הלכה: מְנַיִין לְרָאשֵׁי שׁוּרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כְּתִיב כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ מַה שֶׁאַתָּה קוֹצֵר אַתָּה שׁוֹכֵחַ. עַד כְּדוֹן רָאשֵׁי שׁוּרוֹת קָמָה. סוֹף שׁוּרוֹת קָמָה אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ. מִמְּקוֹמוֹ שֶׁבָּאָת לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ. עַד כְּדוֹן רָאשֵׁי שׁוּרוֹת עוֹמָרִין. סוֹף שׁוּרוֹת עוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה נֵילַף רֹאשׁ שׁוּרוֹת עוֹמָרִין מֵרֹאשׁ שׁוּרוֹת קָמָה וְסוֹף שׁוּרוֹת קָמָה מִסּוֹף שׁוּרוֹת עוֹמָרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר יונה נילף ראשי שורות עומרין מראשי שירות קמה וסוף שורות עומרין מסוף שורות קמה. כצ''ל. כלומר מכדי איתקש אתקשו להדדי ובחדא קרא כתיבי וא''כ כמו דילפינן ראשי שורות עומרין מראש שורות קמה כך ילפינן נמי סוף שורות עומרין מסוף שורות קמה ודין אחד להם וכל היכא דאיכא למיתלי תלינן בתרוייהו:
סוף שורות עומרין. מנין כלומר מנין לנו דנימא גם בעומרין דתלינן אף בסוף השורה כמו דאמרי' בסוף שורות קמה ומשום דהא דדרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו לא שייך כ''א בקצירת הקמה וכדפרישית דלאפוקי לכל שעדיין לא באת תלינן נמי שיעשה אותו לסוף שורות הקמה אבל בעומרין שכבר בא לשם בתחילה כשעשה את העומרין ועכשיו מאסף הוא אותן והניח אחד מהן הו''א דלא תלינן בסוף השורה כמו דתלינן בקמה:
עד כדון ראשי שורות עומרין. כלומר אע''ג דהכתוב מדבר כי תקצור קצירך וזה על קצירת הקמה וכדדריש לה למעוטי מקום שנוכל לתלות בראשי שורות קמה מכל מקום ממילא שמעינן דגם בראשי שורות עומרין הדין כן דהא מסיים ושכחת עומר בשדה ועיקר הכתוב בשכחת עומרין מיירי אלא דמבשדה דרשינן לרבות שכחת קמה וא''כ כמו דדרשינן לעיל מה שאתה קוצר וכו' ולאפוקי מקום דאיכא למיתלי בראשי שורות קמה ה''ה נמי בראשי שורות עומרין:
א''ר יונה לא תשוב לקחתו. כתיב ודרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו וכלומר ממקום שכבר באת וקצרת ושכחת מלקצור איזה מקום זה לא תשוב לקחתו לאפוקי בכה''ג שעדיין לא באת שם שפיר נמי תלינן שיעשה זה המקום סוף השורה כמו דתלינן בראש השורה:
סוף שורות קמה. מנין כגון שבאותה שורה שהתחילו לא הניחו כלום וקצרו אותה כסדרה וכן שורה שניה ושלישית ורביעית קצרו אותן כסדר הזה שהתחילו ושוב הניחו מקום א' בשורה החמישי' ולא קצרו כולה אלא הלכו לקצור ממנה ולהלן ומסתפק הש''ס אם תלינן בכה''ג בסוף שורת הקמה וכלומר דנאמ' נמי הכא ובגוונא אחריתא והיינו שעתידין להתחיל ולעשות שורה מצד השני של השדה ויעשו שורה אחת מן המערב למזרח והמקום שהניחו יהי' סוף אותה השורה:
עד כדון ראשי שורות קמה. במקום שנוכל לתלות בראשי שורות של הקמה וכגוונא דאמרן שבשעת התחלה לקצור ועשו שורה מצפון לדרום זה לכאן וזה לכאן והניחו מקום ביניהן באמצע דתלינן שעתיד הוא להקצר ויתחילו ממנו ראש שורה כנגד אותה השורה שהתחילו ולא כסדרה וכדפרישית:
גמ' מנין לראשי שורות. מנין לנו רמז מן התורה דתלינן לקולא בראשי שורות:
מה שאתה קוצר אתה שוכח. כלומר אם שכחת מלקצור בשעה שאתה קוצר ועברת ממקום אחד ולא קצרת לא תשוב דהוי שכחה לאפוקי במקום דיש לתלות שעדיין עתיד לקצור הוא וכגוונא שאמרנו במתני' בשנים שהתחילו לקצור מאמצע השורה והפך זה פניו אילך וזה פניו אילך ולא קצרו המקום שביניהן ואחריהן דאיכא למיתלי שעדיין עתיד להקצר ואם השורה שהתחילו היתה מצפון לדרום יעשו ממקום הזה שהניחו ראש שורה ויקצרו ממזרח למערב:
משנה: 29b רָאשֵׁי הַשּׁוּרוֹת עוֹמֶר שֶׁכֶּנֶּגְדּוֹ מוֹכִיחַ. הָעוֹמֶר שֶׁהֶחֱזִיק בּוֹ לְהוֹלִיכוֹ אֶל הָעִיר וְשָׁכַח מוֹדִים שֶׁאֵינוֹ שִׁכְחָה. אֵלּוּ הֵן רָאשֵׁי הַשּׁוּרוֹת שְׁנַיִם שֶׁהִתְחִילוּ בְאֶמְצַע הַשּׁוּרָה זֶה פָנָה לְצָפוֹן וְזֶה פָנָה לְדָרוֹם וְשָֽׁכְחוּ לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן. שֶׁלִּפְנֵיהֶן שִׁכְחָה וְשֶׁל אַחֲרֵיהֶן אֵינוֹ שִׁכְחָה. הַיָּחִיד שֶׁהִתְחִיל מֵרֹאשׁ הַשּׁוּרָה וְשָׁכַח לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו. שֶׁלְּפָנָיו אֵינוֹ שִׁכְחָה וְשֶׁלְּאַחֲרָיו שִׁכְחָה. שֶׁהוּא בְּבַל תָּשׁוּב. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא בְּבַל תָּשׁוּב שִׁכְחָה וְכָּל שֶׁאֵינוֹ בְּבַל תָּשׁוּב אֵינוֹ שִׁכְחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
יחיד שהתחיל מראש השורה. הא דנקט ביחיד בראש השורה משום דבשנים הקוצרין ומתחילין בשורה אחת מסתמא באמצע הן מתחילין זה לכאן וזה לכאן כדי שיגמרו את השורה כאחת אבל יחיד הקוצר מתחיל הוא מראש השורה והלכך אם הניח אח''כ שורה זו והתחיל בשורה שבצד' הרי מה שלפניו לא הוי שכחה דכל מה שלפניו לית ביה בבל תשוב לקחתו אבל מה שלאחריו בבל תשוב הוא ואין כאן עומר שכנגדו מוכיח הואיל ולא התחיל באמצע השורה:
זה פנה לצפון וזה פנה לדרום וכו' שלפניהם שכחה. דמכיון שהתחילו מאמצע השורה ושכח כל אחד מהן ממה שלפניו בין לקצור הקמה או באסיפת העמרים אין כאן העומר שכנגדו מוכיח לפי שאי אתה יכול לומר כאן דמה שהניח זה מלקצור או מלעמר ודילג את שלפניו הוא משום שרוצה לעשות שורה ממזרח למערב דזה אינו שהרי אנו רואין שהולך וקוצר באותה שורה עצמה להלן ממקום הזה או מהעומר הזה ולצפון וכן חבירו לדרום וא''כ מה שהניחו זה המקום מלקצור או זה העומר מלאסוף מחמת שכחה הוא שהניחו אבל מה שלאחריהם והיינו במקום שהתחילו הניחו שם ביניהן מלקצור או מלעמר והלכו משם ולהלן בזה הואיל ואין כאן דילוג שהרי לא דלגו כלום לפניהם שפיר אמרינן העומר שכנגדו מוכיח שאם יש כאן לומר ולתלות דמה שהניחו לא משום שכחה הוא אלא שרוצין לעשות אח''כ שורה ממזרח למערב תלינן ולא הוי שכחה:
שנים שהתחילו באמצע השורה. האי שהתחילו קאי בין שהתחילו לקצור באמצע שורה של קמה ובין שהתחילו ליקח מהעמרים המונחים שורות שורות על פני השדה והתחילו מהאמצע של השורה כדקאמר בגמ' דדין קצירת הקמה ודין אסיפת העמרים שוין הן לענין שכחה:
אלו הן ראשי שורות. שאמרנו בהן דהעומר שכנגדו מוכיח.
העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר וכו'. כדאמרי' בהלכה דלעיל דבזה שהחזיקו על מנת להוליכו לעיר הכל מודים בה ואף לב''ה דפליגי התם בנטלו ממקום למקום ואפי' הניחו סמוך לגפה ולגדיש מודים בעל מנת להוליכו לעיר שכבר זכה בו ואם שכחו אחר שהניחו באיזה מקום שיהיה לא הוי שכחה. והא דהפסיק התנא בדין זה בתוך הדין של ראשי שורות ללמדנו דמה דאמר העומר שכנגדו מוכיח קאי על חלוקה שיכול לתלותו בראש שורה דאז אינו שכחה כדקתני בסיפא ואת שלאחריהם אינה שכחה כדמפרשי' לקמן ואשמעינן דדין העומר שכנגדו מוכיח לא הוי שכחה כמו בהעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר דהכל מודים בו שאינו שכחה:
מתני' ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח. כלומר אם שכח עומר אחד ואתה יכול לתלותו שרוצה לעשות ממנו אח''כ ראש שורה העומר שכנגדו מוכיח הוא אם כך הוא שראוי לעשות ממנו ראש שורה אינו שכחה כדמפרש לה בסיפא ואלו הן ראשי שורות וכו'.
הָעוֹמֶר שֶׁכֶּנֶּגְדּוֹ מוֹכִיחַ. כֵּיצַד הָיוּ לוֹ עֶשֶׂר שׁוּרוֹת שֶׁל עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה עוֹמָרִין עִימֵּר אֶחָד מֵהֶן בְּצָפוֹן וְדָרוֹם וְשָׁכַח אֶחָד מֵהֶן אֶינוֹ שִׁכְחָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִידּוֹן מִזְרַח וּמַעֲרָב. עִימֵּר מִזְרַח וּמַעֲרָב וּשְׁכָחוֹ מַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה שִׁכְחָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא עִימֵּר אֶת הָרִאשׁוֹן וְאֶת הַשֵּׁנִי וְאֶת הַשְּׁלִישִׁי וְשָׁכַח אֶת הָֽרְבִיעִי. אִת תַּנָּיֵי תַּנֵּי אִם נָטַל אֶת הַחֲמִישִׁי הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי אִם שָׁהָא לִיטּוֹל אֶת הַחֲמִישִׁי הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא מָאן דְּאָמַר נוֹטֵל אֶת הַחֲמִישִׁי בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם שִׁישִׁי. מָאן דְּאָמַר אִם שָׁהָא לִיטּוֹל אֶת הַחֲמִישִׁי בְּשֶׁאֵין שָׁם שִׁישִׁי. אִם עַד שֶׁלֹּא נָטַל אֶת הַחֲמִישִׁי לֹא כְּבָר נִרְאֶה אֵֶת הָֽרְבִיעִי לִידוֹן כְּשׁוּרָה. אִם אָמַר שִׁכְחָה וְהָכָא שִׁכְחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
נשמעינה מן הדא עימר את הראשון וכו'. וגרסי' להא בפרק דלעיל הלכה ב' דבעי התם נמי בכה''ג דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית שם דהבעיא היא הואיל וכתיב כי תקצור וגו' ושכחת עומר משמע דבשעת העימור תליא מילתא אם שכחת כשקצרת או כשעשית את העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם חזר ונזכר אח''כ יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח''כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו. והאי ממש כעין הבעיא דהכא ופשיט לה לעיל מהני ברייתות עימר את הראשון וכו' ומפרש התם ר' בון בר' חייא דל''פ אלא מ''ד דבעינן נטל את החמישי בשיש שם ששי וכו' וכדמפרש שם באר היטב וע''ש וה''נ פשטינן לה כמו דאת אמר דאפ''ה הוי שכחה בדבר שהיה ראוי בתחלה לידון בשורה וה''ה הכא דשכחה שלאחר מכאן הוי שכחה:
עימר מזרח ומערב ושכחו. ובעי הש''ס אם אחר שעימרו שורה הראשונה מצפון לדרום והניחו עומר אחד ביניהן דאמרינן דלא הוי שכחה מפני שהוא נידון במזרח ומערב והשתא אם אח''כ עימרו השורה מהעומר שכנגדו ממזרח למערב ושכחו עוד הפעם לאותו עומר הראשון שהניחוהו בתחילה מהו שיעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחילה ראוי היה להיות ניצל מהשכחה שהיה נידון עם העומר שכנגדו להתחיל ממנו השורה ממזרח למערב שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם נזכר לבסוף יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון דעכשיו חזר ושכחו ואינו ראוי להיות נידון עם העומר שכנגדו דכבר עימר ממנו ואילך הוי שכחה:
העומר שכנגדו מוכיח כיצד וכו' עומר אחד מהן בצפון ובדרום. תוספתא היא בפ''ג. כלומר שעימרו השנים כאחת בשורה אחת מהן זה לצפון וזה לדרום ושכחו עומר אחד ביניהן והוא אחריהן אינו שכחה מפני שהעומר הזה נידון הוא מזרח ומערב כלומר שיכול לעשות ממנו שורה עם העומר שכנגדו שתהא השורה ממזרח למערב וזהו העומר שכנגדו מוכיח עליו שאינו שכחה כדפרישית במתני':
הלכה: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כְּתִיב כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךְ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִפְשׁוֹט יָֽדְךָ וְלִיטְלוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר וְלֹא גָדִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' עשאן כמין גם. כלומר דמפרש להא דתנינן שני עומרים שכחה דוקא שיהא ניכר שהן מובדלין זה מזה והיינו שעשאן כמין גם יונית כזה דאי לאו הכי הא אמרינן לעיל שדה שעומריה מעורבבין ושכח א' מהן אינו שכחה:
אית תניי תני. דממלת עומר גופא נפקא לן ושכחת עומר ולא גדיש והאי ברייתא איתא נמי התם בספרי בריש הפ' דעומר שיש בו סאתים כגדיש הוא:
גמ' כתיב כי תקצור וכו' לא תשוב לקחתו עומר שאת יכול וכו'. והכי דריש לה בספרי פ' תצא לא תשוב לקחתו כולו כאחד וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה:
הָיָה עוֹמֶר אֶחָד גָּדוֹל עִימֵּר צַד הַחִיצוֹן בְּצַד הַפְּנִימִי נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. עִימֵּר צַד הַפְּנִימִי בְּצַד הַחִיצוֹן מַהוּ שֶׁיִּדּוֹן כְּשׁוּרָה. עִימֵּר צַד הָעֶלְיוֹן בְּצַד הַתַּחְתּוֹן נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. עִימֵּר 30a הַתַּחְתּוֹן בְּצַד הָעֶלְיוֹן מַהוּ שֶׁיִּדּוֹן כְּשׁוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
רומס הייתי זתים וכו'. מפורש בפ' דלעיל בהלכה ב'.
היה עומר אחד גדול. זה העומר אחד שהניחו ביניהן אם היה גדול ועימר צד החיצון שבו שהוא כלפי חוץ השדה והצד הפנימי שהוא כלפי העומר שכנגדו לא עימר ונשאר כן:
בצד הפנימי נידון בשורה. כלומר בהא לא קמיבעיא לן דודאי אמרינן שבצד הפנימי של עומר הזה הוא נידון בשורה עם העומר שכנגדו שעדיין ראוי להצטרפו לשורה ממזרח למערב כי קא מיבעיא לן אם עימר צד הפנימי שבו ולא צד החיצון מהו שידון בשורה בצד החיצון שבו שנשאר מי אמרינן דהואיל וצד הפנימי לית ביה הוי כהפסק ואינו נידון בשורה עם העומר שכנגדו או דילמא דמכיון שעדיין צד החיצון שבו קיים ראוי הוא לידון בשורה.
וכן בעי עוד בעימר צד העליון שבו דבזה צד התחתון שנשאר ודאי נידון בשורה ואיפכא מאי אם עימר הצד התחתון שבו ולא העליון כגון שסמכו לצד העליון בעץ ובאילן וכיוצא בו והניחו כך בצד העליון שבו מהו שידון בשורה איפשטו הני בעיות:
רַב כַּד נְחַת לְתַמָּן אָמַר אֲנָא הוּא בֶּן עַזַּאי דְּהָכָא. אֲתָא חַד סָב שְׁאַל לֵיהּ שְׁנֵי הֲרוּגִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה סְבַר רַב שֶׁהֵן עוֹרְפִין. אֲמַר לֵיהּ אֵין עוֹרְפִין. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה. אֲמַר לֵיהּ הַתַּחְתּוֹן מִשּׁוּם טָמוּן וְהָעֶלְיוֹן מִשּׁוּם צָף. כַּד סְלַק לְהָכָא אֲתָא לְגַבֵּי רִבִּי אֲמַר לֵיהּ יְאוּת אֲמַר לָךְ כִּי יִמָּצֵא וְלֹא כִי יִמָּֽצְאוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' אלעזר קאמר. בשם ר' חייא רבה אפי' חצי אשכול הוא פרט ואשכחן בברייתא דתנ' ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם הוי פרט ולעניים.
והתני. במתני' שני גרגרים פרע ולא יותר ומשני ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן קאמר ומה שנמצא שם אפי' חצי אשכול או אשכול שלם הרי הוא לעניים הוא כפרט ומתני' בהנופל בשעת בצירה מיירי כדתנן בפרק דלקמן איזהו פרט הנושר בשעת בצירה:
רב כד נחת לתמן. לבבל:
היה אומר אנא בן עזאי דהכא. של א''י כלומר הריני מוכן להשיב לשואלו דבר בעומק ובחריפות כבן עזאי בשוקי טבריא: וגרסי' להא בפ' עגלה ערופה בהלכה ב':
שני הרוגין. שנמצאו מונחין זה ע''ג זה מהו.
סבר רב שהן עורפין. סבור היה רב למימר דהדין הוא שעורפין את העגלה עליהן אלא דהספק היא מהיכן מודדין אם מהעליון או מהתחתון והיה רוצה לפשוט לו דין המדידה:
א''ל ההוא סבא דאין עורפין כלל בכה''ג:
התחתון משום טמון. דקסבר מין במינו הוי טמון ואין עורפין על הטמון כדתנן התם באדמה ולא טמון.
והעליון משום דצף היא על התחתון ולאו בשדה היא כדדריש התם בשדה ולא צף:
כד סלק להכא. כשחזר רב לא''י ואתא לגבי רבי ואמר זה משמי' דהאי סב:
א''ל רבי יאות אמר לך. דאין עורפין בשני הרוגין אבל לא מטעמיה אלא מדכתיב כי ימצא חלל ודרשינן אחד ולא שנים וגזירת הכתוב הוא דאין עורפין על שני הרוגים שנמצאו זע''ז:
רִבִּי יְהוּדָה בִּרְבִּי אָמַר הָיָה שָׁם אַמַּת הַמַּיִם עַל פְּנֵי כָל הַשָּׂדֶה אִם עִיקֵּר אֶת הַמַּחֲרֵישָׁה מִצַּד זֶה וְנִיתְּנָהּ בְּצַּד זֶה אֵינוֹ נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. וְאִם לָאו נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. קָצַר חֲצִי שׁוּרָה וּבָא לְמָחָר נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. יָשַׁב לֶאֱכוֹל יָשַׁב לִישָׁן קָרָא לוֹ חֲבֵירוֹ חֲשֵׁיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
היו עשוים כמין סינפון. לפרש הוצני פשתן דמתני' שהן עשוין כמין סניפין לעמוד בשדה ולפיכך קורא אותן הוצני:
והוא שיהא חותכן בשוה. כלומר שיהא החיתוך והיינו העקירה שלהן בשוה ולא בערבוב:
ה''ג קצר חצי שירה ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה ובא למחר נידון בשורה. ובספרי הדפיס נסתרסו התיבות בטעות וקמ''ל דמה שהפסיק מחמת שישב לו לאכול או לישן או קרא לו חבירו לדבר עמו או שחשכה לו לא הוי הפסק ומה שהניחו לחצי שורה הנשארת כשבא למחר לקצור או לעמר נידון בשורה עם מה שיש עוד להצטרף אות' לשורה א''נ אפי' אין כאן עוד כלום לא הוי שכחה מה שהניח מלקצור או מלעמר מחמת זה דחשיב הכא והא דקאמר נידון בשורה כלומר הרי הדין באותה חצי שורה הנשארת כמו שהיתה ראויה להיות נידון בשורה:
היה שם אמת המים עוברת על פני כל השדה ומפסקת בין העומר לאחרים. אם היא גדולה כ''כ שצריך לעקור את המחרישה מצד זה וליתנה בצד זה הוי הפסק ואין העומר שבצד האחד נידון בשורה עם העומרים שבצד השני ואם הניחו אין תולין בשורה והוי שכחה ואם לאו לא הוי הפסק ונידון בשורה:
עוֹמֶר שֶׁנְּטָלוֹ וְהוֹלִיכוֹ לְעִיר וּנְתָנוֹ עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ וְשָׁכַח אֶת שְׁנֵיהֶן הַתַּחְתּוֹן שִׁכְחָה וְהָעֶלְיוֹן אֵינוֹ שִׁכְחָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁנֵיהֶן אֵינָן שִׁכְחָה הַתַּחְתּוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכוּסֶּה וְהָעֶלְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁזָּכָה בוֹ. רִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּזוֹכֵר. אֲתִיָא דְּרִבִּי זְעִירָא כְּרִבִּי יוֹנָה. דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הַקַּשִּׁין כֵּן רִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הָעֶלְיוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
אתיא דר' זעירא. דס''ל דכסוי העליון שזכרו הוא גורם שלא יהא מה שתחתיו שכחה כר' יונה דאמר בפרק דלעיל בהלכה ו' גבי העומר שחיפהו בקש דתנן דאינו שכחה ובזוכר את הקש שעליו וכאן נמי כדאמר ר''ז בזוכר את העליון:
ר' זעירא אמר בזוכר. הא דקאמר התחתון אינו שכחה מפני שהוא מכוסה לאו דס''ל לר''ש דטמון אינו שכחה אלא ה''ט דהכא בזוכר את העליון בתחלה מיירי ואח''כ שכחו והלכך התחתון אין שם שכחה עליו מפני שנתכסה מחמת העליון ובאותה שעה היה זוכר את העליון:
עומר שנטלו להוליכו לעיר וכו'. תוספתא שם:
טעמייהו דב''ש וכו' כדפרישית במתני'.
שניהן מקרא אחד דרשי. כלומר דר' מנא בא לתרץ דאי הכי קשיא קרא דב''ש לב''ה הלכך קאמר דשניהן מקרא אחד דרשי והיינו דלב''ש האי קרא לגר ליתום ולאלמנה גלי אקרא דלעני ולגר דמה שאמרתי לך לעני זה יתום ואלמנה ונתרבה לזה אחד ולזה אחד ולגר אחד הרי כאן ג' לעניים וב''ה סברי דקרא דקדים הוא דוקא וליתום ולאלמנה דאידך קרא פירושא דלעני הוא מי הוא היתום והאלמנה וכדומה ומדכללן בחדא אין כאן אלא א' ולגר אחד הרי כאן שנים לעניים ומה שהוא יותר לבעל הבית:
שָׂדֶה שֶׁעוֹמָרֶיהָ מְעוּרְבָבִין וְשָׁכַח אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ שִׁכְחָה עַד שֶׁיִּטּוֹל אֶת סְבִיבָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
שדה שעומריה מעורבבין זה עם זה ושכח אחד מהן אינו שכחה. דמחמת ערבובן לא היה נראה לו עד שיטול מה שהוא סביבותיו ונראה וניכר הוא ואם אח''כ שכחו הוי שכחה ותוספא היא שם:
משנה: שְׁנֵי עֳמָרִין שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי צִיבּוּרֵי זֵיתִים וְהַחֲרוּבִין שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי הוּצֲנֵי פִשְׁתָּן שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי גַרְגִּרִים פֶּרֶט וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן פֶּרֶט. שְׁנֵי שִׁבֳּלִים לֶקֶט וְשָׁלֹשׁ אֵינָן לֶקֶט כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. וְעַל כּוּלָּם בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין שְׁלֹשָׁה לָעֲנִייִם וְאַרְבָּעָה לְבַעַל הַבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
אלו כדברי ב''ה. כדמפרש טעמייהו בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב אחד לעני ואחד לגר וב''ש דרשי קרא דלגר ליתום ולאלמנה יהיה הרי כאן ג' ובגמ' מפרש לה מאי עבדי ב''ה בקרא דב''ש.
שני גרגרים. של ענבים פרט:
שני הוצני פשתן. כשנעקר הפשתן מן השדה נקרא הוצני שעומד כמו הוצי דקל:
שני צבורי זתים והחרובין. דוקא צבורין שהן גמר מלאכה.
מתני' שני עומרים שכחה. והם אינם מעורבבין כדקאמר בגמ'.
מתני' העומר שיש בו סאתי' ושכחו אינו שכחה. כדדריש בגמ' דכתיב ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא שיש בו סאתים שאי את יכול ליטלו בידך כולו כאחת:
וכי מרוב העומרים. ושכחן יפה כחו של בעה''ב או לא.
א''ל יופי כחו. שהרי שנים שכחה ושלשה אינן שכחה אמר להן מעתה נימא ק''ו:
אם אמרת בעומר אחד. ויש בו סאתים דין הוא שלא יהא שכחה מפני שהוא כגדיש ואין שכחה בגדיש:
תאמר בשני עומרין שהן ככריכות. שאע''פ שיש בשניהן סאתים כל א' וא' אין בו כגדיש והן כשאר אגודות קטנות והלכה כחכמים:
מתני' קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה. קמה יש בה ג''כ דין שכחה כדאמרינן בפ' עגלה ערופה בשדה לרבות שכחת קמה וילפינן שכחת קמה משכחת עומר מה עומר שיש בו סאתים אינו שכחה אף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה:
אפי' הוא של טופח. טופח הוא מין קטנית דק מאוד ולא של טופח ממש קאמר אלא כלומר אפי' אותו המין שבשדה דק הוא שהשבלים הן דקות ושדופות והן כמין הטופח רואין אותן כאילו הן גסים ומלאות והכי מפרש בגמ' ומשום דבמתני' איירי בשדה של שעורים מסיים רואין אותה כאילו היא ענבה של שעורים. כלומר אפילו הן שדופות רואין אותם כאילו היו מלאות כשאר שעורים ואם היו כשאר שעורים היה בהן סאתים אע''פ שהן עכשיו שדופות אין בהם שכחה ולאו דוקא שעורים אלא ה''ה בכל המינים הדין הוא כך:
הלכה: רִבִי בּוּן בַּר חִייָא עֲשָׂאָן כְּמִין גַּם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' עשאן כמין גם. כלומר דמפרש להא דתנינן שני עומרים שכחה דוקא שיהא ניכר שהן מובדלין זה מזה והיינו שעשאן כמין גם יונית כזה דאי לאו הכי הא אמרינן לעיל שדה שעומריה מעורבבין ושכח א' מהן אינו שכחה:
אית תניי תני. דממלת עומר גופא נפקא לן ושכחת עומר ולא גדיש והאי ברייתא איתא נמי התם בספרי בריש הפ' דעומר שיש בו סאתים כגדיש הוא:
גמ' כתיב כי תקצור וכו' לא תשוב לקחתו עומר שאת יכול וכו'. והכי דריש לה בספרי פ' תצא לא תשוב לקחתו כולו כאחד וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה:
לֹא אָמַר אֶלָּא צִיבּוּרִין הָא זֵיתִים לֹא. מַה בֵּין הַצִּיבּוּרִין מַה בֵּין הַזֵּיתִים. צִיבּוּרִין גְּמַר מְלָאכָה. זֵיתִים אֵינָן גְּמַר מְלָאכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
לא אמר אלא צבורין. דוקא הא זתים ואינן צבורין לא הוי שכחה כדמפרש ואזיל מה בין וכו' דבעינן גמר מלאכה במסיקת הזתים דומיא דקציר דכל זמן שאינו צוברן לאו גמר מלאכה הוי.
אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא רוֹמֵס הָיִיתִי זֵיתִים עִם רִבִּי חִייָא הַגָּדוֹל וְאָמַר לִי כָּל זַיִת שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִפְשׁוֹט יָֽדְךָ וְלִיטְלוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלָיו וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי זֶה שִׁכְחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
רומס הייתי זתים וכו'. מפורש בפ' דלעיל בהלכה ב'.
היה עומר אחד גדול. זה העומר אחד שהניחו ביניהן אם היה גדול ועימר צד החיצון שבו שהוא כלפי חוץ השדה והצד הפנימי שהוא כלפי העומר שכנגדו לא עימר ונשאר כן:
בצד הפנימי נידון בשורה. כלומר בהא לא קמיבעיא לן דודאי אמרינן שבצד הפנימי של עומר הזה הוא נידון בשורה עם העומר שכנגדו שעדיין ראוי להצטרפו לשורה ממזרח למערב כי קא מיבעיא לן אם עימר צד הפנימי שבו ולא צד החיצון מהו שידון בשורה בצד החיצון שבו שנשאר מי אמרינן דהואיל וצד הפנימי לית ביה הוי כהפסק ואינו נידון בשורה עם העומר שכנגדו או דילמא דמכיון שעדיין צד החיצון שבו קיים ראוי הוא לידון בשורה.
וכן בעי עוד בעימר צד העליון שבו דבזה צד התחתון שנשאר ודאי נידון בשורה ואיפכא מאי אם עימר הצד התחתון שבו ולא העליון כגון שסמכו לצד העליון בעץ ובאילן וכיוצא בו והניחו כך בצד העליון שבו מהו שידון בשורה איפשטו הני בעיות:
רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִייָא רַבָּה חֲצִי אֶשְׁכּוֹל פֶּרֶט. תַּנִּי רִבִּי חִייָא חֲצִי אֶשְׁכּוֹל אוֹ אֶשְׁכּוֹל שָׁלֵם פֶּרֶט. וְהָתַנִּי שְׁנֵי גַרְגִּרִים פֶּרֶט. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בְּקוֹצֵר וּמֵנִיחַ תַּחַת הַגֶּפֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' אלעזר קאמר. בשם ר' חייא רבה אפי' חצי אשכול הוא פרט ואשכחן בברייתא דתנ' ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם הוי פרט ולעניים.
והתני. במתני' שני גרגרים פרע ולא יותר ומשני ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן קאמר ומה שנמצא שם אפי' חצי אשכול או אשכול שלם הרי הוא לעניים הוא כפרט ומתני' בהנופל בשעת בצירה מיירי כדתנן בפרק דלקמן איזהו פרט הנושר בשעת בצירה:
רב כד נחת לתמן. לבבל:
היה אומר אנא בן עזאי דהכא. של א''י כלומר הריני מוכן להשיב לשואלו דבר בעומק ובחריפות כבן עזאי בשוקי טבריא: וגרסי' להא בפ' עגלה ערופה בהלכה ב':
שני הרוגין. שנמצאו מונחין זה ע''ג זה מהו.
סבר רב שהן עורפין. סבור היה רב למימר דהדין הוא שעורפין את העגלה עליהן אלא דהספק היא מהיכן מודדין אם מהעליון או מהתחתון והיה רוצה לפשוט לו דין המדידה:
א''ל ההוא סבא דאין עורפין כלל בכה''ג:
התחתון משום טמון. דקסבר מין במינו הוי טמון ואין עורפין על הטמון כדתנן התם באדמה ולא טמון.
והעליון משום דצף היא על התחתון ולאו בשדה היא כדדריש התם בשדה ולא צף:
כד סלק להכא. כשחזר רב לא''י ואתא לגבי רבי ואמר זה משמי' דהאי סב:
א''ל רבי יאות אמר לך. דאין עורפין בשני הרוגין אבל לא מטעמיה אלא מדכתיב כי ימצא חלל ודרשינן אחד ולא שנים וגזירת הכתוב הוא דאין עורפין על שני הרוגים שנמצאו זע''ז:
הָיוּ עֲשׂוּיִן כְּמִין סִינְפוֹן. מְנַחֵם בְּשֵׁם רִבִי יוֹנָתָן וְהוּא שֶׁיְּהֵא חוֹתְכָן בְּשָׁוֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
היו עשוים כמין סינפון. לפרש הוצני פשתן דמתני' שהן עשוין כמין סניפין לעמוד בשדה ולפיכך קורא אותן הוצני:
והוא שיהא חותכן בשוה. כלומר שיהא החיתוך והיינו העקירה שלהן בשוה ולא בערבוב:
ה''ג קצר חצי שירה ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה ובא למחר נידון בשורה. ובספרי הדפיס נסתרסו התיבות בטעות וקמ''ל דמה שהפסיק מחמת שישב לו לאכול או לישן או קרא לו חבירו לדבר עמו או שחשכה לו לא הוי הפסק ומה שהניחו לחצי שורה הנשארת כשבא למחר לקצור או לעמר נידון בשורה עם מה שיש עוד להצטרף אות' לשורה א''נ אפי' אין כאן עוד כלום לא הוי שכחה מה שהניח מלקצור או מלעמר מחמת זה דחשיב הכא והא דקאמר נידון בשורה כלומר הרי הדין באותה חצי שורה הנשארת כמו שהיתה ראויה להיות נידון בשורה:
היה שם אמת המים עוברת על פני כל השדה ומפסקת בין העומר לאחרים. אם היא גדולה כ''כ שצריך לעקור את המחרישה מצד זה וליתנה בצד זה הוי הפסק ואין העומר שבצד האחד נידון בשורה עם העומרים שבצד השני ואם הניחו אין תולין בשורה והוי שכחה ואם לאו לא הוי הפסק ונידון בשורה:
אָמַר רִבִּי אָבִין טַעֲמַיְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. טַעֲמַיְהוּ דְּבֵית הִלֵּל לֶעָנִי וְלַגֵּר. אָמַר רִבִּי מָנָא שְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דָּֽרְשוּ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין לָעֲנִייִם וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין לְבַעַל הַבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
אתיא דר' זעירא. דס''ל דכסוי העליון שזכרו הוא גורם שלא יהא מה שתחתיו שכחה כר' יונה דאמר בפרק דלעיל בהלכה ו' גבי העומר שחיפהו בקש דתנן דאינו שכחה ובזוכר את הקש שעליו וכאן נמי כדאמר ר''ז בזוכר את העליון:
ר' זעירא אמר בזוכר. הא דקאמר התחתון אינו שכחה מפני שהוא מכוסה לאו דס''ל לר''ש דטמון אינו שכחה אלא ה''ט דהכא בזוכר את העליון בתחלה מיירי ואח''כ שכחו והלכך התחתון אין שם שכחה עליו מפני שנתכסה מחמת העליון ובאותה שעה היה זוכר את העליון:
עומר שנטלו להוליכו לעיר וכו'. תוספתא שם:
טעמייהו דב''ש וכו' כדפרישית במתני'.
שניהן מקרא אחד דרשי. כלומר דר' מנא בא לתרץ דאי הכי קשיא קרא דב''ש לב''ה הלכך קאמר דשניהן מקרא אחד דרשי והיינו דלב''ש האי קרא לגר ליתום ולאלמנה גלי אקרא דלעני ולגר דמה שאמרתי לך לעני זה יתום ואלמנה ונתרבה לזה אחד ולזה אחד ולגר אחד הרי כאן ג' לעניים וב''ה סברי דקרא דקדים הוא דוקא וליתום ולאלמנה דאידך קרא פירושא דלעני הוא מי הוא היתום והאלמנה וכדומה ומדכללן בחדא אין כאן אלא א' ולגר אחד הרי כאן שנים לעניים ומה שהוא יותר לבעל הבית:
משנה: הָעוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. שְׁנֵי עֳמָרִים וּבָהֶן סְאָתַיִם רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לָעֲנִייִם. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְכִי מֵרוֹב הָעֳמָרִים יוֹפֵּי כֹחַ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ הוֹרָע כֹּחַ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אָֽמְרוּ לוֹ יוֹפֵּי כֹחַ. אָמַר לָהֶן מַה אִם בִּזְמָן שֶׁהוּא עוֹמֶר אֶחָד וּבוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. שְׁנֵי עֳמָרִין וּבָהֶן סְאָתַיִם אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהוּ שִׁכְחָה. אָֽמְרוּ לוֹ אִם אָֽמְרוּ בְעוֹמֶר אֶחָד שֶׁהוּא כְגָדִישׁ. תֹּאמַר בִּשְׁנֵי עוֹמָרִין שֶׁהֵן כִּכְרִיכוֹת. קָמָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סְאָתַיִם וּשְׁכָחָהּ אֵינָהּ שִׁכְחָה. אֵין בָּהּ סְאָתַיִם אֲבָל אִִם רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת סְאָתַיִם אֲפִילוּ הִיא שֶׁל טוֹפַח רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא עֲנָבָה שֶׁל שְׂעוֹרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
אלו כדברי ב''ה. כדמפרש טעמייהו בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב אחד לעני ואחד לגר וב''ש דרשי קרא דלגר ליתום ולאלמנה יהיה הרי כאן ג' ובגמ' מפרש לה מאי עבדי ב''ה בקרא דב''ש.
שני גרגרים. של ענבים פרט:
שני הוצני פשתן. כשנעקר הפשתן מן השדה נקרא הוצני שעומד כמו הוצי דקל:
שני צבורי זתים והחרובין. דוקא צבורין שהן גמר מלאכה.
מתני' שני עומרים שכחה. והם אינם מעורבבין כדקאמר בגמ'.
מתני' העומר שיש בו סאתי' ושכחו אינו שכחה. כדדריש בגמ' דכתיב ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא שיש בו סאתים שאי את יכול ליטלו בידך כולו כאחת:
וכי מרוב העומרים. ושכחן יפה כחו של בעה''ב או לא.
א''ל יופי כחו. שהרי שנים שכחה ושלשה אינן שכחה אמר להן מעתה נימא ק''ו:
אם אמרת בעומר אחד. ויש בו סאתים דין הוא שלא יהא שכחה מפני שהוא כגדיש ואין שכחה בגדיש:
תאמר בשני עומרין שהן ככריכות. שאע''פ שיש בשניהן סאתים כל א' וא' אין בו כגדיש והן כשאר אגודות קטנות והלכה כחכמים:
מתני' קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה. קמה יש בה ג''כ דין שכחה כדאמרינן בפ' עגלה ערופה בשדה לרבות שכחת קמה וילפינן שכחת קמה משכחת עומר מה עומר שיש בו סאתים אינו שכחה אף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה:
אפי' הוא של טופח. טופח הוא מין קטנית דק מאוד ולא של טופח ממש קאמר אלא כלומר אפי' אותו המין שבשדה דק הוא שהשבלים הן דקות ושדופות והן כמין הטופח רואין אותן כאילו הן גסים ומלאות והכי מפרש בגמ' ומשום דבמתני' איירי בשדה של שעורים מסיים רואין אותה כאילו היא ענבה של שעורים. כלומר אפילו הן שדופות רואין אותם כאילו היו מלאות כשאר שעורים ואם היו כשאר שעורים היה בהן סאתים אע''פ שהן עכשיו שדופות אין בהם שכחה ולאו דוקא שעורים אלא ה''ה בכל המינים הדין הוא כך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source