Vayedaber

Ma'asseroth

Daf 17a

משנה: תְּאֵינָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר אוֹכֵל אַחַת אַחַת וְאִם צֵירַף חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַחַת בִּימִינוֹ וְאַחַת בִּשְׂמֹאלוֹ וְאַחַת בְּפִיו. עָלָה לְרֹאשָׁהּ מְמַלֵּא חֵיקוֹ וְאוֹכֵל. גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בֶּחָצֵר נוֹטֵל אֶת כָּל הָאֶשְׁכּוֹל 17a וְכֵן בָּרִמּוֹן וְכֵן בָּאֲבַטִּיחַ דִּבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מְגַרְגֵּר בָּאֶשְׁכּוֹל וּפוֹרֵט בָּרִמּוֹן וְסוֹפֵת בָּאֲבַטִּיחַ. כּוּסְבָּר שֶׁהִיא זְרוּעָה בֶּחָצֵר מְקַרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל וְאִם צֵירַף חַייָב. סִיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוּרְנִית שֶׁבְּחָצֵר אִם הָיוּ נִשְׁמָרִין חַייָבִין. תְּאֵינָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר וְנוֹטָה לַגִּינָּה אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר. עוֹמֵד בַּגִּינָּה וְנוֹטָה לֶחָצֵר אוֹכֵל אַחַת אַחַת וְאִם צֵירַף חַייָב. עוֹמֶדֶת בָּאָרֶץ וְנוֹטָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ אוֹ עוֹמֶדֶת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְנוֹטָה לָאָרֶץ הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִיקָּר. וּבְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִיקָּר. בְּעָרֵי מִקְלָט הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף. וּבִירוּשָׁלֵם הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף.

Traduction

Lorsqu’un figuier est placé dans une cour (bien qu’elle entraîne l’obligation), on peut en manger successivement sans rédimer; mais, si l’on en réunit plusieurs figues, il faut les rédimer. R. Simon dit: on peut en avoir une dans la main droite, une à gauche, une dans la bouche (sans que ce soit une réunion interdite). Si l’on est monté au sommet du figuier, on peut en prendre la poche pleine pour les manger sur place. Lorsqu’une vigne est plantée dans une cour, on peut prendre toute la grappe (sans en manger par grains), et de même pour la grenade (sans l’égrener avant de la détacher) et pour le melon (sans le découper en place). Tel est l’avis de R. Tarfon. Selon R. aqiba, on mange la grappe par grains (sans la détacher entière), on égrène la grenade, on découpe le melon. Lorsqu’il y a du coriandre (115)A ce terme Maïmonide compare avec raison un mot arabe dont la graphie figure page174. dans la cour, on le découpe par feuilles pour en manger (sans dîme); si on prend un entier, on doit la dîme. Le rosmarin sauvage (116)Ce terme, selon Maïmonide, se rend en arabe par le persan eq.à noix aveline, et les 2 suivants sont traduits par lui: saturée et thym. Voir aussi l'explication des trois termes par Michael Sachs, Beitrage, etc., t. 1, p. 127-128. (ou gingembre, polio), l’hysope (117)Cf. Nida 51a. et l’orygane (118)Voir (Sheviit 8, 1), fin, et Babli, Shabat 128a. (saturée) qui sont dans la cour sont soumis aux droits (malgré leur peu de valeur), si on les conserve (119)La Guemara de ce § se retrouve ci-dessus, (Terumot 8, 3).. Sur un figuier est placé dans la cour, mais pencher vers le toit, on peut manger sans restriction. S’il est (120)Cf. Babli, Baba Metsia 88a. placé sur le toit et penche vers la cour on en mange les fruits un à un sans dîme; en cas de réunion, la dîme est due. S’il est planté en Palestine (sur la limite) et penche au dehors, ou s’il est planté au dehors et penche vers l’intérieur, on se règle d’après l’emplacement du tronc. Quant aux maisons des villes frontières (les branches fussent-elles au dehors), le tronc l’emporte par sa place. Dans les villes de refuge (121)Cf. Makot 12a. et dans la capitale ou Jérusalem (pour la consommation de la 2e dîme), la branche sert de guide.

Pnei Moshe non traduit

מתני' תאנה שהיא עומדת בחצר. והאדם עומד בקרקע ומלקט ממנה אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב דהוי קביעות:

ר''ש אומר. מותר לו ליקח אחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת בפיו וכה''ג לא הוי צירוף ואין הלכה כר''ש:

עלה לראשה וכו'. דדוקא אם עומד בקרקע חייב בצירוף אבל אם עלה לראש התאנה ממלא חיקו ואוכל דלא הוי אלא כאויר החצר ואין אויר החצר קובע למעשר:

מתני' גפן שהיא נטועה בחצר נוטל את כל האשכול וכו'. דס''ל הואיל והתחיל בהיתר יכול הוא לגמור את כל האשכול ולא צריך לגרגר אחת אחת וכן ברמון א''צ לפרטו ובאבטיח א''צ לספותו חתיכות חתיכות ור''ע אומר צריך לגרגר אחת אחת וכן ברמון לא יטול את כל הרמון אלא פורט את הרימון באילן פרד פרד משם וכן באבטיח סופתו כשהוא בקרקע לחתיכות חתיכות ואוכל והלכה כר''ע:

כוסבר. הוא זרע גד קוליינדרו בלע''ז:

מקרטם מחתך עלה עלה ואוכל:

סיאה. פוליי' בלע''ז:

והאזוב. איזווי:

והקורנית. שדריא''ה בלע''ז אם היו נשמרים בחצר חייבין:

מתני' תאנה שהיא עומדת בחצר ונוטה לגינה אוכל כדרכו בגינה. ופטור דהויא כאלו נטועה בגינה:

ונוטה לחצר. הויא כנטועה בחצר ואינו אוכל אלא אחת אחת ואם צירף חייב:

עומדת בארץ וכו' הכל הולך אחר העיקר. דאם העיקר בארץ חייבת במעשרות ואם העיקר בח''ל פטורה דבזה אמרו שדינן נופו בתר עיקרו וכן בדין בתי ערי חומה שאם לא גאל בתוך השנה שמכר נחלט היא לצמיתות ואם האילן עומד בפנים מן החומה ונופו נוטה חוץ לחומה הכל הולך אחר העיקר ונחלט גם הנוף כאלו הוא ג''כ לפנים מן החומה:

בערי מקלט. דקי''ל כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט והכל הולך אחר הנוף והיינו אף אחר הנוף והכי מסיק בבבלי בפ''ב דמכות דאם האילן עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום אמרינן שדינן עיקרו בתר נופו וכשיגיע הרוצח לעיקרו נקלט ואם האילן עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום אמרינן שדינן נופו בתר עיקרו וכשיגיע להנוף נקלט:

ובירושלים הכל הולך אחר הנוף. הכא נמי אף אחר הנוף קאמר ולהחמיר שאם האילן עומד לפנים מחומת ירושלים ונופו נוטה חוץ להחומה משנכנס מעשר שני תחת הנוף הוי כאלו נכנס לירושלים לענין פדייה שאין פודין מעשר שני טהור בירושלים דלענין זה אמרינן שדינן נופו בתר עקרו אבל לענין אכילה אסור לו לאכול תחת הנוף שאין אוכלין מעשר שני אלא לפנים מן החומה ולא שדינן נופו בתר עיקרו לקולא לענין אכילה:

הלכה: תַּנֵּי נוֹתְנִין לוֹ שָׁהוּת לְפַצֵּעַ בָּהּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִייָה וּשְׁלִישִׁית. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא שֶׁאִים לִיקֵּט אֶת הַשְּׁנִייָה בְּתוֹךְ כְּדֵי שָׁהוּת רִאשׁוֹנָה נִטְבְּלוּ שְׁתֵּיהֶן.

Traduction

On a enseigné: celui qui mange des fruits un à un a la faculté d’attendre qu’il les amollisse une première fois, et même 2 ou 3 fois. Toutefois, ajoute R. Yona au nom de R. Zeira, s’il l’on a cueilli un 2e fruit pendant qu’on laisse amollir le premier, ils sont considérés comme réunis et deviennent tous soumis à la dîme.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בברייתא לפרש הא דקתני אוכל אחת אחת שנותנין לו שהות לפצוע פעם אחת וכו' כלומר שלכל אחת ואחת פוצע הוא אותה בפני עצמה ואוכלה וכן לשניה ולשלישית ולאפוקי שלא יניחנה בידו עד שילקוט ויפצע להשניה דא''כ הוי צירוף וכדמפרש ר' זעירא שאם ליקט את השניה בתוך כדי שהות הראשונה כצ''ל כלומר שעד שלא אכל להראשונה ושהה בה ליקט להשניה נטבלו שתיהן דשתים הוי צירוף:

רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי זָרַק אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְמַעֲלָה מֵאֲוֵיר עֲשָׂרָה לֹא הִסְפִּיקָה לֵירֵד לְמַטָּה מֵאֲוֵיר עֲשָׂרָה עַד שֶׁלִּיקֵּט אֶת הַשְּׁנִייָה נִטְבְּלוּ שְׁתֵּיהֶן.

Traduction

R. Jérémie demanda: Lorsqu’on a jeté la première figue en l’air dans un espace supérieur à dix palmes (ce qui constitue pour ainsi dire un autre séjour) et qu’avant sa chute au-dessous de cet espace on a cueilli la seconde, est-ce aussi considéré comme une réunion? Oui, toutes deux deviennent soumises à la dîme.

Pnei Moshe non traduit

זרק את הראשונה למעלה מאויר עשרה. דלאו כחצר הוא ולא הספיקה לירד למטה עד שליקט את השניה אם נטבלו שתיהן מי אמרינן דהואיל ולא אכל את הראשונה הוי עכשיו כצירוף או דילמא מכיון שליקט השניה קודם שירדה הראשונה למטה מאויר עשרה לא מיקרי צירוף ולא אפשיטא:

רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שָׁלֹשׁ בִּימִינוֹ וְשָׁלֹשׁ בִּשְׂמֹאלוֹ וְשָׁלֹשׁ בְּפִיו. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן עַל יְדֵי דַהֲוָה אָכְלָן הֲוָה מְשָׁעֵר גַּרְמֵיהּ כֵּן. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אֲזַל לְגַבֵּיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּי רִבִּי יוֹסֵי בַּר לַקּוֹנִיָּא חָמוֹי הֲוָה מְזַג לֵיהּ וְהוּא שָׁתֵי. מְזַג לֵיהּ וְהוּא שָׁתֵי. אָמַר לֵיהּ לֹא שְׁמָעַת מִן אָבוּךְ כַּמָּה אָדָם צָרִיךְ לְגַמּוֹת בַּכּוֹס. אָמַר לֵיהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא אַחַת. בְּצוֹנִין שְׁתַּיִם. בְּחַמִּין שָׁלֹשׁ וְלֹא שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים לֹא בְּיֵינָךְ שֶׁהוּא נָאֶה וְלֹא בְּכּוֹסָךְ שֶׁהוּא קָטָן וְלֹא בִּכְרֵיסִי שֶׁהִיא רְחָבָה.

Traduction

– R. Eliézer bar R. Simon dit: on peut en avoir 3 dans la main droite, autant dans la gauche et autant dans la bouche, sans que cela constitue une réunion interdite; parce que, selon lui, celui qui a l’habitude d’en manger autant à la fois les mesure d’après son usage et considère trois comme une seule. R. Eliézer bar R. Simon se rendit auprès de R. Simon bar R. Yossé bar Leponia (111)Babli, Pessahim 86b. son beau-père, et celui-ci se versait deux verres de suite à boire. N’as-tu pas appris de ton père, lui dit-il, en combien de fois on doit boire un verre (et encore moins vider 2 verres d’un trait)? Tel qu’il est, répondit-il, on le considère comme un verre: s’il est froid on le boit en 2 fois, s’il est chaud, en 3 fois; mais les sages n’ont pas prescrit la mesure que le vin doit être beau, que la coupe sera petite, ni que la panse sera large.

Pnei Moshe non traduit

ר''א בר''ש אומר. דמותר ג' בימינו וכו' וקאמר הש''ס דעל ידי שהיה אכלן שהיתה כריסו רחבה כדלקמן שיער בנפשיה כן:

הוה מזיג ליה ושתי. בפעם אחת וכן עשה עוד א''ל חמיו ולא שמעת מאביך מהדרך ארץ כמה אדם צריך לגמות בכוס ולא לשתותו בפעם אחת א''ל כך שמעתי אם כמות שהוא ואינו מזוג בפעם אחת ואם מזוג הוא בצונן בשתים ואם מזוג בחמין בשלש אבל לא שיערו חכמים לא ביינך שהוא נאה ומתוק ולא בכוסך שהוא קטן ולא בכרסי שהוא רחבה:

וַהֲוָה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה צְוַוח לֵיהּ חַלָּא בַּר חַמְרָא. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתְּ צְוַוח לִי כֵן. אָמַר לֵיהּ עַד דַּעֲרַקְתְּ וַאֲזַלְתְּ לָךְ לְלַדִּיקֵיָא. אָמַר לֵיהּ לֹא קוֹצִין כְּסִיחִין כִּסַּחְתִּי. אָמַר לֵיהּ וְלָא הֲוָה לֵילֵיךְ לָךְ לְסוֹף הָעוֹלָם לְהַנִּיחַ בַּעַל הַּגִּינָּה שֶׁיִּקּוֹץ אֶת קוֹצִין.

Traduction

R. Josué b. Korha l’appela (112)Baba Metsia 83b.: vinaigre fils du vin. Pourquoi m’appelles-tu ainsi, lui dit-il? Pour que tu te sauves et tu te rendes à Laodicée (car il avait pris des voleurs). Mais, répliqua-t-il, n’ai-je pas coupé les épines à émonder (n’ai-je pas bien fait d’enlever les impies)? Tu devrais aller te cacher au bout de monde et laisser au maître du potager (à Dieu) le soin d’émonder son bien des épines qu’il a.

Pnei Moshe non traduit

והוה ר' יהושע בן קרחה צווח ליה. ענין אחר הוא ועל שהיה תופס הגנבים ומוסרן למלכות כדאמרי' בפ' הפועלים היה קורא אותו חלא בר חמרא חומץ בן יין:

עד דערקת. יש לך לילך לברוח ללודקיא ולא תעשה כן וא''ל וכי לא קוצץ קוצים קצצתי והשיב לו יש לך לילך עד סוף העולם ולא תעשה כן אלא הנח לבעל הגינה והוא הקב''ה והוא שיקוץ את הרשעים הקוצים:

נִתְגַּלְגְּלָה מֵאֵילֶיהָ מַהוּ מַחֲזָּרָתָהּ כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן מַחֲזִירָן לִמְקוֹמָן וְאוֹכֵל. וְאוֹף הָכָא כֵן. תַּמָּן מַחֲזִירָן בְּמָקוֹם פְּטוֹר. בְּרַם הָכָא בְּמַחֲזִירָן לְמָקוֹם חִייוּב. מַה דָמִי לָהּ הָיָה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַתְּאֵינָה מַה אַתְּ עֲבִיד לָהּ כְּעוֹמֵד בָּעִיר כְּעוֹמֵד בַּשָּׂדֶה. יֵיבָא כְהָדָא הָיָה עוֹמֵד בָּעִיר וְאָמַר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַפּוֹעֲלִין שׁוֹכְחִין עוֹמֶר שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּשְׁכָחוּהוּ אֵינוֹ שִׁכְחָה. הָיָה עוֹמֵד בַּשָּׂדֶה וְאוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַפּוֹעֲלִין שׁוֹכְחִין עוֹמֶר שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּשְׁכָחוּהוּ הֲרֵי זֶה שִׁכְחָה דִּכְתִיב בַּשָּׂדֶה וְשָׁכַחְתָּ וְלֹא בָּעִיר וְשָׁכַחְתָּ.

Traduction

Lorsqu’une figue s’est détachée spontanément de l’arbre et est venue rouler auprès de celui qui se trouve là, peut-on retourner avec elle à l’arbre et la manger là sans dîme, comme il est dit ailleurs: ''on peut, en cas de transport involontaire dans la maison, rapporter les produits au point de départ et les manger là sans dîme''? En est-il de même ici, ou non? Certes non, fut-il répondu, car ailleurs, il s’agit de les remplacer dans un endroit à la dispense de la dîme a lieu, tandis qu’ici, même en les restituant à leur point de départ, l’obligation subsiste (113)''Le figuier est dans la cour; et, dès la chute du fruit, il est soumis à la dîme.''. A quoi ressemblerait celui qui se tient au sommet du figuier (où, selon notre Mishna, on peut en manger)? Et quelle est la règle si l’on se trouve placé à côté des épis en gerbes? Sont-ils considérés comme étant placés dans la ville (et par conséquent soumis aux droits), ou comme se trouvant au champ (où la dispense subsiste)? On peut déduire la réponse par analogie avec le cas suivant (114)Au Péa de la même série, ch. 5, 6, on retrouve ce texte de la Tossefta, ch. 3, sur ce même traité.: si étant placé dans la ville, le propriétaire dit: ''Je sais que les ouvriers oublient une gerbe en tel endroit'', et qu’en effet ils l’ont oubliée, elle n’est pas considérée comme un oubli dû aux pauvres; mais si, en étant placé aux champs, il dit aussi qu'il sait d’avance l’oubli qui va être commis par les ouvriers et que l’oubli ait en effet lieu, c’est dû aux pauvres, selon les termes mêmes du verset (Dt 24, 19) au champ, et que tu oublies (c’est alors dû aux pauvres) mais il n’est pas dit: ''si, dans la ville, tu oublies''.

Pnei Moshe non traduit

נתגלגלה מאליה מהו מחזרתה. אמתני' מהדר דקתני אחת אחת פטור ואם צירף חייב ובעי אם כשנטל האחת נתגלגלה מאליה מידו ונטל אחרת מהו שיהא מותר לו להחזירה לזו שנתגלגלה ולאכלה עם השניה דהא בראשונה בהיתר באת לידו או דילמא מכיון דמעכשיו השניה בידו הוי צירוף:

כמה דתימר תמן. לעיל בהלכה א' בהאי ברייתא הביא תאנים מן השדה לאכלן בחצרו שאינה משתמרת ושכח והכניסן לתוך ביתו ה''ז מחזירן למקומן ואוכל דאלמא אע''פ שהיו במקום החיוב לא נקבעו הואיל ובדעתו היה בתחילה לאכלן במקום הפטור ואוף הכא כן דבתחילה היה בדעתו לאכול להראשונה בפטור שלא היתה אלא אחת בלבד ודחי לה הש''ס דלא דמי דתמן במחזירן במקום פטור דהרי כשמחזירן למקומן שהיה בדעתו בתחילה לאכלן למקום פטור הוא מחזירן לחצר שאינה משתמרת ברם הכא במחזירן למקום חיוב דכשמחזיר את הראשונה נמצא בידו שתים והוי צירוף וחייב:

מה דמי לה היה עומד בראש התאנה. כלומר ואי איכא לדמויי להא דלעיל בכה''ג הוא דדמי לה דאם היה עומד בראש התאנה שהוא מקום פטור ונתגלגלה אחת מידו למטה שהוא מקום החיוב בצירף וכשמחזירה לאכלה בראש התאנה למקום פטור הוא מחזירה דשם ממלא חיקו ואוכל ובהא ודאי לא הוה מבעי' לן דבראש התאנה לא מהני צירוף לחייבו:

מה את עביד לה בעומד בעיר בעומד בשדה. כלומר וכי קא מבעיא לן אם יכול לאכול לאותה שנתגלגלה למטה בהחצר בצירוף עוד אחת או לא דמה את עביד לה אי מדמית לה לדין שכחה בעומד בעיר או דדמיא לדין שכחה בעומד בשדה כדמסיים ואזיל דייבא בעיא זו כהדא דתני בברייתא והובאה לעיל בפ''ה דפאה בהלכה ו':

היה עומד בעיר. הבעל הבית ואמר יודע אני שהפועלין בשדה שכחו זה העומר שבמקום פלוני ושכחוהו לזה העומר אינה שכחה דהבעל הבית בעיר הוא ואין שכחת בעה''ב ולא של פועלים כלום אבל אם היה עומד בשדה ואמר וכו' הוי שכחה דכתיב בשדה ושכחת וכו' והשתא שפיר הוא דמבעיא לן הכא אם יכול לאכול לזו שנתגלגלה כשהיה עומד בראש התאנה בצירוף האחרת כשהוא עומד עכשיו למטה בהחצר דמי מדמינן לה לעומד בעיר דהתם דלא מהני מה ששכחו אח''כ הואיל דבתחילה כשאמר יודע אני וכו' עומד בעיר היה דלאו מקום חיוב בשכחה הוא וה''נ מכיון דבשעה שנתגלגלה עומד בראש התאנה היה דלאו מקום חיוב הוא ויכול לאכלה עכשיו אפי' בצירוף או דלמא כיון דעכשיו במקום חיוב הוא עומד הוי כעומד בשדה דהתם דחל עליו דין שכחה אע''פ שאמר בתחילה יודע אני וזכר הוא ולא שכח מ''מ כששכחוהו אח''כ הוי שכחה הואיל ועומד בשדה וה''נ כן הואיל ועכשיו עומד בחצר שהוא מקום חיוב אינו יכול לאכול לזו שנתגלגלה בצירוף ואע''פ שבתחילה לא היה עליה דין צירוף ולא אפשיטא:

Ma'asseroth

Daf 17b

17b תַּמָּן תַּנִּינָן הָיָה אוֹכֵל אֶת הָאֶשְׁכּוֹל וְנִכְנַס מִן הַגִּינָּה לֶחָצֵר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יִגְמוֹר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא יִגְמוֹר. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אוֹ רִבִּי טַרְפוֹן כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹ דְּרִבִּי טַרְפוֹן עֲבַד עוּקְצַת הָאוֹכֶל מִתְּחִילָּתוֹ. רִבִּי אִילָּא רִבִּי אִיסִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אוֹ רִבִּי טַרְפוֹן כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. אוֹ רִבִּי טַרְפוֹן עֲבַד אֲכִילָה שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ אֲכִילוֹת כַּאֲכִילָה אַחַת. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ בְהֵיתֵר. אָמַר רִבִּי נָתַן לֹא שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ בְהֵיתֵר. אֶלָּא שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יַמְתִּין עַד שֶׁיֵּצֵא שַׁבָּת אוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיא חוּץ לַחֲצֵרוֹ וְיִגְמוֹר.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' תמן תנינן. לעיל בפ''ח דתרומות הלכה ד' וגרסינן נמי להא שם:

או דר' טרפון. דמתני' כר''א דהתם דטעמא הויא משום שהתחיל בהיתר או דטעמא דר' טרפון משום דעבד עוקצת האוכל כתחלתו. כלומר מה שנשאר לבסוף מן האוכל כתחלתו הוא ובתרומות לא גריס בדברי ר''ז ור' חייא בלישנא דספיקא אליבא דר' טרפון אלא אומר ר' טרפון עושה קציעות האוכל כתחלתו ונראה דשם ט''ס הוא וצ''ל או דר''ט כר''א או דר''ט עושה וכו' כדהכא:

ר' אילא וכו'. דהכי הוא דמספקא לי' לר' יוחנן או דר''ט כר''א או דטעמי' דר''ט משום דעושה אכילה שיש בה שתים ושלש אכילות כלומר שיכול הוא לחלק אותה לאכילות הרבה ואע''פ כן כאכילה אחת נחשבת היא ולפיכך אינו צריך לחלקה:

מ''ט דר''א. דהתם:

אמר ר' נתן. בתוספתא דתרומות פ''ז גריס לה דר' נתן אליבא דר''א לא ס''ל דטעמא משום שהתחיל בהיתר דא''כ היה מותר לגמור אף בחצר וכן בחשיכה לילי שבת דקאמר התם ר''א יגמור היה מותר אף בשבת ולא שמעינן ליה הכי אלא שר''א לא התיר כ''א שימתין עד מוצאי שבת ויגמור וכן שיצא חוץ לחצר ויגמור בגינה:

תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה חָצֵר שֶׁהִיא נֶעֱדֶרֶת הֲרֵי הִיא כְגִינָּה אוֹכְלִין בְּתוֹכָהּ עֲרַאי. אָמַר רִבִּי שִׂמְלַאי הֲלָכָה כְּרִבִּי נְחֶמְיָה. תַּנֵּי זָרַע רוּבָּהּ חַייָב. נָטַע רוּבָּהּ פְּטוּרָה. אָמַר רַב חִסְדָּא וְהוּא שֶׁנְּטָעָהּ לְנוֹייָהּ שֶׁל חָצֵר. הָדָא יְלָפָא מִן הַהִיא. וְהַהִיא יְלָפָא מִן הָדָא. הָדָא יְלָפָא מִן הַהִיא זָרַע רוּבָּהּ חַייֶבֶת וְהִיא שֶׁתְּהֵא נֶעֱדֶרֶת. וְהַהִיא יְלָפָא מִן הָדָא שֶׁאִם הָיְתָה נֶעֱדֶרֶת שֶׁהִיא כְשֵׁירָה וְהוּא שֶׁעִידֵּר רוּבָּהּ.

Traduction

On a enseigné au nom de R. Néhémie: lorsque le sol de la cour est cultivé, on le considère comme un jardin et l’on peut y manger passagèrement. R. Samlaï confirme cet avis. On a enseigné: lorsque la partie semée est la plus forte, les produits sont soumis à l’obligation; mais lorsque la partie plantée l’emporte, ils sont dispensés de tous droits comme dans un jardin. Toutefois, ajoute R. Hisda, il faut que la plantation ait eu lieu pour orner la cour (sans quoi, l’obligation subsisterait). On peut déduire pour un cas ce qui a été admis pour l’autre par réciprocité: ainsi, l’on a dit qu’au cas où la partie semée est la plus grande, les produits sont soumis à la dîme, à la condition qu’il y ait eu culture du sol. Par contre, on en déduit que si le sol de la cour a été creusé, celle-ci devient apte (122)L'édition d'Amsterdam n'a pas ici le mot Kshira comme les autres, mais Ptoura. à avoir la valeur du jardin (avec dispense de la dîme), pourvu que la majeure partie ait été creusée.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא פ''ב ר' נחמיה אומר חצר הנעדרת הרי היא כגנה ואוכל בה עראי דמכיון שעדר וחפר בה כדרך שעודרין להשדות או בשביל האילנות בטלה מתורת חצר והרי היא כגנה ואינה קובעת למעשר ולקמן מסיק דעד שיעדר רובה:

תני. בברייתא אחריתא זרע רובה חייב נטע רובה פטורה וטעמא דמילתא דמכיון שזרע בה אגלאי מילתא דמה שעידרה בתחילה בשביל שדעתו היה לזרוע בה כדקאמר לקמן דהא דקתני זרע רובה חייבת והוא שתהא נעדרת כלומר דעכשיו נראה מה שהיא נעדרת בתחילה בשביל שרצה לזרוע בה ומפני שאין מדרך לזרוע בחצר ואף לא לנטוע בה אמרינן דאין דעתו לקיים לא להזרעים ולא להאילנות ועתיד הוא לעקור אותן ולפיכך בדין הוא שלא בטלה מתורת חצר לא מחמת הזרעים ולא מחמת האילנות ובשתיהן חייבת ואין אוכלין בה עראי אלא שזה הוא ההפרש שבין זרעים לבין האילנות דבזרעים שאינם עשוין לנוי החצר לעולם חייבת היא דמסתמא יעקור אותן ולא יניחן בחצר אבל באילנות שלפעמים נוטעין בה שייהיו לנוי החצר אמרינן שדעתו לקיימן וכדמפרש רב חסדא והוא שנטען לנויה של חצר ועתיד לקיימן שיהיו לנוי בכה''ג הוא דאמרינן נטע רובה פטורה דבטלה מתורת חצר אבל אם אינם לנוי עתיד הוא לעקור אותן ואף בנטע רובה חייבת:

הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא. כלומר דקאמר הש''ס דהני ברייתות חדא נלמדת מחבירתה דהדא ברייתא ילפא מברייתא דר' נחמיה דבחצר הנעדרת מייירי וכל זמן שלא זרע בה פטורה כדר' נחמיה ואם זרע רובה חייבת והוא שתהא נעדרת כדפרישית דאיגלאי מילתא דבשביל שדעתו לזרוע בה הוא שעידרה בתחילה ולפיכך לא בטלה עכשיו מתורת חצר לפי שעתיד הוא לעוקרן:

וההיא. ברייתא דר' נחמיה דפטר בעודרה ילפא מן הדא ברייתא דהא דקאמר שאם היתה נעדרת שהיא כשדה היינו דוקא והוא שעודר רובה של חצר דבהא אמרינן דכל זמן שלא זרע בה פטורה משום שאפשר שעידרה על מנת ליטע בה אילנות לנויה של חצר ועתיד הוא לקיימן ובטלה מתורת חצר והרי היא כגינה וכשדה של אילנות:

הָדָא דְתֵימַר אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ פָטוּר בְעוֹמֵד בְּגִינָּה. הֵן דְּתֵימַר אוֹכֵל אֶחָד אֶחָד פָּטוּר וְאִם צֵירַף חַייָב בְּעוֹמֵד בְּחָצֵר.

Traduction

Lorsque la Mishna dit: ''On peut en manger sans restriction'', c’est au cas où celui qui mange se trouve au jardin; et lorsqu’elle dit: ''On mange les fruits un à un sans dîme, et en cas de réunion la dîme est due'', c’est au cas où le consommateur est placé dans la cour.

Pnei Moshe non traduit

הדא דתימר. אמתני' קמהדר דהא דקתני בנוטה לגינה אוכל כדרכו ופטור בעומד האדם בגנה ואוכל וההן דאת אמר בעומדת בגנה ונוטה לחצר אוכל אחת אחת בדוקא בעומד האדם בחצר הוא וברישא קמ''ל דאע''פ שהתאנה עומדת בחצר מ''מ כשהאדם עומד בגנה אוכל כדרכו מהנוטה לגנה ופטור ובסיפא קמ''ל דאע''פ שהתאנה עומדת בגנה מ''מ כשהאדם עומד בחצר ואוכל מהנוטה לחצר אינו אוכל אלא אחת אחת ופטור אבל אם צירף חייב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source