הלכה: אוֹר טוֹבֵל מִקַּח טוֹבֵל מֶלַח טוֹבֶלֶת תְּרוּמָה טוֹבֶלֶת. שַׁבָּת טוֹבֶלֶת. חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה טוֹבֶלֶת. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִקַּח בְּשַׁבָּת אֵינָהּ תּוֹרָה. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הַמְחוּוָר שֶׁבְּכוּלָּן זוֹ חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
המחוור שבכולן וכו'. ר''ל קסבר חצר בית שמירה קובעת מן התורה כבית כדאמר בהדיא לקמן:
דאמר ר' יוחנן. כלומר כולן שוין הן דאין טובלין אלא מדבריהם כדאמר ר' יוחנן בפרק דלעיל בהלכה א' דמקח וחצר ושבת אין קובעין מן התורה וה''ה לאינך:
גמ' אור טובל וכו'. הרי הן ששה דברים שטובלין למעשר:
משנה: הַכּוֹבֵשׁ הַשּׁוֹלֵק הַמּוֹלֵחַ בַּשָּׂדֶה חַייָב. הַמְכַמֵּר בָּאֲדָמָה פָּטוּר. הַמְטַבֵּל בַּשָּׂדֶה פָּטוּר. 18b הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים שֶׁיֵּצֵא מֵהֶן הַשְּׂרָף פָּטוּר. הַטּוֹחֵט זֵיתִים עַל בְּשָׂרוֹ פָטוּר וְאִם סָחַט וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ חַייָב. הַמְקַפֶּה לְתַבְשִׁיל פָּטוּר וְלִקְדֵירָה חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְבוֹר קָטָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
המקפה לתבשיל. שמקפה את היין ונותנו לתוך התבשיל ואע''ג דתנן בפ''ק היין משיקפה נגמר מלאכתו למעשר זה שמקפה לתוך התבשיל שבקערה דבר מועט ועראי הוא פטור ודוקא לתוך תבשיל צונן אבל אם הוא רותח נקבע למעשר מחמת הבישול שמתבשל היין בתוכו:
ולקדירה. אם קפה את היין ונתנו לתוך התבשיל שבקדירה אע''פ שהיא צוננת חייב מפני שהוא כבור קטן:
מתני' הכובש השולק המולח בשדה. הכובש ירקות או זיתים במי מלח או ששלקן או שמלח אותן בעצמן וזהו ככובש קובעין הן למעשרות ואפי' בשדה אם הוא דבר שנגמר מלאכתו ובגמרא חשיב ששה דברים שהן טובלין למעשרות תרתי דמתני' דהכובש והמולח חדא הוא דהמלת טובל והשולק זהו בישול באור שהוא טובל ועוד ארבעה שהן טובלין המקת והתרומה ושבת וחצר:
המכמר באדמה. ובנסחת המשניות המכמן והיינו הך שמטמין את הפירות באדמה כדי שיתבשלו פטור דאין זה קביעות למעשר והמכמר מלשון כומר של ענבים על שם שגרגרי הענבים טמונים זה תחת זה:
המטבל בשדה. שלא מלחן כדרך שמולחין הזיתים וכיוצא בהן אלא שמטבל אחת אחת במלח ואוכל פטור דאין זה קביעות:
הפוצע זיתים. כדי שיצא מהן שרף המרירות פטור:
הסוחט זיתים על בשרו. לסוך את גופו פטור ואם סחט ונתן לתוך ידו חייב שזהו כנותן לתוך בור קטן שיורד השמן לתוכו:
הַכּוֹבֵשׁ עַד שֶׁיִּכְבּוֹשׁ כָּל צָרְכּוֹ הַשּׁוֹלֵק עַד שֶׁיִּשְׁלוֹק כָּל צָרְכּוֹ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הַמְהַבְהֵב שִׁיבֳּלִין בָּאוֹר נִטְבְּלוּ. בְּלֹא כָךְ אֵינָן מְחוּסָּרִין מְלָאכָה עַל יְדֵי הָאוֹר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהוּא גְמַר מְלַאכְתּוֹ. וְיֵידָא אָֽמְרָה דָא הַמְקַטֵּף שִׁיבֳּלִין לְעִיסָתוֹ לְאוֹכְלִין מְלִילוֹת נִיטְבְּלוּ לַעֲשׂוֹתָן עִיסָּה לֹא נִטְבְּלוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויידא אמרה. ומאיזה הוא שנוכל לפשוט הבעיא דא דתני בתוספתא שם המקטף שיבלין והכניסן לאוכלן מלילות נטבלו כצ''ל ולעשותן עיסה לא נטבלו אלמא דבהכנסה למלילות כבר נקבעו למעשר וה''ה בכובש ושולק דא''צ כל צרכן אלא מכיון שדעתו לאכלן כך מיד הן נקבעין למעשר. כבש ושלק. פירות חבירו שלא מדעתו תפלוגתא דר' יוחנן ורשב''ל דפליגי בפ' דלקמן בממרח כריו של חבירו שלא מדעתו ולר' יוחנן נטבל וה''ה בכבש ושלק:
שנייא היא שהוא גמר מלאכתו. דניכר הוא שאינו רוצה יותר כי אם בהבהוב כל שהוא וזהו גמר מלאכתו אבל בכובש ושולק אימא לך עד שיכבוש וישלוק כל צרכן:
נשמעינה מן הדא דתני. בתוספתא ריש פ''ג המהבהב שבולין באור נטבלו למעשר וכי בלא כך אינן מחוסרין מלאכה ע''י האור כלומר הרי בהבהוב כל שהוא אכתי מחוסרין מלאכה ע''י האור כל צרכן הן ואפ''ה נטבלו וה''ה בכובש ושולק דלא בעינן כל צרכן:
הכובש וכו'. בעיא היא הכובש והשולק שאמרו שהן קובעין אם עד שיכבוש וישלוק כל צרכן דוקא או לא:
כָּבַשׁ וְשָׁלַק שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוּן הַמְמָרֵחַ כְּרִיּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר נִטְבַּל וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא נִטְבַּל. אָמַר רִבִּי יוּדָן תַּמָּן אֵיפְשַׁר לוֹ [שֶׁלֹּא לְמָרֵחַ בְּרַם הָכָא אֶפְשַׁר לוֹ] שֶׁלֹּא לִכְבּוֹשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יודן. דלא דמי דתמן כלומר בכבש ושלק אפשר הוא שזה לא יכבוש ולא ישלוק אותן ולא מהני בלא דעת חבירו אבל הממרח כרי לא צריך דעת חבירו דמסתמא ניחא ליה בכך:
שְׁלָקוֹ בִּרְשׁוּת הַהֶקְדֵּשׁ פְּדָאוֹ וְהִכְנִיסוֹ לַחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה מַהוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ נִטְבָּל זוֹ תוֹרָה וְזוֹ אֵינָהּ תּוֹרָה. הִכְנִיסוֹ לַחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה פְּדָיוֹ וּשְׁלָקוֹ מָהוּ. דִּבְרֵי הַכֹּל נִטְבָּל. וְכִי מַה עָשָׂה מַעֲשֶׂה בִרְשׁוּת הַהֶקְדֵּשׁ. הִקְדִּישׁוֹ וּשְׁלָקוֹ הִכְנִיסוֹ לַחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה פְּדָיוֹ וּשְׁלָקוֹ מָהוּ. דִּבְרֵי הַכֹּל נִטְבָּל. פְּדָייוֹ וְצִימְּקוֹ מַהוּ. אִין תֵּימַר הָאוֹר טוֹבֵל הָאוֹר 19a פּוֹטֵר וְאִין תֵּימַר אֵין הָאוֹר טוֹבֵל אֵין הָאוֹר פּוֹטֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכניסו לחצר בית שמירה. בעודו ברשות הקדש ואח''כ פדאו ושלקו מהו. דקס''ד דהשתא אליבא דר''ל הקביעות של חצר שהיא מן התורה והיא היתה בעודו ברשות הקדש פוטרת ממעשר לפי שהיא עיקר והוי כגמרו ביד הגזבר ואין השליקה שלאחר שיצא מרשות הקדש כלום וקאמר הש''ס דלא היא אלא לדברי הכל נטבל כאן דלא מיקרי גמרו ביד הגזבר דכי מה עשה מעשה ברשות הקדש הרי הכניסה להחצר לאו מעשה בגופו הוא והשליקה שהוא לאחר שיצא מרשות הקדש מעשה בגופו הוא והלכך אף לר''ל נטבל למעשר ויש לפרש דהני ג''כ בעיות הן אליבא דר''ל ובדרך את''ל הן כהאי בעי' דלקמיה:
שלקו ברשות הקדש. שהקדיש הירק או כיוצא בו ובעודו ברשות הקדש שלקו ואח''כ פדאו והכניסו לחצר בית שמירה מהו מי הוי השליקה ברשות הקדש כגמר מלאכה וא''כ פטור ממעשר כדתנן לעיל בפ''ד דפאה הקדישן עד שלא נגמרו וגמרו ביד הגזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין או דילמא מאחר שהכניסו לחצר בית שמירה אחר שכבר פדאו החצר היא שקובעת למעשר ואין השליקה בעודו ברשות הקדש עושה כלום וקאמר הש''ס דעל דעתי' דרשב''ל דקאמר לעיל המחוור שבכולן זו חצר בית שמירה נטבל הוא כאן למעשר לפי שזו תורה החצר בית שמירה מן התורה היא קובעת וכשהכניסו כבר יצא מרשות הקדש וזו השליקה אינה קובעת מן התורה אלא מדבריהם והלכך השליקה בעודו ברשות הקדש אינה פוטרת ממעשר דלאו כלום היא לגבי קביעות של חצר שנעשה אחר שכבר יצא מרשות הקדש:
הקדישו ושלקו הכניסו לחצר בית שמירה פדייו ושלקו מהו דברי הכל נטבל פדייו וצמקו מהו. הך בעי' כחדא מגו חדא היא ובדרך את''ל מיתפרשא דלמאי דאמרת דהכניסה לחצר בעודו ברשות הקדש לאו כלום הוא לגבי שליקה שלאחר שיצא מרשות הקדש ומשום דהשליקה מעשה בגופו הוא וא''כ הכא דחזר ושלקו פעם אחרת לאחר שיצא מרשות הקדש מי אמרינן דאותה שליקה קובעת היא למעשר ולדברי הכל נטבל ואע''ג ששלקו וגם הכניסו לחצר בעודו ברשות הקדש אפ''ה אינה פוטרת דאתי מעשה שלאחר כן ומבטל מעשה הקודם או דילמא מכיון שהמעשה בגופו נעשה גם בעודו ברשות הקדש והכניסה לחצר ג''כ עמה שוב אין מעשה של אח''כ מוציא מהן ולא נטבל למעשר שהרי גמרו ביד הגזבר הוי:
פדייו וצימקו מהו. ה''ז בעי' אחרת ואת''ל קאמר דאת''ל דאין השליקה שלאח''כ כלום מכיון שכבר שלקו בעודו ברשות הקדש אכתי איכא למבעי אם לאחר שפדאו שלקו הרבה עד שצימקו מי אמרינן דאותה שליקה שעשאו מצטמק הרבה מוציאה מיד שלוקה הראשונה או לא:
אין תימר האור טובל האור פוטר וכו'. כלומר דהדר פשט הש''ס לכל הני בעיות דודאי פוטר היא דהרי אם תאמר דאין האור קובע למעשר בעלמא אז אין האור שברשות הקדש פוטרו ממעשר אבל מכיון דאמרינן דהאור קובע הוא למעשר א''כ הכא ששלקו בעודו ברשות הקדש בדין הוא שהוא פוטר אותו ממעשר שהרי גמרו ביד הגזבר הוא ואין המעשה שלאחר מכאן כלום לא הכניסה לחצר ולא השליקה ולא הצימוק:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי טִיגְּנוֹ בַשָּׂדֶה מַהוּ בְּלֹא כָּךְ אֵין הָאוֹר טוֹבֵל. אִילּוּ אֵיפְשַׁר דְּלֹא מִיתַּן גַּבֵּיהּ מְשַׁח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טיגנו בשדה מהו. ומתמה הש''ס מאי קא מיבעי' לי' וכי בלא כך אין האור טובל והלא אין טיגון בלא אור:
אילו אפשר דלא מיתן גביה משח בעי הוה. משח הוא מלשון עצים דמשחן בפ' לולב הגזול והן עצי שמן שמדליקין העץ להאיר בו וכלומר אילו אפשר בלא אור אלא ליתן גביה עץ משח שפיר בעי הוה ר' ירמיה אם עשה איזה טיגון דכה''ג אי קובע למעשר או לא אבל מכיון דאי אפשר לטגן בלא אש א''כ מאי קא מבעי' ליה:
בָּעֵי הֲוָה רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם כַּהֲנָא אָמַר רִבִּי יוֹנָה תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל עָשָׂה הֵסֵב בַּשָּׂדֶה טוֹבֵל. אִם לֹא הֵיסַב אֵינוֹ טוֹבֵל. אִין הוּא הֵיסֵב שֶׁהוּא טוֹבֵל כָּל הֵיסֵב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יַיִן. קָצַב לְהֵיסֵב וְלֹא הֵיסַב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עשה היסב בשדה. שאכל בהיסיבה טובל למעשר דהוי קביעות:
איזו הוא היסב שהוא טובל. כלומר ובאיזו היסיבה אמרו כל היסב שיש בו יין שאם היסב לשתות יין קובע הוא למעשר דלאו שתיית עראי הויא:
קצב להיסב. בעיא הוא אם קצב כך וכך יביאו לו לשתות בהיסיבה ולא היסב אח''כ אם קובע הוא או לא ולא נפשטה:
תַּנֵּי הַשּׁוּם וְהַשִּׁחָלַיִים וְהַחַרְדָּל שֶׁשְּׁחָקוֹ בַשָּׂדֶה נִטְבְּלוּ עַד כְּדוֹן בְשׁוּם שֶׁל טֵבֵל שֶׁשְּׁחָקוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל חוּלִין. שׁוּם שֶׁל חוּלִין שֶׁשְּׁחָקוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל טֵבֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד כדון. לא שמענו אלא בשום של טבל ששחקו בשמן של חולין שכן דרכו לשחקו בשמן ונקבע השום של טבל למעשר איפכא מאי אם שחק שום של חולין בשמן של טבל אם נקבע השמן למעשר ולא איפשיטא:
נטבלו. דהוי קביעות:
תני. בתוספתא פ''ג:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חִייָא בַּר אַשִּׁי בְּשֵׁם רַב אֶשְׁכּוֹל שֶׁסְּחָטוֹ לַכּוֹס נִטְבָּל. לְתַמְחוּי לֹא נִטְבָּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשכול שסחטו. ממנו היין לכוס נטבל למעשר לפי שהוא כבור קטן אבל לא לתמחוי שאין מדרך לסחוט להתמחוי:
בְּלֹא כָךְ אֵין הָאוֹר טוֹבֵל. תִּיפְתָּר בְּתַבְשִׁיל צוֹנִין. לִקְדֵירָה חַייָב. אָמַר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר לִקְדֵירָה רֵיקָנִית הִיא. מַתְנִיתִין לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא הַמְקַפֶּה לְתַבְשִׁיל פָּטוּר וְלִקְדֵירָה חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְבוֹר קָטָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בלא כך אין האור טובל. אמתני' פריך דקתני המקפה לתבשיל פטור וכי אין האור טובל למעשר:
תפתר בתבשיל צונן. וכן הא דקאמר לתמחוי פטור אפילו יש בו תבשיל רק שהוא צונן:
לקדירה חייב. ובעי ר' אלעזר לפרושי דלקדירה ריקנית היא מתני' וקאמר הש''ס דמתני' לא אמרה כן אלא המקפה לתבשיל וכו' וא''כ טעמא הויא מפני שהוא כבור קטן ואף לקדירה שיש בה תבשיל צונן מיירי דלעולם קדירה כבור קטן מחשבינן ונקבע למעשר:
משנה: תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּֽמְנוּ תְאֵינִים לַשַּׁבָּת וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן לֹא יֵאָֽכְלוּ מוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיֵּעָשְׂרוּ. כַּלְכָּלַת שַׁבָּת בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין וּבֵית הִלֵּל מְחַייְבִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַלּוֹקֵט כַּלְכָּלָה לְשַׁלֵּחַ לַחֲבֵירוֹ לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. הַנּוֹטֵל זֵיתִין מִן הַמַּעֲטָן טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד בְּמֶלַח וְאוֹכֵל. אִם מָלַח וְנָתַן לְפָנָיו חַייָב. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מִן הַמַּעֲטָן הַטָּהוֹר חַייָב וּמִן הַטָּמֵא פָטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר. שׁוֹתִין עַל הַגַת בֵּין עַל הַחַמִּין בֵּין עַל הַצּוֹנִין וּפָטוּר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק מְחַייֵב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַל הַחַמִּין חַייָב וְעַל הַצּוֹנִין פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' תינוקות שטמנו תאנים לשבת. בתאנים שנגמרה מלאכתן איירי ובהן השבת קובעת דאם שכחו לעשרם קודם השבת ועבר עליהן השבת לא יאכלו למ''ש עד שיעשר ותינוקות דנקט לאשמועינן דיש להן מעשה מוכיח על מחשבתן כדקאמר בגמרא:
כלכלת שבת. בגמרא מוקי לה שלקט אותן מאילן שפירותיו מיוחדין לשבת והלכך ב''ה מחייבין לעשר אפי' עדיין לא הגיע שבת דכיון שהן מיוחדין לשבת הוקבעו:
אף הלוקט כלכלה. פירות לשלוח לחבירו לא יאכל עד שיעשר לפי שהוא מקפיד עליה כמו בכלכלת שבת ולפיכך הוקבעה למעשר ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' הנוטל זיתים מן המעטן. מעטן הוא מקום שעוטנין וצוברין אותן כדי שיתעכבו ויהיו ראוין להוציא שמן:
טובל אחד אחד במלח ואוכל. שאין זה אלא אכילת עראי ואם מלח ונתן לפניו לאכלן אח''כ הוי קביעות וחייב לעשר:
ר' אליעזר אומר מן המעטן הטהור חייב ומן הטמא פטור. בבבלי סוף פ''ד דביצה מוקי לה כגון שאדם הנוטלן טמא והלכך אם נטל הזיתים מהמעטן הטהור אינו יכול להחזיר את המותר שלא יטמאו אלו הזיתים שבידו את הזיתים שבמעטן דמה שנטל בתחילה לא טימא אלא מקום מגעו ויכול לסלקן משם אבל אלו שבידו שנטמאו אי אפשר לו להחזירן והרי אין אכילתו אכילת עראי וחייב אבל אם גם המעטן טמא יכול הוא להחזיר את המותר וכל היכא דמותרו חוזר לא קבע ואין הלכה כר''א:
מתני' שותין על הגת בין על החמין. בין שהיין שבגת חמין הוא כגון שבשלו או שמוזגו בחמין בין הוא צונן משום דשתיה שעל הגת לאו קביעות הוא:
ר' אליעזר בר' צדוק מחייב. דגזר שמא יוציא היין חוץ להגת וישתה:
וחכמים אומרים על החמין חייב. מפני שהוא קביעות דבישול באור הוא אחד מהששה דברים הקובעין למעשר ועל הצונן פטור והלכה כחכמים:
הלכה: רַב הַמְנוּנָא אָמַר תִּינוֹק שֵׁחִיפֶּה כַלְכָּלָה לַשּׁוּק נִטְבְּלָה. מְקוֹם שֶׁמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל גָּדוֹל מִתְקַייֶמֶת שָׁם מַעֲשָׂיו שֶׁל קָטָן מִתְקַייְמִין. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי כְּלוּם מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל גָּדוֹל מִתְקַייֶמֶת עַד שֶׁיִּפְתַּח לַשּׁוּק. וְדִכְוָותָהּ אֵין מַעֲשָׂיו שֶׁל קָטָן מִתְקַייְמִין עַד שֶׁיִּפְתַּח לַשּׁוּק. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב הַמְנוּנָא תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּֽמְנוּ תְאֵינִים לַשַּׁבָּת וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן לֹא יֵאָֽכְלוּ מוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיִּתְעַשְּׂרוּ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא תִּיפְתָּר בְּשֶׁלִּקְּטוּם עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה וְהוֹכִיחַ מַעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶן עַל מַחֲשַׁבְתָּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תינוק שחיפה כלכלה לשוק נטבלה. כדתנן לעיל בפ''ק כלכלה משיחפה ובמוליך לשוק מיירי כדמסיים התם וקמ''ל רב המנונא דאפי' התינוק שעשה כן וחיפה את הכלכלה על מנת להוליך לשוק נטבלה למעשר ודוקא משחיפה וכדמפרש ואזיל:
מקום שמחשבתו של גדול מתקיימת. כלומר שבגדול הולכין אחר מחשבתו שם מעשיו של קטן מתקיימין הולכין בקטן אחר מעשה שלו כדתנן בפ' י''ז דכלים האלון והאגוז שחקקום התינוקות למוד בהם את העפר או שהתקינום לכף מאזנים טמאים שיש להן מעשה ואין להם מחשבה ואע''ג דבגדול נמי משיחפה הוא שהוקבעה למעשר מ''מ הא תנינן שם אם אינו מחפה משימלא את הכלי ואם אינו ממלא את הכלי משילקט כל צרכו אלמא דאפי' במחשבה גרידתא שהוא מחשב ללקט כל צרכו הוקבע למעשר אבל בקטן בעינן עד שיחפה דאז מעשיו מוכיחין על מחשבתו:
כלום מחשבתו של גדול מתקיימת. שיוקבע למעשר אם הוא במחשבה בעלמא:
עד שיפתח לשוק. כלומר שאנו רואין שהוא פותח למכור מהן לשוק דאי לאו הכי שמא דעתו להוליכן לביתו ולא הוקבעו עד שיכניסם לבית כדאמרינן לעיל שם וא''כ ודכוותה נמי אין מעשיו של קטן מתקיימין עד שיפתח לשוק דבגדול אם חיפה את הכלכלה איכא למימר דלא בעינן עד שיפתח למכור מהן לשוק דמסתמא הואיל וחיפה אותה דעתו להוליכה לשוק אבל בקטן דאמרת דהמעשה שלו כמחשבה דגדול הויא א''כ הכי איבעי ליה לרב המנונא למימר עד שיפתח לשוק כמו במתשבה גרידתא גבי הגדול:
מתניתא פליגא על רב המנונא. דקאמר בקטן בעינן עד שיחפה דאז מעשיו מוכיחין על מחשבתו שדעתו להוליכה לשוק והא אנן תנן תינוקות שטמנו תאנים לשבת וכו' והכא מאי מעשיו מוכיחין על מחשבתו הוא דאיכא דנימא שטמנו בשביל שבת ומשני רבי זירא בשמיה דרב המנונא גופי' דתיפתר שלקטום עם דמדומי חמה בערב שבת והוכיח מעשה שלהן על מחשבתן שבשביל שבת הוא שלקטום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source