Peah
Daf 17b
רִבִּי מָנָא בְּעֵי וְלֵיתְנָן אֲמַר קָמָה כָּל שֶׁהִיא חַייֶבֶת בְּפֵיאָה אֶלָּא בְּגִין 17b דְּתַנָּא בִּיכּוּרִים תַּנָּא קַרְקַע.
Traduction
Mais alors, demanda R. Mena, pourquoi ne pas dire dans la Mishna que la moindre gerbe (190)Elle seule doit la Pea non le champ. est soumise au droit de la pea? En effet, on a parlé de terrain parce qu’il est question de prémices etc. (pour lesquelles le devoir incombe au sol). Le devoir de la visite du temple pendant les jours de fête (191)''C'est aussi le devoir des musulmans de devenir Hadj; V. Coran, 2, 192-3.'', est-il dit, incombe au propriétaire du moindre sol.
Pnei Moshe non traduit
ולית אנן אמר קמה כל שהוא. לדידך קמה כל שהו מבעי ליה ומאי קרקע כל שהוא אלא דאיכא למימר בגין דתני נמי בכורים ולא שייך בהו אלא לשון קרקע תני נמי בפאה קרקע.
תַּנִּי וְהָרֵיאָיוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע פָּטוּר מִן הָרֵיאָיוֹן. רִבִּי מָנָא בְּעֵי וְלָמָּה לָנַנָּן אָֽמְרִין מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע פָּטוּר מִן הַוִּידּוּי דִּכְתִיב מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ. רִבַּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר שְׁמוּעָתָה כֵּן מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע פָּטוּר מִן הַוִּידּוּי דִּכְתִיב מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Yohanan: celui qui ne possède pas de terrain est dispensé de ce devoir de visite aux jours de fête (192)Babli, (Pessahim 8b).. R. Mena remarque que l’on devrait aussi dire que celui qui n’a pas de terrain est dispensé de la confession légale (qui se fait à cette occasion), puisqu’il est dit dans la formule à réciter en ce moment.... de la terre que tu nous as donnée (Dt 26, 15). En effet, R. Yossé bar R. Aboun énonce cette règle au nom de R. Yohanan, en vertu d’une tradition fondée sur ledit verset.
Pnei Moshe non traduit
תני בברייתא דקחשיב נמי והראיון בהדי דמתני' וכדמפרש ר' יוחנן דכל מי שאין לו קרקע פטור מן הראיון שאין חובה עליו לעלות לרגל כדלקמן דכתיב שם ולא יחמוד איש את ארצך להוציא מי שאין לו ארץ:
ולמה לית אנן אמרין נמי דמי שאין לו קרקע פטור מוידוי מעשר. ואע''ג דאשכחן ביה חיובא דמעשר כגון שלקח פירות המחוברין ונגמרו ברשותו למעשר ואפ''ה יהא פטור מן הוידוי דכתיב גביה מן האדמה וגו':
אמר שמועתה כן. אע''ג דלא תנינן לה בברייתא אמר בשם שמעתתא דאמוראי כן דפטור מן הוידוי.
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע פָּטוּר מִן הָרֵאָיָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יַחְמוֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִנִּיחַ אֶת כֶּרְיוֹ וּבָא וּמָצָא אֲרָיוֹת סוֹבְבִין אוֹתוֹ. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִנִּיחַ בַּיִת שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין וּבָא וּמָצָא חֲתוּלוֹת מְקוּרָעִין לִפְנֵיהֶן. חַד בַּר נַשׁ שְׁבִיק בֵּיתֵיהּ פְּתִיחַ וַאֲתָה וַאֲשְׁכַּח חֲכִינָה כְּרִיכָה עַל קֶרְקֳסוֹי. רִבִּי פִינְחָס מִשְתָּעֵי הַדֵּין עוּבְדָּא. תְּרֵין אַחִין בְּאַשְׁכְּלוֹן הֲווֹ לָהוּ מְגוּרִין נוּכְרָאִין אָֽמְרֵי כְדוֹן אִילֵּין יְהוּדָאֵי סָֽלְקִין לִירוּשָׁלֵם אֲנָן נָֽסְבִּין כָּל מַה דְּאִית לְהוֹן. מִן מַה דְּסָֽלְקִין זִימֵּן לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְאָכִים נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין בִּדְמוּתָן. מִן דְּנַחְתּוּן שָֽׁלְחוּן לוֹן מִקַּמָּן אֲמַר לוֹן אָן הֲוִיתוּן אֲמַר לוֹן בִּירוּשָׁלֵם. אֲמַר לוֹן מַאן שְׁבַקְתּוּן בְּגוֹ בֵיתָא אָֽמְרוּ וְלָא בַּר נַשׁ. אֲמַר בְּרִיךְ הוּא אֱלָהֵהוֹן דִּיהוּדָאֵי דְּלָא שְׁבָקוֹן וְלָא שְׁבִיק לְהוֹן.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Josué b. Levi: celui qui n’a pas de terrain est dispensé de la visite au temple, parce qu’il est dit (Ex 34, 14): pour que personne ne convoite la terre (convoitise inutile à l’égard de qui n’a pas de terrain). Ceci rappelle les épisodes suivants: il arriva à quelqu’un, qui avait laissé au dehors un sac de blé de voir en rentrant du temple le sac gardé par deux lions; il arriva à une autre personne (193)Midrash rabba sur (Ct 4, 10)., qui avait laissé une basse-cour chez lui, de voir autour d’elle des chats déchirés. Un homme avait laissé la porte de sa maison ouverte; et en entrant il voit un serpent venimeux enroulé sur le seuil cicro''. R. Pinhas se souvint du fait suivant (194)Yalkout sur le premier livre des Rois, n° 222, Midrash Hazith sur ledit verset du cantique.: Il y avait à Ascalon deux frères qui avaient pour voisins des païens. Ceux-ci se dirent: pendant que ces juifs iront à Jérusalem, aux jours de fêtes, nous prendrons tout ce qu’ils ont. Lorsqu’ils partirent, la Providence fit placer chez eux des messagers célestes à leur image, qui entraient et sortaient (pour donner le change aux malfaiteurs). A leur retour ils envoyèrent des présents à leurs voisins, qui leur demandèrent: -où donc avez-vous été? – A Jérusalem, répondirent-ils. – Qui avez-vous laissé, en votre lieu et place, demandèrent-ils ensuite? – Pas un homme, fut-il répondu (c’étaient des anges divins). – Sois béni, s’écrièrent les voisins, ô Dieu des Judéens: tu ne nous as pas permis de leur nuire et tu ne les as pas abandonnés!
Pnei Moshe non traduit
את כריו. של תבואה בשדה ואגב דדריש להאי קרא ולא יחמוד מייתי להני עובדי והנסים שארעו להן בעלותם לרגל:
חכינה. נחש כרוך על המנעול של הפתח לשמירה:
הוו להו מגורין. שכנים נכרים והוי אומרים זה לזה עכשיו כשאילו היהודים יעלו לירושלים לרגל אנן נקח את כל אשר להם מביתם ואחר שעלו לרגל זימן להם הקב''ה מלאכים בדמותן והיו נכנסין ויוצאין שם וכשירדו מירושלים לבא לביתם שלחו להם מקודם לומר להן שיבאו ושאלו אותם היכן הייתם ואמרו בירושלם:
מאן שבקתון. ולמי הנחתם בתוך הבית והשיבו לא לשום אדם ומיד הכירו הנכרים ואמרו בריך הוא אלההון דיהודאי שלא עזב אותם ולא יעזוב להם לעולם:
מְנַייִן לִנְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת שֶׁהֵם נִקְנִים עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֵרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם חִזְקִיָּה רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חֲנִינָא תִּירְתָּייָה בְשֵׁם חִזְקִיָּה כְּתִיב וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרִים בְּצוּרוֹת בִּיהוּדָה. עַד כְדוֹן כְּשֶׁהָיָה קַרְקַעוֹת עִם הַמְּטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אֶחָד. הָיוּ קַרְקַעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַעֲשֶׂה בִּמְדוֹנִי אֶחָד שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלֵם וְהָיוּ לוֹ מְטַלְטְלִין הַרְבֶּה וּבִיקֵּשׁ לְחַלְּקָן לִיתְּנָן בְּמַתָּנָה אָֽמְרוּ לוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל אֶלָּא אִם כֵּן קָנִיתָ קַרְקַע. מֶה עָשָׂה הָלַךְ וְקָנָה סֶלַע אֶחָד בְּצַד יְרוּשָׁלֵם וְאָמַר חֶצְייָהּ צְפוֹנִי אֲנִי נוֹתֵן לִפְלוֹנִי עִם מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן. חֶצְייָהּ דְּרוֹמִי אֲנִי נוֹתֵן לִפְלוֹנִי עִם מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל שֶׁמֶן. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְקִייְמוּ אֶת דְּבָרָיו. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא וְלָאו שְׁכִיב מְרָע הוּא. לְפִי שֶׁבְכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא בִּכְתָב. וְכָאן אֲפִילוּ בִדְבָרִים. לְפִי שֶׁבְכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה עַד שֶׁיְהוּ קַרְקַעוֹת וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אֶחָד. וְכָאן אֲפִילוּ קַרְקַעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲמַר לֵיהּ לָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר שַׁנְייָא הִיא שְׁכִיב מְרָע דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּבָרִיא דְּרַבָּנָן.
Traduction
L’on peut, avec ce terrain, acheter des biens mobiliers, etc.'' Comment sait-on que l’on peut acheter des biens mobiliers (195)''Littéralement: pour lesquels il n'y a pas de retour possible; pour eux, c'est un marché définitif. Voir Babli, (Qidushin 26a).'' avec d’autres qui ne le sont pas (et offrent ainsi des garanties), soit contre argent, soit par un acte d’acquisition, soit par la prise de possession? R. Yossé dit au nom de Hiskia, ou R. Yona et R. Hanina de Tirtia au nom de R. Hiskia disent que l’on se fonde sur ce verset (2Ch 21, 3): Leur père leur donna de nombreux présents en argent, en or, et en choses précieuses avec des villes fortifiées en Judée. Par là, on voit comment l’on peut agir si l’on a des immeubles réunis avec des biens mobiliers en un même endroit (196)Baba Batra 17a et 146a.; mais quelle est la règle si l’on a des terrains dans un endroit et des biens mobiliers ailleurs? R. Aboun b. Hiya répondit: on peut le savoir d’après ce fait que raconta R. Eliézer (197)Voir au même traité, 156b.: il y avait à Jérusalem un habitant de Madon (Jos 12, 19); comme il avait beaucoup d’objets mobiliers (dans sa ville natale), il voulut les partager pour les offrir en cadeaux. C’est impossible, lui fut-il dit, sans acheter un terrain (servant à cette distribution). Que fit-il? Il alla acheter un simple rocher aux environs de Jérusalem et dit: je donne à un tel la partie du Nord avec cent tonneaux de vin; à tel je donne la partie opposée, tournée vers le Sud, avec cent tonneaux d’huile. Et comme le fait fut raconté aux sages, ils confirmèrent ce qui avait été adopté (de même ici, il ne faut pas la réunion des deux choses). R. Hanania observa en présence de R. Mena: Cet étranger a dû être considéré comme moribond; car, d’ordinaire, on ne lègue ses biens qu’à l’aide d’un acte écrit, et ici, on semble se contenter d’une donation verbale. De même, l’acquisition n’est possible habituellement que si les immeubles et les biens mobiliers sont réunis en un même lieu, tandis qu’ici l’on paraît admettre le cas (exceptionnel) où les uns seraient séparés des autres. Mais, fut-il répliqué, n’est-ce pas R. Eliézer qui a enseigné ce fait? Or, selon lui, le moribond agit comme l’homme sain agirait selon la règle des rabbins (selon R. Eliézer il doit aussi écrire ses legs; donc, il ne s’agit pas de moribond au cas précité).
Pnei Moshe non traduit
מנין לנכסים בשאין להם אחריות וכו'. שנויה היא בפ''ק דקידושין בהלכה ה' אמתני' דהתם:
עד כדון. שמענו בשהיו במקום אחד. כדמשתעי קרא. שהיו המתנות עם ערים בצורות ובתוכן:
היו הקרקעות במקום א' ומטלטלין במקום אחר. מהו אם בעינן צבורין המטלטלין בתוך הקרקע או לא:
נשמעינה מן הדא. דתנן בפ' מי שמת. גבי המחלק נכסיו על פיו דר''א סבר בין בריא בין ש''מ נכסין שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אינן נקנין אלא במשיכה וחכמים פליגי בשכיב מרע דקסברי לא בעי קנין דדברי ש''מ ככתובין וכמסורין הן ואמר להן ר''א לחכמים ראיה לדבריו:
מעשה במדוני אחד. על שם מקומו.
וביקש לחלקן. ולא היה לו קרקע להקנות המטלטלין אגבה:
וקיימו את דבריו. וס''ל לר''א דשכיב מרע היה אלמא דבעי קנין שמעינן מיהת מדקאמר סלע אחד משמע קרקע גבוה וחדוד שא''א להעמיד עליה כל אלו ואפ''ה קנו ש''מ לא בעינן צבורין:
ולא שכיב מרע היה. בתמיה הא לדברי ר''א שמביא ראיה מכאן על כרחך שמעינן דשכ''מ היה וא''כ לא שמעינן מהא מידי לענין צבורין דאיכא למימר שאני שכ''מ הואיל ומצינו שהקילו בי חכמים כדמסיק ואזיל לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב ובשכ''מ אפי' בדברים וה''ה נימא נמי לענין צבורין לפי שבכל מקום בעינן שיהו הקרקעות והמטלטלין במקום אחד וכאן בשכ''מ לא בעינן ומה ראיה מכאן למתנת בריא:
א''ל ר' מנא לא ר' אליעזר היא. בתמיה והלא לר''א קיימינן וכי שנייא אליבא דר''א בין בריא לשכ''מ שהרי שכ''מ דר''א כבריא דרבנן דכמו דבריא לרבנן בעי קנין ה''נ לר''א בשכ''מ ומדלא הצריך צבורין בשכ''מ היא הדין דבבריא נמי לא בעינן צבורין:
Peah
Daf 18a
18a תַּמָּן תַּנֵּינָן קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא חַייָב בְּפֵיאָה וּבְבִיכּוּרִים. קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא מַהוּ טָב. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה שָׁם מָקוֹם שִׁיבּוֹלֶת אַחַת וּמַרְגְלִית טְמוּנָה בוֹ.
Traduction
Quant à l’enseignement de notre Mishna, que selon R. aqiba, un terrain quelque petit qu’il soit, est soumis à l’obligation de la pea et des prémices, etc., si une terre est si petite, quelle valeur peut-elle avoir? Il peut s’agir d’un champ, répondit R. Matnia, où il n’y aurait, il est vrai, qu’un épi; mais où une perle serait enfouie (198)Comp. Talmud de Jérusalem, (Qidushin 1, 5) ( 60d), et Babli, même traité, 26a..
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן וכו'. אגב דבסוגיא דקידושין קאמר תמן תנינן קאמר נמי הכא כן כדרך הש''ס הזה דמה שנשנה בבית המדרש במקום אחד בו בלשון הזה נשנה בכל מקום:
קרקע כל שהו מהו טב. למאי חזיא הא אי אפשר להעמיד בה מטלטלין ונשמע נמי מהכא דלא בעינן צבורין.
א''ר מתניה. מהכא לא שמעינן מידי דתיפתר שהיה שם מקום שבולת אחת ומרגלית טמונה בו והקנה אותה אגב קרקע כ''ש הלזו והלכך איצטריך להא דלעיל דהתם שפיר נפשטה הבעיא דלא בעינן צבורין:
אֵי זֶהוּ שְׁכִיב מְרָע כָּל שֶׁלֹּא קָפַץ עָלָיו הַחוֹלִי. דֶּרֶךְ הָאָרֶץ הַקְּרוֹבִים נִכְנָסִין אֶצְלוֹ מִיַּד. וְהָֽרְחוֹקִים נִכְנָסִין אֶצְלוֹ לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. אִם קָפַץ עָלָיו הַחוֹלִי אֵלּוּ וְאֵלּוּ נִכְנָסִין אֶצְלוֹ מִיַּד. דֵּלֹמָה רִבִּי חוּנָא רִבִּי פִּינְחָס רִבִּי חִזְקִיָּה סָֽלְקוּן מְבַקְּרָא לְרִבִּי יוֹסֵי בָּתָר תְּלָתָא יוֹמִין. אָמַר לוֹן בִּי בְעִיתוּן מְקַיימָה מַתְנִיתָא.
Traduction
On appelle un homme dangereusement malade (201)Mishna, (Gitin 6, 7), celui qui n’est pas frappé subitement par la maladie (mais en est atteint gravement). Il est d’usage en ce cas, que les parents entrent aussitôt près de lui, et les étrangers vont le voir au bout de trois jours. Si la maladie l’a frappé subitement, tout le monde entre de suite auprès de lui. Il arriva un jour (202)Il y a ici dans le texte, comme souvent en tête d'un récit, le mot DALMA, transcription du grec DELOMA (fait), ou, selon J. Lévy, dilemma dans le sens d'entretien. à R. Houna, R. Pinhas et R. Hiskia d’aller rendre visite à R. Yossé au 3ème jour de sa maladie. A leur arrivée, il leur dit: Est-ce pour moi que vous suivez la règle des étrangers, de venir après 3 jours? (vous êtes mes proches et deviez venir plus tôt).
Pnei Moshe non traduit
גמ' איזהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי. שנויה היא בפ''ו דגיטין סוף הלכה ה' דקאמר התם אף המסוכן שאמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו מה בין חולה למסוכן חולה כדרך הארץ ומסוכן כל שקפץ עליו החולי:
דרך הארץ. של ביקור חולים:
דלמא. מעשה היה שנכנסו ר' הונא ור''פ ור''ח לבקר את ר' יוסי לאחר שלשה ימים:
שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת וַאֲפִילוּ לֹא הִבְרִיא. לֹא שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אֵין מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת וְהוּא שֶׁהִבְרִיא.
Traduction
Si le testateur garde un terrain, quelque petit qu’il soit, est-il dit, le legs est valable, même lorsque le malade n’en réchappe pas; mais s’il n’a pas gardé la moindre parcelle de terre, la donation n’est pas définitive (et lui revient) au cas où il y a eu guérison.
Pnei Moshe non traduit
א''ל בי בעיתין מקיימה מתניתא. בתמיה בי אתם רוצים לקיים האי ברייתא שלא לבקר מקודם ג' ימים והלא חביריי אתם. ודין החברים כדין הקרובין שנכנסין לבקרו מיד ואיידי דאיירי הכא בהאי ענינא מייתי נמי להא:
שייר וכו'. השתא מהדר הש''ס לפרושי מתני' הא דתנן בשייר כל שהוא מתנתו קיימת ואפי' לא הבריא ומת מתנתו קיימת והוא דיש בה קנין דמתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין בין עמד בין לא עמד ואם לא שייר כלום אין מתנתו קיימת והוא שהבריא דיכול לחזור בו:
רִבִּי בָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב עָשׂוּ דִבְרֵי שְׁכִיב מְרָע כְּבָרִיא שֶׁכָּתַב וְנָתַן וְהוּא שֶׁמֵּת מֵאוֹתוֹ הַחוֹלִי. הָא אִם הִבְרִיא לֹא. וּבִמְסַייֵם וּבְאָמַר תְּנוּ שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. אָמַר תְּנוּ חֲצִי שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי וַחֲצִי שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי כְּמִי שֶׁמְּסַיֵּים אוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר חֶצְיָהּ בַּצָּפוֹן וְחֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם.
Traduction
R. Aba ou R. Houna dit au nom de Rav (203)Littéralement: viens voir, en sous entendant quel en est le motif.: on considère la donation verbale d’un moribond à l’égal de l’acte écrit d’un homme sain qui donne. Cela n’a lieu que s’il est mort de cette même maladie; mais s’il en guérit, ses paroles n’ont plus la valeur d’un legs; et de plus il faut la condition de la déterminer en disant: ''donnez tel champ à un tel''; ou s’il dit: ''donnez la moitié d’un tel champ à un tel, ou la moitié d’un tel à un tel'', tout dépend de la terminaison, ou de la délimitation, si l’on indique la partie septentrionale ou méridionale du champ.
Pnei Moshe non traduit
והיא שמת מאותו חולי. הא דאמרינן דברי שכ''מ ככתובין וכמסורין דמי דוקא שמת מאותו חולי שצוה אבל אם הבריא ואח''כ מת לא כדאמרי בפ' מי שמת.
ובמסיים. ודוקא באומר דבר מסויים תנו שדה פלונית לפלוני:
אמר תנו חצי שדה פלונית לפלוני וכו'. בעיא היא אם כמי שמסויים הוא או דבעינן עד שיאמר חציה בצפון לפלוני וחציה בדרום לפ' ולא איפשיטא וכך הוא בכתובות פי''א בהלכה א':
רִבִּי בִּינָא בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה שִׁייֵר מְטַלְטְלִין לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אֲתָא חֲמִי שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא יֵשׁ לוֹ מִחְייָה. שִׁייֵר אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיּוֹת אֵין לוֹ מִחְיָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי יוֹדֵעַ הוּא הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁשְּׁכִיב מְרָע מְזַכֶּה אֲפִילוּ בִדְבָרִים לְאֵי זֶה דָּבָר כָּתַב בָּהֶן קִנְיָן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַתְּנַת בָּרִיא.
Traduction
– R. Abina dit au nom de R. Jérémie qu’en laissant seulement des objets mobiliers (sans terre), le legs est nul. En voici la raison (204)Cf. même série, (Ketubot 12, 8) ( 35c).: le don est valable, est-il dit, si l’on garde une parcelle de terre, fut-elle petite. Or, est-ce là une source d’aliments? Et de même, si l’on a des pierres précieuses ou des perles fines, ce n’est pas une nourriture (Et le don devrait être valable; donc, l’essentiel est d’avoir gardé un terrain).
Pnei Moshe non traduit
שייר מטלטלין. לעצמו לא עשה כלום דלא הוה שיור:
ומתמה הש''ס על הא דר' ירמיה:
אתא חמי. בא וראה:
שייר קרקע כל שהוא יש לו מחיה ושייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מחיה. בתמיה והא אנן דקפדינן אשיור משום דלא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם שייר לעצמו במה שיכול להתפרנס ממנו אמאי לא להוי שיור אלא ודאי דאף מטלטלין הוי שיור ומתנתו קיימת:
א''ר יוסי יודע הוא וכו'. האי דר' יוסי אמתנת ש''מ שכתוב בה קנין קאי וכדאמרי' הכא בפ''ק דקידושין וכן בפ' מי שמת דארכביה אתרי ריכשי והמסקנא דאם במיפה את כחו שכתב וקנינא מניה מוסיף על מתנתא דא קנה המקבל כדמפרש טעמא לפי שיודע הוא האיש הזה שש''מ מזכה אפי' בדברים וא''צ קנין ולאיזה דבר כתב בהן קנין כדי לעשות מתנת בריא שאפי' אם עמד לא יחזור בו. ומייתי לה הכא דהיינו נמי טעמא דמתני' במתנת ש''מ במקצת ויש בה קנין:
שייר עבדים. לעצמו אי הוי שיור או לא וקאמר דתנא עלה דהאי דינא ר' יודן בן פזי דברדליא אבל לא ידעין מה תנא עלה.
כתב לזה וחזר וכתב לזה. במתנת ש''מ בלא קנין איירי אלא שזיכה בכתיבה לזה וחזר וזיכה לאחר:
רב אמר אינו יכול לחזור בו. והראשון קנה:
ור' יוחנן אמר יכול לחזור בו. והשני קנה:
היך עבידא היה רבו הראשון וכו'. כלומר ואם כתב עבדו לזה וחזר וכתב לזה ורבו הראשון זהו השכ''מ היה כהן וכן השני שכתב לו בתחלה היה כהן והשלישי שכתב לו בשנייה היה ישראל והאיך הוא הדין לעבד הזה באכילת תרומה:
על דעתיה דרב יכול הוא לאכול בתרומה ועל דעתיה דרב אבא א''ר יוחנן אין יכול לאכול בתרומה. כצ''ל ובספרי הדפוס נהפך בטעות. דלרב דהראשון קנה וא''כ יכול הוא לאכול בתרומה לעולם דאם לא יבריא הרי הוא של הראשון ואם יבריא ויכול הנותן לחזור בו שהרי אין בו קנין הרי גם הוא כהן ואין כאן חשש שמא יבריא כדלקמן ואוכל העבד בתרומה ממ''נ:
ועל דעתיה דר' יוחנן אין יכול לאכול בתרומה שמא לא יבריא והרי הוא של השני הישראל:
הכל מודין שאם היה רבו הראשון. זה השכ''מ הנותן הי' ישראל אינו אוכל העבד בתרומה ואפי' לרב דאמר הראשון והוא כהן קנה דחיישינן שמא יבריא הישראל והרי הוא יכול לחזור בו:
מתנית'. האי ברייתא דלקמיה מסייעא לרבי יוחנן דשכיב מרע לעולם הוא יכול לחזור בו ואפי' כתב וזיכה בל' מתנה:
שִׁייֵר עֲבָדִים תַּנָּא רִבִּי יוֹדָן בַּר פָּזִי דְּבַר דְּלָיָא וְלָא יָֽדְעִין מַה תַּנָּא.
Traduction
Quant au cas où il garde des esclaves, R. Juda b. Pazi dit qu’un habitant de Dalin a énoncé la règle à cet égard, mais on l’a oubliée (et l’on ne sait s’ils constituent une réserve).
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source