1) ( 23a); sur ce traité, 45a.'', et il vit venir un vénérable vieillard à qui il adressa la question suivante: si l’on trouve sur la grande route 2 cadavres superposés, faut-il, - comme Rav le supposait, exécuter la cérémonie de la génisse tuée pour le rachat prescrite en ce cas, (Dt 21)? Selon Rav, on tue une génisse pour chaque mort (il n’admet pas que l’un des 2 objets semblables cache l’autre). Mais le vieillard dit: on ne l’exécute pas. Pourquoi? C’est que le cadavre inférieur est caché sous l’autre (et non à découvert, selon les termes de l’Ecriture Sainte); quant au cadavre supérieur, il surnage pour ainsi dire sur l’autre (au lieu de reposer à terre) (337)Comp. Mishna, (Sota 9, 2). Lorsque Rav eut quitté cet endroit (pour rentrer en Palestine), il arriva auprès de Rabbi qui lui dit: on t’a parfaitement répondu qu’en ce cas la cérémonie n’a pas lieu; car (outre les dites raisons) il est écrit (ibid.): lorsqu’un cadavre sera trouvé, et non lorsqu’on en trouvera plusieurs (donc, la gerbe posée sur une autre ne sera pas non plus considérée comme oubliée).
Pnei Moshe non traduit
רב כד נחת לתמן. לבבל:
היה אומר אנא בן עזאי דהכא. של א''י כלומר הריני מוכן להשיב לשואלו דבר בעומק ובחריפות כבן עזאי בשוקי טבריא: וגרסי' להא בפ' עגלה ערופה בהלכה ב':
שני הרוגין. שנמצאו מונחין זה ע''ג זה מהו.
סבר רב שהן עורפין. סבור היה רב למימר דהדין הוא שעורפין את העגלה עליהן אלא דהספק היא מהיכן מודדין אם מהעליון או מהתחתון והיה רוצה לפשוט לו דין המדידה:
א''ל ההוא סבא דאין עורפין כלל בכה''ג:
התחתון משום טמון. דקסבר מין במינו הוי טמון ואין עורפין על הטמון כדתנן התם באדמה ולא טמון.
והעליון משום דצף היא על התחתון ולאו בשדה היא כדדריש התם בשדה ולא צף:
כד סלק להכא. כשחזר רב לא''י ואתא לגבי רבי ואמר זה משמי' דהאי סב:
א''ל רבי יאות אמר לך. דאין עורפין בשני הרוגין אבל לא מטעמיה אלא מדכתיב כי ימצא חלל ודרשינן אחד ולא שנים וגזירת הכתוב הוא דאין עורפין על שני הרוגים שנמצאו זע''ז:
רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִייָא רַבָּה חֲצִי אֶשְׁכּוֹל פֶּרֶט. תַּנִּי רִבִּי חִייָא חֲצִי אֶשְׁכּוֹל אוֹ אֶשְׁכּוֹל שָׁלֵם פֶּרֶט. וְהָתַנִּי שְׁנֵי גַרְגִּרִים פֶּרֶט. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בְּקוֹצֵר וּמֵנִיחַ תַּחַת הַגֶּפֶן.
Traduction
R. Eleazar dit, au nom de R. Hiya Rabba, que la moitié d’une grappe oubliée est considérée comme grappillage (dû aux pauvres). Selon R. Hiya, on enseigne qu’il en est de même tant pour une demi-grappe que pour une grappe entière. Comment alors se fait-il que dans la Mishna on attribue le droit d’oubli seulement à deux grains de raisin, mais pas à plus forte partie? En effet, on n’attribue le droit de grappillage pour une demi-grappe ou l’entière, dit R. Imi au nom de R. Hiya, que lorsqu’après avoir coupé quelques grappes, on les place au-dessous de la vigne, et on en oublie une part (mais aussi longtemps qu’elle au cep, l’oubli n’a pas lieu).
Pnei Moshe non traduit
ר' אלעזר קאמר. בשם ר' חייא רבה אפי' חצי אשכול הוא פרט ואשכחן בברייתא דתנ' ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם הוי פרט ולעניים.
והתני. במתני' שני גרגרים פרע ולא יותר ומשני ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן קאמר ומה שנמצא שם אפי' חצי אשכול או אשכול שלם הרי הוא לעניים הוא כפרט ומתני' בהנופל בשעת בצירה מיירי כדתנן בפרק דלקמן איזהו פרט הנושר בשעת בצירה:
הָיוּ עֲשׂוּיִן כְּמִין סִינְפוֹן. מְנַחֵם בְּשֵׁם רִבִי יוֹנָתָן וְהוּא שֶׁיְּהֵא חוֹתְכָן בְּשָׁוֶה.
Traduction
Deux épis constituent le glanage, non trois.'' Quelle est la règle si trois épis se trouvent disposés en forme de synpon (346)''C'est le triangle musical, ou sumphoné grec, disposé en triangle, savoir deux épis s'entrelaçant au bout un épi tangeant. Cela résulte aussi d'un passage du Yérushalmi, ou même série, (Megila 1, 2) ( 71c). selon le commentaire d'Elie Fulda, il s'agit d'une ligne courbe, du milieu de laquelle on abaisse un petit rayon. Aussi, avions-nous pensé d'abord à la forme phénico-grecque dit Sanpi, composée de C et P; mais elle est peu probable et ne concorde pas avec le contexte.''? R. Ménahem dit au nom de R. Yonathan que, selon la Mishna, il n’y a pas d’oubli pour trois épis, si on les coupe d’un coup (en ce cas seul, l’omission n’est pas un oubli légal).
Pnei Moshe non traduit
היו עשוים כמין סינפון. לפרש הוצני פשתן דמתני' שהן עשוין כמין סניפין לעמוד בשדה ולפיכך קורא אותן הוצני:
והוא שיהא חותכן בשוה. כלומר שיהא החיתוך והיינו העקירה שלהן בשוה ולא בערבוב:
רִבִּי יְהוּדָה בִּרְבִּי אָמַר הָיָה שָׁם אַמַּת הַמַּיִם עַל פְּנֵי כָל הַשָּׂדֶה אִם עִיקֵּר אֶת הַמַּחֲרֵישָׁה מִצַּד זֶה וְנִיתְּנָהּ בְּצַּד זֶה אֵינוֹ נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. וְאִם לָאו נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. קָצַר חֲצִי שׁוּרָה וּבָא לְמָחָר נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. יָשַׁב לֶאֱכוֹל יָשַׁב לִישָׁן קָרָא לוֹ חֲבֵירוֹ חֲשֵׁיכָה.
Traduction
R. Juda le grand dit: Si un cours d’eau traverse tout le champ (où il y a des gerbes des deux côtés) et que, pour faire passer la charrue de l’autre côté, il faut la transporter (en raison de la profondeur du ruisseau), on ne considère pas les deux lignes comme une seule rangée; si le déplacement n’est pas nécessaire, on les considère comme réunies. En ce dernier cas, si après avoir moissonné (et mis en gerbes) la moitié d’une rangée, on revient le lendemain pour cueillir le reste, on le peut, parce qu’on considère le tout (les gerbes faites en deux jours) comme une seule rangée. Si l’on s’interrompt pour se mettre à manger (338)Si l'on ne songe pas à terminer la moisson et qu'on la reprend plus tard., ou pour dormir, ou si l’on a été appelé par un voisin et qu’ayant oublié la moisson commencée on l’achève, on réunit les deux opérations pour constituer la rangée (non passible d’oubli).
Pnei Moshe non traduit
היה שם אמת המים עוברת על פני כל השדה ומפסקת בין העומר לאחרים. אם היא גדולה כ''כ שצריך לעקור את המחרישה מצד זה וליתנה בצד זה הוי הפסק ואין העומר שבצד האחד נידון בשורה עם העומרים שבצד השני ואם הניחו אין תולין בשורה והוי שכחה ואם לאו לא הוי הפסק ונידון בשורה:
ה''ג קצר חצי שירה ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה ובא למחר נידון בשורה. ובספרי הדפיס נסתרסו התיבות בטעות וקמ''ל דמה שהפסיק מחמת שישב לו לאכול או לישן או קרא לו חבירו לדבר עמו או שחשכה לו לא הוי הפסק ומה שהניחו לחצי שורה הנשארת כשבא למחר לקצור או לעמר נידון בשורה עם מה שיש עוד להצטרף אות' לשורה א''נ אפי' אין כאן עוד כלום לא הוי שכחה מה שהניח מלקצור או מלעמר מחמת זה דחשיב הכא והא דקאמר נידון בשורה כלומר הרי הדין באותה חצי שורה הנשארת כמו שהיתה ראויה להיות נידון בשורה:
אָמַר רִבִּי אָבִין טַעֲמַיְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. טַעֲמַיְהוּ דְּבֵית הִלֵּל לֶעָנִי וְלַגֵּר. אָמַר רִבִּי מָנָא שְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין לָעֲנִייִם וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין לְבַעַל הַבַּיִת.
Traduction
R. Abin explique la diversité d’opinions entre Shammaï et Hillel: Shammaï qualifie d’oubli même l’omission de trois produits, parce qu’il est écrit (Dt 24, 19) ce sera pour l’étranger, l’orphelin et la veuve (347)Les trois termes indiquent que, même pour trois épis, l'oubli s'exerce.; Hillel, au contraire, ne prescrit l’oubli légal qu’en cas d’omission de deux objets, pas davantage, parce qu’il est écrit (Lv 19, 10): tu les abandonneras au pauvre et à l’étranger (il n’y est question que de deux). Selon R. Mena, ils se fondent tous deux sur le même verset, qu’ils expliquent différemment. Il est dit: ce sera pour l’étranger, l’orphelin et la veuve; cela veut dire, selon Shammaï, que ce sera pour les pauvres (jusqu’à trois); selon Hillel, en cas d’oubli de trois objets, ce sera pour le propriétaire (car, selon lui, l’expression la veuve et l’orphelin ne comprend qu’une sorte de pauvre).
Pnei Moshe non traduit
טעמייהו דב''ש וכו' כדפרישית במתני'.
שניהן מקרא אחד דרשי. כלומר דר' מנא בא לתרץ דאי הכי קשיא קרא דב''ש לב''ה הלכך קאמר דשניהן מקרא אחד דרשי והיינו דלב''ש האי קרא לגר ליתום ולאלמנה גלי אקרא דלעני ולגר דמה שאמרתי לך לעני זה יתום ואלמנה ונתרבה לזה אחד ולזה אחד ולגר אחד הרי כאן ג' לעניים וב''ה סברי דקרא דקדים הוא דוקא וליתום ולאלמנה דאידך קרא פירושא דלעני הוא מי הוא היתום והאלמנה וכדומה ומדכללן בחדא אין כאן אלא א' ולגר אחד הרי כאן שנים לעניים ומה שהוא יותר לבעל הבית:
עוֹמֶר שֶׁנְּטָלוֹ וְהוֹלִיכוֹ לְעִיר וּנְתָנוֹ עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ וְשָׁכַח אֶת שְׁנֵיהֶן הַתַּחְתּוֹן שִׁכְחָה וְהָעֶלְיוֹן אֵינוֹ שִׁכְחָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁנֵיהֶן אֵינָן שִׁכְחָה הַתַּחְתּוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכוּסֶּה וְהָעֶלְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁזָּכָה בוֹ. רִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּזוֹכֵר. אֲתִיָא דְּרִבִּי זְעִירָא כְּרִבִּי יוֹנָה. דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הַקַּשִּׁין כֵּן רִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הָעֶלְיוֹן.
Traduction
Si après avoir pris une gerbe pour la porter en ville (339)Tossefta sur Pea 3., on la place sur une autre et qu’on les oublie toutes deux, la gerbe inférieure est passible d’oubli légal, non la supérieure (qui a été déposée là spécialement). Selon R. Simon, aucune des deux n’est oubliée: l’inférieure parce qu’elle est couverte (ne pouvait être vue), et la supérieure, parce que le propriétaire en avait pris possession au champ, en la soulevant. R. Zeira y met pour condition que l’on se souvienne au moins de la supérieure après l’oubli. Cet avis est conforme à celui de R. Yona, selon lequel l’oubli n’a pas lieu pour le champ couvert d’issues (340)Ci-dessus, (5, 6), si l’on se souvient des issues de paille; de même, selon R. Zeira, l’oubli n’est pas applicable si l’on se souvient de la gerbe supérieure.
Pnei Moshe non traduit
עומר שנטלו להוליכו לעיר וכו'. תוספתא שם:
ר' זעירא אמר בזוכר. הא דקאמר התחתון אינו שכחה מפני שהוא מכוסה לאו דס''ל לר''ש דטמון אינו שכחה אלא ה''ט דהכא בזוכר את העליון בתחלה מיירי ואח''כ שכחו והלכך התחתון אין שם שכחה עליו מפני שנתכסה מחמת העליון ובאותה שעה היה זוכר את העליון:
אתיא דר' זעירא. דס''ל דכסוי העליון שזכרו הוא גורם שלא יהא מה שתחתיו שכחה כר' יונה דאמר בפרק דלעיל בהלכה ו' גבי העומר שחיפהו בקש דתנן דאינו שכחה ובזוכר את הקש שעליו וכאן נמי כדאמר ר''ז בזוכר את העליון:
שָׂדֶה שֶׁעוֹמָרֶיהָ מְעוּרְבָבִין וְשָׁכַח אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ שִׁכְחָה עַד שֶׁיִּטּוֹל אֶת סְבִיבָיו.
Traduction
Si dans un champ les gerbes ne sont pas rangées en ligne, et que l’on en oublie une, le droit d’oubli n’est pas applicable (341)Rien ne prouve l'intention du maître de ne pas y revenir., à moins que l’on ait enlevé toutes celles qui l’entourent de chaque côté.
Pnei Moshe non traduit
שדה שעומריה מעורבבין זה עם זה ושכח אחד מהן אינו שכחה. דמחמת ערבובן לא היה נראה לו עד שיטול מה שהוא סביבותיו ונראה וניכר הוא ואם אח''כ שכחו הוי שכחה ותוספא היא שם:
Peah
Daf 30b
משנה: קָמָה מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר וְאֶת הַקָּמָה. וְהָעוֹמֶר אֵינוֹ מַצִּיל לֹא אֶת הָעוֹמֶר וְלֹא אֶת הַקָּמָה. אֵי זוּ הִיא קָמָה שֶׁהִיא מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר כֹּל שֶׁאֵינָהּ שִׁכְחָה אֲפִילוּ קֶלַח אֶחָד. סְאָה תְּבוּאָה עֲקוּרָה וּסְאָה שֶׁאֵינוֹ עֲקוּרָה וְכֵן בְּאִילָן הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים אֵינָן מִצְטָֽרְפִין. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם בָּאָת רְשׁוּת לְעָנִי בְאֶמְצָע אֵין מִצְטָֽרְפִין וְאִם לָאו הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָֽרְפִין.
Traduction
Reprise. Le blé sur pied, près duquel serait appuyée une gerbe oubliée, protège contre la loi sur l’oubli et la gerbe et les épis sur pied; tandis qu’une gerbe (même non oubliée) ne peut pas offrir le même avantage à l’inverse (354)C'est-à-dire, elle ne prémunit pas même ce qui est sur pied.. Quelle étendue doit avoir le blé sur pied pour servir d’appui protecteur à la gerbe? Très peu fût-ce un épi seul qui n’ait pas été oublié. Une mesure de blé coupé ne peut être évaluée comme jointe à telle autre mesure encore adhérente à la terre, pour former ensemble (en cas d’oubli des deux) la quantité réglementaire de deux saa (ainsi soustraire à la loi sur l’oubli): elles appartiennent aux pauvres, et la même règle s’applique aux arbres fruitiers. Les porreaux et les oignons ne peuvent être joints (pour former ladite quantité); selon R. Yossé, on n’empêche la jonction que si le droit du pauvre survient entre les deux opérations (l’enlèvement de l’un et la moisson de l’autre).
Pnei Moshe non traduit
מתני' קמה מצלת את העומר ואת הקמה. אם יש כאן קמה שלא שכחה בצד העומר ששכחו מצלת הקמה על העומר דלא ליהוי שכחה כדדריש בגמ' דכתיב כי תקצור ושכחת עומר בשדה עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה וכן מצלת קמה שאינה שכוחה את הקמה השכוחה שבצדה כדאמרי' לעיל דילפינן שכחת קמה משכחת עומר הלכך כל שמציל את העומר מציל ג''כ את הקמה:
והעומר. אבל העומר שאינו שכוח אינו מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה שבצדו:
איזו היא קמה. שאמרנו שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכוחה ואפי' קלח אחד שבה וה''ה בהצלת הקמה שצריך שהקמה המצלת לא יהא בה שכחה כלל ואפי' קלח א' ותנא חדא מינייהו נקט וה''ה לאידך:
מתני' סאה תבואה עקורה. תלושה.
וסאה שאינה עקורה ומחוברת לקרקע אינן מצטרפין לסאתים דלא ליהוו שכחה אלא אם שכחן הוי שכחה ודוקא ששכח שתיהן שאם שכח את העקורה ולא שכח את שאינה עקורה היתה מצלת את העקורה שבצדה כדתנן לעיל הקמה מצלת את העומר:
וכן באילן השום והבצלים. אם שכח באילן סאה פירות תלושין אצל סאה פירות מחוברין וכן בשום ששכח מקצתו בתלוש ומקצתו במחובר וכן בבצלי' וכלומר בין בתבואה ובין בפירות האילן ובין בירק בכולן הדין כן שאין התלוש והמחובר מצטרפין לסאתים אלא שניהן שכחה:
ר' יוסי אומר אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין. כדמפרש לה בתוספתא פ''ג כל שבאת רשות לעני באמצע כגון התבואה והכרם אין מצטרפין וכל שלא באת רשות לעני באמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפין כלומר דבתבואה ובכרם מן הסתם באת רשות לעני באמצע שהרי כשקצר המקצת יש כאן לקט הנושר בשעת הקצירה ובכרם פרט הנושר בשעת בצירה והרי הן של עניים וכיון דרשות העני בין התלוש והמחובר אין מצטרפין לסאתים והוו שכחה אבל בפירות האילן אע''ג דמשכחת לה לפעמים שתהא רשות העני באמצע כגון אם יש ביניהן מה ששכח או הניח פאה דהאילן חייב בשכחה ופאה מ''מ הואיל דעל הרוב אין רשות העני באמצע בפירות האילן דאין לקט ופרט באילן וכן לא יתחייב שישכח וכן פאה דינה לכתחלה שנותנין אותה בסוף וא''כ מן הסתם אין כאן רשות העני באמצע ואז מצטרפין התלוש והמחובר לסאתים ואין הלכה כר' יוסי.
הלכה: אָמַר רִבִּי אִילָּא כְּתִיב כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךְ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קְצִיר וְלֹא עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה. וְלָמָּה עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו עוֹמָרִין וְלֹא עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו עוֹמָרִין מַה שֶׁתַּחְתָּיו שָׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה מַה שֶׁתַּחְתָּיו קַשִּׁין.
Traduction
Rabbi, se basant sur le verset précité, relatif à l’oubli, raisonne ainsi: la loi sur l’oubli s’applique à la gerbe autour de laquelle tout est moissonné, mais non à celle près de laquelle il y a des épis sur pied. Mais, pourquoi, au lieu d’en exclure seulement ce qui est entouré d’épis sur pied, ne pas établir cette même distinction pour ce qui est entouré de gerbes? C’est que la gerbe, qui n’est entourée que d’épis coupés, ou déjà mis en bottes, se trouve littéralement sur le champ (expression usitée pour l’oubli, selon les termes du Deutéronome); tandis qu’au cas où il y a près de la gerbe des épis sur pied, l’on considère ce qui est au-dessous d’elle comme des issues de paille (et non comme champ proprement dit).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב כי תקצור וכו'. כדפרישית במתני':
ולמה עומר שסביבותיו עומרין ולא שסביבותיו קמה. כלומר דפריך ולמה עומר אינו מציל העומר שבצדו כדתנן במתני' ואמאי ולימא נמי שסביבותיו קציר ולא שסביבותיו עומרין כדאמרי' בקמה ומאי חזית דמרבית עומר שסביבותיו עומרין לשכחה ולא מרבית עומר שסביבותיו קמה:
עומר וכו'. כלומר דלא דמי שהרי עומר שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה דהעומרין על פני השדה הן וקרינן ביה ושכחת עומר בשדה לפיכך העומרין שאינן שכוחין אינן מצילין את העומר השכוח בצדן אבל עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קשין דאע''פ שראש השבלים מלאים תבואה מ''מ החלק התחתון הוא קש והראשין עומדין על הקשין ולא קרינן ביה עומר בשדה ולפיכך קמה שאינה שכוחה מצלת את העומר השכוח שבצדה:
תנא. בתוספתא פ''ג. קמת חבירו שאינה שכוחה מצלת על שלו השכוחה שבצדה וכן של עכו''ם וכו' דלא שייך ביה שכחה וכאינה שכוחה לעולם היא:
תַּנָּא קָמַת חֲבֵירוֹ מַצֶּלֶת אֶת שֶׁלּוֹ. שֶׁל גוֹי מַצֶּלֶת אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. שֶׁל חִיטִּין מַצֶּלֶת אֶת שֶׁל שְׂעוֹרִין דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא שֶׁלּוֹ אֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא מִמִּינָהּ.
Traduction
On a enseigné (355)Tossefta sur Pea 3.: On peut considérer son propre blé comme sauvé du droit d’oubli, si celui du voisin qui s’y appuie est aussi sur pied; celui de l’étranger même peut sauver de ce droit celui de l’Israélite; et de même un champ de froment sert de base à un champ d’orge, selon Rabbi. Au contraire, selon les autres sages, il faut que cet appui ait lieu sur du blé du même propriétaire et de la même espèce (le froment ne pourra pas protéger l’orge, etc.).
Pnei Moshe non traduit
אלא שלו. על שלו ומין מל מינו:
הֵיךְ עֲבִידָא שָׁכַח עוֹמֶר אֶחָד בְּצִידּוֹ אִין תַּעֲבִדִּינָהּ עוֹמֶר דִּבְרֵי הַכֹּל שִׁכְחָה. 30b וְאִין תַּעֲבִדִּינָהּ גָּדִישׁ מַחְלוֹקֶת שַׁמַּאי וְהִלֵּל. שָׁכַח שְׁנֵי עוֹמָרִין בְּצִדּוֹ אִין תַּעֲבִדִּינָהּ עוֹמֶר מַחְלוֹקֶת בֵּית שַׁמַּאי וְהִלֵּל אִין תַּעֲבְדִּינֵיהּ גָּדִישׁ אֵינוֹ נִידּוֹן כְּשׁוּרָה.
Traduction
En fait pratique, quel résultat diffèrent peut-on conclure de cette seconde interprétation? Le voici: si une petite gerbe adossée au tas de blé (de 2 saas) a été oubliée, elle est, d’après l’avis de tous, considérée comme oubli, dans l’hypothèse où tout dépend de la grandeur de la gerbe (qui est inférieure); mais si, selon la seconde opinion, on s’attache à la différence entre une gerbe ordinaire et un tas de blé à battre, le présent cas sera l’objet de la discussion entre Shammaï et Hillel (puisqu’au § 2, selon Shammaï, le monceau préserve de l’oubli, et que selon Hillel, en ce cas, l’oubli a lieu). De même, il y a une autre conséquence pratique, selon que l’on adopte l’une ou l’autre interprétation, pour le cas où l’on aurait oublié deux petites gerbes près du monceau. S’il est admis que tout dépend de la grosseur de la gerbe, il y aura en ce cas discussion entre Shammaï et Hillel (et, selon le premier seul, qui au § 4, prescrit l’oubli pour trois épis, l’oubli sera réel); s’il importe, au contraire, de faire savoir qu’en sa qualité de tas de blé à battre, il n’est pas susceptible d’oubli, on ne saurait compter comme une seule et même rangée les deux gerbes omises avec le grand tas (puisqu’elles sont indépendantes, l’oubli a lieu selon tous). Reprise. Si des épis sur pied, représentant la valeur de 2 saa ont été oubliés, ils restent à leur maître. Si, en réalité, l’on n’y retrouvait pas la quantité de 2 saa, mais que le nombre des épis aurait pu fournir cette quantité, le produit définitif ne serait-il que de la valeur du typha (ou blé inférieur) (351)Voir plus loin, (Kilayim 1, 1), et ci-dessus, (5, 3), on le considère comme les plus gros grains (352)Pour ce mot, voir (1, 2) d’orge (et ce n’est pas un oubli).
Pnei Moshe non traduit
היך עבידא. בעיא באנפי נפשה היא וכלומר דודאי לענין שכחת זה העומר גופו הא אמרינן דכגדיש דייינינן ליה ואינו שכחה כי קא מיבעיא לן לענין העומר שבצדו אם שכחו מהו:
אין תעבדינה עומר. כלומר מי אמרינן דלא דיינינן ליה כגדיש אלא לענין שכחת גופו דלית ביה שכחה אבל לענין העומר שבצדו מיחשב הוא כשאר עומרי שדה והשתא אם הוא כעומר ולא כגדיש לענין זה א''כ אם שכח העומר שבצדו לד''ה הוי שכחה:
ואין תעבדינה גדיש. כלומר או דילמא דלענין זה נמי כגדיש מחשבינן ליה והשתא אם שכח העומר שבצדו תליא במחלוקת ב''ש והילל דפליגי לעיל בעומר שהוא סמוך לגפה וגדיש דלב''ש אינו שכחה ולב''ה שכחה:
שכח שני עומרים בצדו. כלומר וכן אם שכח שני עומרים בצד זה העומר שיש בו סאתים ושכח ג''כ אותו דהוא עצמו פשיטא לן שאינו שכחה אלא לענין העומרים שבצדו תליא בהאי בעיא גופא דאם תעבדינה עומר לענין זה וכדאמרן א''כ תליא בפלוגתא במתני' דלעיל דלב''ש ג' לעניים דנהי דהוא עצמו אינו שכחה מ''מ השני עומרים שבצדו לעולם שכחה הן לב''ש דהא אף דאמרינן דלענין העומרים שבצדו כעומר דיינינן ליה הרי לב''ש שלשה הוי שכחה וזה שיש בו סאתים הוא דאינו שכחה ושני עומרים שבצדו ממ''נ הוו שכחה אבל לב''ה אם כעומר דיינינן ליה מצטרף הוא עם העומרים שבצדו וא''כ יש כאן שכחת ג' ולב''ה ג' לבעה''ב ואף אלו שבצדו לא הוו שכחה:
אין תעבדינה גדיש אינו נידון בשורה. אבל אי אמרינן דגם לענין העומרים שבצידו כגדיש דיינינן ליה א''כ אף לב''ה אינו נידון זה העומר עמהם בשורה דליהוי שכחת ג' אלא כשאר שני העומרים הסמוכים אצל הגדיש והוו שכחה ולא איפשטא הבעיא הכא:
תַּנִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּשֵׁם שֶׁהַקָּמָה מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר כָּךְ הָעוֹמֶר מַצִּיל אֶת הַקָּמָה. וְדִין הוּא וּמַה אִם הַקָּמָה שֶׁיִּפֶּה בָהּ כֹּחַ הֶעָנִי וּשְׁכָחָהּ הֲרֵי הִיא מַצֶּלֶת. עוֹמֶר שֶׁהוֹרָע בּוֹ כֹחַ הֶעָנִי אֵינוֹ דִין שֶׁיַּצִּיל. אָמֵר לוֹ רִבִּי וּמַה אִם קָמָה שֶׁיִּפֶּה כֹּחַ הֶעָנִי בָהּ וּשְׁכָחָהּ הֲרֵי הִיא מַצֶּלֶת. עוֹמֶר שֶׁהוֹרָע כֹּחַ הֶעָנִי בּוֹ וּשְׁכָחוֹ אֵין דִין שֶׁיַּצִּיל. מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן נִלְמַד מַצִּילִין עוֹמֶר מֵעוֹמֶר וְאֵין מַצִּילִין קָמָה מִקָּמָה.
Traduction
R. Simon b. Gamliel a enseigné: de même que les épis sur pied permettent de sauver de l’oubli la gerbe adossée sur eux, de même l’inverse a lieu, et la gerbe préserve aussi le blé sur pied. Or, cela me paraît juste en raisonnant ainsi: puisque le blé sur pied, sur lequel le pauvre a de plus grands droits (ceux de la pea et du glanage), peut sauver de l’oubli la gerbe, à plus forte raison celle-ci, sur laquelle le pauvre n’a plus autant de droits (puisque c’est l’oubli seul), doit avoir le privilège de sauver de l’oubli. -Non, répliqua Rabbi (356)Il se préoccupe de l'objet à sauver ou protéger, non du protecteur., précisément si les épis debout (adhérents à la terre), offrant certains avantages aux pauvres, ont le privilège de préserver de l’oubli ce qui est appuyé sur eux; il ne saurait en être de même de la gerbe en cas d’oubli, parce qu’elle n’offre plus les mêmes avantages. Toutefois, on peut déduire de ces deux opinions qu’une gerbe peut servir à en préserver une autre (357)Pour R. Simon b. Gamaliel, c'est par déduction a fortiori, et, pour Rabbi, c'est conclu de ce que les droits du pauvre sont moindres pour la gerbe., tandis que le blé sur pied ne peut pas sauver son congénère.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם.
ודין הוא. שיציל דמה אם קמה שיפה בו כח העני שיש לו בה ג' מתנות לקט שכחה ופאה אפ''ה אם שכחה קמה שבצדה מצלת אותה הקמה שאינה שכוחה וכן את העומר השכוח עומר שהורע בו כח העני שאין לו חלק בו אלא שכחה אינו דין שיציל העומר שאינו שכוח את העומר או את הקמה השכוחין:
א''ל רבי מה לקמה וכו'. כצ''ל כלומר מה לקמה שמצלת את העומר שכן אם יפה כח העני בה הורע כחו בעומר לפיכך אם שכח העומר מצלת הקמה שאינה שכוחה את העומר שהרי בו הורע כח העני.
תאמר העומר שהורע כח העני אינו בדין שיציל. כצ''ל כלומר תאמר בעומר שהורע כח העני בו שיציל את הקמה שיפה כחו בה בתמיה ולפיכך אינו בדין שיציל.
מדברי שניהם נלמד מצילין עומר מעומר. כלומר דהש''ס פריך דהשתא מדברי שניהן נלמד על העומר שיהא מציל את העומר חבירו וזה אנחנו למדין מק''ו מעומר מה עומר שניצול הוא מן הקמה ואע''פ שבקמה יפה כח העני אפ''ה הואיל והורע כחו בעומר הקמה מצלת את העומר מכ''ש שהעומר יציל את העומר חבירו שהורע כח העני בשניהן והואיל ושוין בדין הוא שיציל זא''ז:
ואין מצילין קמה מקמה. כלומר הא ודאי ניחא דאין אנו יכולין להיות מצילין את הקמה מהעומר והיינו שנלמד שהעומר יציל את הקמה מכח הקמה שהיא מצלת את הקמה דהא ודאי ליתא דמה לקמה שמצלת את הקמ' שכן שתיהן שוות וכח העני יפה בהן בזו כזו והלכך אמרינן כשם שהקמה מצלת את העומר דילפי' מקרא כך היא מצלת את הקמה כדאמרי' במתני' תאמר בקמה שתהא ניצולת מן העומר שכן העומר הורע כח העני והיאך יציל את הקמה שיפה כח העני בה אלא העומר שיציל את העומר שפיר נוכל ללמוד כדאמרן וזה נלמד מדברי שניהן מהק''ו דר''ג ומהתשובה שהשיב לו רבי וקשיא על מה דתנן העומר אינו מציל את העומר:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךְ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינָהּ שִׁכְחָה. קָמָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סְאָתַיִם וּשְׁכָחָהּ אֵינָהּ שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וּבִלְבַד שִׁבֳּלִין. הָיוּ דַקּוֹת רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ הֵן אֲרוּכוֹת. שְׁדוּפוֹת רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ הֵן מְלֵיאוֹת.
Traduction
R. Yona dit: comme il est écrit (ibid.): lorsque tu recueilleras la moisson de ton champ et que tu oublieras une gerbe du champ, on compare à la gerbe le blé sur pied; et, de même que pour celle-ci, si elle peut fournir 2 saa de blé, elle n’est pas considérée comme oubli légal, en cas d’omission, il en sera de même pour le blé sur pied en cas d’oubli (353)Voir ci-dessus, (4, 4): ce sera nul. Selon R. Yossé, il suffit que l’espace dont parle la Mishna (au sujet du tofah) soit couvert d’épis (qui en ont l’apparence); s’ils sont petits, on les considérera comme s’ils étaient longs; s’ils sont vides, on les supposera pleins (et l’on admet qu’ils peuvent fournir 2 saa).
Pnei Moshe non traduit
גמ' א''ר יונה כתיב וכו'. כלומר דר' יונה מפרש טעמא דמתני' דאף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה דהואיל ומחד קרא נפקא לן לשכחת שניהם ילפינן קמה מעומר כמו העומר שיש בו סאתים אינו שכחה כדילפינן בהלכה דלעיל עומר ולא גדיש אף קמה כן:
ובלבד שבלין. כלומר דלא תימא דבשל מין טופח קאמר דרואין אותו כאילו הוא שעורין אלא על שבלין קאמר דאם היו גרועות ודקות כמו מין הטופח כדמסיים ואזיל היו דקות וכו' כדפרישית במתני':
הָא אִם שָׁכַח שִׁכְחָה. תִּיפְתָּר בְּשֶׁשָּׁכַח אֶת הַקָּמָה תְחִילָּה.
Traduction
Est-ce à dire (lorsque la Mishna, § 7, indique l’utilité d’une seule tige) que si un seul est oublié, toute la gerbe qui s’appuyait sur les épis subit la loi d’oubli? Non, et il faut entendre par là qu’au cas où le blé sur pied aura été oublié, il suffit de s’être souvenu d’une tige (car, si cette partie est restée, elle peut préserver l’autre).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא אם שכח שכחה. בתמיה כלומר דהש''ס מדייק דקתני סאה שאינה עקורה אינה מצטרפת עם העקורה ומשמע דאותה סאה העקורה לעולם שכחה אפי' שכח אותה לבדה ואמאי נהי דאין כאן סאתים מ''מ תציל הקמה שאינה עקורה את העקורה שהרי הקמה מצלת את העומר:
ומשני תפתר בששכח את הקמה תחלה. כלומר ששכח את שתיהן ואין כאן קמה מצלת את העומר וקמ''ל דאין מצטרפין לסאתים וכדפרישית במתני':
הָא אִם שְׁתֵּיהֶן עֲקוּרוֹת לְבַעַל הַבַּיִת. מַתְנִיתָא כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Traduction
Est-ce à die, selon notre Mishna, que si les deux mesures de blé ont été coupées, on les réunit pour les préserver de l’oubli, et elles appartiennent au propriétaire? Ce serait rendre alors la Mishna conforme à l’avis de R. Gamliel.
Pnei Moshe non traduit
הא אם היו שתיהן עקורות לבעה''ב. השתא מדייק הש''ס דקתני עקורה ושאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ותיפוק ליה אפי' היו שתיהן עקורות הרי שנינו במתני' דהלכה ה' שני עומרים ובהם סאתים דקסברי חכמים לעניים אלא לאו ש''מ דקסבר האי תנא לבעה''ב וכר''ג דת''ל התם כן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source