וּגְמִילוּת חֲסָדִים. הָדָא דְּתֵימַר בְּגוּפוֹ. אֲבָל בְּמָמוֹנוֹ יֵשׁ לוֹ שֵׁיעוּר. וַאֲתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן חֲנִינָא נִמְנוּ בְאוּשָׁא שֶׁיְּהֵא אָדָם מַפְרִישׁ חוֹמֶשׁ מִנְּכָסָיו לְמִצְוֹת. עַד הֵיכָן רבּן גַמְלִיאֵל בֶּן אִינִינִיָּא וְרִבִּי אַבָּא בַּר כֲּהָנָא חַד אָמַר עַד כְּדֵי תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְחָרָנָא אַמָר כַּבֵּד אֶת י֨י מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ. כְּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
כמראשית כל תבואתך. כתרומה גדולה בלבד:
כדי תרומה. בבינונית א' מחמשים או בתרומת מעשר א' ממאה וכפי ערך זה יתן לצדקה:
עד היכן. הוא החיוב בלא התקנה.
חומש נכסיו למצות. ולא יותר:
נמנו באושא. כשהיו סנהדרין שם שהיא אחת מעשר גליות כדאמרי' פ''ד דר''ה:
אבל בממונו וכו'. כדפרישית במתני'.
וגמילות חסדים הדא דתימר בגופו. דוקא הוא דאין לגמילות חסדים שיעור.
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם חִזְקִיָּה אָדָם טוֹפֵל בְּהֵמָה לִבְהֵמָה. 2b וְאֵין אָדָם טוֹפֵל מָעוֹת לְמָעָה. הֵיךְ עֲבִידָא הָיוּ לְפָנָיו עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת וְהִקְרִיב חָמֵשׁ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהַמּוֹתָר מַהוּ שֶׁיִּדָּחֶה לְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. רִבִּי קְרִיסְפָּא אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר דּוֹחֶה וְחָרָנָא אָמַר אֵינוֹ דוֹחֶה וְלָא יָֽדְעִין מַה אָמַר דָּא וּמַה אָמַר דָּא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא נְפָרֵשׁ מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנָן מִן מִילֵּיהוֹן דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר אָדָם טוֹפֵל מָעוֹת לְמָעוֹת וְאֵין אָדָם טוֹפֵל בְּהֵמָה לִבְהֵמָה דּוּ אָמַר דוֹחֶה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דּוּ אָמַר אָדָם טוֹפֵל בְּהֵמָה לִבְהֵמָה וְאֵין אָדָם טוֹפֵל מָעוֹת לְמָעָה הוּא דּוּ אָמַר אֵינוֹ דּוֹחֶה. אָתָא שִׁמְעוֹן בַּר ווָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם הוּא מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ וְדוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב עַד שֶׁיֹּאמַר אֵין בְּדַעְתִּי לְהוֹסִיף.
Pnei Moshe (non traduit)
ור''ל דהוא אמר אדם טופל בהמה. ממעות מעשר לבהמה שהיא ממעות חולין אבל לא מעות למעה וא''כ ע''כ דס''ל דאינו חובה עליו כל הבהמות שהפריש אלא לעולם יוצא י''ח בראשונים שהקריב ומש''ה קאמר דבגוונא שכבר יצא י''ח אף בבהמה אחת יכול להביא שאר בהמות ממעות מעשר לבדן והלכך בכה''ג דהפריש עשר לחגיגתו לא הוו כולן חובה עליו אלא מה שהקריב בי''ט הראשון לחובה הקריב והמותר כנדרים ונדבות חשיבי ולפיכך הוא דהוא אמר אינו דוחה יו''ט האחרון:
אתא שמעון בר ווא. וקאמר בהדיא בשם ר' יוחנן דאמר לעולם הוא מוסיף והולך בחגיגתו ודוחה את יו''ט דכולן בסתמא חובה הן עד שיאמר אין בדעתי להוסיף עוד לחגיגתי ואז אם הוא רוצה להביא אח''כ לאו חובה מיקרו אלא כנדרים ונדבות ואין דוחין יו''ט:
אדם טופל בהמות לבהמה. אם יש לו אוכלין מרובין על שלחנו ואין מספיק לו בהמה אחת לשלמי חגיגתו וצריך להביא עוד בהמות אחרות ואין לו מעות חולין כ''א להביא מהן בהמה אחת יכול הוא לחבר מעות מעשר שני שלו ולהביא מהן שאר בהמות כפי צרכו ואע''ג דחגיגת יו''ט חובה היא וקיי''ל דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין הכא מכיון דמביא בהמה אחת מן החולין כבר יצא י''ח בזו ויכול להביא האחרות מן המעשר:
ואין אדם טופל מעות למעה. כלומר בלבד שלא יערב מעות מעשר עם מעות חולין ולהביא מהן בהמה אחת לחגיגת חובתו. וחזקיה לטעמיה דס''ל לעיל דאדם חולק חובתו לשתי בהמות וכיון דיכול להביא בהמה אחת אף ממעה אחת כדאמרינן לעיל לחזקיה הלכך כאן שאין לו אלא מעה אחת חולין יביא בהמה מהמעה חולין שיש בידו ולא יטפול מעות מעשר למעה חולין זו וכדי ליקח בהן בהמ' אחרת שהיא גדולה ושוה ביותר משום דבכה''ג טפי עדיף שיביא בהמה אחת ממעה חולין שיש לו כדי לצאת י''ח מן החולין בבהמה זו לבדה ובלי שום עירוב ממעות מעשר דשתי כסף שאמרו אינו אלא מדרבנן בעלמא ואם צריך הוא עוד לכדי ספיק אוכלין מרובין שלו יקח מעות מעשר ויביא מהן עוד בהמות אחרות:
חסר כאן דברי ר' יוחנן וכצ''ל כמו דכתוב בפ''ק דחגיגה בהלכה ב' ר''י אמר אדם טופל מעות למעה ואין אדם טופל בהמות לבהמה. ר''י נמי לטעמיה דקאמר לעיל אין אדם חולק חובתו שיש עליו להביא חגיגה בשתי כסף לשתי בהמות אלא צריך שתהא בהמה אחת בשתי כסף דס''ל שתי כסף מד''ת הן וכדלעיל ואם מביא עוד בהמות אחרות לחגיגתו צריך שתהא כל אחת ואחת בשוה שתי כסף. הלכך הכא שאין לו אלא מעה כסף אחת של חולין ואינו יכול ליקח בה בהמה אחת דלא סגי בבהמה פחות משתי כסף טופל מעות מעשר למעה חולין ומביא בהמה בשתי כסף אבל בהמה לבהמה אינו יכול לטפול כדאמרן שהרי צריך שתהיה כל בהמה ובהמה בשתי כסף וא''כ כולן לחובתו הוו ואין יכול ליקח ממעות מעשר לבדו מה שהוא דבר שברובה עליו.
היך עבידא. לאו כמלתא באנפי נפשה היא אלא דנקיט לה כעין בעיא דמיבעיא לי' להש''ס בכה''ג דמפרש ואזיל איך הוא הדין ומשום דלקמיה קאמר דתליא בפלוגתא דר''י ור''ל:
היו לפניו עשר בהמות. שהפריש לחגיגתו והקריב חמש מהן ביו''ט ראשון והשתא המותר מיבעיא לן.
מהו שידחה ליו''ט האחרון. מי אמרינן דמכיון שהקריב חמש ביו''ט הראשון כבר יצא ידי חובת חגיגתו והוי המותר כנדרים ונדבות דקיי''ל דאין קרבין ביו''ט וא''כ אינם דוחים ליו''ט האחרון אלא יקריבן למחר או דלמא כיון שהפריש בתחלה את כולן לחגיגתו כולן כחובה הויין והרי חובת קרבנו הקבועין זמן דוחין יו''ט ויכול הוא להביא המותר ביו''ט האחרון.
ר' קריספא אמר. דפליגי ר''י ור''ל בזה חד אמר דוחה וחד אמר אינו דוחה ולא מסיימי מאן אמר דוחה ומאן אמר אינו דוחה.
א''ר זעירא נחזי אנן ונפרש מיליהון דרבנן. ר''י ור''ל.
ממיליהון. גופייהו דאמרי לעיל.
דר''י דהוא אמר דטופל מעות למעות אבל לא בהמה לבהמה וטעמא כדאמרינן לעיל שאינו יכול לחלק חובתו לשתי בהמות אלא כל בהמה ובהמה שמביא חובתו היא וצריך שתהא בשתי כסף ולפיכך הוא דקאמר דמעות למעות הוא יכול לטפול אבל לא בהמה לבהמה משום דבכל בהמה צריך שתהיה בה מעות חולין וטופל מעות מעשר ולוקח בהמה ואם אין לו אלא מעה אחת חולין אינו יכול להביא כ''א בעד מעה זו ומעות מעשר שטופל עמה וכן לעולם וכיון שכן הוא ע''כ דס''ל לר' יוחנן דזה שהפריש עשר בהמות לחגיגתו כולן חובה הן והלכך הוא דהוא אמר דוחה המותר ליו''ט אחרון שהרי גם המותר חובתו הוא:
רִבִּי גַמְלִיאֵל בֶּן אִינִינִִיָּא בְּעִי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא מַה חוֹמֶשׁ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. לְחָמֵשׁ שָׁנִים הוּא מַפְסִיד כּוּלָּא. אָמַר לֵיהּ בַּתְּחִילָּה לְקֶרֶן מִיכָּן וָאֵילַךְ לְשָׂכָר.
Pnei Moshe (non traduit)
וקאמר דלא היא אלא בתחלה לחומש מהקרן ואח''כ חומש מהשכר. ממה שהרויח:
מה. ומתמה הש''ס מה היא זה שהתקינו חומש אם בכל שנה א''כ לחמש שנים מפסיד הוא כולו ממון שלו:
רַב הוּנָא אָמַר לְמִצְוֹת עַד שְׁלִישׁ. מַהוּ לְכָל הַמִּצְוֹת עַד שְׁלִישׁ אוֹ לְמִצְוָה אַחַת. סָֽבְרִין מֵימַר לְכָל הַמִּצְוֹת עַד שְׁלִישׁ. רִבִּי אָבוּן אָמַר אֲפִילוּ לְמִצְוָה אַחַת. רַב חָבִיבָא בְשֵׁם רִבָּנִין דְּתַמָּן מַהוּ שְׁלִישׁ לְדָמִים. הֵיךְ עֲבִידָא לָקַח אָדָם מִצְוָה וְרָאָה אֲחֶרֶת נָאָה הִמֶּנָּה עַד כַּמָּה מַטְרִיחִין עָלָיו עַד שְׁלִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
רב חביבא בשם רבנן דתמן. קאמר דלאו עד שליש מן הריוח שלו אמר רב הונא אלא מהו שליש לדמים של אותה המצוה שבאתה לידו יוסיף עד שליש כדמפרש היך עבידא אם אדם לקח איזה מצוה כגון אתרוג וכיוצא בו וראה אחרת נאה הימנה עד כמה מטריחין עליו להוסיף בשביל אותה נאה הימנה עד שליש מהדמים של הראשונה:
ר' אבין אמר אפי' למצוה אחת. שבאת לידו בתחלה יתן עד שליש:
סברין. בני הישיבה. מימר דמסתבר הוא דלכל המצות דוקא קאמר ולא למצוה אחת:
מהו. האי דקאמר. אם לכל המצות עד שליש קאמר והיינו שמי הריוח שלו יפריש השליש לקיים בו כל המצות שיזדמנו לו או אפי' למצוה אחת שנזדמנה לו בראשונה יתן בעדה עד שליש מהריוח:
למצוה עד שליש. כדמפרש ואזיל:
וְתַלְמוּד תּוֹרָה. שָׁאֲלוּ אֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְווָנִית. אָמַר לָהֶם יְלַמְּדֶנּוּ בְשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה דִּכְתִיב וְהָגִיתָ בוֹ יוֹמָם וְלָֽיְלָה. מֵעַתָּה אָסוּר לְאָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אוּמָנוּת בְּגִין דִּכְתִיב וְהָגִיתָ בוֹ יוֹמָם וְלָֽיְלָה וְהָתַנִּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וּבָחַרְתָּ בַחַיִּים זוּ אוֹמָנוּת. רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר ווָא רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי הַמְּסוֹרוֹת. רִבִי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוּתָּר לְאָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ יְווָנִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַכְשִׁיט לָהּ. שְׁמַע שִׁמְעוֹן בַּר ווָה אֲמַר בְּגִין דּוּ בְּעָא מַלְפָא בְּנָתֵיהּ הוּא תְּלִי לֵיהּ בְּרִבִּי יוֹחָנָן. יָבוֹא עָלַי אִם שְׁמַעְתִּיהָ מֵרִבִּי יוֹחָנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
ותלמוד תורה. תנינן דאין לה שיעור:
לא יום ולא לילה. דהא כתיב והגית בו יומם ולילה ואימתי ילמדנו יונית. במנחות (דף נט):
מעתה יהא אסור ללמד את בנו אומנות בגין דכתיב כו' בתמיה.
והתני רבי ישמעאל ובחרת בחיים זו אומנות שחייב אדם ללמד את בנו כדדריש לה בפ''ק דקידושין:
מפני שהוא תכשיט לה. שבח ותפארת לה ואין לחוש באשה למסורות:
בגין דהוא בעי מלפי בנתיה יונית תלי ליה בשם ר' יוחנן יבוא עלי כך וכך אם אני שמעתיה מר' יוחנן. ובפ' עגלה ערופה הלכה ט''ו הגי' אם לא שמעתיה מר' יוחנן ודברי ר' אבהו הן שהשיב לו כן שבודאי אני שמעתי כך מר' יוחנן שמותר הוא לאשה.
צְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים שׁוֹקֶלֶת כְּנֶגֶד כָּל מִצְוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁהַצְּדָקָה נוֹהֶגֶת בַּחַיִּים וּגְמִילוּת חֲסָדִים נוֹהֶגֶת בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים. הַצְּדָקָה נוֹהֶגֶת לַּעֲנִיִּים וּגְמִילוּת חֲסָדִים נוֹהֶגֶת לַעֲנִיִּים וְלַעֲשִׁירִים. הַצְּדָקָה נוֹהֶגֶת בִּמְמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם וּגְמִילוּת חֲסָדִים נוֹהֶגֶת בֵּין בִּמְמוֹנוֹ בֵּין בְּגוּפוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְיָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אֵי זֶה מֵהֶן חָבִיב אוֹ צְדָקָה אוֹ גְמִילוּת חֲסָדִים כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְחֶסֶד י֨י מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָּתוֹ לִבְנֵי אָדָם. הָדָא אָֽמְרָא שֶׁגְּמִילוּת חֲסָדִים חֲבִיבָה יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
צדקה. זה נאמר בצדקה וג''ח גדולה הימנה ושוקלת כנגד כל מצותיה של תורה שהצדקה וכו':
כשהוא אומר וחסד ה' מעולם וגו'. ובצדקה לא נאמר אלא לבני בנים הדא אמרה שגמ''ח חביבה יותר מן הצדקה:
מוֹנְבַז הַמֶּלֶךְ עָמַד וּבִזְבֵּז אֶת כָּל נְכָסָיו לַעֲנִּיִּים שָֽׁלְחוּ לוֹ קְרוֹבָיו וְאָֽמְרוּ לוֹ אֲבוֹתֶיךָ הוֹסִיפוּ עַל שֶׁלָּהֶן וְעַל שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶן. וְאַתְּ בִּיזְבַּזְתָּה אֶת שֶׁלָּךְ וְאֶת שֶׁל אֲבוֹתֶיךָ. אָמַר לָהֶן כָּל שֶׁכֵּן אֲבוֹתַי גָּֽנְזוּ בָאָרֶץ. וַאֲנִי גָנַזְתִּי בַשָּׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף. אֲבוֹתַי גָּֽנְזוּ אוֹצְרוֹת שֶׁאֵין עוֹשִׂין פֵּירוֹת. וַאֲנִי גָנַזְתִּי אוֹצְרוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין פֵּירוֹת שֶׁנֶּאֱמַר אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ. אֲבוֹתַי כָּֽנְסוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַיַּד שׁוֹלֶטֶת בּוֹ. וַאֲנִי כָנַסְתִּי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַיַּד שׁוֹלֶטֶת בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ. אֲבוֹתַי כָּֽנְסוּ מָמוֹן. וַאֲנִי כָנַסְתִּי נְפָשׁוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וְלוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם. אֲבוֹתַי כָּֽנְסוּ לַאֲחֵרִים. וַאֲנִי כָנַסְתִּי לְעַצְמִי שֶׁנֶּאֱמַר וּלְךָ תִהְיֶה צְדָקָה. אֲבוֹתַי כָּֽנְסוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וַאֲנִי כָנַסְתִּי לְעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. וְלָא מִית אֶלָּא שֶׁלֹּא יָמוּת מִיתָה לְעָתִיד לָבוֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
כל שכן. גניזת אוצרותי יותר טובים משלהם ואם הם גנזו בארץ וכו':
ולא מיתה. ממש בלבד אלא שלא ימות לע''ל בתחיית המתים:
וְרַבָּנִין אָֽמְרִין כִּי י֨י יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד. אֲפִילוּ דְּבָרִים שֶׁאַתְּ כְּסִיל בָּהֶן וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד. רִבִּי דוֹסָא אָמַר מִן הַהוֹרָייָה. וְרַבָּנָן אָֽמְרֵי מִן הָעֲבֵירָה. רִבִּי לֵוִי אָמַר מִן הַמַּזִּיקִין. אָמַר רִבִּי אַבָּא אִם נָתַתָּ מִכִּיסְךָ צְדָקָה הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמְּרָךְ מִן הַפִּיסִין וּמִן הַזִּימִיּוֹת וּמִן הַגּוּלְגּוֹלִיּוֹת וּמִן הָאַרְנוֹנִיּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אפי' דברים שאתה כסיל בהן. מלת כסלך דריש שהיה לו לומר מבטחך אלא בא ללמד גם על הדברים שלא ידעת. ה' יהיה עמך ללמדך אם את יגע בתורה:
מלכד מן הורייה. שלא תכשל בהוראה ותלכד:
מן הפיסין כו'. מיני מסים הן:
רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רַב חוּנָא וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶּן חוּר לְמַטֶּה יְהוּדָה עָשָׂה אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ מֹשֶׁה אֵין כְּתִיב כַּאן אֶלָּא אֲשֶׁר צִוָּה י֨י אֶת מֹשֶׁה אֲפִילוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ הִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ כְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בְּנָייָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה י֨י אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ. וְכֵן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ. וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ מֹשֶׁה אֵין כְּתִיב כַּאן אֶלָָּא אֵת אֲשֶׁר צִוָּה י֨י אֶת מֹשֶׁה. אֲפִילוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ הִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בְּנָיָה רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי תּוֹרַת אֱמֶת הָֽיְתָה בְפִיהוּ. אֲפִילוּ דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבּוֹ. וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו. אֲפִילוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
תורת אמת היתה בפיהו וכו'. אם אמת בפיהו פשיטא הוא דאין עולה בשפתיו אלא אמת אלו דברים ששמע וכו'.
מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי יְשֵׁבָב שֶׁעָמַד וְהֶחֱלִיק אֶת כָּל נְכָסָיו לַעֲנִייִם. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וַהֲלֹא אָֽמְרוּ חוֹמֶשׁ מִנְּכָסָיו לְמִצְוֹת וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל לֹא קוֹדֶם לְאוּשָׁא הָיָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי כַּךְ הָֽיְתָה הֲלָכָה בְּיָדָם וּשְׁכָחוּהָ וְעָֽמְדוּ הַשְּׁנִייִם וְהִסְכִּימוּ עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנִים. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁבֵּית דִּין נוֹתְנִין נַפְשָׁן עָלָיו סוֹף הוּא מִתְקֵייֵם. כְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. וַאֲתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי מָנָא כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם. וְאִם הוּא רֵק מִכֶּם לָמָּה שֶׁאֵין אַתֶּם יְגֵיעִין בּוֹ. כִּי הוּא חַיֵּיכֶם. אֵימָתַי הוּא חַיֵּיכֶם בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כי הוא חייכם. זה נוסף הוא אדלעיל כלומר שבשעה שאתם יגעים בו לא מיבעיא שלא יהא רק מכם אלא גם הוא חייכם ומתקיימת בידכם. וגרסי להא לקמן בפ''ק דשבת ובכמה מקומות.
ואתיא כהאי דא''ר מנא. על הכתוב כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם אין זה דבר והפוכו ועוד מאי מכם דקאמר הלכך דריש לה דה''ק כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם כך נראה לכם לפי שאין אתם יגעים בו.
סוף שהוא מתקיים בידם. ומסכימים להדבר כמו שנאמר למשה מסיני:
נותנים את נפשה עליו. יגעים בו לחקור אחר הדבר להעמידו על בוריו:
ועמדו השניים. דור של סנהדרין שבאושא והסכימו על דעת הראשונים.
כך היתה הלכה. זו מסורה בידם ושכחוה:
ור''ג לא קודם לאושא הוה. שהרי ביבנה היה קודם שגלתה סנהדרין משם לאושא וחומש באושא הוא דהתקינו ומאין היה זה לו לר''ג.
תַּנִּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ וְכִי אֶיפְשָׁר לְאָדָם לְנַוּוֹת אֶת בּוֹרְאוֹ אֶלָּא אַנְווֶה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת אֶעֱשֶׂה לְפָנָיו לוּלָב נָאֶה. סוּכָּה נָאָה. שׁוֹפָר נָאֶה צִיצִית נָאָה תְּפִילִּין נָאִין. 3a אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אֲדְמֶה לוֹ. מַהוּ חַנּוּן וְרַחוּם. אַף אַתְּ תְּהֵא חַנּוּן וְרַחוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
אדמה לו. דריש אנוהי מל' אוה למושב לו כלומר אתאוה לדמות לפניו במדותיו מה הוא חנון ורחום אף אתה כמו כן להתנהג עם הבריות כדדרשי' מולדבקה בו.
ואנוהו. וכי אפשר לאדם לנוות וליפות את בוראו אלא אנוה עצמי לפניו במצות נאות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source