Ma'asseroth
Daf 17b
17b תַּמָּן תַּנִּינָן הָיָה אוֹכֵל אֶת הָאֶשְׁכּוֹל וְנִכְנַס מִן הַגִּינָּה לֶחָצֵר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יִגְמוֹר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא יִגְמוֹר. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אוֹ רִבִּי טַרְפוֹן כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹ דְּרִבִּי טַרְפוֹן עֲבַד עוּקְצַת הָאוֹכֶל מִתְּחִילָּתוֹ. רִבִּי אִילָּא רִבִּי אִיסִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אוֹ רִבִּי טַרְפוֹן כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. אוֹ רִבִּי טַרְפוֹן עֲבַד אֲכִילָה שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ אֲכִילוֹת כַּאֲכִילָה אַחַת. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ בְהֵיתֵר. אָמַר רִבִּי נָתַן לֹא שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ בְהֵיתֵר. אֶלָּא שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יַמְתִּין עַד שֶׁיֵּצֵא שַׁבָּת אוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיא חוּץ לַחֲצֵרוֹ וְיִגְמוֹר.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. לעיל בפ''ח דתרומות הלכה ד' וגרסינן נמי להא שם:
או דר' טרפון. דמתני' כר''א דהתם דטעמא הויא משום שהתחיל בהיתר או דטעמא דר' טרפון משום דעבד עוקצת האוכל כתחלתו. כלומר מה שנשאר לבסוף מן האוכל כתחלתו הוא ובתרומות לא גריס בדברי ר''ז ור' חייא בלישנא דספיקא אליבא דר' טרפון אלא אומר ר' טרפון עושה קציעות האוכל כתחלתו ונראה דשם ט''ס הוא וצ''ל או דר''ט כר''א או דר''ט עושה וכו' כדהכא:
ר' אילא וכו'. דהכי הוא דמספקא לי' לר' יוחנן או דר''ט כר''א או דטעמי' דר''ט משום דעושה אכילה שיש בה שתים ושלש אכילות כלומר שיכול הוא לחלק אותה לאכילות הרבה ואע''פ כן כאכילה אחת נחשבת היא ולפיכך אינו צריך לחלקה:
מ''ט דר''א. דהתם:
אמר ר' נתן. בתוספתא דתרומות פ''ז גריס לה דר' נתן אליבא דר''א לא ס''ל דטעמא משום שהתחיל בהיתר דא''כ היה מותר לגמור אף בחצר וכן בחשיכה לילי שבת דקאמר התם ר''א יגמור היה מותר אף בשבת ולא שמעינן ליה הכי אלא שר''א לא התיר כ''א שימתין עד מוצאי שבת ויגמור וכן שיצא חוץ לחצר ויגמור בגינה:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה חָצֵר שֶׁהִיא נֶעֱדֶרֶת הֲרֵי הִיא כְגִינָּה אוֹכְלִין בְּתוֹכָהּ עֲרַאי. אָמַר רִבִּי שִׂמְלַאי הֲלָכָה כְּרִבִּי נְחֶמְיָה. תַּנֵּי זָרַע רוּבָּהּ חַייָב. נָטַע רוּבָּהּ פְּטוּרָה. אָמַר רַב חִסְדָּא וְהוּא שֶׁנְּטָעָהּ לְנוֹייָהּ שֶׁל חָצֵר. הָדָא יְלָפָא מִן הַהִיא. וְהַהִיא יְלָפָא מִן הָדָא. הָדָא יְלָפָא מִן הַהִיא זָרַע רוּבָּהּ חַייֶבֶת וְהִיא שֶׁתְּהֵא נֶעֱדֶרֶת. וְהַהִיא יְלָפָא מִן הָדָא שֶׁאִם הָיְתָה נֶעֱדֶרֶת שֶׁהִיא כְשֵׁירָה וְהוּא שֶׁעִידֵּר רוּבָּהּ.
Traduction
On a enseigné au nom de R. Néhémie: lorsque le sol de la cour est cultivé, on le considère comme un jardin et l’on peut y manger passagèrement. R. Samlaï confirme cet avis. On a enseigné: lorsque la partie semée est la plus forte, les produits sont soumis à l’obligation; mais lorsque la partie plantée l’emporte, ils sont dispensés de tous droits comme dans un jardin. Toutefois, ajoute R. Hisda, il faut que la plantation ait eu lieu pour orner la cour (sans quoi, l’obligation subsisterait). On peut déduire pour un cas ce qui a été admis pour l’autre par réciprocité: ainsi, l’on a dit qu’au cas où la partie semée est la plus grande, les produits sont soumis à la dîme, à la condition qu’il y ait eu culture du sol. Par contre, on en déduit que si le sol de la cour a été creusé, celle-ci devient apte (122)L'édition d'Amsterdam n'a pas ici le mot Kshira comme les autres, mais Ptoura. à avoir la valeur du jardin (avec dispense de la dîme), pourvu que la majeure partie ait été creusée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ב ר' נחמיה אומר חצר הנעדרת הרי היא כגנה ואוכל בה עראי דמכיון שעדר וחפר בה כדרך שעודרין להשדות או בשביל האילנות בטלה מתורת חצר והרי היא כגנה ואינה קובעת למעשר ולקמן מסיק דעד שיעדר רובה:
תני. בברייתא אחריתא זרע רובה חייב נטע רובה פטורה וטעמא דמילתא דמכיון שזרע בה אגלאי מילתא דמה שעידרה בתחילה בשביל שדעתו היה לזרוע בה כדקאמר לקמן דהא דקתני זרע רובה חייבת והוא שתהא נעדרת כלומר דעכשיו נראה מה שהיא נעדרת בתחילה בשביל שרצה לזרוע בה ומפני שאין מדרך לזרוע בחצר ואף לא לנטוע בה אמרינן דאין דעתו לקיים לא להזרעים ולא להאילנות ועתיד הוא לעקור אותן ולפיכך בדין הוא שלא בטלה מתורת חצר לא מחמת הזרעים ולא מחמת האילנות ובשתיהן חייבת ואין אוכלין בה עראי אלא שזה הוא ההפרש שבין זרעים לבין האילנות דבזרעים שאינם עשוין לנוי החצר לעולם חייבת היא דמסתמא יעקור אותן ולא יניחן בחצר אבל באילנות שלפעמים נוטעין בה שייהיו לנוי החצר אמרינן שדעתו לקיימן וכדמפרש רב חסדא והוא שנטען לנויה של חצר ועתיד לקיימן שיהיו לנוי בכה''ג הוא דאמרינן נטע רובה פטורה דבטלה מתורת חצר אבל אם אינם לנוי עתיד הוא לעקור אותן ואף בנטע רובה חייבת:
הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא. כלומר דקאמר הש''ס דהני ברייתות חדא נלמדת מחבירתה דהדא ברייתא ילפא מברייתא דר' נחמיה דבחצר הנעדרת מייירי וכל זמן שלא זרע בה פטורה כדר' נחמיה ואם זרע רובה חייבת והוא שתהא נעדרת כדפרישית דאיגלאי מילתא דבשביל שדעתו לזרוע בה הוא שעידרה בתחילה ולפיכך לא בטלה עכשיו מתורת חצר לפי שעתיד הוא לעוקרן:
וההיא. ברייתא דר' נחמיה דפטר בעודרה ילפא מן הדא ברייתא דהא דקאמר שאם היתה נעדרת שהיא כשדה היינו דוקא והוא שעודר רובה של חצר דבהא אמרינן דכל זמן שלא זרע בה פטורה משום שאפשר שעידרה על מנת ליטע בה אילנות לנויה של חצר ועתיד הוא לקיימן ובטלה מתורת חצר והרי היא כגינה וכשדה של אילנות:
הָדָא דְתֵימַר אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ פָטוּר בְעוֹמֵד בְּגִינָּה. הֵן דְּתֵימַר אוֹכֵל אֶחָד אֶחָד פָּטוּר וְאִם צֵירַף חַייָב בְּעוֹמֵד בְּחָצֵר.
Traduction
Lorsque la Mishna dit: ''On peut en manger sans restriction'', c’est au cas où celui qui mange se trouve au jardin; et lorsqu’elle dit: ''On mange les fruits un à un sans dîme, et en cas de réunion la dîme est due'', c’est au cas où le consommateur est placé dans la cour.
Pnei Moshe non traduit
הדא דתימר. אמתני' קמהדר דהא דקתני בנוטה לגינה אוכל כדרכו ופטור בעומד האדם בגנה ואוכל וההן דאת אמר בעומדת בגנה ונוטה לחצר אוכל אחת אחת בדוקא בעומד האדם בחצר הוא וברישא קמ''ל דאע''פ שהתאנה עומדת בחצר מ''מ כשהאדם עומד בגנה אוכל כדרכו מהנוטה לגנה ופטור ובסיפא קמ''ל דאע''פ שהתאנה עומדת בגנה מ''מ כשהאדם עומד בחצר ואוכל מהנוטה לחצר אינו אוכל אלא אחת אחת ופטור אבל אם צירף חייב:
Ma'asseroth
Daf 18a
רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא הָֽיְתָה נִיטֶּלֶת בְּדוקני. דֵּלֹמָא רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרִבִּי לֵוִי הֲווֹן יָֽתְבִין וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מְקַנְתֵּר לְאִילֵּין דַּאֲגַדְּתָא וְצָוַוח לְהוֹן סִפְרֵי קוֹסְמֵי. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא לָמָּה אַתְּ מְקַנְתֵּר לוֹן שְׁאַל וְאִינּוּן מֵגִיבִין לָךְ. אֲמַר לֵיהּ מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שֶׁאֵרִית חֵמוֹת תַּחְגּוֹר. אָמַר לוֹ חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ בְּעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁאֵרִית חֵמוֹת תַּחְגּוֹר לְעוֹלָם הַבָּא. אֲמַר לֵיהּ אוֹ נֵימַר חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ בְּעוֹלָם 18a הַבָּא. שֶׁאֵרִית חֵמוֹת תַּחְגּוֹר בָּעוֹלָם הַזֶּה. אָמַר רִבִּי לֵוִי כְּשֶׁתִּתְעוֹרֵר חֲמָֽתְךָ עַל הָֽרְשָׁעִים צִדִּיקִים רוֹאִין מַה אַתְּ עוֹשֶׂה לָהֶן וְהֵן מוֹדִין לְשִׁמְךָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא הִיא הָֽפְכָה וְהִיא מְהַפְּכָה לֹא שְׁמָעִינָן מִינָהּ כְּלוּם. יִרְמְיָה בְנִי אֵזֶל לְצוֹר צוֹר דּקניתָךְ דְּהִיא טָבָא מִן כְּלוּם.
Traduction
R. Jérémie demanda en présence de R. Zeira: que faire lorsqu’un fruit est suspendu à 2 tiges? (Est-ce considéré comme réunion ou non)? On répondit par le récit suivant: un jour, R. Zeira, R. Aba b. Cahana et R. Levi étaient assis ensemble à étudier; R. Zeira adressait des reproches à ceux qui s’occupaient de légendes et les accusait de les expliquer d’une façon hétérodoxe. Pourquoi, demanda R. Aba b. Cahana, les gourmandes-tu? Mieux vaut les interroger et voir s’ils te donnent des réponses convenables. C’est que, dit-il, comme il est écrit (PS 76, 11): Lorsque la fureur de l’homme te célèbre, tu te ceins du reste de la fureur (dans le châtiment des impies, éclate la gloire de Dieu), cela signifie lorsque l’homme aura expié en ce monde une partie de ses péchés, il expiera le reste dans le monde futur. Mais, fut-il répliqué, ne peut-on pas l’interpréter en ce sens: l’homme te célébrera dans le monde à venir pour son état heureux, lorsque tu auras ceint le reste de ta fureur en ce monde (que l’homme aura tout expié)? R. Levi dit: lorsque tu éveilles ta fureur contre les impies en les punissant, les justes apprécient ce que tu fais et ils glorifient ton nom. Ainsi, dit R. Zeira, en tournant et retournant les divers sens (de l’interprétation exégétique), on n’en a rien déduit de définitif; par conséquent, mon fils, va et préoccupe-toi de ce qu’il en est des deux tiges, ce qui est le mieux de tout (ces études là sont plus sérieuses que les explications de textes).
Pnei Moshe non traduit
ר' ירמיה בעי קומי ר' זעירא היתה ניטלת בדוקני. כמו בדי קני כלומר שהיו שני תאנים בעוקץ אחד וניטלות השתים כאחת מהו אם זה נקרא כצירוף הואיל ושתים הן או דילמא מכיון דבעוקץ אחד הן וניטלות בבת אחת לאו כצירוף דמיא ואוכל ופטור:
דלמא. מעשה בר' זעירא וכו' ואותו מעשה היה בשעה שבא ר' ירמיה ושאל אותה הבעי' מר' זעירא כדא''ל לקמן:
והוה ר' זעירא מקנתר לאילין. שדורשין באגדה והיה קורא להן סיפרי קיסמין משום שאינם מכוונים להאמת בפירוש הפסוקים וא''ל ר' בא למה את מקנתר לון שאל מהם איזה פירוש על מקרא אחד ותראה שהן משיבין לך וא''ל מהו הדין פירושא דכתוב הזה כי חמת אדם תודך וגו' מה זה הכפל ומהו החימה ומהו השארית:
א''ל כי חמת אדם תודך בעולם הזה. מה שהקב''ה מביא חמה על האדם לענשו בעולם הזה על עונותיו גורם הוא שמודה ומצדיק עליו את הדין ואין בעל הרחמים נפרע ממנו את הכל בעולם הזה אלא ושארית חמות תחגור לעוה''ב תעכב אותן מליפרע ממנו עד לעולם הבא. תחגור מלשון תחגור את הצפורן וא''ל ר' זעירא מנין הוא לך לפרש כך דאדרבה או דנימר איפכא כי חמת אדם תודך בעולם הבא שעיקר החימה והעונש ממתין להפרע ממנו בעוה''ב וע''י כן גורס ששם מודים לו וכדדרשו חז''ל בפ''ב דעירובין עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה שהרשעים בגיהנם מברכים ומודים ומצדיקים עליהם את הדין ואומרים יפה דנת יפה חייבת וכו' ושארית חמות תחגור הוא בעוה''ז שאינו נפרע ממנו אלא מעט מעט בעולם הזה ולפי פירוש זה תחגור מלשון זירוז הוא כדכתיב חגור חרבך וגו':
א''ר לוי. כך הוא פי' הכתוב כשתעורר חמתך על הרשעים וכו' ורישא דקרא על הרשעים קאי ותודך על הצדיקים הוא אומר שע''י כך הצדיקים הן מודים לשמך ולפי פי' זה שארית חמות תחגור נוכל לפרש או על העוה''ב כדר' בא או על העה''ז שהוא נפרע מהן בתחילה מעט מעט:
אמר ר' ועירא היא הפכה והיא מהפכה. תהפוך בהכתוב כמו שתרצה ואע''פ כן לא שמעינן מינה כלום לפירוש האמיתי אלא ירמיה בני כלך לך מדרש אגדה ואזיל וצור צור דוקניתך ומלשון צור תעודה הוא כלומר תסיים דבריך והחזק עצמך בשאלה זו ששאלת היתה ניטלת בדוקני מהו שזה הוא דבר הלכה ובו נעסוק והוא טבא מדבר אגדה שהוא מן כלום:
תַּמָּן תַּנִּינָן כָּל שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַחוֹמָה הֲרֵי הִיא כְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה חוּץ מִן הַשָּׂדוֹת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הַשָּׂדוֹת. מַה טַעֲמָה דְּרַבָּנִין וְקָם בַּיִת אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת מְנַיִין לְרַבּוֹת בָּתֵּי בַּדִּין וּבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֶרְחַצִּיּוֹת וְשׁוֹבְכוֹת וּמִגְדָּלוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר בָּעִיר. יָכוֹל אַף הַשָּׂדוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיִת. מַה בַּיִת שֶׁהוּא מְיוּחָד שֶׁהוּא בֵּית דִּירָה. יָֽצְאוּ שָׂדוֹת שֶׁאֵינָן בֵּית דִּירָה. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי מֵאִיר וְקָם הַבַּיִת אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת מְנַיִין לְרַבּוֹת בָּתֵּי בַּדִּין וּבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֶרְחַצִּיּוֹת וְשׁוֹבְכוֹת וּמִגְדָּלוֹת וְהַשָּׂדוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר בָּעִיר.
Traduction
On a enseigné ailleurs (123)Mishna, Erakhin ch. 9, 5, et Babli, ibid., 32a.: ''Toute construction qui se trouve à l’intérieur des murs de la ville est considérée comme les maisons de la ville entourée de murs, à l’exception des champs; selon R. Meir, on y comprend aussi les champs''. Quel est le motif des autres rabbins? C’est que, disent-ils, il est écrit (Lv 25, 30): la maison sera acquise incommutablement; on sait par là ce qu’il en est pour ''la maison sise dans une ville close de murs''. Mais comment sait-on que l’on y comprend aussi les pressoirs, les cuves, les fosses, les citernes, les cavernes, les bains, le pigeonnier et les tourelles, non compris les champs? C’est pourquoi il est dit: la maison; or, puisque la maison a cela de particulier d’offrir un séjour, le champ en est exclu, parce qu’on n’y demeure pas. Comment R. Meir raisonne-t-il pour être d’un autre avis? Selon lui, l’expression la maison sera acquise semblerait indiquer seulement la maison; mais l’on y comprend également les pressoirs, les cuves, les fosses, les citernes, les cavernes, les bains, le pigeonnier, les tourelles, et même les champs, parce que le même verset contient ensuite un cadre plus vaste en disant: sise dans la ville close de murs.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ט דערכין ועל דאיירי במתני' בבתי ערי חומה מייתי לה הכא:
כל שהוא לפנים מן החומה. כגון בתי הבדים וכו' כדחשיב לקמן הרי הוא כבתי ערי חומה שאם לא נגאלו תוך י''ב חודש נחלטו:
וקם הבית כתיב אין לי אלא בית מנין לרבות וכו' תלמוד לומר אשר בעיר. והכי דריש לה בתורת כהנים פרשת בהר ולר''מ אשר בעיר לרבות אף השדות שבפנים:
אֲשֶׁר לוֹ חוֹמָה פְּרָט לְבַיִת הַבָּנוּי לְחוֹמָה דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוֹתְלָהּ הַחִיצוֹן הוּא הַחוֹמָה. רִבִּי יְהוּדָה דָּרַשׁ אֲשֶׁר לוֹ חוֹמָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן דָּרַשׁ אֲשֶׁר לֹא חוֹמָה.
Traduction
Par cette dernière expression, on exclut la maison adossée au mur de la ville, selon R. Juda (124)Même Mishna.; mais, selon R. Simon, le mur extérieur de la maison forme seul la muraille (et, dès lors, elle est admise comme sise à l’intérieur). C’est que R. Juda lit: qui a, wl un mur; R. Simon lit: qui n’a pas al de mur (125)Il y a, en effet, dans ce verset une orthographe défectueuse, qui peut donner lieu à l'équivoque..
Pnei Moshe non traduit
אשר לו חומה פרט להבית הבנוי בחומה. דאין לו חומה מוקף:
רש''א כותל החיצון. שלו הוא חומתו ונידון כבתי ערי חומה ומפרש במאי פליגי דכתיב לא חומה באל''ף וקרינן לו חומה ר' יהודה דורש המקרא לו חומה דוקא ור''ש דורש הכתיב לא חומה כלומר למעוטי את שאין לו חומה כלל אבל זה כותל החיצון הוא חומתו:
אָמַר רִבִּי חִינְנָא וְהוּא שֶׁעָלָה דֶרֶךְ הַנּוֹף אֲבָל אִם עָלָה דֶרֶךְ הָעִיקָּר כְּבַר קְלָטוֹ הַעִיקָּר.
Traduction
Lorsque la Mishna dit que, pour les villes de refuge, la branche sert de guide, il importe que l’on soit monté par là, dit R. Hinena; mais, si l’on est monté par le tronc, celui-ci sert de guide.
Pnei Moshe non traduit
א''ר חיננא והוא שעלה דרך הנוף. הא דתנינן במתני' ובערי המקלט הכל הולך אחר הנוף מפרש לה דה''ק שאף על פי שהאילן עומד בתוך התחום ונופו הוא נוטה חוץ לתחום והרוצח הוא על הנוף אינו נקלט ולא מהני מה שהאילן עצמו הוא בתוך התחום דלא שדינן נופו בתר עיקרו ועלה קאמר דוקא כשעלה דרך הנוף ולא היה בתחילה במקום העיקר אבל אם עלה דרך העיקר והלך לו להנוף כבר קלטו העיקר בתחילה ואע''פ שעכשיו הוא על הנוף שהוא בחוץ נקלט מכבר:
מַתְנִיתָא דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִין הַכֹּל כְּלִפְנִים. תַּנֵּי הֶחֱזִיר אֶת הַנּוֹף מִבִּפְנִים כּוּלּוֹ כְּלִפְנִים. וְאִית בָּהֶן תַּנַּייָא קַדְמִיָּא כְּבֵית שַׁמַּאי.
Traduction
Notre Mishna est conforme à Shammaï (126)Ci-après (Maasser Sheni 2, 7)., qui dit de considérer tout comme situé à l’intérieur. On a enseigné: lorsqu’on a tourné la branche vers l’intérieur, le tout en considéré comme étant situé au dedans (127)Ce qui semble contraire à Schammaï.. Aussi, y a-t-il là un préopinant ou ancien docteur qui confirmait l’avis de Shammaï.
Pnei Moshe non traduit
מתניתא. דקתני ובירושלים הכל הולך אחר הנוף ומפרש לה דבאילן העומד בחוץ לתומת ירושלים ונופו נוטה לפנים דהכל הולך אחר הנוף ואין פודין מעשר שני אפי' הוא תחת האילן מבחוץ ואתייא כב''ש דלקמן בפ''ג דמעשר שני בתי הבדים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים ב''ש אומרים הכל כלפנים ואין פודין שם מעשר שני וה''נ במתני' דאלו כב''ה הא אמרי שם מכנגד החומה ולפנים כלפנים ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ובמתני' דתני הכל הולך אחר הנוף הנוטה לפנים לא אתייא כוותייהו:
תני. בתוספתא דמעשר שני פ''ב והכי תנינן לה שם אילן שעומד בפנים ונופו נוטה לחוץ יש למעשר שני שלו פדיון החזיר נופו לפנים אין למע''ש שלו פדיון ובסיפא גריס התם פלוגתא דב''ש וב''ה בבתי בדים והיינו דקאמר עלה ואית בהן תנייא קדמייא כבית שמאי כלומר יש צד אחד בזה הת''ק שסובר כב''ש דאע''ג דהרישא לאו כב''ש הוא דסברי לעולם הכל כלפנים לחומרא מ''מ הסיפא בהחזיר את הנוף בפנים כולו כלפנים ואין פודין מעשר שני שם אע''פ שתחלת נטייתו לחוץ אזלינן לחומרא וזהו כסברת בית שמאי:
הדרן עלך המעביר תאנים
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source