Orlah
Daf 15b
משנה: שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה וְשֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ עִיסָּה לֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְלֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְנִצְטָֽרְפוּ וְחִימִּיצוּ אָסוּר לְזָרִים וּמוּתָּר לַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מוּתָּר לְזָרִים וְלַכֹּהֲנִים. תַּבְלִין שֶׁלְתְּרוּמָה וְשֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ קְדֵירָה לֹא בְאֵלּוּ כְדֵי לְתַבֵּל וְלֹא בְאֵלּוּ כְדֵי לְתַבֵּל וְנִצְטָֽרְפוּ וְתִיבִּילוּ אָסוּר לְזָרִים וּמוּתָּר לַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לְזָרִים וְלַכֹּהֲנִים.
Traduction
Lorsque de la levure d’oblation et une autre provenant de mélanges hétérogènes de la vigne sont tombés dans la pâte, chacune d’elles étant insuffisante isolément pour fermenter la pâte, mais dont la réunion produit cet effet, la pâte devient interdite aux étrangers et permise seulement aux cohanim; R. Simon en autorise l’usage aussi bien aux étrangers qu’aux cohanim. Lorsque des épices d’oblation et d’autres provenant de mélanges hétérogènes de la vigne sont tombées dans un mets en cuisson, chaque part étant insuffisante isolément pour aromatiser le mets, mais dont la réunion produira cet effet, le mets sera interdit aux étrangers et permis seulement aux cohanim; selon R. Simon, il sera permis aux uns et aux autres.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שאור של תרומה ושל כלאי הכרם וכו' אסור לזרים. משום דנתחמצה בצירוף אלו ששניהם אסורין להם אבל מותר לכהנים שהרי התרומה מותרת להם ובשל כלאי הכרם לבד לא היה כדי לחמץ:
ר''ש מתיר לזרים ולכהנים. לטעמיה הוא דאזיל דס''ל שני שמות מהאיסור אין מצטרפין:
תבלין של תרומה וכו'. כלומר דכך פליגי נמי בתבלין וקמ''ל דבין בשאור שהוא שם אחד מב' איסורין ובין בתבלין שיש בהן הרבה שמות של תבלין פליגי ר''ש ורבנן והלכה כחכמים:
הלכה: שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה וְשֶׁלְשְׁבִיעִית שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ הָעִיסָּה לֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְלֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְנִצְטָֽרְפוּ וְחִימִּיצוּ אָסוּר לְזָרִים וּמוּתָּר לַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לְזָרִים וְלַכֹּהֲנִים. בְּזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וּבְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְנִצְטָֽרְפוּ וְחִמִּיצוּ אָסוּר לְזָרִים וְלַכֹּהֲנִים. רִבִּי לָעְזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לַזָּרִים.
Traduction
Lorsque dans une pâte (69)Tossefta sur Terumot 8. il est tombé de la levure d’oblation et la levure provenant de la 7e année agraire, aucune de ces parts isolées ne suffisant à faire tout fermenter, et qu’elles ont été réunies, puis la pâte a levé, celle-ci sera interdite aux simples israélites (70)Pour eux, il y a 2 causes d'interdit que l'on joint. et permise aux cohanim seuls. R. Simon en permet l’usage à tous (il n’admet pas la jonction des 2 interdits qui, seuls, seraient insuffisants à interdire le tout). Si chaque partie de levain suffit à faire lever la pâte et qu’après leur jonction elles ont fait lever la pâte, elle est également interdite à tous, même aux cohanim (puisque la défense d’user des pousses de 7e année leur est applicable); selon R. Eliézer bar R. Simon, c’est permis à ces derniers, non aux simples israélites.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שאור של תרומה ושל שביעית וכו'. תוספתא היא בפרק ח' דתרומות:
רבי אליעזר בר' שמעון מתיר לזרים ולכהנים כצ''ל וכן הוא בתוספתא ושם גריס גם ברישא ר''א בר''ש וגי' דהכא נראית מרבנן דקסרין דלקמן :
רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי מַה בֵּין תְּרוּמָה אֶצֶל הַזָּרִים מַה בֵּין שְׁבִיעִית אֶצֶל הַכֹּהֲנִים. תְּרוּמָה אֶצֶל הַזָּרִים אֲסוּרָה שְׁבִיעִית אֶצֶל הַכֹּהֲנִים מוּתֶּרֶת. חָזַר וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן תִּיפְתָּר שֶׁנָּפַל שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה תְחִלָּה. לֹא בָאֲתָה שְׁבִיעִית אֶלָּא לִפְגּוֹם.
Traduction
Mais, demanda R. Abahou au nom de R. Yohanan, pourquoi cette dernière distinction? Est-ce que l’oblation n’est pas aussi bien interdite aux simples israélites que le produit de la 7e année l’est également aux cohanim? En effet, R. Yohanan revint sur son assertion et dit qu’il peut s’agir du cas où le levain d’oblation y est tombé en premier lieu; en ce cas, le levain provenant de 7e année n’est qu’une addition nuisible, dont l’adjonction ne saurait rendre la pâte interdite au cohen (mais, selon les autres sages, même un goût nuisible propage l’interdit).
Pnei Moshe non traduit
רבי יוחנן בעי. עלה מה בין תרומה אצל הזרים ומה בין שביעית אצל הכהנים תרומה וכו' שביעית אצל הכהנים מותרת בתמיה ובשלמא ברישא דאין בכל אחד כדי לחמץ טעמיה דר''ש דסבירא ליה דשני שמות מהאיסורין אין מצטרפין לאסור אבל בסיפא קשיא וכי שביעית אינה אסורה לכהנים כמו לישראל והרי יש בשאור של שביעית לבדו כדי לחמץ:
חזר ואמר ר' יוחנן. דלא קשיא דתפתר שנפל שאור של תרומה תחילה וחימצה ואח''כ נפל שאור של שביעית דלא באת עכשיו של שביעית אלא לפגום ור''א בר''ש בשיטת אביו קאי וכדמפרש ואזיל מהו בשיטת אביו וכו' כדקאמר לעיל בהל''ה דכל נותן טעם לפגם מותר:
עַד כְּדוֹן בְּשֶׁסָּךְ מִיכָּן וּמָצָא מִצַּד הַשֵּׁינִי. סָךְ מִיכָּן וּמָצָא מִיכָּן 15b מַה אָמַר בָּהּ רִבִּי לִיעֶזֶר. נִשְׁמְעִנָהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא סוֹף דָּבָר צְלוֹחִית אֶלָּא אֲפִילוּ סֵפֶל. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי לִיעֶזֶר שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. אִית לָךְ מֵימַר תַּמָּן בְּשֶׁסָּךְ מִיכָּן וּמָצָא בְצַד הַשֵּׁינִי. לֹא בְּשֶׁסָּךְ מִיכָּן וּמָצָא מִיכָּן. אוּף הָכָא בְּשֶׁסָּךְ מִיכָּן וּמָצָא מִיכָּן.
Traduction
On sait maintenant quel est son avis lorsqu’après avoir enduit la peau d’un côté on la trouve humectée de l’autre côté (preuve d’excès d’huile); mais lorsque l’huile ne traverse pas et s’écoule du même côté, quelle est l’opinion de R. Eliézer? On peut savoir la réponse par ce qui suit: R. Abahou dit au nom de R. Yohanan qu’il ne s’agit pas absolument dans cette Mishna d’une bouteille au goulot étroit, mais même pour une écuelle il défend la seconde aspersion; sur quoi R. Yohanan a dit que les 2 avis de R. Juda et de R. Eliézer reviennent au même, et ce n’est pas à dire (puisqu’il n’y a plus de compression) qu’il s’agisse seulement du cas où l’étoffe a été imbibée au point que l’huile perce d’autre part; mais on admettra qu’il suffit de la voir s’écouler d’un côté, et il en sera de même ici pour R. Eliézer.
Pnei Moshe non traduit
עד כדון בשסך מכאן וכו'. כלומר דמצינן למימר דלא אמר ר''א אלא בשסך מצד הפנימי של הכלי ומצא שנפלט מצד החיצון שכנגדו או איפכא דבהא שייך לומר דמכיון דלדידיה הראשון הוא העיקר והוא שנפלט ומפליט להאחרון עמו הולכין אחריו:
סך מכאן ומצא מכאן מה אמר בה ר''א. אלא אם סך מצד הכלי הזה ומצא שנפלט מצדו השני ולא כנגדו בהא איכא לספוקי מה אמר בה ר''א דבכה''ג יש לומר שהראשון נבלע הוא בהכלי ולפיכך לא נפלט בהצד שכנגד הסיכה וכשחזר וסך באחרונה אפשר שזה לא נבלע בהראשון אלא שיצא ונפלט במקום האחר של הכלי ואחר מה הולכין לר''א בכה''ג:
נשמעינה מן הדא. דאמר ר' יוחנן אליבא דרבי יהודה דלא סוף דבר בצלוחית פליג ר' יודה אלא אפי' בספל שהוא רחב ס''ל נמי לר' יהודה דחיישינן שמא בטבילה להזייה שנייה נגע במה שנשאר מטבילת הזייה הראשונה על צדדי הכלי והא דקתני התם צלוחית לאשמעינן רבותא אליבא דרבנן דאפי' בצלוחית שפיה צר לא חיישי:
ואמר רבי יוחנן. גופיה לעיל דר' יהודה ור''א שניהן אמרו דבר אחד והשתא וכי אית לך למימר תמן בשסך מכאן ומצא בצד השני בתמיה. וכלומר וכי יש לך לומר דשם מיירי כגוונא דמתני' לפי הס''ד דידך דכאן בשנפלט מצד שכנגדו הוא דמיירי דוקא והתם נמי בשהטבילה של הזייה שניה הוא בצד הכלי של טבילת הזאה ראשונה בדווקא הא ודאי לא שהרי אפי' בספל קאמר ר' יוחנן דפליג ר' יהודה וחייש וא''כ ע''כ וכי לא בשסך מכאן ומצא מכאן הוא דמיירי התם וכלומר כעין גוונא דסיכה מכאן ומוצא מכאן שאפי' אם טבילת הזייה שנייה היא לא שכנגד טבילת הזאה ראשונה חייש ר' יהודה. וא''כ אוף הכא לר''א בשסך מכאן ומצא מכאן ג''כ ס''ל דהולכין אחר הראשון דלעולם תלינן דהראשון הוא שנפלט ואפי' שלא כנגד הסיכה ומפליט את האחרון עמו לפי שנבלע בו כדאמרן:
רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשִׁיטַּת אָבִיו. מָהוּ בְּשִׁיטַּת אָבִיו. כְּמַה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר נוֹתְנֵי טְעָמִים לִפְגָם מוּתָּר. כֵּן רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר נוֹתְנֵי טַעַם לִפְגָם מוּתָּר. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי מָהוּ בְּשִׁיטַּת אָבִיו כְּמַה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר כָּל הַסְּפִיחִין מוּתָּרִין. כֵּן רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר כָּל הַסְּפִיחִין מוּתָּרִין. כְּלוּם אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא בִּסְפִיחֵי יָרָק דִּילְמָא בִסְפִיחֵי זְרָעִים. וְקָמַת הִיא סְפִיחֵי יָרָק הִיא סְפִיחֵי זְרָעִים.
Traduction
R. Eliézer bar R. Simon se conforme à l’avis de son père. En quoi le suit-il? En ce que R. Simon dit que la propagation d’un goût nuisible n’interdit pas le mets qui en est imprégné. Selon R. Aba Mare, il se conforme à ce que R. Simon dit (71)''(Berakhot 1, 2); (Sheviit 9, 1).'': les pousses de 7e année (spontanées) sont d’un usage permis; et bien que R. Simon permette seulement les pousses de légumes verts, non celles du blé, R. Eliézer son fils place le tout au même niveau et permet d’user de tout (contrairement aux autre sages).
Pnei Moshe non traduit
ר' אבא מרי. קאמר דהיינו בשיטת אביו דר''ש ס''ל לעיל בריש פ''ט דשביעית כל הספיחין מותרין כן ר''א בר''ש וכו' והכא בשאור של ספיחי שביעית מיירי ופריך כלום אמר ר''ש לעיל אלא בספיחי ירק דס''ל דלא גזרו חכמים עליהן משום ספיחין בשביעית דילמא בספיחי זרעים בתמיה והרי שאור בא מספיחי זרעים:
וקמת. כלומר וקמה מילתא והמסקנא אליבא דר''ש דהיא ספיחי ירק היא ספיחי זרעים דאין חילוק לדידיה דבתרווייהו ס''ל דלא גזרו עליהן משום ספיחין:
רִבָּנָן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין אַחַת בְּשִׁיטַּת אָבִיו וְאַחַת בְּשִׁיטַּת חֲכָמִים. בְּשִׁיטַּת אָבִיו מִפְּנֵי נוֹתְנֵי טַעַם לִפְגָם מוּתָּר. בְּשִׁיטַּת חֲכָמִים מִשּׁוּם שֵׁמוֹת מִצְטָֽרְפִין.
Traduction
Les rabbins de Césarée disent au contraire qu’il s’agit du cas où les 2 levains, interdits à différents titres, sont tombés ensemble dans la pâte, auquel cas le cohen seul (pour lequel il n’y a qu’un interdit insuffisant) peut en manger. Alors il suit en partie l’avis de son père et en partie l’avis des autres sages: il dit comme son père que la propagation nuisible du goût n’interdit pas le mets (aussi le cohen pourra en manger); et d’autre part, comme les autres sages, il est d’avis de réunir, à l’égard des simples israélites, les 2 causes d’interdit, dont l’ensemble rend l’usage de la pâte défendu.
Pnei Moshe non traduit
רבנן דקסרין אמרין אחת וכו'. כלומר אף למאי דאמרי לעיל דקם בשיטת אביו היינו באחת הוא כשיטת אביו בנותן טעם לפגם אבל על כרחך דבאחת הוא כשיטת חכמים וס''ל דשני שמות מצטרפין דאם לא כן אמאי לא פליג ברישא:
Orlah
Daf 16a
משנה: חֲתִיכָה שֶׁל קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וְשֶׁל פִּיגּוּל וְשֶׁל נוֹתָר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם חֲתִיכוֹת אָסוּר לַזָּרִים וּמוּתָּר לַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לַזָּרִים וְלַכֹּהֲנִים. בְּשַׁר קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וּבְשַׂר קֳדָשִׁים קַלִּים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם בְּשַׂר הַתַּאֲוָה אָסוּר 16a לַטְּמֵאִים וּמוּתָּר לַטְהוֹרִים.
Traduction
Lorsqu’avec des morceaux de sainteté supérieure, il se trouve que l’on a cuit des morceaux interdits, tels que des sacrifices rejetés (72)Les victimes sacrifiées avec l'intention interdite d'enmanger plus de 3 jours., ou des reliquats tardifs (ayant plus de 3 jours), ils sont interdits aux étrangers (en raison de la conjonction des défenses), mais permis aux cohanim. R. Simon en permet l’usage à tous. Lorsque la viande de sainteté supérieure (73)Interdites aux profanes même purs. et celle d’ordre inférieur (74)Interdite seulement aux impurs. ont été cuites avec de l’ordinaire, l’usage en est interdit aux étrangers impurs (en raison de la jonction des 2 saintetés), mais permis aux gens purs.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חתיכה של קדשי קדשים וכו'. או או קתני שאם נתבשלה חתיכה של קדשי קדשים או חתיכה של פיגול או של נותר עם חתיכות של חולין והוציא את החתיכה של קדשי קדשים או של פיגול או של נותר מתוכן הרי אלו חתיכות של חולין אסור לזרים ומותר לכהנים ואע''ג שהפיגול והנותר אסור הוא גם לכהנים מ''מ אין איסורן חמור כל כך אצל הכהנים כמו שאיסורן וכן איסור קדשי קדשים חמור הוא לזרים לפי שהקדשי קדשים אין להן שעת הכושר כלל אצל הזרים דאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה אבל הפיגול והנותר אע''פ שעכשיו אסורין הן לכהנים מ''מ היו ראוין לכהנים מקודם שנעשו פיגול או נותר ולפיכך אותן חתיכות חולין נאסרו לזרים מפני שנתבשלו עם האיסור החמור להן אבל לכהנים מותרין דאם נתבשלו עם בשר קדשי קדשים פשוט הוא דמותר הכל לכהנים ומשום פיגול ונותר נקט דאף שהן אסורין לכהנים הואיל ואין איסורן חמור אצלם לא נאסרו להם אותן חתיכות חולין שנתבשלו עמהם ומיירי שלא היו באותן של פיגול ונותר כדי נתינת טעם בחתיכות של חולין והלכך כשהוציא אותן נשארו אלו חתיכות של חולין מותר לכהנים אבל לזרים לעולם אסור מטעמא דאמרן ובשר קדשי קדשים דנקט משום זרים הוא דנקט וקמ''ל דאע''פ שלא נתנה החתיכה של קדשי קדשים טעם בחתיכות של חולין מ''מ אסורין הן לזרים הואיל ונתבשלו עם איסור החמור להן ופיגול ונותר נקט להשמיענו היתירא דכהנים באותן חתיכות חולין:
ר''ש מתיר לזרים ולכהנים. דס''ל מכיון דעל כרחך בשלא נתן טעם באותן החתיכות חולין הוא דמיירי דאל''כ הרי הפיגול והנותר אוסרין להכהנים כמו להזרים והואיל ואין כאן בנותן טעם הרי אלו מותרין לזרים כמו לכהנים ואין הלכה כר''ש:
מתני' בשר קדשי קדשים ובשר קדשי קלים שנתבשלו עם בשר תאוה. הכא נמי או או קתני או זה או זה שנתבשלו עם בשר תאוה והוא חולין והאי דתני קדשי קלים והן נאכלין לזרים ולטהורים תני בשר תאוה שהן נאכלין אף לטמאין הרי הבשר התאוה זה אסור לזרים טמאים שנאסר מחמת הקדשי קדשים או הקדשי קלים שנתבשלו עמו לפי שהן אסורין לטמאים:
ומותר לטהורים. והיינו אם נתבשל עם הקדשי קדשים מותר לכהנים טהורים ואסור אפי' לכהנים טמאים ואם נתבשל עם קדשי קלים מותר לזרים טהורים ואסור לזרים טמאים וקמ''ל דלפעמים משכחת לה דאסור לטמאים ומותר לטהורים בין שנתבשל עם קדשי קדשים ובין שנתבשל עם קדשי קלים וכל חד וחד כדינו וכדאמרן:
הלכה: תַּנֵּי שֶׁל פִּיגּוּל וְשֶׁל נוֹתָר וְשֵׁל קֳדָשִׁים קַלִּים.
Traduction
On a enseigné que l’avis de la Mishna s’applique au mélange de morceaux, provenant de sacrifices rejetés, ou des reliquats tardifs, ou des saintetés secondaires.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בחדא ברייתא דגריס הכי חתיכה של פיגול ושל נותר ושל קדשים קלים שנתבשלו עם החתיכות אסור לזרים ומותר לכהנים ומשום דקשיא עלה דהרי קדשים קלים נאכלין הם לזרים לאחר זריקת הדם הלכך פליגי בה ר' יונה ורבי יוסי דלקמיה:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא אָמַר אֶלָּא קֳדָשִׁים קַלִּים. פִּיגּוּל וְנוֹתָר לְאַחַר זְרִיקָה לֹא כְלִפְנֵי זְרִיקָה הֵן. לֹא אָמַר אֶלָּא פִּיגּוּל וְנוֹתָר דָּבָר שֶׁאֵין זְרִיקָה מַתִּרָתוֹ בְּקָדְשֵׁי קֳדָשִׁים הָא בְקֳדָשִׁים קַלִּין הוֹאִיל וְהֵן מוּתָּרִין אַחַר זְרִיקָה אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם זָרוּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא קֳדָשִׁים קַלִּים. פִּיגּוּל וְנוֹתָר לְאַחַר זְרִיקָה לֹא כְלִפְנֵי זְרִיקָה הֵן. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר פִּיגּוּל וְנוֹתָר לְהוֹצִיא קֳדָשִׁים קַלִּים לְאַחַר זְרִיקָה. הָא לִפְנֵי זְרִיקָה הוֹאִיל וְהֵן אֲסוּרִין בְּקֳדָשִׁים קַלִּין לוֹקִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם זָרוּת. אָמַר רִבִּי אָבִין לִישָׁן מַתְנִיתָה מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹסֵי נִדְבוֹתֵיךָ זוֹ תוֹדָה וּשְׁלָמִים שֶׁאִם אָכַל מֵהֶן לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים לוֹקֶה.
Traduction
Selon R. Yona, au contraire, il est question seulement de saintetés supérieures, et, comme preuve à l’appui, il suffit de remarquer que la chair du sacrifice rejeté ou du reliquat tardif est aussi bien interdite après le rejet du sang qu’auparavant; il s’agit donc de ce qui est interdit au même titre, à savoir la sainteté supérieure; tandis que pour les saintetés inférieures, comme l’interdit cesse à l’égard des simples israélites après le rejet du sang, il en résultera cet allégement qu’en cas de consommation indue avant le rejet du sang, on ne subit pas la peine des coups de lanière. Selon R. Yossé, la barayeta vient expliquer la Mishna et dire qu’il s’agit de n’importe quel degré de sainteté; et puisque la chair des sacrifices rejetés ou des reliquats tardifs est aussi bien interdite après le rejet du sang qu’auparavant, à quoi bon parler de ces deux dernières sortes? C’est pour dire que l’ajournement des saintetés secondaire médité au moment de rejeter le sang n’entraîne pas une défense immédiate; il en résulte donc que si l’intention du retard a précédé le rejet du sang pour ces sacrifices secondaires, ils deviennent interdits le même soir, et l’étranger qui en mangerait (usage défendu) serait passible des coups comme pour la transgression d’un interdit. R. Abin Lishan dit qu’un enseignement (75)Cf. Babli, Makot 17a. confirme l’avis de R. Yossé. L’expression: tes offrandes (Dt 12, 6) implique l’action de grâce et les sacrifices pacifiques, afin d’indiquer que lorsqu’on a mangé de ces saintetés secondaires avant le rejet du sang on est passible des coups.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' יונה לא אמר אלא קדשים קלים. בתמיה הוא וכלומר וכי לא אתינן למיתני בהאי דינא אלא קדשים קלים הא מותרין הן לזרים לאחר זריקה והלכך האי ברייתא משבשתא היא דלא מצינן לפרושי דבלפני זריקה מיירי ומשום דהזריקה הוא שמתירן אבל לפני זריקה אסורין הן הא נמי לא מצית אמרת כדמסיק ואזיל:
פיגול ונותר לאחר זריקה לא כלפני זריקה הן. כלומר שהרי פיגול ונותר וכי לאחר זריקה לאו כלפני זריקה לענין איסור הוא הרי הזריקה היא שקובעת לפגול. וא''כ אין אתה יכול לומר לא בפיגול ולא בנותר דמיירי לפני זריקה:
לא אמר אלא פיגול ונותר דבר שאין זריקה מתרתו. כלומר והשתא למדין אנו מדשנה הכא פיגול ונותר להשמיענו דלא מיירי אלא בדבר שאין זריקה מתירתו וכמו הפיגול והנותר דאין חילוק בהן שאין הזריקה מתרת אותן:
בקדשי קדשים. כלומר וכיון שכן אין אתה יכול לשנות דין הזה אלא בקדשי קדשים דוקא כדתנינן במתני':
הא בקדשים קלים. לא מצית אמרת ולאוקמי בלפני זריקה דלאו מילתא היא דהואיל והן מותרין אחר זריקה לזרים אפי' לפני זריקה אין לוקין עליהן משום זרות והא גופא אשמועינן התנא בהא דשנה פיגול ונותר לומר דכמו דפיגול ונותר אין חילוק בין לפני זריקה ובין אחר זריקה כך לא מצינן למיתני כאן אלא בקדשי קדשים ולא תטעה לומר שהרי גם בקדשים קלים אשכחן בלפני זריקה שנתבשלו עם החולין ואוסרין לזרים ומשום דלפני זריקה אסורין הקדשי קלין להן דהא ליתא דנהי דאסור לזרים לפני זריקה מ''מ מלקות ליכא לזרים בלפני זריקה וא''כ אין איסורן חמור לאסור החתיכות חולין בלא נותן טעם והלכך האי ברייתא שבשתא היא דאי אפשר לאוקמה כלל ולא מצינן למיתני כאן אלא קדשי קדשים בדווקא וכדתנינן במתני':
אמר ר' יוסי לא אמרו אלא קדשים קלים וכו'. כלומר דר' יוסי פליג אדר' יונה בעיקרא דדינא וס''ל כמ''ד קדשי קלים לפני זריקה לוקין עליהן משום זרות והלכך מתרץ להך ברייתא ומוקי לה בלפני זריקה והיינו דקאמר לא אמרו אלא קדשים קלים כלומר לא כמו דאתה סבור למחוק קדשי קלים מהברייתא ולמיתני קדשי קדשים כדתנינן במתני' אלא קדשים קלים שפיר מיתנייה ולא אמרו כן אלא לאשמעינן הך מילתא וכדמסיק ואזיל:
פיגול ונותר לאחר זריקה וכו'. כלומר ודאי בפיגול ונותר אין חילוק ולאחר זריקה אסור כמו לפני זריקה:
לאיזה דבר נאמר פיגול ונותר להוציא קדשים קלים לאחר זריקה. כלומר והשתא אמינא איפכא ממאי דקאמרת דתני פיגול ונותר לאשמעינן דבדבר שאין הזריקה מתירתו הוא דמיירי דלא היא אלא לאיזה דבר נשנה פיגול ונותר כאן להוציא הקדשי קלים לאחר זריקה והיינו דכמו דלא מצית אמרת בפיגול ונותר דלאחר זריקה קאי שהרי אין חילוק בהן בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה כך לא תאמר דכאן בקדשי קלים לאחר זריקה הוא דקאמר דלכאחר זריקה הוא דלא מצינו למיתני קדשי קלים לפי שמותרין הן לזרים הא לפני זריקה שפיר מצינן לאוקמי דהואיל והן אסורין בקדשי קלים לפני זריקה לוקין ג''כ עליהן משום זרות והשתא הואיל ואיסורן חמור לזרים אוסרין החתיכות חולין שנתבשלו עמהן לזרים ולא תשבש הך ברייתא דמצינן לאוקמי בלפני זריקה כדאמרן:
לישן מתניתא מסייעא לר' יוסי. לישנא דהברייתא הנישנית בספרי מסייעא לר' יוסי דקדשי קלים לפני זריקה לוקין עליהן משום זרות דהכי תנינן בספרי פ' ראה בפסוק לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' וכל נדריך אשר תדור ונדבותיך ותרומת ידך ודריש התם לכולא דקרא ונדבותיך דריש זו תודה ושלמים וכי מה בא ללמדינו אם לאוכל תודה ושלמים חוץ לחומה ק''ו ממעשר ומה מעשר שאין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה תודה ושלמים שחייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שהוא עובר בל''ת הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת הדם שהוא עובר בלא תעשה וזהו כר' יוסי דלוקין עליהן משום זרות לפני זריקה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source