הלכה: תַּנִּי לֶקֶט קְצִירְךָ לֹא כָל הַקּוֹצֵר בְּיָדוֹ. וְדִכְווָתֵיהּ פֶּרֶט כַּרְמְךָ לֹא כָל הַפּוֹרֵט בְּיָדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו. לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ''ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו':
גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו. כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת''כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה''ב:
משנה: 24a אֵי זֶהוּ לֶקֶט הַנּוֹשֵׁר בִשְׁעַת הַקְּצִירָה. הָיָה קוֹצֵר קָצַר מְלֹא יָדָיו תָּלַשׁ מְלֹא קוּמְצוֹ. הִכָּהוּ קוֹץ וְנָפַל לָאָרֶץ הֲרֵי זֶה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. תּוֹךְ הַיָּד וְתוֹךְ הַמַּגָּל לָעֲנִייִם. אַחַר הַיָּד וְאַחַר הַמַּגָּל לְבַעַל הַבַּיִת. רֹאשׁ הַיָּד וְרֹאשׁ הַמַּגָּל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר לָעֲנִייִם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת. חוֹרְרֵי הַנְּמָלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַקָּמָה הֲרֵי זֶה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְשֶׁל אַחַר הַקּוֹצְרִים הָעֶלְיוֹנִים לָעֲנִייִם וְהַתַּחְתּוֹנִים לְבַעַל הַבַּיִת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַכֹּל לָעֲנִייִם שֶׁסָּפֵק לֶקֶט לֶקֶט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שספק לקט לקט. כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי:
רמ''א הכל לעניים. ואע''פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא''א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים:
שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה''ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה:
שבתוך הקמה. אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה''ב שאין לעניים בקמה כלום:
ר' ישמעאל אומר לעניים. דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור''ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה''ב והלכה כר''ע:
ראש היד. כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל:
לבעה''ב. דאין זה דרך קצירה:
תוך היד ותוך המגל. אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל:
היה קוצר וקצר מלא ידו. מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה''ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר:
הנושר בשעת הקצירה. שבלים הנופלים בשעת הקצירה.
מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה:
מתני' חורי הנמלים. דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן:
רִבִּי יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל הָעֶלְיוֹנִים לָעֲנִייִם בִּלְבָנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים לְבַעַל הַבַּיִת בִּירוֹקִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַכֹּל לָעֲנִייִם שֶׁסָּפֵק לֶקֶט לֶקֶט שֶׁאִי אֶפְשַׁר לְגוֹרֶן לָצֵאת בְּלֹא יְרוֹקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'. כדפרישית במתני':
רַב כַּהֲנָא וְרַב תַּחְלִיפָא. חַד אָמַר תּוֹךְ הַיָּד וְתוֹךְ הַמַּגָּל. וְחָרָנָה אָמַר תּוֹךְ הַיָּד וַאֲפִילוּ לְאַחַר הַמַּגָּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחרנה. ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט:
חד אמר תוך היד ותוך המגל. כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל:
הלכה: הָכָא אַתְּ אָמַר אוֹמְדִין אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לָעֲנִייִם. וְכֹהּ אַתְּ אָמַר כָּל הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִייִם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן קְנַס קָֽנְסוּ בוֹ שֶׁגָּדַשׁ עַל גַּבֵּי לֵיקֶטָּן שֶׁל עֲנִייִם. עַד כְּדוֹן מֵזִיד אֲפִילוּ שׁוֹגֵג אֲפִילוּ כְּרִיכוֹת אֲפִילוּ חִטִּים עַל גַּבֵּי שְׂעוֹרִין אֲפִילוּ גָֽדְשׁוּ אֲחֵרִים חוּץ מִדַּעְתּוֹ וַאֲפִילוּ קָרָא לָעֲנִייִם וְלֹא בָאוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הכא את אמר. מ''ש בסיפא הרוח שפיזר את העמרים דאת אמר אומדין אותה כמה לקט וכו':
והכא את אמר וכו'. ומ''ש ברישא דכל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים ואמאי ויתן להם ג''כ כאן לפי האומד:
קנם קנסו בו. רישא משום קנס הוא לפי שהגדיש ע''ג הלקט:
עד כדון. דאמרינן קנסו אותו אם הגדיש מזיד אם אפי' שוגג וקאמר דאין ה''נ ואפי' כריכות הנוגעות בארץ קנסו אותו ואפי' הגדיש חטים ע''ג שעורים קנסו החטים הנוגעות בארץ ואפי' גדשו אחרים חוץ מדעת בעל הגדיש ואפי' קרא בתחלה להעניים ליטול הלקט שלהן ולא באו אפי' הכי קנסו אותו דסוף סוף הגדיש שלו על גבי לקט של עניים הוא:
משנה: גָּדִישׁ שֶׁלֹּא לוּקָט תַּחְתָּיו כָּל הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִייִם. הָרוּחַ שֶׁפִּיזְּרָה אֶת הָעֳמָרִין אוֹמְדִין אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לָעֲנִייִם. רַבַּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹתֵן לָעֲנִייִם נִפְלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' גדיש שלא לוקט תחתיו. מי שאסף את העומרים והגדיש אותן במקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט.
כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים. מפרש בגמרא דקנס קנסו אותו חכמים לפי שהגדיש על גבי הלקט ולפיכך כל השבלים הנוגעות בארץ כלקט דיינינן ליה ואפי' הגדיש חטים ע''ג שעורים כל החטים הנוגעים בארץ לעניים:
הרוח שפיזרה את העומרין. ע''ג הלקט:
אומדין אותה. להמקום שבשדה שהיה שם מהלקט כמה לקט וכו' ונותן לעניים:
בכדי נפילה. רשב''ג מפרש לה דכמה הוא האומד בכדי נפילה בכדי שיעור שדרך ליפיל בשעת הקצירה והוא ארבעה קבין לכל בית כור זרע והכור ל' סאין וכשיעור הזה יתן לעניים:
וּמְנַיִין שֶׁסָּפֵק לֶקֶט לֶקֶט. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן עָנִי וְעָשִׁיר הַצְדִיקוּהוּ בְּמַתְּנוֹתָיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיוֹנְךָ בְּרִיבוֹ. בְּרִיבוֹ אֵין אַתְּ מַטֵּהוּ. אֲבָל מַטֵּהוּ אַתְּ בְּמַתְּנוֹתָיו. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְכֹה זֹכֶה הוּא מַה שֶׁשִּׁינָּה לָנוּ רִבִּי תַּעֲזוֹב הַנַּח לִפְנֵיהֶן מִשֶׁלָּךְ. אָמַר רִבִּי לָא כְּתִיב לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה בֵּין מִדִּידָךְ בֵּין מִדִּידֵיהּ הַב לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה''ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה:
הדרן עלך הפאה ניתנת
א''ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי. כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך:
בריבו. ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך:
עני ורש הצדיקו כצ''ל. ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה''ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יְהוּדָה בֶּן חַגְרָא הִיא. דְּתַנִּי גֵּר שֶׁנִּתְגַּייֵר וְהָֽיְתָה לוֹ קָמָה נִקְצֶרֶת עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר פָּטוּר מִשֶּׁנִּתְגַּייֵר חַייָב. וְאִם סָפֵק פָּטוּר. 24b רִבִּי יְהוּדָה בֶן חַגְרָא מְחַייֵב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא יִשְׂרָאֵל שֶׁעִיקָּרוֹ חַייָב סְפֵיקוֹ חַייָב וְגוֹי שֶׁעִיקָּרוֹ פָּטוּר סְפֵיקוֹ פָּטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּךְ הָיָה רִבִּי מֵאִיר מֵשִׁיב אֶת רִבִּי יְהוּדָה בֶן חַגְרָא אֵין אַתְּ מוֹדֶה לִי שֶׁסָּפֵק לֶקֶט לֶקֶט. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כָּךְ הָיָה מֵשִׁיב רִבִּי מֵאִיר אֶת הַחֲכָמִים אֵין אַתֶּם מוֹדִים לִי שֶׁסָּפֵק לֶקֶט לֶקֶט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ל אמר כך היה משיב ר''מ וכו'. ר''ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר''מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר''מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט:
כך היה ר''מ משיב את ר' יהודה בן חגרא. כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר''י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר''מ וכצ''ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר''מ דמתני' כר''י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס''ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא''כ ספיקא דדינא דברייתא ג''כ משום ספק לקט מחמיר בה כר''מ דמתני':
ר''ל אמר ד''ה היא. ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה''ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו''ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג''כ פטור:
ר' יהודה בן חגרא מחייב. אע''ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט:
א''ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ''ל. והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר''מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source