Orlah
Daf 13a
משנה: שְׂאוֹר שֶׁלְחוּלִין שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עִיסָּה וְיֵשׁ בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ וְאַחַר כָּךְ נָפַל שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה אוֹ שְׂאוֹר שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם וְיֵשּׁ בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ אָסוּר. שְׂאוֹר שֶׁלְחוּלִין שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עִיסָּה וְחִימִיצָהּ וְאַחַר כָּךְ נָפַל שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה אוֹ שְׂאוֹר שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם וְיֵשּׁ בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ אָסוּר. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
Traduction
Lorsque dans une pâte ordinaire il et tombé de la levure profane, assez pour fermenter la pâte, et qu’ensuite il y tombe une quantité égale en valeur de levure d’oblation, ou de levure provenant de mélanges hétérogènes de la vigne, c’est interdit. Lorsque de la levure profane est tombée dans une pâte (55)Cf. Babli, Avoda zara 68a. et qu’après la fermentation il y est tombé de la levure d’oblation, ou de la levure provenant des mélanges hétérogènes, en quantité semblable, c’est interdit; selon R. Simon, c’est permis (la pâte ayant fermenté).
Pnei Moshe non traduit
מתני' שאור של חולין שנפל לתוך עיסה ויש בו כדי לחמץ. להעיסה ואח''כ נפל וכו' אסור ובגמ' פליגי אמוראי דאיכא למ''ד דאף הרישא במחלוקת היא שנויה ולר''ש מותר:
שאור של חולין וכו' ר''ש מתיר. שהרי כבר נתחמצה בשאור של היתר וא''כ כי הדר נפל של איסור אינו אלא פוגם. ולת''ק איצטריך האי סיפא דס''ל אסור אף בכה''ג שאע''פ שנפגמה מחמת שאור של האיסור מ''מ כאן הואיל וראויה עיסה זו לחמץ כמה עיסות אחרות לא מיקרי פגם והלכה כת''ק ומכ''ש בגוונא דרישא דאסור:
חִימֵּץ מִמֶּנּוּ לְמָקוֹם אַחֵר נַעֲשֶׂה זֶה אָסוּר וְזֶה אָסוּר. רִיבָה עַל הָרִאשׁוֹן וּבִיטְּלוֹ נַעֲשֶׂה 13a עִיקָּר טְפֵילָה וּטְפֵילָה עִיקָּר. שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הָעִיסָּה וְהִגְבִּיהוֹ. וְאַחַר כָּךְ נִתְחַמְּצָה הָעִיסָּה הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת. וְדִכְוָותָהּ תְּאֵינָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה. הוּגְבְּהָה אַחַת מֵהֶן וְאַחַר כָּךְ הוּכְּרָה הַתְּרוּמָה תְּהֵא מוּתֶּרֶת. תַּמָּן לֹא הוּכָח הָאִיסּוּר בְּרַם הָכָא הוּכָח הָאִיסּוּר.
Traduction
Lorsqu’en prenant une partie de cette pâte interdite on s’en sert pour faire lever une autre, toutes deux seront interdites au même titre. Si par erreur on a ajouté assez de farine pure à la 1re pâte pour annuler l’interdit, le principal est tenu pour un accessoire et par conséquent permis; tandis que la seconde, qui d’accessoire est devenue principale, reste interdite (puisque l’annulation a eu lieu après l’extraction de la pâte). Lorsque dans une pâte il est tombé du levain d’oblation, puis l’on a retiré ce levain, et qu’ensuite la pâte fermente, elle est cependant permise (le peu d’oblation restante étant annulée). Ne devrait-on pas dire que c’est semblable au cas où une figue d’oblation tombée dans cent autres profanes a été annulée, puis le prélèvement d’un équivalent ayant eu lieu, on retrouve et reconnaît celle qui était d’abord l’oblation? De même que cette dernière reste consacrée, toute la pâte ne doit-elle pas l’être à cause du ferment interdit? C’est différent: pour la partie interdite de pâte, il n’y a pas de corps sec aisé à distinguer; tandis que la figue sacrée est visible, et il va sans dire que si on la retrouve, elle reste interdite.
Pnei Moshe non traduit
חימץ ממנו למקום אחר וכו'. כלומר הא ודאי פשיטא לן דאם נתחמץ הדבר אחר מחמתו ושוב ניטל האיסור המחמיץ מהמקום אחר שניהן אסורין הן זה שהיה כבר אסור וזה שנתחמץ ממנו ואעפ''י שעכשיו ניטל ממנו ומשום הסיפא דלקמן נקט לה:
ריבה על הראשון וביטלו. אם אחר שניטל דבר המחמיץ מהמקום אחר ריבה דבר היתר עליו וביטלו שעכשיו אין בהאיסור כדי לחמץ נעשה העיקר טפילה וטפילה עיקר כלומר העיקר והוא הראשון נעשה עכשיו טפילה להשני שנתחמץ מחמתו והשני שהיה טפילה לו נעשה עיקר שאם עכשיו חוזר ונותנו בהראשון ויש בו כדי לחמצו אוסרו:
שאור של תרומה שנפל לתוך העיסה. של חולין וכל זמן שהיה בתוכה עדיין העיסה לא נתחמצה והגביהו להשאור ממנה ואחר כך נתחמצה מחמת שקלטה הטעם בתחילה ה''ז מותרת דהואיל ואין גוף האיסור בתוכו בשעה שנתחמצה אינה נאסר' בשביל הטעם שנשאר בה:
ודכוותה. ושואל הש''ס אי אמרינן נמי דכוותה בתאנה של תרומה שנפלה לתוך מאה והאי מאה לאו דוקא דא''כ עולה באחד ומאה אלא כהאי דאמרינן בהלכה דלעיל שנפלה לתוך צ''ט ובין הכל הוא מאה וא''כ נאסר הכל משום מדומע והגביהה לאחת מהן ואח''כ הוכרה התאנה של תרומה וא''כ נוטל את התרומה והשאר מותר הכל אלא שהתאנה הראשונה שהוגבהה מקודם קא מיבעיא לן אם הותרה גם היא דדמיא להך דשאור שניכר איסור החימוץ אחר שהגביהו ואינו אוסר וה''נ כן או דילמא לא דמיא ליה וכדפשט ליה מיפשט:
תמן וכו'. כלומר לא דמיא להך דשאור דתמן לא הוכח האיסור דכל זמן שהשאור היה בתוכה לא נתחמצה וכשהגביהו נתחמצה ואינו כלום כדאמרן אבל הכא הוכח האיסור מקודם שהוגבהה התאנה דלא היתה ניכרת התרומה וכבר נאסרה ואע''פ שאח''כ ניכרה התרומה מכיון שהוכח בה האיסור ונאסרה נאסרה:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי וְלָמָּה תַנִּינָן גְּרִיסִין שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הָאוֹרֶז. אֶלָּא מַתְנִיתָן כְּמָאן דְּאָמַר נוֹתְנֵי טַעַם לִפְגָם מוּתָּר. וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר נוֹתְנֵי טַעַם לִפְגָם מוּתָּר מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא אָסוּר.
Traduction
R. Yona demanda: pour quoi la Mishna (§ 7) ne parle-t-elle pas de fèves d’oblation cuites p. ex. avec du vin profane? C’est qu’il s’agit d’y faire entendre que même une propagation du goût est nuisible à l’autre espèce (comme c’est le cas pour les lentilles). On peut dire aussi qu’elle est conforme à l’avis de celui qui dit qu’un propagation nuisible du goût n’est pas interdite; elle reconnaît toutefois qu’il est interdit de laisser le mélange d’une fève d’oblation dans les lentilles profanes, parce que c’est une sorte d’épice (toujours avantageuse).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולמה לא תנינן גריסין שנתבשלו עם האורז. כצ''ל. כלומר מפני מה הקפיד התנא לשנות גריסין עם עדשים ולא שנה סתם כגון גריסין שנתבשלו עם שאינן מינן ואורז וכיוצא בו ג''כ בכלל:
אלא וכו'. כלומר מי נימא דהיינו טעמיה דס''ל כמ''ד נותני טעם לפגם מותר וגריסין באורז נותן טעם לפגם הוא והלכך לא קתני אלא גריסין עם עדשים דלאו לפגם הן ופלוגתא היא בהלכה דלקמן ודחי לה הש''ס דלא היא אלא דמתני' חדא מגווני נקט ואפי' כמ''ד נותן טעם לפגם מותר מודה הוא הכא שהוא אסור ומטעמא דמפרשינן לקמן:
גְּרִיסִין שֶׁלְתְּרוּמָה שֶׁנָּֽפְלוּ עִם עֲדָשִׁים שֶׁלְחוּלִין וְיֵשׁ בָּהֶן נוֹתֵן טַעַם. רִיבָה עֲלֵיהֶן עֲדָשִׁים שֶׁלְחוּלִין מוּתָּר. עַד כַּמָּה יַרְבֶּה תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי וּדְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי דּוּ אָמַר עַד שֶׁיַּרְבֶּה עַל כּוּלְּהֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי דּוּ אָמַר עַד שֶׁיַּרְבֶּה עַל הַנּוֹפְלִין. גְּרִיסִין שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם עֲדָשִׁין שֶׁלְחוּלִין וְאֵין בָּהֶן נוֹתֵן טַעַם. רִיבָה עֲלֵיהֶן גְּרִיסִין שֶׁלְחוּלִין מִין מְעוֹרֵר אֶת מִינוֹ לֶאֱסוֹר. לֹא תְהֵא גְדוֹלָה מִיַּיִן נֶסֶךְ. כְּמַה דְתֵימַר בְּיַיִן נֶסֶךְ אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ בְנוֹתֵן טַעַם אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר. וְהָכָא אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר. הָדָא אָֽמְרָה רִיבָה עֲלֵיהֶן גְּרִיסִין שֶׁלְתְּרוּמָה מוּתָּר.
Traduction
Lorsque l’on a augmenté involontairement la partie profane des lentilles (de façon à annuler le goût des fèves), le tout devient permis. Quelle proportion devra avoir la nouvelle addition? Rabbi et R. Ismael bar R. Yossé diffèrent d’avis à ce sujet: selon le premier, le surcroît devra être tel qu’il englobe tout, même les lentilles profanes considérées comme interdites; d’après le second, il suffit d’annuler ce qui est tombé, savoir les fèves d’oblation cuites avec les lentilles profanes (ces dernières ne constituant pas l’interdit), et qu’il n’y ait plus de quoi propager le goût. Lorsqu’il s’y trouve joint des fèves profanes, servent-elles à reconstituer la partie sacrée de la même espèce, et obviant à l’annulation, l’interdit renaît? Cet interdit ne doit pas être supérieur à celui qui est déclaré au sujet du vin d’oblation, dont il est dit plus loin (§ 11): lorsqu’une bouteille de vin d’oblation d’idoles est tombée dans un tonneau de vin et celui-ci à son tour dans une fosse pleine d’eau, on ne tient pas compte de la partie permise contenue dans le tonneau, et si la bouteille seule présentée aux idoles est susceptible de donner du goût à la citerne d’eau, cette dernière devient d’un usage interdit; au cas contraire, non (quoique le tonneau entier y soit); de même ici, on ne doit pas tenir compte des fèves profanes survenues après le mélange, et si dans la première réunion, la part de lentilles profanes annule le goût du reste, tout est permis. Cela prouve qu’en cas d’adjonction de fèves d’oblation, tout redevient interdit.
Pnei Moshe non traduit
גריסין של תרומה שנפלו וכו'. כלומר שלא נתבשלו עמהן אלא שנפלו ונתערבו עם עדשים של חולין ויש בהן נותן טעם שכשיתבשלו ביחד יש בגריסין של תרומה כדי ליתן טעם בעדשים:
ריבה עליהן. אם אח''כ ריבה עליהן [עדשים] של חולין מותר לבשלן ועד כמה ירבה ויהא מותר לבשלן וקאמר דשמעינן דתנאי פליגי בהכי רבי ור' ישמעאל בר' יוסי לדעתיה דרבי דהוא אומר עד שירבה על כולהון על כל התערובות ולדעתיה דר' ישמעאל בר' יוסי שהוא אומר דא''צ אלא עד שירבה על איסור הנופל בהן וכלומר דבשיעור שירבה פליגי דלמר צריך שירבה כל כך עד שידע שבודאי לא יתנו הגריסין טעם בהעדשים מאחר שריבה עליהן ביותר ולמר ס''ל דאם הוסיף על כנגד האיסור שנפל אמרינן מסתמא לא יהיה כאן כדי ליתן טעם לפי מה ששיערנו בתחלה קודם שריבה. ולכ''ע הך ריבה עליהן אם ריבה קאמר שהרי אין מבטלין איסור של תורה לכתחלה:
ריבה עליהן גריסין של חולין וכו'. בעיא היא אם לאחר שנתבשלו לא היה בהן בהגריסין של תרומה בנותן טעם אלא שלאח''כ ריבה עליהן גריסין של חולין אם מחמרינן בכה''ג דהואיל והגריסין מין במינו הוא עם של תרומה אפשר דמין מעורר את מינו לאסור ואם אח''כ יתבשל עוד עם הכל אפשר שיהיה כאן בנותן טעם של הגריסין:
לא תהא גדולה מיי''נ. כלומר דהדר פשיט לה דלא חיישינן לכך דלא תהא זו גדולה מאיסור יי''נ דחמיר וכמה דתימר לקמן בהלכה ז' גבי יי''נ שנתערב מין במינו ובשאינו מינו דאת רואה את מין ההיתר כמי שאינו ואותו האיסור ממינו משערין בו בלבדו שאם יש בו כדי נותן טעם בשאינו מינו אסור ואם לאו מותר והכא נמי כן הוא את רואה את גריסין של היתר כמי שאינו וכו':
הדא אמרה. שנפשטה הבעיא ואם ריבה עליהן גריסין של תרומה מותר הוא:
Orlah
Daf 13b
הלכה: תַּנֵּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַף הָרִאשׁוֹנָה בְמַחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הֲוִינָן 13b סָֽבְרִין מֵימַר מַפְלִיגִין בְּשֶׁחִימֵּץ זֶה כָּל כּוֹחוֹ וְזֶה כָּל כּוֹחוֹ וְנָפַל שְׂאוֹר שֶׁלְחוּלִין תְּחִילָּה. אֲבָל אִם נָפַל שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה תְּחִילָּה כְּבָר נִתְחַמְּצָה הָעִיסָּה.
Traduction
Hanania enseigne au nom de R. Yohanan (56)Ibid. que même le 1er cas (§ 8) est contesté par R. Simon (lequel permet alors l’usage de la pâte). R. Yona dit, au contraire, être d’avis que la discussion a seulement lieu au second cas, lorsque le levain profane a d’abord produit tout son effet, puis le levain sacré a agi de même; et comme la partie profane a agi en premier lieu, celle de l’oblation n’a plus d’effet et ne provoque pas d’interdit. Si, au contraire, cette dernière était survenue en premier lieu, elle aurait seule provoqué la fermentation et entraîné l’interdit, sans conteste (57)Suit un alinéa, que l'on trouve déjà ci-dessus, (Terumot 10, 2), en entier..
Pnei Moshe non traduit
גמ' אף הראשונה במחלוקת. דלא תימא הואיל וברישא אכתי לא נתחמצה מחמת שאור של היתר וא''כ מהני בה השאור של האיסור למהר להחמיץ מודה בה ר''ש שאסור קמ''ל דחולק היה ר''ש אף ברישא ומשום דבלאו שאור של האיסור יש כאן כדי לחמץ את העיס' מחמת שאור של היתר ואין שאור של האיסור אלא לפגם:
א''ר יונה הוינן סברינן מימר. שבני הישיבה היו רוצין לפרש דבמה פליגין בגוונא דהסיפא הוא דפליגי בשחימץ זה כל כחו וכן זה כלומר שנשתהה השאור של ההיתר וכן של האיסור שנפל אח''כ עד שיחמיץ כל כחו ושנפלו השאור של חולין תחלה דבהא הוא דפליג ר''ש וס''ל דמותר שהרי כבר נתחמצה לגמרי מחמת השאור של היתר וכשבא אח''כ השאור של איסור לתוכה אינו אלא פוגם להעיסה:
אבל אם נפל שאור של תרומה תחילה. לתוכה כבר נתחמצה בשל התרומה וה''ה בשל כלאי הכרם ואע''ג שאח''כ נפל לתוכה שאור של היתר אסור לכ''ע דאף ר''ש מודה בכה''ג שהרי יש כאן השביח מחמת האיסור לבדו וכן ברישא לא פליג ר''ש שהרי אין כאן חימץ זה וזה כל כחו:
כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים בֵּין לִפְגָּם בֵּין לִשְׁבָח אָסוּר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לִשְׁבָח אָסוּר לִפְגָּם מוּתָּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁהִשְׁבִּיחַ וְאַחַר כָּךְ פָּגַם. אֲבָל אִם פָּגַם וְאַחַר כָּךְ הִשְׁבִּיחַ אוֹף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְייָא הִיא הִשְׁבִּיחַ הִיא פָגַם. הִיא פָגַם הִיא הִשְׁבִּיחַ הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. תַּמָּן תַּנִינָן שְׂעוֹרִין שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ מֵימָיו מֵימָיו מוּתָּרִין. וְהָדָא מַתְנִיתָא מַה הִיא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר אִילֵּין שְׁמוּעָתָא הָדָא רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כל נותני טעמים בין לפגם בין לשבח וכו'. תוספתא היא בפ''ח דתרומות והובא' לעיל בפ''י דתרומות בהלכה ב':
רשב''ל אמר מה פליגין וכו'. כלומר ריש לקיש ס''ל דלא פליג ר''מ בפוגם בתחלה אלא דוקא אם יש כאן השביח בתחלה מחמת האיסור ואע''פ שאח''כ הוא פוגם בהא הוא דפליגי וס''ל לר''מ דאסור אבל אם פגם בתחלה ואף שהשביח אח''כ אף ר''מ מודה שמותר שהכל הולך אחר בתחלה:
ר' יוחנן אמר לא שניא וכו'. כלומר בין שהשבח בתחלה בין בסוף אלא שאפי' יש כאן ג''כ פגם בהא נמי המחלוקת ולר''מ אסור ולקמן מסיק אליבא דר''מ דאפי' פוגם מתחלתו עד סופו פליג ר''מ דס''ל דנותן טעם לפגם אסור:
תמן תנינן. בתרומות שם:
שעורים. של תרומה שנפלו לתוך הבור של מים אף על פי שהבאישו המים מחמת השעורים מותרין הם דנותן טעם לפגם הוא:
והדא מתני' מה היא. כלומר דמספקא ליה להש''ס להאי דר' יוחנן אליבא דר''מ היכי קאמר אי נימא דלא פליג אדר''ל אליבא דר''מ אלא בפוגם בתחלה ולבסוף השביח דר''ל ס''ל אליבא דר''מ דמודה דמותר ור' יוחנן ס''ל דאף בהא פליג ר''מ דמכיון דיש כאן השביח מחמת האיסור לא איכפת ליה בין אם הוא בתחלה או בסוף ואסור אבל היכא דאין כאן שבח כלל וכמו הדא מתני' דתרומות שהשעורים פוגמין את המים מתחלה ועד סוף אפשר דאף ר' יוחנן ס''ל אליבא דר''מ דמותר או דילמא דלר' יוחנן פליג ר''מ בכל מקום ואפילו בפוגם מתחלה ועד סוף ס''ל דאסור והיינו דבעי האי מתני' דתרומות אליבא דמאן היא:
ר' יוחנן אמר במחלוקת. כלומר דהדר פשיט לה דודאי הכי הוא דלר' יוחנן אליבא דר''מ אפי' בפוגם מתחלה ועד סוף ס''ל לאיסור ולדידיה הך מתני' דתרומות במחלוקת היא דלא אתיא כר''מ אלא כר''ש אבל לר''ש בן לקיש מתני' דתרומו' דברי הכל היא שהרי אפי' בפוגם מתחלה והשביח לבסוף ס''ל לר''ל אליבא דר' מאיר דמותר ומכ''ש בפוגם מתחלה ועד סוף:
ר' יוסי ב''ר בון וכו'. כלו' וכן פי' רבי יוסי בר' בון לשמועתא זו דאמוראי דלר' יוחנן בכל מקום הוא דפליג ר''מ ומתני' דתרומות מוקי לה במחלוקת ורשב''ל מוקי לה כדברי הכל. עד כאן מה דגרסינן לעיל בתרומות שם:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה צוֹרְכָה לְהָדָה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר מָה פְלִיגִין בְּשֶׁחִימֵּץ זֶה כָּל כּוֹחוֹ וְזֶה כָּל כּוֹחוֹ וְנָפַל שְׂאוֹר שֶׁל חוּלִין תְּחִילָּה. אֲבָל אִם נָפַל שְׂאוֹר שֶׁל תְּרוּמָה תְּחִילָּה כְּבָר נִתְחַמְּצָה הָעִיסָּה. וַאֲפִילוּ נָפַל שְׂאוֹר חוּלִין תְּחִילָּה נַעֲשֶׂה כְּמִי שֶׁהִשְׁבִּיחַ מֵעִיקָּרוֹ וְאַחַר כָּךְ פָּגַם. חָזַר רִבִּי יוֹנָה וָמַר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אֵינָהּ מְחַמֶּצֶת כָּל צוֹרְכָהּ מְשַׁייֶרֶת הִיא כָּל שֶׁהוּא. אוֹתוֹ כָּל שֶׁהוּא יֵעָשֶׂה כְּמִי שֶׁהִשְׁבִּיחַ וְלִבְסוֹף פָּגַם. וְקַשְׁיָא אִילּוּ הִשְׁבִּיחַ וְלֹא פָּגַם שֶׁמָּא כְּלוּם הִיא.
Traduction
R. Yona dit: il a fallu expliquer l’avis de R. Simon b. Lakish d’après l’opinion qui vient d’être exposée, ainsi la discussion a seulement lieu lorsque le levain profane a d’abord produit tout son effet, puis le levain sacré a agi de même, et comme la partie profane a agi en premier lieu, celle de l’oblation n’a plus d’effet et ne provoque pas d’interdit; si, au contraire, cette dernière était survenue d’abord, elle aurait seule causé la fermentation et entraîné l’interdit, sans conteste. Or, selon R. Simon b. Lakish, lors même que la partie profane a seule agi d’abord, on suppose qu’il y a eu amélioration produite d’abord par le profane, jointe à l’effet de l’oblation, et qu’un effet nuisible est survenu plus tard (en ce cas, R. Simon l’interdit aussi, comme si le bon effet était dû à l’oblation). R. Yona renonça ensuite à son hypothèse de la jonction des deux effets opposés, et dit: il peut arriver que la femme (tenant compte du temps de la cuisson) ne mette pas toute la quantité voulue de ferment, laissant une parcelle de levain libre, puis cette parcelle arrivant en temps opportun commence par produire un bon effet (de compléter la fermentation), puis un effet nuisible, en ce que la pâte qui attend fermente trop et se perd (donc, les 2 effets auront été produits tout à tour par l’oblation, et ils seront interdits). A cela on peut objecter que cette parcelle produisant un bon effet n’a guère de valeur, pas plus que le mauvais effet produit ne pourra seul être pris en considération (il faut donc en revenir à l’idée de jonction émise au § précédent).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יונה צורכה להדא דרשב''ל. כלומר צריך לדקדק אחריו דקשיא לן על הדא דקאמר דבשהשביח האוסר בתחלה ואח''כ הוא דפגם בהא הוא דפליג ר''מ וא''כ לא זה כדסברוה בני הישיבה לפרש הפלוגתא דמתני' דידן דהא לא כן סברינן מימר מה פליגין וכו' כדלעיל דמוקי לפלוגתייהו במתני' הכא בשנפל שאור של חולין תחלה בדוקא והשתא קשיא לריש לקיש כדמסיק ואזיל:
ואפי' נפל שאור של חולין תחלה נעשה כמי שהשביח מעיקרו ואח''כ פגם. בתמיה דהיאך נעשה כאן כמי שהשביח האיסור מעיקרו ואח''כ הוא דפגם הרי כשנפל השאור חולין תחלה ונתחמצה העיסה א''כ בשנפל האיסור אח''כ הוה ליה פוגם מעיקרו שאחר שהעיסה נתחמצה כל שאתה מוסיף אח''כ בשאור אתה פוגמה ואפ''ה פליג הת''ק דר''ש דהוא ר''מ וס''ל דאסור והא לר''ל מודה הוא ר''מ בפוגם ואח''כ השביח ומכ''ש כאן דאין האיסור משביח אלא פוגם:
חזר ר' יונה ואמר. דהא לא קשיא לריש לקיש דאיכא למימר דהיינו טעמא דר''מ דהוא הת''ק דמתני' לפי שהאשה הזאת אין דרכה להיות מחמצת כל צרכה בתחלה אלא שמשיירת היא כל שהוא שלא תתחמץ דחוששת היא שמא תתחמץ יותר מדאי והלכך כשנפל השאור של חולין בתחלה אמרינן דמסתמא לא הניחה האשה להחמיץ את כל העיסה ושיירה כל שהוא והשתא אותו כל שהוא יעשה כמי שהשביח ולבסוף פוגם וכלומר דכשנפל אח''כ שאור של האיסור לתוך העיסה משביח האיסור לאותו כל שהוא שלא נתחמץ מעיקרו ועכשיו הוא שמתחמץ מחמת האיסור והוי כמו שהשביח ולבסוף פוגם ולפיכך אוסר ר''מ:
וקשיא. חוזר הש''ס ואומר דמ''מ קשיא לריש לקיש:
אלו השביח ולא פגם שמא כלום הוא. בתמיה כלומר דהאיך מצית לאוקמי המתני' בכה''ג דבשעה שנפל השאור חולין בתחלה שיירה כל שהוא ולא נתחמצה כל צורכה ובנפילת השאור של האיסור אח''כ הוא שנתחמץ אותו כל שהוא דא''כ הרי כאן כמו שהשביח אותו כל שהוא ולא פגם כלל וכלל דהא מעיקרא לא נתחמץ והשתא מחמת האיסור נתחמץ הוא ושמא כלום הוא האי אוקימתא דהא מכיון שאין כאן פגם לאותו כל שהוא אלא שבח בלבד מכח האיסור כלום איצטריך למיתני דאסור ועוד וכי היאך פליג ר''ש במתני' וס''ל דמותר הא מיהת באותו כל שהוא אין כאן נותן טעם לפגם כלל ואמאי מתיר אלא ודאי לא מיתוקמא מתני' בכה''ג כלל וקשיא לריש לקיש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source