Ma'asseroth
Daf 13a
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב מַה בֵּין הוּא מַה בֵּין בָּנָיו. הוּא עַל יְדֵי שֶׁהוּא תָלוּי בְמוּקְצֶה אָסוּר. בָּנָיו עַל יְדֵי שֶׁאֵינָן תְּלוּיִין בְּמוּקְצֶה מוּתָּרִין. נִיחָא בָנָיו. וּבְנֵי בֵיתוֹ. וְאֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת. 13a כְּמָאן דְּאָמַר אֵין מְזוֹנוֹת לְאִשָּׁה דְּבַר תּוֹרָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי אֵין בֵּית דִּין פּוֹסְקִין מְזוֹנוֹת לְאִשָּׁה מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. אֲבָל נִיזוֹנֶת הִיא אֵצֶל בַּעֲלָהּ שְׁבִיעִית. וְיַעֲשׂוּ אוֹתָהּ כְּפוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ יָפֶה שָׁוֶה פְרוּטָה. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ אוֹתָהּ כְּפוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ יָפֶה שָׁוֶה פְרוּטָה. אֲפִילוּ כְּמָאן דָּאָמַר אֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת אֵין לָהּ עָלָיו בֵּית דִּירָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי אֲנָשִׁים שֶׁשִּׁיתְּפוּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַנָּשִׁים שִׁיתוּפָן שִׁיתוּף נָשִׁים שֶׁשִּׁיתְּפוּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת אֲנָשִׁים אֵין שִׁיתוּפָן שִׁיתוּף.
Traduction
Selon l’opinion de Rav, quelle distinction établit-on entre le maître (qui ne peut pas en manger) et ses enfants qui le peuvent? Pour lui, on exige sous peine d’interdit, qu’il se place auprès des ballots de figues, afin d’y montrer un indice d’inachèvement; mais pour les enfants, qui n’ont pas de possession par l’entrée dans la cour, cette indication n’est pas exigible, et ils peuvent en manger. On comprend cette autorisation de manger pour les enfants (qui n’ont pas de domicile propre); mais pourquoi est-ce permis aussi à la femme? N’a-t-elle pas le droit de revendiquer sa nourriture? (et, dès lors, n’est-ce pas une vente, comme le droit à la nourriture pour les ouvriers, auxquels c’est interdit sans dîme)? Rav se range sans doute à l’avis de celui qui déclare que la nourriture n’est pas due légalement à la femme; ou bien encore il adopte l’opinion (86)''Tossefta sur Sheviit ch. 4; même série, (Ketubot 7, 31) ( 1b).'' selon laquelle nul tribunal ne saurait prononcer l’ordre de nourrir la femme avec des produits provenant de la 7e année (ils ne peuvent servir à aucune dette légale); mais en ce cas elle peut se nourrir à côté de son mari des mêmes produits, sans que ce soit considéré comme le paiement d’une dette (de même ici, comme ce n’est plus une vente, il n’y a pas non plus d’obligation de la dîme). Mais ne devrait-on pas la considérer comme un ouvrier dont le travail ne vaut pas une obole (et dont la consommation est soumise à la dîme)? Ceci précisément prouve que la femme n’est pas considérée comme ouvrière. Mais même d’après celui qui admet qu’elle n’a pas légalement droit à la nourriture, n’a-t-elle pas une fixité de domicile dans sa maison, ce qui devrait entraîner l’obligation de la dîme, aussi bien que pour le mari? Elle n’y a pourtant pas les mêmes droits, comme il a été enseigné (87)Tosseft sur le traité, Eruvin ch. 6.: lorsque les hommes se sont associés sans le consentement des femmes, leur association est valable; mais lorsque des femmes se sont associées sans le consentement des maris, leur association est nulle (aussi la présence de la femme dans la cour n’entraîne pas pour elle l’obligation de la dîme).
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דרב. דהוא אסור לאכול הואיל שלא במקום מוקצה הוא ומה בין הוא ומה בין בניו וקאמר דהיינו טעמא לפי שהוא ע''י שהוא תלוי במוקצה כלומר בדעתו הוא תלוי דיכול הוא לימלך שלא להוליכן לעשות מהן קציעות לפיכך אסור אבל בניו ע''י שאין הדבר תלוי בדעתן בענין המוקצה אוכלין אף שלא במקום המוקצה:
ניחא בניו. השתא פריך אמתני' דהא מיהת כפורע חובו מן הטבל הוא וניחא בניו שאוכלין דאין חובה מוטלת עליו לזונן:
ובני ביתו. בתמיה דאשתו בכלל וכי אין לה עליו מזונות נמצא כפורע חובו מן הטבל הוא:
כמאן דאמר אין מזונות לאשה. על בעלה דבר תורה אלא מדבריהם והקילו לאכול עמו עראי בדבר שלא נגמר מלאכתו:
כהדא דתני. בתוספתא דשביעית סוף פ''ה:
אין ב''ד פוסקין מזונות לאשה מדמי שביעית. ובתוספתא גריס פירות שביעית והיינו הך וכגון שהלך בעלה למדה''י דב''ד פוסקין לה מזונות מנכסיו א''נ אלמנה שב''ד פוסקין לה מזונות מנכסי יתומים:
אבל ניזונת היא אצל בעלה שביעית. דהואיל שאין חוב מן התורה עליו לזונה לא הויא כפורע חובו מדמי שביעית וה''נ כן:
ויעשו אותה כפועל שאינו יפה שוה פרוטה. כלומר שאין מלאכתו יפה שוה פרוטה דאינו ממון ולא שייך פריעת חוב לגביה והכא נמי גבי אשה ולמה לך לאהדורי אטעמא אחרינא דאגב בעלה היא אוכלת עמו וקאמר הש''ס הדא אמרה וכו' כדמסיק דהא אפי' כמאן דאמר אין לה עליו מזונות וכי אין לה עליו בית דירה בתמיה וא''כ הואיל דבית דירה שלה היא היתה קובעת למעשר אי לאו דטעמא דאוכלת היא עמו כדתנינן גבי שביעית:
כהדא דתני. בתוספתא דעירובין פ''ו אנשים ששיתפו שלא מדעת הנשים כצ''ל וכך הוא שם שיתופן שיתוף ונשים ששיתפו וכו' שמעינן מיהת דיש לה בית דירה דהא אין משתתפין עליו במבוי אא''כ יש לו שם בית דירה:
Ma'asseroth
Daf 13b
תַּנֵּי וְכוּלָּן שֶׁנִּכְנְסוּ מִשָּׂדֶה לָעִיר נִטְבְּלוּ. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי. דְּתַנֵּי הֵבִיא תְאֵנִים מִן הַשָּׂדֶה לְאוֹכְלָן בַּחֲצֵירוֹ שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת וְשָׁכַח וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ שֶׁהִכְנִיסוּם הַתִּינוֹקוֹת הֲרֵי זֶה מַחֲזִירָן לִמְקוֹמָן וְאוֹכֵל. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שׁוֹגֵג הָא מֵזִיד אָסוּר. מָאן תַּנִּיתָהּ רִבִּי. דְּתַנֵּי הֵבִיא תְאֵנִים מִן הַשָּׂדֶה וְהֶעֱבִירָן לַחֲצֵירוֹ לְאוֹכְלָן בְּרֹאשׁ גַּגַּוֹ רִבִּי מְחַייֵב רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר. 13b הֲוֵי מָאן תַּנָּא הַמַּעֲבִיר תְּאֵינִים בַּחֲצֵירוֹ לִקְצוֹת. הָא לֹא לִקְצוֹת חַייָב.
Traduction
On a enseigné: tous ces cas entraînent l’obligation lorsqu’on a apporté les produits des champs à la ville (en signe de leur achèvement). Aussi la Mishna qui dispense les fruits des droits s’il s’agit de les sécher, est conforme à Rabbi; car on a enseigné: lorsqu’on a apporté des figues du champ pour les manger dans une cour non gardée (ne ressemblant pas à la maison) et qu’ensuite, par oubli, on les rentre à la maison, ou si les enfants sans conscience les ont rentrés, il est permis de replacer ces fruits à l’endroit où ils étaient, et de les manger sans dîme. Toutefois, cela n’est dit qu’en cas de transport involontaire; mais s’il a été fait sciemment, c’est interdit. Or, cet enseignement ne peut avoir été dit que par Rabbi qui s’exprime ainsi: lorsqu’on a apporté des figues de son champ et qu’on les a fait passer par la cour pour les manger au sommet du toit (ce qui est un indice d’inachèvement), elles sont soumises aux dîmes pour tous, selon Rabbi; selon R. Yossé bar R. Juda, elles sont dispensées de la dîme. Or, dans la Mishna il est dit que lorsqu’on fait passer des figues par la cour pour les sécher, la famille peut en manger sans les rédimer; donc, si ce n’est pas pour les sécher, l’obligation commence à l’égard de tous.
Pnei Moshe non traduit
וכולן שנכנסו משדה לעיר. כולן דשנינו דפטורין מלעשר הואיל ולא נגמר מלאכתן בשדה אם נכנסו לעיר נטבלו אע''פ שלא נגמרו מלאכת כולן:
מתניתא. הך ברייתא דרבי הוא דתני בתוספתא הביא תאנים מן השדה לאוכלן בחצירו שאינה משתמרת והיא פטורה מן המעשרות:
ושכח והכניסן לתוך ביתו. וביתו קובעת למעשר או שהכניסום התינוקות ה''ז מחזירן למקומן ששם ניכר הוא שלא נגמר מלאכתן ואוכל מהן עראי כדין פירות שלא נגמר מלאכתן:
לא אמרו אלא שוגג. הרי דלא אמרו אלא שכח בשוגג והכניסן לביתו דאז אינה קובעת הא מזיד לא ואסור וכהאי ברייתא דלעיל:
מאן תניתה. להא דדוקא בשכח והכניסן לתוך ביתו דאז אין הבית קובע אבל אם הכניס במזיד למקום הקובע אע''פ שאינו אלא בדרך העברה ודעתו לאכלן במקום הפטור אפ''ה אסור לאכול עד שיעשר:
רבי היא. דשמעינן לי' דס''ל הכי דתני בתוספת' שס ונישנית בנסחא אחרת. ולפי נסחא זו דגריס הכא אתייא שפיר להא דקאמר מאן תניתה להא דלעיל רבי:
הביא תאנים מן השדה והעבירן לחצרו לאוכלן בראש גגו. שדעתו הי' בתחילה לאכלן בראש גגו ומקום פטור הוא כדתנן לקמן בפרקין הגגות פטורין אע''פ שהן של חצר חייבת אלא שהעבירן דרך חצירו רבי מחייב לעשר דמכיון שהעבירן דרך חצירו והוא מקום חיוב דחצר קובעת למעשר אע''פ שדעתו לאכלן במקום פטור נקבעו למעשר דלא התירו בהאי ברייתא דלעיל אלא דוקא בשכח והכניסן לתוך ביתו:
ר' יוסי בר' יהודה פוטר. דס''ל דאין העברה דרך מקום חיוב קובעת ועולה לראש גגו ואוכל:
הוי מאן תנא המעביר תאנים וכו'. כלומר ש''מ השתא דמאי דתני במתני' המעביר תאנים בחצרו לקצות בדוקא קתני דאם העבירן דרך חצרו על דעת להוליכן למקום שיעשו קציעות בהא הוא דאמרינן דאין העברה דרך חצרו קובעת הא לא לקצות אלא שהעבירן לאכלן במקום אחר חייב ואפי' המקום אחר מקום פטור הוא דהעברה דרך מקום חיוב קובעת למעשר וכרבי:
רִבִּי עוּלָּא בְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי וְרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה הָיוּ מַכְנִיסִים אֶת הַכַּלְכָּלָה לַאֲחוֹרֵי הַגַּנּוֹת. רָאָה אוֹתָן רִבִּי יוּדָה בֵּי רִבִּי אִלָּעִאי אָמַר לָהֶן רְאוּ מַה בֵינֵיכֶם לָרִאשׁוֹנִים. רִבִּי עֲקִיבָה הָיָה לוֹקֵחַ שְׁלֹשָׁה מִינִין בִּפְרוּטָה בִּשְׁבִיל לְעַשֵּׂר מִכָּל מִין וְמִין וְאַתֶּם מַכְנִיסִין אֶת הַכַּלְכָּלָה לַאֲחוֹרֵי הַגַּנּוֹת. מַה לִי לַאֲחוֹרֵי הַגַּנּוֹת אֲפִילוּ הִכְנִיסָם בַּחֲצֵירוֹ לְאוֹכְלָן בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ. וְלֹא רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. בְּגִין רִבִּי דַהֲוָה עִימֵּיהּ. חַמְתּוֹן חַד סַבָּא אֲמַר לוֹן יְהָבוֹן לִי אַתּוּן אָֽמְרוּן לֵיהּ אִין. אֲמַר לוֹן לַאֲבוּכוֹן דְּבִשְׁמַיָּא לֹא יְהַבְתּוֹן אֶלָּא לִי.
Traduction
R. Oula b. R. Ismael raconte au nom de R. Eliézer: Rabbi et R. Yossé b. R. Juda rentraient le panier plein de fruits derrière le toit (afin que, n’ayant pas vu la façade de la maison, on soit dispensé de la dîme). R. Juda b. R. Ilaï les ayant vus leur fit des reproches et leur dit (88)Cf. Babli, Berakhot 35b.: -Voyez combien vous différez de vos devanciers! R. aqiba avait soin d’acheter plusieurs sortes différentes pour une petite pièce de monnaie, afin de pouvoir rédimer séparément chaque espèce; et vous, vous rentrez la panier derrière le toit afin d’épargner cette part de dîme. —Mais à quoi bon agir ainsi par subterfuge? N’y aurait-il pas également dispense si le transport a eu lieu par la cour pour les manger sur le toit, puisque R. Yossé bar R. Juda vient de le permettre et qu’il s’agit ici de lui? —Certainement, fut-il répondu; mais il agit ainsi par égard pour Rabbi qui était avec lui (et qui ne l’eut pas permis). Un vieillard les vit et leur demanda s’ils voulaient lui en donner? —Oui, répondirent-ils. —Quoi, s’écria-t-il, vous les refusez à votre père qui est aux cieux, et vous me les offrez!
Pnei Moshe non traduit
ר' עולא בר ישמעאל בשם ר' לעזר. היה מספר זו המעשה דרבי ור' יוסי בר' יהודה היו נוהגין להכניס את הכלכלה של פירותיהן לאחורי הגגות של הבתים ודרך שם היו מכניסין לבתים כדי לפוטרן ממעשרות לפי שאין הבית קובע עד שיכניס דרך השער וראה אותן ר' יהודה בי רבי אילעאי ואמר להן וכו':
מה לי לאחורי הגגות. ולמה להן להכניסם דרך אחורי הגגות הלא אפי' הכניסם בחצרו דרך השער ודעתו לאכלם בראש גגו גם כן אין העברה דרך החצר קובעת דכי לא ר' יוסי בר' יהודה הוא שעשה כן והא איהו ס''ל דאפי' בכה''ג פטור ומשני בגין רבי דהוה עמיה ורבי ס''ל דהעברה דרך חצירו מחייבת ולפיכך הכניסו דרך אחורי הגגות ולבסוף חמתון חד סבא והיה מנסה אותם ואמר להם תתנו לי' אתם מעט מהפירות ואמרו הן ואמר לון לאביכם שבשמים אין אתם נותנין שכוונתכם לפוטרן מן המעשרות ולי אתם נותנים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source