Ma'asseroth
Daf 18a
רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא הָֽיְתָה נִיטֶּלֶת בְּדוקני. דֵּלֹמָא רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרִבִּי לֵוִי הֲווֹן יָֽתְבִין וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מְקַנְתֵּר לְאִילֵּין דַּאֲגַדְּתָא וְצָוַוח לְהוֹן סִפְרֵי קוֹסְמֵי. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא לָמָּה אַתְּ מְקַנְתֵּר לוֹן שְׁאַל וְאִינּוּן מֵגִיבִין לָךְ. אֲמַר לֵיהּ מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שֶׁאֵרִית חֵמוֹת תַּחְגּוֹר. אָמַר לוֹ חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ בְּעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁאֵרִית חֵמוֹת תַּחְגּוֹר לְעוֹלָם הַבָּא. אֲמַר לֵיהּ אוֹ נֵימַר חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ בְּעוֹלָם 18a הַבָּא. שֶׁאֵרִית חֵמוֹת תַּחְגּוֹר בָּעוֹלָם הַזֶּה. אָמַר רִבִּי לֵוִי כְּשֶׁתִּתְעוֹרֵר חֲמָֽתְךָ עַל הָֽרְשָׁעִים צִדִּיקִים רוֹאִין מַה אַתְּ עוֹשֶׂה לָהֶן וְהֵן מוֹדִין לְשִׁמְךָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא הִיא הָֽפְכָה וְהִיא מְהַפְּכָה לֹא שְׁמָעִינָן מִינָהּ כְּלוּם. יִרְמְיָה בְנִי אֵזֶל לְצוֹר צוֹר דּקניתָךְ דְּהִיא טָבָא מִן כְּלוּם.
Traduction
R. Jérémie demanda en présence de R. Zeira: que faire lorsqu’un fruit est suspendu à 2 tiges? (Est-ce considéré comme réunion ou non)? On répondit par le récit suivant: un jour, R. Zeira, R. Aba b. Cahana et R. Levi étaient assis ensemble à étudier; R. Zeira adressait des reproches à ceux qui s’occupaient de légendes et les accusait de les expliquer d’une façon hétérodoxe. Pourquoi, demanda R. Aba b. Cahana, les gourmandes-tu? Mieux vaut les interroger et voir s’ils te donnent des réponses convenables. C’est que, dit-il, comme il est écrit (PS 76, 11): Lorsque la fureur de l’homme te célèbre, tu te ceins du reste de la fureur (dans le châtiment des impies, éclate la gloire de Dieu), cela signifie lorsque l’homme aura expié en ce monde une partie de ses péchés, il expiera le reste dans le monde futur. Mais, fut-il répliqué, ne peut-on pas l’interpréter en ce sens: l’homme te célébrera dans le monde à venir pour son état heureux, lorsque tu auras ceint le reste de ta fureur en ce monde (que l’homme aura tout expié)? R. Levi dit: lorsque tu éveilles ta fureur contre les impies en les punissant, les justes apprécient ce que tu fais et ils glorifient ton nom. Ainsi, dit R. Zeira, en tournant et retournant les divers sens (de l’interprétation exégétique), on n’en a rien déduit de définitif; par conséquent, mon fils, va et préoccupe-toi de ce qu’il en est des deux tiges, ce qui est le mieux de tout (ces études là sont plus sérieuses que les explications de textes).
Pnei Moshe non traduit
ר' ירמיה בעי קומי ר' זעירא היתה ניטלת בדוקני. כמו בדי קני כלומר שהיו שני תאנים בעוקץ אחד וניטלות השתים כאחת מהו אם זה נקרא כצירוף הואיל ושתים הן או דילמא מכיון דבעוקץ אחד הן וניטלות בבת אחת לאו כצירוף דמיא ואוכל ופטור:
דלמא. מעשה בר' זעירא וכו' ואותו מעשה היה בשעה שבא ר' ירמיה ושאל אותה הבעי' מר' זעירא כדא''ל לקמן:
והוה ר' זעירא מקנתר לאילין. שדורשין באגדה והיה קורא להן סיפרי קיסמין משום שאינם מכוונים להאמת בפירוש הפסוקים וא''ל ר' בא למה את מקנתר לון שאל מהם איזה פירוש על מקרא אחד ותראה שהן משיבין לך וא''ל מהו הדין פירושא דכתוב הזה כי חמת אדם תודך וגו' מה זה הכפל ומהו החימה ומהו השארית:
א''ל כי חמת אדם תודך בעולם הזה. מה שהקב''ה מביא חמה על האדם לענשו בעולם הזה על עונותיו גורם הוא שמודה ומצדיק עליו את הדין ואין בעל הרחמים נפרע ממנו את הכל בעולם הזה אלא ושארית חמות תחגור לעוה''ב תעכב אותן מליפרע ממנו עד לעולם הבא. תחגור מלשון תחגור את הצפורן וא''ל ר' זעירא מנין הוא לך לפרש כך דאדרבה או דנימר איפכא כי חמת אדם תודך בעולם הבא שעיקר החימה והעונש ממתין להפרע ממנו בעוה''ב וע''י כן גורס ששם מודים לו וכדדרשו חז''ל בפ''ב דעירובין עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה שהרשעים בגיהנם מברכים ומודים ומצדיקים עליהם את הדין ואומרים יפה דנת יפה חייבת וכו' ושארית חמות תחגור הוא בעוה''ז שאינו נפרע ממנו אלא מעט מעט בעולם הזה ולפי פירוש זה תחגור מלשון זירוז הוא כדכתיב חגור חרבך וגו':
א''ר לוי. כך הוא פי' הכתוב כשתעורר חמתך על הרשעים וכו' ורישא דקרא על הרשעים קאי ותודך על הצדיקים הוא אומר שע''י כך הצדיקים הן מודים לשמך ולפי פי' זה שארית חמות תחגור נוכל לפרש או על העוה''ב כדר' בא או על העה''ז שהוא נפרע מהן בתחילה מעט מעט:
אמר ר' ועירא היא הפכה והיא מהפכה. תהפוך בהכתוב כמו שתרצה ואע''פ כן לא שמעינן מינה כלום לפירוש האמיתי אלא ירמיה בני כלך לך מדרש אגדה ואזיל וצור צור דוקניתך ומלשון צור תעודה הוא כלומר תסיים דבריך והחזק עצמך בשאלה זו ששאלת היתה ניטלת בדוקני מהו שזה הוא דבר הלכה ובו נעסוק והוא טבא מדבר אגדה שהוא מן כלום:
תַּמָּן תַּנִּינָן כָּל שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַחוֹמָה הֲרֵי הִיא כְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה חוּץ מִן הַשָּׂדוֹת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הַשָּׂדוֹת. מַה טַעֲמָה דְּרַבָּנִין וְקָם בַּיִת אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת מְנַיִין לְרַבּוֹת בָּתֵּי בַּדִּין וּבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֶרְחַצִּיּוֹת וְשׁוֹבְכוֹת וּמִגְדָּלוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר בָּעִיר. יָכוֹל אַף הַשָּׂדוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיִת. מַה בַּיִת שֶׁהוּא מְיוּחָד שֶׁהוּא בֵּית דִּירָה. יָֽצְאוּ שָׂדוֹת שֶׁאֵינָן בֵּית דִּירָה. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי מֵאִיר וְקָם הַבַּיִת אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת מְנַיִין לְרַבּוֹת בָּתֵּי בַּדִּין וּבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֶרְחַצִּיּוֹת וְשׁוֹבְכוֹת וּמִגְדָּלוֹת וְהַשָּׂדוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר בָּעִיר.
Traduction
On a enseigné ailleurs (123)Mishna, Erakhin ch. 9, 5, et Babli, ibid., 32a.: ''Toute construction qui se trouve à l’intérieur des murs de la ville est considérée comme les maisons de la ville entourée de murs, à l’exception des champs; selon R. Meir, on y comprend aussi les champs''. Quel est le motif des autres rabbins? C’est que, disent-ils, il est écrit (Lv 25, 30): la maison sera acquise incommutablement; on sait par là ce qu’il en est pour ''la maison sise dans une ville close de murs''. Mais comment sait-on que l’on y comprend aussi les pressoirs, les cuves, les fosses, les citernes, les cavernes, les bains, le pigeonnier et les tourelles, non compris les champs? C’est pourquoi il est dit: la maison; or, puisque la maison a cela de particulier d’offrir un séjour, le champ en est exclu, parce qu’on n’y demeure pas. Comment R. Meir raisonne-t-il pour être d’un autre avis? Selon lui, l’expression la maison sera acquise semblerait indiquer seulement la maison; mais l’on y comprend également les pressoirs, les cuves, les fosses, les citernes, les cavernes, les bains, le pigeonnier, les tourelles, et même les champs, parce que le même verset contient ensuite un cadre plus vaste en disant: sise dans la ville close de murs.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ט דערכין ועל דאיירי במתני' בבתי ערי חומה מייתי לה הכא:
כל שהוא לפנים מן החומה. כגון בתי הבדים וכו' כדחשיב לקמן הרי הוא כבתי ערי חומה שאם לא נגאלו תוך י''ב חודש נחלטו:
וקם הבית כתיב אין לי אלא בית מנין לרבות וכו' תלמוד לומר אשר בעיר. והכי דריש לה בתורת כהנים פרשת בהר ולר''מ אשר בעיר לרבות אף השדות שבפנים:
אֲשֶׁר לוֹ חוֹמָה פְּרָט לְבַיִת הַבָּנוּי לְחוֹמָה דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוֹתְלָהּ הַחִיצוֹן הוּא הַחוֹמָה. רִבִּי יְהוּדָה דָּרַשׁ אֲשֶׁר לוֹ חוֹמָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן דָּרַשׁ אֲשֶׁר לֹא חוֹמָה.
Traduction
Par cette dernière expression, on exclut la maison adossée au mur de la ville, selon R. Juda (124)Même Mishna.; mais, selon R. Simon, le mur extérieur de la maison forme seul la muraille (et, dès lors, elle est admise comme sise à l’intérieur). C’est que R. Juda lit: qui a, wl un mur; R. Simon lit: qui n’a pas al de mur (125)Il y a, en effet, dans ce verset une orthographe défectueuse, qui peut donner lieu à l'équivoque..
Pnei Moshe non traduit
אשר לו חומה פרט להבית הבנוי בחומה. דאין לו חומה מוקף:
רש''א כותל החיצון. שלו הוא חומתו ונידון כבתי ערי חומה ומפרש במאי פליגי דכתיב לא חומה באל''ף וקרינן לו חומה ר' יהודה דורש המקרא לו חומה דוקא ור''ש דורש הכתיב לא חומה כלומר למעוטי את שאין לו חומה כלל אבל זה כותל החיצון הוא חומתו:
אָמַר רִבִּי חִינְנָא וְהוּא שֶׁעָלָה דֶרֶךְ הַנּוֹף אֲבָל אִם עָלָה דֶרֶךְ הָעִיקָּר כְּבַר קְלָטוֹ הַעִיקָּר.
Traduction
Lorsque la Mishna dit que, pour les villes de refuge, la branche sert de guide, il importe que l’on soit monté par là, dit R. Hinena; mais, si l’on est monté par le tronc, celui-ci sert de guide.
Pnei Moshe non traduit
א''ר חיננא והוא שעלה דרך הנוף. הא דתנינן במתני' ובערי המקלט הכל הולך אחר הנוף מפרש לה דה''ק שאף על פי שהאילן עומד בתוך התחום ונופו הוא נוטה חוץ לתחום והרוצח הוא על הנוף אינו נקלט ולא מהני מה שהאילן עצמו הוא בתוך התחום דלא שדינן נופו בתר עיקרו ועלה קאמר דוקא כשעלה דרך הנוף ולא היה בתחילה במקום העיקר אבל אם עלה דרך העיקר והלך לו להנוף כבר קלטו העיקר בתחילה ואע''פ שעכשיו הוא על הנוף שהוא בחוץ נקלט מכבר:
מַתְנִיתָא דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִין הַכֹּל כְּלִפְנִים. תַּנֵּי הֶחֱזִיר אֶת הַנּוֹף מִבִּפְנִים כּוּלּוֹ כְּלִפְנִים. וְאִית בָּהֶן תַּנַּייָא קַדְמִיָּא כְּבֵית שַׁמַּאי.
Traduction
Notre Mishna est conforme à Shammaï (126)Ci-après (Maasser Sheni 2, 7)., qui dit de considérer tout comme situé à l’intérieur. On a enseigné: lorsqu’on a tourné la branche vers l’intérieur, le tout en considéré comme étant situé au dedans (127)Ce qui semble contraire à Schammaï.. Aussi, y a-t-il là un préopinant ou ancien docteur qui confirmait l’avis de Shammaï.
Pnei Moshe non traduit
מתניתא. דקתני ובירושלים הכל הולך אחר הנוף ומפרש לה דבאילן העומד בחוץ לתומת ירושלים ונופו נוטה לפנים דהכל הולך אחר הנוף ואין פודין מעשר שני אפי' הוא תחת האילן מבחוץ ואתייא כב''ש דלקמן בפ''ג דמעשר שני בתי הבדים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים ב''ש אומרים הכל כלפנים ואין פודין שם מעשר שני וה''נ במתני' דאלו כב''ה הא אמרי שם מכנגד החומה ולפנים כלפנים ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ובמתני' דתני הכל הולך אחר הנוף הנוטה לפנים לא אתייא כוותייהו:
תני. בתוספתא דמעשר שני פ''ב והכי תנינן לה שם אילן שעומד בפנים ונופו נוטה לחוץ יש למעשר שני שלו פדיון החזיר נופו לפנים אין למע''ש שלו פדיון ובסיפא גריס התם פלוגתא דב''ש וב''ה בבתי בדים והיינו דקאמר עלה ואית בהן תנייא קדמייא כבית שמאי כלומר יש צד אחד בזה הת''ק שסובר כב''ש דאע''ג דהרישא לאו כב''ש הוא דסברי לעולם הכל כלפנים לחומרא מ''מ הסיפא בהחזיר את הנוף בפנים כולו כלפנים ואין פודין מעשר שני שם אע''פ שתחלת נטייתו לחוץ אזלינן לחומרא וזהו כסברת בית שמאי:
הדרן עלך המעביר תאנים
Ma'asseroth
Daf 18b
משנה: הַכּוֹבֵשׁ הַשּׁוֹלֵק הַמּוֹלֵחַ בַּשָּׂדֶה חַייָב. הַמְכַמֵּר בָּאֲדָמָה פָּטוּר. הַמְטַבֵּל בַּשָּׂדֶה פָּטוּר. 18b הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים שֶׁיֵּצֵא מֵהֶן הַשְּׂרָף פָּטוּר. הַטּוֹחֵט זֵיתִים עַל בְּשָׂרוֹ פָטוּר וְאִם סָחַט וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ חַייָב. הַמְקַפֶּה לְתַבְשִׁיל פָּטוּר וְלִקְדֵירָה חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְבוֹר קָטָן.
Traduction
Celui qui confit des produits, ou les cuit, ou les sale (tous travaux de conservation), est tenu de les rédimer. Celui qui les enfouit sous terre (pour les faire mieux mûrir), ou celui qui trempe des fruits aux champs (travail passager), peut en manger sans les rédimer. Celui qui écrase des olives pour en faire sortir l’amertume (travail passager) est dispensé des droits. De même celui qui presse des olives sur son corps (pour s’en enduire); mais, s’il les presse dans sa main pour en recueillir l’huile, il est tenu de la rédimer (c’est un travail complet). Celui qui écume le résidu du vin qui surnage au-dessus d’un mets (refroidi) est dispensé des droits; mais si l’on opère ainsi sur une marmite, on est soumis aux droits, parce qu’elle équivaut à une petite cuve.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הכובש השולק המולח בשדה. הכובש ירקות או זיתים במי מלח או ששלקן או שמלח אותן בעצמן וזהו ככובש קובעין הן למעשרות ואפי' בשדה אם הוא דבר שנגמר מלאכתו ובגמרא חשיב ששה דברים שהן טובלין למעשרות תרתי דמתני' דהכובש והמולח חדא הוא דהמלת טובל והשולק זהו בישול באור שהוא טובל ועוד ארבעה שהן טובלין המקת והתרומה ושבת וחצר:
המכמר באדמה. ובנסחת המשניות המכמן והיינו הך שמטמין את הפירות באדמה כדי שיתבשלו פטור דאין זה קביעות למעשר והמכמר מלשון כומר של ענבים על שם שגרגרי הענבים טמונים זה תחת זה:
המטבל בשדה. שלא מלחן כדרך שמולחין הזיתים וכיוצא בהן אלא שמטבל אחת אחת במלח ואוכל פטור דאין זה קביעות:
הפוצע זיתים. כדי שיצא מהן שרף המרירות פטור:
הסוחט זיתים על בשרו. לסוך את גופו פטור ואם סחט ונתן לתוך ידו חייב שזהו כנותן לתוך בור קטן שיורד השמן לתוכו:
המקפה לתבשיל. שמקפה את היין ונותנו לתוך התבשיל ואע''ג דתנן בפ''ק היין משיקפה נגמר מלאכתו למעשר זה שמקפה לתוך התבשיל שבקערה דבר מועט ועראי הוא פטור ודוקא לתוך תבשיל צונן אבל אם הוא רותח נקבע למעשר מחמת הבישול שמתבשל היין בתוכו:
ולקדירה. אם קפה את היין ונתנו לתוך התבשיל שבקדירה אע''פ שהיא צוננת חייב מפני שהוא כבור קטן:
הלכה: אוֹר טוֹבֵל מִקַּח טוֹבֵל מֶלַח טוֹבֶלֶת תְּרוּמָה טוֹבֶלֶת. שַׁבָּת טוֹבֶלֶת. חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה טוֹבֶלֶת. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִקַּח בְּשַׁבָּת אֵינָהּ תּוֹרָה. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הַמְחוּוָר שֶׁבְּכוּלָּן זוֹ חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה.
Traduction
Le feu, ou la vente, ou le sel, ou le prélèvement de l’oblation, ou l’arrivée du Shabat, ou le dépôt des fruits dans une cour aussi bien gardée que la maison, rend les fruits aptes à être soumis aux dîmes; car R. Yohanan dit (128)Ci-dessus, (3, 1). que la vente ou la survenue du Shabat n’entraîne pas l’obligation légalement, mais par extension rabbinique. En outre, R. Ami dit au nom de R. Simon b. Lakish que la plus grave de toutes les causes entraînant l’obligation de la dîme, c’est le dépôt dans une cour gardée comme la maison.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אור טובל וכו'. הרי הן ששה דברים שטובלין למעשר:
דאמר ר' יוחנן. כלומר כולן שוין הן דאין טובלין אלא מדבריהם כדאמר ר' יוחנן בפרק דלעיל בהלכה א' דמקח וחצר ושבת אין קובעין מן התורה וה''ה לאינך:
המחוור שבכולן וכו'. ר''ל קסבר חצר בית שמירה קובעת מן התורה כבית כדאמר בהדיא לקמן:
הַכּוֹבֵשׁ עַד שֶׁיִּכְבּוֹשׁ כָּל צָרְכּוֹ הַשּׁוֹלֵק עַד שֶׁיִּשְׁלוֹק כָּל צָרְכּוֹ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הַמְהַבְהֵב שִׁיבֳּלִין בָּאוֹר נִטְבְּלוּ. בְּלֹא כָךְ אֵינָן מְחוּסָּרִין מְלָאכָה עַל יְדֵי הָאוֹר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהוּא גְמַר מְלַאכְתּוֹ. וְיֵידָא אָֽמְרָה דָא הַמְקַטֵּף שִׁיבֳּלִין לְעִיסָתוֹ לְאוֹכְלִין מְלִילוֹת נִיטְבְּלוּ לַעֲשׂוֹתָן עִיסָּה לֹא נִטְבְּלוּ.
Traduction
– Lorsque la Mishna prescrit l’obligation de la dîme pour les produits, s’ils sont confits, ou s’ils sont cuits, faut-il que cette opération soit achevée? On peut savoir la réponse à cette question de ce qui suit: dès que l’on a roussi des épis au feu, ils sont soumis à la dîme (donc, il y a obligation avant que la cuisson soit achevée). Or, si on ne les avait pas fait passer au feu, les travaux préparatoires ne seraient pas achevés et la dîme ne serait pas due (donc, il faut bien peu de feu pour les achever). Toutefois, on peut établir cette distinction que d’avoir roussi (flambé) le blé, cela constitue l’achèvement de sa préparation (sans quoi, la dîme n’est peut-être pas due, s’il s’agissait de cuisson, qui devra être parfaite, et dès lors, la question précitée n’est pas résolue). —Où établit-on cette discussion entre l’achèvement rapide de la préparation et celle qui est plus longue? Lorsqu’on enseigne (129)Tossefta sur ce traité, ch. 3.: qu’au cas où l’on arrache quelques épis à la main pour en manger les grains grillés, ils sont soumis à la dîme; si c’est pour les moudre et en faire une pâte, la dîme n’est pas due (c’est trop peu de chose).
Pnei Moshe non traduit
הכובש וכו'. בעיא היא הכובש והשולק שאמרו שהן קובעין אם עד שיכבוש וישלוק כל צרכן דוקא או לא:
נשמעינה מן הדא דתני. בתוספתא ריש פ''ג המהבהב שבולין באור נטבלו למעשר וכי בלא כך אינן מחוסרין מלאכה ע''י האור כלומר הרי בהבהוב כל שהוא אכתי מחוסרין מלאכה ע''י האור כל צרכן הן ואפ''ה נטבלו וה''ה בכובש ושולק דלא בעינן כל צרכן:
שנייא היא שהוא גמר מלאכתו. דניכר הוא שאינו רוצה יותר כי אם בהבהוב כל שהוא וזהו גמר מלאכתו אבל בכובש ושולק אימא לך עד שיכבוש וישלוק כל צרכן:
ויידא אמרה. ומאיזה הוא שנוכל לפשוט הבעיא דא דתני בתוספתא שם המקטף שיבלין והכניסן לאוכלן מלילות נטבלו כצ''ל ולעשותן עיסה לא נטבלו אלמא דבהכנסה למלילות כבר נקבעו למעשר וה''ה בכובש ושולק דא''צ כל צרכן אלא מכיון שדעתו לאכלן כך מיד הן נקבעין למעשר. כבש ושלק. פירות חבירו שלא מדעתו תפלוגתא דר' יוחנן ורשב''ל דפליגי בפ' דלקמן בממרח כריו של חבירו שלא מדעתו ולר' יוחנן נטבל וה''ה בכבש ושלק:
כָּבַשׁ וְשָׁלַק שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוּן הַמְמָרֵחַ כְּרִיּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר נִטְבַּל וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא נִטְבַּל. אָמַר רִבִּי יוּדָן תַּמָּן אֵיפְשַׁר לוֹ [שֶׁלֹּא לְמָרֵחַ בְּרַם הָכָא אֶפְשַׁר לוֹ] שֶׁלֹּא לִכְבּוֹשׁ.
Traduction
Lorsqu’on a confit ou cuit des produits d’un autre, sans que le propriétaire le sache, sont-ils soumis à la dîme, ou non? C’est un sujet en discussion entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish (130)Ci-après, 5, 6.; car, lorsque quelqu’un a ratissé le tas de blé d’autrui, sans que celui-ci le sache, la dîme est due selon R. Yohanan; selon R. Simon b. Lakish, elle n’est pas due (il en est de même pour la cuisson, qui a lieu sans que le maître le sache). Toutefois, dit R. Judan, les deux cas ne sont pas tout à fait analogues, pour qu’il y ait lieu de déduire l’un de l’autre: comme il est possible de se passer de la cuisson, R. Yohanan peut admettre en ce cas qu’il y a dispense (tandis que la mise en tas est inévitable (131)Ci-dessus, ch. 1, 6., et entraîne l’obligation comme un acte que le prochain approuvera).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יודן. דלא דמי דתמן כלומר בכבש ושלק אפשר הוא שזה לא יכבוש ולא ישלוק אותן ולא מהני בלא דעת חבירו אבל הממרח כרי לא צריך דעת חבירו דמסתמא ניחא ליה בכך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source