Ma'asseroth
Daf 6a
משנה: הַעִיגוּל מִשֶּׁיַּחֲלִיקֶינּוּ. מַחֲלִיקִין בִּתְאֵינִים וּבָעֲנָבִים שֶׁל טֵבֵל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר. הַמַּחֲלִיק בָּעֲנָבִים לֹא הוּכְשַׁר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הוּכְשַׁר. וּגְרוֹגְרוֹת מִשֶּׁיִּדּוֹשׁ וּמְגוֹרָה מִשֶּׁיְעַגֵּל. הָיָה דָשׁ בֶּחָבִית וּמְעַגֵּל בַּמְּגוֹרָה נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית וְנִפְתְּחָה הַמְּגוֹרָה לֹא יֹאכַל מִמֶּנּוּ צֲרַאי. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
Traduction
Le rond de figues comprimées y est soumis depuis le moment où on le rend lisse, ce que l’on peut faire avec du jus de figues ou de raisins non libérés. Selon R. Juda, c’est interdit (il leur attribue de la valeur). Un gâteau de figues frotté de raisins (46)Tossefta sur le Taharoth, 10. Cf. Babli, Shabat 145a. ne devient pas pour cela apte à devenir impur; selon R. Juda, il le devient. Les figues sèches y sont soumises lorsqu’on les comprime au tonneau; ou, ce qui est au grenier, dès qu’on l’arrondit à la main. Si, au moment de battre les figues dans le tonneau, ou d’arrondir le dépôt du grenier, le tonneau se brise, ou le grenier s’ouvre, on ne doit plus en manger, même accidentellement (sans le libérer); mais R. Yossé le permet.
Pnei Moshe non traduit
מתני' העיגול. של דבילה משיחליקנו שרגילין להחליק פני העיגול במשקין והוא גמר מלאכתו למעשר:
מחליקין בתאנים וענבים של טבל. משקין של תאנים וענבים של טבל מותר להחליק בהן העיגול ואין בזה משום מפסיד טבל ור' יהודה אוסר דהפסד הוא ואסור להפסיד את הטבל ואין הלכה כר' יהודה בכולה מתני':
המחליק בענבים לא הוכשר. בבבלי פ' חבית דף קמ''ה מסיק דפליגי במשקה העומד לצחצח דת''ק לא חשיב לי' משקה ור' יהודה חשיב לי' משקה:
הגרוגרות משידוש. שהתאנים מייבשין אותם ואח''כ דשים אותם במקלות לתוך החבית או שמכניסין אותן למגורה והוא אוצר ומעגלין אותן בידים והוא גמר מלאכתן:
לא יאכל מהן עראי. בגמרא מפרש דהאי תנא ס''ל דלא העליון צריך לתחתון ולא התחתון צריך לעליון וא''כ נגמרה מלאכתן ולא יאכל מהם עראי ור' יוסי מתיר דס''ל דצריך התחתון לעליון ואין הלכה כר' יוסי:
הלכה: חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יָסָא אָמַר מַה פְלִיגִין רִבִּי יוּדָה וְרַבָּנִין בְּטֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל מִדִּבְרֵיהֶן. אֲבָל טֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל דְּבַר תּוֹרָה אוּף רַבָּנִין מוֹדֵיי.
Traduction
Hanania, fils de R. Yassa, dit que la discussion entre R. Juda et les autres sages a seulement lieu au cas où il s’agit d’obligation de la dîme survenue en vertu d’une décision rabbinique (p. ex. par suite d’une vente); mais s’il s’agit d’une obligation survenue légalement (comme la mise au grenier), les sages disent aussi que l’usage de ces produits est interdit.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה פליגין ר' יודה ורבנן. במחליק בתאנים וענבים של טבל דוקא בטבל שנטבל מדבריהן כגון שנקבע ע''פ ששה דברים דקחשיב להו לקמן בפ''ד שקובעין להיות טבול למעשר ואינם אלא מדבריהן וכן כיוצא בהן אבל בטבל שנטבל דבר תורה שהכניסו להבית ודרך שער שאותו הטבל הוא מן התורה אוף רבנן מודים דאסור להפסידו:
עַד הֵיכָן רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה עַד כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נְתוּן יָדוֹ לְתוֹכָהּ וְהִיא נִכְוֵית. הַכֹּל מוֹדִין 6a בְּכֶלִי שֵׁנִי שֶׁהוּא מוּתָּר. מַה בֵין כֶּלִי רִאשׁוֹן מַה בֵין כֶּלִי שֵׁנִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן כָּאן הַיָּד שׁוֹלֶטֶת. כָּאן אֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כָּאן וְכָאן אֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת אֶלָּא עָשׂוֹ הַרְחֵק לְכֶלִי רִאשׁוֹן וְלֹא עָשׂוֹ הַרְחֵק לְכֶלִי שֵׁנִי. אָמַר רִבִּי מָנָא הָהֵן פִּינְכָּא דְאוֹרִיזָא מְסַייֵעַ לְאַבָּא הָהֵן פִּינְכָּא דִגְלוֹסָא מְסַייֵעַ לְאַבָּא דְּאַתְּ מְפַנֵּי לֵיהּ מִן אָתָר לְאָתָר וְעוֹד כְּדוֹן הוּא רָתַח.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
עד היכן. הא דקתני במתני' אבל לא יתן ללפס ולקדירה כשהן מרותחים ועד היכן נקרא רותח:
עד כדי שהוא נותן ידו לתוכה והיא נכוית. וגרסי' להא ג''כ לקמן בפ' כירה גבי פלוגתא דר''י ורבנן האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין וכו' וקאמר התם אהא דקתני נותן לתוך הכוס כדי להפשירן. מותר להפשיר במקום שהיד שולטת. כלומר במקום שיכול להושיט ידו לתוכו. ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת. אפי' במקום שאין היד שולטת עד היכן ר' יודה בר פזי ר' סימון וכו' עד שהוא נותן ידו לתוכה והיא נכוית דזהו נקרא אין היד שולטת. וכן גרסי' להא דלקמן שם:
הכל מודים בכלי שני שהוא מותר. כלומר דמפרש שלא תטעה לומר דר' יהודה ארישא קאי ולחומרא פליג להכי קאמר הכל מודים ברישא דכלי שני הוא שמותר ולא פליג ר' יהודה אלא אסיפא ללפס ולקדירה ולקולא הוא דפליג דס''ל לכל הוא נותן וכו'. וכן קאמר נמי התם דארישא דהתם הוא דפליג:
מה בין כלי ראשון וכו'. כלומר אע''ג דבידוע הוא שיש חילוק בין כלי ראשון לכלי שני מ''מ קאמר בהי גוונא הוא דאיירי דמחלקינן בהו וטעמא מאי ופליגי בה אמוראי. ר' יוסי בר' בון ס''ל דבכלי שני שהתירו בגוונא שאין היד נכוית בה איירי וזהו טעמא דמחלקינן בהו דכאן בכלי שני היד שולטת בו שיכול הוא להושיט ידו לתוכו וכאן בכלי ראשון אין היד שולטת בו:
ר' יונה פליג דאפי' תימא דגם בכלי שני שאין היד שולטת בו מיירי אלא היינו טעמא דהתירו בכלי שני שהרי עיקר הדבר אין בו אלא משום הרחק דהא אינו מבשל ממש ע''ג האור ועשו הרחק לכלי ראשון שלא יבא ליתן לתוכו בעודו ע''ג האור ולא עשו הרחק לכלי שני ואפי' היד נכוית בו דכולי האי לא גזרו:
אמר ר' מנא הדין פינכא דאורזא מסייע לאבא. וכך הוא בשבת שם וכן לקמיה הדין פינכא דגרוסא מסייע לאבא ר' מנא בריה דר' יונה הוה כדאשכחן בפ' אין מעמידין בהלכה ב' א''ר מנא אלו הוה ר' יונה אבא ידע מאן הוון לא הוה שתי וכן מצינו בכמה מקומות וקאמר הקערה זו של אורז ושל גריסין מסייע לאבא ר' יונה דאף כשהן נתונין בקערה ואת מפני אותה מאתר לאתר ואעפ''כ הוא רותח וא''כ חזינן דאף כלי שני הוא רותח כל כך אלא דטעמא הויא דלא גזרו בכלי שני:
מַהוּ לִיתֵּן תַּבְלִין מִלְּמַטָּן וְלַעֲרוֹת עֲלֵיהֶן מִלְּמַעֲלָן. רִבִּי יוֹנָה אָמַר אָסוּר וְעִירוּי כִּכְלִי רִאשׁוֹן הוּא. חֵילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה מִן הָדָא אֶחָד שֶׁבִּישֵּׁל בּוֹ וְאֶחָד שֶׁעִירֶה עָלָיו רוֹתֵחַ. וְכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן כְּלִי חֶרֶס בּוֹלֵעַ. תַּבְלִין אֵינָן מִתְבַּשְּׁלִין. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן וְהָתַנֵּי אַף בִּכְלֵי נְחוֹשֶׁת כֵּן. אִית מֵימַר כְּלִי נְחוֹשֶׁת בּוֹלֵעַ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מהו ליתן תבלין. בשבת מלמטה ולערות עליהן מלמעלה מכלי ראשון שהועבר מעל האש:
אסור. דס''ל עירוי ככלי ראשון הוא:
חייליה. סייעתיה דר' יונה מן הדא דתנינן בפי''א דזבחים גבי מריקה ושטיפה בקדירה שבישל בה קדשים דקתני א' שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח:
והכא הוא אמר הכין. בתמיה ומסקנת דברי ר' יונה הן וכלומר והיאך תאמר כאן שמותר לערות עליהן רותת הא תנינן בהדיא דעירוי ככלי ראשון הוא:
א''ר יוסי. מהתם לאו ראיה דבכלי חרס מיירי והוא בולע הרבה ולפיכך החמירו בו דטעון מריקה ושטיפה אף מעירוי דכלי ראשון אבל הכא גבי תבלין אינן מתבשלין מעירוי רותח ואיכא למימר דמותר:
התיב. עלה ר' יוסי בר' בון והתנינן התם דאף בכלי נחושת כן דטעון מריקה ושטיפה וכי אית מימר כלי נחושת בולע הרבה הוא בתמיה אלא ודאי דטעמא הויא משום דעירוי רותח ככלי ראשון הוא:
מַהוּ לְהַעֲרוֹת עִם הַקִּילוּחַ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל מַחְלוֹקֶת רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יִצְחָק בַּר גּוּפְתָּה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. עָשָׂה כֵן בְּבָשָׂר בְּחָלָב חַייָב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. אָמַר לֵיהּ כַּיי דָּמַר רִבִּי זְעִירָא אֵי זֶהוּ חָלוּט בָּרוּר כָּל שֶׁהָאוֹר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו. וָכָא אֵי זֶהוּ תַּבְשִׁיל בָּרוּר כָּל שֶׁהָאוֹר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מהו להערות עם הקילוח. הקילוח שיורד מן הקדירה מהו חשיב אי ככלי ראשון או לא וקאמר ר' חנינה דתליא בפלוגתא דר' יונה ור' יוסי דלעיל דלמר דחשיב עירוי ככלי ראשון הקילוח ג''כ ככלי ראשון ולמר לא חשיב ככלי ראשון:
עשה כן בשבת חייב משום מבשל. כלומר דבעי למאן דס''ל עירוי ככלי ראשון אם לענין חיוב נמי אמרינן הכי דאם עשה כן בשבת כבישול גמור הוא וחייב משום מבשל וכן בבשר וחלב או דילמא דלענין איסור גרידא אמרו דאסור לעשות כן אבל אין בו משום חיוב בשול:
א''ל כהאי דאמר ר''ז איזהו חלוט ברור. לענין חיוב חלה כדאמרי' לקמן בפ''ק דחלה דכל שהאור מהלך תחתיו זהו שחייב בחלה ואומרים עליו המוציא וה''ה הכא דאיזהו תבשיל ברור שהוא חייב משום מבשל בשבת או בבשר בחלב כל שהאור מהלך תחתיו ולענין איסור גרידא הוא דאמרינן עירוי ככלי ראשון:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה מֶלַח כַּצִּיר יַיִן כַּחוֹמֶץ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דר' יודה. אר' יהודה דמתני' קאי דקאמר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר לאו דווקא חומץ וציר קאמר אלא מלוח כציר הוא ויין כחומץ דג''כ חריפותן מסייע לבשל:
Ma'asseroth
Daf 6b
רִבִּי מָנָא אָמַר לֵיהּ סְתָם. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יוּדָן כְּדַעְתֵּיהּ וְרַבָּנִין כְּדַעְתּוֹן דְּתַנֵּי זַיִת שֶׁפִּיצְּעוֹ בְיָדַיִם מְסוֹאֲבוֹת לֹא 6b הוּכְשְׁרוּ. לְסוֹפְגָן בְּמֶלַח הוּכְשְׁרוּ. לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם לֹא הוּכְשְׁרוּ. רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר הוּכְשְׁרוּ. רַבָּנִין אָֽמְרִין בְּמֵימָיו הוּא בוֹדֵק. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר בְּגוּפוֹ הוּא בוֹדֵק. וְהָכָא רַבָּנִין אָֽמְרִין בְּמֵימָיו הוּא מַחֲלִיק. רִבִּי יוּדָה בְּשֶׁיֵּשׁ שֶׁלּוֹ מַחֲלִיק.
Traduction
Selon R. Mena, l’enseignement est anonyme (contraire à R. Juda). Selon R. Abin au nom de R. Yohanan, R. Juda se conforme à son opinion exprimée ailleurs, comme les sages suivent la leur; or, on a enseigné (47)Ib.: lorsqu’on a ouvert des olives avec des mains salies (impures), elles ne deviennent pas impures par ce contact humide (malgré le jus qui en sort); si on les ouvre pour les saler (auquel cas on aime à exprimer le jus pour mieux saler), le contact peut les rendre impures; si on les ouvre seulement pour voir s’il y a encore de l’eau (avant la parfaite maturité), elles ne sont pas aptes à l’impureté (car on ne jouit pas de ce jus qui sort); selon R. Juda, cela suffit pour propager l’impureté. Or, les rabbins déclarent ce jus inapte à la propagation, parce que l’on examine ce liquide (qui n’était pas de l’huile, mais un jus de fruits inapte à rien propager). Selon R. Juda, on examine son essence spéciale (l’huile, laquelle propage l’impureté). De même ici, les sages disent qu’on les frotte avec leurs jus (ce qui ne propage pas); mais, selon R. Juda, on les frotte avec leurs propres produits, tels que le vin, et c’est interdit.
Pnei Moshe non traduit
ר' מנא אמר. להא דלקמן סתם ולא משום ר' יוחנן ור' אבין קאמר לה בשם ר' יוחנן ומילתא אחריתא הוא ואסיפא קאי המחליק בענבים וכו'. דר' יודן כדעתיה ורבנן נמי כדעתייהו במה דפליגי בעלמא:
דתני. בתוספתא דטהרות פ''ט זית שפצעו מרככו בידים מסואבות לא הוכשרו דלא ניחא לי' במשקה היוצא ממנו ואינו ממעכו אלא שיהא ראוי לאכילה:
לסופתו במלח הוכשרו. לפי גי' זו טעמא דניחא לי' במשקה היוצא ממנו:
לידע אם יש בו מים. כלומר אם יש בו לחלוחית שמן. ובתוספתא גריס לידע אם יש בו שמן לא הוכשרו משום דהמשקה אזיל לאבוד ולאו משקה היא ור' יודה אומר הוכשרו כדמפ' ואזיל:
רבנן אמרי במימיו הוא בודק. במשקה היוצא ממנו בודק וכיון דאזיל לאבוד לאו כלום הוא ור' יהודה סבר בגופו של זית הוא בודק להרגיש אם יש בו משקה וכיון דלא מכוין לאבד המשקה חשוב הוא והוכשר:
והכא. כלומר והשתא הכא נמי בהא פליגי רבנן אמרי במימיו הוא מכוין להחליק וכיון דאזיל לאבוד לאו כלום הוא ולא הוכשר ור' יהודה סובר בשיש שלו מחליק כלומר לא מתכוין להמשקה אלא בקליפות הענבים שהן חלקים כשיש הזה ובהן הוא מתכוין להחליק ולא לאבוד המשקה והלכך חשוב הוא והוכשר:
רִבִּי אָמַר לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ עֲלֵה וְהָבֵא לָנוּ גְּרוֹגְרוֹת מִן הֶחָבִית. אָמַר לֵיהּ וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם מוּקְצֶה. אָמַר לֵיהּ וַאֲדַייִן אַתְּ לְזוֹ אֵין לָךְ אָסוּר מִשּׁוּם מוּקְצֶה אֶלָּא תְאֵינִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סִיסָרְטַאי מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַסְרִיחוֹת בֵּינְתַּיִים. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יָסָא לֹא מִסְתַּבְּרָא בְּאִילֵּין פְּצוּלַייָה הֲוָה עוּבְדָא. אָמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן. אָתָא רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּאִילֵּין פְּצוּלַייָא הֲוָה עוּבְדָא.
Traduction
– Rabbi dit (un samedi) à son fils R. Simon: monte au grenier et apporte-nous des figues sèches du tonneau (48)Tout ce passage se retrouve même série, (Betsa 4, 1) ( 62b). Cf. B. ibid., 40b.. Mais, objecta R. Simon, n’est-ce pas interdit comme étant un objet hors du contact habituel? —Je vois, répondit Rabbi, que tu as encore besoin d’apprendre une règle à ce sujet: on interdit seulement à titre de séparés les figues et les raisins mis à sécher; parce qu’au commencement de l’opération une partie sentira mauvais, comme l’a fait remarquer R. Samuel b. Sisraï. R. Zeira demanda en présence de R. Yassa, ne semble-t-il pas que ce fait se rapporte aux figues qui se pellent en se desséchant (et qui sentent aussi au commencement)? C’est aussi mon avis, répondit R. Yassa. Puis, R. Yossé bar R. Aboun ou R. Isaac b. Biçna vint dire au nom de R. Yohanan qu’il s’agit des figues qui se pellent en séchant.
Pnei Moshe non traduit
רבי אמר לר''ש בריה. גרסי' להא לקמן ריש פ''ד דביצה:
עלה וכו'. ובי''ט היה:
ואדיין את לזו. אם עדיין אתה מסופק בזה דחיישת משום מוקצה באותן שבחבית דליתא דאין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד שמוציאין אותן לייבשן ולעשות מהן גרוגרות וצימוקים דמסח דעתיה מינייהו אבל אלו הגרוגרות שכבר מוכנסין הן בחבית אין בהן משום מוקצה:
מפני שהן וכו'. טעמא דתאנים וענבים שמניחן לייבשן דאית בהו משום מוקצה הוא מפרש מפני שהן מסריחין בינתיים קודם שנתייבשו ומסח דעתיה מינייהו:
לא מיסתברא באילין פצולי (אילין) הוה עובדא. ודאי לא מיסתברא אלא דהמעשה היה שאמר לו להביא מאלו גרוגרות תאנים שנתפצלו והלכך ס''ד דר''ש דיש בהן משום מוקצה דאי בשאר גרוגרות מאי מספקא ליה לר''ש א''ל אוף אנא סבר כן דכך הי' המעשה וכן כי אתא ר' יוסי בר בון אמר משום ר' יוחנן כן:
אָמַר לֵיהּ אֵין לָךְ אָסוּר מִשּׁוּם מוּקְצֶה אֶלָּא תְאֵינִים בִּלְבַד. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ הָדָא דְתֵימָא לְעִנְייַן שַׁבָּת. אֲבָל לְעִנְייַן מַעְשְׂרוֹת כָּל הַדְּבָרִים יֵשׁ לָהֶן מוּקְצֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן גְּרוֹגְרוֹת מִשֶּׁיִּדּוֹשׁ וּמְגוֹרָה מִשֶּׁיְעַגֵּל.
Traduction
On n’a défendu comme distinction, dit-il, que les figues et raisins secs. R. Jacob b. Zabdi dit au nom de R. Abahou: tout cela est bien vrai au sujet du repos shabatique; mais, au point de vue des dîmes à prélever, tous les produits peuvent être hors du contact habituel (et avoir besoin de la préparation de la dîme). En effet, dit Rabbi, notre Mishna le dit bien: ''Les figues sèches y sont soumises lorsqu’on les comprime au tonneau, ou dès qu’on arrondit à la main ce qui est au grenier''.
Pnei Moshe non traduit
הדא דתימא. דלית בגרוגרות שבחבית משום מוקצה אלא לענין שבת אבל לענין מעשרות כל הדברים יש להן מוקצה כלומר שהוקצו למעשרות וחל החיוב עליהן:
אמר ר' יוסה מתניתא אמרה כן. כך הוא בביצה שם:
גרוגרות משידוש וכו'. דבהכי הוה גמר מלאכתן למעשר:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי שׁוֹנֶה רִאשׁוֹן לֹא הַתַּחְתּוֹן צָרִיךְ לָעֶלְיוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן צָרִיךְ לַתַּחְתּוֹן. דִּבְרֵי שׁוֹנֶה אַחֲרוֹן צָרִיךְ לָעֶלְיוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן צָרִיךְ לַתַּחְתּוֹן. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. אָמַר לֵיהּ דְּלֹא תִיסְבּוֹר מֵימַר סְתָמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא הֲלָכָה כִסְתָמָה. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי.
Traduction
Quant à ce qui est dit ensuite qu’au cas où le tonneau se brise, ou le grenier s’ouvre, on ne doit plus en manger accidentellement. R. Yohanan l’explique ainsi: selon le premier interlocuteur, les fruits inférieurs n’ont pas besoin de ceux du haut, ni ceux d’en haut n’ont besoin du bas pour achever la maturité, ce qui est fait; selon le second, au contraire (selon R. Yossé qui le permet), ceux du bas ont besoin des autres (et la maturité n’est pas achevée); mais ceux du haut n’ont pas besoin du bas. La première opinion, dit R. Eliézer, est celle de R. Meir; et il a fallu dire ce détail, pour que l’on ne suppose pas que ce premier avis est anonyme, et qu’en présence d’un avis anonyme opposé à celui de R. Yossé, le premier l’emporte. Aussi, a-t-on dit que c’est un avis de R. Meir; et, dès lors, un avis de R. Meir étant combattu par R. Yossé, le second l’emporte.
Pnei Moshe non traduit
דברי שונה ראשון. לפרושי פלוגתייהו דת''ק ור' יוסי קאמר. דברי שונה ראשון והוא הת''ק דלא יאכל מהן עראי משום דס''ל לא התחתון צריך לעליון ולא העליון צריך לתחתון ואם כן אע''פ שנשברה החבית ונפתחה המגורה ונתפרדו אלו מאלו מ''מ הואיל ואין צריכין זה לזה כבר נגמרה מלאכתן:
דברי שונה אחרון. והוא ר' יוסי משום דס''ל [התחתון] צריך לעליון ולא העליון צריך לתחתון כלומר אע''ג דהעליון לא צריך לתחתון דאלו שכבר נדרסו נדרסו וחינם צריכות חיזוק מ''מ התחתון הוא צריך לעליון מפני שהעליונות מחזיקות אותן וכך הוא בתוספתא בהדיא סוף פ''ק דגריס ר' יוסי מתיר מפני שהתחתונות צריכות לעליונות והואיל ונתפרדו ואינן ניכרין קורא אני בכולן לא נגמרה מלאכתן ומותר לאכול מהן עראי:
אמר ר' אלעזר דר' מאיר היא. ר' אלעזר פליג אדר' יוחנן דקאמר דברי שונה ראשון סתם וכדמפרש טעמא דס''ל לא התחתון צריך וכו' וא''כ הלכה כת''ק דסתמא הוא ור' אלעזר לא קאמר הכי אלא האי ת''ק דר' מאיר הוא והאי ר''מ דתוספתא הוא דתנינן שם בפ''ב הלוקח גרוגרות ועתיד לדורסן תמרים (צ''ל תאנים) ועתיד לדושן ר''מ אומר לא יאכל מהן עראי וחכמים אומרים אוכל מהן עראי ומודים חכמים לר''מ בפירות שאין צריכים גמר מלאכה שלא יאכל מהן עראי ע''כ מהתוספתא והשתא בהא פליגי ר' יוחנן ור' אלעזר באוקימתא דמתני' דר' יוחנן מוקי לדברי הת''ק בסתמא משום דס''ל דהואיל ואין צריכין זה לזה הוו כפירות שנגמרה מלאכתן דאין צריכין עוד לגמר מלאכה וא''כ אתייא נמי כחכמים דהתוספתא דמודין הן לר''מ דבכה''ג לא יאכל מהן עראי ור' אלעזר מדמי דינא דמתני' לדינא דתוספתא דהואיל ונשברה החבית ונתקלקלה המגורה כגרוגרות ועתיד לדורסן הויא שהרי הוא עתיד לדורסן עוד פעם שני לתוך חבית אחרת וכיוצא בזה במגורה ואע''פ שלא נגמרה מלאכתן הוו אפ''ה ר''מ מחמיר וס''ל לא יאכל מהן עראי ור' יוסי ס''ל כדברי חכמים בתוספתא דבתר השתא אזלינן וה''ה נמי בדינא דמתני' וא''כ הלכה כר' יוסי וכדמסיק ר' אלעזר למילתיה:
א''ל. ר' אלעזר הוא דאמר כך לר' יוחנן דלא תסבור מימר סתמא ודר' יוסי הלכה כסתמא כלומר דלא כדבריך דאת סבור למימר דדברי ת''ק סתמא הוא וא''כ הואיל דרבי סתים דברי הת''ק הלכה כסתם ת''ק לפום כן צריך מימר אנא דר''מ הוא דהתוספתא והשתא הדרינן לכללא דר''מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי ודברי ר' יוסי כחכמים דהתוספתא לסבריה דר' אלעזר וכדאמרן:
הדרן עלך כלל אמרו במעשרות
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source