Ma'asseroth
Daf 15a
מְּצָאָהּ כַּלְכָּלָה בְּמָקוֹם שֶׁהָרוֹב מַכְנִיסִין לַשּׁוּק אָסוּר לוֹכַל מִמֶּנּוּ עֲרַאי וּמְתַקְּנָהּ דְּמַאי. בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב מַכְנִיסִין לַבָּתִּים מוּתָּר לוֹכַל מִמֶּנּוּ עֲרַאי וּמְתַקְּנָהּ וַדַּאי. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה מְתַקְּנָהּ דְּמַאי. מַכְנִיסָהּ לַבָּיִת מְתַקְּנָהּ וַדַּאי. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי דְּמַאי מַהוּ שֶׁיִּטְבּוֹל לְוַדַּאי. אִם אוֹמֵר 15a אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצֵאת מַקְדִּים. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק צָרִיךְ לְהַתְנוֹת וְלוֹמַר אִם מֵאוֹתָהּ שֶּׁמַּכְנִיסִים לַשּׁוּק הִיא מַה שֶׁעָשִׂיתִי עָשׂוּי. וְאִם לָאו לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם. שֶׁלֹּא תְּהֵא מֵאוֹתָהּ שֶׁמַּכְנִיסִין לַבָּתִּים וְנִמְצֵאת תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר טְבוּלָה לִתְרוּמָה גְדוֹלָה. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה בַשָּׂדֶה מְתַקְּנָהּ דְּמַאי. מַכְנִיסָהּ לַבָּיִת מְתַקְּנָהּ וַודַּאי. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא מֵאוֹתָהּ שֶׁמַּכְנִיסִין לַבַּיִת הִיא וְנִמְצֵאת תְּרוּמָה גְדוֹלָה טְבוּלָה לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה בְּקוֹרֵא שֵׁם עַל מַעְשְׂרוֹתָיו.
Traduction
Lorsqu’on a trouvé un panier de fruits, si c’est dans une localité où la majeure partie des fruits est transportée au marché pour y être vendue (c’est là leur achèvement), il est interdit d’en manger même passagèrement sans prélever la dîme, et on la libère comme un fruit douteux (dont l’oblation a du être prélevée); si c’est dans une localité où l’on transporte la majeure partie des produits à la maison, ils n’ont pas encore passé à l’état définitif; il sera permis d’en manger un peu passagèrement, et il faudra ensuite les libérer comme soumis avec certitude, y compris le devoir de l’oblation. Si l’on transporte par moitiés, l’une au marché, l’autre à la maison, il faudra au dehors libérer ces fruits comme douteux (ce n’est pas dû avec certitude, car ces fruits peuvent faire partie de ceux que l’on rentrera à la maison et qui, au dehors, ne sont pas encore soumis); puis, en entrant à la maison, il faudra les libérer comme fruits soumis avec certitude (dans l’hypothèse qu’ils font partie de ceux que l’on conserve à la maison et dont l’état obligatoire ne commence que là). R. Yona demanda: Est-ce que la dîme d’oblation prélevée pour le doute entraîne forcément le devoir de prélever la dîme avec certitude pour libérer le tout, en entrant à la maison (au même titre qu’en cas de certitude, le prélèvement de l’oblation entraîne le devoir de payer les autres dîmes)? —Certes non, fut-il répondu; sans quoi, l’oblation étant prélevée seulement à la maison, on ne respecterait pas l’ordre rigoureux des redevances (en prélevant d’avance les dîmes au champ). R. Yossé bar R. Aboun, ou R. Yohanan au nom de R. Simon b. Yoçadaq, dit qu’il faudra établir la condition suivante: si ces fruits font partie de ceux que l’on transporte au marché (par conséquent entièrement prêts), mon opération devra compter; au cas contraire, elle sera nulle; et il résultera de cette formule de condition qu’elle ne pourra pas avoir fait partie de ceux que l’on importe à la maison, et par suite, l’oblation de la dîme ne sera pas inaffranchie par rapport à la grande oblation prélevée seulement dans la maison. Si l’on transporte par moitié, est-il dit, il faudra au dehors libérer ces fruits comme douteux; puis, en entrant à la maison, il faudra les libérer comme fruits soumis avec certitude. Mais, n’y a-t-il pas à craindre qu’ils font partie de ceux que l’on transportera au marché, et, dès lors, ne se trouverait-il pas que la grande oblation qui sera prélevée dans la maison comprendrait une part de dîme d’oblation (ce qui serait illégal) (95)''Le texte ne répond rien; il sous-entend qu'en arrivant à la ville, on formulera la même condition à l'inverse.''. Selon R. Mamia, on obvie à ces divers inconvénients en désignant la dîme par le nom (et en prélevant réellement plus tard).
Pnei Moshe non traduit
מצא כלכלה מלאה פירות. וספק אם הן מעושרין או לאו ולהאי ברייתא דלעיל דקתני אסורה משום גזל מיירי הכא שאין בה סימן אבל ספק הוא אם נודע להבעלים ונתיאשו או לא:
במקום שהרוב מכניסין פירותיהן למכור בשוק אסור לאכול ממנה עראי דחיישינן שמא הכניסן בתחילה להבית והוקבעו למעשר וכדאמרינן בריש פרק דלעיל ואחר שהביאן למכור בשוק נאבדו ממנו ולפיכך נמי אין מתקנה אלא דמאי דספק אם עישרן הבעה''ב או לאו:
במקום שרוב מכניסין לבתים. תלינן דעד שלא הכניסה לבית נאבדה ולא הוקבעו למעשר לפיכך מותר לאכול ממנה עראי ומתקנה ודאי דמסתמא אינם מעושרין:
מחצה על מחצה. ספק הוא אם הוא מאותן המכניסין לשוק או מאותן המכניסין לבתים לפיכך מתקנה דמאי ואין לו לאכול ממנה עראי עד שיתקן דמאי:
מכניסה לבית מתקנה וודאי. קס''ד דה''ק אחר שתיקן אותה דמאי בשדה מכניסה לבית ומתקנה ודאי מפני שעכשיו הוקבעו בבית והיינו דבעי ר' יונה דמאי מהו שיטבול לודאי כלומר אי אמרינן דאחר שתיקנה דמאי נטבלו וצריך לחזור ולתקן ודאי וקאמר הש''ס דלא היא דאם אומר את כן לא נמצאת מקדים המעשר ראשון לתרומה גדולה שהרי דין דמאי אין מפרישין ממנה תרומה גדולה אלא מעשר ראשון כדי להפריש תרומת מעשר וליתן לכהן ודין ודאי צריך להפריש גם התרומה גדולה ואם אתה אומר שלאחר שתיקן דמאי יכניסה לביתו ויתקן ודאי נמצאת מקדים ואסור לכתחילה להקדים מעשר ראשון לתרומה גדולה אלא דה''ק אם מכניסה לבית בתחילה מתקנה ודאי:
ר' יוסי בר' בון וכו'. ארישא קאי במקום שהרוב מכניסין לשוק מתקנה דמאי וקאמר דצריך להתנות ולומר אם הוא מאותן שמכניסין לשוק מה שעשיתי עשוי ואם לאו לא עשיתי כלום שלא תהא וכו' כלומר משום דס''ל דחיישינן למיעוטא ואפשר שהוא מאותן שמכניסין לבתים ומן הדין הוא שצריך לתקן ודאי ולהפריש גם התרומה גדולה ועכשיו שאין מתקנה אלא דמאי ותרומת מעשר בלבד הוא שמפריש ליתן להכהן נמצאת תרומת מעשר טבולה לתרומה גדולה שלא הופרש ממנה התרומה גדולה א''נ י''ל דר' יוסי בר' בון נמי אסיפא קאי מחצה על מחצה וכו' ובא לתרץ הקושיא לא נמצאת מקדים משום דמפרש דבשדה הוא מתקנה דמאי ומכניסה לבית ומתקנה ודאי כדמסיק וה''ק הא דפרכת לא נמצאת מקדים לאו קושיא היא דהא בלאו הכי ע''כ צריך הוא להתנות כשמתקנה דמאי ולומר אם מאותן שמכניסין לשוק הוא וכו' דאי לא תימא הכי חיישינן שלא תהא מאותן שמכניסין לבתים והדין הוא שצריך לתקן ודאי ועכשיו כשמתקן דמאי נמצאת תרומת מעשר טבולה לתרומה גדולה לפיכך צריך הוא להתנות כדאמרן וה''ק מחצה על מחצה בשדה הוא מתקנה דמאי ומכניסה לבית ומתקנה ודאי וא''כ לא מקדים הוא המעשר ראשון לתרומה גדולה שהרי הוא אומר ואם לאו לא עשיתי כלוס ולפי פי' זה צריך להגיה בהקושיא וחש לומר וכו' וכצ''ל וחש לומר שמא מאותן שמכניסין לשוק הוא ונמצאת תרומה גדולה טבולה לתרומת מעשר. כלומר דהשתא פריך איפכא דהיאך אתה אומר דכשמתקנה דמאי על תנאי הוא דמתקן ולפיכך מכניסה לבית ומתקנה ודאי ומה שתיקן דמאי בתחילה לאו כלום הוא הא נמי איכא למיחש איפכא דשמא מאותן שמכניסין לשוק הוא והדין בזה שצריך לתקן דמאי ומפריש תרומת מעשר מכולה ליתן להכהן וכשמתקן עכשיו ודאי ומפריש בתחילה התרומה גדולה והרי יש בה החלק מתרומת מעשר שהי' צריך להפריש מהכל ומאותה תרומה גדולה אינו מפריש ונמצאת תרומה גדולה טבולה היא לתרומת מעשר שיש בה:
א''ר מתנייה בקורא שם על מעשרותיו. כלומר הא לאו קושיא היא דבקורא שם לכל המעשרות מיורי דהא אין כאן חשש אלא לקריאת שם של התרומת מעשר שבה שהרי בלאו הכי נותן התרומה גדולה להכהן וא''כ קורא הוא שם גם לתרומת מעשר שבחלק התרומה גדולה דשמא הוא מאותן שמכניסין לשוק כדקאמרת ונותנה לכהן:
עַד כְּדוֹן דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ גוֹרֶן אֲבָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גוֹרֶן מַפְרִישִׁין תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְאֵין צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה גְדוֹלָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי מָצָא פֵּירוֹת מְמוּרָחִין בַּשָּׂדֵה מְכוּנָּסִין אֲסוּרִין מִשּׁוּם גֶּזֶל. מְפוּזָרִין מוּתָּרִין מִשּׁוּם גֶּזֶל. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת וּפְטוּרִין מִתְּרוּמָה גְדוֹלָה. שֶׁאֵי אֶפְשַׁר לְגוֹרֶן שֶׁתֵּיעָקֵר אֶלָּא אִם כֵּן נִתְרְמָה.
Traduction
– On sait jusqu’à présent comment il faut agir pour ces divers fruits que l’on ne met pas en grange (pour eux, il n’y a pas ce signe distinctif de l’achèvement); mais, pour les produits que l’on met en grange, on prélèvera avec les dîmes l’oblation de la dîme (en raison du doute précité), non la grande oblation sacerdotale. C’est ainsi que l’on a enseigné: lorsqu’au champ on trouve des fruits étendus à la terre, s’ils sont réunis l’un près de l’autre, il est interdit d’en prendre sous peine de vol; s’ils sont dispersés, on peut en prendre sans que ce soit un vol; mais dans l’un et l’autre cas, la dîme est due, non la grande oblation, car il n’est pas admissible qu’on les ait enlevés du grenier avant le prélèvement de l’oblation.
Pnei Moshe non traduit
עד כדון דבר שאין לו גורן. כלומר והא דאמרינן כשמתקנה ודאי צריך להפריש גם התרומה גדולה לא אמרן אלא בדבר שאין לו גורן שאין עושין ממנו גורן ואיכא חששא דאפשר שלא הופרש ממנה התרומה גדולה וצריך לתקן הכל אבל דבר שיש לו גורן לא חיישינן לתרומה גדולה כדמייתי להאי ברייתא שא''א לגורן שתיעקר אא''כ נתרמה ממנו תרומה גדולה דמסתמא הכל מקדימין להפריש תרומה גדולה בעוד שהתבואה בגורן ובחזקת שהופרש ממנה תרומה גדולה היא וא''צ להפריש מה שניתן להכהן אלא תרומת מעשר בלבד:
כהדא דתני. בתוספתא שם:
ממורחין. דכשהן מכונסין מסתמא הבעה''ב הניחן שם לדעת ואסורין משום גזל וכשהן מפוזרין אינו מקפיד עליהן ומותרות משום גזל:
בין כך ובין כך חייבין במעשרות. דלא תלינן להמפוזרין שהפקירם ובמכונסין עושה אותן דמים כדלעיל:
מעשרות מהיכן ניטלות. משום דתני גבי תרומה א''א לגורן שתיעקר אלא א''כ נתרמה והלכך בעי ומצות המעשרות מהיכן ניטלות הן לכתחילה מן הבית או אף מן השדה אם הפרישן אחר שנתרמה תרומה גדולה ואינו ממתין עד שיכניסן להבית:
מַעְשְׂרוֹת מֵהֵיכָן נִיטָּלוֹת מִן הַבַּיִת אוֹ מִן הַשָּׂדֶה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא חָבֵר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ מְגוֹרָה מְלֵיאָה פֵּירוֹת אֲפִילוּ בוֹ בַיּוֹם הִכְנִיסָן הֲרֵי אֵלּוּ בְחֶזְקַת מְתוּקָּנִים. וְאֵיפְשַׁר שֶׁלֹּא נִטְרְפָה דַעְתּוֹ שָׁעָה אַחַת. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה תִּפְתָּר שֶׁמֵּת מִתּוֹךְ יִישׁוּב. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא עִישּׂוּר אֶחָד שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוּד נָתוּן לַעֲקִיבָה בֶּן יוֹסֵף שֶׁיְּזַכֶּה בוֹ לַעֲנִיִים. הָדָא אָֽמְרָה מִן הַבַּיִת. רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא מִי שֶׁהָיוּ פֵירוֹתָיו בִּמְגוֹרָה וְנָתַן סְאָה לְבֶן לֵוִי וּסְאָה לְעָנִי הָדָא אָמַר מִן הַבַּיִת. רִבִי אַבָּא מָרִי שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא מִן הַבַּיִת זוֹ חַלָּה. הָדָא אָֽמְרָה מִן הַשָּׂדֶה.
Traduction
D’où prendra-t-on la dîme? Sera-ce de la maison (en les rentrant), ou des fruits au champ (en tas)? On peut savoir la réponse à cette question de ce qui suit (96)Babli, Pessahim 9a.: Lorsqu’un compagnon instruit meurt et laisse un grenier plein de fruits, fussent-ils emmagasinés ce jour même, ils bénéficient de la présomption qu’ils sont libérés des divers droits (sans quoi il l‘eût dit). Peut-être en réalité voulait-il prévenir, et il n’a pas eu le temps (donc, on peut rédimer au champ). Il est possible, dit R. Aboun b. Hiya, qu’il soit mort avec calme, dans la plénitude de ses sens (on n’en peut donc rien conclure). Selon R. Hanania au nom de R. Pinhas, on déduit la réponse à faire de ce qu’il est dit (97)(Maasser Sheni 5, 9).: Lorsque les fruits sont éloignés, on dira p. ex. la dîme que je mesurerai plus tard sera considérée comme remise dès à présent entre les mains d’aqiba b. Joseph, qui l’acquerra pour les pauvres dont il est le trésorier. Cela prouve donc que l’on prélèvera la dîme à la maison. R. Hiya b. Aba déduisit la réponse de la Mishna suivante (98)(Terumot 4, 2).: ''Si quelqu’un ayant ses fruits dans le grenier en donne un saa au lévite et un au pauvre, etc., il peut ensuite les manger''; cela prouve aussi qu’on prélève les dîmes dans la maison. Selon R. Aba Mare, au contraire, on peut prouver de ce qu’il est dit: ''La Halla sera prise à la maison'', que la dîme sera prélevée au champ.
Pnei Moshe non traduit
נישמעינה מן הדא. ברייתא חבר שהוא נאמן על המעשרות שמת והניח מגורה וכו' הרי אלו בחזקת מתוקנים דחזקה שאין החבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ומדקתני מגורה והוא אוצר וסתם אוצר בתוך הבית עושין אותו ש''מ דמצות מעשרות מן הבית הן:
ואיפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת. על הברייתא פריך דקתני אפי' בו ביום וניחוש שמא נטרפה דעתו קודם שמת ולא תיקנה ומשני ר' בון תיפתר שמת מתוך יישוב הדעת:
שמע לה מן הכא. דמצות הפרש מעשרות מן הבית דתנינן לקמן בפ''ה דמעשר שני גבי מעשה בר''ג וזקנים שהיו באים בספינה אמר ר''ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע וכו' ואם המצוה לכתחלה להפריש המעשרות בשדה לא היה ר''ג מעכב מלתקנן בתחילה הדא אמרה מן הבית עיקר מצות הפרשת שאר מעשרות:
שמע לה מן הכא. דמצותן מן הבית ממה דתנינן לעיל בפ''ד דתרומות מי שהיו פירותיו במגורה וכו' ומגורה בבית הוא:
ר' אבא מרי שמע לה מן הכא. דמצות הפרשתן גם מן השדה דהא תנינן בפ''ה דמעשר שני גבי ווידוי מעשר בערתי הקודש מן הבית זה מעשר שני וכו' כלומר הקדש קאי על מעשר שני ונטע רבעי שנקראו קדש נתתיו ללוי וכו' מן הבית זו חלה דהיא ניטלת מן העיסה בתוך הבית הדא אמרה דהפרשת שאר המעשרות מצותן מן השדה:
Ma'asseroth
Daf 15b
משנה: 15b מָצָא קְצִיצוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲפִילוּ בְּצַד שְׂדֵה קְצִיצוֹת וְכֵן תְּאֵינָה שֶׁהִיא נוֹטָה עַל הַדֶּרֶךְ וּמָצָא תַחְתֶּיהָ תְאֵנִים מוּתָּרוֹת מִשּׁוּם גֶּזֶל וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. הַזֵּיתִים וְהֶחָרוּבִין חַייָבִין. מָצָא גְּרוֹגְרוֹת אִם דָּֽרְסוּ רוֹב בְּנֵי אָדָם חַייָב וְאִם לָאו פָּטוּר. מָצָא פִילְחֵי דְּבֵילָה חַייָב בְּיָדוּעַ שֶׁמִּדָּבָר גָּמוּר. הֶחָרוּבִין עַד שֶׁלֹּא כִּינְסָן לְרֹאשׁ הַגָּג מוֹרִיד מֵהֶן לִבְהֵמָה וּפָטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר.
Traduction
Si quelqu’un trouve sur la route des figues coupées (92)Baba Metsia 21b., fut-ce au bord d’un champ qui en est couvert, et de même si l’on se trouve sous un figuier penché sur le chemin et qu’au–dessous l’on voit des figues, on peut les prendre sans que ce soit un vol, et l’on est dispensé de la dîme (c’est de l’abandon). Mais, pour les olives et les caroubes (dont le propriétaire fait plus grand cas et qu’il ne perd pas de vue), il n’est pas permis de les prendre. Si l’on trouve des figues sèches et que la plupart des habitants de cette localité ont déjà comprimé leurs figues en gâteau (ce qui est la cueillette achevée), il n’est plus permis de les ramasser; au cas contraire, c’est permis. Si quelqu’un trouve des morceaux d’un gâteau de figues, il faut les rédimer, puisqu’il est notoire que ce sont des fragments d’une partie achevée (et soumise aux dîmes). Quant aux caroubes, aussi longtemps qu’on ne les a pas étalées sur le toit pour les sécher (ce qui est l’achèvement), il est permis d’en donner aux animaux (passagèrement), parce qu’on y placera le reste (qui ne sert pas d’ordinaire au fourrage).
Pnei Moshe non traduit
מתני' מצא קציצות בדרך. כך הוא ג''כ נוסחת המשניות ונ''א קציעות והיינו הך מפני שקוצצין אותם באיזמל ושוטחין אותן לייבש ואותן נקראו קציעות:
אפי' בצד שדה קציצות. משום גזל נקט לה דאע''פ שמצא בצד שדה קציעות ומוכחא מילתא דמאותה שדה הן אפ''ה מותרות משום גזל:
ופטורין מן המעשרות. קציעות פטורין הואיל ולא נגמר מלאכתן א''נ דהאי רבותא אפי' בצד שדה קציעות קאי ג''כ אפטורין מן המעשרות דאף דאותן שבשדה י''ל דכבר יבשו ונגמר מלאכתן אפ''ה אותן שמצא בצדה פטורין:
וכן תאנה שהיא נוטה על הדרך ומצא תחתיה תאנים. ודרכן של תאנים כשהן נופלות נמאסות ונשתנות ואינו ידוע אם מאילן זה או לא מותרות משום גזל דשמא מעוברי דרכים נפלו ומספק פטורות מן המעשרות:
בזיתים ובחרובין חייבין. במעשרות לפי שמראיתן מוכיח עליהן וחזקתן שמאילן זה נפלו:
מצא גרוגרות אם דרסו רוב בני אדם. להגרוגרות שלהן וכגון במקום שדורסין הגרוגרות בשדה כדמוקי לה בגמרא:
חייב. מפני שחזקתן מדבר שנגמר מלאכתן הן ואם לאו פטור מלעשר:
מצא פלחי דבילה. אחר שדורסין הגרוגרות בעיגול מחלקין העיגול לכמה פלחין וחתיכות ובכל פלח יש הרבה דבילות דבוקות זו בזו חייב שבידוע הוא שהן מדבר הגמור:
והחרובין עד שלא כנסן לראש הגג. בחרובין שנגמר מלאכתן בשדה מיירי וכגון שעשה מהן ערימה בשדה וכדאמרינן בפ''ק בהלכה ו' ודרך החרובין שכונסין אותן לראש הגג כדי לייבשן ביותר ועד שלא כנסן הכל לראש הגג מוריד מהן לבהמה ופטור ודווקא לבהמה לפי שזהו הכלל אכילת בהמה בקבע לעולם כדין עראי לאדם נחשבת וכל היכא דמותר לאדם אכילת עראי מותר לבהמה אפי' אכילת קבע כגון בפירות שלא נגמר מלאכתן וכאן דנגמר מלאכתן מיירי ואסור לאדם אפי' אכילת עראי הלכך אינו מותר לבהמה כ''א אכילת עראי בדוקא והיינו דקתני מפני שהוא מחזיר את המותר וזה מוכיח שאינו מאכילה אלא אכילת עראי:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא לַדֶּרֶךְ. הָא בֵינוֹ לְבֵין חֲבֵירוֹ לֹא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וְהוּא שֶׁמָּצָא זֵיתִים תַּחַת זֵיתִים. וְחָרוּבִין תַּחַת חָרוּבִין. אֲבָל אִם מָצָא זֵיתִים תַּחַת חָרוּבִין וְחָרוּבִין תַּחַת זֵיתִים לא בְדָא.
Traduction
R. Yona dit: la Mishna parle seulement de trouvailles faites sur la grande route, non de ce qu’il y aurait entre l’homme et son prochain; Il dit aussi: Il est question là seulement d’olives trouvées sous l’olivier, ou de caroubes sous le caroubier; mais, si l’on trouve des olives sous le caroubier, ou des caroubes sous l’olivier, il n’en est plus de même (il ne serait pas permis de les prendre, ni d’en manger sans dîme).
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא אמרו אלא לדרך. דוקא בתאנה שהוא נוטה על הדרך מותרין משום גזל דאימור מעוברי דרכים נפלו ומכיון שהתאינה בנפילתה נמאסת נתייאשו הבעלים מהן אבל בינו לבין חבירו לא דשמא משל חבירו הן:
והוא שמצא זיתים וכו'. הא דקתני בזיתים ובחרובין חייבין דוקא שמצא כל א' וא' תחת מין האילן שלו אבל אם מצא זיתים תחת החרוב או איפכא לא בדא אמרו חייבין וקמשמע לן דאפילו יש שם אילני זיתים וחרובין זה בצד זה אפ''ה תחת אותו מין האילן בדוקא אמרו:
וְלֹא בַבָּתִּים הֵן נִדְרָסוֹת. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה תִּפְתָּר שֶׁרוֹב דּוֹרְסִין בַּשָּׂדוֹת. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי וְאֵינָהּ נִיכֶּרֶת אִם דְּרוּסָה הִיא אִם אֵינָהּ דְּרוּסָה. אָמַר רִבִּי שָׁאוּל פְּעָמִים שֶׁהִיא פוֹקַעַת תַּחַת הַגַּלְגָּל וְהִיא דְּרוּסָה וְהִיא נִרְאֵית שֶׁאֵינָהּ דְּרוּסָה. פְּעָמִים שֶׁהָרֶגֶל דּוֹרְסָתָהּ וְהִיא אֵינָהּ דְּרוּסָה וְנִרְאֵית כִדְרוּסָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר הָדָא דְתֵימָא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רוֹב דּוֹרְסִין בְּשָׂדוֹת. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב דּוֹרְסִין בְּשָׂדוֹת אוֹתָן שֶׁדָּֽרְסוּ אוֹתָן הַמִּיעוּט הָעֲתִידִין לִדְרוֹס מִצְטָֽרְפִין.
Traduction
Quant aux figues comprimées dont parle la Mishna, comment supposer que la dîme est due? N’est-ce pas dans la maison qu’on les comprime (non aux champs)? On peut répondre, dit R. Aboun, b. Hiya, que la plupart de ces gens les compriment au champ. Mais, objecta R. Zeira, ne peut-on pas reconnaître si ces figues ont été comprimées ou non? C’est que, répondit R. Shaoul, il arrive parfois qu’une figue ayant passé sous la roue a été comprimée, mais elle ne le paraît pas; d’autres fois, on l’a écrasée avec le pied, ce qui n’est pas une compression formelle, et cependant elle en porte la marque évidente. R. Eliézer dit: l’assertion émise par la Mishna s’applique seulement au cas où la majeure partie des personnes ne compriment pas leurs figues au champ; mais au cas où c’est la majeure partie, on suppose jointe la partie déjà comprimée et l’autre plus faible qui le sera plus tard: ce qui forme au champ un total assez important pour que la dîme soit due.
Pnei Moshe non traduit
ולא בבתים הן נדרסות. דסתם גרוגרות מביאין אותן מן השדה ודורסין בעיגול בבית ואמאי תלינן אם דרסו וכו' הלא בשדה מצאן:
תיפתר. במקום שרוב דורסין בשדות:
ר' (יונה) [זעירא] בעי. אהא דתנינן אם דרסו וכו' וכי אין ניכרת אם כבר דרוסה היא או אינה דרוסה ולמה לנו לילך אחר הרוב ומשני ר' שאול לפי שפעמים שהיא פוקעת ונשמטת מתחת הגלגל והוא העיגול והיא דרוסה ואינה ניכרת והיא נראית כמו שאינה דרוסה וכן להיפך פעמים שהרגל דורסתה והיא אינה דרוסה בעיגול ונראית כמו שהיא דרוסה והלכך אמרו כאן דאם דרסו רוב בני אדם תלינן שגם אלו נדרסו:
א''ר אלעזר הדא דתימר במקום שאין רוב דורסין בשדות. ר' אלעזר פליג על הא דר' שאול דקאמר דטעמא הויא מפני שלפעמים אינה ניכרת אם דרוסה היא או לאו ולפיכך אמרו בה שהולכין אחר רוב בני אדם ומשמע הא אם בידוע הוא שהיא אינה דרוסה כגון שניכרת שלא נשמטה מתחת העיגול וכיוצא בו לא מהני רוב הדורסין ולעולם פטורה היא דלא נגמרה מלאכתה ועלה קאמר ר' אלעזר דלא היא אלא הדא דתימר בניכרת שאינה דרוסה פטורה היא וכדדייקינן מדבריך זהו שייך לומר דוקא במקום שאין רוב דורסין בשדות דהואיל ואין כאן רוב בני אדם שדרסו וזו ניכרת שאינה דרוסה הוא פטורה אבל במקום שרוב דורסין בשדות כדאיירי במתני' דאוקימנא דהא דקתני אם דרסו רוב בני אדם חייב במקום שרוב דורסין בשדות הוא בכה''ג אמרינן דאע''פ שניכרת היא שאינה דרוסה חייב מפני שאותן שדרסו כבר והן הרוב א''כ יש כאן רוב הגרוגרות שנדרסו מרוב בני אדם שדרסו לפיכך אותן המיעוט שעתידין הן לדרוס מצטרפין לחיוב דהרוב גורר את המיעוט לחיובא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source