Orlah
Daf 1a
משנה: 1a הַנּוֹטֵעַ לַסְּייָג וּלְקוֹרוֹת פָּטוּר מִן הֶעָרְלָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר אֲפִילוּ אָמַר הַפְּנִימִי לְמַאֲכָל וְהַחִיצוֹן לִסְייָג הַפְּנִימִי חַייָב וְהַחִיצוֹן פָּטוּר.
Traduction
Si l’on plante un arbre pour qu’il serve de haie (1)Cf. Babli, Sota 43b., ou pour en faire des poutres, ses fruits des premières années ne sont pas sacrés. R. Yossé dit: si même dans un seul arbre on destine la branche intérieure à la consommation et l’extérieure pour servir de haie, l’intérieure seule est soumise à l’orla, non l’extérieure.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה. בת''כ פ' קדושים ומייתי לה בגמרא דדריש מדכתיב ונטעתם כל עץ מאכל פרט לנוטע לסייג שיהא סייג וגדר להגינה או שנוטע לקורות ולעצים פטור מן הערלה:
ר' יוסי. מוסיף ואומר אפי' אם אמר שיהא צד הפנימי של האילן למאכל וצד החיצון לסייג הפנימי שהוא למאכל חייב והחיצון שהוא לסייג פטור ולא אמרינן מכיון שיש באילן הזה למאכל יהא כולו חייב ומסקינן בגמרא דלכ''ע הוא דפטור בנוטע לסייג ולקורות מיתורא דקרא קדרשינן דעץ מאכל מיותר הוא דהא כתיב אבתריה שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל וא''כ באילן מאכל הכתוב מדבר ולא באילן סרק ומה ת''ל עץ מאכל אלא ללמד את שהוא למאכל חייב ואת שהוא לסייג פטור ולר' יוסי אפי' אמר הפנימי וכו' והלכה כר' יוסי:
הלכה: הַנּוֹטֵעַ לַסְּייָג וּלְקוֹרוֹת פָּטוּר כול'. כְּתִיב וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל. אֶת שֶׁהוּא לְמַאֲכָל חַייָב. לִסְייָג וּלְקוֹרוֹת וּלְעֵצִים פָּטוּר. מֵעַתָּה אוֹתוֹ שֶׁלְמַאֲכָל אֲפִילוּ חִישֵּׁב עָלָיו לִסְייָג יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר עֵץ מַאֲכָל.
Traduction
Comme il est écrit (Lv 19, 23): lorsque vous aurez planté tout arbre fruitier, etc., celui qui porte des fruits est soumis à l’orla, non celui qui devra servir de haie, de poutre, ou de bois à brûler (2)V. Torath Cohanim, section Kedoshim 3, 2.. Puisqu’il en est ainsi, l’arbre fruitier, lorsqu’il a été planté dans le but de servir de haie, devrait être dispensé de l’orla? —Non, parce qu’il est dit (tout arbre fruitier''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב ונטעתם כל עץ מאכל וכו'. ברייתא היא בת''כ וכדפרישית במתני':
מעתה וכו' ת''ל עץ מאכל. כלומר דפריך אי ממשמעות דעץ מאכל קא דריש מעתה קשיא מנא לן למידרש לקולא אימא איפכא ולחומרא דעץ שהוא עומד למאכל אפי' חישב עליו בשעת נטיעה שיהא לסייג יהא חייב בערלה ולהכי ת''ל עץ מאכל שהולכין אחר עץ שהוא למאכל ולא אחר דעתו שחישב עליו לסייג:
רִבִּי יוֹסֵי לָמַד דָּבָר מִתְּחִילָּתוֹ. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵילִים לֹא יֵאָכֵל. וְכִי אֵין יוֹדְעִין שֶׁבְּעֵץ מַאֲכָל הַכָּתוּב מְדַבֵּר מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל אֵת שֶׁהוּא לְמַאֲכָל חַייָב לִסְייָג וּלְקוֹרוֹת וּלְעֵצִים פָּטוּר. רִבִּי יוֹנָה לָמַד דָּבָר מִסּוֹפוֹ. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁבְּעֵץ מַאֲכָל הַכָּתוּב מְדַבֵּר מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל אֵת שֶׁהוּא לְמַאֲכָל חַייָב לִסְייָג וּלְקוֹרוֹת וּלְעֵצִים פָּטוּר.
Traduction
R. Yossé distingue les diverses parties de l’arbre, se fondant sur le commencement du verset, où il est dit: pendant 3 ans ils seront incirconcis (interdits) pour vous; on ne pourra pas en manger. A qui bon ces derniers mots? Ne sait-on pas déjà qu’il s’agit d’arbres fruitiers par l’expression: ''Si vous avez planté tout arbre fruitier''? -Cela veut dire que la partie offrant à manger y est soumise, non celle qui sert de haie, ou de poutre, ou de bois. R. Yona déduit le même principe du verset suivante: où il est dit: la 5e année vous mangerez les fruits, afin d’en augmenter pour vous le produit. Or, ne sait-on pas déjà qu’il s’agit d’arbres fruitiers, par l’expression: ''Si vous plantez tout arbre fruitier''? —C’est pour dire que la partie donnant à manger est soumise à l’orla non ce qui sert de haie, de poutre, ou de bois à brûler. On a enseigné que R. Simon b. Gamliel dit (3)Tossefta sur Orla 1.: cette dispense a lieu seulement lorsqu’on plante pour la haie, les poutres, ou le bois à brûler, les arbres habituellement destinés à ce but; mais au cas contraire, ces arbres restent soumis à l’orla.
Pnei Moshe non traduit
ר' יוסי אומר ילמד דבר מתחילתו. ר' יוסי אמורא הוא חבירו של ר' יונה דלקמן ותרווייהו קאי לתרץ האי קושיא דלא כס''ד דממשמעות לישנא דקרא קדריש אלא דמיתורא דקרא דרשינן ומר קאמר דילמד דבר מתחילתו ומר קאמר ילמד דבר מסופו וכדפרישנא לקמן:
ילמד דבר מתחילתו. כלומר מתחילת הפרשה למדין אנו דהאי עץ מאכל מיותר הוא דממשמע דכתיב שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל א''כ וכי אין אנו יודעין שבעץ שיש בו מאכל הכתוב מדבר ומה ת''ל עץ מאכל אלא ללמדנו את שהוא נטעו למאכל חייב ואת שהוא נטעו לסייג ולקורו' ולעצים פטור דאי לאו הכי לשתוק קרא מיניה אלא ש''מ דלמידרש לקולא הוא דאתא:
ר' יונה למד דבר מסופו. משום דלא ניחא ליה לשנויי כדר' יוסי דאי כדקאמר שילמד דבר מתחילתו אכתי קשיא אימא דלחומרא הוא דאתא דאי לאו קרא דעץ מאכל ה''א איפכא דקרא דלא יאכל מלמדנו שלא יאכל את שהוא נטוע לאכילה ולאפוקי שנטע לסייג ולקורות ואע''ג דבר מיכל הוא וקמ''ל קרא דעץ מאכל לומר דאותו עץ דבר מיכל הוא חייב הוא לעולם ואפי' חישב עליו שיהא לסייג ולקורות הלכך קאמר ר' יונה דעל כרחך ילמד הדבר מסופו מהא דכתיב אבתריה ובשנה החמישית תאכלו את פריו א''כ כבר אנו יודעין שבעץ מאכל הכתוב מדבר ומה ת''ל עץ מאכל והשתא ליכא למימר דלחומרא הוא דאתא דא''כ לישתוק קרא מיניה ואנו יודעין דלעולם חייב הוא כל מידי דבר מיכל מדכתיב לא יאכל והוא מיותר דהא כתיב אבתריה ובשנה החמישית תאכלו מכלל דמעיקרא אסור באכילה אלא ודאי מדכתב עץ מאכל ללמדינו דנידרש לקולא את שהוא נטוע למאכל וכו':
תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁנָּטַע לִסְייָג וּלְקוֹרוֹת וּלְעֵצִים דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לָהֶם. נָטַע דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהֶן חַייָב. יְאוּת אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא בִּמְשַׁנֶּה סֵדֶר נְטִיעָתָם לָעֵצִים בְּרוֹצַף לְקוֹרוֹת בִּמְשַׁפֶּה לִסְייָג מְקוֹם הַסְּייָג מוֹכִיחַ עָלָיו.
Traduction
L’avis de R. Simon b. Gamliel est compréhensible (car, à défaut d’un signe distinctif, il n’y pas de dispense). Les rabbins, au contraire, en dispense sans cela; car, dit R. Zeira, on modifie le mode de plantation des arbres, non fruitiers, savoir: pour le bois à brûler les arbres seront serrés en lignes; en émondant les branches, on épaissit l’arbre pour avoir beaucoup de poutres; enfin s’il doit servir de clôture, l’emplacement l’indique.
Pnei Moshe non traduit
תני. בת''כ שם ובתוספתא ריש מכלתין דרשב''ג פליג אהא דקאמר הת''ק סתם הנוטע לסייג ולקורות פטור וקאמר רשב''ג בד''א שפטור בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר שהוא ראוי להם כלומר שניכר ונראה שאותו האילן ראוי לסייג הוא או לקורות או לעצים להסקה אבל אם נטע דבר שאינו ראוי לדברים הללו חייב בערלה שמסתמא למאכל הוא:
יאות וכו'. ופריך הש''ס שפיר קאמר רשב''ג דמסתבר טעמיה ומ''ט דרבנן דלא מחלקי כן:
אמר ר' זעירא. היינו טעמייהו דבמשנה הסדר של נטיעתם למאכל הוא דמיירי שבזה ניכר שאין דעתו שיהא אילנות הללו למאכל אלא לעצים כגון שהוא רוצף האילנות רצופין זה אצל זה ואין זה הסדר של נטיעת אילנות למאכל שדרכן לנטוע אותן מרווחין שלא יקלקל אחד את חבירו ומשינוי הסדר נראה שאין דעתו אלא לעצים להסקה וכן לקורות מיירי במשפה שכן דרכן של אילנות העומדות לקורות שמשפין אותן כדי שיתעבו וכן אם הוא נוטע לסייג מקום הסייג מוכיח עליו שאין דעתו אלא לכך שאם לא כן לא היה נוטע במקום שעושין סייג סביב האילנות אלא שדעתו שהן עצמן יהיו לסייג ולפיכך לא מחלקי רבנן בין ראוי לכך ובין אינו ראוי לפי ששינוי הסדר מוכיח על זה לעולם:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר כָּל הָאִילָנוֹת בָּאִין לְמַחֲשֶׁבֶת פְּטוֹר חוּץ מִן הַזַּיִת וּמִן הַתְּאֵינָה. רִבִּי מֵאִיר כְדַעְתֵּיהּ דְּאָמַר כָּל אִילָנוֹת אִילָן סְרָק חוּץ מִזַּיִת וּתְאֵינָה.
Traduction
On a enseigné au nom de R. Meir: pour tous les arbres on se règle d’après leur destination première (s’ils doivent être fruitiers ou servir de bois), sauf pour l’olivier et le figuier, dont le but notoire est de fournir des fruits. R. Meir se conforme à ce qu’il a dit ailleurs: tous les arbres peuvent être considérés comme stériles, sauf l’olivier et le figuier.
Pnei Moshe non traduit
תני. בברייתא בשם ר''מ כל האילנות באין למחשבת פטור. כלומר אם בתחילה נטע אותן שיהו לסייג ולקורות וזהו נקרא מחשבת פטור שאע''פ שהן בני אכילה מחשבתו שחישב לסייג ולקורות פוטר מן הערלה:
חוץ מן הזית ומן התאנה. וכדמפרש טעמיה דר''מ כדעתיה דקאמר בפ''ו דכלאים בהל''ד דכל אילנות נקראין אילן סרק חוץ מזית ותאנה והלכך ס''ל נמי דבזית ותאנה דחשיבי לא מהני בהו מחשבת פטור:
Orlah
Daf 1b
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין לָךְ בָּא לְמַחֲשֶׁבֶת פְּטוֹר אֶלָּא שְׁלֹשֶׁת הַמִּינִין בִּלְבַד רִימוֹן וְשִׁקְמִים וּצְלָף. מַהוּ שֶׁיְּהוּ חַייָבִין בְּמַעֲשֵׂר. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי בָּא 1b בַּר מָמָל וּדְרִבִּי הִילָא. דְּאִיתפַלְּגוֹן הַמְּשַׁמֵּר פֵּירוֹתָיו לָעֵצִים רִבִּי בָּא בַּר מָמָל אָמַר חַייָב. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אָמַר פָּטוּר. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל אָמַר חַייָב. מִן הָדָא וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֶלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ. מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לָךְ וְאֵין לוֹ אַתְּ חַייָב לִיתֵּן לוֹ. יָצָא הֶבְקֵר שֶׁיָּדָךְ וְיָדוֹ שָׁוִין בּוֹ. הוּא לֶקֶט הִיא שִׁכְחָה הִיא פֵיאָה הִיא הֶבְקֵר.
Traduction
On a enseigné au contraire au nom de R. Simon: on ne peut jamais planter dans un but de stérilité, entraînant la dispense, que les 3 espèces: le grenadier, le sycomore, le câprier. Malgré la dispense d’Orla, est-ce que leurs fruits sont soumis au devoir de la dîme? C’est un point qui est en discussion entre R. Aba b. Mamal et R. Ila; le premier dit que même les fruits conservés comme combustible, à l’instar du bois, sont soumis aux diverses redevances; le second les en dispense. R. Aba conclut à l’obligatio de ce qu’il est dit (Dt 16, 29): Et le lévite viendra parce qu’il n’a pas de part, ni d’héritage au milieu de toi; c.-à-d. sur les biens que tu possèdes et qu’il n’a pas, tu dois lui donner une part (or, ici on les garde), mais non sur ce qui est abandonné, car sur ce bien ton droit est égal au sien (il est à tous); et la même règle s’applique aussi bien au glanage, à l’oubli, ou à la pea, qu’à l’abandon (4)Cf. ci-dessus, (Terumot 1, 5), et (Maasser Sheni 1, 1).
Pnei Moshe non traduit
תני. אידך בשם ר''ש אין לך בא למחשבת פטור אלא באלו שלשת המינין בלבד רימון ושקמים הן אילני תאיני היער והצלף דבאלו מהני בהו מחשבת פטור אם חשב אח''כ עליהן לסייג ולקורות דאינן חשובין כל כך כמו שאר אילני מאכל שהדין בהם שאפי' נטען בתחילה לסייג ולקורות לא מהני בהו מחשבת פטור ופליגי ר''מ ור''ש אסתמא דמתני' דמשמע דכל האילנות באין למחשבת פטור ולר''מ כדאית ליה ולר''ש כדאית ליה והאי רימון דקאמר ר''ש לאו רימון דקרא הוא שהרי הוא אחד מן המינין שנשתבח' בהן ארץ ישראל אלא אילן שגדלין בו הרימין הוא ומין אחר הוא זה כדתנן בפ''ק דכלאים השיזפין והרימין אע''פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה:
מהו שיהו חייבין במעשרות. אמתני' מהדר דבנוטע לסייג ולקורות פטור הוא מן הערלה ומהו הדין לענין מעשרות אם אותן הפירות שעלו באילן הזה חייבין הן במעשרות או לא וקאמר דתליא בתפלוגתא דר' בא בר ממל ור' הילא דפליגין בהמשמר פירותיו לעצים כלומר שמשמר את הפירות שהן על האילן שנטוע הוא לעצים דר' בא בר ממל מחייב אותן במעשרות כדמפרש טעמיה דיליף מן הדא דאמרינן לעיל בריש מעשרות ובכמה מקומות דהפקר פטור מן המעשר דכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך וכו' היא לקט וכו' כלומר דחדא טעמא אית להו דכל מתנות עניים וההפקר פטורין הן ממעשרות שידך ויד הכל שוין בו והלכך ס''ל לר' בא דהכא דמשמר הוא פירותיו אע''פ שהן על אילן שהוא לעצים חייבין הן במעשרות דלאו הפקר נינהו:
ר' הילא בשם ר' יוסי. דקאמר פטורין ממעשרות טעמיה דיליף מן הדא דתנינן לעיל בפ''ד דמעשרות כוסבר שזרעו לזרע שלא חישב עליו אלא בשביל הזרע ירקה פטור ממעשרות דלא אחשבי' ליה וה''נ מכיון שלא נטע האילן אלא לסייג ולעצים פטורין הפירות שעלו בו מן המעשרות:
רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אָמַר פָּטוּר מִן הָדָא כּוּסְבָּר שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע יַרְקָהּ פָּטוּר. שַׁנְייָא הִיא כּוּסְבָּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גוֹרֶן אֲחֶרֶת. וְהַיי דָא אָמַר דָּא הַמְּקַייֵם מְלֵיאָה שֶׁלְכְּרוּב לְזֶרַע בָּֽטְלָה דַעְתּוֹ קְלָחִין יְחִידִין לֹא בָֽטְלָה דַעְתּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וְהוּא שֶׁלִּיקֵּט יָרָק. אֲבָל לֹא לִקֶּט יָרָק כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים עֵצִים חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
R. Ila au contraire dispense les fruits que l’on conserve pour les brûler, selon ce qui est dit: lorsqu’on a semé du coriandre pour en recueillir les graines, la partie verte est dispensée des droits. Toutefois, fut-il répliqué, pour le coriandre c’est différent; parce qu’il y a un réservoir spécial pour les graines que l’on libère, on dispense les feuilles (ce qui n’a pas lieu pour les fruit à brûler). Or, où a-t-il été dit que la dispense a lieu en ce cas? Dans cet enseignement (5)Maasser, 1, 1.: si l’on conserve une plate-bande de carvi ou balsamine pour l’employer comme semence, il arrivera que l’on oublie sa destination première (en raison de la quantité), et la verdure même sera soumise à la dîme; si au contraire l’on conserve seulement quelque tiges pour la semence, l’attention n’en sera pas détournée (c’est habituel), et l’on n’en rédimera pas les feuilles vertes. Toutefois, dit R. Yona, c’est dû lorsqu’on a cueilli le plant à l’état vert (comestible), et la dîme est due; mais lorsqu’on l’a seulement cueilli après que le plant a durci, on ne saurait dire que le bois est soumis aux dîmes.
Pnei Moshe non traduit
שנייא היא. כלומר דפריך עלה דמכוסבר לאו ראיה הוא לדר' הילא דשאני בכסובר שיש לו גורן אחרת להתחייב במעשרות והיינו הזרע והואיל שיש בו חיוב מעשרות לפיכך הירק הוא פטור דלא זרעו אלא בשביל הזרע וזהו גרנו למעשרות אבל הכא למה יפטרו הפירות שמשמר אותן מחיוב מעשרות ואין כאן גורן אחר למעשרות:
והיידא אמר דא. כלומר אלא מאיזה מקום הוא דיליף ר' הילא דפטורין מן המעשרות מן הדא דתנינן בברייתא והובאה לעיל בפ''ק דמעשרות בסוף הל''א על הא דתני בתוספתא שם כל שתחילתו אוכל ואין סופו אוכל כגון המקיים ירק לזרע חייב בתחלתו ופטור בסופו ומפרש הש''ס התם מה אית לך כלומר ובהי גוונא מיירי כהדא דתני בברייתא אחריתא והיינו דמייתי לה הכא המקיים מלאה של כרוב לזרע כלומר שמקיים ערוגה מלאה של כרוב עד שיתגדל בהן הזרע בטלה דעתו דאע''ג דהזרע עצמו אינו מתחייב במעשר שהוא מזרעוני גינה שאינן נאכלין ופטורין מהמעשרות מכל מקום כאן שמקיים כל הערוגה בשביל הזרע בטלה דעתו וחייב במעשרות ואם הן קלחין יחידין שקיימן לזרע לא בטלה דעתו ופטורין ממעשרות וא''ר יונה התם עלה והוא שליקט ירק כלומר הא דאמרינן ברישא דבטלה דעתו ואע''פ שמקיים כל הערוגה לזרע חייבין הן במעשרות דוקא באלו שליקט אותן בעודן ירק וחייבין הן אע''ג שהיה רוצה לקיימן לזרע אבל אם לא ליקט כלל מהירק אלא שהניח את כולה עד שיתקשו ויתגדל הזרע בתוכן וכי כך אנו אומרים שעצים חייבין במעשרות בתמיה אלא דבכה''ג ודאי פטורין הן מן המעשרות והשתא מהכא הוא דיליף ר' הילא דה''נ מכיון שאין מקיים את האילן אלא לעצים פטורין הפירות ממעשרות ואע''ג שאין להאילן גורן אחר למעשרות כמו התם במלאה של כרוב:
מַהוּ שֶׁיְּהוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם גֶּזֶל. וְכִי עֵצִים אֵינָן אֲסוּרִין מִשּׁוּם גֶּזֶל. מַה צְרִיכָה לֵיהּ כְּגוֹן אִילֵּין תּוּתַייָא דְּלָא אִית בְּהוֹן מַמָּשׁ.
Traduction
Si l’on en prend, est-ce un vol? Certes, aussi bien que ce serait un vol d’enlever du bois; à quoi bon le dire? C’est qu’il y a p. ex. des mûrs, n’offrant aucune consistance et ne pouvant pas même servir à brûler (il est pourtant défendu de les prendre).
Pnei Moshe non traduit
מהו שיהו אסורין. פירות שעל האילן של סייג משום גזל ומתמה על בעל הבעיא וכי בשביל שהן על האילן של העומד לעצים לא יהו אסורין משום גזל וכי עצים עצמן אינן אסורין משום גזל וקאמר דמה צריכה ליה למיבעי כגון אילן תותיא אילן שמגדל התותים והן פירות הגדלין על אילן סנה דלית בהן ממש ולא חשיבי ובכגון אלו קא מיבעיא ליה אם עשה האילן הזה לסייג מהו שיאסרו התותים משום גזל דאפשר דהבעלים מקפידין עליהן שרוצין שיתקיימו ושיתחזק הסייג ולא אפשיטא:
רִימוֹן שֶׁנְּטָעוֹ לְשֵׁם רִימוֹן. בְּנוֹת הֲדַס שֶׁנְּטָעָן לְשֵׁם בְּנוֹת הֲדַס. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי חַייָב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי פָּטוּר. אָמַר רַב חִסְדָּא מָאן דְּאָמַר חַייָב בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב מְשַׁמְּרִין. מָאן דְּאָמַר פָּטוּר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הָרוֹב מְשַׁמְּרִין. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי אִם בְּמָקוֹם מְשַׁמְּרִין לָמָּה לִי חִישֵׁב אֲפִילוּ לֹא חִישֵּׁב. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים זַיִת וּתְאֵינָה עַד שֶׁיַּחֲשׁוֹב עֲלֵיהֶן. אֶלָּא אֲפִילוּ מֶחֱצָה מְשַׁמְּרִין וּמֶחֱצָה שֶׁאֵין מְשַׁמְּרִין. אָמַר רִבִּי מַתְיָא מִן דְּבַתְרָתָהּ מָקוֹם שֶׁאֵין רוֹב מְשַׁמְּרִין אֲפִילוּ לֹא חִישֵׁב פָּטוּר.
Traduction
Lorsqu’on a planté un grenadier pour en manger les fruits ou des branches de myrtes pour en manger les jeunes baies (non pour le bois), il faudra tenir compte de l’orla selon les uns; les autres en dispensent. R. Hisda dit: le premier impose l’obligation parce qu’il s’agit du cas où la plupart du monde conserve ces fruits; l’autre l’en dispense, parce qu’il s’agit de localités où l’on ne conserve pas ces fruits (et l’abandon provoque la dispense). R. Yossé observa: dans les localités où la plupart des personnes conservent les fruits, la pensée préalable pendant la plantation de les destiner à manger est inutile, pas plus que ce n’est exigible pour l’olivier et le figuier de préciser qu’on les plante pour manger les fruits. On veut donc dire que la destination préalable est nécessaire pour lesdites sortes lorsque la moitié des gens conservent les fruits, et l’autre moitié non. R. Matatia de Debathrata (ou Barthotha) dit: il a été question d’une pensée précise préalable (la consommation) pour que, dans les localités où la plupart ne les gardent pas, on soit dispensé, même avec une réflexion préalable d’en manger (le devoir ne subsiste que si la plupart en mangent).
Pnei Moshe non traduit
רימון שנטעו לשם רמון בנות שקמה וכו' צ''ל. ולגי' הספר בנות הדס אפשר לפרש דהיינו הך וקראו לשקמה כן על דרך דאמרינן עשרה מיני ארזים הן כדכתיב אתן במדבר ארז שיטה הדס וכו' ואדברי ר''ש בברייתא דלעיל הוא דקאי הכא דס''ל אין לך בא למחשבת פטור אלא שלשת המינין בלבד רימון ושקמין וצלף וקאמר הכא שאם נטען מתחילה לשם מאכל אפ''ה אשכחן דפליגי בהו תנאי אית תנא תני חייב וכו' ומפרש להו רב חסדא. מ''ד חייב במקום שרוב משמרין. שרוב בני אדם דרכן להיות משמרין פירותיהן של אלו האילנות ומהני בהו מחשבת האכילה שנטען בתחילה לכך וחייבין בערלה ומ''ד פטור במקום שאין הרוב משמרין פירות של אלו והואיל ואין מקפידין על הפירות אינן חשובין אלא כנוטע לסייג ולקורות ופטור מן הערלה:
ר' יונה בעי. על הא דאוקי רב חסדא למ''ד חייב במקום שנהגו הרוב להיות משמרין דאם במקום שמשמרין פירות של אלו מיירי למה לי חישב דקתני שנטען לשם רימון דמשמע דוקא שאנו יודעין שבתחילה חישב לנטוע אותן לאכילת פירותיהן הא ודאי אפי' לא חישב ולא גלה דעתו בפירוש חייבין הן בערלה דמסתמא נטועין הן לאכילת פירותיהן דכי כך אנו אומרין זית ותאנה עד שיחשוב עליהן בתחילה שנוטע אותן לאכילה בתמיה והא דנקט זית ותאנה מפני שהן החשובין ביותר לענין זה לד''ה דלר''מ דלעיל לא מהני בהו אף שחישב עליהן לסייג ולקורות וה''ה לכל אילנות אליבא דרבנן וכלומר וכי צריך מחשבת אכילה להתחייב בערלה אנן לא אמרינן אלא איפכא דלענין פטור הוא דצריך מחשבה שאם חישב בתחילה ליטע אותן לסייג ולקורות הוא דפטור אבל בסתמא פשיטא שהן חייבין דלאכילה הוא דנטען:
אלא אפי' במחצה משמרין וכו'. כלומר אלא דלא תימא הכי שאפי' במקום דמחצה על מחצה הוא שיש שהן משמרין הפירות הללו ויש שאינן משמרין אפ''ה חייבין הן בערלה:
א''ר מתיה מן דבתרתה. ממקום ששמו דבתרתה היה ופליג דס''ל דאם הוא במקום שאין רוב משמרין אפי' לא חישב עליהן בפירוש שיהו לסייג ולקורות פטור מן הערלה משום דסתמן אינו מקפיד עליהן והוי כמו שנטען מתחילה לכך ולר' מתיא האי מ''ד דס''ל חייב כרב חסדא הוא דמוקי ליה ואפי' בשנטען בתחילה לשם רימון עד שיהא במקום שרוב משמרין פירות הללו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source