רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר הַזּוֹרֵעַ שְׂדֵה הֶבְקֵר חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. רִבִּי יוֹנָה מַפִּיק לִישְׁנָא בְּזָכָה בִשְׂדֵה הֶבְקֵר וְגִידוּלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יונה מפיק לישנא וכו'. כלומר דלא שנאה כדשני ר' זעירא דפשיטא הוא דמכיון שזרעה משלו חייב במעשרות אלא דשנאה בלישנא דטפי מפקא ומיתפרשא דהכי איתמר בזכה בשדה הפקר וגדוליה שהיו בה וקמ''ל דאע''פ שגדלו בעודו הפקר כיון שזכה בשדה ובהגידולין נתחייבו במעשרות אצלו:
הזורע שדה הפקר. זכה בה בכך וחייב במעשרות:
רַב חִסְדָּא אָמַר הִבְקִיר קָמָה וְחָזַר וְזָכָה בָהּ וְעָבַר וְהִפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמָה הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה. מַה בֵּין קָמָה לַשִּׁיבֳּלִין. קָמָה עַד שֶׁלֹּא הִבְקִירָהּ עָבַר וְהִפְרִישׁ מִמֶּנָּה תְרוּמָה אֵינָהּ תְּרוּמָה· שִׁבֳּלִין עַד שֶׁלֹּא הִבְקִירָהּ עָבַר וְהִפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמָה הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה. רַב חִינְנָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אַף בְּהֶקְדֵּשׁ כֵּן. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְּלִיגִן. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֶלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ. מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לָךְ וְאֵין לוֹ אַתְּ חַייָב לִיתֵּן לוֹ. יָצָא לֶקֶט שֶׁיָּדָךְ וְיָדוֹ שָׁוִין בּוֹ. הִיא לֶקֶט הִיא שִׁכְחָה הִיא פֵיאָה הִיא הֶבְקֵר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן חֲבוּרָה הָיָה מַקְשָׁה הֲרֵי הֶקְדֵּשׁ הֲרֵי אֵין יָדָךְ וְיָדוֹ שָׁוִין כְּמִי שֶׁיָּדָךְ וְיָדוֹ שָׁוִין. אָמַר רִבִּי אִילָא מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁנִּתְמָרֵחַ הַכְּרִי בִּרְשׁוּת הַהֶבְקֵר וּבִרְשׁוּת הַהֶקְדֵּשׁ אָֽמְרָה תוֹרָה רֵאשִׁית דְּגָֽנְךָ וְלֹא שֶׁל הֶבְקֵר רֵאשִׁית דְּגָֽנְךָ וְלֹא שֶׁל הַהֶקְדֵּשׁ. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּשֶׁהִבְקִיר שִׁיבֳּלִין וְחָזַר וְזָכָה בָהֶן. בְּהֶבְקֵר פָּטוּר. בְּהֶקְדֵּשׁ חַייָב. בְּהֶבְקֵר פָּטוּר מִן הַהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֶלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ. בְּמָה שֶׁיֵּשׁ לָךְ וְאֵין לוֹ אַתְּ חַייָב לִיתֵּן לוֹ. יָצָא הֶבְקֵר שֶׁיָּדָךְ וְיָדוֹ שָׁוִין בּוֹ. בְּהֶקְדֵּשׁ חַייָב. מִן הָדָא הִקְדִּישׁ קָמָה וּפָדָה קָמָה חַייָב. מַה בֵּין הֶבְקֵר וּבֵין הֶקְדֵּשׁ. הֶבְקֵר יָצָא יְדֵי הַכֹּל. הֶקְדֵּשׁ 2a לֹא יָצָא מִידֵי הַגִּזְבָּר. אָמַר רִבִּי אָבִין אֲפִילוּ יְדֵי הַבְּעָלִים לֹא יָצָא. מֵאַחַר שֶׁאָמַר לוֹ פְּדֵה אַתְּ רִאשׁוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' אבין. דלא תימא לא יצא מידי הגיזבר אלא אפי' מידי הבעלים לא יצא לגמרי דמאחר שאומרים לו פתח אתה ראשון כדתנן בריש פ''ח דערכין המקדיש שדהו בשעה שאין היובל שאין דמי' קצובים אומרים לו פתח אתה ראשון שהבעלים מוסיפין חומש וכל האדם אין מוסיף חומש לפיכך הבעלים קודמין וכיון שכן לא יצא מידי הבעלים לענין פדיון נקרא והיינו טעמא דכשחזר ופדאן והן עדיין שבלין חייבין בכל והיינו רבנן דפליגי עליה דרב חיננא דלעיל דקאמר אף בהקדש כן ומיליהון דרבנן פליגין עליו כדשמעינן מהא דר' אילא ור' אבין:
מה בין הבקר וכו'. כלומר דהשתא מהדר לשנויי הקושיא דהא מ''מ קשיא מאי שנא הפקר ומאי שנא הקדש בכה''ג וקאמר דהיינו טעמא דהפקר יצא ידי הכל כלומר בשעה שהוא הפקר יצא מידי הכל שאין רשות לשום אדם עליו אלא הפקר לכל הוא. והלכך אע''פ שחזר וזכה בו כבר נפטר לגמרי בשעת הפקר והדרינן לטעמא דשיבלין כדלעיל אבל הקדש הרי עכ''פ לא יצא מידי הגיזבר שברשותו הוא וליקח הפדיון מיד שרוצה לפדותו ויהא חל חיוב מעשרות עליו כשיתמרח ביד הפודה הלכך אם הקדיש שבלין וחזר ופדה אותן חייב בכל:
אלא כי אנן קיימין כשהבקיר שבלים וחזר וזכה בהן. כלומר אלא ודאי דעיקר הקושיא דבני החבורה לאו בעודו נתמרח בעודו הקדש מקשו אלא במילתא אחריתא היו מסתפקין דכשהפקר שבלין וחזר וזכה בהם דשמיע להו דבהבקר פטור וכדמפרש ואזיל מן הדא דר' יוחנן בשם ר' ינאי וכו' דדריש גבי הפקר דפטור משום דידך וידו שוין בו וא''כ בדין הוא שאע''פ שחזר וזכה בו פטור לפי שכבר היה פטור בשעה שהיה ראוי לחול עליו שם תרומות ומעשרות כדאמרינן לעיל מה בין קמה לשיבלין וכו' ובהקדש שמיע להו דבכה''ג חייב הוא במעשרות כדתנן לעיל בפ''ד דפאה הקדיש וכו' ומסיפא הוא דמייתי הקדיש עומרין ופדה עומרין חייב אלמא דאף בהקדיש שיבלין וחזר וזכה בהם כגון שפדאן חויב והא הוא דהוה קשיא להו לבני חבורה דמאי שנא הקדש מהפקר וא''ת משום דהרי אין ידך וידו שוין בפדיון כדלעיל הא אכתי איכא למימר דנעשה כמי שידך וידו שוין דהא מיהת הכל יכולין לפדותו וזהו פירושא דמילתא דבני חבורה ולא בעודו הקדש בשעת מירוח הוא דקאמרי:
אם בשנתמרח הכרי. בעודו ברשות הקדש א''כ מאי שנא דגבי הפקר אם נתמרח ברשות הפקר כגון שאחר מירחו על מנת שלא לזכות בו אלא שיהא נשאר בתורת הפקר או שהבעלים עצמן שמירחו בתורת הפקר מירחו ולא לחזור ולזכות בו וקא פשיט לך דפטור משום דכתיב ראשית דגנך ולא של הפקר א''כ ה''ה גבי הקדש דריש בי' נמי ולא של הקדש ומאי מקשו אהאי דרשה מקרא דובא הלוי וכו' הרי אף דלא אימעוט הקדש מהאי קרא מיהת אימעוט מקרא דראשית דגנך:
אמר ר' יוחנן. ואמר ר' יוחנן דחבורה שבבית המדרש היה מקשה עלה דהאי טעמא וקס''ד דהכי הוא דמקשה דהרי הקדש דפטור ממעשרות והרי אין ידך וידו שווין דהבעלים קודמין הן בפדיון כדתנן בפ''ח דערכין:
כמי שידך וכו'. מסקנת דברי חבורה הוא כלומר אי נימא דהא לא קשיא דעשאוהו כמי שידך וידו שוין שאע''פ שהבעלים קודמין מ''מ אם פדאו אחר פדוי הוא ומפרש ר' אילא דבמה אנן קיימין להאי קושיא ושינויא בענין הקדש:
הבקיר קמה. של תבואה וחזר וזכה בה דמן הדין פטורה מן התרומה וממעשרות אע''ג דהוא בעצמו חזר וזכה בה דזוכה מן ההפקר הוא ואם עבר והפריש ממנה תרומה ה''ז תרומה:
מה בין קמה לשיבלין. דמדקאמר רב חסדא הבקיר קמה ולא קאמר סתם הבקיר וחזר וזכה משמע דבדוקא קאמר ואין הדין כן בהפקיר שבלים וחזר וזכה בהן ומה בין קמה לבין שיבלים:
קמה עד שלא הבקירה עבר והפריש ממנה תרומה אינה תרומה. דאין שם תרומה חל על המחובר לקרקע הלכך כשהפקירה במילתא קמייתא קיימא דלא הוציאה מכלל חיוב אלא דפטורה ועומדת היא ואם אח''כ כשקצרה עבר והפריש ממנה תרומה ה''ז תרומה אבל בשבלים אם עד שלא הפקירה עבר והפריש ממנה תרומה היתה תרומה דאע''פ דאין חיוב תרומה ומעשרות עד לאחר המירוח מ''מ אם קרא עליהן שם תרומה חלה והויא תרומה הלכך כשהפקיר אותן הוציאן מכלל חיוב ונפטרו לגמרי ואפי' אם עבר אח''כ והפריש מהן תרומה לא חלה כלל:
אף בהקדש כן. דאם הקדיש שיבלים ואנן קיי''ל דהקדש פטור מהמעשרות וקאמר רב חיננא דאפי' עבר והפריש מהן תרומה לא חלה כמו בהפקר:
מיליהון דרבנן. דלקמן פליגין על הא דרב חיננא דשמעינן ממילתייהו דמחלקי בין הפקר להקדש בהאי דינא וכר' אילא דלקמן:
דאמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי וכו'. לעיל בפ''ק דתרומות בהלכה ה' על המתני' אין תורמין מן הלקט וכו' ומפרש שם ר' יוחנן הטעם דאלו פטורין מן המעשרות משום דכתיב ובא הלוי וגו' ממה שיש לך וכו' יצא לקט שיד הכל שווין בו:
היא לקט וכו'. כלומר כל אלו כולן מהאי טעמא פטורין הן:
רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת מָהוּ שֶׁיְּהוּ חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי סִימַיי כְּתִיב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ. דָּבָר שֶׁהוּא נִזְרָע וּמַצְמִיחַ. יָצְאוּ כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת שֶׁאֵינָן נִזְרָעוֹת וּמַצְמִיחוֹת. רִבִּי יוֹנָה מַפִּיק לִישְׁנָא מִפְּנֵי שֶׁהָאָרֶץ פּוֹלְטָתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יונה מפיק לישנא. דהכי איתמר מפני שהארץ פולטתן דאף אם הוא רוצה לזורען אין הארץ קולטת אותם אלא פולטתן ואולי למאי דקאמר ר' יוחנן בשם ר' סימי הוה משמע שאם זרען נתחייבו הלכך קמ''ל דלעולם פטורין הן:
שאינן נזרעות. בקרקע ומצמיחות מאליהן מן האויר:
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמְרוּ לְהוֹסִיף אוֹכֶל חַייָב קָטוֹן וְגָדוֹל. הָא אִם אֵינוֹ שׁוֹמְרוֹ לְהוֹסִיף אוֹכֶל. אֵינוֹ חַייָב קָטוֹן וְגָדוֹל. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ זוֹ לְהוֹצִיא מִדִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. דְּתַנִּינָן תַּמָּן רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר תְּמָרוֹת שֶׁל תִּלְתָּן שֶׁל חַרְדָּל וְשֶׁל פּוּל לָבָן חַייָבוֹת בְּמַעְשְׂרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְכִי מַחְמַת הָאוֹכֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַייֵב מֵעַתָּה אֲפִילוּ יַרְקָן. אֶלָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר חֲשׁוּבוֹת הֵן לְאוֹכֶל. וְרַבָּנִין אָֽמְרֵי אֵין חֲשׁוּבוֹת לְאוֹכֶל. וְעוֹד מִן הָדָא דְּתַנֵּי אוֹמַר רִבִּי יוֹשֻׁעַ מִיָּמַי לֹא מְלֵאָנִי לִבִּי לוֹמַר לְאָדָם צֵא וּלְקוֹט לָךְ תְּמָרוֹת שֶׁל תִּלְתָּן וְשֶׁל חַרְדָּל וְשֶׁל פּוּל הַלָּבָן וּשְׁלוֹק לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועוד. ראי' דאיכא עוד מ''ד דס''ל דהן עצמן חשיבי אוכל מן הדא דתני בתוספתא פ''ג אמר ר' יהושע בן קבסיי מימי לא מלאני לבי וכו' לשלוק אותן בעודן תמרות כדי לפוטרן מפני המעשרות דס''ל נמי שהן עצמן חשובות אוכל:
אמר ר' יוסי וכי מחמת האוכל. שיצמיח בהן אח''כ מחייב ר''ג דלפי האי טעמא מעתה אפי' הירק שלהן ליחייבו מחמת האוכל שיצמיח בהן אח''כ ואמאי קאמר תמרות אלא דהיינו טעמא דר''ג דקסבר התמרות עצמן חשובות אוכל ולרבנן לא חשיבי אוכל והשתא האי דיוקא דמתני' אתיא נמי כר''ג דהכי הוא דדייק הא כל שאינו שומרו להוסיף אוכל מפני שאף בעודו קטן לא חשיב. אוכל פטור אבל אם חשיב אוכל וכגון אלו התמרות לר''ג חייב:
אע''פ שהוא שומרו וכו'. דקתני במתני' ודייקינן מינה הא אם אינו שומרו להוסיף אוכל אינו חייב קטן וגדול כלומר לא קטן ולא גדול והיינו דקאמר עלה ר' אימי בהם ר''ש בן לקיש זו להוציא מדברי ר''ג דתנינן תמן לקמן בסוף פ''ד דמחייב בתמרות של תלתן וכו' והוא הנראה כמין פרי על הגבעול שלהן כשמתחיל לצמוח ונקרא תמרה וקס''ד דמה דר''ג מחייב טעמיה משום האוכל שבהן שיבוא אח''כ כשיצמיחו ולא משום דהתמרות גופן חשיבי אוכל והרי אין התמרות אלו נשמרין להוסיף אוכל ואפ''ה מחייבן ר''ג והשתא למאי דדייקינן מהמתני' דלא כר''ג הוא:
תַּנֵּי כָּל שֶׁתְּחִילָּתוֹ אוֹכֶל וְאֵין סוֹפוֹ אוֹכֶל מַה אִית לָךְ כְּהָדָא דְתַנֵּי הַמְּקַייֵם מְלֵיאָה שֶׁל אַכְרוֹעַ לְזֶרַע בָּֽטְלָה דַעְתּוֹ קְלָחִין יְחִידִין לֹא בָֽטְלָה דַעְתּוֹ וְאָמַר רִבִּי יוֹנָה וְהוּא שֶׁלִּיקֵּט יָרָק. אֲבָל לֹא לִקֶּט יָרָק כָּךְ אָנוּ 2b אוֹמְרִים עֵצִים חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא פ''ק כל שתחילתו אוכל ואין סופו אוכל כגון המקיים זרע לירק חייב בתחילתו ופטור בסופו ונראה דט''ס הוא וכצ''ל כגון המקיים ירק לזרע וכדמפרש לה הש''ס מה אית לך בהי גוונא מיירי כהדא דתני בברייתא אחריתא דמפרש בהדיא המקיים מליאה של אכרוע לזרוע אכרוע מלשון אגרוף ומלא היד הוא כלומר שמקיים הירק עד שיקבץ מהן מלא היד לזרוע א''נ אכרוע מלשון ערוגה שמקיים ערוגה כולה עד שיגדיל בה הזרע כדי לזרוע והכי גריס בהדיא לקמן בריש ערלה המקיים מליאה של כרוב לזרע בטלה דעתו וכו':
בטלה דעתו. דאע''ג דזרעונין עצמן אינן מתחייבין במעשר לפי שאינן נאכלין מ''מ כאן שמקיים כל הערוגה בשביל הזרע בטלה דעתו ומתחייב במעשרות אבל קלחין יחידין שקיימן לזרע לא בטלה דעתו ואותן קלחין יחידין פטורין מן המעשרות:
והוא שליקט ירק. ארישא קאי דהא דאמרינן בטלה דעתו ואע''פ שמקיים כל הערוגה לזרע חייבין הן במעשרות דוקא והוא שליקט ירק כלומר שליקט מהן בעודן ירק וראוי לאכילה הוא אבל לא ליקט בעודו ירק אלא שהניח את כולה עד שיתקשו כעץ דאז מתגדל הזרע בתוכן פטורין דכי כך אנו אומרים עצים חייבין במעשרות בתמיה דודאי בכה''ג פטורין הן מן המעשרות:
וְכָל שֶׁאֵין תְּחִילָּתוֹ אוֹכֶל אֲבָל סוֹפוֹ אוֹכֶל אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אוֹכֶל. מַה אִית לָךְ כְּהָדָא. דְּתַנִּינָן דְּבַתְרָה מֵאֵימָתַי פֵּירוֹת חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת תְּאֵינִים מִשֶּׁיַּבְחִילוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכל שאין תחילתו אוכל וכו'. ומפרש מה אית לך כל שאין תחלתו וכו' זהו כהדא דתנינן דבתרה בהני מתני' דלקמן מאימתי פירות וכו' וכלומר דבכגון פירות האילן אלו קאמר דבתחלתן אינן ראוין לאכילה ובסופן אוכל הן וכדמפרש לשיעורן לקמן מאימתי הן חייבין:
משנה: מֵאֵימָתַי הַפֵּירוֹת חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת תְּאֵינִים מִשֶּׁיַּבְחִילוּ. וְהָעֲנָבִים וְהַבְּאוּשִׁין מִשֶּׁהִבְאִישׁוּ. הָאוֹג וְהַתּוּתִים מִשֶׁיַּאְדִּימוּ וְכָל הָאֲדוֹמִים מִשֶׁיַּאְדִּימוּ. הָרִימּוֹנִים מִשֶׁיִּמַּסּוּ. הַתְּמָרִים מִשֶׁיַטִּילוּ שְׂאוֹר. הַפֶּרְסִיקִין מִשֶׁיַּטִּילוּ גִידִין. וְהָאֶגּוֹזִים מִשֶׁיֵּעָשׂוּ מְגוֹרָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָאֶגּוֹזִים וְהַשְּׁקֵידִים מִשֶּׁיַעֲשׂוּ קְלִיפָּה. הֶחָרוּבִין מִשֶּׁיִּנָּקֵידוּ וְכָל הַשְּׁחוֹרִים מִשֶּׁיִּנָּקֵידוּ. וְהָאֲגָסִים וְהַקְּרוּסְטוֹמֵלִין וְהַפָּרִישִׂין וְהַחִזְרָרִין מִשֶּׁיִּקָּרֵיחוּ וְכָל הַלְּבָנִים מִשֶּׁיִּקָּרֵחוּ. הַתִּלְתָּן כְּדֵי שֶׁתִּצְמַח. הַתְּבוּאָה וְהַזֵּיתִים מִשֶּׁיַּכְנִיסוּ שְׁלִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משיעשו מגורה. משיתפרש האוכל מן הקליפה החיצונה ויהיו כאלו מונח במגורה והוא אוצר:
משיעשו קליפה. והיינו הקליפה התחתונה הסמוכה להאוכל והיא אינה נעשית אלא לאחר גמר בישול הפרי ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' החרובין משינקדו. משיעשו נקודות נקודות שחורות:
וכל השחורים. כגון ענבי הדס וענבי סנה כדמפרש בגמ':
האגסים. פירא''ש בלע''ז. והקרוסטומלין הן כמיני אגסים ותפוחים קטנים הדומין לעפצים שקורין מילין. והפרישין מפ' בגמרא אספרגלין וכך הוא בערבי אספרג''ל ובלעז קודוניי''ש ובלשון אשכנז קוויטין. והעוזרדין סורבא''ש בלעז:
משיקריחו. הפירות האלו דרכן כשהן קטנים מכוסות שערות דקית כמין נוצה וכשמתחילין להתבשל נקרחים הם ונראה בהם קרחות קרחות לבנות וכשנגמר בישולם נופלות כל השערות:
וכל הלבנים. מפרש בגמרא כגון אילין מרפייתה והן מיני פירות שדרכן ג''כ כך:
התלתן. פינוגיר''י בלעז:
משתצמת. משנגמר כל כך שאם היו זורעין אותו הי' צומח ומפרש בגמרא כיצד הוא בודק נותן אותו לתוך ספל של מים וכל פרידה ששקע רובה במים בידוע הוא שכשזורעין אותה תצמית ודריש מדכתיב תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח:
משיכניסו שליש. בתבואה משתביא שליש גידולה ובזיתים משראוים לעשות שמן שליש ממה שהן ראוין לעשות כשיגמרו והשיעור הזה הוא א' מתשעה ממה שיעשו בגמר בישולן כדפרישית לעיל בפ''ד דשביעית בהלכה ז':
משיטילו גידים. בתחילת בישולם נראין בהם כמין בידים וחוטין אדומים:
מתני' מאימתי הפירות חייבין במעשרות. אלו דתנינן לעיל כל שאינו תחילתו אוכל שאינו חייב עד שיעשה אוכל ויגיעו לעונת המעשרות ואיזהו זמן עונת המעשר לכל פרי ופרי לענין שחל עליו חיוב המעשר ואם נתלשו אסור לאכול ממנו אכילת קבע אלא דווקא אכילת ארעי מותר לאכול מהן עד שתגמר מלאכתן כדלקמן בהלכה ה' וכן לענין שאסור למוכרן למי שאינו נאמן על המעשרות כדתנן לקמן פ''ה לא ימכור אדם את פירותיו משבאו לעונת המעשרות למי שאינו נאמן על המעשרות:
התאנים משיבחילו. בוחל הוא נקרא כשהפרי מבושל דוגמא ששנינו פ' יוצא דופן בוחל אלו ימי הנעורים ולשון גידול הוא כמה דתימר ונפשם בחלה בי ומפרש הכא בגמרא שהשיעור הוא שאם מניחין אותן כדי מעת לעת משעת לקיטתן והם נעשים רכים בכדי שיהו ראוין לאכילה זהו ביחלו:
והבאושין. מין ענבים דקין וגרועין כדכתיב ויקו לעשות ענבים ויעש באושים:
משהבאישו. מפרש בגמ' שזה הוא משיתרככו ויזדככו הזגין והן הקליפה החיצונה וכל כך עד שיתראה החרצן מבחוץ:
האוג. הוא פרי אדום כדלעיל פ''ק דפאה ובריש דמאי:
והתותים. מרא''ש בלע''ז וכל האדומים משיאדימו. כל פרי שכשיגמר בשולו אדום הוא משיתחיל להאדים נתחייב במעשר:
משימסו. משיתמעך הפרד שלהן בין האצבעות ויצא ממנו מים:
משיטילו שאור. משיפתחו כשאור שיש בו סדקים:
הלכה: בִּיחִילוּ רִבִּי חִייָה בַּר וָוא אָמַר חָֽיְתָה. כְּמַה דְתֵימַר וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי. רִבִּי אַבָּא בַּר יַעֲקֹב מִשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִשֶׁיַּאֲדִימוּ פְנֵיהֶם. וְכָל הַתְּאֵינִים פִּיהֶם מַאֲדִימוֹת. רִבִּי תַנְחוּם בַּר מָרִיוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לוֹקֵחַ אַחַת וּמַנִּיח. אִם בְּשֵׁלָה בְתוֹךְ מֵעֵת לְעֵת חַייָבוֹת וְאִם לָאו פְּטוּרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' חייתה. כלומר שהתחילו להתבשל ולהתגדל. כמה דתימר וכו' וכך הוא לעיל בפ''ד דשביעית בהלכה ו':
וכל התאנים פניהם מאדימות בתמיה וקאמר ר' תנחום משמיה דר' יוחנן דבהאי גוונא הוא דמשערינן לוקח אחת ומניח וכו' כדפרישית במתני' וזהו השיעור שנוכל לשער בכל התאנים:
פיסקא. הָָעֲנָבִים וְהַבְּאוּשִׁין מִשֶּׁהִבְאִישׁוּ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא מִשֶּׁיִּקְרְאוּ בְּאִישָׁה. רִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִי רִבִּי תַנְחוּם בַּר עִילַּאי בְשֵׁם רִבִּי נָחוּם בַּר סִימַּאי שֶׁתְּהֵא הַרְצַנָּהּ שֶׁלָּהֶן נִרְאֵית מִבְּחוּץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משיקראו באישה. משראוי לקרותן באושים דכתיב בקרא וכדמפרש ר' אייבו והוא שתהא חרצנא שלהן נראית מבחוץ כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן רְכִיב הֲוִינָא עַל כִּיתְפֵי דְסַבִּי וְשָֽׁמְעִית קָלֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר יְתִיב מַתְנֵי. מַכְנִיסִין בִּמְעֵי מֵלַפֶּפּוֹן וְאֵין מַכְנִיסִין בִּמְעֵי אֲבַטִּיחַ. מָה בֵּין מֵיעֵי מֵלַפֶּפּוֹן לִמְעֵי אֲבַטִּיחַ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בַּרְסָנָא מֵיעֵי מֵלַפֶּפּוֹן לָאֲכִילָה. מְעֵי אֲבַטִּיחַ לִזְרִיעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָ מְכַבֵּד אֶת הַקַּרְקַע בְּשַׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יוחנן. זכורני כשהייתי תינוק ומורכב על כתיפו של זקני והייתי שומע לקולו דרשב''א דיתיב ומתני לברייתא דלקמיה:
מכניסין במעי מלפפון. לענין שבת קאמר ואיידי דאיכא דיני מוקצה לשבת ולמעשרות כדאמרינן לקמן בסוף פרקין מייתי הכא להא:
מכניסין. אם מפוזרין הן מכנס אותן למקום אחד:
מעי. הן הגרעינין של מלפפון צידרל''י בלעז ודוקא במעי מלפפון הוא דמותר לכנסן כדמפרש טעמא מפני שהן ראוין לאכילה ואין בהם משום מוקצה אבל לא במעי אבטיח לפי שאינן ראוין לאכילה אלא לזריעה הן עומדין ואית בהו משום מוקצה:
אם אומר את כן. אסוקי מילתא הוא כלומר שאם את רוצה לומר כן דאף במעי אבטיח מצינו היתר לכנסן בשבת וכגון שהוא צריך למקומן הא ליתא דהרי בכגון אלו שמפוזרין הן ע''ג הקרקע אם אתה מתיר לכנסן למקום אחד נמצאת מכבד את הקרקע בשבת. א''כ יש לפרש דהאי אם אומר את כן קושיא הוא על הברייתא דרשב''א וה''ק ר' יוחנן אנא שמעית לקליה דמתיר במעי מלפפון לכנסן והשתא קשיא לי דנהי דמשום איסור טלטול ליכא דלית בהו משום מוקצה הא מיהת איסורא אחריתא איכא הכא דאם אומר את כן להתיר לכנס המפוזרין ע''ג הקרקע נמצאת מכבד את הקרקע בשבת דהא אין דרך לכנס אותן אלא ע''י כיבוד. [והוא] עיקר כל האדומים משיאדימו וכו'. מיישא שם חכם תני להאי ברייתא בדין דרמונים רימון שניקרה בו אפי' פרידה אחת. כלומר שנימס ביד הוא וקרי ניקור ע''ש שהולך וכלה כדבר הניקור ואם אפי' פרד אחד נימס בו כולו חיבור למעשר וכן אשכול שבישל בו וכו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source