Vayedaber

Peah

Daf 1a

משנה: 1a אֵילּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן שֵׁיעוּר הַפֵּיאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֵילּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּירוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא כִּיבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן.

Traduction

Les devoirs dont l’accomplissement n’a pas de limites déterminées (par la Loi) sont (1)Comme ces objets n'ont pas de limites fixées légalement, les rabbins leur en ont tracé. Mais, à la vérité, il y en a encore d'autres dont la quantité n'est pas précisée et dont les exemples seront invoqués dans la Guemara ci-après, au où parle R. Berakhia. Cf. Babli, Hulin 137b. Tous ce paragraphe fait partie des prières quotidiennes du matin.: l’abandon de l’angle du champ aux pauvres lors de la moisson (2)''Il est dit en (Lv 19, 9) et 10, que lors de la moisson il ne faut pas raser le champ en ses moindres recoins, mais abandonner l'angle au pauvre et à l'étranger. On comprend le sentiment d'humanité qui a dicté à Moïse ce devoir de charité et de fraternité: il donne une place à l'infortuné dans la récolte du riche. Cf. (Lv 23, 22); (Dt 24, 19) et suiv.''; l’offrande des prémices (3)Voir (Ex 23, 19), et (Dt 26, 1-11). En Palestine, les prémices des produits de la terre devaient être apportées au Temple de Jérusalem, offerts à Dieu en présence du sacerdote, et accompagnés d'une formule d'hommage envers le créateur. Après l'accomplissement de cette cérémonie, on pouvait consommer ces produits sur place. Du reste, le traité Bikurim (des prémices), le dernier de la 1ère série de la Mishna, donne à ce sujet des détails développés.; le sacrifice offert au Temple (de Jérusalem) lors des trois visites prescrites (4)Trois fois par an, aux fêtes de Pâques, de Pentecôte et des Tabernacles, les Israélites se rendaient à Jérusalem et y offraient un don proportionnel à leur moyens (Dt16, 16-17). Cet usage est encore symbolisé de nos jours à chaque fête juive par la cérémonie du MATANAT YAD célébrée dans les temples actuels. Cf. (Hagiga 1, 1); la bienfaisance (5)Dans ces œuvres charitables, comme on le voit par la suite, il n'est question que de démarches personnelles à faire., et l’étude de la Loi (6)Il faut la méditer jour et nuit. Voir (Jos 1, 8).. Les devoirs qui donnent à l’homme une jouissance dans ce monde et dont la récompense principale est réservée pour la vie future, sont (7)''Cf. Babli, Kidushin, 39b; Shabat 127a.'': la piété filiale, la bienfaisance, la fréquentation assidue des écoles religieuses, l’hospitalité, la sollicitude pour les malades, la dotation des fiancés, les derniers honneurs dus aux morts, le recueillement dans la prière, le rétablissement de la paix entre l’homme et son prochain (8)Voir (Ps 34, 15), et (Pr 21, 21).. Mais le devoir le plus important est l’étude de la Loi, et il équivaut à tous les autres.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אלו דברים שאין להם שיעור. מדאורייתא אבל מדרבנן לפאה יש לה שיעור כדתנן במתני' דלקמן אין פוחתין לפאה מששים:

הפאה. שאדם חייב להניח בסוף שדהו לעניים כדכתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך:

והבכורים. דכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך ולא ניתן בהם שיעור:

והראיון. שחייב אדם להראות בעזרה בשלש רגלים דכתיב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך והראייה הזאת אין לה שיעור דכל אימת דבעי עייל ומתחזי ונפיק. א''נ הראיון עולת ראיה ושלמי חגיגה שחייב להביא כדכתיב ולא יראו פני ריקם אין לה שיעור מדאורייתא דכתיב איש כמתנת ידו אבל החכמים נתנו בה שיעור עולת ראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף:

וגמילות חסדים. שבגופי כגון בקור חולים ולקבור מתים וכיוצא בהן אבל גמילות חסדים מממונו כגון פדיון שבוים ולהלביש ערומים ולהאכיל את הרעבים וכיוצא בהן יש לה שיעור שיתן בכל פעם שתבוא מצוה כזו לידו חמישית מן הריוח שבנכסיו ותו לא מחייב דהכי אמרינן המבזבז אל יבזבז יותר מחומש הלכך מבעי לי' לאינש לאפרושי חמישית בכל עת כדי שיהא מצוי כל זמן שיבא גמילות חסד לידו שיקיים ובהכי נפיק ידי חובתיה:

ותלמוד תורה. אין לה שיעור דכתיב והגית בו יומם ולילה:

כנגד כלם. שקול ת''ת כנגד כולם:

הלכה: רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי אָמַר רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי אִימִּי הֲווֹן יְתִיבִין מַקְשׁוֹי אֲמַר לָמָּה לֹא תַנֵּינָן תְּרוּמָה עִמְּהוֹן. אָמַר רִבִּי אִימִּי מִפְּנֵי הַמַּחְלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אָדָם עוֹשֶׂה כָּל שָׂדֵהוּ בִּיכּוּרִים וְאֵין אָדָם עוֹשֶׂה כָּל שָׂדֵהוּ תְרוּמָה. הֲתִיבוּן הֲרֵי הוּא אוֹמֵר פֵּיאָה הֲרֵי אֵין אָדָם עוֹשֶׂה כָל שָׂדֵהוּ פֵּיאָה וְתַנִּיתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קְצִירַת שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה דּוֹמָה לְמֵירוֹחוֹ עַד שֶׁלֹּא קָצַר שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה לֹא נִתְחַייְבָה שָׂדֵהוּ פֵּיאָה. מִשֶּׁקָּצַר שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה נִתְחַייְבָה כָּל שָׂדֵהוּ פֵּיאָה. בִּיקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כָּל שָׂדֵהוּ פֵּיאָה עוֹשֶׂה. בְּרַם הָכָא עַד שֶׁלֹּא נִתְמָרֵחַ הַכְּרִי לֹא נִתְחַייֵב כִּרְיּוֹ תְרוּמָה. בִּיקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כָּל כִּרְיּוֹ תְרוּמָה אֵינוֹ עוֹשֶׂה דְּתַנֵּינָן תַּמָּן הָאוֹמֵר כָּל גּוֹרְנִי תְרוּמָה וְכָל עִיסָּתִי חַלָּה לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁיְּשַׁייֵר מִקְצָת.

Traduction

Les devoirs dont l’accomplissement n’a pas de limites déterminées sont: etc.'' R. Benjamin b. Levi dit: comme R. Isaac et R. Imi se trouvaient ensemble à étudier, l’un (Isaac) demanda: pourquoi, dans cette énumération, n’a-t-on pas parlé de la terouma (9)Voir Babli, tossafoth à Hulin 137b. Or, selon Samuel, la trouma pourra être très minime ou très étendue. ou oblation sacerdotale? C’est, lui répondit R. Imi, à cause des distinctions (10)Le mot MAHLOQUET employé ici n'a pas le sens ordinaire de Discussion, mais celui de distinction. Cf. Baba Metsia 7b. entre les diverses mesures d’oblation (le 50ème dû selon la moyenne, ou le 40ème donné par une personne généreuse, ou le 60ème par celui qui a mauvais cœur). De même, R. Yossé fait remarquer qu’il est dit (11)Mishna, (Bikurim 2, 4): on peut consacrer tout son champ à titre de prémices (sans limites), mais non comme oblation sacerdotale (12)''Parce qu'elle doit être une oblation sur tout le reste; et, pour cette raison, elle ne fait pas partie de l'énumération de la Mishna.''. N’y-a-t-il pas lieu cependant d’objecter que, pour la pea, on ne doit pas non plus lui consacrer un champ entier (13)Selon Tossefta, 1., au lieu d’un angle seul? Si donc elle est limitée, pourquoi la mentionner plutôt que la terouma? R. Yossé répond: la coupe du premier épi équivaut pour la pea à l’entassement de tout le grain (pour les prélèvements ultérieurs à opérer): aussi longtemps que le propriétaire d’un champ n’a pas coupé un seul épi, il n’est pas tenu à l’obligation de la pea; l’obligation commence avec la première coupe, et, dès lors, s’il veut livrer tout son champ à titre de pea, il peut le faire (14)La péa diffère donc de la trouma et est illimitée.. Au contraire, pour la terouma, aussi longtemps que le monceau de blé n’est pas entassé (ni débarrassé des issues), il n’existe pas encore d’obligation de la terouma, et plus tard, lorsque l’obligation commence, elle est limitée et on ne peut pas consacrer au sacerdote tout le monceau; car, ainsi qu’on la enseigné ailleurs (15)Mishna, (Halla 1, 9), et Babli, (Hulin 136b).: ce serait une parole nulle de déclarer que toute une grange soit considérée comme terouma, ou une pâte entier comme Halla, sans rien en consommer (ce ne serait pas un prélèvement, mais un abandon total).

Pnei Moshe non traduit

גמ' למה לא תנינן תרומה עמהון. מפני מה לא חשיב במתני' לתרומה נמי עם כל הני דהא לתרומה נמי אין לה שיעור מדאורייתא דאפי' חטה אחת פוטרת הכרי אלא דחכמים הוא דנתנו לה שיעור עין יפה אחת מארבעים והבינונית מחמשים כדתנן בפ''ד מתרומות:

מפני המחלוקת. משום דפליגי תנאי שם המרבה בתרומה ר''א אומר אחד מעשרה רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה ר''ט ור''ע אומרים עד שישייר שם חולין וכיון דפלוגתא היא עד כמה יכול להרבות בשיעורה בפלוגתא לא מיירי:

א''ר יוסי. עוד טעמא אחרינא איכא דלא דמיא תרומה להנך דחשיב במתני':

שהרי אדם עושה כל שדהו בכורים. אם הוא רוצה כדתנן בפ''ב דבכורים:

אבל אין אדם עושה כל שדהו תרומה. דבעינן שיהא שיריה ניכרין דכתיב ראשית דגנך ולכ''ע עד שישייר שם חולין:

התיבון. על שינויא דר' יוסי:

הרי הוא אומר פאה. במתני':

והרי אין אדם עושה כל שדהו פאה כדתנינן. בתוספתא פ''א ואפ''ה:

ותניתה. במתני':

א''ר יוסי. אכתי לא דמיא פאה לתרומה דקצירת שבולת הראשונה דומה למירוחו כו' כלומר דהא דאמרינן אין אדם עושה כל שדהו פאה דוקא עד שלא התחיל לקצור דכל זמן שלא קצר כלל אין כאן חיוב פאה דבקצרך כתיב ומשקצר אפי' שבולת הראשונה בלבד ה''ז כמירוחו והיינו חיובו לפאה ואז אם בקש לעשות כל שדהו פאה עושה דכבר קרינן ביה בקצרך:

ברם הכא. בתרומה לעולם אינו יכול לעשות הכל תרומה שהרי ודאי עד שלא נתמרח הכרי של התבואה לא נתחייב כריו תרומה כלל דדגנך כתיב ועד שלא נתמרח לא הוי דגנך:

בקש לעשות כל כריו תרומה וכו'. כלומר מהשתא אף לאחר שנתמרח הכרי ונתחייב בתרומה אינו יכול לעשות כל הכרי שלו תרומה דהא מראשית דגנך דרשינן שיהו שיריה ניכרין וא''כ משמע דאחר שנקרא דגנך בעינן שיהא ראשית ושיריה ניכרין:

וכדתנינן תמן. סוף פ''א דחלה:

האומר כל גרני תרומה וכו' עד שישייר מקצת. וא''כ אפי' לאחר שנעשה גורן אין יכול לעשותו כולו תרומה הלכך לא דמיא תרומה לפאה:

Peah

Daf 1b

שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה מַהוּ שֶׁתְּהֵא חַייֶבֶת בְּפֵיאָה. אֵיפְשַׁר לוֹמַר הִיא חִייְבָה כָּל שָׂדֵהוּ פֵּיאָה וְהִיא חַייֶבֶת בְּפֵיאָה. קָצַר שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה וְנִשְׂרְפָה מַהוּ שֶׁיְהֵא צָרִיךְ לִקְצוֹר פַּעַם שְׁנִייָה. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קָצַר חֶצְיָהּ וּמָכַר חֶצְיָהּ וּמָכַר מַה שֶׁקָּצַר קָצַר חֶצְיָהּ וְהִקְדִּישׁ מַה שֶׁקָּצַר נוֹתֵן מִן הַמְשׁוּאָר עַל הַכֹּל. וְהֶקְדֵּשׁ לָאו כְּשָׂרוּף הוּא. 1b הָדָא אָֽמְרָה קָצַר שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה וְנִשְׂרְפָה אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְצוֹר פַעַם שְׁנִייָה.

Traduction

D’après ce qui vient d’être dit du premier épi, est-il passible aussi de l’obligation de la pea? Non, car il ne se peut pas que l’on dise qu’il entraîne l’obligation pour tout le champ, et qu’il est en même temps passible lui-même. Si le premier épi coupé a été brûlé de suite (avant la récolte du reste), faut-il en ce cas (pour que la pea soit due) faire une nouvelle coupe? On peut résoudre la question d’après ce qui suit: Si l’on a coupé une moitié du champ, est-il dit plus loin (2,8), et l’on a vendu cette moitié, ou, si après avoir coupé la moitié à l’a déclarée sacrée, on donne la part de pea pour tout (vendu ou consacré) sur ce qui reste adhérent à la terre. Or, ce qui a été consacré est certes considéré comme brûlé (pour la pea); donc, lorsque le premier épi coupé est brûlé, il est inutile de faire une nouvelle coupe (pour qu’il y ait lieu de donner la pea).

Pnei Moshe non traduit

שבולת הראשונה. שקצרה ואח''כ עשה כל שדהו פאה.

מהו. שתהא חייבת בפאה אותה שבולת הראשונה ושיהא צריך להפריש מקצת ממנה לפאה:

אפשר לומר וכו' והיא חייבת בפאה. בתמיה ומאי תבעי לך דהא עד שלא קצר הראשונה ליכא חיובי פאה כלל כדלעיל. והיא שגרמה לחיוב פאה ומהיכי תיתי שתתחייב היא בפאה:

ונשרפה מהו. שיהא צריך לקצור פעם שנייה מי נימא הואיל והראשונה נשרפה הוי כאלו עדיין לא קצר כלל וא''כ צריך לקצור עוד פעם שניה לשבולת אחת כדי שתחול על השדה חיוב פאה או דילמא מכיון דקצר מיהת פ''א בקצרך קרינן ביה:

נשמעינה מן הדא קצר חציה ומכר חציה. במתני' דסוף פרק ג' תנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל משום דחיוב פאה בסוף השדה הוא ונמצא החיוב על הלוקח הוא שזה לא מכר לו אלא הנשאר בשדה אחר שיוציא את הפאה על כל השדה וכן קצר חציה והקדיש חציה הפודה מיד הגזבר הוא נותן פאה לכל:

ומכר מה שקצר. ותני עלה בתוספתא פ''ק קצר חציה ומכר את הקציר או קצר חציה והקדיש את הקציר נותן מן המשואר על הכל. שהרי חיוב פאה נשאר אצלו והלכך צריך ליתן מן המשואר אף על מה שמכר ועל מה שהקדיש:

והקדש לאו כשרוף הוא. בתמיה דהא אסור להנות ממנו וכמו ששרוף הוא מה שקצר בראשונה ואפ''ה אמרינן דחיוב פאה על המשואר היא דכיון דקצר הוא קרינן ביה בקצרך:

הדא אמרה וכו'. דג''כ א''צ לקצור פעם שניה אלא אפי' עדיין לא קצר עוד יכול הוא להפריש פאה:

כִּילָּה אֶת שָׂדֵהוּ אַתְּ אָמַר חָֽזְרָה פֵיאָה לָעֳמָרִין. מַהוּ שֶׁתַּחְזוֹר פֵּיאָה לִקְצִירַת שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי נֵילַף פֵּיאַת עֳמָרִין מִפֵּיאַת קָמָה. מַה פֵּאַת קָמָה לֹא חָֽזְרָה קָמָה לִקְצִירַת שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה. אַף פֵּיאַת עֳמָרִין לֹא תַחְזוֹר פֵּיאָה לִקְצִירַת שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה.

Traduction

Si l’on a entièrement rasé le champ (sans rien laisser aux pauvres), on sait que l’obligation de la pea doit retomber sur les gerbes. Et par suite faut-il l’imposer même au premier épi coupé (ou bien, selon la règle précédente, n’en est-il pas passible, parce que c’est sa coupe qui entraîne l’obligation)? C’est que, répond R. Yossé, on compare la pea due sur les gerbes à celle qui est due pour le blé encore debout: de même que, pour cette dernière, l’obligation n’a pas d’effet rétroactif (elle n’est pas due pour le premier épi).

Pnei Moshe non traduit

כילה את שדהו. לגמרי ולא הפריש פאה מן הקמה:

את אמר חזרה פאה לעומרין. כלומר הרי הדין בזה דחזר חיוב הפאה על העומרין וצריך להפריש פאה מן העומרין על כל השדה. והכי תנינן לה בתוספתא שם לא נתן מן הקמה יתן מן העומרים והשתא קמיבעיא לי' מהו שתחזור פאה לקצירת שבולת הראשונה. כלומר אם אמרינן דהואיל ושבולת הראשונה נתערבה עם הכל ומן העומרים הוא דמפריש חזרה חיוב פאה גם על הראשונה וצריך להפריש אף עליה או דלמא כיון דלעולם אין חיוב פאה אלא אחר קצירת שבולת הראשונה וממנה ואילך הוא דמפריש והיא פטורה. ופשיט לה ר' יוסי דודאי א''צ להפריש על שבולת הראשונה דנילף פאת עומרין מפאת קמה וטעמא משום שלא נתחייב עכשיו להפריש מן העומרין אלא מפני שלא הפריש מן הקמה וא''כ מה פאת קמה לא נתחייב בה אלא לאחר קצירת שבולת הראשונה והיא לעולם פטורה אף בפאת העומרים כן:

הַפֵּיאָה יֵשׁ לָהּ שֵׁיעוּר מִלְּמַטָּן וְאֵין לָהּ שֵׁיעוּר מִלְּמַעֲלָן. הַבִּיכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן אֵין לָהֶם שֵׁיעוֹר לֹא מִלְּמַעֲלָן וְלֹא מִלְּמַטָּן. אִית תַּנִּי תַּנָּא הַפֵּיאָה וְהַבִּיכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן אֵין לָהֶם שֵׁיעוֹר לֹא לְמַעֲלָן וְלֹא לְמַטָּן. מַה נְפִיק מִן בֵּינֵיהוֹן וְהֵן חַד מִן שִׁשִּׁים. מַן דָּמַר הַפֵּיאָה יֵשׁ לָהּ שֵׁיעוּר מִלְּמַטָּן וְאֵין לָהּ שֵׁיעוּר מִלְּמַעֲלָן מַה שֶׁנָּתַן נָתַן חָזַר וְהוֹסִיף חַייָב בְּמַעֲשֵׂר עַד שָׁעָה שֶׁיַּשְׁלִים. מַן דָּמַר הַפֵּיאָה וְהַבִּיכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן אֵין לָהֶם שֵׁיעוֹר לֹא מִלְּמַעֲלָן וְלֹא מִלְּמַטָּן מַה שֶׁנָּתַן כְּבָר נִפְטָּר. חָזַר וְהוֹסִיף חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת.

Traduction

La pea a une mesure a minima (au moins le 60ème), mais non un maximum (l’on peut donner bien plus, même le tout); pour l’offrande des prémices et le sacrifice au Temple lors des 3 visites prescrites, il n’y pas de mesure, ni minimum, ni maximum. Selon un autre enseignement, il n’y a de limite pour aucun des 3 objets. Quelle est la différence pratique entre ces deux opinions, puisqu’en tous cas le 60ème est le minimum à donner pour la pea comme mesure rigoureuse? La voici: d’après celui qui dit que, pour celle-ci, il y a une limite minimum, la moindre parcelle même du prélèvement incomplet est valable, et lorsqu’on y ajoute une petite part (moins du 60ème), il faut jusqu’à parfait achèvement donner la dîme sur ce prélèvement (16)Dès qu'il est complet, il n'est plus soumis aux parts dues.. D’après l’avis contraire, la pea est une fois donnée (même moindre), on est dispensé du reste, et ce que l’on y ajoute est soumis aux dîmes (n’étant plus de la pea).

Pnei Moshe non traduit

הפאה יש לה שיעור מלמטן ואין לה שיעור מלמעלה. תוספתא ריש פ''א דמלמטה נתנו בה חכמים שיעור כדתנן לקמן אין פוחתין לפאה מששים אבל למעלה אין לה שיעור דיכול אדם לעשות את כל שדהו פאה והיינו אחר שקצר שבולת הראשונה כדאמרי' לעיל:

הבכורים והראיון אין להם שיעור. כלל ולקמן מפרש לה באיזה ראיון אמרו:

אית תניי תני. דגם הפאה אין לה שיעור אף למטה:

מה נפיק מן ביניהון והן חד מן ששים. כלומר דהא על כרחך לכ''ע צריך שתהא לה חד מששים דהא בהדיא תנן אין פוחתין לפאה מששים וא''כ במאי פליגי הני תנאי אי נימא דהאי ברייתא בתרייתא פליגא אמתני'. וקאמר דלא פליגא אמתני' אלא דהאי מילתא איכא בינייהו.

מ''ד דפאה יש לה שיעור מלמטן מה שנתן נתן. כלומר ואם נתן פחות מששים אע''פ שצריך הוא להוסיף עד ששים לא אמרינן דמה שנתן תורת פאה עליו לענין שתהא פטורה מן המעשר אלא מה שנתן נתן וזכה העני ואינו יכול להוציא מידו ומ''מ לענין מעשר אין תורת פאה על מה שנתן הואיל ואין בה שיעור פאה וכן נמי על מה שחזר והוסיף חייב במעשר דאין כאן תורת פאה:

עד שעה שישלים. כלומר עד שישלים הפאה בבת אחת כשיעורה:

ומ''ד דגם הפאה אין לה שיעור אף למטן לאו דא''צ להוסיף עליה קאמר דלא פליג אמתני' דצריך ששים אלא דלענין מעשר קאמר דמה שנתן עולה לו בחשבון תורת פאה וכבר נפטר וא''צ לעשר עליה.

ואם חזר והוסיף חייב במעשרות על מה שהוסיף דלענין מעשר אין תורת פאה למה שחזר והוסיף:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source