Vayedaber

Orlah

Daf 8b

משנה: הַתְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי הַחַלָּה וְהַבִּיכּוּרִין עוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה 8b וּמִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה וְצָרִיךְ לְהָרִים. הֶעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם עוֹלִין בְּאֶחָד וּמָאתַיִם וּמִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהָרִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵינָן מִצְטָֽרְפִין. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מִצְטָֽרְפִין בְּנוֹתֵן טַעַם אֲבָל לֹא לֶאֱסוֹר.

Traduction

L’oblation sacerdotale et celle de la dîme (ou 100e) des fruits (41)''Cf. (Terumot 4, 7); Meïla, 4, 3.'' soumis au doute, la Halla, les prémices, sont annulées en cas de mélange à une quantité 101 fois supérieure; on les compte ensemble au cas où ces objets interdits réunis forment plus de 101e de la partie (de façon à ne pas l’annuler). En tous cas, il faut prélever de l’ensemble pour le cohen l’équivalent de ce qui y est tombé (avant que chacun en mange). Les produits d’orla et des mélanges interdits de la vigne ne s’annulent que dans une quantité 201 fois supérieure (42)''Cf. Babli, (Avoda Zara 68b); Mishna, Meïla, 4, 6.''; et on les réunit pour réduire la proportion du mélange, mais il n’est pas nécessaire (en cas de mélange annulé) de prélever l’équivalent. Selon R. Simon, on ne joint pas les parties interdites. R. Eliézer dit: on les réunit et on ne les considère pas comme nulles si le mets où les produits cuisent en conserve le goût: mais on ne les réunit pas de façon à ce que qu’à sec on exige, sous peine d’interdit, une proportion de 201.

Pnei Moshe non traduit

מתני' התרומה ותרומת מעשר של דמאי. כך הוא בכל הנוסחאות וכלומר אפי' בתרומת מעשר של דמאי הדין הוא שמדמע כתרומת מעשר של ודאי להעלות באחד ומאה דוקא ולפי שהדימוע עצמה אינה אלא מדבריהם דמדאורייתא חד בתרי בטל אלא שסמכו חכמים לומר דהתרומות עולין דוקא באחד ומאה מדכתיב גבי תרומת מעשר שהוא אחד ממאה את מקדשו ממנו ולמדו מכאן דכל דבר שאתה מרים ממנו אם חזר לתוכו מקדשו ועד שיהיה אחד ומאה ומכיון דגזרו על הדמאי משום ספק שיש לו עיקר מן התורה עשאוה כודאי לענין דימוע ולענין איסור אכילה לזרים אלא שאין לוקין על אכילת תרומת מעשר של דמאי לפי שאינה אלא מדבריהם:

החלה דתרומה כתיב בה תרימו תרומה:

והביכורים דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ותרומת ידך אלו הבכורים שטעונין הבאת מקום וקרוין תרומה:

ומצטרפין זה עם זה. אם נפלה סאה אחת מכולן לתוך מאה סאה של חולין ונתערב הכל מעלה סאה אחת כנגד סאה שנפלה והשאר מותר לכל אדם ואם נפלה לפחות ממאה נעשה הכל מדומע:

וצריך להרים. כדמפרש טעמא בגמרא מפני גזל השבט שהן ממון כהנים:

הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים. מפרש בגמרא לטעמא דעולין הן דכתיב בכלאי הכרם פן תקדש המלאה וכתיב מלאה גבי תרומה מלאתך ודמעך לא תאחר וילפינן מלאה מלאה מה להלן עולה אף כאן עולה וילפינן ערלה מכלאי הכרם דתרווייהו איסורי הנאה נינהו ולענין שיעלו באחד ומאה לא ילפינן מתרומה מפני שהואיל וכפל הכתוב איסורן שאסורין בהנאה כפלו חכמים בשיעורן ולפיכך אינן בטלין עד אחד ומאתים:

ומצטרפין זה עם זה. כגון שנפלה רביעית יין מערלה ומכלאי הכרם לתוך מאתים רביעיות של יין מצטרפין הן וכיון שיש כאן אחד ומאתים עולין הן שמתבטלין והכל מותר ואינו צריך כאן להרים לפי שאין בהן גזל השבט ואם נפלה לפחות ממאתים הכל אסור בהנאה ולענין זה אמרו שמצטרפין לאסור עד אחד ומאתים:

ר''ש אומר אינן מצטרפין. מכיון דשתי שמות נינהו זה ערלה וזה כלאים וס''ל לר''ש דכל שני שמות אינן מצטרפין זה עם זה ור''א ס''ל דמצטרפין הן בנותן טעם ובגמרא מפרש דהאי צירוף בנותן טעם לענין היתר הוא וכגון שאחד מן האיסורי' הללו הוא מין בשאינו מינו עם ההיתר שנפל לתוכו שהדין בזה דהולכין אחר נתינת טעם שאם יש באיסו' בנ''ט אע''פ שיש כאן כדי לעלות אסור כדתנן לקמן בפרקין ואם האיסור השני הוא מין במינו עם ההיתר משנפל לתוכו מצטרף הוא כדי לבטל הנתינת טעם של האיסור הראשון דמכיון שנתרבה עכשיו בצירוף המין איסור השני אין בהאיסור הראשון כדי ליתן טעם בכולו ומותר וזהו דקאמר ר''א מצטרפין בנ''ט והיינו להיתר כדאמרן אבל לא לאסור אם הכל של מין אחד הן אין מצטרפין לענין איסור שיצטרף שיעור עלייה כנגד שתיהן דמכיון דהן שתי שמות אין מצטרפין לאסור ואין הלכה אלא כהת''ק:

הלכה: הַתְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כו'. לְמִי נִצְרְכָה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר אֵין שְׁנֵי שֵׁמוֹת מִצְטָֽרְפִין. מוֹדֵי שֶׁכּוּלְּהֹן לְשֵׁם תְּרוּמָה מִצְטָֽרְפִין.

Traduction

D’après qui a-t-il fallu enseigner que ces diverses redevances sacerdotales peuvent être jointes pour s’opposer à l’annulation? D’après R. Simon, bien qu’il dise à la fin de cette Mishna: ''on ne joint pas des parties interdites de noms différents'', il reconnaît ici, qu’il y aura jonction, parce que tous ces objets sont compris sous la désignation d’oblation.

Pnei Moshe non traduit

גמ' למי נצרכה. הא דקתני ברישא מצטרפין זע''ז לר''ש הוא דנצרכה דאלו לחכמים פשיטא דהרי אפי' בערלה וכלאי הכרם קאמרי בסיפא דמצטרפין ולמה לי דתני הכא דין הצירוף אלא אליבא דר''ש קמ''ל דאע''ג דפליג בסיפא וס''ל דהואיל ושני שמות הן אינן מצטרפין מודה הוא הכא דלא תימא דאלו נמי כשני שמות הן דזה נקרא תרומה וזה חלה או ביכורים הלכך אשמועינן דהואיל ותרומה קרייה רחמנא לכולן מצטרפין הן לכ''ע:

מָאן תַּנָּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי רִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר מַחְמִיר בְּדִבְרֵיהֶן כְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְהָא אַשְׁכְּחָן דְּרִבִּי מֵאִיר מַחְמִיר בְּדִבְרֵיהֶן כְּדִבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן הָרוֹאָה כֶתֶם הֲרֵי זוֹ מְקוּלְקֶלֶת וְחוֹשֶׁשֶׁת מִשּׁוּם זוֹב דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין בִּכְתָמִין מִשּׁוּם זוֹב.

Traduction

D’après qui énumère-t-on ici l’oblation de la dîme des fruits douteux? D’après R. Meir, qui attribue aux prescriptions rabbiniques la même gravité qu’aux préceptes bibliques. Et où trouve-t-on l’expression de cette parité? C’est, dit R. Hanina, dans le passage où il est dit (43)(Nida 6, 13).: ''Une femme qui voit une tache de sang dans ses vêtements se trouve déroutée dans son calcul mensuel (ne sait plus depuis quand comptent les 11 jours de pureté), et elle doit craindre d’être atteinte de gonorrhée, selon R. Meir; d’après les autres sages, la tache de sang n’est pas un sujet de crainte de gonorrhée'' (donc R. Meir éprouve pour ce dernier cas, qui n’est qu’une prescription rabbinique, autant de scrupule que si elle était légale).

Pnei Moshe non traduit

מאן תנא תרומת מעשר של דמאי. דמדמעת עד אחד ומאה וקאמר דר''מ הוא דאשכחן דמחמיר בדבריהם כדברי תורה:

והיא אשכחן וכו'. והי ר''מ וקאמר ר' חנינא הדא דתנינן תמן בפ''ו דנדה הרואה כתם ה''ז מקולקלת למנינה דאינה יודעת אם מימי נדה הוא או מימי זיבה וחוששת משום זוב אם עברו עליה שלשה ימים מימי זיבה משלבשה חלוק הזה ומצאה עליו כתם שהוא כשיעור ג' גריסין ועוד חוששת דילמא האי כתם מכל יומא ויומא הוא דקחזיא בכל חד וחד כשיעור גריס ועוד והויא לה זבה וחכ''א וכו' אלמא דרבי מאיר מחמיר בכתמים אף על פי שאינן אלא מדבריהם דדם יהיה זובה מבשרה כתיב דם ולא כתם אלא שחכמים הן שגזרו על הכתמים ולמה לא תנינן חלת דמאי שאם לקח עיסה מעם הארץ או ככר מהנחתום עם הארץ צריך הוא להפריש חלת דמאי מספק שמא לא הפריש עם הארץ את החלה דחשודין הן על החלה כמו על תרומת מעשר וכדתנן בפ''ה דדמאי הלוקח מן הנחתום וכו' וכן בפ''ד דחלה דקתני שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא וכו' אלמא צריך להפריש חלה מספק במקום שהעיסה נתחייבה בחלה ביד עם הארץ ואמאי לא קחשיב מתני' נמי לחלת דמאי לענין דימוע ולענין צירוף:

Orlah

Daf 9a

רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן חַלַּת דְּמַיי כְּמַה דְתַנִּינָן חַלָּה. לֹא נִיתְנֵי חַלַּת דְּמַאי. וְהָתַנִּינָן תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂרשֶׁלְדְּמַאי. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל דְּמַאי צָרִיךְ חַלָּה. אָמַר לוֹ רִבִּי חִייָה בַּר 9a לוּלִיאָנִינוֹטֵל הוּא דָמָיו מִן הַשֵּׁבֶט. אָמַר לוֹ כֵּן אָמַר שְׁמוּאֵל שֶׁהוּא נוֹטֵל דָּמָיו מִן הַשֵּׁבֶט. רִבִּי מָנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אֵינוֹ נוֹטֵל דָּמָיו מִן הַשֵּׁבֶט לְמָחָר הוּא מֵבִיא וַודַּאי וְאוֹמֵר דְּמַיי הוּא כְּדֵי לִיטּוֹל מִמֶּנּוּ דָמִים.

Traduction

R. Yona demanda: pourquoi dans la Mishna n’énumère-t-on pas aussi la halla en général, on ne spécifie pas celle du doute. Mais, après avoir mentionné l’oblation sacerdotale on parle bien de celle du doute? En effet, dit R. Hanania au nom de Samuel, il faut prélever la halla sur une pâte douteuse (acquise d’un ignorant); c’est pourquoi, ajoute R. Hiya b. Luliba, on se fait rembourser par la caisse sacerdotale (preuve que c’est une simple précaution sans gravité absolue). C’est aussi l’avis de Samuel. Selon R. Mena, au nom de R. Yossé, on n’opère pas ainsi en se faisant rembourser; mais le lendemain on apportera de la halla due avec certitude, et l’on dira que ce soit l’équivalent de ce qui était dû dans le doute.

Pnei Moshe non traduit

כמה דתנינן חלה לא ניתני חלת דמאי. שינויא היא כלומר דמאחר דתנינן חלה לא מיבעי תו למיתני חלת דמאי דהכל בכלל חלה היא ופריך והתנינן תרומה וא''כ כל תרומה בכלל ואפ''ה תני תרומת מעשר של דמאי ולא משני מידי:

דמאי צריך חלה. מילתא באנפי נפשה היא ופליגי בהא דקאמר שמואל סתם דמאי צריך להפריש ממנו חלה וכדפרישית שבדמאי של עיסה או ככר מיירי שחל חיוב החלה אצל עם הארץ דאי בלוקח תבואה מעם הארץ ועושה עיסה ממנו מאי קמ''ל דפשיטא שצריך להפריש חלה שלא נתחייבה בחלה אלא אצלו בגלגול העיסה אלא כדאמרן ומשום דלא קאמר ר' חנניה אלא הדין הפרשת חלה מספק בשם שמואל הלכך קאמר לי' ר' חיי' בר לוליבא אמאי קאמרת סתמא דלדידי ס''ל שהוא נוטל דמיו מן השבט וכלומר דודאי הוא שצריך להפריש החלה מספק אבל כשהוא נותנה להכהן נוטל דמים ממנו שהרי מספק הוא והוי הכהן מוציא מן החבירו ועליו הראיה ואינו נוטל בלא דמים והשיב לו ר' חנניה דכן אמר שמואל בהדיא שהוא נוטל דמיו מן השבט אלא דלא אסקי למילתיה מעיקרא:

ר' מנא בשם ר' יוסי. פליג דאינו נוטל דמים מן השבט דאם לא כן למחר הוא מביא של ודאי להכהן ויאמר דמאי הוא כדי ליטול דמים לפיכך לא התקינו שיהא נוטל דמים בשל דמאי:

רִבִּי יוֹחָנָן שָׁאַל לְגַמְלִיאֵל זוּגָא נְהִגִין אַתּוּן מַפְקִין חַלָּה מִן דְּמַייא אָמַר לֵיהּ לֹא כֵן אָמַר שְׁמוּאֵל אַחֲוָה דְרַב בְּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁגָּֽזְרוּ עַל דְּמַאי רוֹב הָעָם מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן תְּנַיי בֵּית דִּין שֶׁתְּהֵא חַלָּתוֹ בִּצְפוֹן צְפוֹנוֹ.

Traduction

R. Yohanan demanda à Zouga: Avez-vous l’habitude de prélever la halla sur le doute? Certes, répondit-il, puisque R. Samuel frère de R. Berakhia a dit: lorsqu’on renouvela l’ordre d’être attentif au demaï, la plupart des gens du peuple prélevant chez eux la redevance de la pâte ne la donnaient pas au cohen (en l’annulant dans des proportions supérieures). R. Yossé bar R. Aboun dit que le tribunal a décidé quel emplacement serait destiné à la halla, et ce serait toujours l’extrémité septentrionale (44)''Cf. (Demaï 5, 2) (t.2, p. 179); Sifri, Korah, n° 121.''.

Pnei Moshe non traduit

נהיגין אתון מפקין חלה מן דמאי. אם אתם נוהגין כך וא''ל לא כן אמר שמואל אחוה דר' ברכיה לעיל בפ''ז דברכות על המתני' אכל דמאי וכו' דטעמא דמזמנין עליו מפני שבשעה שגזרו על הדמאי רוב העם מפרישין אותו לתוך בתיהן כלומר רואין אנו שרוב ע''ה מעשרין הן ומכניסין את התבואה לתוך בתיהן כדי שיתחייבו במעשרות והלכך הקילו בדמאי בכל מקום וא''כ ה''ה לענין חלה למה לא נסמוך על זה שרוב ע''ה מתקנין הן ונהי דלענין תרומת מעשר גזרו אעפ''כ ולא סמכינן על הרוב בחלה מיהת נסמוך על כך ובחלת א''י בזמן הזה הוא דמיירי דר' יוחנן אמר לגמליאל זוגא והשיב לו כן דרך שאלה ועל ששאל לו ר' יוחנן אם אתם נוהגין לעשו' כך ולקיים דברי חכמים שהדין הוא שצריך להפריש ואף במקום שהוא ספק שמא הופרש החלה:

א''ר יוסי בר' בון. נמי כר' יוחנן דצריך הוא להפריש אף במקום שהוא מספק דתנאי ב''ד שתהא חלתו בצפון צפונו כלומר שיקבע המקום להחלה כאן או כאן בדמאי כשם שקובע למעשר ולתרומת מעשר וכאותה ששנינו שם הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר וכו' והשאר חלה ואמרינן לעיל דקובע לה מקום ושמעינן מיהת דדין חלה כשאר חיובי חכמים ששנינו ואף במקום שהוא מספק וכדלעיל צריך להפריש חלת דמאי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source