Vayedaber

Ma'asseroth

Daf 4a

משנה: וְאֵי זֶהוּ גוֹרְנָן לְמַעְשְׂרוֹת הַקִּישּׁוּאִין וְהַדִּילּוּעִין מִשֶּׁיְּפַקֵּיסוּ וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּם מִשֶּׁיַעֲמִיד עֲרֵימָה. אֲבַטִּיחַ מִשֶּׁיִּשָּׁלֵק. וְאִם אֵינוֹ מְשַׁלֵּק מִשֶׁיַּעֲשֶׂה מוּקְצֶה. יָרָק הַנֶּאֱגַד מִשֶּׁיּוּגָד. וְאִם אֵינוֹ אוֹגֵד מִשֶּׁיְּמַלֵּא אֶת הַכֶּלִי וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכֶּלִי מִשֶּׁיִּלְקוֹט כָּל צוֹרְכוֹ. כַּלְכָּלָה מִשֶּׁיְחַפֶּה וְאִם אֵינוֹ מְחַפֶּה מִשֶּׁיְמַלֵּא אֶת הַכֶּלִי וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכֶּלִי מִשֶּׁיִּלְקוֹט כָּל צוֹרְכוֹ. בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּמוֹלִיךְ לַשּׁוּק. אֲבָל בְּמוֹלִיךְ לְבֵיתוֹ אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ. הַפֶּרֶד וְהַצִּימּוּקִין וְהֶחָרוּבִין מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵימָה. הַבְּצָלִים מִשֶּׁיְּפַקֵּילוּ. וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּל מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵימָה. הַתְּבוּאָה מִשֶּׁיְמָרֵחַ וְאִם אֵינוֹ מְמָרֵיחַ מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵימָה. הַקִּטְנִיּוֹת מִשֶּׁיִּכְבּוֹר וְאִם אֵינוֹ כוֹבֵר עַד שֶּׁיְמָרֵחַ. אַף עַל פִּי שֶׁמֵּירֵחַ נוֹטֵל מִן הַקּוּטָּעִים וּמִן הַצְּדָדִים וּמִמַּה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן וְאוֹכֵל. הַיַיִן מִשֶּׁיְּקַפֶּה אַף עַל פִּי שֶׁקִּיפָּה קוֹלֵט מִן הַגַּת הָעֶלְיוֹנָה וּמִן הַצִּינּוֹר וְשׁוֹתֶה. הַשֶׁמֶן מִשֶּׁיֵּרֵד לָעוּקָה אַף עַל פִּי שֶׁיָּרַד נוֹטֵל מִן הֶעֵקֶל וּמִן הַמַּמָּל וּמִבֵּין הַפַּצִּים וְנוֹתֵן לַחֲמִיטָה וּלְתוֹךְ הַתַּמְחוּי אֲבָל לֹא יִתֵּן לְלָפַּס וְלִקְדֵירָה כְּשֶׁהֵן מְרוּתָחִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לַכֹּל הוּא נוֹתֵן חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ וְצִיר.

Traduction

A quel moment les fruits sont-ils considérés comme complètement cueillis (29)''Cf. Babli, Betsa, 13b; Baba Metsia 88b.'' et soumis aux dîmes (comme le blé au grenier)? Les courges et les concombres, lorsqu’ils n’ont plus de duvet, peco'', ou, à défaut de cet indice, lorsqu’on les entasse. Pour les potirons aussi, lorsqu’ils perdent leur duvet, ou, à défaut de cet indice, lorsqu’on les range pour les sécher. Pour les légumes verts que l’on a l’habitude de mettre en bottes (30)''Cf. Babli, Rosh Hashana 12a; Hulin 7a.'', dès qu’on les ficèle, ou, à défaut, dès qu’on a rempli la hotte servant à les réunir; ou encore, à défaut de cette indication, lorsqu’on a réuni autant qu’il en faut pour ses besoins. Le panier de figues est soumis aux dîmes lorsqu’on les couvre de feuilles (en signe d’achèvement); ou, à défaut, lorsqu’on a rempli le panier; ou encore, lorsqu’on en a réuni autant qu’il en faut pour ses besoins. Dans quel cas toutes ces règles sont-elles applicables? Lorsqu’on porte ces fruits au marché; mais lorsqu’on les porte chez soi, on peut en manger accidentellement jusqu’à l’arrivée à la maison. Les grenades fendues (pour sécher), les raisins secs et les caroubes y sont soumis, dès qu’on les entasse; les oignons lorsqu’ils se pellent, ou, à défaut, lorsqu’on les entasse. Le blé y est soumis lorsqu’on a ratissé le monceau; ou, à défaut de ce soin, lorsqu’on l’amoncelle. Les légumes secs, lorsqu’on les vanne; ou, à défaut, lorsqu’on en ratisse le tas. Cependant, même après cet acte, on peut prendre et manger des épis brisés (non battus), ou des côtés, ou de ce qui est encore mêlé à la paille. Le vin y est soumis (32)''Cf. Babli, Baba Metsia 92b; Avoda Zara 56a.'' lorsqu’on écume le résidu (qui monte à la surface par la fermentation). Pourtant, même après cet acte, on peut en puiser de la cuve supérieure, ou de la rigole (qui précède la cuve) et en boire. L’huile y est soumise à partir du moment où elle descend dans le récipient en fosse; et, même après qu’elle est descendue, on peut en prendre du sac de cordes (pour comprimer les olives), ou de ce qui se trouve entre les meules, ou entre les poutres du pressoir, en enduire les gâteaux (33)Le Arukh, éd. Landau, rappelle l'équivalent Focaccia. On les rend lisses à l'huile, au sortir du four. minces (flancs), en mettre dans la marmite; mais on n’en prendra pas pour le pot ou la poêle, pendant que les mets y cuisent (tout mets cuit est soumis à la dîme). Selon R. Juda, on peut en mettre dans tout, sauf dans ce qui contient du vinaigre ou un acide (34)''Ce qui contribue à la cuisson et en fait un mets. Cf. Babli, Shabat 42b; Pessahim 40b.''.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ואיזהו גורנן למעשרות. אימתי יהיו הפירות כמו התבואה כשהיא בגורן שאסור לאכול ממנה אכילת עראי שכבר נגמרה מלאכתן והוקבעו למעשר אבל קודם גרנן למעשרות אע''פ שהגיעו לעונת המעשר מותר לאכול מהן אכילת עראי כדלעיל במשנה ב':

משיפקסו. משיטול הפיקס שלהן והוא שיער דק הצומת עליהן וכשנגמר בישולן יכול הוא להסירן כשישפשף בידו:

ואם אינו מפקס. שאינו משפשף ומסיר את השיער:

משיעמיד ערימה. משיעשה מהן כרי:

משישלק. שער של אבטיחים הוא נקרא שלק כמו פיקס לקישואין ודלועין ומשנגמרו מסיר את השלק שלהן בשפשוף ידיו:

משיעשה מוקצה. לפי שאין עושין כרי מן האבטיחים שהם משתברים זה עם זה אלא שוטחין אותם זה אצל זה והמקום ששוטחין אותם נקרא מוקצה:

ירק הנאגד. שדרכו להעשות אגודות:

משימלא את הכלי. שלוקט בו ואם אינו ממלא את הכלי אוכל ממנו אכילת עראי עד שילקט כל צרכו:

כלכלה. ואם לוקט הוא בכלכלה וזהו סל משיחפה שדרך הלוקט בכלכלה מחפה אותו בעלין ודומיהן:

במה דברים אמורים. שזהו גרנן למעשרות ואסור לאכול מהן אכילת עראי דווקא במוליך לשוק למכרן וכדמפרש טעמא בגמרא לפי שהמוליך לשוק אין הדבר תלוי אלא בדעת הלקוחות ושמא ימצא לקוחות לקנות ממנו ויטבלו הפירות מיד שהמקח קובע למעשר אבל במוליך לביתו בדעתו הדבר תלוי אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו שאין הטבל נקבע למעשרות מן התורה עד שיראה פני הבית שנאמר בערתי הקודש מן הבית ועד שיכניסנו דרך השער שנאמר ואכלו בשעריך:

מתני' הפרד. הוא גרגר הרימון. ומפני שמפרדים אותם לייבשן נקראו פרדים:

והצמוקין. הן הענבים היבשים:

משיעמיד ערימה. ובגמרא קאמר אפי' משיעמיד ערימה בראש גגו:

הבצלים משיפקילו. כמו משיקליפו משיסיר העלים והקליפות שדרך להשליכן מעליהם:

משימרח. ממרח הוא המיפה פני הכרי ומחליק אותו ברחת:

והקטניות משיכבור. לפי שדרך לעקור הקטניות עם העפר וכוברין אותם בכברה:

אע''פ שמירח. הכרי נוטל הוא מן השבלים הקטועים שלא נדושו ומן צדדי הכרי וממה שבתוך התבן שלא נזרה ברוח ואוכל:

היין משיקפה. משישלה החרצנים והזגין שעלו מחמת רתיחת היין:

קולט מן הגת העליונה. קודם שירד לתוך הבור ומן הצינור שבפי הגת ושותה דאותו לא נגמרה מלאכתו:

השמן משירד לעוקה. היא הגומא שלפני בית הבד שיורד השמן לתוכה:

נוטל מן העקל. הוא כלי עשוי מחבלים וצוברין הזיתים לתוכו כשסוחטין אותם בקורה:

ומן הממל. הרכב העליונה שטוחנין בו הזיתים:

ומבין הפצים. מה שהוא בין הנסרים:

ונותן לחמיטה. היא קערה קטנה ומשימין בה העוגה חמה:

ולתוך התמחוי. היא קערה גדולה שמשימין בה התבשיל כשהוא חם וקמ''ל דאע''פ שהאש קובעת למעשר האי לא חשיב בישול לפי שכלי שני הוא ואינו מבשל:

אבל לא יתן וכו'. בגמרא מפרש עד כדי שיהא נתון ידו לתוכו והיא נכוית דאם היא חם כל כך שיכוה היד לא יתן לתוכו מפני שהוא מתבשל:

ללפס ולקדירה. כשהן מרותחין שאלו הכלים הן כלי ראשון שמבשלין בהן וקמ''ל דאעפ''י שהעבירן מן האור מבשלין הן כשהן מרותחין ובשול קובע למעשר:

ר' יהודה אומר לכל הוא נותן. אפי' ללפס ולקדירה לאחר שהעבירן מן האור חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר שחריפותן מסייע הוא לבשל ואין הל' כר' יהודה. תני משיעמיד ערימה בראש גגו. וקס''ד דווקא בראש גגו קאמר ולפיכך הקשה עלה ר' יונה הא בשדה לא בתמיה ומשני ר' חנינא דרובה אתא מימר לך רבותא קמ''ל דאפילו בראש גגו קובעת דמהו דתימא הואיל ואין דרך לעשות ערימה אלא בשדה אינה קובעת הלכך אשמעינן דאף בראש גגו מהני לקבוע למעשר:

אֶתְרוֹג הַבּוֹסֶר רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵינוֹ פֶרִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים פֶּרִי. רִבִּי אִילָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַתְיָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשִׁיטָּת רִבִּי עֲקִיבָה רַבּוֹ. כְּמַה דְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵינוֹ פֶרִי כֵּן רִבִּי 4a שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵינוֹ פֶרִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כָּל שֶׁהוּא כָשֵׁר לְלוּלָב חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת וְכָל שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר לְלוּלָב אֵינוֹ חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. הָתִיבוֹן. הֲרֵי מְנוּמָּר. הֲרֵי גָדַל בְּטֻפּוֹס. הֲרֵי עָשׂוּי כְּכַדּוּר. הֲרֵי הוּא פָּסוּל לְלוּלָב וְחַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. מִסְתַּבְּרָא רִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹדֵי לְרִבִּי עֲקִיבָה וְרִבִּי עֲקִיבָה לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹדֵי לְרִבִּי עֲקִיבָה דִּכְתִיב פְּרִי וְאֵינוֹ פֶּרִי. רִבִּי עֲקִיבָה לֹא יוֹדֶה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲרֵי מְנוּמָּר. הֲרֵי גָדַל בְּטֻפּוֹס הֲרֵי עָשׂוּי כְּכַדּוּר הֲרֵי הוּא פָּסוּל לְלוּלָב וְחַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת.

Traduction

Voici la réponse: Le cédrat non mûr n’est pas un fruit, selon R. aqiba (26)''Cf. même série, (Suka 3, 7) ( 53d); Babli, ib. 36a.''; il en est un selon les autres sages. R. Ila ou R. Yassa dit au nom de R. Eliézer: l’avis de R. Simon est conforme à l’argumentation de son maître R. aqiba; et lorsque R. aqiba déclare pour un tel cas que ce n’est pas un fruit, R. Simon pense de même (de même qu’il n’est pas considéré comme fruit pour l’apport avec la branche de palmier à la fête des tabernacles, de même la dîme n’est pas due). Mais, objecta R. Yossé, est-ce à dire que tout ce qui est apte à la cérémonie du lulav est soumis aux dîmes, et ce qui ne peut pas lui servir en est dispensé? Est-ce que le cédrat tacheté, ou celui qui a été élevé dans une forme, ou celui qui a été arrondi pour servir de jouet n’est pas soumis à la dîme, bien qu’il ne puisse plus servir le lulav? En effet, c’est bien ainsi selon R. Yossé; mais il faut croire que R. Simon se range bien à l’avis de R. aqiba, tandis que celui-ci n’adopte pas l’avis de R. Simon. Ainsi, R. Simon admet bien l’avis de R. aqiba, et il reconnaît qu’un cédrat trop petit, non soumis à la dîme parce que ce n’est pas encore un fruit, n’est pas non plus apte à servir pour la fête; mais on n’admet pas l’inverse, et R. aqiba ne reconnaît pas comme R. Simon qu’un cédrat défectueux, quoiqu’inapte à un service officiel, soit aussi dispensé de la dîme (il peut arriver que ce fruit inapte au service soit pourtant soumis aux dîmes).

Pnei Moshe non traduit

אתרוג הבוסר. שלא נתגדל כל צרכו ר''ע אומר אינו פרי ופסול הוא לצאת בו:

וחכמים אומרים פרי. וכשר הוא וגרסי' להא לקמן פ' לולב הגזול:

אתיא דר''ש. דפוטר באתרוגים קטנים ממעשרות כר''ע רבו דאינו חשוב פרי וכדאמר ר' יוסי כל שהוא כשר ללולב הוא דחייב במעשרות וקס''ד דהיינו נמי טעמי' דר''ע דקסבר דאין לו דין פרי לכל מילי:

התיבון. לר' יוסי והרי אתרוג המנומר או שגדלו בדפוס ועשאו כמין ברי' אחרת או שהוא עגול ככדור הרי הוא פסול ללולב ואפ''ה חייב במעשרות לד''ה:

מסתברא. הש''ס קאמר לה כלומר אלא דלא כר' יוסי והכי הוא דמצינן למימר דמסתברא הוא דר''ש יודה לר''ע דפסול הוא משום דכתיב פרי עץ והאי לאו פרי הוא אבל ר''ע לא יודה לר''ש לענין מעשרות משום האי קושיא דלעיל הרי מנומר וכו' ואיכא למימר דטעמיה דר''ע התם משום דבעינן הדר וליכא:

הַחַייָב בִּשְׁקֵדִים הַמָּרִים פָּטוּר בִּמְתוּקִים קְטָנִים. הַחַייָב בַּמְּתוּקִין פָּטוּר בְּמָרִים גְּדוֹלִים. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם אָבִיו שְׁקֵידִים הַמָּרִים הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. וּמְתוּקִין אֵינָן חַייָבִין עַד שֶׁתִּפְרוֹשׁ קְלִיפָּתָן הַחִיצוֹנָה. הוֹרֵי רִבִּי חֲנִינָה בְצִיפּוֹרִי כְּהָדָא דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי. בְּמַה הוֹרֵי. צִיפּוֹרָאֵי אָֽמְרֵי בְּמָרִים. רִבִּי זְעִירָא אָמַר בִּמְתוּקִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן יָֽרְדוּ לְכָאן נִתְחַייְבוּ. עָלוּ כְּבָר נִפְטְרוּ. הוֹרֵי רִבִּי פִינְחָס כֵּיוָן שֶׁרָאָה שְלֹשָׁה שֶׁפִּירְשָׁה קְלִיפָתָן הַחִיצוֹנָה שֶׁהוּא תוֹרֵם אֶת כָּל הַקּוּפָּה. אָמַר רִבִּי מָנָא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְרוֹם מִקּוּפָּה עַל חֲבֵירָתָהּ.

Traduction

– ''Lorsque les amandes amères sont soumises, est-il dit, les douces sont dispensées, et réciproquement''. De même il est dit (27)Mishna, (Hulin 1, 6). que lorsque les petites douces sont soumises, les grandes amères sont dispensées. R. Ismael bar R. Yossé a enseigné au nom de son père (28)Cf. Babli, ib., 25b.: les amandes amères sont dispensées; et les douces ne sont soumises que lorsque l’écorce externe se désagrège (c’est le signe de la maturité). R. Hanina professa à Sephoris, conformément à l’avis de R. Ismael bar R. Yossé. De quel point traita-t-il? Selon les sages de Sephoris, il traita des amères, conformément à l’avis de R. Yossé (qu’en tous cas elles sont dispensées); selon R. Zeira, il partagea l’avis de R. Yossé pour les douces, à savoir qu’il faut l’enlèvement de l’écorce externe; mais pour le reste, il admet l’autre avis. R. Yohanan dit: lorsque les sages, arrivant à Sephoris, descendirent dans la plaine, ils déclarèrent soumis à la dîme ce que R. Hanina en avait exempté; mais lorsqu’on remonta cette sorte de fruits à Sephoris, ils en furent de nouveau dispensés selon leur premier état. – R. Pinhas a enseigné: dès que l’on a vu trois amandes dont la peau externe se désagrège, on peut prélever l’obligation pour toute la hotte où se trouvaient ces trois amandes. Toutefois, ajoute R. Mena, on ne pourra pas employer des fruits de cette hotte pour libérer ceux d’une autre hotte, si même on les a tous cueillis en même temps.

Pnei Moshe non traduit

החייב בשקדים המרים וכו'. ומפרש לה כגון בקטנים:

החייב במתוקים פטור במרים גדולים. כצ''ל וקטנים הכתוב כאן בדפוס טעות הוא. כלומר בגדולים איפכא הוא וכדפרישית במתני':

שקדים המרים הרי אלו פטורין. לעולם ואף הקטנים:

עד שתפרוש קליפתן החיצונה. ויהיה האוכל כבמגורה:

במה הורי. כוותי' אם במרים או בדין דמתוקים דבעינן עד שתתפשט קליפתן החיצונה ומכאן ואילך כבר נתחייבו ופליגי צפוראי עם ר' זעירא בהא:

ירדו לכאן נתחייבו. כלומר אם ירדו לכך לשיעור הזה דאמרן שנתפרשו קליפתן החיצונה ותלש מהן נתחייבו במעשרות:

עלו כבר נפטרו. כלומר ואם לא תלש מהן בעת שנתפרשו וחזרו ועלו ונדבקו בקליפתן החיצונה כבר נפטרו ואע''פ שבתחילה נתפרשו דבתר השתא אזלינן:

כיון שראה שלשה וכו'. אם תלשן והניחן בקופה וראה שלשה מהן שנתפרש קליפתן החיצונה תורם ומעשר הוא את כל הקופה ואינו חושש שמא יש בהן שלא נתפרשו ופטורין הן:

ובלבד שלא יתרום מקופה. זו על חבירתה דמקופה לקופה חיישינן שמא אין בקופה האחרת מאותן שנתפרשו קליפתן והוי לי' כתורם ומעשר מן החיוב על הפטור:

Ma'asseroth

Daf 4b

הלכה: מָאן דִּי יָרִים פֶּקְסוֹסֵיהּ מָאן דִּי יָרִים שֶׁלְקוֹקֵיהּ. הָיָה מְפַקֵּס רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמְשַׁלֵּק רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן לֹא נִטְבְּלוּ עַד שֶׁיְפַקֵּס כָּל צָרְכּוֹ 4b וְיִשְׁלוֹק כָּל צָרְכּוֹ. פִּיקֵּס וְשִׁילֵּק בִּרְשׁוּת הַהֶקְדֵּשׁ וּפְדָיוֹ אָֽגְדוֹ צִּינוֹק גָּדוֹל לַשָּׂדֶה. אֲבָל אִם אָֽגְדוֹ צִּינוֹק קָטוֹן לַשּׁוּק נִטְבָּל. רִבִּי עֶזְרָא בָּעֵי אֲדַייִן לֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַשָּׂדֶה וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא כֵינִי אָֽגְדוֹ צִּינוֹק גָּדוֹל בַּשָּׂדֶה וְהוּא עָתִיד לְאוֹגְדוֹ צִּינוֹק קָטָן לַשּׁוּק נִטְבָּל.

Traduction

La Mishna parle du cas où l’on a enlevé le duvet des courges et concombres; ou bien, pour les potirons, lorsqu’ils paraissent bouillis (épilés). Lorsqu’on leur enlève le duvet un à un, ils ne sont pas soumis à la dîme, jusqu’à ce que cette opération ait eu lieu pour toute la quantité qu’il faut. Lorsqu’on a opéré ainsi sur cette sorte de fruits consacrés avec la permission du trésorier de saintetés, et qu’ensuite on les rachète, est-on tenu de payer la dîme? Ou bien supposera-t-on qu’ils ne sont devenus soumis à la dîme qu’en la possession du trésorier et qu’en conséquence on ne la doit pas? (Question non résolue). – Si l’on a lié de grandes bottes (31)Le terme cinoq dans le sens de lien, se retrouve dans (Jr 29, 26). pour les étendre au champ, elles ne sont pas encore soumises à la dîme; si on a lié de petites bottes pour être vendues au marché, elles y seront soumises. Mais, objecta R. Ezra, tout le travail agricole n’est pas encore achevé pour ces bottes; comment donc se fait-il que lorsqu’elles sont petites, on les déclare soumises à la dîme? Voici, en effet, comment il faut formuler la règle précitée: lorsque l’on prépare au champ de grandes bottes, qu’ensuite on distribuera en petites pour les vendre de suite au marché, elles seront soumises à la dîme (en ce cas, elles étaient évidemment prêtes à être consommées).

Pnei Moshe non traduit

גמ' מאן די ירים פקסוסיה. פרושי קא מפרש להא דקתני משיפקסו היינו משירים ויסיר את הפיקס שלהן וכן באבטיח משירים ויסיר שלקוקיה השלק שלו וכדפרישית במתני':

היה מפקס ראשון ראשון. בפני עצמו וכן אם היה משלק לאבטיחים לכל אחד בפני עצמו לא נטבלו למעשר עד שיפקס וישלק כל צרכו:

פיקס ושילק ברשות ההקדש ופדיו. כלומר וכן הדבר לענין הקדש שההקדש פטור ממעשרות ואם פדאו קודם שנגמר מלאכתו מחייב במעשרות והשתא קאמר אהא דלעיל דאם פיקס ושילק ראשון ראשון ועדיין היה ברשות ההקדש ופדאו אח''כ מתחייב במעשרות דלא נגמרה מלאכתו ברשות ההקדש אלא לאחר שפדאו:

אגדו צינוק גדול לשדה. צינוק כמו סילוק הוא מלשון סולקין אותו בצדי המזבח בפ''ב דתמיד כלומר שאגד אותו לסלקו בשדה כמו כרי גדול וכך הוא בתוספתא. ואדלעיל קאי דבענין זה נמי אין מתחייב במעשר:

אבל אם אוגדו צינוק קטן. כלומר שיעור קטן כדי למכור בשוק נטבל ובעי ר' זעירא עלה הא עדיין לא נגמרה מלאכת השדה דהא משמע שאגד מעט מהרבה שעדיין צריך לאגוד הוא וא''כ לא נגמר מלאכתו ואת אמר הכין בתמי' דנטבל למעשר:

אלא כיני. כן צ''ל שאגדו צינוק גדול בשדה. כלומר שאגד הכל ועשאו כרי ואיגוד גדול ועתיד לאוגדו ממנו צינוק קטן לשוק והיינו שיעשה מן הכל לצינוק צינוק קטנים ולמכרן בשוק זהו נקרא נגמר כל מלאכתו והלכך נטבל למעשר וכלשון הזה הוא בתוספתא פ''ק וקמ''ל דאע''פ שעדיין יעשה אותם לכריכות כריכות קטנות וסד''א דמכיון שבדעתו מתחילה לכך לא מיקרי נגמר מלאכתו להכי קאמר דאפ''ה מכיון שאגדו הכל כבר הוא נקבע למעשר:

הָֽיְתָה כַלְכָּלָה אַחַת וּבְדַעְתּוֹ לְמַלְאוֹת אֶת חֶצְייָהּ כֵּיוָן שֶׁמִּילֵּא חֶצְייָהּ נִטְבְּלָה. בְּדַעְתּוֹ לְמַלְאוֹת אֶת כּוּלָּהּ לֹא נִטְבְּלָה עַד שֶׁיְּמַלֵּא אֶת כּוּלָּהּ. הָיוּ שְׁתַּיִם וּבְדַעְתּוֹ לְמַלְאוֹת שְׁתֵּיהֶן לֹא נִטְבְּלוּ עַד שֶׁיְמַלֵּא שְׁתֵיהֶן. בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּמוֹלִיךְ לַשּׁוּק. אֲבָל בְּמוֹלִיךְ לְבֵיתוֹ אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ. מַה בֵּין הַמּוֹלִיךְ לַשּׁוּק. מַה בֵּין הַמּוֹלִיךְ לְבֵיתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מוֹלִיךְ לְבֵיתוֹ בְּדַעְתּוֹ הַדָּבָר תָּלוּי. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מוֹלִיךְ לַשּׁוּק לא בְדַעְתּוֹ הַדָּבָר תָּלוּי בְּדַעַת הַלְּקוּחוֹת הַדָּבָר תָּלוּי שֶׁמָּא יִמְצָא לְקוּחוֹת וְנִטְבְּלוּ מִיַּד.

Traduction

Si, ayant devant soi un panier, on a l’intention de ne le remplir qu’à moitié, l’obligation de la dîme commence dès qu’il est à moitié plein; si, au contraire, on se proposait de le remplir entièrement, l’obligation ne commence que lorsqu’il est tout à fait plein. S’il y avait 2 paniers et que l’on se propose de les remplir tous deux, l’obligation ne commence que lorsqu’ils sont tous deux pleins. Ce n’est vrai toutefois que lorsqu’il s’agit d’un transport au marché; mais lorsqu’on mène ses produits à la maison, on peut y goûter passagèrement, jusqu’à ce que l’on soit arrivé à la maison. Quelle différence y a-t-il entre le transport au marché et l’importation à la maison? Voici: En transportant ses produits à la maison, l’obligation dépend de l’intention probable que l’on a de les rédimer chez soi; tandis qu’en les portant au marché, cela ne dépend plus du propriétaire, mais des achats (s’ils auront lieu, ou non), et dès qu’il trouve à les vendre, l’obligation commence (non avant).

Pnei Moshe non traduit

היתה כלכלה אחת וכו'. כלומר הכל לפי מה שהוא בדעתו למלאות:

במה דברים אמורים וכו'. ומפרש מה בין המוליך לשוק וכו' וכדפרישית במתני':

תַּנֵּי מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵימָה בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי הָא בַשָּׂדֶה לֹא. אָמַר רִבִּי חִינְנָא דְּרוּבָּהּ אָתָא אֵימוֹר לָךְ אֲפִילוּ מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵימָה בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ.

Traduction

הַבְּצָלִים מִשֶּׁיְּפַקֵּלוּ. מִן דוּ יָרִים פּוֹדַגְרָה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' מאן דהוא ירים פורגרה. מלשון חליפין ותמורה הוא ולא ימיר אותו תרגום ירושלמי ולא יפרג יתיה כלומר משיסיר הקליפות שהן באות תמורות הראשונות כשמניחין הבצלים בקרקע שיצמח הזרע. ודוגמתו לעיל בפ''ג דפאה הלכה ד' האימהות של בצלים רב אמר פורגרה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source