Ma'asseroth
Daf 14a
רִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי אֲפִילוּ דְּיִסְבּוֹר כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה חוֹמֶר הוּא בְּשַׁבָּת שֶׁכֵּן נְשָׁרִים שֶׁנָּֽשְׁרוּ מֵאֵילֵיהֶן אֲסוּרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה אֲפִילוּ דְּיִסְבּוֹר כְּרִבִּי חוֹמֶר הוּא בְּחָצֵר בֵּית שְׁמִירָה דְּאָמַר רִבִּי 14a יוֹחָנָן מִקַּח בְּחָצֵר בְּשַׁבָּת אֵינָן תּוֹרָה. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן הַמְחוּוָר שֶׁבְּכוּלָּן זֶה חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה.
Traduction
Lorsque R. Yohanan dit plus haut qu’à l’arrivée du samedi les fruits cueillis pour être mangés de suite et qui sont restés jusqu’à ce jour deviennent alors passibles de la dîme (par la fixité que le Shabat leur confère), il suit l’opinion de Rabbi, qui indique ici l’obligation de la dîme dès leur passage par la cour; tandis que son interlocuteur, R. Simon b. Lakish, qui en ce cas n’impose pas l’obligation, se conforme à l’avis de R. Yossé bar R. Juda. Toutefois il se peut que R. Yohanan adopte ce dernier avis, mais il est plus sévère à l’égard du Shabat, puisqu’en ce jour les fruits tombés spontanément sont également interdits (comme étant placés en dehors du contact habituel). De même R. Simon b. Lakish qui paraît se ranger à l’avis de R. Yossé b. R. Juda dans la question du Shabat, peut cependant admettre ici l’avis de Rabbi, en ce que c’est un point grave de faire passer les fruits dans la cour, où ils sont gardés comme à la maison. Or, R. Yohanan dit: la particularité de la vente des fruits, ou celle de la cour, ou celle de l’arrivée du Shabat, ne constitue pas pour les fruits une obligation légale. R. Imi dit au nom de R. Simon: le point le plus grand de tout, c’est la cour considérée comme une maison pour la garde des fruits.
Pnei Moshe non traduit
ר' יוחנן כר'. פלוגתא דר' יוחנן ורשב''ל לעיל בפ''ב בהלכה ג' בפירות שלקטן שלא לצורך השבת ר' יוחנן אמר השבת טובלת ורשב''ל אמר אין השבת טובלת והשתא לימא דפליגי בפלוגתא דרבי ור' יוסי בר' יהודה דר' יוחנן סבירא ליה כרבי דקאמר דהחצר קובעת אף על פי שלא היה בדעתו לאכלן בחצר כ''א דרך העברה בעלמא הכניסן וכדי לאכלן במקום פטור וה''ה בשבת דאע''פ שלא לקטן בתחילה לצורך השבת אפילו הכי כשהגיע שבת קובעת ורשב''ל כר' יוסי בר' יהודה ס''ל:
ר' יוחנן כרבי. כלומר דדחי לה הש''ס דהא דקאמרת ר' יוחנן כרבי לא היא דאפי' אם יסבור כר' יוסי בר' יהודה גבי חצר שאני שבת דחמירא שכן מצינו דאפי' פירות שנשרו מאליהן קודם השבת כשהגיע שבת אסורין לאכול דהשבת קובעת וכן הא דקאמרת דרשב''ל כר' יוסי בר' יהודה לא היא דאפי' יסבור כר' גבי חצר שאני הוא דחומר הוא בחצר בית שמירה לענין קביעת מעשר יותר משבת:
דאמר ר' יוחנן וכו'. כדאשכחן דפליגי בה ר' יוחנן ור''ל לעיל בפ''ב בהלכה ה' דר' יוחנן ס''ל דהמקח והחצר והשבת אינן תורה דאין קובעין אלא מד''ס ורשב''ל ס''ל דהמחוור שבכולן חצר בית שמירה שקובעת אף מן התורה כמו הבית שקובע:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת אַחַת בְּמַגְדָּלָא וְאַחַת בְּטִיבֵּרִיָּא הֶעֱבִירוֹ בְּזוֹ שֶׁבְּמַגְדָּלָא לְאוֹכְלָן בְּזוֹ שֶׁבְּטִיבֵּרִיָּא מִכֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִירָן דֶּרֶךְ הֵתֵיר מוּתָּר. אַתְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה וְרוֹבָה מִן דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה. מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה בְּעוֹמֵד בִּמְקוֹם פְּטוֹר. וּמַה דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי בְּעוֹמֵד בִּמְקוֹם חִיּוּב. מִכֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִירָן דֶּרֶךְ הֵתֵיר מוּתָּר. וְרִבִּי אֶלִיעֶזֶר רוֹבָה מִן דִּתְרֵיהוֹן דְּרִבִּי אֶלִיעֶזֶר אָמַר מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בָּהֶן דֶּרֶךְ הֵתֵיר מוּתָּר.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Simon b. Yohaï: si quelqu’un ayant 2 cours, l’une à Magdala et l’autre à Tibériade, fait passer les fruits par celle de Magdala pour les manger dans celle de Tibériade, il pourra en manger sans dîme, dès qu’il les a fait passer par un chemin où la dispense existe. Cette opinion de R. Simon b. Yohaï est conforme à l’avis de R. Yossé b. R. Juda et la dépasse même; car R. Yossé b. Juda exprime seulement son opinion au cas où l’on se trouve dans un endroit qui par son emplacement dispense de la dîme; tandis que R. Simon b. Lakish parle même du cas où l’on se trouverait finalement dans un endroit où l’obligation de la dîme a lieu; et malgré cela on en est dispensé si l’on a passé par un emplacement où c’est permis d’en manger sans dîme. Enfin l’opinion de R. Eliézer les dépasse encore tous deux, puisqu’il dit: dès que l’on a seulement commencé à faire passer les produits par une place dispensée de tous droits (89)Cf. ci-dessus, (Terumot 8, 3)., le reste des fruits est également d’un usage permis.
Pnei Moshe non traduit
היו לו. מי שהיו לו ב' חצירות אחת במגדלא. בהמגדול ואותה חצר אינה משתמרת ואחת בטבריא עצמה וחצר המשתמרת היא:
מכיון שהעבירן דרך היתר. באותה שבמגדול מותר לאכול מהן עראי אפי' בחצר שבטבריא:
כר' יוסי בר' יהודה. דלעיל ורובא ועדיפא הוא מן דר' יוסי בר' יהודה דאלו מה דאמר ר' יוסי בר' יהודה בעומד עכשיו בשעת אכילה במקום פטור שלא התיר לאכול אלא בראש גגו אחר שהעבירן מהחצר ואלו מה דאמר ר''ש בן יוחי. כצ''ל אפי' עומד עכשיו במקום חיוב בחצר שבטבריא מכיון שהעבירן בתחלה במגדול דרך היתר מותר באכילת עראי לעולם:
ור' אליעזר רובה מן דתריהון. דידיה עדיפא הוא מן תרווייהו האי דר''א בתוספת אהוא והבאתי בפ' דלעיל בהלכה ד' גבי פלוגתא דר''א וחכמים בתורם פירות עד שלא נגמר מלאכתן דקתני התם ומודה ר''א לחכמים בתורם שבלין ועתיד לעשותן גורן ענבים ועתיד לעשותן יין זיתים ועתיד לעשותן שמן שיאכל מהן עראי אלמא דס''ל מכיון שהתחיל בהן דרך היתר וכלומר דמכ''ש לא עשה בהן מעשה כ''א שהעבירן דרך החצר והוא מקום היתר אלא אפי' שהתחיל המעשה הגורם לקובען רק שהוא דרך היתר כגון בשבלים וכיוצא בהן דאכתי לא נגמר מלאכת עצמן בהן מותר לאכול מהן עראי ובהא עדיפא דר''א מדתרווייהו. והא דנקט ר''א אע''ג דלחכמים פשיטא דמותר משום דאליבא דחכמים אין כאן מעשה כלל לקביעות דהא לדידהו לעולם אין התרומה קובעת בדבר שלא נגמר מלאכתו ולא דמיא כלל לההיא דהעברה דרך החצר ולר''א שפיר הוא דקאמר דאף דס''ל דהתרומה מעשה הויא לקביעות מ''מ אם התחיל המעשה בהן דרך היתר מותר:
נִיחָא לֹא מִן הַסַּל וְלֹא מִן הַקּוּפָּה וְלֹא מִן הַמּוּקְצֶה כְּמַה דְּתֵימַר תַּמָּן מְלַקֵּט אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל וְאִם צֵירַף חַייָב. וֶאֱמוֹר אוּף הָכָא כֵּן. אָמַר רִבִּי יִצְחָק מוּקְצֶה עָשׂוּ אוֹתוֹ כִמְצוּרָף.
Traduction
– On comprend que la Mishna interdise de prendre du panier de la hotte (90)Les figues y sont réunies et interdites. des fruits (sans dîme) aux ouvriers qui en ont fait la condition; mais pourquoi est-ce interdit pour les figues à récolter? C’est que, de même qu’il a été dit (§ 3) ''il est permis de cueillir ces fruits un à un et de les manger successivement, mais si on les réunit, ils sont interdits sans dîme''; de même, l’on a renouvelé ici la défense. Selon R. Isaac, l’endroit où les figues sont étendues constitue évidemment la réunion (aussi est-ce interdit dans ce cas).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניחא לא מן הסל ולא מן הקופה. מפני שכשאוכלין מן אלו שמכונסין בכלים כקביעות הויא:
ולא מן המוקצה. בתמיה ואמאי לא יהא כמה דתימר תמן במתני' דלקמן מלקט אחת אחת וכו' ואמור אוף הכא כן דמיהת אחת אחת יאכלו:
מוקצה עשו אותה כמצורף. דהואיל וכנסן בכרי הוי כמצורף וכל מה שיאכלו ממנה כצירוף הויא:
תַּנֵּי דְּבֵי רִבִּי אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי מַה נָן קַייָמִין אִם בְּשֶׁשְּׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בַּזֵּתִים כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר. וְאִם שֶׁשְּׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּגוּפָן שֶׁל זֵיתִים כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא אוֹכֵל אַחַת אַחַת וּפָטוּר וְאִם צֵירַף חַייָב. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּשֶׁשְּׂכָרוֹ לְנַכֵּשׁ עִמּוֹ בַּזֵּתִים. מִן דְּבַתְרָהּ לְנַכֵּשׁ בַּבְּצָלִים אָמַר לוֹ עַל מְנַת לוֹכַל יָרָק מְקָֽרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל וְאִם צֵירַף חַייָב.
Traduction
On a enseigné chez Rabbi: il sera permis à un tel ouvrier (qui en fait la condition) de manger comme d’ordinaire, avec dispense de la dîme. R. Yona demanda de quel cas s’agit-il ici? Lorsque le maître l’a engagé pour travailler avec lui à cueillir des olives, tous reconnaissent qu’il peut en manger comme d’ordinaire sans dîme; s’il l’a engagé pour travailler avec lui à améliorer l’arbre, ou l’olivier, tous reconnaissent qu’il peut seulement les manger une à une sans dîme, et qu’en cas de réunion la dîme est due. De quoi donc est-il question? d’un ouvrier engagé pour les émonder (ou sarcler), conformément à ce qui est dit après: ''S’il est engagé pour sarcler les oignons et qu’il établisse la condition d’en manger des feuilles vertes, il peut les couper isolément et en manger; mais s’il les réunit, il doit la dîme''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני דבית רבי. ופליגא אמתני' וס''ל אוכל כדרכו ופטור מלעשר:
מה אנן קיימין. במתני' ובמאי פליגא ברייתא דבית רבי:
אם בששכרו לעשות עמו בזיתים. שילקט עמו הזיתים כ''ע מודים שהוא אוכל כדרכו ופטור שהרי זה אוכל מן התורה מן המחובר בשעת גמר מלאכה וכל שאוכל מן התורה פטור ממעשר ואפי' התנה עמו כדאמרינן בפ' דלעיל בהלכה ו':
ואם ששכרו לעשות עמו בגופן של זיתים. כלומר בגוף האילנות של זיתים לתקן אותם בזה כ''ע מודים דדוקא אוכל אחת אחת וכו' שאין זה אוכל מן התורה לדברי הכל דבמחובר הוא ואינו גמר מלאכה:
אלא כי אנן קיימין בששכרו לנכש וכו' מן דבתרה וכו'. כלומר כדשמעינן מן דאיירי בסיפא לנכש בבצלים וה''נ ברישא לנכש בזיתים ובהא פליגי דלתנא דמתני' כעושה במחובר בשעה שאינו גמר מלאכה הוא דהויא ואינו אוכל מן התורה מן הזיתים שנגמר מלאכתן אלא מפני התנאי והוי כמקח וכדפרישית במתני' ולתנא דבית רבי לא חשיב ליה כעושה במחובר הואיל ואינו עושה בגופן של אילני הזיתים אלא כעושה בתלוש עד שלא נגמר מלאכתו ולדידיה אוכל מן התורה הוא:
Ma'asseroth
Daf 14b
רִבִּי חַגַּיי שָׁאַל לַחֲבֵרַיָּא מַהוּ אָהֵן פָּטוּר דְּתַנִּינָן הָכָא אָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם אוֹכֵל עֲרַאי בַּשָּׂדֶה וְהוּא פָטוּר. אָמַר לוֹן וָכָא אֲתִינָן מַתְנִיתִין מִשׁוּם אוֹכֵל עֲרַאי בַּשָּׂדֶה וְהוּא פָטוּר אֶלָּא מִשּׁוּם הֶבְקֵר שֶׁכֵּן אִם הִכְנִיסוֹ לַבַּיִת פָּטוּר. דְּתַנֵּי מָצָא 14b כַלְכָּלָה מְחוּפָּה בֶּעָלִין אֲסוּרָה מִשּׁוּם גֶּזֶל וְחַייֶבֶת בְּמַעְשְׂרוֹת. אֲסוּרָה מִשּׁוּם גֶּזֶל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵימָנִין. וְחַייָבִין בְּמַעֲשֵׂר שֶׁעַד עַכְשָׁיו דַּעַת בְּעָלִים עָלֶיהָ. עַד הֵיכָן. עַד כְּדֵי שֶׁיָּכוֹל לִתְרוֹם מִן הַמּוּבְקָר. לֹא הָיָה יָכוֹל לִתְרוֹם מִן הַמּוּבְקָר עוֹשֶׂה אוֹתָהּ דָּמִים וְאוֹכְלָהּ.
Traduction
R. Hagaï demanda à ses compagnons: à quel cas se rapporte la dispense dont parle la Mishna (§ 4)? C’est, fut-il répondu, au cas où l’on en mangerait passagèrement au champ qu’il y a dispense. Est-ce possible, leur dit-il, qu’il y ait un enseignement s’exprimant ainsi? La dispense a lieu évidemment en raison d’un abandon préalable; puisqu’il est dit: lorsqu’on a rentré ces produits dans la maison, ils sont dispensés des droits (ce qui ne peut avoir lieu qu’à la suite d’un abandon). Or, on a enseigné (93)Tossefta sur le présent traité, ch. 2.: Lorsqu’on a trouvé un panier de fruits recouvert de feuilles, il n’est pas permis d’y toucher sous peine de vol, et les produits sont soumis à la dîme. Ce serait un vol d’en prendre, puisque les fruits sont accompagnés d’un signe distinctif posé par le maître; et ils sont soumis à la dîme, puisqu’en posant ce signe, le maître a indiqué qu’il n’en détournait pas la pensée et ne les abandonnait pas. Jusqu’à quel moment sa pensée sur les fruits reste-t-elle intacte? (et les fruits sont-ils en son pouvoir)? Jusqu’à ce que les fruits soient arrivés à un tel état de maturité que l’on puisse prélever l’oblation sacerdotale de l’abandon pour les libérer (94)''La dîme est due si l'abandon a eu lieu après la maturité; une fois le temps d'oblation passé et le maître ne venant pas, l'abandon sera complet.''. S’il n’y a plus de quoi prélever l’oblation de l’abandon (qu’ils sont pourris ou gâtés), on en estime la valeur pour la rendre au propriétaire); et, après le rachat, on les mange.
Pnei Moshe non traduit
מהו אהן פטור דתנינן הכא. מאיזה טעם הוא האי ופטור דתנינן הכא במתני' באוכל אחת אחת והשיבו לו משום אוכל עראי בשדה שהוא פטור:
וכה אתינן מיתני משום אוכל עראי. והכא אתא לאשמעינן להא וכי עד כאן לא שמענו זה דאוכל עראי בשדה ופטור עד שהוא מגיע לביתו כדתנן בפ''ק:
אלא משום הבקר. היינו טעמא הכא דהבע''ב מסתמא הוא מפקיר להדבר מועט כזה ואינו מקפיד על כך ושכן אפי' אם הכניסו לבית אח''כ פטור דהפקר פטור ממעשר:
דתני. בתוספתא פ''ב מצא כלכלה מחופה בעלין אסורה משום גזל וכו' כדמפרש טעמא:
אסורה משום גזל משום דבר שיש בו סימן. דאין הבעלים מתייאשין ממנה שהרי יכולין ליתן סימן להמוצאה שהוא מחופה בעלין:
וחייבת במעשרות. לפי שעד עכשיו דעת בעלים עליה שאינו מפקיר אותה שהוא אומר יש לי ליתן סימן להמוצא אותה:
עד היכן עד כדי שיכול לתרום מן המובקר. בתמיה כלו' דמתמה עלה דאי אמרת אסורה משום גזל ומאי האי דקאמר וחייבת במעשרות הרי אינו רשאי לאכול הימנה ועד היכן הוא ממתין להתחייב בה בתרומה ומעשרות וכי עד שיודע לו שהפקירוה הבעלי' ומותר לאכול ממנה ויכול הוא להפריש תרומ' מן המופקר הא אם הפקירה א''כ פטורה מתרומה ומעשרות והרי לא יכול לתרום מן המופקר:
לא היה וכו'. כלומר דכך הוא עושה דהואיל אם ימתין אין כאן תרומה ומעשרות בלאו הכי. ואם יאכל אחר שיפריש הרי אסורה משום גזל אלא כיצד הוא עושה אם רוצה לאכול ממנה:
עושה אותה דמים ואוכלה. מפריש הדמים מה שהיא שוה שאם יבואו הבעלים ויתנו סימן ישלם להם הדמים ועכשיו יכול הוא לתקן התרומה ומעשרות ואוכלה ובתוספתא מסיים בהדיא כיצד הוא עושה עושה אותה דמים ומייתי לה לראיה להא דלעיל דשמעינן מיהת דאף אם הכניסם לבית אם הוא דבר הפקר אין כאן מעשרות:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי דָּמִים מַהוּ שֶׁיִּטְבְּלוּ בְּמִקַּח. אוֹ מֵאַחַר שֶׁהַבְּעָלִים מוֹצִיאִין אוֹתָהּ לֹא נִטְבְּלָה. רִבִּי מָנָא בָּעֵי הֲגַע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה נְתוּנָה בְּפִיו. לֹא כְמָאוּס הוּא יָכוֹל הוּא לְהַחֲזִירָהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצָא אוֹכֵל טֵבֵל לְמַפְרֵיעוֹ הָדָא אָֽמְרָה דָּמִים כְּמִקַּח הֵן.
Traduction
R. Yona demanda: est-ce que les produits ainsi estimés deviennent soumis à la dîme, à l’égal d’une vente, ou bien ne le seront-ils pas, puisque le nouveau propriétaire en remettra d’autres en échange de ceux qu’il a trouvés? C’est une vente, remarqua R. Mena; car il peut arriver que l’on ait mis déjà ce fruit dans la bouche; or, dans cet état impropre, il serait impossible de le rendre; si donc cela dépendait de la restitution, ne se trouverait-il pas que par voie rétroactive on aurait mangé un fruit non libéré? Cela prouve qu’une valeur échangée est soumise à la dîme, étant considérée comme objet vendu.
Pnei Moshe non traduit
דמים מהו שיטבלו במקח. הא דקי''ל מקח קובע למעשר אם דווקא שמשך את הפירות דאז נקנה המקח בכל מקום או בנתינת דמים בלבד נקנה לענין קביעות מעשר או דנימא מאחר שהבעלים מוציאין אותן הדמים קודם שימשוך הלוקח לא נטבלו הפירות למעשרות ועד שימשוך אותן:
ר' מנא בעי. על זה דמספקא ליה אם הדמים קובעין למעשר או עד שימשוך כל הפירות דהגע עצמך שנטל אחת מהן והיתה נתונה בפיו לטעום מהן אם טובים הן וכי לא כמאוס הוא יכול הוא להחזירה מפיו בתמיה הלא ודאי אוכלה ואם אומר את כן דכל זמן שלא משך את כולן לא נקנו לו והרי אותה האחת שאוכלה משך אותה והיא מתחייבת במעשר ועכשיו אינו יכול לתקנה שהשאר לא נקנו לו וא''כ לא נמצא זה אוכל טבל למפרעו דאי אפשר לתקן אותה אלא ודאי הדא אמרה דמים כמקח הן לענין קביעות למעשר אע''פ שלא משך את כולן וממילא אפי' נתן לאחת מהן בפיו יכול הוא להפריש אח''כ עליה כלומר דאם מתקן את השאר לא אכל טבל למפרע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source