וכל שאין תחילתו אוכל וכו'. ומפרש מה אית לך כל שאין תחלתו וכו' זהו כהדא דתנינן דבתרה בהני מתני' דלקמן מאימתי פירות וכו' וכלומר דבכגון פירות האילן אלו קאמר דבתחלתן אינן ראוין לאכילה ובסופן אוכל הן וכדמפרש לשיעורן לקמן מאימתי הן חייבין:

תני. בתוספתא פ''ק כל שתחילתו אוכל ואין סופו אוכל כגון המקיים זרע לירק חייב בתחילתו ופטור בסופו ונראה דט''ס הוא וכצ''ל כגון המקיים ירק לזרע וכדמפרש לה הש''ס מה אית לך בהי גוונא מיירי כהדא דתני בברייתא אחריתא דמפרש בהדיא המקיים מליאה של אכרוע לזרוע אכרוע מלשון אגרוף ומלא היד הוא כלומר שמקיים הירק עד שיקבץ מהן מלא היד לזרוע א''נ אכרוע מלשון ערוגה שמקיים ערוגה כולה עד שיגדיל בה הזרע כדי לזרוע והכי גריס בהדיא לקמן בריש ערלה המקיים מליאה של כרוב לזרע בטלה דעתו וכו':

בטלה דעתו. דאע''ג דזרעונין עצמן אינן מתחייבין במעשר לפי שאינן נאכלין מ''מ כאן שמקיים כל הערוגה בשביל הזרע בטלה דעתו ומתחייב במעשרות אבל קלחין יחידין שקיימן לזרע לא בטלה דעתו ואותן קלחין יחידין פטורין מן המעשרות:

והוא שליקט ירק. ארישא קאי דהא דאמרינן בטלה דעתו ואע''פ שמקיים כל הערוגה לזרע חייבין הן במעשרות דוקא והוא שליקט ירק כלומר שליקט מהן בעודן ירק וראוי לאכילה הוא אבל לא ליקט בעודו ירק אלא שהניח את כולה עד שיתקשו כעץ דאז מתגדל הזרע בתוכן פטורין דכי כך אנו אומרים עצים חייבין במעשרות בתמיה דודאי בכה''ג פטורין הן מן המעשרות:

משיכניסו שליש. בתבואה משתביא שליש גידולה ובזיתים משראוים לעשות שמן שליש ממה שהן ראוין לעשות כשיגמרו והשיעור הזה הוא א' מתשעה ממה שיעשו בגמר בישולן כדפרישית לעיל בפ''ד דשביעית בהלכה ז':

משיעשו מגורה. משיתפרש האוכל מן הקליפה החיצונה ויהיו כאלו מונח במגורה והוא אוצר:

משיעשו קליפה. והיינו הקליפה התחתונה הסמוכה להאוכל והיא אינה נעשית אלא לאחר גמר בישול הפרי ואין הלכה כר' יהודה:

מתני' החרובין משינקדו. משיעשו נקודות נקודות שחורות:

וכל השחורים. כגון ענבי הדס וענבי סנה כדמפרש בגמ':

האגסים. פירא''ש בלע''ז. והקרוסטומלין הן כמיני אגסים ותפוחים קטנים הדומין לעפצים שקורין מילין. והפרישין מפ' בגמרא אספרגלין וכך הוא בערבי אספרג''ל ובלעז קודוניי''ש ובלשון אשכנז קוויטין. והעוזרדין סורבא''ש בלעז:

משיקריחו. הפירות האלו דרכן כשהן קטנים מכוסות שערות דקית כמין נוצה וכשמתחילין להתבשל נקרחים הם ונראה בהם קרחות קרחות לבנות וכשנגמר בישולם נופלות כל השערות:

וכל הלבנים. מפרש בגמרא כגון אילין מרפייתה והן מיני פירות שדרכן ג''כ כך:

התלתן. פינוגיר''י בלעז:

משתצמת. משנגמר כל כך שאם היו זורעין אותו הי' צומח ומפרש בגמרא כיצד הוא בודק נותן אותו לתוך ספל של מים וכל פרידה ששקע רובה במים בידוע הוא שכשזורעין אותה תצמית ודריש מדכתיב תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח:

משיטילו שאור. משיפתחו כשאור שיש בו סדקים:

משיטילו גידים. בתחילת בישולם נראין בהם כמין בידים וחוטין אדומים:

מתני' מאימתי הפירות חייבין במעשרות. אלו דתנינן לעיל כל שאינו תחילתו אוכל שאינו חייב עד שיעשה אוכל ויגיעו לעונת המעשרות ואיזהו זמן עונת המעשר לכל פרי ופרי לענין שחל עליו חיוב המעשר ואם נתלשו אסור לאכול ממנו אכילת קבע אלא דווקא אכילת ארעי מותר לאכול מהן עד שתגמר מלאכתן כדלקמן בהלכה ה' וכן לענין שאסור למוכרן למי שאינו נאמן על המעשרות כדתנן לקמן פ''ה לא ימכור אדם את פירותיו משבאו לעונת המעשרות למי שאינו נאמן על המעשרות:

התאנים משיבחילו. בוחל הוא נקרא כשהפרי מבושל דוגמא ששנינו פ' יוצא דופן בוחל אלו ימי הנעורים ולשון גידול הוא כמה דתימר ונפשם בחלה בי ומפרש הכא בגמרא שהשיעור הוא שאם מניחין אותן כדי מעת לעת משעת לקיטתן והם נעשים רכים בכדי שיהו ראוין לאכילה זהו ביחלו:

והבאושין. מין ענבים דקין וגרועין כדכתיב ויקו לעשות ענבים ויעש באושים:

משהבאישו. מפרש בגמ' שזה הוא משיתרככו ויזדככו הזגין והן הקליפה החיצונה וכל כך עד שיתראה החרצן מבחוץ:

האוג. הוא פרי אדום כדלעיל פ''ק דפאה ובריש דמאי:

והתותים. מרא''ש בלע''ז וכל האדומים משיאדימו. כל פרי שכשיגמר בשולו אדום הוא משיתחיל להאדים נתחייב במעשר:

משימסו. משיתמעך הפרד שלהן בין האצבעות ויצא ממנו מים:

גמ' חייתה. כלומר שהתחילו להתבשל ולהתגדל. כמה דתימר וכו' וכך הוא לעיל בפ''ד דשביעית בהלכה ו':

וכל התאנים פניהם מאדימות בתמיה וקאמר ר' תנחום משמיה דר' יוחנן דבהאי גוונא הוא דמשערינן לוקח אחת ומניח וכו' כדפרישית במתני' וזהו השיעור שנוכל לשער בכל התאנים:

משיקראו באישה. משראוי לקרותן באושים דכתיב בקרא וכדמפרש ר' אייבו והוא שתהא חרצנא שלהן נראית מבחוץ כדפרישית במתני':

אמר ר' יוחנן. זכורני כשהייתי תינוק ומורכב על כתיפו של זקני והייתי שומע לקולו דרשב''א דיתיב ומתני לברייתא דלקמיה:

מכניסין במעי מלפפון. לענין שבת קאמר ואיידי דאיכא דיני מוקצה לשבת ולמעשרות כדאמרינן לקמן בסוף פרקין מייתי הכא להא:

מכניסין. אם מפוזרין הן מכנס אותן למקום אחד:

מעי. הן הגרעינין של מלפפון צידרל''י בלעז ודוקא במעי מלפפון הוא דמותר לכנסן כדמפרש טעמא מפני שהן ראוין לאכילה ואין בהם משום מוקצה אבל לא במעי אבטיח לפי שאינן ראוין לאכילה אלא לזריעה הן עומדין ואית בהו משום מוקצה:

אם אומר את כן. אסוקי מילתא הוא כלומר שאם את רוצה לומר כן דאף במעי אבטיח מצינו היתר לכנסן בשבת וכגון שהוא צריך למקומן הא ליתא דהרי בכגון אלו שמפוזרין הן ע''ג הקרקע אם אתה מתיר לכנסן למקום אחד נמצאת מכבד את הקרקע בשבת. א''כ יש לפרש דהאי אם אומר את כן קושיא הוא על הברייתא דרשב''א וה''ק ר' יוחנן אנא שמעית לקליה דמתיר במעי מלפפון לכנסן והשתא קשיא לי דנהי דמשום איסור טלטול ליכא דלית בהו משום מוקצה הא מיהת איסורא אחריתא איכא הכא דאם אומר את כן להתיר לכנס המפוזרין ע''ג הקרקע נמצאת מכבד את הקרקע בשבת דהא אין דרך לכנס אותן אלא ע''י כיבוד. [והוא] עיקר כל האדומים משיאדימו וכו'. מיישא שם חכם תני להאי ברייתא בדין דרמונים רימון שניקרה בו אפי' פרידה אחת. כלומר שנימס ביד הוא וקרי ניקור ע''ש שהולך וכלה כדבר הניקור ואם אפי' פרד אחד נימס בו כולו חיבור למעשר וכן אשכול שבישל בו וכו':

משיזחילו מים. שנתבשלו עד שהמשקין יוצאין מהן ופליג אמתני':

וכי מחמת האוכל. כלומר וכי מחמת עצמן הן מקריחות לא מחמת התולעת שיש בהן וגורם שיקריחו השערות ולפיכך חזר מפירושא דרבי חיננא בר פפא:

גמ' שלשולן. משיעשו כמין שלשלת הוא חנטן לענין דאמור רבנן באילן אזלינן בתר שנת החנטה אבל לעונת המעשרות לא פליג אמתני' והכי אמר לעיל בסוף פ''ד דשביעית:

שהוא פריש לקדירה. שאין דרך לאוכלו חי כלל אלא שיתבשלו בקדירה:

אמרו. לפרש דברי ר' יהודא דבקליפה התחתונה קאמר שהיא סמוכה לאוכל ותוספתא היא בריש פ''ק וגריס באיזה קליפה אמרו בקליפה התחתונ' וכו':

מודין חכמים לר' יודה וכו'. דבאלו מיני פירות מודים הן שלא הגיעו לעונת המעשרות אלא משיעשו קליפה התחתונה הסמוכה להאוכל ולא פליגי אלא באגוזים ושקדים לפי שדרכן כשמתחילין להתבשל מתפרש האוכל שלהן מקליפתן החיצונה:

משיתמלא החריץ. שתפתח כל התמרה:

ר' יונה בעי. ע''ז דמה אנן קיימין דאם בשיתמלא החריץ ממש א''כ כבר נובלת היא התמרה מן הדקל ואם משתגיע עד שתפרוש גרעינה מתוך האוכל כבר בשילה היא כל צורכה ואנן לא איירינן במתני' אלא מזמן שהגיעו לעונת המעשר אפי' לא נתבשלו כל צרכן דאל''כ מאי קמ''ל:

רבנן דקיסרי אמרו. דהכי אמרינן משיטילו שאור ויהיו יפות לאכילה ואף שלא נתבשלו כל צרכן:

משיתמעך וכו'. כדפרישית במתני':

משיכניסו מחצה. כלומר דמפרש משימסו היינו שהגיעו לבישול המחצה שלהן ור' יונה בעי מנ''ל לפרש הכי דילמא מן רבנן דדרשין באגדתא שמע לה דהן מפרשין הכתוב אחינו המסו את לבבינו פלגון לבבינו וכתרגומו תברו ית לבנא ששברו וחלקוה לשנים:

ניקורי רטב באביהן מה הן. אותן הניקורין שנמצאו בתמרים כשהן רוטב ולחין ומחוברים באיביהן מהו לחוש לשאר התמרים. ואמרו לו כל אותו הדקל אסור משום חשש ניקור. ואיידי דקאמר לעיל מענין חיבור למעשרות נקט נמי להא לענין חיבור משום ניקור הנחש:

לכן צריכה בשניקרו כולן. כלומר דר' יוסי מפרש דמאי מספקא ליה הא חמירא סכנתא מאיסורא ואם לענין איסור וחיוב מעשר אמרינן לעיל דכולא חיבור הוא מכ''ש לענין חשש ניקור הלכך קאמר דלא כן צריכה אלא בשאנו רואין שניקרו כל התמרי' שלא תאמר הואיל ואין דרך הנחש לעשות כן שינקר כולן בפעם אחת וכן לא בזה אחר זה דמתחילה אוכל א' כולו ואח''כ הולך להשאר וא''כ בכה''ג הוה אמינא דתלינן לקולא שאני אומר ענן של צפורים כלומר חיל אחד של צפורים שהוא כמו ענן והוא שכן עליהם וניקרו כולן לפיכך קמ''ל דלא תלינן לקולא ואע''פ שניקרו כולן חיישינן לניקור הנחש:

אסור. מן הדין אלא שהרבים נהגו בהן היתר ורואין אנו שאינן ניזוקין:

אף במכבדות התמרה הדין כן מכבדות התמרה נקרא אותן התמרים שהן זו אצל זו בהעוקץ כמו אשכול בענבים:

כל אותה הגומא. כלומר כל שבסביבותי' אסורה דחיישינן שמא גם בהן הטיל הנחש הארס שלו:

דלעת שניקרה בבית אבי'. כלומר באיבה בעודה מחוברת ולענין גילוי איתמר שאם נמצא בה מניקור הנחש:

גדול ועשאו קטן. והיה בהכרם כשהיה גדול גפן אחת שיש בה כמו אשכול הזה ואח''כ עקר השורה זו ועשאו כרם קטן מהו שיהא בו דין חיבור לענין זה מאחר שכבר נראה בו אשכול א' כזה כשהי' כרם גדול או דילמא השתא ככרם אחר הוא וכן אחד וכו' שחלקו א''נ איפכא מאי ולא אפשיטו הני בעיות:

כל אותו הכרם. חיבור הוא אלא הא דקא מיבעי' לי' אם היה כרם קטן והיינו שאין בו אלא שתי שורות של שלש שלש כדאמרי' בפ''ד דכלאים והוסיף לנטוע אצלו עוד עד שעשאו כרם גדול מהו שיהא כל הכרם חיבור לענין זה:

חזרו. אח''כ ופשטו לו שאפי' כל אותו הרוח שיש בה אותה הגפן שיש בה האשכול הזה חיבור הוא למעשרות כאלו הגיע כל הרוח לעונת המעשרות:

פשטו הוא לן. רבנן דבית המדרש פשטו לנו הדין דלאו האשכול כולו בלבד הוא חיבור אלא אפי' כל אותה הגפן שיש בה אשכול הזה ואפי' כל אותו המין שבגפן שבצידה: