Le texte Le vocabulaire Les révisions
Peah
Daf 24a
משנה: 24a אֵי זֶהוּ לֶקֶט הַנּוֹשֵׁר בִשְׁעַת הַקְּצִירָה. הָיָה קוֹצֵר קָצַר מְלֹא יָדָיו תָּלַשׁ מְלֹא קוּמְצוֹ. הִכָּהוּ קוֹץ וְנָפַל לָאָרֶץ הֲרֵי זֶה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. תּוֹךְ הַיָּד וְתוֹךְ הַמַּגָּל לָעֲנִייִם. אַחַר הַיָּד וְאַחַר הַמַּגָּל לְבַעַל הַבַּיִת. רֹאשׁ הַיָּד וְרֹאשׁ הַמַּגָּל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר לָעֲנִייִם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת. חוֹרְרֵי הַנְּמָלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַקָּמָה הֲרֵי זֶה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְשֶׁל אַחַר הַקּוֹצְרִים הָעֶלְיוֹנִים לָעֲנִייִם וְהַתַּחְתּוֹנִים לְבַעַל הַבַּיִת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַכֹּל לָעֲנִייִם שֶׁסָּפֵק לֶקֶט לֶקֶט.
Traduction
Qu’appelle-t-on leket (252)''(Lv 19, 9); Babli, Betsa, 35b.'' (comment définir ce précepte spécial accordant une nouvelle part au pauvre)? ce qu’on laisse tomber de la main, au moment de la moisson. Si un moissonneur, au moment de couper une poignée pleine, ou de l’arracher, est piqué par un chardon, et qu’il laisse tomber ce qu’il tenait à la main, cela reste cependant au propriétaire (253)C'est un déchet involontaire.. Ce qui tombe du milieu de la main ou du creux de la faux, est aux pauvres; mais ce qui tombe derrière la main ou la faux (par un mouvement involontaire) appartient au propriétaire. Ce qui est au bout des doigts (par la main pleine), ou au commencement de la faux, appartient aux pauvres, selon R. Ismaël; selon R. aqiba, c’est au propriétaire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה:
הנושר בשעת הקצירה. שבלים הנופלים בשעת הקצירה.
היה קוצר וקצר מלא ידו. מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה''ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר:
תוך היד ותוך המגל. אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל:
לבעה''ב. דאין זה דרך קצירה:
ראש היד. כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל:
ר' ישמעאל אומר לעניים. דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור''ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה''ב והלכה כר''ע:
מתני' חורי הנמלים. דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן:
שבתוך הקמה. אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה''ב שאין לעניים בקמה כלום:
שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה''ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה:
רמ''א הכל לעניים. ואע''פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא''א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים:
שספק לקט לקט. כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי:
הלכה: תַּנִּי לֶקֶט קְצִירְךָ לֹא כָל הַקּוֹצֵר בְּיָדוֹ. וְדִכְווָתֵיהּ פֶּרֶט כַּרְמְךָ לֹא כָל הַפּוֹרֵט בְּיָדוֹ.
Traduction
On a enseigné: Comme la Bible dit d’abandonner le glanage de la moisson (Lv 19, 9), l’on n’y comprend pas ce qui a été coupé à la main (254)Voir ci-dessus, (3, 3) (non moissonné); de même, l’abandon légal du grappillage de la vigne (ibid.) n’implique pas ce qui a été cueilli à la main.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו. כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת''כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה''ב:
ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו. לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ''ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו':
רַב כַּהֲנָא וְרַב תַּחְלִיפָא. חַד אָמַר תּוֹךְ הַיָּד וְתוֹךְ הַמַּגָּל. וְחָרָנָה אָמַר תּוֹךְ הַיָּד וַאֲפִילוּ לְאַחַר הַמַּגָּל.
Traduction
R. Cahana et R. Tahalifa interprètent différemment la Mishna (au sujet des déchets revenant aux pauvres): selon le premier, on ne leur adjuge que ce qui tombe à la fois du milieu de la main et du milieu de la faux (mais non derrière); d’après l’autre, on y comprend aussi ce qui serait tombé derrière la main, fût-ce derrière la faux (ou mouvement involontaire, car l’une des deux conditions suffit).
Pnei Moshe non traduit
חד אמר תוך היד ותוך המגל. כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל:
וחרנה. ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט:
רִבִּי יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל הָעֶלְיוֹנִים לָעֲנִייִם בִּלְבָנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים לְבַעַל הַבַּיִת בִּירוֹקִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַכֹּל לָעֲנִייִם שֶׁסָּפֵק לֶקֶט לֶקֶט שֶׁאִי אֶפְשַׁר לְגוֹרֶן לָצֵאת בְּלֹא יְרוֹקִין.
Traduction
Selon R. Juda au nom de Samuel, les grains supérieurs appartiennent aux pauvres s’ils sont blancs (lorsqu’ils sont secs ou blancs, la moisson a lieu; donc, c’est un indice de chute récente); les inférieurs reviennent au propriétaire, à condition d’être verts (s’ils ne l’étaient pas, rien de prouverait qu’ils sont de provenance antérieure). Selon R. Meir, tous ces grains appartiennent aux pauvres, car ce qui est douteux leur revient, et il serait impossible de transporter le blé en grange sans laisser choir des grains, qui, même secs, sont verts (257)Comp. Torath Cohanim, sur la section Kedoschim, au verset traitant du glanage..
Pnei Moshe non traduit
גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'. כדפרישית במתני':
Peah
Daf 24b
משנה: גָּדִישׁ שֶׁלֹּא לוּקָט תַּחְתָּיו כָּל הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִייִם. הָרוּחַ שֶׁפִּיזְּרָה אֶת הָעֳמָרִין אוֹמְדִין אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לָעֲנִייִם. רַבַּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹתֵן לָעֲנִייִם נִפְלָה.
Traduction
Si, dans un champ, on a placé le monceau de gerbes à un endroit non encore exploré par les pauvres (ce qui leur serait préjudiciable), tout ce qui touche la terre et la couvre immédiatement appartient aux pauvres (à titre d’amende (263)Mishna, (Eduyot 2, 4)). Si le vent, soufflant sur les gerbes, les pousse dans un tel endroit (264)''Babli, Sheqalim, 3a; Baba Metsia 105a.'', on estime combien le glanage aurait pu produire, et on le distribue aux pauvres; selon R. Simon b. Gamliel, on leur donne selon ce qui tombe habituellement (sans autre estimation, soit 4 cabs par cour).
Pnei Moshe non traduit
מתני' גדיש שלא לוקט תחתיו. מי שאסף את העומרים והגדיש אותן במקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט.
כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים. מפרש בגמרא דקנס קנסו אותו חכמים לפי שהגדיש על גבי הלקט ולפיכך כל השבלים הנוגעות בארץ כלקט דיינינן ליה ואפי' הגדיש חטים ע''ג שעורים כל החטים הנוגעים בארץ לעניים:
הרוח שפיזרה את העומרין. ע''ג הלקט:
אומדין אותה. להמקום שבשדה שהיה שם מהלקט כמה לקט וכו' ונותן לעניים:
בכדי נפילה. רשב''ג מפרש לה דכמה הוא האומד בכדי נפילה בכדי שיעור שדרך ליפיל בשעת הקצירה והוא ארבעה קבין לכל בית כור זרע והכור ל' סאין וכשיעור הזה יתן לעניים:
הלכה: הָכָא אַתְּ אָמַר אוֹמְדִין אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לָעֲנִייִם. וְכֹהּ אַתְּ אָמַר כָּל הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִייִם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן קְנַס קָֽנְסוּ בוֹ שֶׁגָּדַשׁ עַל גַּבֵּי לֵיקֶטָּן שֶׁל עֲנִייִם. עַד כְּדוֹן מֵזִיד אֲפִילוּ שׁוֹגֵג אֲפִילוּ כְּרִיכוֹת אֲפִילוּ חִטִּים עַל גַּבֵּי שְׂעוֹרִין אֲפִילוּ גָֽדְשׁוּ אֲחֵרִים חוּץ מִדַּעְתּוֹ וַאֲפִילוּ קָרָא לָעֲנִייִם וְלֹא בָאוּ.
Traduction
D’une part, il est dit: ''si le vent, soufflant sur les gerbes, les pousse dans un tel endroit, on estime combien le glanage aurait pu produire et on le distribue aux pauvres''; et, d’autre part, on dit (en commençant): ''si les gerbes ont été placées sur un endroit non encore exploré par les pauvres, on leur attribue tout ce qui touche la terre''? (D’où vient cette différence dans la répartition?) C’est que, répond R. Abahou au nom de R. Yohanan, on a imposé une amende au propriétaire du champ pour avoir voulu porter préjudice aux pauvres, en amoncelant le blé sur un espace où ils avaient encore à glaner. On sait donc maintenant (par la Mishna) quelle est la règle lorsque la tentative de préjudice est volontaire; elle s’applique même au cas où c’est arrivé involontairement, ou si l’on a jeté de petites gerbes liées ensemble, ou si c’est du froment par dessus de l’orge (265)''Dans ce cas, on voit bien la distinction entre les couches superposées; si l'orge p. ex. est au-dessous, on sait que le pauvre a des droits sur ce blé.'', ou si d’autres personnes que le propriétaire ont amoncelé là le blé à son insu, ou enfin s’il a appelé les pauvres et qu’ils ne sont pas venus.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הכא את אמר. מ''ש בסיפא הרוח שפיזר את העמרים דאת אמר אומדין אותה כמה לקט וכו':
והכא את אמר וכו'. ומ''ש ברישא דכל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים ואמאי ויתן להם ג''כ כאן לפי האומד:
קנם קנסו בו. רישא משום קנס הוא לפי שהגדיש ע''ג הלקט:
עד כדון. דאמרינן קנסו אותו אם הגדיש מזיד אם אפי' שוגג וקאמר דאין ה''נ ואפי' כריכות הנוגעות בארץ קנסו אותו ואפי' הגדיש חטים ע''ג שעורים קנסו החטים הנוגעות בארץ ואפי' גדשו אחרים חוץ מדעת בעל הגדיש ואפי' קרא בתחלה להעניים ליטול הלקט שלהן ולא באו אפי' הכי קנסו אותו דסוף סוף הגדיש שלו על גבי לקט של עניים הוא:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יְהוּדָה בֶּן חַגְרָא הִיא. דְּתַנִּי גֵּר שֶׁנִּתְגַּייֵר וְהָֽיְתָה לוֹ קָמָה נִקְצֶרֶת עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּיר פָּטוּר מִשֶּׁנִּתְגַּייֵר חַייָב. וְאִם סָפֵק פָּטוּר. 24b רִבִּי יְהוּדָה בֶן חַגְרָא מְחַייֵב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא יִשְׂרָאֵל שֶׁעִיקָּרוֹ חַייָב סְפֵיקוֹ חַייָב וְגוֹי שֶׁעִיקָּרוֹ פָּטוּר סְפֵיקוֹ פָּטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּךְ הָיָה רִבִּי מֵאִיר מֵשִׁיב אֶת רִבִּי יְהוּדָה בֶן חַגְרָא אֵין אַתְּ מוֹדֶה לִי שֶׁסָּפֵק לֶקֶט לֶקֶט. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כָּךְ הָיָה מֵשִׁיב רִבִּי מֵאִיר אֶת הַחֲכָמִים אֵין אַתֶּם מוֹדִים לִי שֶׁסָּפֵק לֶקֶט לֶקֶט.
Traduction
Selon R. Yohanan, l’avis qui est exprimé ici par R. Meir est conforme à celui de R. Juda ben Hagra (qu’en cas de doute, c’est aux pauvres), puisque l’on a enseigné (258)Voir Hulin ibid. et Tossefta sur Kilayim 1: ''si un prosélyte possède une gerbe de blé et qu’elle ait été moissonnée avant sa conversion, il est dispensé d’en prélever les parts légales; si c’est coupé plus tard, il est obligé de les donner; en cas de doute, il en est dispensé; mais il y est tenu selon R. Juda ben Hagra. Selon R. Simon ben Lakish, tous sont cependant d’avis (même R. Meir) que si la moisson a été faite par un Israélite, les prélèvements sont dus en cas de doute (259)On maintient à leur égard la présomption première d'obligation.; et si elle a été faite par un païen, on est dispensé des prélèvements en cas de doute. Or, selon R. Yohanan, voici que R. Juda b. Hagra répliquait à R. Meir: tu reconnais certes comme moi qu’en cas de doute si un fruit est appelé glanage (260)Selon lui, R. Juda b. Hagra n'a rien répliqué à R. Meir, parce qu'il distingue le juif de l'étranger., il appartient aux pauvres (donc, ce devoir incombe au converti en cas de doute). Selon R. Simon b. Lakish, R. Meir s’adresse au contraire aux sages: vous n’admettez pas comme moi qu’en cas de doute si un fruit est reconnu être du glanage, il appartienne de droit aux pauvres (sans quoi, il faudrait en indiquer l’obligation au cas douteux précité (261)''Mekhilta sur la section Mischpatim, (Ex 23, 6); Siffri, section Ki-Thetsé, (Dt 24, 20).'').
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ''ל. והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר''מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה:
ר' יהודה בן חגרא מחייב. אע''ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט:
ר''ל אמר ד''ה היא. ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה''ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו''ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג''כ פטור:
כך היה ר''מ משיב את ר' יהודה בן חגרא. כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר''י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר''מ וכצ''ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר''מ דמתני' כר''י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס''ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא''כ ספיקא דדינא דברייתא ג''כ משום ספק לקט מחמיר בה כר''מ דמתני':
ר''ל אמר כך היה משיב ר''מ וכו'. ר''ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר''מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר''מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט:
וּמְנַיִין שֶׁסָּפֵק לֶקֶט לֶקֶט. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן עָנִי וְעָשִׁיר הַצְדִיקוּהוּ בְּמַתְּנוֹתָיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיוֹנְךָ בְּרִיבוֹ. בְּרִיבוֹ אֵין אַתְּ מַטֵּהוּ. אֲבָל מַטֵּהוּ אַתְּ בְּמַתְּנוֹתָיו. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְכֹה זֹכֶה הוּא מַה שֶׁשִּׁינָּה לָנוּ רִבִּי תַּעֲזוֹב הַנַּח לִפְנֵיהֶן מִשֶׁלָּךְ. אָמַר רִבִּי לָא כְּתִיב לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה בֵּין מִדִּידָךְ בֵּין מִדִּידֵיהּ הַב לֵיהּ.
Traduction
Et comment sait-on qu’en cas de doute si certains objets font partie du glanage, ils soient considérés comme tels (262)''Selon le droit rabbinique, il faut, pour déposséder quelqu'un, fournir auparavant la preuve de la possession ou de droits acquis sur tel ou tel objet; or, comme ici le propriétaire est le possesseur, comment peut-on, sans preuve, le contraindre à livrer ce qu'il doute devoir? Voir Mischna, Ve partie, (Bekoroth, 2, 8) Comp. Rabbinowicz, Législative civile du Talmud, Ketubot p. 6 et 66.''? C’est que, dit R. Samuel bar Nahman au nom de R. Yonathan, il est dit (Ps 82, 3): Faites grâce aux pauvres et aux malheureux, c’est-à-dire, favorisez-les par vos donations (en les donnant même en cas de doute). R. Simon b. Lakish, au nom de Bar-kapara, invoque en faveur de cette règle le verset suivant (Ex 23, 6): Tu ne feras pas pencher le jugement du nécessiteux dans sa contestation; on ne devra pas le faire pencher, même en sa faveur, pendant la contestation; mais cela pourra avoir lieu pour une donation à lui accorder. R. Yohanan dit: ainsi s’explique L‘enseignement de Rabbi, qu’en vertu de l’expression tu abandonneras (Lv 19, 10), on doive laisser encore aux pauvres une part qui ne leur est pas due. R. Ila dit: il est écrit (Dt 24, 19): ce sera pour l’étranger, l’orphelin et la veuve: on déduit de l’expression ''ce sera'' que ce soit de ton bien ou du sien, il faut lui donner ce qui fait l’objet du doute (ils ne diffèrent que pour l’application du verset biblique).
Pnei Moshe non traduit
עני ורש הצדיקו כצ''ל. ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה''ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.
בריבו. ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך:
א''ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי. כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך:
א''ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה''ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה:
הדרן עלך הפאה ניתנת
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source