Ma'asseroth
Daf 12b
משנה: הַמַּעֲבִיר תְּאֵנִים בַּחֲצֵירוֹ לִקְצוֹת בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ אוֹכְלִין וּפְטוּרִין. וְהַפּוֹעֲלִין שֶׁעִמּוֹ 12b בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶן עָלָיו מְזוֹנוֹת. אֲבָל אִם יֵשׁ לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת הֲרֵי אֵילּוּ לֹא יֹאכֵלוּ. הַמּוֹצִיא פוֹעֲלָיו לַשָּׂדֶה בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶן עָלָיו מְזוֹנוֹת אוֹכְלִין וּפְטוּרִין. אֲבָל אִם יֵשׁ לָהֶן עָלָיו מְזוֹנוֹת אוֹכְלִין אַחַת אַחַת מִן הַתְּאֵנָה אֲבָל לֹא מִן הַסַּל וְלֹא מִן הַקּוּפּוֹת וְלֹא מִן הַמּוּקְצֶה. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעַל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּזֵיתִים אָמַר לוֹ עַל מְנַת לוֹכַל זֵתִים אוֹכֵל אַחַת אַחַת וּפָטוּר וְאִם צֵירַף חַייָב. לְנַכֵּשׁ בִּבְצָלִים אָמַר לוֹ עַל מְנַת לוֹכַל יָרָק מְקָֽרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל. וְאִם צֵירַף חַייָב.
Traduction
Pendant que l’on passe des figues dans sa cour pour les mettre à sécher (84)Cf. Babli, Betsa, 35b., toute la famille peut en manger sans rien rédimer. Quant aux ouvriers qui l’aident, s’ils n’ont pas de part à la nourriture, ils peuvent en manger passagèrement sans rédimer; mais si la nourriture est convenue et fait partie de leur salaire (85)Légalement, ils n'ont pas de droits sur ces mêmes fruits, puisqu'ils sont à gage pour le transport seul., ils ne peuvent pas en manger sans dîme (c’est une commerce). Les ouvriers que l’on emmène aux travaux du champ (non pour cueillir les fruits), qui n’ont pas de part à la nourriture de la maison, peuvent en manger sans rédimer (c’est un cadeau reçu); mais si la nourriture entre dans les conventions faites comme salaire, ils ne peuvent manger des figues qu’un à une, ni du panier, ni de la hotte, ni des ballots de figues (à sécher). Si un ouvrier, pris à gage pour travailler aux olives (91)Non pour les cueillir, mais pour émonder, ou sarcler, ou nettoyer., établit la condition de pouvoir en manger, il peut en manger une à une sans les rédimer; mais s’il les réunit, elles sont soumises à la dîme. S’il est engagé pour sarcler les oignons et qu’il établisse la condition d’en manger des feuilles vertes, il peut les couper isolément et en manger; mais s’il les réunit, il doit la dîme.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המעביר תאנים בחצרו לקצות. שהעבירן דרך חצירו להוליכן למקום שעושין הקציעות ובכה''ג אין החצר קובעת למעשר דאינה קובעת אלא בדבר שנגמר מלאכתו:
בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין. שלא הוקבעו למעשר והוא עצמו פליגי ביה בגמרא דאיכא למ''ד דאסור לאכול לפי שאין אוכלין על המוקצה אלא במקומו במקום שעושין הקציעות ששם הוא ניכר שלא נגמר מלאכתו ואיכא למ''ד דגם הוא מותר לאכול דס''ל אוכלין על המוקצה בין על מקומו בין שלא על מקומו וקי''ל להלכה כהאי מ''ד דאף הוא מותר לאכול עראי דהא לא עדיף חצר מבית ופירות שהכניסן לבית קודם שנגמר מלאכתן אין הבית קובען למעשר ומותר לאכול מהן אכילת עראי כדאמרינן לעיל בפ''ק בהלכה ה':
והפועלין שעמו. לא ששכרן להוליכן עד המקום שעושין הקציעות דא''כ היו אוכלין מן התורה שהרי זה בתלוש הוא וקי''ל דפועל אוכל מן התורה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמר מלאכתו כדתנן בפ' הפועלים והובא בפ' דלעיל בהלכה ו' אלא דה''ק הפועלין שעמו בשדה כגון ששכרן לעשות מלאכה אחרת בחרישה ובקצירה וכיוצא בהן דהשתא אין אוכלין מן התורה והדין עם הפועלין כך הוא. בזמן שאין להן עליו מזונות. שלא פסק עמהם לתת להן מזונות אוכלין ופטורין מן המעשר אם נתן להם הבעה''ב מהן לפי שלא נגמר מלאכתן. ואם יש להן עליו מזונות שפסק עמהן ליתן להם מזונות הרי אלו לא יאכלו. לאו מטעם דכמקח הוי דהא ליתא שהרי אין המקח קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו וכר' יהודה דסוף פ' דלעיל דהלכתא כוותיה אלא הכא טעמא אחרינא איכא משום דהחוב על בעה''ב ליתן להם מזונות וכשנותן להם מאלו התאנים שלא נגמרו מלאכתן ואינם מעושרין הוי לי' כפורע חובו מן הטבל וקי''ל דאין פורעין חוב מן הטבל משום דהוי כמכירה ואסור למכור את הטבל כדתנן לעיל בפ''ה דדמאי:
מתני' המוציא פועליו בשדה. לעשות לו איזו מלאכה בשדה כגון חרישה וכיוצא בה ולא ללקט פירות דהשתא אין אוכלין מן התורה:
בזמן שאין להם עליו מזונות. שלא פסק עמהם ליתן להם מזונות אוכלין מן הפירות שבשדה שלא נגמר מלאכתן ופטורין מלעשר:
אבל אם יש להן עליו מזונות. שפסק עמהם ליתן מזונות ואז אם יאכלו הוי כפורע חובו מן הטבל ואסור הלכך אוכלין אחת אחת מן התאינה וכיוצא בה דאין זה כפריעת חוב וקביעות אכילה אבל לא מן הסל ולא מן הקופה ולא מן המוקצה זהו כרי של תאנים דכל כה''ג קביעות אכילה הוא:
מתני' השוכר את הפועל לעשות עמו בזיתים. מפרש בגמ' ששכרו לנכש בזיתים וזהו לכסח ולעקור השרשים תחתיהן דאין זה אוכל מן התורה אלא מפני התנאי שאמר לו והתנה הפועל שיאכל בזיתים וכל שאינו אוכל אלא מפני התנאי הוי כמקח לפיכך אוכל אחת אחת מן האילן מן הזיתים שנגמר מלאכתן ואם צירף חייב וכן לנכש בבצלים והתנה הפועל עמו על מנת לאכול ירק:
מקרטם. מלשון מכרסם חותך עלה עלה ואוכל:
ואם צירף חייב. דהוי כמקח וקובע בדבר שנגמר מלאכתו:
הלכה: הוּא עַצְמוֹ מַהוּ שֶׁיֹּאכַל. רַב אָמַר הוּא אָסוּר לוֹכַל. עוּלָּא בְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר הַהוּא מוּתָּר לוֹכַל. רַב כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי לָֽעְזָר כְּרַבָּנָן. רַב כְּרִבִּי מֵאִיר אִין כְּרִבִּי מֵאִיר אֲפִילוּ בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ יְהוּ אֲסוּרִין. אֶלָּא רַב כְּרִבִּי וְרִבִּי לָֽעְזָר כְּרַבָּנִין. דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל בְּשֵׁם רִבִּי אֵין אוֹכְלִין עַל הַמּוּקְצֶה אֶלָּא עַל מְקוֹמוֹ דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹכְלִין עַל הַמּוּקְצֶה בֵּין עַל מְקוֹמוֹ בֵּין שֶׁלֹּא עַל מְקוֹמוֹ. מוֹתִיב רִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל לְרִבִּי וְהָתַנִּינָן הֶחָרוּבִין עַד שֶׁלֹּא כִּינְסָן לְרֹאשׁ הַגָּג. אָמַר לוֹ לֹא תְתִיבֵינִי חָרוּבִין. חָרוּבִין מַאֲכַל בְּהֵמָה הֵן.
Traduction
Est-ce que le propriétaire lui-même peut en manger aussi passagèrement? Selon Rav, celui lui est interdit; selon Oula bar Ismael au nom de R. Eliézer, c’est permis.Rav est conforme en cela à l’opinion de R. Meir (d’après lequel la vente entraîne l’obligation de la dîme, même pour les fruits non entièrement préparés); tandis que Eliézer suit l’avis d’autres sages (qui seront indiqués ci-après). Mais si Rav se range à l’avis de R. Meir, il devrait aussi l’interdire à ses fils et à ses filles? En effet, répondit-on, on veut dire que Rav adopte l’avis de Rabbi et R. Eliézer celui des autres sages. Ainsi R. Simon au nom de R. Josué b. Levi ou R. Yossé b. Shaoul au nom de Rabbi dit: il n’est permis de manger passagèrement des ballots de figues qu’auprès de leur emplacement même (c’est un signe caractéristique d’inachèvement); quant à l’avis des autres sages, c’est celui de Jacob b. Idi au nom de R. Josué b. Levi, disant qu’il est permis de manger des ballots de figues, aussi bien à leur place elle-même que partout ailleurs (ils n’exigent pas cette distinction). Mais, objecta R. Yossé b. Shaoul à Rabbi, n’a-t-on pas enseigné qu’il est permis de donner à manger à ses bestiaux des caroubes aussi longtemps qu’on ne les a pas étendues en tas au sommet du toit pour les faire sécher? (n’en résulte-t-il pas que l’on peut manger provisoirement de ce qui doit être séché, même hors de son emplacement)? On ne saurait m’opposer un tel produit, répondit-il, car c’est une nourriture d’animaux (chacun sait que même hors de leur place, ces produits sont inachevés).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הוא עצמו. דלא תנינן במתני' מהו שיאכל עד שלא עישר:
רב כר' מאיר. ר''מ דתוספתא הוא דתני התם בפ''ב הלוקח גרוגרות מן המוקצה לא יאכל עד שיעשר:
רב כר''מ. מוקמית לי' ופריך אי כר''מ אפי' בניו ובני ביתו יהו אסורין דהא ר''מ סתמא קאמר לא יאכל עד שיעשר:
אלא רב כרבי. דלקמיה:
אין אוכלין על המוקצ' אלא על מקומו. ששם הוא ניכר שלא נגמר מלאכתו למעשר:
דברי חכמים. כלומר אבל דברי חכמים פליגי כדאמר ר' יעקב בשם ריב''ל דסבירא להו אוכלין על המוקצה בין במקומו בין שלא במקומו:
והתנינן. לקמן בפרקין החרובין עד שלא כינסן לראש הגג כדי לייבשן מוריד מהן לבהמה ופטור והרי מאכילה שלא במקום מוקצה שלהן וקתני פטור:
לא תתיביני חרובין. לא תשיבני מדין דחרובין דטעמא משום דחרובין מאכל בהמה הן ואין בני אדם אוכלין אותן אלא ע''י הדחק והקילו חכמים במאכל בהמה:
Ma'asseroth
Daf 13a
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב מַה בֵּין הוּא מַה בֵּין בָּנָיו. הוּא עַל יְדֵי שֶׁהוּא תָלוּי בְמוּקְצֶה אָסוּר. בָּנָיו עַל יְדֵי שֶׁאֵינָן תְּלוּיִין בְּמוּקְצֶה מוּתָּרִין. נִיחָא בָנָיו. וּבְנֵי בֵיתוֹ. וְאֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת. 13a כְּמָאן דְּאָמַר אֵין מְזוֹנוֹת לְאִשָּׁה דְּבַר תּוֹרָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי אֵין בֵּית דִּין פּוֹסְקִין מְזוֹנוֹת לְאִשָּׁה מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. אֲבָל נִיזוֹנֶת הִיא אֵצֶל בַּעֲלָהּ שְׁבִיעִית. וְיַעֲשׂוּ אוֹתָהּ כְּפוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ יָפֶה שָׁוֶה פְרוּטָה. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ אוֹתָהּ כְּפוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ יָפֶה שָׁוֶה פְרוּטָה. אֲפִילוּ כְּמָאן דָּאָמַר אֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת אֵין לָהּ עָלָיו בֵּית דִּירָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי אֲנָשִׁים שֶׁשִּׁיתְּפוּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַנָּשִׁים שִׁיתוּפָן שִׁיתוּף נָשִׁים שֶׁשִּׁיתְּפוּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת אֲנָשִׁים אֵין שִׁיתוּפָן שִׁיתוּף.
Traduction
Selon l’opinion de Rav, quelle distinction établit-on entre le maître (qui ne peut pas en manger) et ses enfants qui le peuvent? Pour lui, on exige sous peine d’interdit, qu’il se place auprès des ballots de figues, afin d’y montrer un indice d’inachèvement; mais pour les enfants, qui n’ont pas de possession par l’entrée dans la cour, cette indication n’est pas exigible, et ils peuvent en manger. On comprend cette autorisation de manger pour les enfants (qui n’ont pas de domicile propre); mais pourquoi est-ce permis aussi à la femme? N’a-t-elle pas le droit de revendiquer sa nourriture? (et, dès lors, n’est-ce pas une vente, comme le droit à la nourriture pour les ouvriers, auxquels c’est interdit sans dîme)? Rav se range sans doute à l’avis de celui qui déclare que la nourriture n’est pas due légalement à la femme; ou bien encore il adopte l’opinion (86)''Tossefta sur Sheviit ch. 4; même série, (Ketubot 7, 31) ( 1b).'' selon laquelle nul tribunal ne saurait prononcer l’ordre de nourrir la femme avec des produits provenant de la 7e année (ils ne peuvent servir à aucune dette légale); mais en ce cas elle peut se nourrir à côté de son mari des mêmes produits, sans que ce soit considéré comme le paiement d’une dette (de même ici, comme ce n’est plus une vente, il n’y a pas non plus d’obligation de la dîme). Mais ne devrait-on pas la considérer comme un ouvrier dont le travail ne vaut pas une obole (et dont la consommation est soumise à la dîme)? Ceci précisément prouve que la femme n’est pas considérée comme ouvrière. Mais même d’après celui qui admet qu’elle n’a pas légalement droit à la nourriture, n’a-t-elle pas une fixité de domicile dans sa maison, ce qui devrait entraîner l’obligation de la dîme, aussi bien que pour le mari? Elle n’y a pourtant pas les mêmes droits, comme il a été enseigné (87)Tosseft sur le traité, Eruvin ch. 6.: lorsque les hommes se sont associés sans le consentement des femmes, leur association est valable; mais lorsque des femmes se sont associées sans le consentement des maris, leur association est nulle (aussi la présence de la femme dans la cour n’entraîne pas pour elle l’obligation de la dîme).
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דרב. דהוא אסור לאכול הואיל שלא במקום מוקצה הוא ומה בין הוא ומה בין בניו וקאמר דהיינו טעמא לפי שהוא ע''י שהוא תלוי במוקצה כלומר בדעתו הוא תלוי דיכול הוא לימלך שלא להוליכן לעשות מהן קציעות לפיכך אסור אבל בניו ע''י שאין הדבר תלוי בדעתן בענין המוקצה אוכלין אף שלא במקום המוקצה:
ניחא בניו. השתא פריך אמתני' דהא מיהת כפורע חובו מן הטבל הוא וניחא בניו שאוכלין דאין חובה מוטלת עליו לזונן:
ובני ביתו. בתמיה דאשתו בכלל וכי אין לה עליו מזונות נמצא כפורע חובו מן הטבל הוא:
כמאן דאמר אין מזונות לאשה. על בעלה דבר תורה אלא מדבריהם והקילו לאכול עמו עראי בדבר שלא נגמר מלאכתו:
כהדא דתני. בתוספתא דשביעית סוף פ''ה:
אין ב''ד פוסקין מזונות לאשה מדמי שביעית. ובתוספתא גריס פירות שביעית והיינו הך וכגון שהלך בעלה למדה''י דב''ד פוסקין לה מזונות מנכסיו א''נ אלמנה שב''ד פוסקין לה מזונות מנכסי יתומים:
אבל ניזונת היא אצל בעלה שביעית. דהואיל שאין חוב מן התורה עליו לזונה לא הויא כפורע חובו מדמי שביעית וה''נ כן:
ויעשו אותה כפועל שאינו יפה שוה פרוטה. כלומר שאין מלאכתו יפה שוה פרוטה דאינו ממון ולא שייך פריעת חוב לגביה והכא נמי גבי אשה ולמה לך לאהדורי אטעמא אחרינא דאגב בעלה היא אוכלת עמו וקאמר הש''ס הדא אמרה וכו' כדמסיק דהא אפי' כמאן דאמר אין לה עליו מזונות וכי אין לה עליו בית דירה בתמיה וא''כ הואיל דבית דירה שלה היא היתה קובעת למעשר אי לאו דטעמא דאוכלת היא עמו כדתנינן גבי שביעית:
כהדא דתני. בתוספתא דעירובין פ''ו אנשים ששיתפו שלא מדעת הנשים כצ''ל וכך הוא שם שיתופן שיתוף ונשים ששיתפו וכו' שמעינן מיהת דיש לה בית דירה דהא אין משתתפין עליו במבוי אא''כ יש לו שם בית דירה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source