Peah
Daf 12b
משנה: הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ מִין אֶחָד אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שְׁתֵּי גֳרָנוֹת נוֹתֵן פֵּיאָה אַחַת. זוֹרְאָהּ שְׁנֵי מִינִין אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה גוֹרֶן אַחַת נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵּיאוֹת. הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּים עֲשָׂעָן גוֹרֶן אַחַת עוֹשֶׂה גוֹרֶן אַחַת נוֹתֵן פֵּיאָה אַחַת. שְׁתֵּי גֳרָנוֹת נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵּיאוֹת. מַעֲשֶׂה כְּשֶׁזָּרַע רִבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְעָלוּ לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאֲלוּ. אָמַר נָחוּם הַלִּיבֶּלָּר מְקוּבָּל אֲנִי מֶרִבִּי מִייַשָׁא שֶׁקִּיבֵּל מֵאַבָּא שֶׁקִּיבֵּל מִן הַזּוּגּוֹת שֶׁקִּיבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי בְּזוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינִי חִיטִּים אִם עֲשָׂעָן גּוֹרֶן אַחַת נוֹתֵן פֵּיאָה אַחַת שְׁתֵּי גֳרָנוֹת נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵּיאוֹת.
Traduction
Si l’on sème une espèce dans un champ, bien que l’on en fasse 2 granges, on n’en donne pourtant la pea qu’une fois; si l’on y sème 2 espèces, en fit-on un seul monceau, il faut donner pour chacune la pea. Mais si l’on y sème, p. ex., deux espèces de froment (142)C'est-à-dire, en général, 2 espèces de même nature, mais différent de qualité ou de couleur. Voir (Baba Batra 5, 6), il faut en donner 2 fois la pea si on les sépare en deux granges (143)La première est un peu verte, la seconde plus mûre et plus sèche., mais non au cas contraire. Reprise. Il arriva à R. Simon habitant de Miçpa (147)Voir Derenbourg, Essai, etc., p. 254., lorsqu’il eut ensemencé (2 espèces de blé dans son champ), de demander à R. Gamliel ce qu’il y avait à faire en ce cas (pour la pea). Comme ce rabbin ne savait que répondre, ils se sont rendus tous deux dans la chambre du tribunal (148)Littéralement: la salle des pierres de taille. Au sud du Temple, il y avait la salle des séances du Sanhédrin. pour demander la solution. -Je sais, dit Nahum le scribe (149)Il y a dans le texte: libellarius. Voir Babli, (Nazir 56b). d’après R. Measha, lequel le tenait de mon père, celui-ci des couples savants (150)On nomme ainsi ceux qui, à partir de Simon le juste, transmettaient les traditions. Voir Pirké (Avot, 1, 1) et suiv. et ces derniers prophètes, qu’en vertu d’une prescription ou tradition mosaïque sur le mont Sinaï, si l’on sème dans son champ deux sortes de froments, il faut en donner deux fois la pea lorsqu’on les sépare en deux granges, mais non au cas contraire.
Pnei Moshe non traduit
מתני הזורע את שדהו מין א'. מאיזה מין שהוא:
שני מיני חטים. כגון שחמתית או לבנה.
מתני נחום הליבלר. הסופר.
מן הזוגות. הם כל אותם הזוגות הנזכרים בפ''ק דאבות שקבלו שנים שנים עד מפי שמעון הצדיק והוא קיבל מהנביאים עד הלכה למ''מ.
הלכה: קָצַר חֵצִי אַגִּידוֹ וְחֵצִי שְׁמוּתִית לַעֲשׂוֹתָן גּוֹרֶן אֶחָד וְנִמְלַךְ וַעֲשָׂאָן שְׁתֵּי גֳרָנוֹת אֵינוֹ מַפְרִישׁ מִן הָאַגִּדוֹ עַל הַשְּׁמוּתִית לֹא בַתְּחִילָּה וְלֹא בְסוֹף. קָצַר חֵצִי הָאַגִּדוֹ וְחֵצִי הַשְּׁמוּתִית לַעֲשׂוֹתָן שְׁתֵּי גֳרָנוֹת וְנִמְלַךְ וַעֲשָׂאָן גּוֹרֶן אַחַת מַפְרִישׁ עַל הָאַגִּדוֹ שֶׁבְּסוֹף עַל הַשְּׁמוּתִית שֶׁבְּסוֹף. מִן הָאַגִּדוֹ שֶׁבַּתְּחִילָּה עַל הַשְּׁמוּתִית שֶׁבַּתְּחִילָּה. מַפְרִישׁ מִן הָאַגִּדוֹ עַל הָאַגִּדוֹ בְּשֶׁכִּילָּה אֶת שָׂדֵהוּ. אֲבָל אִם לֹא כִילָּה אֶת שָׂדֵהוּ אֲפִילוּ מִן הָאַגִּדוֹ עַל הָאַגִּדוֹ אֵינוֹ מַפְרִישׁ. קָצַר חֲצִי אַגִּדוֹ וְכָל הַשְּׁמוּתִית לַעֲשׂוֹתָן גּוֹרֶן אַחַת וְנִמְלַךְ וַעֲשָׂאָן שְׁתֵּי גֳרָנוֹת מַפְרִישׁ מִן הָאַגִּדוֹ עַל הָאַגִּדוֹ וְכָל הַשְּׁמוּתִית שֶׁשָּׁם נִפְטְרָה.
Traduction
Si l’on a moissonné la moitié du champ de coriandre (144)''Comp. Même série, (Maasser Sheni 4,1) ( 54d); Mishna, Baba Batra 5,8.'' et la moitié d’une autre espèce rougeâtre foncée, pour les réunir en une seule grange, et que, réflexion faite, on dispose séparément les 2 moitiés pour former deux granges, on ne peut pas se contenter de prélever la part de pea dans le champ de coriandre pour l’autre espèce, ni au commencement (lorsqu’on voulait les réunir en une grange), ni à plus forte raison à la fin (lorsque le tout a été divisé en 2 granges; la pea devra alors être donnée deux fois). Si l’on a moissonné une moitié de champ de coriandre et une moitié d’une autre espèce rougeâtre foncée, dans l’intention de les recueillir séparément en deux granges, et qu’après y avoir réfléchi, on les réunit en une seule grange, on peut prélever la pea d’une espèce de la fin pour l’autre de la fin, en raison de leur réunion définitive; et de même, dès le commencement la part prélevée d’un côté pour l’autre est valable (la fin le décide). On prélève la pea d’une sorte pour tout le reste, lorsque la moisson est achevée (145)On ne peut plus donner la péa régulière, et ce mode suffit.; mais, si elle ne l’est pas, on ne peut pas prélever la pea pour le tout, fût-ce de la même espèce (146)On a soin de laisser la péa sur ce qui est encore en épis.. Si l’on a cueilli la moitié du champ de coriandre et toute l’espèce foncée, dans l’intention de les réunir en une grange, et qu’après y avoir réfléchi, on les place séparément en deux granges, on laisse la pea dans le champ de coriandre, et toute l’autre espèce en est dispensée (considérant la première moitié comme annulée, ou brûlée, la pea servira pour le reste).
Pnei Moshe non traduit
גמ' קצר חצי איגדו וחצי איגדו וחצי שמותית. בזורע שני מינין חטים איירי. איגדו ובר''ש פ''ד ממע''ש גריס אגרו והכל א' ומלשון גורדלי הוא בפ' במה אשה (דף ס''ב) ביין גורדלי. לבן. או ביין חרדלי. שחור:
שמותית. כמו שחמתית כלומר שהיתה שדהו זרועה שני מיני חטין לבנה ואדומה וקצר החציה על מנת לעשות גורן א' ונמלך ועשאן שני גרנות אינו מפריש וכו':
לא בתחלה ולא בסוף. כלומר אפי' בתחלה לא כמו שאינו מפריש פאה אחת לבסוף וקמ''ל דלא אזלינן בתר מחשבתו שבתחלה לעשות גורן א' אלא אחר המעשה אזלינן והיינו אם נמלך קודם שיכלה את כל הקציר כדלקמן ואפי' אם הפריש מזה על זה בתחלה אינו כלום וצריך שיפריש בסוף מכל גורן וגורן בפ''ע:
קצר חצי האגדו וכו'. וכן איפכא דאפי' לקולא בתר מעשה אזלינן.
מפריש מן האגדו שבסוף וכו'. כלומר בין ממה שקצר בתחלה בין ממה שבסוף שהכל כמין א' הוא הואיל ועשה גורן א':
מפריש מן האגדו על האגדו. כלומר ואצ''ל שמפריש מן האגדו שבסוף על האגדו שקצר בתחלה ומשום דלקמיה נקט לה.
בשכילה את שדהו. ודוקא בשכילה לקצור כל שדהו בהא הוא דאמרינן דהולכין אחר מעשיו שעשה גורן אחד ומפריש ממין א' על חבירו:
אבל אם לא כילה את שדהו אפי' מן האגדו על האגדו אינו מפריש. כלומר שכילה לקצור את האגדו בלבד ולא כילה השמותית אינו מפריש ממנו כל זמן שלא כלה גם השמותית וטעמא דאי אמרת שיפריש ממין זה שכלה לקצרו על אותו המין בעצמו גזירה שמא יבוא להפריש ממנו גם על המין אחר שיאמר הרי דעתי לעשות אח''כ גורן א' משניהם ודי בפאה אחת על הכל ושמא אחר שיקצור כל השמותית יהא נמלך לעשות ממנו גורן אחר ונמצא שצריך ליתן פאה אחרת מהשמותית והוא יסמוך על פאה שהפריש מן האגדו על הכל ולפיכך אמרו שאפי' מן אותו המין לא יפריש עליו בעצמו עד שיכלה לקצור גם המין האחר ואז אם יעשה גורן א' נותן פאה אחת ואם ב' גרנות שתי פאות:
קצר חצי אגדו וכל השמותית וכו' וכל השמותית ששם נפטרה. ואע''ג שלא כלה כל השדה ועכשיו עושה שתי גרנות וא''כ היה צריך להפריש מכל מין ומין בפ''ע שאני הכא דכיון שכלה לקצור כל השמותית וגם החצי האגדו בשעה שהיה בדעתו לעשות גורן אחד הו''ל כמו שכלה את שדהו דהא מיהת מהשמותית כלה הכל וממין האחר החצי דכל מה דאמרינן דלא אזלינן בתר מחשבתו דוקא בשלא כלה שדהו משום מין מהמינין כדאיירי ברישא אבל אם כבר כלה מין אחד לגמרי וממין השני חציו כמו שכלה את שדהו מחשבינן ליה ובמה שהפריש מן האגדו פוטר הוא את כל השמותית:
גמ' אם באת הלכה תחת ידיך ואין את יודע מה טיבה. מה טעם של אותה הלכה:
הלכה: הַכֹּל מַפְסִיק לִזְרָעִים. מַה כּוֹתֵשׁ וְעוֹלֶה כְּמַכְתֵּשׁ אוֹ כּוֹתֵשׁ עַל גַּבֵּי גֶדֶר. מִן מַה סְעָר כּוֹתֵשׁ אֵין הַגֶּדֶר 12b כּוֹתֵשׁ. הָדָא אָֽמְרָה כוֹתֵשׁ עַל גַּבֵּי גֶדֶר.
Traduction
Cette séparation est-elle annulée si les branches grimpent le long du mur (138)Littéralement: s'enfoncent dans le mortier comme le pilon. et s’y attachent? Ou s’agit-il du cas où les branches s’entremêlent par dessus le mur (sans le toucher)? Comme il est dit: ''Les branches se touchent'', et non ''le mur est touché'', cela prouve qu’il s’agit du cas où les branches sont suspendues au-dessus du mur.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה כותש. בעיא היא מהו כותש ובאיזה ענין הוא כותש לפי שלשון כותש משמע זה ע''ג זה על דרך בתוך העלי במכתש ומספקא ליה אהייא קאי:
ועולה במכתש. אם הוא על שעולה במכתש שמלמעלה עולין ענפי האילן ומסתבכין זה ע''ג זה ואע''פ שאינן נוגעין ע''ג גדר ממש מ''מ כאחת נחשבין ואין הגדר שלמטה מהן מפסיק אותן:
או כותש על גבי גדר. או שצריך שיהיו ענפי אילן כותשין ונוגעין ע''ג גדר ממש דאז הוא דנחשבין כאחת:
מן מה סער כותש. כלומר דפשיט לה מן מה דקאמר אם היה שער כותש משמע דאם הגדר היה שער כותש קאמר דאי למעלה ואינן נוגעין בגדר א''כ אין הגדר כותש ומאי אם היה דקאמר הכי הול''ל ואם יש שער כותש אלא הדא אמרה כותש ע''ג גדר שצריך שיהו נוגעין על גבו ממש דאז לא חשיב הגדר להפסיק אותן. א''נ דפירוש הבעיא כך הוא דבעי מה כותש ועולה במכתש כלומר אם צריך שהגדר המפסיק יהא גבוה כ''כ עד שעולה במכתש והוא השער מן ענפי האילנות המסתבכין זה בזה:
או כותש ע''ג גדר. כלומר או דלא בעינן שיהא הגדר עולה עד השער אלא אפי' אם השער הכותש היא שנוגע בענפים המתפשטים ותלוים למטה ע''ג גדר סגי בהכי ופשיט לה מן מה דקתני אם היה שער כותש משמע דאם יש שם שער כותש סגי:
ואין הגדר כותש. וכלומר שא''צ להיות הנדר עצמו עולה בכותש. הדא אמרה כותש ע''ג גדר הוא דבעינן שיהא נוגע בו בלבד ולא שיהא עולה במכתש ועיקר:
רִבִּי מָנָא אָמַר זִמְנִין דַּהֲוֵי בָהּ בְּתוֹךְ אַ̇רְבַּע אַמּוֹת וְזִמְנִין דַּהֲוֵי בָהּ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים בִּנְטוּעִין מַטַּע עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ וְהוּא שֶׁיְּהוּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לְגֶדֶר וְהֵן שֶׁיְּהוּ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים בֵּין נוֹף לְנוֹף בִּנְטוּעִין מַטַּע עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה.
Traduction
R. Mena dit: pour une plantation d’arbres devant avoir dix plants par terrain de la contenance d’un saa, tantôt l’intervalle sera de 4 coudées (au sujet de la jonction), tantôt il sera seulement de dix palmes. Qu’entend-on par là (Comment justifier cette contradiction)? Cela signifie que, pour la séparation, l’intervalle entre le mur et les arbres doit être de 4 coudées; de plus, il doit y avoir au moins dix palmes entre un tronc d’arbre et l’autre (pour qu’il y ait séparation). Enfin la clôture dont parle la Mishna, est relative à la plantation d’arbres devant avoir dix plants
Pnei Moshe non traduit
זמנין דהוה בה בתוך ד''א. כלומר לפעמים אמרינן בדין הזה שצריך שיהיו נטועין האילנות בתוך ד''א להגדר דהואיל דאין רחוקין ד''א מן הגדר מחשבינן לענפי האילן המעורבין על גבו מכאן ומכאן לעשות אותן כשדה אינן אחת שאין כאן הפסק ולאפוקי אם היו אילנות רחוקין יותר מיכן להגדר לא מהני השער כותש למחשבינהו כאחת.
וזמנין וכו' כדמפרש ואזיל:
מה את ש''מ. מאי קאמר וד' אמות מאי נינהו:
ומפרש לה והוא וכו'. כלומר הא דקאמר זמנין דהוי בה בתוך ד''א היינו והוא שיהו בתוך ד''א לגדר וכדפרישית.
והן שיהו בתוך י''ט בין נוף לנוף. והא דקאמר דזמנין אמרינן בה שבלבד שיהו בתוך י''ט בין נוף האילן שבצד זה לנוף האילן שבצד זה היינו בנטועין מטע י' לבית סאה וזהו בנטיעות ילדות שדרכן ליטע אותן רצופין במטע י' לבית סאה כדאמרינן בפ''ק דשביעית ואילנות זקנות אמרינן שם דרכן להיות שלשה אילנות לבית סאה והלכך כיון דנטיעות הללו דרכן שיהו רצופין אם היה בין נוף שבאילן מצד זה לנוף שבצד (זה) תוך עשרה טפחים סגי בהו להיות שער הכותש מחשיב להו כאחת ולאפוקי יותר מי''ט דאז לא הוו רצופין ואין נחשבין כאחת אבל ברישא באילנות זקנות מיירי דדרכן להיות מפוזרין בשלשה לבית סאה הלכך עד ד''א מאילן שבצד הגדר הזה לאילן שבצד גדר השני מחשבינן להו כאחת ע''י שער הכותש טפי לא.
וְלֶחָרוּבִין כָּל הָרוֹאִין. מִי מְכַוֵּין לָהֶן אֶת הָרוּחוֹת. הָעִיר מְכַווֶנֶת לָהֶן אֶת הָרוּחוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן שֶׁל בֵּית רִבִּי הָיוּ לָהֶן אַרְבָּעָה בַדִּים לְאַרְבָּעָה רוּחוֹת הָעִיר וְהֵן נוֹתְנִין לְכָל בַּד וּבַד לְפִי רוּחוֹ.
Traduction
(139)Sans quoi, ce n'est pas un champ distinct, et le mur lui-même ne le séparerait pas.. Comment, pour les oliviers, peut-on déterminer chaque côté soumis à la pea? On les fixe d’après les points cardinaux de la ville. R. Yossé bar R. Aboun raconte comment l’on procédait chez Rabbi: l’on se servait de 4 pressoirs se rapportant aux 4 côtés de la ville, et on les plaçait parallèlement aux lignes de production.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מי מכוין להן את הרוחות. כלומר לאיזה רוחות הוא דקאמר אם לרוחות העולם הא לפעמים אין העיר מכוונת לנגד ד' רוחות העולם ומי מכוין להם בכל פעם לראות לפי רוחות העולם וליתן פאה אחת לרוח.
העיר. וקאמר דבאמת מה''ט אמרינן דלרוחות העיר הוא השיעור והעיר היא שמכוונת להם את הרוחות ואף שאינן מכוונות לרוחות העולם.
ארבעה בדים. שורות של אילני זתים.
לד' רוחות העיר וכו'. וכלומר דר' יוסי בר בון העיד שהיו נוהגין של בית רבי כן ולד' רוחות העיר הוא וכדאמרן:
הָיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת הָרִאשׁוֹנִים רוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִייִם וְהָאֶמְצָעִייִם רוֹאִין אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֵין הָרִאשׁוֹנִים רוֹאִין זֶה אֶת זֶה מַפְרִישׁ מִן הָרָאשִׁים עַל הָאֶמְצָעִייִם וּמִן הָאֶמְצָעִייִם עַל הָרָאשִׁים וְאֵינוֹ מַפְרִישׁ מִן הָרָאשִׁים עַל הָרָאשִׁים.
Traduction
Les caroubiers sont supposés réunis s’ils sont placés en vue les uns des autres''. En voici l’explication: s’il y a 30 arbres dont la première ligne (ou extérieure), est sise en vue de celle du milieu, et celle-ci voit aussi la dernière, mais dont une extrémité ne voit pas l’autre (par suite d’intervalle), il faut prélever la pea dans la première rangée, y comprenant celle du milieu, ou de celle-ci pour les extrêmes, mais on ne peut pas la prélever d’une rangée externe pour tout l’extérieur (les arbres du milieu ne forment pas une jonction suffisante pour une seule pea).
Pnei Moshe non traduit
שלשה. או שלשים אילנות:
הראשונים וכו'. כשעומד אצל הראשונים רואה הוא את האמצעיים וכן להיפך אבל אין נראין הראשונים שבקצה זה להראשונים שבקצה האחר אם אמרינן דהואיל ומהאמצעים רואין לכאן ולכאן האמצעיים מצרפן גם לשני הראשי' שבהצדדים לפאה אחת או לא וקאמר דאין האמצעיים מצרפן אלא מן הראשים על האמצעיים או מן האמצעיים על הראשים מפריש פאה אחת מאלו על אלו אבל מן הראשים על הראשים אינו מפריש ונותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן:
Peah
Daf 13a
אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אִם בָּאָת הֲלָכָה תַּחַת יָדֵיךְ וְאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מַה טִיבָהּ 13a אַל תַּפְלִיגֶינָּה לְדָבָר אַחֵר שֶׁהֲרֵי כַּמָּה הֲלָכוֹת נֶאֱמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי וְכוּלְהֹן מְשׁוּקָּעוֹת בַּמִּשְׁנָה. אָמַר רִבִּי אָבִין וְיֵאוּת הִיא שְׁנֵי מִינֵי חִיטִּים אִילוּלֵי שֶׁבָּא נָחוּם וּפִירֵשׁ לָנוּ יוֹדְעִין הָייִנוּ.
Traduction
R. Zeira dit au nom de R. Yohanan (151)Voir (Hagiga 1, 8) ( 76d).: S’il se présente à toi une halakha (s’il s’agit de fixer une décision légale) et que l’on ne sait sur quoi elle est basée, il ne faut pas la reculer au loin (la croire impossible), ou la résoudre par comparaison à un autre cas (connu), mais s’informer; car, bien des règles légales ont été énoncées à Moïse sur le mont Sinaï, et toutes se trouvent enfouies (implicitement exposées), dans la Mishna. Aussi, ajoute R. Abin, il convient d’admettre comme telles les règles mishniques, p. ex. celle qui est relative aux 2 espèces de blé; si pour cet exemple Nahum n’était pas survenu et n’eût pas expliqué que c’est une loi sinaïque, nous ne l’eussions pas su (on ne saurait indiquer un motif de divergence).
Pnei Moshe non traduit
אל תפליגנה לדבר אחר. לומר בה שבודאי יש להלכה זו איזה ענין אחר ולא כך אמרו חכמים ומחמת כן תזלזל בה:
שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני. ואין אנו יודעין הטעם וכולן משוקעות הן במשנה ולפיכך לא תפליג למשנה שאין אתה יודע טעמה דכך נמסרה למשה בסיני:
ויאות. ודאי כך הוא שהרי הלכה זו שני מיני חטין אלולי שבא נחום ופירש לנו שכך היא הלמ''מ כלום יודעין היינו שכך נמסרה למשה ואע''פ שאין אנו יודעין הטעם דתלינן בעשיית גורן אחד או שנים אין להרהר מעתה אחריה:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר אֶכְתָּוב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי. וְכִי רוּבָּהּ שֶׁל תּוֹרָה נִכְתְּבָה אֶלָּא מְרוּבִּין הֵן הַדְּבָרִים הַנִּדְרָשִׁין מִן הַכְּתָב מִן הַדְּבָרִים הַנִּדְרָשִׁין מִן הַפֶּה. וְכֵינִי. אֶלָּא כֵינִי חֲבִיבִין הֵן הַדְּבָרִים הַנִּדְרָשִׁין מִן הַפֶּה מִן הַדְּבָרִים הַנִּדְרָשִׁין מִן הַכְּתָב.
Traduction
R. Zeira explique au nom de R. Eleazar ce verset (Os 8, 12): Je prescrirai plusieurs préceptes de ma loi (152)Il prend le mot Rôb dans le sens de frapper, comme dans (Gn 49).. Que faut-il entendre par là? Non que la plupart des lois sont mises par écrit, mais que les paroles interprétées d’après les lois écrites (au moyen des 13 règles), sont plus nombreuses que celles qui sont interprétées d’après la loi orale (par tradition sinaïque). Est-ce bien ainsi? (leur infériorité est-elle absolue?) Non, on préfère ce qui a pour base une loi écrite à ce qui ne l’a pas et est dit oralement.
Pnei Moshe non traduit
אכתוב לו רובי תורתי. ודריש על הדברים שנדרשין מן הכתב ע''י י''ג מדות שהתורה נדרשת בהן:
וכיני. בתמיה. וכי כן הוא הלא רוב דברים שבע''פ אינם נדרשים ע''י המדות אלא כך קיבלו איש מפי איש עד הלמ''מ:
אלא כיני. כך תדרוש את הפסוק אכתוב הדברים שבכתב לו רובי תורתי כלומר לו מסרתי בע''פ רובי תורתי והיינו דכתיב לו דקאי למטה ומדקרי אותם תורתי מלמד שחביבין הן הנדרשים מן הפה שדבר אחד נלמד מן חבירו ע''י דרשת חכמים שמדמין מלתא למלתא יותר מן הדברים הנדרשים מן הכתב לפי שרוב הנדרשים מן הכתב אין להוסיף בהם כמו דאמרינן אין אדם דן ג''ש מעצמי וכיוצא בו והנדרשים מן הפה למדין דבר מדבר הן:
רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי אוֹמֵר אֶכְתָּוב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי אֵלּוּ הַתּוֹכָחוֹת. אֲפִילוּ כֵן לֹא כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ.
Traduction
Selon R. Juda ben Pazi, on comprend par ce verset (dans cette transcription supplémentaire) les annonces des châtiments (153)Babli, Gitin 60b. et l’on ajoute que malgré cela, on les considéra comme des choses étrangères (ibid. c.-à-d. ils ont cru que le châtiment ne les atteint pas).
Pnei Moshe non traduit
אלו התוכחות שבתורה. ודריש רובי כמו הרבית המשא ואפי' כן כמו לא זר נחשבו בעיניהם שמקבלים עליהם באהבה:
אָמַר רִבִּי אָבִין אִילוּלֵי כָתַבְתִּי לְךָ רוּבֵּי תוֹרָתִי לֹא כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ. מַה בֵּינָן לָאוּמּוֹת. אֵלּוּ מוֹצִיאִין סִפְרֵיהֶן וְאֵלּוּ מוֹצִיאִין סִפְרֵיהֶן. אֵלּוּ מוֹצִיאִין דִּפְתֶּרֵיהֶן וְאֵלּוּ מוֹצִיאִין דִּפְתֶּרֵיהֶן.
Traduction
R. Abin l’explique ainsi (154)''Pesikta de R. Cahuna, 5; Midrash sur (Ex 47).'': si je n’avais écrit pour toi une loi ayant des compléments, ne serais-tu pas comme étrangère? Il n’y aurait pas de divergence entre les Juifs et les autres nations; les uns, comme les autres, s’honorent de leurs lois, de même qu’ils se glorifient de leurs écrits (155)Littéralement: rouleaux sur peau: diphtera (s’il n’y avait de plus la loi orale).
Pnei Moshe non traduit
רבי אבין. דריש לה דהכתוב אומר הטעם שלא נכתבו הדברים שבע''פ שאלולי כתבתי לך רובי תורתי שהן שבע''פ לא כמו זר היו נחשבין ישראל שאף להעכו''ם יש להן ספרים ואף התורה שלנו העתיקו אותה ומה יהיה ביני לבין האומות:
דפתריהן. הכתובין על הקלף ודפתרא אבל עכשיו יש לנו דברים שנמסרו בע''פ ואין להם מזה כלום:
רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן נֶאֱמְרוּ דְּבָרִים בְּפֶה וְנֶאֱמְרוּ דְּבָרִים בִּכְתָב וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אֵי זֶה מֵהֶן חָבִיב. אֶלָּא מִן מַה דִּכְתִיב כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל הָדָא אָֽמְרָה אוֹתָן שֶׁבְּפֶה חֲבִיבִין.
Traduction
R. Hagaï dit au nom de R. Samuel bar Nahman: certaines paroles sont dites oralement, et d’autres sont mises par écrit, sans que nous sachions (de prime abord) lesquelles sont préférables; mais comme il est écrit (Ex 34, 27): C’est en faveur de ces commandements (ou: par la bouche) que j’ai contracté une alliance avec toi et avec Israël, cela prouve que les préceptes oraux (ceux de la bouche) sont préférables (supérieurs).
Pnei Moshe non traduit
כי על פי הדברים האלה. על אלו דברים הנאמרים בפה כרתי אתך ברית ואת ישראל:
רִבִי יוֹחָנָן וְרִבִּי יוּדָן בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן חַד אָמַר אִם שִׁימַּרְתָּ מַה שֶׁבְּפֶה וְשִׁימַּרְתָּ מַה שֶׁבִּכְתָב אֲנִי כוֹרֵת אִתְּךָ בְרִית וְאִם לָאו אֵינִי כוֹרֵת אִתְּךָ בְרִית. וְחָרָנָה אָמַר אִם שִׁימַּרְתָּ מַה שֶׁבְּפֶה וְקִייַמְתָּ מַה שֶׁבִּכְתָב אַתָּה מְקַבֵּל שָׂכָר וְאִם לָאו אֵינְךָ מְקַבֵּל שָׂכָר.
Traduction
Ce verset est différemment interprété par R. Yohanan et R. Judan bar Simon: d’après l’un, si l’on a observé les lois orales et les lois écrites, Dieu contractera avec vous l’alliance promise; au cas contraire, il ne la contractera pas. D’après le second, cela veut dire: si l’on a suivi les lois orales et les lois écrites, on sera récompensé; au cas contraire, on ne le sera pas.
Pnei Moshe non traduit
חד אמר אם שמרת מה שבפה וכו'. כלומר דמר דריש להמקרא הזה דכתיבי ביה תרוייהו כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה וגו' ומשמע דעל שתי התורות כרת ברית אתם על שבכתב ועל שבע''פ ודלא כרבי שמואל בר נחמן ואידך סבירא ליה דהואיל וכריתות ברית כתוב אצל הדברים שבעל פה משמע דעיקר כריתות הברית בשבילם היא וכהאי דרבי שמואל בר נחמן דלעיל. והלכך דריש מה דכתיב בהאי קרא גם לדברים שבכתב משום קיבול שכר היא דכתיב והיינו דקאמר כרתי אתך ברית ואת ישראל ולא קאמר אתכם אלא ללמדנו דכמו שאתה משמר ומקיים לשתיהם כך אם יהיו ישראל מקיימין את שתיהם יקבלו שכר כמוך:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עֲלֵיהֶם וַעֲלֵיהֶם כָּל כְּכָל דְּבָרים הַדְּבָרִים מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד וַאֲגָדָה. אֲפִילוּ מַה שֶׁתַּלְמִיד ווָתִיק עָתִיד לְהוֹרוֹת לִפְנֵי רַבּוֹ כְּבָר נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. מַה טַעַם יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא. מֵשִׁיבוֹ חֲבֵירוֹ וְאוֹמֵר לוֹ כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים.
Traduction
R. Josué b. Levi interprète certaines lettres (en apparence inexactes) de ces mots (à double emploi): sur les tables, etc., toutes les paroles etc. (Dt 9, 10): cela indique, selon lui, que la Bible, la Mishna, le Talmud et l’Exégèse, même ce que l’élève perspicace eutico'' enseignera un jour en présence du maître (156)''Voir Midrash Rabba sur l'Exode section 47; sur Lv section 22 et sur (Qo1, 9,) et 5, 8.'', tout cela a déjà été dit à Moïse sur le mont Sinaï. Quel verset y fait allusion? Celui-ci (Qo 1, 11): y a-t-il une chose dont on puisse dire: voici qu’elle est neuve? etc. La fin de ce verset lui répondra, en le continuant: elle a déjà existé de tout temps.
Pnei Moshe non traduit
עליהם. מבעיא ליה וכתיב ועליהם וכן כל מבעיא ליה וכתיב ככל וכן דברים וכתיב הדברים אלא ללמד למקרא ומשנה תלמוד ואגדה וכו' הכל נאמרו למשה בסיני:
וחבירו. משה כבר היה לעולמים. בקבלת משה מסיני שזכה לשני עולמים ועכשיו זכה זה שנתגלה על ידו ונראה כדבר חדש והשתא נמי לא קשיא סיפיה דקרא לרישיה דאם כבר היה לעולמים אין זה דבר חדש אלא שהאחד אומר זה וחבירו משיבו זה:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אֵין לְמֵדִין לֹא מִן הַהֲלָכוֹת וְלֹא מִן הַהַגָּדוֹת וְלֹא מִן הַתּוֹסָפוֹת אֶלָּא מִן הַתַּלְמוּד. תַּנִּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל הִיא שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין הִיא שְׁנֵי מִנֵי שְׂעוֹרִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא כָּךְ הָֽיְתָה הֲלָכָה בְיָדָם וּשְׁכָחוּהָ הִיא שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין הִיא שְׁנֵי מִנֵי שְׂעוֹרִים. וְהָתַנֵּינָן הַמַּחֲלִיק בְּצָלִין לַחִין לַשּׁוּק וּמְקַייֵם יְבֵישִׁין לַגּוֹרֶן אִית לָךְ מֵימַר שׁוּק וְגוֹרֶן כָּךְ הָֽיְתָה הֲלָכָה בְיָדָן וּשְׁכָחוּהָ.
Traduction
R. Zeira au nom de Samuel recommande de ne rien déduire (par analogie), ni des règles doctrinaires (halakha du Sinaï ou Mishna), ni des légendes (aggada), ni des enseignements additionnels (Tossefta, barayeta), mais des talmudistes mêmes. Reprise. ''Si l’on sème dans son champ deux espèces de froment, etc.'' R. Halafta b. Shaoul n’a-t-il pas enseigné (contrairement à l’avis précité de Samuel) que ce qui est applicable à deux espèces de froment l’est aussi à 2 espèces d’orge (en résulte-t-il qu’on déduit de la règle sinaïque pour le froment une autre pour l’orge)? Non, dit R. Zeira, c’est une tradition formelle qui avait été oubliée en partie (à cause de la similitude des termes). Mais comment se fait-il que l’on enseigne (3, 3): ''Si l’on fait le triage des oignons, en destinant les verts à la vente au marché et les secs à la conservation en grange, il faut, pour chaque partie, donner séparément la pea''? (Comment se fait-il qu’en ce cas, ces 2 légères différences n’ont pas été annulées et ne disparaissent pas devant l’unité d’espèce?) Or, on ne peut pas dire que la divergence notoire entre le marché et le grenier reposait sur une règle établie autrefois et oubliée depuis lors? (Cela prouve donc que l’on a établi une règle nouvelle, non déduite par analogie).
Pnei Moshe non traduit
אין למדין. הלכה למעשה דבר מן דבר ולא מן ההלכות שהוזכר בהן הלכה למ''מ אין למדין מהלכה זו לדמות לדבר אחר כמוה ולא ממה שהוזכר באגדות ולא מן התוספתות אלא מן התלמוד לפי שהאמוראים שבתלמוד הן הן שביררו הלכה למעשה מתוך פלפולם ומתוך סברא שלהם ולפיכך אע''פ שלפעמים הוזכר במשנה ובברייתא הלכה כר' פלוני אין סומכין על זה כ''א דוקא על הלכה שבגמרא:
תני ר' חלפתא וכו'. ובסוף פ''ק דחגיגה גריס והתני ר' חלפתא. וכצ''ל דקושיא היא והתני ר' חלפתא בן שאול היא שני מיני חטין היא שני מיני שעורין דין אחד לשתיהן והא במתני' לא הוזכר הלמ''מ אלא בשני מיני חטין אלמא דלמדין מן הלכה ולדמות מלתא למלתא הימנה:
כך היתה הלכה בידם ושכחוה היא שני מיני חטין וכו'. כלומר לא שלמדו שעורין מחטין אלא כך היתה הלמ''מ דשתיהן שוין לדין זה אלא ששכחוה ולפיכך לא הזכירו במשנה כ''א שני מיני חטין וחזרו והוזכרו ושנו בברייתא לשתיהן:
והתנינן. לקמן בפ''ג:
המחליק בצלים לחים לשוק. המחלק שנוטל חלק אחד מהן למוכרן בשוק ומניח חלק אחר היבשים לגורן נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן דכשני מינין של חטין דמו:
אית לך מימר שוק וגורן כך היתה בידם הלכה ושכחוה. בתמיה וכי יש לך לומר שכך היתה הל''מ לשנותן לדין דשוק וגורן בבצלים עם זורע שדהו שני מיני חטין הא ודאי דלא נשנו אלו שני הדינים כאחת אלא שחכמים למדו דין דבצלים מדין שני מיני חטין אלמא דלמדין מהלמ''מ לדבר אחר ולא משני מידי:
רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אֵין לְמֵדִין מִן הָהוֹרָייָה. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאֵין לְמֵדִין מִן הַמַּעֲשֶׂה. אֲמַר לֵיהּ רִבִי מָנָא הָדָא דְּתֵימַר בְּהַהוּא דְּלָא סְבַר בְּרַם בְּהַהוּא דִּסְבַר עֲבַד. אֲמַר לֵיהּ בֵּין סְבַר בֵּין לָא סְבַר בְּהוּא דִפְלִיגָא. בְּרַם בְּהוּא דְלָא פְלִיגָא בֵּין סְבַר בֵּין לָא סְבַר.
Traduction
R. Hanania dit au nom de Samuel: on ne doit tirer aucune conséquence nouvelle de l’enseignement scolaire (ces sortes de discussions publiques n’ont rien de décisif). Tous deux (R. Mena et R. Hanania) reconnaissent que l’on ne déduit rien d’un exemple (il se peut qu’il soit erroné); toutefois, R. Mena dit qu’il est interdit de tirer une déduction de l’enseignement si la règle en question n’est pas motivée; mais si elle l’est, elle peut servir de règle et de modèle. Il est insignifiant, lui répliqua R. Hanania, qu’il y ait un motif ou non; mais cela dépend de la question de savoir s’il y a opposition; s’il n’y a pas de discussion, on peut en tous cas en tirer une conclusion.
Pnei Moshe non traduit
אין למדין מן הורייה. אם ראה לרבו שהורה כך וכך אין למדין מזה דאפשר היה לו איזה טעם בדבר לפי שלפעמים מורין לפי שעה הצריכה לכך ולפעמים לכך:
הכל מודין שאין למדין מן המעשה. אם ראה לרבו שעושה מעשה בעצמו כך אין למדין לקבוע הלכה כן לפי שאפשר שהיה לו איזה טעם באותו פסק דין וכן אין למדין מזה לדמות מילתא למילתא עד שיאמר לו הלכה למעשה כן:
הדא דתימר בההיא דלא סבר. מל' גמיר וסביר כלומר דוקא אם זה התלמיד אין לו סברא בעצמו אלא שראה שרבו עשה כן ואפשר שהוא טועה בדבר וכן אין לו לדמות וללמוד דבר מדבר הואיל והוא עצמו אינו בעל סברא ויבא לטעות:
ברם בההוא סבר עבד. אבל אם הוא בעל סברא עושה הוא ע''פ הסברא שנראה לו לדמות מילתא למילתא שראה מעשה מרבו. ודרך שאלה א''ל ר' מנא כן:
א''ל. ר' חנניא דלא היא אלא בין סבר בין לא סבר בהוא דפליגא. כלומר לא אמרתי אלא בדבר שיש בו מחלוקת חכמים ובזה אין חילוק בין שהתלמיד הזה הוא בעל סברא או לא אל יעשה כמו שראה מעשה מרבו או ללמד ממנו לדבר אחר וטעמא דהרבה פעמים שנינו הא דר' פלוני לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר ואפשר שרבו בעצמו שהכריע לעשות מעשה כאחד מתנאי דפליגי בדין הזה לא שמע בפירוש אלא דלמד מכללא ואינו כן:
ברם בהוא דלא פליגי. אבל בדבר שאין בו מחלוקת חכמים כלל ואין לספק בדבר שמא טעה רבו בהך דאמרן:
בין סבר בין לא סבר. יכול לעשות מעשה כזו בעצמה כמו שראה מעשה מרבו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source