רִבִּי יוֹחָנָן שָׁאַל לְגַמְלִיאֵל זוּגָא נְהִגִין אַתּוּן מַפְקִין חַלָּה מִן דְּמַייא אָמַר לֵיהּ לֹא כֵן אָמַר שְׁמוּאֵל אַחֲוָה דְרַב בְּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁגָּֽזְרוּ עַל דְּמַאי רוֹב הָעָם מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן תְּנַיי בֵּית דִּין שֶׁתְּהֵא חַלָּתוֹ בִּצְפוֹן צְפוֹנוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נהיגין אתון מפקין חלה מן דמאי. אם אתם נוהגין כך וא''ל לא כן אמר שמואל אחוה דר' ברכיה לעיל בפ''ז דברכות על המתני' אכל דמאי וכו' דטעמא דמזמנין עליו מפני שבשעה שגזרו על הדמאי רוב העם מפרישין אותו לתוך בתיהן כלומר רואין אנו שרוב ע''ה מעשרין הן ומכניסין את התבואה לתוך בתיהן כדי שיתחייבו במעשרות והלכך הקילו בדמאי בכל מקום וא''כ ה''ה לענין חלה למה לא נסמוך על זה שרוב ע''ה מתקנין הן ונהי דלענין תרומת מעשר גזרו אעפ''כ ולא סמכינן על הרוב בחלה מיהת נסמוך על כך ובחלת א''י בזמן הזה הוא דמיירי דר' יוחנן אמר לגמליאל זוגא והשיב לו כן דרך שאלה ועל ששאל לו ר' יוחנן אם אתם נוהגין לעשו' כך ולקיים דברי חכמים שהדין הוא שצריך להפריש ואף במקום שהוא ספק שמא הופרש החלה:
א''ר יוסי בר' בון. נמי כר' יוחנן דצריך הוא להפריש אף במקום שהוא מספק דתנאי ב''ד שתהא חלתו בצפון צפונו כלומר שיקבע המקום להחלה כאן או כאן בדמאי כשם שקובע למעשר ולתרומת מעשר וכאותה ששנינו שם הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר וכו' והשאר חלה ואמרינן לעיל דקובע לה מקום ושמעינן מיהת דדין חלה כשאר חיובי חכמים ששנינו ואף במקום שהוא מספק וכדלעיל צריך להפריש חלת דמאי:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן חַלַּת דְּמַיי כְּמַה דְתַנִּינָן חַלָּה. לֹא נִיתְנֵי חַלַּת דְּמַאי. וְהָתַנִּינָן תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלְדְּמַאי. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל דְּמַאי צָרִיךְ חַלָּה. אָמַר לוֹ רִבִּי חִייָה בַּר 9a לוּלִיאָנִי נוֹטֵל הוּא דָמָיו מִן הַשֵּׁבֶט. אָמַר לוֹ כֵּן אָמַר שְׁמוּאֵל שֶׁהוּא נוֹטֵל דָּמָיו מִן הַשֵּׁבֶט. רִבִּי מָנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אֵינוֹ נוֹטֵל דָּמָיו מִן הַשֵּׁבֶט לְמָחָר הוּא מֵבִיא וַודַּאי וְאוֹמֵר דְּמַיי הוּא כְּדֵי לִיטּוֹל מִמֶּנּוּ דָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כמה דתנינן חלה לא ניתני חלת דמאי. שינויא היא כלומר דמאחר דתנינן חלה לא מיבעי תו למיתני חלת דמאי דהכל בכלל חלה היא ופריך והתנינן תרומה וא''כ כל תרומה בכלל ואפ''ה תני תרומת מעשר של דמאי ולא משני מידי:
דמאי צריך חלה. מילתא באנפי נפשה היא ופליגי בהא דקאמר שמואל סתם דמאי צריך להפריש ממנו חלה וכדפרישית שבדמאי של עיסה או ככר מיירי שחל חיוב החלה אצל עם הארץ דאי בלוקח תבואה מעם הארץ ועושה עיסה ממנו מאי קמ''ל דפשיטא שצריך להפריש חלה שלא נתחייבה בחלה אלא אצלו בגלגול העיסה אלא כדאמרן ומשום דלא קאמר ר' חנניה אלא הדין הפרשת חלה מספק בשם שמואל הלכך קאמר לי' ר' חיי' בר לוליבא אמאי קאמרת סתמא דלדידי ס''ל שהוא נוטל דמיו מן השבט וכלומר דודאי הוא שצריך להפריש החלה מספק אבל כשהוא נותנה להכהן נוטל דמים ממנו שהרי מספק הוא והוי הכהן מוציא מן החבירו ועליו הראיה ואינו נוטל בלא דמים והשיב לו ר' חנניה דכן אמר שמואל בהדיא שהוא נוטל דמיו מן השבט אלא דלא אסקי למילתיה מעיקרא:
ר' מנא בשם ר' יוסי. פליג דאינו נוטל דמים מן השבט דאם לא כן למחר הוא מביא של ודאי להכהן ויאמר דמאי הוא כדי ליטול דמים לפיכך לא התקינו שיהא נוטל דמים בשל דמאי:
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר תְּרוּמָה עוֹלָה בְּמֵאָה מִקַּל וָחוֹמֶר. אִם אִיסּוּר מִתּוֹךְ אִיסּוּר עוֹלֶה אִיסּוּר מִתּוֹךְ הֵיתֵר לֹא כָּל שֶׁכֵּן. תְּרוּמָה אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי אִיסּוּר מִתּוֹךְ הֵיתֵר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי הֵיתֵר מִתּוֹךְ הֵיתֵר. מָאן דְּאָמַר אִיסּוּר מִתּוֹךְ הֵיתֵר שֶׁכֵּן תְּרוּמָה אֲסוּרָה לְזָרִים. מָאן דְּאָמַר הֵיתֵר מִתּוֹךְ הֵיתֵר שֶׁכֵּן תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת לַכֹּהֲנִים. אִית דְּפָתַר לָהּ כּוּלָּהּ לַכֹּהֲנִים מָאן דְּאָמַר אִיסּוּר מִתּוֹךְ הֵיתֵר בִּמְדוּמָע בִּתְרוּמָה טְמֵאָה. מָאן דְּאָמַר הֵיתֵר מִתּוֹךְ הֵיתֵר בִּמְדוּמָע בִּתרוּמָה טְהוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אית דפתר לה כולה לכהנים. כלומר ואיכא דמפרשי להני תרתי ברייתות דהכל בענין איסור והיתר לאכילת כהנים קאי ולא פליגי כלל אלא דהברייתא דקאמרה איסור מתוך היתר במדומע בתרומה טמאה מיירי שנפלה סאה תרומה טמאה לתוך החולין דכשהיא עולה נקראת היא איסור מתוך היתר שהרי תרומה טמאה אסורה לכהנים ואידך ברייתא במדומע בסאה תרומה טהורה מיירי דהויא היתר מתוך היתר ואיידי דמייתי להאי דר''ש דקורא לתרומה העולה מן החולין איסור מתוך היתר מייתי נמי להני ברייתות דאשכחן דתני לה בשינוי הלשונות:
תרומה אית תנויי תני איסור מתוך היתר ואית תנויי תני היתר מתוך היתר. כצ''ל ומילתא באנפי נפשה היא דתני חדא דתרומ' שעולה מתוך החולין נקרא איסור מתוך היתר ותני אידך שנקרא היתר מתוך היתר ומפרש ואזיל דמ''ד דנקרא איסור מתוך היתר שכן תרומה אסורה לזרים ועולה מתוך החולין שהן מותרין לזרים ולמ''ד דנקרא היתר מתוך היתר משום דמיהת התרומה היתר לכהנים הוא ולא נקרא איסור אלא האסור לכל ובלישנא בעלמא פליגי:
תני ר''ש אומר וכו'. הך דר' שמעון גריס בתוספתא דתרומות פ''ה ובלשון אחר וה''ג שם ר''ש אומר במאה קל וחומר מה מצינו בתרומת מעשר א' מעשרה אף זו אחד מעשרה אמרו לו לא אם אמרת בתרומ' מעשר שניטלה קדש מקדש ולא נקרא שם איסור עליה תאמר בזו שניטלה קודש מחול ונקרא שם איסור עליה והיינו הך דקאמר הכא דלר''ש תרומת מעש' נקרא איסור מתוך איסור דס''ל כמ''ד מעשר ראשון אסור לזרים ואם תרומת מעשר ניטלת א' מעשרה דהיינו א' ממאה כדלעיל ק''ו לתרומה שנפלה לתוך חולין שזהו איסור לתוך היתר שעולה במאה ופליג את''ק דהתם בתוספת' דס''ל בא' ומאה דוקא:
מְנַייִן שֶׁהֵן עוֹלִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כְּתִיב מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ. דָּבָר שֶׁאַתְּ מֵרִים מִמֶּנוּ שֶׁאִם יִפּוֹל לְתוֹכוֹ מְקַדְּשׁוֹ. וְכַמָּה הוּא אֶחָד מִמֵּאָה. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מוֹסִיף סְאָה וּמַעֲלֶה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מוֹסִיף כָּל שֶׁהוּא וּמַעֲלֶה. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשׁוּלָּם אוֹמֵר וְעוֹד קַב לְמֵאָה סְאָה שְׁתוּת לִמְדוּמָּע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי יונה כתיב. גבי תרומת מעשר מכל חלבו את מקדשו ממנו ודרשינן דבר שאתה מרים ממנו מקדשו אם חזר ונפל לתוכו וכמה הוא אחד ממאה שכך הוא השיעור לתרומת מעשר שהעשרה ממאה מעשר ראשון הוא ומאותן עשרה מפריש הלוי א' מהן לתרומת מעשר ולמדנו שכל שיש לו שם תרומה אם נפלה לתוך החולין ואון כאן אלא מאה בלבד מקדש הכל וצריך שיהא בין הכל יותר ממאה וכמה הוא היותר בהא פליגי דלר''א מוסיף סאה שיהא בין הכל אחד ומאה ומעלה ולר' יהושע מוסיף כ''ש כלומר אפי' אין כאן אלא כל שהוא יותר ממאה בין הכל מעלה ור' יוסי בן משולם וכו' כדפרישית שם:
מנין שהן עולין. השתא מהדר לפרושי פלוגתייהו דר''א ורבי יהושע וכדמפרש לה לעיל בתרומות והתם הגי' מנין שאין עולין וכדפרישית שם דהרי מיהת לכ''ע אם אין כאן אלא מאה בין הכל אין עולה וגי' דכאן יותר נכונה כלומר ורמז לכל א' וא' למאי דס''ל מנין:
תַּמָּן תַּנִּינָן רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תְּרוּמָה עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בְּמֵאָה וְעוֹד. תַּמָּן אָמַר חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר כָּל מָקוֹם שֶׁשִּׁנֶּה רִבִּי מַחֲלוֹקֶת וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְשִׁנֶּה סְתָם הֲלָכָה כִסְתָם. מִן מַה דְתַנִּינָן סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר לֵית כָּאן לוֹמַר לְתוֹךְ מֵאָה אֶלָּא לְתוֹךְ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה. כְּמַה דְתַנִּינָן רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כמה דתנינן ר''א ור' יהושע. כלומר והיינו כמה דתנינן בתרומות דר''א ור' יהושע פליגי בזה ולפיכך סתם לן רבי כאן שנפלה למאה והיינו כדמפרש ר''א אמורא שנפלה לתוך צ''ט וזהו כר''א דתרומות וכדמפרשינן לה במתני' דלקמן:
מן מה דתנינן סאה תרומה וכו'. כלומר וכן שמעינן מהכא מן מה דתנינן במתני' דלקמן כיצד סאה תרומה שנפלה למאה וא''ר אלעזר עלה בהלכה דלקמן דלית כאן לומר לתוך מאה כלומר דסמי מכאן לתוך מאה דאי אתה יכול לשנות כן דהרי אם נפלה סאה לתוך מאה חולין יש כאן אחד ומאה וא''צ צירוף של דבר אחר כדי להעלות אותה אלא כך צריך לשנות שנפלה לתוך צ''ט של חולין ועם אותה סאה של תרומה הוא דהוי מאה ולפיכך שייך למיתני כן וצריך צירוף כדי להעלות אותה:
תמן אמר חזקיה. הך דחזקיה לקמן הוא בפ''ג דפסחים ופ''ד דיבמות ובכמה מקומות דשנה זה הכלל בשם ר' אלעזר דכל מקום ששנה רבי מחלוקת במתני' ואח''כ מצינו שחזר ושנה באיזה מתני' סתם כאחד מהני תנאי דפליגי למעלה הלכה היא כהך סתמא ומייתי להא דחזקיה הכא משום דרצה להשמיענו דהלכה כר''א דתרומות הואיל וכאן סתם לנו רבי כדבריו וכדמסיק למילתא:
תמן תנינן. לעיל פ''ד דתרומות הל''ז ר''א אומר תרומה עולה וכו' כדפרישית שם:
וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה. מָה אַתְּ עֵבִיד לָהּ כִּתְחִילַּת הַפְרָשָׁה אוֹ כְסוֹף הַפְרָשָׁה. אִין תֵּימַר כִּתְחִילַּת הַפְרָשָׁה אֵין הַקָּטָן מַעֲלֶה וְאֵין אַחֵר מַעֲלֶה וְאֵינוֹ דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. וְאִין תְּעַבְּדִינֵיהּ כְּסוֹף הַקָּטָן מַעֲלֶה וְאַחֵר מַעֲלֶה וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. תַּמָּן תַּנִּינָן רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מַעֲלִין אֶת הַמְּדוּמָּע בְּאֶחָד וּמֵאָה. וְתַנִּי עֲלָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אִם רָצָה נוֹתֵן עֵינָיו בְּמִקְצָתוֹ וְאוֹכֵל אֶת הַשְּׁאָר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יוּדָה עָבַד כְּסוֹף הַפְרָשָׁה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר עָבַד לָהּ כִּתְחִילַּת הַפְרָשָׁה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אַף רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר עָבַד לָהּ כְּסוֹף הַפְרָשָׁה. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּוַדַּאי. מַאי כְדוֹן 9b וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאי כדון. כלומר וכי תימא דאי הכי אמאי פליג אדר' יודה ואוסר להעלות המדומע להדיא היינו טעמא משום דס''ל דבלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול דמיחזי כעובדא דחול ורבי יהודה לא חייש להכי ובהא בלחוד הוא דפליגי אבל לכ''ע העלאת המדומע אינו כתחילת הפרשה ונ''מ דבחול מותר אף הקטן להעלותו וכן אחר מעלה אף שלא ברשות:
א''ר יוסי. דלא היא אלא אף רשב''א עביד לה כסוף הפרשה שאם העלה את המדומע אינו עובר עליו משום שבות דמצוה כדתנינן גבי הפרשת תרומה בפ''ה דביצה דהגע עצמך וכי לא מודה רשב''א שאסור לעשות כן בודאי כלומר דאי ס''ד דטעמיה דרשב''א דאוסר בהעלאה משום דהויא כתחילת הפרשה ומתיר בתקנה זו שיהא נותן עינו וכו' משום דזה לא הוי כהפרשה א''כ יהא מותר לעשות כן אף בודאי טבל שיתן עינו במקצת ויחשוב שיהא זה לתרומה ויאכל את השאר ואנן לא שמעינן ליה לרשב''א דמתיר בתקנה זו אלא במדומע דוקא מפני שהוא ספק ואין איסורו אלא מדבריהם דהא מדאורייתא חד בתרי בטל אלא על כרחך דאף רשב''א ס''ל דכסוף הפרשה דמיא והלכך הוא דמתיר בתקנה זו גבי מדומע שיתן עינו במקצת:
אמר ר' יונה וכו'. דקס''ד דבהא פליגי דר' יודה עביד לה להעלאה זו כסוף הפרשה ולא כתחילת הפרשת התרומה ולפיכך מתיר להעלות את המדומע בשבת ורשב''א עביד להעלאת המדומע כתחילת הפרשת התרומה ואין מפרישין אותה בשבת ולפיכך אין לו תקנה אחרת אלא שנותן עינו במקצתו ויחשוב שיהא זה להמדומע ולהעלות אותו למחר:
תמן תנינן. בפ' כ''א דשבת ר' יהודה אומר וכו' ותני עלה בתוספתא דשבת פט''ו דרשב''א פליג ואומר דאין לו להעלות את המדומע בשבת אלא אם רצה לאוכלו נותן עינו במקצתו של הכרי וחושב עליו שיהא זה לסאה המדומע שנפלה בו ואוכל את השאר:
אין תימר. אם אתה אומר דכתחילת הפרשה דמיא א''כ אין הקטן מעלה אותה סאה שנפלה שהרי היא כתחילת הפרשת תרומה ואין הקטן תורם וכן אין אחר מעלה אותה שלא ברשות כדין התורם את שאינו שלו וכן אינה דוחה את השבת דאסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת דהוי כמתקן אבל אם דינה כסוף ולא כתחילת הפרשה וא''כ אף הקטן מעלה וכו' ומייתי עלה הך מתני' דלקמיה דבעי לאוקמי הך מילתא כהני תנאי כדלקמן:
ועולין באחד ומאה. קתני במתני' וצריך להרים ובעי הש''ס מה את עביד לה להך הרמה כלומר מה הדין שאתה עושה בה אם כתחילת הפרשה היא או לא שאינה אלא כסוף הפרשה מן התערובת שתקנו חכמים להפריש מפני גזל השבט וכדמפרש ואזיל לענין מאי הוא דמספקא ליה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source