Peah
Daf 13b
משנה: שָׂדֶה שֶׁקְּצָרוּהָ גוֹיִים שֶׁקְּצָרוּהָ לִיסְטִים. קִרְסְמוּהָ נְמָלִין שִׁבַּרְתָּהּ הָרוּחַ אוֹ בְהֵמָה פְטוּרָה. קָצַר חֶצְייָהּ וְקָֽצְרוּ לִיסְטִים חֶצְייָהּ פְּטוּרָה שֶׁחוֹבַת הַקָּצִיר בְּקָמָה. קָֽצְרוּ לִיסְטִים חֶצְייָהּ וְקָצַר חֶצְייָהּ נוֹתֵן פֵּיאָה מִמָּה שֶׁקָּצַר. 13b קָצַר חֶצְייָהּ וּמָכַר חֶצְייָהּ הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן פֵּיאָה לַכֹּלּ. קָצַר חֶצְייָהּ וְהִקְדִּישׁ חֶצְייָהּ הַפּוֹדֶה מִיַּד הַגִּזְבָּר הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה לַכֹּלּ.
Traduction
Un champ qui a été moissonné par des idolâtres, ou dévasté par des brigands, lhsto'', ou qui a été rongé (157)Ce terme est usité pour le porc, (Ps 80, 14). par des fourmis, ou qui a été ravagé soit par un orage, soit par des animaux, est dispensé de l’obligation de la pea (158)Voir Sifri sur (Lv 19, 19).. Si, après avoir moissonné la moitié, les brigands ont enlevé le reste, on est aussi dispensé de ce prélèvement, car l’obligation de ce devoir n’incombe qu’aux derniers épis qui sont debout (et non s’ils ont été dérobés, si l’on a été privé de la moisson). Si les brigands ont moissonné la moitié du champ et que le propriétaire en cueille ensuite l’autre moitié, il doit donner la pea sur le reste qu’il a recueilli; si l’on coupe la moitié et que l’on vende le reste, l’acheteur est tenu de donner la pea sur le tout (159)Parce qu'en vendant le reste, il semble avoir transmis à l'acquéreur l'obligation de la péa.; si, après avoir moissonné une moitié, on consacre l’autre moitié comme sainteté, celui qui la rachète des mains du trésorier des saintetés donne la pea pour le tout (même pour la moitié coupée par celui qui l’a consacrée).
Pnei Moshe non traduit
מתני' שדה שקצרוה גוים. לעצמן כדמפרש בגמ':
קרסמוה נמלים. כמו כרסמוה מלשון יכרסמנה חזיר מיער שדרך הנמלה לחתוך קנה השבולת מלמטה:
פטורה. דכתיב ובקצרכם עד שתהיו אתם הקוצרים:
שחובת הקציר בקמה. כלומר חובת הפאה של הקציר הניח זה בקמה שקצרוה הלסטים ונהי דאם כלה השדה חזר פאה לעומרים וחייב להפריש מן העומרים הנ''מ היכא דכלה הוא אבל הכא הוא לא כילה:
נותן פאה ממה שקצר. כפי השיעור ממה שקצר הוא:
הלוקח הוא נותן פאה לכל. לפי שחובת הפאה ממה שקצר נשאר בזה החצי שקנה הלוקח והוי כאילו לא מכר לו אלא מה שישתייר בשדה אחר שיוציא ממנה הפאה שראוי להוציא מאותה שדה. וכן הפודה מיד הגזבר מוציא מחצי השדה שפדה כל הפאה הראויה לשדה כולה:
הלכה: מַתְנִיתָא בְּשֶׁקְּצָרוּהָ לְעַצְמָן אֲבָל אִם קְצָרוּהָ לְיִשְׂרָאֵל חַייֶבֶת. וְתַנִּי כֵן אֵין שׂוֹכְרִין פּוֹעֲלִין גּוֹיִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בְּקִיאִין בְּלֶקֶט.
Traduction
Lorsque la Mishna dit: ''un champ moissonné par des idolâtres est dispensé de l’obligation de la pea'' c’est au cas où ceux-ci ont moissonné pour leur propre compte; mais, s’ils ont fait ce travail pour un propriétaire israélite, le champ reste soumis à cette obligation (il va presque sans dire que le propriétaire doit la pea sur ce qu’il a fait récolter par n’importe qui). Ainsi, l’on nous apprend (160)Tossefta sur Pea 3. qu’on ne doit pas engager pour ce travail des ouvriers païens, parce qu’ils ne savent pas ce qui est dû aux pauvres en fait de glanage (les droits sont donc dus en ce cas).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא בשקצרוה הנכרים לעצמן. אבל אם קצרוה בשביל הישראל הוי כאלו הוא הקוצר וחייבת בפאה.
ותני כן. בתוספתא פ''ג:
אין שוכרין פועלים גוים מפני שאין בקיאים בלקט. ולא יניחו את העניים ללקוט ש''מ דפועלים גוים שקוצרים בשביל הבעה''ב חייב בלקט וה''ה בשכחה ופאה.
מַתְנִיתָא בְּשֶׁקְּצָרוּהָ לְאָבְדָהּ. אֲבָל אִם קְצָרוּהָ שֶׁלֹּא לְאָבְדָהּ חַייֶבֶת. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא בַּר שַׁמַּי וַאֲפִילוּ תֵימָא כְּשֶׁקְּצָרוּהָ שֶׁלֹּא לְאָבְדָהּ פְּטוּרָה מֵאַחַר שֶׁהַפֵּיאָה נִיתֶּנֶת בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע וְאֵין קַרְקַע נִגְזָל.
Traduction
Lorsque la Mishna dispense de la pea un champ récolté par des brigands, elle parle du cas où ils l’ont ravagé pour le détruire; mais, s’ils l’ont moissonné, sans rien détruire, cette obligation subsiste. R. Oshia bar Shemi dit; on peut même admettre qu’il y a dispense, lorsque le champ a été moissonné sans rien détruire, parce que la pea se donne sur le blé encore adhérent à la terre (non plus lorsqu’il est détaché), et le vol ne peut pas s’effectuer sur un immeuble (161)Donc, celui qui a fait une telle moisson volée n'a pas acquis le terrain et ne doit pas la péa..
Pnei Moshe non traduit
מתניתא. הא דקתני קצרוה לסטים חציה פטורה:
בשקצרוה לאבדה. שאיבדו וקלקלו מה שקצרו אבל אם קצרוה שלא לאבדה הוה קציר וחייבת בפאה. ונותן הבעה''ב מהחצי שקצר הוא:
א''ר הושעיא בר שמי. דלא היא דאפילו תימא בשקצרוה שלא לאבדה נמי פטורה שמאחר שהפאה ניתנית במחובר לקרקע ואין הקרקע נגזל וכל היכא דאיתא ברשותה דמרה קיימא וא''כ הויא כמו דהוא ברשות הבעלים ובאותה החציה היא חיוב הפאה של השדה ולפיכך פטור מליתן מהחצי שקצר הוא:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר עַל הַקָּמָה וּמִן הַקָּמָה עַל הַקָּצִיר וְאֵינוֹ מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר לֹא עַל הַקָּצִיר וְלֹא עַל הַקָּמָה. פְּעָמִים שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר עַל הַקָּמָה. הֵיךְ עֲבִידָא כִּילָּה אֶת שָׂדֵהוּ וְשִׁייֵר בָּהּ כְּדֵי פֵיאָה כֵּיוָן שֶׁקָּצַר שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה חָֽזְרָה פֵיאָה לָעוֹמָרִין מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר. וְלֹא סוֹף דָּבָר שֶׁכִּילָּה אֶת שָׂדֵהוּ. אֶלָּא אֲפִילוּ כְשֶׁקָּצַר וְאָמַר מִיכָּן וְהֵילָךְ אֲנִי מַפְרִישׁ פֵּיאָה. כֵּיוָן שֶׁקָּצַר שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה חָֽזְרָה פֵיאָה לָעוֹמָרִין מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר עַל הַקָּמָה.
Traduction
L’on prélève la pea sur pied (en commençant la récolte) pour les gerbes qui sont debout, et de celles-ci pour ce qui est récolté (à la fin); mais on ne prélève de ce qui est récolté ni pour ce qui l’est déjà (ayant une autre destination), ni pour ce qui est debout (pour lequel on prend des épis sur pied). Comment se fait-il que parfois on peut prélever de ce qui est récolté pour les gerbes debout? C’est au cas où la moisson du champ serait toute achevée, sauf le reste précis (le 60ème) de quoi donner la pea; dès que l’on cueille un épi (que la mesure n’y est plus), l’obligation de la pea retombe sur les gerbes, et il se trouve alors qu’il y a lieu de la prélever sur ce qui est coupé. Ce mode de prélever a non-seulement lieu en cas de moisson complète du champ (avec pea insuffisante); mais si, même après avoir récolté une partie, on laisse la pea sur pied en disant: ''à partir de ce moment je prélèverai la pea'', le devoir de la pea retombe sur les gerbes; lorsqu’ensuite on enlève un seul épi, la mesure n’y est plus, et, sur ce qui est couché, on prélève pour le tout.
Pnei Moshe non traduit
מפני שהוא מפריש מן הקציר על הקמה ומן הקמה על הקציר. כלומר דאף דלפעמים מצינו שהוא מפריש פאה מן מה שקצר על הקמה שעתיד עדיין לקצרה וכן להיפך והיינו בשכילה הוא לקצור כל השדה כדלקמן ואז מפריש הוא מכל אשר ירצה:
ואינו מפריש מן הקציר לא על הקציר ולא על הקמה. אבל זה שקצר החצייה בלבד ולא כילה השדה כולה כ''א לסטים שקצרוה חציה הנשאר א''צ להפריש מהחצי שקצר הוא לא על הקציר ולא על הקמה וכלומר דאף אותו החצי שקצר בעצמו פטור הוא לפי שהניח חובת הקציר בהקמה ואותה קצרוה הלסטים:
פעמים וכו'. השתא מפרש לה להא דאמר מפני שהוא מפריש מן הקציר על הקמה היינו לפעמים שהוא מפריש כדמפרש ואזיל היך עבידא וכו'.
ושייר בה. מן הקמה כדי פאה של אותה השדה:
כיון שקצר שבולת הראשונה. כלומר ואם אח''כ נמלך הוא לקוצרה ולא נתן הפאה מן הקמה שהשאיר הדין הוא שחזרה הפאה לעומרין ומפריש אף מן הקציר שבתחלה על הכל והרי מפריש הוא מן הקציר על הקמה שהרי מן הנשאר לא קצר אלא שבולת אחת בלבד אלא כיון שקצר ממנה אפי' שבולת אחת כבר חזרה פאה לעומרין:
ולא סוף דבר שכילה את שדהו. והניח כדי פאה בלבד דאמרינן דמשכחת לה שמפריש מן הקציר על הקמה אלא אפי' בשלא כילה את שדהו נמי משכחת לה והיינו בשקצר איזה חלק מן שדהו ואמר מכאן ואילך אני מפריש פאה וכלומר עכשיו אני מפריש פאה כשיעור של השדה ואח''כ אקצור את הנשאר:
כיון שקצר שבולת הראשונה. כלומר ואם אח''כ נמלך והתחיל לקצור כיון שקצר אף שבולת אחת חזרה פאה לעומרין והרי הוא מפריש מן הקציר שבתחלה על הקמה.
הַמּוֹכֵר מַהוּ שֶׁיִּזְכֶּה בְּפֵיאָה שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הָעוֹמָרִין. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁקִּיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ. מַה בֵּינָהּ לְקַדְמִיתָא אֶלָּא לִכְשֶׁתִּקְצֹר שְׁלִישׁ תְּהֵא שֶׁלָּךְ. אָמַר רִבִּי בּוּן בָּר חִייָא הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַמּוֹכֵר זָכָה בְּפֵיאָה שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הָעוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן לֹא נִתְחַייְבָה שָׂדֵהוּ בִרְשׁוּתוֹ בְּרַם הָכָא נִתְחַייְבָה שָׂדֵהוּ בְרְשׁוּתוֹ. אִילּוּ קָצַר חֲצִי שָׂדֵהוּ וּמָכַר מַה שֶׁקָּצַר הַלּוֹקֵחַ מוּתָּר בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵיאָה יְאוּת. הַלּוֹקֵחַ מַהוּ שֶׁיִּזְכֶּה בְּפֵיאָה שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הָעוֹמָרִין שֶׁל מוֹכֵר בִּפְלוּגְתָּא דְּרִבִּי וּדְרִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא.
Traduction
Celui qui vend la moitié de la récolte sur pied a-t-il le droit de profiter de la pea qui libère les gerbes (162)Puisque l'acquéreur est tenu de donner la péa.? On peut résoudre la question par ceci: ''R. Juda dit (5, 5) que lorsqu’un pauvre a été chargé de moissonner le champ moyennant le tiers ou le quart des produits, il n’a pas droit à la pea''. Or, quelle différence y a-t-il entre le 2ème cas (du paiement par les revenus) et le 1er cas de la Mishna? Alors, au 2ème cas, c’est après le travail que le tiers de la récolte appartient à l’ouvrier (163)Le maître n'a plus droit aux parts légales dès leur échéance.. Cela prouve, dit enfin R. Aboun bar Hiya, que le vendeur peut bénéficier de la pea qui libère ce qui est dû sur les gerbes (164)Puisqu'au moment où la péa est due, le champ n'est plus au vendeur.. Toutefois, objecte R. Yossé, c’est différent et l’on ne peut rien conclure de ladite Mishna: au cas précité, le champ n’a jamais été la propriété du pauvre pour qu’il ait le droit de prélever ses parts, tandis qu’ici, pour la pea, le champ a été en sa possession lorsqu’on a commencé la moisson et la vente. Voici dans quel cas la déduction est admissible: si le maître a cueilli la moitié du champ et vendu cette moitié (et qu’il coupe ensuite l’autre moitié), l’acquéreur pauvre a droit au glanage, aux épis oubliés et à la pea (le vendeur les doit pour le tout; on peut donc déduire le cas du fermier de celui de l’acquéreur, tous deux n’ayant eu qu’une part du champ, sans obligation). Est-ce que l’acquéreur bénéficiera de la pea donnée pour libérer la gerbe du vendeur (165)A cause de sa part, le vendeur est tenu de prélever la péa.? C’est un point en litige plus haut (1, 6) entre Rabbi et R. Juda (c’est-à-dire, Rabbi le permet et R. Juda l’interdit sous peine d’amende).
Pnei Moshe non traduit
המוכר מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין. על הא דתנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל שהחיוב הוא אצלו ומבעיא ליה השתא אם המוכר הוא עני אם יכול הוא לזכות לעצמו באותה הפאה שצריך הלוקח להפריש גם על העומרין שקצר המוכר וכגון שמכר לו גם כל השדה עם חצי הקמה הנשארת וכהאי דתנינן לקמן בפ''ה המוכר את שדהו המוכר מותר בלקט ובשכחה ופאה והלוקח אסור ומוקי לה הש''ס התם במכר לו שדהו וקמתה אבל אם שייר השדה לעצמו שניהם אסורין דאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך ולפיכך הכא בשמכר לו השדה עם חצי הקמה מספקא ליה אם המוכר יכול הוא שיזכה גם בחלק הפאה שמפריש הלוקח על אותו הקציר שקצר כשעדיין היתה השדה ברשותו או לא:
נישמעינה מן הדא. דתנינן התם לעיל המקבל שדה באריסות לקצור אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני א''ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו מחצה לשליש ולרביע דכיון שיש לו חלק במחובר אסור הוא בכל אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט ובשכחה ובפאה וכדמפרש לה טעמא:
מה בינה לקדמיתא. מ''ש רישא ומ''ש סיפא:
אלא. כלומר דהיינו טעמא דבסיפא לא אמר לו שיהא שלו אלא כשתקצור שליש תהא שלך וכיון דלא זכה המקבל בחלקו אלא בתלוש וחיוב לקט שכחה ופאה הכל על בעל השדה הוא הלכך מותר הוא בלקט ושכחה ופאה:
א''ר בון. השתא נוכל לפשוט מינה להבעיא דהדא אמרה דבדין משנתינו נמי כן הוא שהמוכר שאין לו חלק עכשיו לא בשדה ולא במחובר שיכול לזכות הוא גם באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר הוא דקס''ד דמה''ט דמיא ממש לדין המקבל דסיפא דהתם:
א''ר יוסי. לא היא דלא דמי דתמן לא נתחייבה שדהו פאה ברשותו של המקבל שהרי לא זכה בחלק הקציר אלא אחר שיקצור אבל הכא שקצר זה החצי קודם שמכר שדהו ונתחייב הקציר כשהיתה שדהו ברשותו ודאי דאינו יכול לזכות בחלק הפאה של אותו הקציר דבשעה שקצר היתה שלו:
אילו קצר חצי שדהו ומכר מה שקצר. כלומר הא לא דמיא אלא להא דאילו קצר חצי השדה ומכר גם מה שקצר והשדה עם חצי הקמה והיה הלוקח מותר בלקט שכחה ופאה של אותו חלק הקציר שלו:
יאות. אתה אומר דגם המוכר בדין דקיימינן בה השתא מותר הוא בהן אלא דודאי הא ליתא דהאיך יהיה הלוקח מותר בהן הרי הוא עכשיו השדה שלו עם הקציר ואע''פ שהחצי הראשון קצר המוכר וא''כ הכא נמי לענין המוכר דבאותו חלק שקצר אינו יכול לזכות בהפאה שעל חלק זה:
הלוקח וכו'. השתא בעי איפכא אם הלוקח יכול לזכות לעצמו באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר המוכר הואיל ונקצר כשלא היה ברשותו וקאמר דתליא בפלוגתא דרבי ורבי יהודה נשיאה. דפליגי בסוף פרק דלעיל אם העני זוכה במה שיש ת''י או לא:
רִבִּי פִינְחָס בְּעִי קְצִירוּת חוּצָה לָאָרֶץ מַהוּ שֶׁתְּהֵא חַייֶבֶת בְּפֵיאָה. שֶׁלֹּא תֹאמַר הַהֶקְדֵּשׁ פָּטוּר וְחוּצָה לָאָרֶץ פָּטוּר. אִי מַה הֶקְדֵּשׁ חַייָב אַף חוּצָה לָאָרֶץ חַייָב. אַשְׁכָּח תַּנִּי קְצִיר אַרְצְכֶם וְלֹא קְצִיר חוּצָה לָאָרֶץ.
Traduction
R. Pinhas demanda: est-ce qu’un champ situé à demi hors de la Palestine est également soumis au droit de la pea? Faut-il croire que l’on compare ces fruits aux produits qui ont été consacrés et dispensés de pea, et, puisque l’obligation est maintenue pour ce qui est consacré (au cas où c’est racheté au trésorier des saintetés), sera-ce de même pour les fruits du dehors? Voici la réponse: comme il est écrit (Lv 19, 9) ''la moisson de votre pays'' est soumise à ce droit, celle du dehors ne l’est pas.
Pnei Moshe non traduit
קצירת ח''ל מהו שתהא חייבת בפאה. אם העלה אותו הקציר לארץ אם עכשיו תתחייב בפאה אף על פי שהוא מחו''ל כדמפרש ואזיל להבעיא:
שלא תאמר וכו'. כלומר ומאי הוא דמספקא לן ומהיכי תיתי תתחייב וקאמר דמשום דאיכא למימר דדמיא לדין דהקדש דמתני'.
שלא תאמר. אם יש סברא לומר דהואיל ומצינו דקציר הקדש פטור דאימעוט מקצירך פרט להקדש וכן קציר ח''ל פטור דאימעוט מקציר ארצכם והשתא אי מה הקדש מצינו דלפעמים חייב הוא בפאה כגון שפדה מיד הגזבר דאע''ג דמתחלתו היה הקדש השתא מתחייב הוא כשיצא מיד הקדש וא''כ ה''נ נימא אף חו''ל חייב כשהעלה הקציר לארץ או לא:
אשכח תני. דקצירת חוץ לארץ לעולם פטור הוא ואפילו העלהו לארץ דכתיב קציר ארצכם תרי זימני חד בפרשה קדושים וחד בפרשה אמור ללמד על קצירת חוץ לארץ דלעולם פטור הוא. אי נמי מקציר דמיותר הוא דריש דהוי ליה למיכתב ובקצרכם את ארצכם וקציר ללמד הוא בא דלאפוקי מה שנקצר בחוץ לארץ ואפילו העלהו אחר כך לארץ:
Peah
Daf 14a
משנה: מַלְבְּנוֹת הַתְּבוּאָה שֶׁבֵּין הַזֵּיתִים. בֵּית שַׁמַּאִי אוֹמְרִין פֵּיאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִין מֵאַחַת עַל הַכֹּל. מוֹדִין שֶׁאִים הָיוּ רָאשֵׁי הַשּׁוּרוֹת מְעוּרָבִין שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּיאָה מֵאַחַת עַל הַכֹּל. הַמְנַמֵּר אֶת שָׂדֵהוּ וְשִׁייֵר קְלָחִים לַחִים רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר פֵּיאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי עֲקִיבָה בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת אוֹ חַרְדָּל בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּיאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
Traduction
Quant aux carrés de blé (166)Littéralement: en forme de briques, oblongs., qui sont plantés entre les oliviers (ou tous autres arbres), il faut, selon l’école de Shammaï prélever la pea sur chacun d’eux; d’après l’école de Hillel, il suffit d’un seul prélèvement pour le tout. Mais les premiers reconnaissent que si les extrémités des diverses plantations se touchent (167)P. ex. si ce champ est entouré d'une double rangée d'arbres., un seul prélèvement suffit pour le tout. Celui qui coupe les parties mûres de son champ (170)Littéralement: qui le t'achète comme la peau du tigre, en enlevant certaines parties. Comp. Menahot 71b., et laisse debout les épis trop verts doit, selon R. aqiba, prélever la pea pour chaque fois; d’après les sages, un seul prélèvement suffit pour le tout. Toutefois ceux-ci reconnaissent, comme R. aqiba, que celui qui sème de l’anet (171)Pour ce terme, Maïmonide a un mot que le Kamous traduit par: Anetum graveolens., ou de la moutarde (sénevé, senapa), en trois endroits différents, devra donner la pea autant de fois.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מלבנות התבואה שבין הזתים. ערוגות מרובעות של תבואה ומפני שהן עשויין כדפוסי הלבנים קרויין מלבנות:
שבין הזתים. בגמ' מפרש מ''ש דבין הזיתים דנקט:
בש''א פאה מכל אחד ואחד. מכל מלבן ומלבן דהואיל והערוגות עומדות פסקי פסקי ואין מתערבות זו עם זו קסברי ב''ש דמפסקי זתים אבל היכא דראשי שורות מעורבין זה עם זה מודו דלא מפסקי ובזמן שהאילנות רחוקים זה מזה עד שבקרקע בית סאה שהוא מקום נ' אמה על נ' אמה אין בו עשרה אילנות מודים ב''ה שנותן פאה לכל מלבן ומלבן דהואיל והאילנות מרוחקים נראין הדברים שלא בשביל האילנות נעשו המלבנות ובזמן שהאילנות רצופין ויש עשר אילנות בפחות מבית סאה מודים ב''ש שנותן פאה אחת על הכל לא נחלקו אלא כשיש עשר אילנות בתוך בית סאה:
מתני' המנמר את שדהו. מלקט שדהו מקומות מקומות דמחזי כמנומר מל' ונמר חברברותיו שקצר את התבוא' שנתבשלה ראשון ראשון ושייר קלחים שלא נתבשלו:
שבת. אניט''ו בלע''ז:
בשלשה מקומות. וכך היא הנוסחא הישנה במשנה:
שהוא נותן פאה לכל או''א. לפי שאין דרך לזרוע מהן שדה אחת אלא ערוגות ערוגות וכל אחת מהן כשדה חשיבא. ושבת וחרדל חייבים בפאה ואע''פ שאין פאה לירק משום דהני לזרע עבידי וכמיני זרעים חשיבי והלכה כחכמים:
הלכה: אֲנָן תַּנֵּינָן שֶׁבֵּין הַזֵּיתִים. תְּנָיֵי דְּבֵית רִבִּי שֶׁבֵּין הָאִילָנוֹת. מַתְנִיתִין צְרִיכָה לִדְבֵּית רִבִּי וּדְבֵית רִבִּי צְרִיכָן לְמַתְנִיתִן. אִילּוּ תַנֵּינָן אֲנָן וְלָא תַנּוֹן דְּבֵית רִבִּי הֲוֵינָן אָֽמְרִין לֹא אֲמַרְנָהּ אֶלָּא שֶׁבֵּין הַזֵּיתִים דָּבָר שֶׁהוּא חַייָב בְּפֵיאָה. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא פְּטוֹר פֵּיאָה אַף בֵּית שַׁמַּאי מוֹדִין שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּיאָה מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. הֲוֵי צוּרְכָה לְמַתְנִיתָה דְּרִבִּי. אוֹ אִלּוּ תְּנָיֵי דְּבֵית רִבִּי וְלָא תַנֵּינָן אֲנָן הֲוֵינָן אָֽמְרִין לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁבֵּין הָאִילָנוֹת דָּבָר שֶׁהוּא פְּטוֹר פֵּיאָה. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא חַייָב בְּפֵיאָה אַף בֵּית הִלֵּל מוֹדֵיי שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּיאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. הֲוֵי צוּרכָה לְמַתְנִיתִן וְצוּרְכָה לְמַתְנִיתָה דְּב͏ֵי רִבִּי.
Traduction
Pourquoi, d’après notre version (168)Celle des derniers rédacteurs de la Mishna., est-il question de blés plantés entre les oliviers; et, selon l’enseignement de l’école de Rabbi, peuvent-ils être plantés au milieu de n’importe quels arbres? Les 2 versions sont utiles: celle de la Mishna a besoin de celle de Rabbi, et celle de Rabbi se complète par la Mishna; or, si nous n’avions eu que notre version, et non celle de Rabbi, nous eussions cru que Shammaï ne conteste l’avis de Hillel (et ne tien compte de la séparation légale des carrés pour imposer l’obligation de la pea séparée) qu’à l’égard des oliviers; parce qu’ils sont eux-mêmes assujettis au devoir de la pea, ils constituent une séparation; mais pour tout autre arbre dispensé de ce prélèvement, on aurait pu croire que Shammaï reconnaît, comme Hillel, qu’il suffit de donner une fois la pea pour le tout; donc, il faut compléter notre version par celle de Rabbi. De même, si nous avions eu seulement la version de Rabbi, non la nôtre, on aurait pu croire que Hillel est d’un avis contraire à celui de Shammaï (et que, selon lui, une pea suffit pour tout), à l’égard des arbres ordinaires qui ne forment pas une séparation pas plus qu’ils ne sont assujettis à la pea; mais s’ils l’étaient, Hillel reconnaîtrait qu’il faut donner séparément la pea pour chaque carré. Donc, il faut la version de la Mishna et celle de Rabbi.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אנן תנינן. במתני' מלבנות התבואה שבין הזתים ובברייתא דתני בבית רבי שבין האילנות וקאמר הש''ס דלא פליגי אלא דתרווייהו צריכי ומה דלא שמעינן מחדא שמעינן מחבירתה:
אילו תנן אנן. אי ממתני' לחוד הוה אמרינן דבין הזתים דוקא קתני משום דב''ש דהואיל והוא דבר שהוא חייב בפאה שמפורש בכתוב כי תחבוט זיתיך לא תפאר אחריך הלכך הזית מפסיק בין מלבן למלבן לפאה אבל דבר שהוא פטור פאה כגון שאר אילנות שאינם מפורשים בתורה לחיוב פאה אלא שלמדין מן הזית כדאמרינן בפ''ק בהלכה ד' יצא זית ולימד על כל האילנות פאה ואי לאו דשמעינן להאי ברייתא דבית רבי ה''א למטעי גם בהא ולומר דזית דוקא כתבה התורה אבל שאר אילנות הן פטורין מפאה ואף ב''ש מודו בהו שאין מפסיקין בין מלבן למלבן ונותן פאה אחת על הכל הלכך אצטריך לדבית רבי וקמ''ל דשאר אילנות שוין הן לדין דזתים:
או אלו תניי דבית רבי. וכן אי מדבית רבי לחוד הו''א למטעי אליבא דב''ה דהייתי אומר שאר האילנות הן פטורין מפאה ובהא קאמרי דאין מפסיקין אבל בזתים שהוא מפורש בתורה לחיוב פאה אף ב''ה מודו דמפסיקין הן ונותן פאה מכל מלבן ומלבן הוי דצורכה לתרוייהו ולאשמעינן דבין בזתים ובין בשאר אילנות פליגי ב''ש וב''ה:
מַה נָן קַייָמִין. אִי בִּמְרוּוָחִין אַף בֵּית שַׁמַּאי מוֹדֵיי שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּיאָה מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. אִי בִּרְצוּפִין אַף בֵּית הִלֵּל מוֹדוּ שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּיאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּנְטוּעִין מַטַּע עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה. בֵּית שַׁמַּאי עָֽבְדִין לוֹן כִּמְרוּוָחִין. וּבֵית הִלֵּל עָֽבְדִין לוֹן כִּרְצוּפִין.
Traduction
Dans quelle situation supposons-nous les plants d’arbres? Si l’on parle d’un champ où les oliviers sont éloignés les uns des autres (et rares), Shammaï devra reconnaître également qu’il suffit de donner une pea pour le tout (la séparation étant illusoire); si au contraire les arbres sont rapprochés (nombreux), Hillel de son côté devra admettre que la séparation est réelle et qu’il faut donner la pea pour chaque carré séparément. De quelle hypothèse s’agit-il donc? D’une plantation ayant dix arbres par chaque espace de la valeur d’un saa: selon Shammaï, on les considère en ce cas comme rapprochés (et les carrés, étant délimités, exigent autant de fois la pea); selon Hillel, au contraire, on les suppose espacés.
Pnei Moshe non traduit
שאין דרך בנ''א. אם רוצין לזרוע שדה אחת אין מכניסין הזרעים במקום שיש אילנות ולזרוע ביניהן וכיון שזה זרע בין האילנות דעתו היה לעשות כשדה שדה בפני עצמה ולפיכך זרע מלבנות מלבנות:
אתיא דב''ש כר' יוסי. דלקמן בפרקין דס''ל מלבנות הבצלים שבין הירק נותן פאה מכאו''א וכמו דטעמיה דר' יוסי לפי שאין דרך להיות מכניסין הבצלים בין הירק והלכך הירק כזרע אחר דמי ומפסיק בין מלבן למלבן כך ס''ל לב''ש הכא לפי שאין מדרך להכניס זרעים בין האילנות ומש''ה מפסיקין הן בין המלבנות:
מסתברא וכו'. כלומר אע''פ שאמרנו דאתיא דב''ש כר' יוסי מסתברא היא דב''ש ודאי הן שמודים להא דר' יוסי דאם אמרינן שאין מדרך להכניס זרעים לבין האילנות מכ''ש דאמרינן שאין מדרך להכניס הבצלים בין הירק דהבצלים מכניסן לקיום וירק אין דרכו להכניסו לקיום ומסתמא זורעין דבר שמכניסו לקיום בפ''ע אבל ר' יוסי לא יודי לב''ש דאע''פ שאין מדרך להכניס בצלים בין הירק מ''מ בזרעים אנו רואין שכן דרך בנ''א להיות זורעין בין האילנות:
אם ברצופין. הרבה וקרובין זה אצל זה א''כ הדבר ניכר שמפני האילנות שהן תכופין היה צריך לעשות התבואה מלבנות מלבנות ובהא אף ב''ש מודו שהוא נותן פאה מאחד על הכל דכולהו כשדה אחת חשיבא וע''כ היה צריך לזרוע מלבנות בשביל האילנות:
אלא כי אנן קיימין. פלוגתייהו בנטועין האילנות מטע עשר לבית סאה דב''ש עבדין להון כמרווחין דהא מיהת אינם תכופים כל כך זה לזה ומפני מה זרע התבואה מלבנות מלבנות אם לא לעשות לכאו''א כשדה בפני עצמה.
וב''ה עבדין להון כרצופין דהרחק של עשר אילנות לבית סאה לאו הרחק חשיבא ומפני האילנות זרע את התבואה מלבנות מלבנות והלכך כשדה אחת היא.
מַה טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מַכְנִיסִין זְרָעִים בֵּין הָאִילָנוֹת. אַתְיָא דְּבֵית שַׁמַּאי כְּרִבִּי יוֹסֵי. כְּמָה דְּרִבִּי יוֹסֵי אֲמַר אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מַכְנִיסִין בְּצָלִים בֵּין הַיֶּרֶק. כֵּן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מַכְנִיסִין זְרָעִים בֵּין הָאִילָנוֹת. מִסְתַּבְּרָא דְבֵית שַׁמַּאי יוֹדוּן לְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹסֵי לֹא יוֹדֶה לְבֵית שַׁמַּאי. בֵּית שַׁמַּאי יוֹדוּן לְרִבִּי יוֹסֵי שֶׁכֵּן אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מַכְנִיסִין בְּצָלִים בֵּין הַיֶּרֶק. רִבִּי יוֹסֵי לֹא יוֹדֶה לְבֵית שַׁמַּאי שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מַכְנִיסִין זְרָעִים בֵּין הָאִילָנוֹת.
Traduction
Le motif de Shammaï est que l’on n’a pas l’habitude de semer des légumes verts au milieu des arbres (aussi, chaque arbre doit être pris comme limite d’un carré). Il y a conformité entre l’opinion de Shammaï et celle de R. Yossé; c’est ainsi que, selon R. Yossé (§ 4), l’on n’a pas l’habitude de planter des oignons au milieu des légumes verts, de même que Shammaï pense qu’il n’est pas d’usage d’introduire des semences de légumineux au milieu des arbres. R. Yossé adopte-t-il l’avis de Shammaï? -Non; bien que Shammaï adopte l’avis de R. Yossé (pour les légumineux), celui-ci n’admet pas l’opinion de Shammaï. Ce dernier reconnaît l’avis de R. Yossé en ce que l’on vient de dire des légumineux: mais R. Yossé n’admet pas celui de Shammaï, car il croit au contraire que l’on plante de la verdure entre les arbres.
Pnei Moshe non traduit
היה שם גדר. בין המלבנות:
כמאן דהוא אילן היה שנים. כלומר כמו בשדה אילן דהגדר מפסיק ועושה אותן כמו שהיו שנים כדתנן בפ' דלעיל ולאילן אינו מפסיק אלא גדר וה''נ במלבנות כן:
הָיָה שָׁם גֶּדֶר כְּמָן דְּהוּא אִילָן. הָיוּ שְׁנַיִם.
Traduction
S’il y a une haie (en dehors des 9 arbres par saa), elle est considérée comme arbre (et sert de séparation). S’il y a 2 haies et 8 arbres, est-ce un champ séparé (169)La question n'a pas été résolue.?
Pnei Moshe non traduit
עד כדון במעורבין מכאן ומכאן. אסיפא דמתני' קאי. דקתני ומודים שאם היו ראשי השורות מעורבות שהוא נותן פאה מא' על הכל והשתא בעי דעד כאן לא שמענו ממתני' אלא אם היו מעורבין מב' הצדדין דהכי משמע אם היו ראשי השורות מעורבות זו עם זו.
הרי שהיו מעורבין מצד אחד מהו. שראש מלבן אחד הגיע לחבירו ואינם מעורבים הראשים כאחד זע''ז. א''נ ע''כ לא שמענו אלא שהיו מעורבין מכאן ומכאן בין כל אילן ואילן אבל הרי שהיו מעורבין מצד אחד להאילנות ומצד השני והיינו בצד שהוא בין אילן לאילן לא היו מעורבין ומהו הדין וקאמר דבזה הרי הוא כהך דשנינו בפרק דלעיל בהלכה א' גבי בור וניר וזרע אחר דבשדה בינונית שיעורן בג' תלמים של פתיח לענין הפסק בשדה וזרע אחר הוי הפסק אפי' בכל שהו ובשדה קטנה שיעור כולן בג' תלמים של פתיח וה''ה הכא נמי כן או דשיעור להפסק הוא בג' תלמים של פתיח או אפי' כל שהוא דאילן כזרע אחר דמי:
עַד כְּדוֹן בִּמְעוּרָבִין מִכָּן וּמִכָּן. הֲרֵי מֲעוּרָבִין מִצַּד אֶחָד אוֹ בִשְׁלֹשָׁה תְלָמִים שֶׁל פַּתִּיחַ אוֹ אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא.
Traduction
– On sait par la Mishna que s’il y a un contact entre les extrémités des diverses plantations, de côté et d’autre (des 2 parts), une seule pea suffit; mais cela suffit-il si le contact n’a lieu que d’un côté? Et faut-il qu’il y ait mélange sur 3 sillons de culture, ou suffit-il d’un très petit espace? (on ne répond rien).
14a קָצַר הַגִּיזְבָּר חֲצִי חֶצְייָהּ וְלֹא הִסְפִּיק לִקְצוֹר אֶת הַשְּׁאָר עַד שֶׁפָּדָה אֶת כּוּלָּהּ מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר עַל הַקָּצִיר. וְכָל מַה שֶׁנִּקְצָר בִּרְשׁוּת הַהֶקְדֵּשׁ כְּבָר נִפְטָר.
Traduction
– Si le trésorier des saintetés a recueilli la moitié du demi-champ consacré et qu’avant d’achever la récolte du reste, on ait racheté toute la moitié, on est tenu, en rachetant, de prélever la pea pour ce qui reste à moissonner; mais ce qui a été cueilli sous l’autorité des saintetés (la demie de la moitié) en est dispensé par son caractère sacré.
Pnei Moshe non traduit
קצר הגזבר חצי חציה. דבמתני' תנן והקדיש חציה הפודה הוא נותן לכל דאילו קצר הגזבר כשהיא הקדש פטור מפאה והשתא קא מבעיא ליה אם קצר הגזבר החצי של אותה חצי השדה שהקדיש זה ולא הספיק לקצור את השאר עד שפדה אחד את הכל מן ההקדש הקציר שקצר הגזבר והקמה הנשארת מהו אם צריך להפריש עכשיו מן הקציר של הקמה הנשארת גם על חלק הקציר שקצר הגזבר משום שפדה גם לאותו חלק הקציר:
וכל מה שנקצר ברשות הקדש כבר נפטר. או דלמא דאמרינן דכל מה שנקצר ברשות הקדש כבר נפטר הוא ואינו מפריש אלא על הקמה הנשארת בלבד ולא איפשיטא:
הדרן עלך ואלו מפסיקין
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source