Ma'asseroth
Daf 20a
משנה: 20a הַמְקַלֵּף בִּשְׂעוֹרִים מְקַלֵּף אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל. וְאִים קִילֵּף וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ חַייָב. הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִיטִּים מְנַפֵּיחַ עַל יָד עַל יָד וְאוֹכֵל. וְאִם נִיפַּח וְנָתַן לְתוֹךְ חֵיקוֹ חַייָב.
Traduction
Si quelqu’un épluche de l’orge d’un épi (146)Cf. Betsa, 13b., il peut manger les grains un à un sans dîme; mais s’il les recueille dans sa main (les réunit), il doit prélever la dîme. Si quelqu’un égrène (147)Ib. 12b. du froment (au feu pour le sécher), il peut passer les grains d’une main à l’autre pour les tamiser (enlever le son), et les manger sans rédimer; mais si, après les avoir vannés, il les réunit dans son sein, il doit la dîme.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המקלף בשעורים. שמסיר את קליפתן מקלף אחת אחת ואוכל דאין זה אלא אכילת עראי אבל אם קילף ונתן לתוך ידו חייב דהוי קביעות:
המולל מלילות של חטים. שמהבהב השבלין באש וממעכן בידו להסיר מהם הפסולת מנפה מיד ליד ואוכל ואם ניפה ונתן לתוך חיקו חייב דאין זה עראי:
משנה: כּוּסְבָּר שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע יַרְקָהּ פָּטוּר. זְרָעָהּ לְיָרָק מִתְעַשֵּׂר זֶרַע וְיָרָק. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הַשֶּׁבֶת מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזֵירִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מִתְעַשֶּׂר זֶרַע וְיָרָק אֶלָּא הַשִּׁחָלַיִים וְהַגַּרְגִּר בַּלְבָד. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר תִּמְרוֹת שֶׁל תִּלְתָּן וְשֶׁל חַרְדָּל וְשֶׁל פּוּל הַלָּבָן חַייָבוֹת בְּמַעֲשֵׂר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הַצְּלָף מִתְאַשֵּׂר תִּמְרוֹת וְקַפָּרִס. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר אֶלָּא אֲבִיּוֹנוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן פֶּרִי.
Traduction
Lorsqu’on a semé du coriandre pour servir de semence, la partie verte (secondaire) peut être mangée sans dîme; si, au contraire, on l’a semée pour le manger en légume, il faut rédimer le tout, verdure et semences. R. Eliézer dit (149)Cf. Avoda Zara 7b.: l’aneth est soumis aux dîmes en toutes ses parties, les feuilles vertes, la semence et les graines (150)Faut-il voir là le mot gr. Rizia (radicula) retourné? Selon J. Lévy aussi, c'est la tête ronde contenant la semence., ou bourrelet; selon les autres sages, on ne doit la dîme, pour la semence et les parties vertes, que sur le cresson et l’origan (151)Au terme hébreu, Maïmonide compare le terme identique que le Kamous traduit trop vaguement: nomen herboe.. R. Simon b. Gamliel dit: les boutons de fenugrec, de moutarde et de fève blanche sont soumis à la dîme. R. Eliézer dit (155)Cf. Babli, Berakhot 36a: pour le câprier, il faut rédimer les bourgeons, les fruits (156)Autrement dit: la baie. et même leur écorce. Selon R. aqiba, on ne rédime que le fruit réel.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כוסבר. קולינדר''ו שזרעה לזרע שלא כיון אלא בשביל הזרע לפיכך ירקה פטור ממעשרות דלא אחשביה ליה ואם זרעה לירק חייב לעשר מן הזרע ומן הירק:
השבת. אניט''ו:
וזירים. הן הזמורות ארוכות שלה וס''ל לר''א אפי' זרעה סתם מתעשרת זרע וירק וזירין:
וחכמים אומרים אינו מתעשר זרע וירק. כשזרע לזרע אין לך שמתעשר גם הירק אלא השחליים קריש''ן בלע''ז והגרגר אירוג''א בלע''ז אלו בלבד מתעשרין כך לפי שסתמן ג''כ לירק הוא והלכה כחכמים:
מתני' רבן גמליאל אומר. ובנוסח' המשניות רשב''ג:
תמרות וכו'. והוא הנראה כמין פרי על הגבעול של אלו המינים כשמתחילין לצמוח ונקרא תמרה כעין דאמרי' גבי הדס נקטם ראשו ועלתה בו תמרה וס''ל לר''ג דחשיבי אוכל והלכך אפי' זרען לזרע חייבין במעשר ואין הלכה כר''ג:
הצלף. קאפיר''י בלעז ויש לאילן זה תמרות והוא הפרח ואביונות שהוא עיקר הפרי וקפרס הוא הקליפה ושומר הפרי ולר''א כולן מתעשרין ור''ע ס''ל דאין מתעשר אלא האביונות בלבד שהן עיקר הפרי והלכה כר''ע:
הלכה: אָמַר רִבִּי זְעִירָא יְכִיל אֲנָא מְקַלֵּף תַּרְתֵּיי תַּרְתֵּיי. וְתַנֵּי כֵן בִּשְׂעוֹרִין שְׁנַיִם פָּטוּר שָׁלֹשׁ חַייָב. בְּחִיטִּין שָׁלֹשׁ פָּטוּר אַרְבַּע חַייָב. הוּנָא בַּר חִינְנָא וְרַב תַּחְלִיפָא בַּר אִימִּי הֲווֹן יְתִיבִין קוֹמֵי רִבִּי לָֽעְזָר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אִין כּוֹלְהוֹן בַּר אִימִּי הָהֵן בַּר רַב אִימִּי אִין כּוֹלְהוֹן בַּר רַב אִימִּי וַהֲוִייָן לֵיהּ עַד קִשְׁרֵי אֶצְבְעָתֵיהּ וַהֲווֹן סַבִּין מִינֵיהּ וְהָפַךְ אַפּוֹי לְכוֹתְלָא וַחֲוִי לוֹן מָלֵא שִׁיעָלוֹן. וְתַנֵּי כֵן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְנַפֶּה לֹא בְקָנוֹן וְלֹא בְּתַמְחוּי. וּלְעִנְיַן שַׁבָּת עַד כַּגְרוֹגֶרֶת. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי מָנָא הָכָא אָמַר בִּשְׂעוֹרִים שְׁתַּיִם פָּטוּר שָׁלֹשׁ חַייָב. וָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ שַׁנְייָא הִיא. הָכָא אַתְּ אָמַר שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר. וְתַנֵּי כֵן בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ לַגּוֹרֶן. אֲבָל אִם הָיָה סָמוּךְ לַגּוֹרֶן אֲפִילוּ יוֹתֵר מִכֵּן מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר.
Traduction
R. Zeira dit: comme je puis éplucher à la fois deux épis d’orge, la dîme ne sera pas due en ce cas (de même que la Mishna le permet d’ordinaire pour ceux que l’on mange un à un). On a enseigné en effet (148)Tossefta sur ce traité, ch. 3.: de l’orge, c’est permis pour 2 épis, mais à partir de 3, la dîme est due; pour le froment, c’est permis jusqu’à 3, et la dîme est due à partir de 4. Houna b. Hinena et R. Tahlifa b. Imi étaient assis devant R. Eliézer; R. Yona dit:si tous les Bar Tahlifa se nomment bar Imi, celui-ci mérite d’être nommé Bar R. Imi (avec le titre de rabbi); et si tous se nomment bar R. Imi, celui-ci leur est supérieur à tous pour son procédé de vanner les grains entre les jointures des doigts. On voulut voir de quelle façon il s’y prenait, sans rouler les grains dans sa paume; il se tourna alors vers le mur, puis, l’opération achevée, il leur montra une mesure pleine ainsi préparée (en assez grande quantité). On a enseigné en effet qu’il est permis d’en tamiser beaucoup, à la condition de ne pas employer pour cela un entonnoir, ni une grande marmite (l’emploi de ces ustensiles montrerait qu’il s’agit d’un grand travail définitif). Enfin, sous le rapport du repos shabatique, on peut en éplucher jusqu’à la valeur d’une figue sèche, non au-delà. R. Hiya demanda en présence de R. Mena: comment se fait-il que tantôt l’on dise, pour l’orge, qu’il est permis d’en égrener 2 épis, non 3, sans les rédimer, et tantôt notre Mishna le permet seulement si on les mange un à un? —Il y a une différence, fut-il répondu; dans ledit enseignement, il s’agit du cas où l’on peut remettre le reste à la grange, près de laquelle on se trouve (une consommation même plus forte, ne sera que passagère). On a enseigné en effet: ce n’est vrai (qu’il faut les manger un à un) que lorsqu’on ne se trouve pas auprès d’une grange; mais lorsqu’on est auprès, il est permis d’en manger davantage à la fois, parce qu’on y déposera le reste (et le repas n’aura pas de caractère fixe).
Pnei Moshe non traduit
גמ' יכיל אנא מקלף תרתי תרתי. כלו' לדידי סבירא לי דאף בשתים שתים מותר ואין זה קביעות ותני בתוספתא פ''ג כן בשעורין שנים פטור וכו' ור''ז כתנא דהתוספתא ס''ל וכדלקמן:
אמר ר' יונה אין כולהן בר אימי ההן בר רב אימי. כלומר דר' יונה מהדר אהא דגריס רב תחליפא בר אימי היה אחד מהיושבין לפני ר' אלעזר וקאמר דאם כולהו רב תחליפא דגרסינן בשאר מקומות בר אימי נקראין זה רב תחליפא שהיה שם בר רב אימי היה:
אין כולהן בר רב אימי. כלומר או אם כך הוא דכל רב תחליפא הנזכר גם במקום אחר כולהון בר רב אימי הוא:
והוויין ליה עד קשרי אצבעותיו. והיו שעורין ביד ר' אלעזר בכפו מלאה עד קשרי אצבעותיו:
והוון סבין מיניה. והיו נוטלין ממנו אחת אחת ומקלפין ואוכלין ולבסוף הפך ר''א אפיה לכותלא וקלף את כולן והראה להן מלא שיעלון מלשון המקרא ביחזקאל י''ג הוא בשעלי שעורים. כלומר שהיה מלא אגרוף שעורין קלופין:
ותני כן. אהא דתנינן מנפה מיד וכו' ובלבד שלא ינפה לא בקנון וכו' דזה קביעות הוא:
ולענין שבת. שיעורו עד כגרוגרת לחייבו בהוצאה:
הכא את אמר בשעורים שתים וכו'. השתא מהדר לרמויי מתני' אהא דתוספתא דהא הכא במתני' את אמר הכין דדוקא אחת אחת מותר א''ל שנייא הכא בברייתא דטעמא הויא מפני שהוא מחזיר את המותר ותני בברייתא כן דבזמן שהוא סמוך לגורן אפילו יותר מכאן מותר מהאי טעמא:
הלכה: חִזְקִיָּה אָמַר כֵּיוָן שֶׁלָּקַט מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ מוֹדִייוֹת בָּאָה בְּמַחֲשֶׁבֶת יָרָק. אַף לְעִנְייַן הַזֶּרַע כֵּן כֵּיוָן שֶׁמָּנַע מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ מוֹדִייוֹת בָּאָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזֶּרַע. זְרָעוֹ לִזֶרַע מִתְעַשֶּׂרֶת לְשֶׁעָבַר. זְרָעָהּ לְיָרָק מִתְעַשֶּׂרֶת לָבֹא. זָרַע לְזֶרַע וּלְיָרָק אוֹ שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע וְאַחַר כָּךְ חִישֵּׁב עָלֶיהָ לְיָרָק מְעַשֵּׂר מִיזַּרְעָהּ עַל יַרְקָא וּמִיַּרְקָא עַל זַרְעָא. וְשֶׁלָּקַט מִמֶּנָּהּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲבָל אִם לָקַט מִמֶּנָּהּ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה זַרְעָהּ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר. וְיַרְקָא מִתְעַשֵּׂר בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. וּכְשֶׁהֵבִיא שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אֲבָל אִם הֵבִיא שְׁלִישׁ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין זַרְעָהּ בֵּין יַרְקָהּ מִתְעַשֵּׂר לָבֹא.
Traduction
Hiskia dit: du moment qu’il a eu soin, à deux ou trois reprises, d’en opérer la cueillette, ces actions réitérées dénotent bien la pensée du maître, qu’il désire le manger en légume vert; si au contraire il s’en est abstenu deux ou trois fois, ce sera la preuve qu’il désire en conserver la semence (152)Suit un passage que l'on retrouve presque textuel, en Sheviit 2, 8.
Pnei Moshe non traduit
גמ' חזקיה אמר כיון שליקט ממנה שתים שלש מודיות כמו מורביות והן הגידולין שמתגדל בתחלת צמיחתו ובתוספתא דשביעית פ''ב גריס מורביות גבי דינים האלו וכלומר שאף אם זרעה בתחלה לזרע וליקט ממנה שתים ושלש פעמים והניחה להתגדל עוד באה היא במחשבת ירק דגלי דעתיה דניחא ליה לירקה ומתעשרת ג''כ לירק:
אף לענין הזרע כן. כלומר וכן איפכא שאם בתחילה זרעה לירק ומנע ולא ליקט ממנה שתים ושלש מודיות באלו הזמנים שרגילין ללקוט לא לקט הוא גלי דעתיה דלא בשביל הירק בלבד זרעה בתחילה אלא עד כדי שיתגדל הזרע בתוכה לפיכך באה היא למחשבת הזרע ואף על גב דבלאו הכי אם זרעה לירק מתעשרת זרע וירק כדקתני במתני' מכל מקום הנ''מ היא דמתעשרת מזרעה על ירקה ומירקה על זרעה כדלקמן:
זרעה לזרע מתעשרת לשעבר. לפי השנה שעברה אם שנת מעשר שני או מעשר עני היא וכן דוקא מאותה שנה שעברה מעשרין עליה והיא מתעשרת עליהן שלא יהא מן החדש על הישן או מן הישן על החדש:
זרעה לירק מתעשרת לבא. לפי שנת הבאה שהיא שנת לקיטתה כדין הירק שבזה הולכין אחר מחשבתו שבתחילה:
זרעה לזרע ולירק. בתחילה או שזרעה מתחילה לזרע ואחר כך חישב עליה לירק וכגון שמנע ולא ליקט ממנה שתים ושלש מודיות דין אחד להזרע ולהירק ומעשר מזה על זה:
ושלקט ממנה לפני ראש השנה. של שנה העומד בה אבל אם לקט ממנה אחר ראש השנה אין דין זרע וירק כאחד אלא הזרע מתעשרת לפי שנה שעברה שבאותה השנה נתגדל' הזרע והירק מתעשר לשנה זו שלקטה שהירק שעת לקיטתו עישורו:
ובשהביא שליש לפני ראש השנה. אז חלוק דין הזרע מדין הירק אבל אם לא הביא שליש עד לאחר ראש השנה חזר הזרע לדין הירק ובין זרעה ובין ירקה מתעשר לפי אותה שנה הבאה וכך שנוי היא בתוספתא בשביעית שם:
תַּנֵּי שֶׁבֶת שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְאֵינָהּ מִתְעַשֶּׂרֶת יָרָק. זָרַע לְיָרָק מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְאֵינָהּ מִתְעַשֶּׂרֶת זֵירִין. זְרָעָהּ לְזֵירִין מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזֵירִין. וְתַנִּינָן אֵין לָךְ מִתְעַשֶּׂר זֶרַע וְיָרָק אֶלָּא שִׁחָלַיִים וְגַרְגִּר בַּלְבָד. כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין לָךְ דָּבָר שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע מִתְעַשֶּׂר זֶרַע וְיָרָק אֶלָּא שִׁחָלַיִים וְגַרְגִּר בַּלְבָד.
Traduction
– On a enseigné (153)Tossefta sur le Sheviit 2.: lorsqu’on a semé de l’anet pour tirer parti de la semence, on rédime cette dernière, non les feuilles vertes à manger; si on l’a semé pour manger les feuilles vertes, on rédimera l’une et l’autre, non le bourrelet de graines. Mais si on l’a semé pour ce dernier produit, il faut le rédimer ainsi que la semence et la partie verte. Il est dit en effet (154)Eruvin 28a. que l’on prélève la dîme pour la semence et les feuilles vertes sur le cresson et l’origan seulement; et c’est ainsi qu’il faut rectifier la version de notre Mishna: Il n’y a pas de produit qui, étant semé pour les graines, est soumis à la fois aux dîmes pour les graines et pour les feuilles vertes, sauf le cresson et l’origan.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם וקצת בנוסחא אחרת ונוסחא דהכא עיקר:
Ma'asseroth
Daf 20b
20b מַה פְלִיגִין בְּשֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע אֲבָל אִם זְרָעוֹ לְיָרָק אַף רַבָּנִין מוֹדֵיי. וְתַנֵּי כֵן נְהִיגִין בְּבֵיתַנִּייָן בְּיַרְקוֹ בְּהֵיתֵר דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. לֹא אָמַר אֶלָּא דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר הָא דִּבְרֵי הַכֹּל חַייָב.
Traduction
– Dans quel cas R. Eliézer discute-t-il contre les autres sages? Lorsque le produit a été semé pour les graines; mais si c’est pour manger les feuilles vertes, les autres sages reconnaissent aussi qu’il faut tout rédimer (les considérant comme un objet à manger). On a enseigné en effet: il est d’usage à Batanée d’user librement (sans dîme) des feuilles vertes, selon l’avis de R. Eliézer. Or, puisque l’on invoque seulement ce dernier avis, cela prouve que les autres sages pensent différemment et l’interdisent.
Pnei Moshe non traduit
ותנינן. כלומר והא תנינן לדברי חכמים במתני' אין לך מתעשר זרע וירק וכו' והכא קתני זרע לירק מתעשרת זרע וירק ומשני כיני מתני' הכי קתני אין לך דבר שזרעו לזרע ומתעשר זרע וירק אלא השחליים וכו' אבל אם זרע לירק דין השבת גם כן שמתעשרת זרע וירק:
גמ' מה פליגין. חכמים על ר''ג דמתני' בשזרען לזרע אבל אם זרען לירק אף רבנן מודים שהתמרות שלהן ג''כ חייבות במעשר:
ותני. בתוספתא פ''ג כן כלומר דאע''ג דבמתני' לא הוזכר אם לזרע או לירק ואי רבנן פליגי או לא מהברייתא דתוספתא למדנו כן דהכי גריס התם חרדל שזרעו לירק ותשב עליו לזרע מתעשר זרע וירק נהגו בירקות היתר דברי ר' אליעזר. וכאן שהעתיק נהגין בבית ניין לא נמצא שם ואפשר שם איזה מקום הוא. שמעינן מיהת דלא אמר נהגו בירקו היתר אלא לדברי ר''א דהוא סובר כן אבל לדברי הכל חייב בזרעו לירק:
תַּנִּי הַפּוּל וְהַשְּׂעוֹרִין וְהַתִּלְתָּן שֶׁזְּרָעָן לְיָרָק בָּֽטְלָה דַעְתּוֹ זַרְעָן חַייָב וְיַרְקָן פָּטוּר. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה עוֹד הִיא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר.
Traduction
On a enseigné: lorsque les fèves, l’orge, ou le fenugrec, ont été semé pour en manger les parties vertes et qu’ensuite, par oubli, on les laisse à l’état de graines, celles-ci sont soumises à la dîme, non la partie verte (n’en résulte-t-il pas que les autres sages dispensent la partie verte)? Ceci aussi, dit R. Jérémie, est un avis émanant de R. Eliézer. Samuel dit: l’écorce est interdite dans les fruits des premières années de plantation, parce qu’elle les entoure, comme il est dit (Lv 19, 23): Vous considérerez son fruit comme une excroissance; le mot ''orla (praeputium) implique qu’il s’agit de l’enveloppe du fruit. Rav ordonna aux disciples de son école, puis à leur tour R. Houna et R. Hamnona donnèrent les mêmes ordres aux compagnons d’études qui suivaient les cours, de bien recommander ceci à leurs femmes: lorsqu’elles voudront faire tremper des câpres, elles devront avoir bien soin d’en enlever le calice ou fruit interne (lequel seul, selon R. aqiba, est soumis à la défense). R. Aba dit que R. Zeira observa ceci: toute écorce pousse avec le fruit; seulement, dans le présent cas, le fruit se trouve suspendu en haut et l’écorce en bas (pour laisser échapper le fruit lorsqu’il sera mûr, comme p. ex. des amandes ou des noisettes). L’écorce et le bourgeon forment une seule espèce; aussi peut-on rédimer les bourgeons avec l’écorce, et réciproquement; mais on ne peut employer aucun d’eux pour rédimer le fruit même, ni employer le fruit pour les libérer. Le fruit même ou la baie comporte la gravité qui incombe aux arbres (157)Leur annuité agraire est comptée à partir de la floraison. et celle qui incombe aux semences (158)Pour elles, on compte l'annuité au moment de les cueillir.. Et sous quel rapport a-t-on prescrit ces mesures graves? En voici les conséquences: si ces fruits, dont la floraison remonte à la 2e année agraire (159)On doit alors, outre la grande dîme, la 2e dîme., ont été cueillis en la 3e année (où l’on doit, outre la 1re dîme, celle des pauvres), il faudra prélever toutes les dîmes, en opérant ainsi on prélèvera la 2e dîme, on la rachètera comme telle, puis, en raison du doute, on remettra le montant aux pauvres (160)Suit un § qui se trouve déjà in extenso en Kilayim ch. 5, 8, fin..
Pnei Moshe non traduit
תני. והתניא ברייתא אחריתא הפול והשעורין והתלתן שזרע לירק בטלה דעתו וכו' אלמא דאין דרך לזרוע התלתן לירק ומשני ר' ירמיה עוד היא דר' אליעזר דגם ברייתא זו אתיא כר''א דהתוספתא אבל לרבנן מתחייב בזרע לירק:
שְׁמוּאֵל אָמַר קַפָּרִס אָסוּר מִשּׁוּם קְּלִיפִּין. וְתַנֵּי כֵן וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ דָּבָר שֶׁהוּא עוֹרֵל אֶת פִּרְיוֹ. רַב מְפַקֵּד לְאִילֵּין דְּבֵי רַב אָתִי. רַב הַמְנוּנָא מְפַקֵּד לַחֲבֵרַייָא הֲווֹן מְפַקְּדִין לִנְשֵׁיכוֹן כַּד הִינּוּן כְּבָשִׁין קַפָּרִיס דִּיהֲווֹן מְרִימִין אִילֵּין בִּיטִיתָא. אָמַר רִבִּי בָּא אַסְבְּרִי רִבִּי זְעִירָא כָּל הַקְּלִיפִּין גְּדֵילוֹת עִם הַפֶּרִי וְזֶה פֶּרִי מִלְּמַעֲלָן וּקְלִיפִּין מִלְּמַטָּן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
שמואל אמר קפרס אסור. בערלה משום קליפין ותני כן דהתורה רבתה מדכתיב וערלתם ערלתו וגו' להביא דבר שהוא עורל כלומר שמכסה את פריו והוא הקליפה:
רב מפקד לאילין דבי רב. בבית המדרש שלו ואתי רב הונא וקאמר דרב המנונא היה מצוה כן לכל חברייא תיהוון מצווין לנשיכון כד אינון כבשין הדא קפריסא לפי שמדרך לכבוש אותו שאינו ראוי כל כך לאכילה כל זמן שאינו גדל כל צרכו ולפיכך כובשין אותו ואמר להן שיצוו אותן שירימו מהן אילין ביטיתא והן האביונות הקטנים הנמצאין בהם משום ערלה ובקפריסין ס''ל דאין בהן משום ערלה ופליג אדשמואל:
אסברי לי ר' זעירא. טעמא לפי שכל הקליפות גדילות עם הפרי אבל זה הפרי מלמעלן והקליפין מלמטן כלומר שהן נופלות מן הפרי ולפיכך אינו שייך להפרי וכשהתורה רבתה להקליפה בשאר הפירות הוא דרבתה:
הַקַּפָּרִס וְהַתִּמְרוֹת מִין אֶחָד הֵן. מְעַשֵּׂר מִקַּפָּרִס עַל הַתִּמְרוֹת וּמִן הַתִּמְרוֹת עַל הַקַּפָּרִס. אֲבָל לֹא מֵהֶן עַל הָאֲבִיּוֹנוֹת וּמִן הָאֲבִיּוֹנוֹת עֲלֵיהֶן. אֲבִיּוֹנוֹת נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חוֹמְרֵי אִילָּן וְחוֹמְרֵי זְרָעִין. וּלְיֵידֶה מִילָּה שֶׁאִים הָֽיְתָה שְׁנִיָּה נִכְנֶסֶת לִשְׁלִישִית שֶׁהוּא מַפְרִישׁ וּפוֹדֵהוּ וְנוֹתְנוֹ לֶעָנִי.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
הקפרס והתמרות מין א' הן. ולר' אליעזר מעשר מקפרס וכו' אבל לא מהן על האביונות וכו' דממין על שאינו מינו הוא:
וליידא מילה. ולאיזה. דבר נותנין עליהן גם חומרי זרעום שאם היתה שנת שנייה נכנסת לשלישית ובאילן הלך אחר החנטה ולא הי' צריך להפריש כ''א מעשר שני אלא שנותנין עליו ג''כ חומרי זרעים ולא שיתן מהן עצמן כשאר מעשר עני בלא פדיון כדין זרעים של שנת השלישית דהא מיהת אילן הוא אלא שמפריש המעשר עני ופודהו ונותן אותו לעני ואוכל הדמים בתורת מעשר שני שיהא ניכר דחומרי זרעים בעלמא הן:
הַצְּלָף בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם וְאֵינוֹ כִלְאַיִם בִּזְרָעִים. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ כִלְאַיִם לֹא בְכֶרֶם וְלֹא בִזְרָעִים. הַכֹּל מוֹדִים שֶׁהוּא חַייָב בְּעָרְלָה. תַּנֵּי רִבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אֶת שֶׁהוּא עוֹלֶה מִגִּזְעוֹ מִין אִילָן מִשָּׁרָשָׁיו מִן יֶרֶק. הָתִיבוּן הֲרֵי הַכְּרוּב הֲרֵי הוּא עוֹלֶה מִגִּזְעוֹ. כָּאן בְּוַדַּאי כָּאן בְּסָפֵק.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
הצלף וכו'. תוספתא היא בפרק ג' דכלאים והובאה לעיל בסוף פ''ה דכלאים:
תני וכו' את שהוא עולה מן גזעו. שהעלין והנופים עולין מן הגזע ולא מן השרשים שבקרקע ה''ז מין אילן ואינו כלאים בכרם:
התיבון והרי הכרוב. יש שהוא עולה מגזעו ולכ''ע מין ירק הוא:
כאן בודאי כאן בספק. כלומר הכלל שאמרו בדבר שבוודאי ולעולם כך הוא אבל הכרוב ספק הוא שאע''פ שתמצא לפעמים שנראה כעולה מן הגזע על הרוב הוא עולה מן השרשים ולענין כלאים מטעם דספק הוא אם יעלה מן הגזע או משרשיו ואסור הוא דספק איסורא לחומרא ואת שהוא לעולם עולה מגזעו בזה אמרו מין אילן הוא ואינו כלאים בכרם:
הדרן עלך הכובש
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source